- This topic has 80 תגובות, 12 משתתפים, and was last updated לפני 21 שנים by
.
-
תגובות
-
-
כתבה מלאה, עם כל ההתפלגויות בכל השלבים תתפרסם בימים הקרובים באתר האגודה. אולם בינתיים הנה תוצאות פרס גפן לשנת 2003 וההתפלגויות בהצבעת השלב האחרון שהתקיים במהלך כנס אייקון 2003 .
אולם לפני כן, תודות:
תודה מקרב לב לעירית דורון ויעל אכמון, חברות ועדת פרס גפן לשנת 2003 שבלעדיהן האירוע המכובד של אתמול לא היה מתרחש.
עירית דאגה לכל הפרטים הקטנים (ומסתבר שיש המון), והטקס המכובד אתמול היה לא מעט בזכותה. לעירית מגיעות תודות נוספות גם על דברים נוספים שעשתה בהתנדבות ומרצונה החופשי באייקון 2003, וכיון שהיא לא תמיד קיבלה את התודה המגיעה לה – אז הנה כאן תודה מיוחדת גם על הסיוע בליווי של אורסון סקוט קארד (שמאד התרשם ממך גם באופן אישי, אגב) ועל החברה הנעימה ועל בכלל.
תודה ליעל אכמון שלקחה את הפיקוד על הספירה, עשתה זאת באופן מדהים ושליו – תוך שהיא מנדבת את ביתה (הסמוך לסינמטק) וגם שקית עוגיות מדהימה – להמתיק את תהליך הספירה. אז תודה שוב, ופעם נוספת. יעל – היית נהדרת.
תודה ענקית ומיוחדת לדובי זולטי (חבר אגודה גאה) שניהל את הכנס בשלווה סטואית ונתן מענה לכל בעיה או גחמה, וידע גם להרגיע את האנשים שסביבו, ושדאג לסייע לפרס גפן השנה הרבה מעבר למה שחייב אותו תפקידו. אם אתם לא יודעים – דובי הוא האיש שלא מעט בזכותו מפעל הפיס העניק לפרס גפן תמיכה כספית. ואם זה לא מספיק, הרי שהוא גם אחראי בלעדית להסכם עם צומת ספרים על הקמת סטנדים מיוחדים עם מועמדי וזוכי פרס גפן. פרס מפעל חיים האישי שלי הולך לדובי זולטי. הידד דובי!!!
תודה לארז אברמוביץ' – יו"ר האגודה, על התמיכה השקטה שמאחורי הקלעים ועל כל העזרה שהציע, גם אם לא תמיד נעזרנו בו – תמיד ידענו שהוא שם.
תודה לג'ו בראון – מבחינתי התגלית של פרס גפן. הבן אדם מנחה בחסד עליון, ולכבוד היה לי לעמוד לצידו על במה אחת ולהנחות איתו במשותף את האירוע. ג'ו: אנא תסמן לעצמך את הזמן הזה בשנה הבאה – אני משריין אותך כבר עכשיו. עם קארד, בלי קארד – אתה שם על הבמה.
ותודה כל כך מיוחדת ועצומה לאורסון סקוט קארד – שפשוט אין לי מילים מהיכן להתחיל לתאר את אישיותו המלבבת. גם כשהיה עייף ותשוש (ומתי הוא לא היה?) חייך, וצחק והיה מקסים, והתעקש (אבל התעקש) לשלם בעצמו על כל הארוחות שלו (ושלנו), נענע לכל גחמה של כל מעריץ (ואני לא צריך לספר לכם כמה כאלה היו), ושבאופן אישי הצליח לרגש אותי באופן שלא חשבתח שאפשרי לרגש ציניקן ידוע שכמוני.
ועתה לתוצאות:
ספר המדע הבדיוני הטוב ביותר לשנת 2003:
סולאריס מאת: סטניסלב לם (כתר)ספר הפנטסיה הטוב ביותר לשנת 2003:
אלים אמריקאים מאת: ניל גיימן (אופוס)ספר המדע הבדיוני הישראלי לשנים 1997 – 2003:
לפעמים זה אחרת מאת: ורד טוכטרמן (אופוס)סיפור המדע הבדיוני הישראלי הקצר הטוב ביותר לשנת 2003:
אני TM מאת : גיא חסון (חלומות באספמיה)ההתפלגויות רק בשלב הזה (כאמור ההתפלגויות בכל שלבי הפרס יפורסמו בעוד ימים מספר) הן:
מד"ב:
סולאריס – 96
מעבר – 89
בגן אידן – 83
בלארוס – 79
ההגדה – 78פנטסיה:
אלים אמריקאים – 98
קורליין – 96
ג'הרג – 72
חלום קדחת – 70
הזדמנות אחרונה – 52
המצפן הזהוב – 43ספר מד"ב מקורי:
לפעמים זה אחרת – 144
הצד האפל – 118
הדרך לגן עדן – 60
לילה אדום – 56
מורה נבוכים – 36סיפור ישראלי קצר:
אני TM –
122כל בני האדם בשלום ובאחווה – 98
אני נושאת אותך – 90
סכום חד פעמי – 90
שרח – 62ופרט מעניין שנצפה בזמן הספירה:
היו לא מעט אנשים שבחרו להצביע רק לקטגוריות המקור ללא קטגוריות המתורגמים.
כתבה גדולה ומפורטת יותר בתוך כמה ימים באתר האגודה.
-
-
-
כלפי, אני די מרגישה צורך להגיב:
1. כשנודע שאורסון סקוט קארד מגיע לארץ, פנו אלי המון אנשים שהתחננו לסייר איתו בארץ, נידבו רכבים ואת זמנם החופשי. מעולם לא ידעתי שיש בין החובבים כל כך הרבה מדריכי טיולים מוסמכים כמו שגיליתי מאז שקארד בא הינה.
2. להסתובב עם קארד זו פריביליגיה עצומה שאני לא מבינה למה מישהו צריך גם לקבל תודה מיוחדת על שהצליח לעשות את מה שהמון אנשים היו מוכנים לזחול על ברכיהם כדי להשיג. כולנו מתנדבים, כולנו עושים דברים מרצוננו החופשי, ועצם העשיה במקרה הספציפי הזה היתה פריבילגיה עצומה.
3. מסתבר, שהפריבילגיה הזאת לא מגיעה לאנשי אייקון. המתנדבים לא זכו לחתימה אישית, מאותו הסוג שזכו לה כל האנשים שעמדו בתור. לסגל שעשו לו טובה כשהסכימו לתת לו לדבר עם קארד, בלוח זמנים צפוף ומזורז.
4. בסופו של דבר נשארתי עם טעם מאוד רע מהענין, כזה טעם שמוציא לי את החשק לעשות כנסים נוספים.
-
והתודה לא צריכה להיות על עצם הליווי, אלא על הבאתו של קארד לארץ. הממסד הוא שהזמין את קארד לכנס, הוא זה שהיה איתו בקשר שוטף לכל אורך הזמן מאז ההזמנה ועד להגעתו. הממסד הוא זה שדאג להעביר לו עוד לביתו את לו"ז הכנס ולתאם איתו את כל האירועים בהם הוא היה. אייקון 2003 היה הכנס המוצלח ביותר אי פעם, ולממסד היה בכך חלק גדול.
עירית בחרה את המתנה היפיפיה שהוא קיבל על הבמה, עזרה כשהיה צריך (למרות שאמרנו לה שהיא לא חייבת) והצילה את המצב כל כך הרבה פעמים שמגיעות לו תודות רבות. רק תודות, לא יותר.
מעבר לכך, אני מציע שתתקשרי למייק ולגיל תגר, מנכ"ל הוצאת "אופוס", ותשאלי את שניהם מה אמר להם אורסון סקוט קארד על רמת הליווי שקיבל בכנס.
את שאר הדברים שיהיה לקארד לומר יוכלו כולם לקרוא, מן הסתם, בעוד כמה ימים כשיעלה דיווח על הכנס באתר הבית שלו.
-
וגם מהמתנה ובכלל מהיחס שהוא קיבל כשהיה בארץ. אני בטוחה שעשיתם עבודה מצוינת בלבדר אותו. ויש לי את כל ההערכה לממסד על כך שסייע להביא אותו. אני גם מאוד בטוחה שנהניתם ללוות אותו ושזו היתה בשבילכם חוויה עצומה ומהנה ביותר. כל כך עצומה ומהנה שלא טרחתם בכלל להסתכל מסביב ולהקשיב למי שדיבר איתכם .
אבל בתור מי שנאלצה להתמודד עם שאלות המתנדבים מדוע קארד לא חותם להם אישית על ספרים, בתור מי שנאלצה להתמודד עם תחינות הסגל שגם הם רצו לפגוש את קארד ועם אנשים שרצו להסיע את קארד, עד כדי כך שאנשים שאלו אותי אם זה אירוע פרטי שלכם או אירוע של אייקון.
מבחינתי, הדרך שבה נתתם גישה לקארד רק לחברים שלכם, שבה המתנדבים מקופחים בחתימות לעומת הקהל, שבה הסגל נאלץ להתחנן כדי לקבל חמש דקות שיחה עם קארד – היא עבודה גרועה שעליה מגיע לכם נון אחד גדול. קארד אולי לא רואה את זה, גיל אולי לא רואה את זה, אבל מהצד שלי זה צועק. ובסופו של דבר, עלי צועקים אם אירוע של אייקון משתבש.
.
-
-
-
-
פרנהייט 451 וסולריס היו זכיות ברורות מראש. פרנהייט 451 כי זה ספר שהוא לא רק טוב, אלא ספר עם באז ענק שהמון שנים חיכו שיתרגמו אותו, ואני יודעת שהצביעו לו גם המון אנשים שלא קראו אותו, וסולריס, כי הוא כבר יצא פעם בעבר והוא בגדר קלסיקה, מה שנתן לו יתרון.
חבל, חבל מאד שהדבילים עם הקונספירציות הגיעו גם הנה. -
-
-
עמדתי חצי מטר מקארד אחרי הפאנל על היצירה שלו כשהוא ענה על שאלות של כל מי שפתח פה(לפחות עד שהייתי צריך לרוץ להרצאה/דיון על בינה מלאכותית) בחביבות מאוד גדולה – ולא ראיתי אחד מחברי "הקליקה" המסתורית שאת מדברת עליה עומד ומשטר מי מגיע אליו ומי לא (אני אישית לא חבר באף קליקה, חוץ מאשר הקליקה הרישמית שנקראת "האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטסיה", מה שאני די בטוח שהרבה מהחובבים שהצטופפו לידי וכמעט חנקו את האדם המסכן מרוב אהבה והערצה לא היו).
לגבי פרס גפן: פרנהייט 451 הוא פשוט ספר מעולה, שנותן פרספקטיבה מאוד מענינת לחברה שדומה ל1984 של וולס מכמה בחינות.ועל השם סולאריס לא צריך להוסיף אף מילה ,חוץ מזה שסטניס לב לם הוא פשוט סופר נפלא, וכל ספריו(לפחות שתורגמו לעברית) מומלצים ביותר.
ואמבר, אני לא יודע לגבי האנשים האחרים בצוות אבל אני התרשמתי שהגישה לקארד לא הוגבלה עבורנו באופן ספציפי, ובוודאי שלא מתוך כוונת זדון, אלא שהבן-אדם היה עסוק בצורה פנומנלית ופשוט *לא היה לו זמן*.
אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות לתמר על היוזמה הנפלאה של העברת ספרים של הצוות לחתימה בנפרד, מה שחסך לי עמידה בתור של מעל שעתיים ואפשר לי להגיע להרצאה סופר-מענינת של איתמר פארן על מנהיגים במד"ב.לא הפריע לי שלא ראתי אותו חותם אישית על הספר כי הייתי בטוח מרגיש לחוץ עם כזו כמות של אנשים מאחורי ופשוט לא הייתי נהנה (לעומת זאת, נהניתי מאוד מסיטואציה שהזכרתי קודם עם שאלות החובבים).
-
על איזה קליקה את מדברת? קארד היה מוקף במלווים שדאגו לשלומו וכך צריך להיות. כל הכבוד למארגני הכנס שדאגו למלווים שכאלה ואני מקווה שאם יגיעו עוד אורחים אייקון יתן להם את אותם מלווים. ראיתי אותם מצלמים את הקהל עם קארד לפי בקשות, ראיתי אותם מביאים לו בקבוקי מים, וקלטתי אותם שואלים אותו אם הוא עייף ורוצה לנוח. ככה צריך מלווה להתנהג. כולם פה שוכחים שקארד הוא בן אדם ולא משחק שמעבירים מיד ליד. זה נשמע כאילו אנשים פה לא קיבלו את חתיכת הקארד צעצוע שלהם והם כועסים.
ממסד אסף ורני – הייתם מושלמים. כל הכבוד לכם שנתתם לו כזה רושם מצוין אתו.
אמבר – הפסקה האחרונה של ההודעה שלך היא היא פשוט בושה. תתביישי.
-
-
-
-
-
המלווים לפי מה שאני ראיתי עשו עבודה טובה. אולי היו עוד אנשים שהיו עושים עבודה טובה (ואיך בדיוק זה שהן בנות יפות קשור לזה?), אבל זה לא סותר את זה שלפי מה שהבנתי קראד נהנה מהביקור שלו, וחלק מזה בהחלט בזכות המללוים.
בנוסף אני לא ראיתי תלונות של המלווים על זה שהם ליווי אותו, וגם לא פרסום של "תגידו לנו תודה". רני הודה לאנשים שעזרו לו, ואם תשים לב יש עוד אנשים ברשימה חוץ משאר המלווים.
אתה רוצה להגיד משהו תסביר ותפרט, אל תזרוק סתם עלבונות. -
להיות טיפש.
אמבר (הדס) *ניהלה* את אייקון. ניהלה.
אתה מבין בכלל מה זה אומר ?!?!כשאתה אומר "כל הכבוד למארגני הכנס" (אגב – פסטיבל ולא כנס) אתה מתכוון אליה.
אז אין לך מושג על מה אתה מדבר, אז תהיה בשקט.
והדס — אני בטוח שאת עדין עייפה, תלכי לישון טוב טוב (מינימום 12 שעות שינה)… הפתיל הזה לא מוסיף שום דבר לאף אחד. וזה באמת לא המקום… אייקון נגמר רשמית… נשארנו עם עוד עבודת ניירת קצת אבל זה לא נורא כל כך…
-
-
-
אני מגישה בזאת מחאה רשמית על שלא זכיתי לחלקי ההוגן בקארד. שנים משקיעים באנשים, מתחברים איתם, מעמידים פנים שנהנים מחברתם, מבשלים להם אוכל טעים ובסוף מה? קדחת. אני חייבת לדייק – כן זכיתי לחשיפת קארד נאה, כשהוא התיישב לרגע שולחן לידי, שתה מים והלך. אבל הצלחתי לשמוע מישהו אחר מדבר איתו, כך שאולי אין לי מה להתלונן.
או במילים אחרות – ללוות את קארד ללא ספק הייתה חוויה גדולה עבור המלווים. זו גם הייתה התרוצצות ועבודה קשה לא פחות משל כל בעל תפקיד אחר בכנס. בתור מישהי שראתה את דידי הולך ויוצא מדעתו בניסיון להצליח להביא את קארד לכל מקום ולכל אירוע בלי שיירמס תחת רגלי ההמון האוהב, ולהצליח לרצות את כ – ו – ל – ם (גם הצוות, גם נטולי החתימות, גם שואלי השאלות, גם המאוהבים באיש המקסים וגם, אחרון חביב, קארד עצמו, שהיה זכאי מדי פעם לרגע של מנוחה, אבל אולי אני טועה), אני יודעת שההאשמות על מסעות התענוגות של הקליקה בחברת הצעצוע הלוהט הם קצת מצחיקות. אבל מילא. מה שחשוב באמת הוא, שנכון לעכשיו אין לי יותר חברים (כי חבורת החלאות שומרי-קארד-לעצמם הם כבר לא חברים שלי).
מצד שני, מכיוון שרני ואני ספרנו קולות, לפחות אני חלק מקונספירציה *אחת* (גם אם מדובר בקונספירציה הפחות שווה בעליל). למרבה האכזבה, איש לא שקל ברצינות להציע לי שוחד. אבוי.
-
האנונימיות ברשת מאפשרת לאנשים לזרוק עלבונות לא מבוססים בלי שום חשש שיצטרכו לשלם על כך. התגובה ההולמת היחידה להודעות כמו זו של שלומית, שמטרתן היחידה היא לפגוע ולהשמיץ, היא התעלמות גמורה – אחרת צומח מזה פתיל ארוך ומטופש שכל נסיון להתגונן בו נראה מבחוץ כאישוש של דבר הטרול/ית.
וזה עוד לפני שהזכרתי את זה שאין, ומעולם לא היתה, חברת אגודה בשם שלומית. ברור שהיא באה הנה רק כדי לחפש קצת צומי. קישטה.
-
-
-
-
-
כל הכנס רק בגלל שהוא גם ליווה את קארד וגם הרים את פרס גפן אני חושבת שהיחס שהוא ושאר המלווים מקבלים כאן הוא מחפיר. אני בטוחה שהם כולם נהנו מאד וזה לגטימי להינות מתפקיד, אבל מה שחשוב הוא איך הם עשו את התפקיד. הם הוציאו את קארד עם רושם מצוין על האגודה ועל אייקון ועל ישראל והם אפילו לא מבקשים הכרת תודה. אבל לזרוק עליהם בוץ ורפש זו חוצפה של ממש. במיוחד בשנה שבה טקס פרס גפן היה מרגש במיוחד. ואני ממש לא מבינה את הטענה שלך – אורן כרמי והלוגיסטיקה עשו עבודה נהדרת – למה אי אפשר לחלק מחמאות גם להם וגם לרני ושאר המלווים? וצר לי, אני חושבת שכל מתנדב שלא נהנה מהתפקיד שלו לא צריך להתנדב. ראיתי הרבה אנשי סגל עם תגיות באייקון וכולם נראו כאילו הם גם במצב רוח טוב. כולם גם נראו עייפים מאד. וזה נכון גם לגבי רני וגם לגבי שאר המלווים. אז תסבירי לי למה אני צריכה ללכת לסדנת חינוך, כי אני לא מבינה למה.
-
-
-
בנאדם מביקורת.
צוות אייקון מורכב מהרבה מאוד אנשים, חלקם נפלאים, חרוצים ומשקיענים. וחלקם הרבה פחות. מדי פעם מתפלק לצוות אייקון מישהו שעושה עבודה לא טובה, מישהו שמקלקל לאנשים אחרים או ממש מקלקל דברים. בואותו אדם ימצא את עצמו מחוץ לארגון בפעמים הבאות. מה לעשות, חלק מארגון של כנס זה גם להטיח בוץ ורפש באנשים שמגיע להם.
ומה לעשות, התנדבות לבד היא לא סיבה לתת למישהו מחמאות, במיוחד כשהיא נעשתה לתפקיד הכי מבוקש בפסטיבל. זה לא התנדבות למשמרת רישום או לחיבור המקלחות או לעבודה כפוית טובה אחרת, זו המשמרת שאנשים היו מוכנים להרוג את אמא שלהם ולתת חסדים מיניים לכל צוות איקון (כולל המתנדבים) ללא הבדל דת גזע ומין כדי להגיע אליה.
לטעמי, נעשתה כאן עבודה גרועה, למרות שקארד נהנה מאוד. נעשתה כאן עבודה מהסוג שבגללה הייתי מעיפה אנשים מהצוות במקרים אחרים .
עבודה גרועה שהשאירה אותי להתמודד עם הרבה מאוד מתנדבים מאוכזבים וסגל מאוכזב וגם עם האכזבה שלי עצמי מאנשים מצד אחד. וכמו שצינזרו לי בהודעה הקודמת (קיפ, ממתי אסור להזכיר קרביים שפוכים באתר הזה?) אלמלא היו הסגל והמתנדבים אנשים חביבים ומנומסים שנהנו נורא ממה שהם עשו – הם היו מביעים את אכזבתם באופן הרבה יותר מפורש.
לטעמי, המלווים ניצלו לרעה את האמון שניתן בהם שיעשו עבודה טובה . ומה לעשות, דברים שרואים מהכיוון שלי, לא רואים מהכיוון של הקהל. וזה שהם טופחים לעצמם על השכם על עבודה טובה, לא מחייב אותי בכלל להתייחס לזה ברצינות.
ובקשר לעייפות – כשנקבעו המלווים של קארד תהינו דובי ואני למה לעזאזל צריכים שלושה מלווים, הם הולכים להקים לו צוות הווי ובידור?. התשובה שקיבלנו היתה שצריך לעשות משמרות כדי לרענן את המלווים, כדי שיוכלו לנוח ומדי פעם לעשות דברים אחרים. אז מסתבר ששלושה מלווים כנראה זה לא מספיק, והם היו צריכים לצרף עוד בנאדם רביעי כדי לתפקד כמו שצריך. אבל במקום לעשות משמרות ולנוח אם הם עייפים הם בחרו להיות עם קארד כל רגע ובצדק – זה מה שכל אחד מאיתנו היה עושה.
אבל לי מותר לגחך על התלונות על עייפות ועבודה קשה. מה לעשות, בשבוע שלפני אייקון רוב הסגל לא ישן יותר מ-2-3 שעות בלילה, בשבוע של אייקון היו אנשים שלא ישנו יומיים ושלושה רצופים וכל הזמן התרוצצו כדי לתת לאשכול את המראה הפסטיבלי שלו, כדי להקים מערכת רישום, כדי לארגן את המתנדבים ובסוף – גם כדי לפרק את מה שהוקם. ואני כבר לא מדברת על אלה שישנו על הרצפה של חדר צוות, כדי להיות זמינים אם יש בעיות. יש לאייקון למעלה מ30- אנשי סגל, אבל אף אחד מהם לא לקח לעצמו את הקרדיט לא על כמה הוא עבד קשה ואף אחד מהם לא טען עד כמה הוא עייף. אז ממש רחמים על המלווים, הם נורא סבלו עם קארד.
-
-
אולי אפשר להגיע למסקנה שאלה שליוו את קארד ראויים לתודות (כמו כל מתנדב אחר, ולא משנה כמה התפקיד שהוא התנדב אליו מבוקש), ומצד שני הם *גם* לא חסינים לביקורת?
אני ראיתי את העבודה שעשו המלווים, הם עשו עבודה יפה מאד (לפחות מהחלק שראיתי, יכול להיות שהיו להם פשלות בחלק ממה שהם עשו וזה כבר עניין להסקת מסקנות לשנים הבאות – אחרי הכל, ככל שאני יודעת, לאיש מהם לא ממש הזדמן למלא את התפקיד הזה בעבר, ואולי יש דגשים שצריך ללמוד ממה שהיה השנה), עבודה שאני לא חושבת שכל אחד יכול לעשות. נדרשו כמה וכמה תכונות לצורך העניין, ולא נראה לי שלכל המתנדבים לתפקיד היו התכונות האלה. ויש להזכיר שהיו ברקע כל מיני אנשים מרושעים ותאבי קארד, כמוני למשל, ששיבשו להם את לוח הזמנים בשיא התמימות ובלי לחשוב על זה, ובלי ספק היה לנו חלק בחלוקה הלא נכונה של זמנו של קארד כפי שנראה שהתקבלה לבסוף. אחרי הכל, לוח הזמנים היה נורא לחוץ, וכל שיבוש תמים ולא מכוון מהסוג הזה מן הסתם דפק חלק מהתוכניות, והיה צריך להתמודד איכשהו עם זה. -
-
יש לך מתברר דיעה מוצקה ביותר באשר לאיכות העבודה שנעשתה. את יכולה כמובן להתייחס לדברים מאחורי הקלעים שאיש לא ראה, ולאיש אין יכולת לדעת אם אכן היו כמו שהיו כי, אוי, איש לא ראה אותם. אז אולי העובדות המוצקות המסתוריות הן רק דיעה אישית, אחרי הכל. עוד אנשים יכולים לציין את מה שהם ראו מאחורי הקלעים. למשל אנשים שראו כאמור את המלווים הנ"ל יוצאים מדעתם בניסיון לרצות את כולם בלי להפוך את אורח הכבוד לסחבה מהלכת. הם נכשלו דרך אגב, אורח הכבוד אכן הפך לסחבה מהלכת, הוא רק אדם מקסים מכדי להפגין זאת בציבור.
מה שלא ברור לי, זה למה ההחלטה הזאת לראות אותם ככושלים בתפקידם כמלווי קארד, גרמה לך, כנציגה הראשונה של הפסטיבל, להתעלם באופן מופגן מהתרומה של דידי בכך שהוא אחראי על כך שקארד הגיע לפסטיבל, ומהתרומה של רני על ארגון כל פרס גפן. שני הנושאים המרכזיים בפסטיבל, דרך אגב, אבל אני יודעת שהם לא ציפו להיות ראשונים ברשימת התודות. הם גם לא ציפו להופיע בתודות אישיות בפורומים, כי תודות אישיות הן דבר, המ, אישי, וכל אחד מודה למי שהוא זוכר (אם כי כשמודים לרשימת אנשים שכוללת איש ג'ינג'י אלמוני באחד הדוכנים, ואני מצטטת מהתודות שלך, אולי זה קצת צורם). הם גם לא ציפו להיות ראשונים ברשימת התודות הרשמית שלך בכנס. אחרונים היה גם בסדר. ההתעלמות שלך מהם לחלוטין, בצירוף הקו הקונסיסטנטי שלך להתעלם מהם ומעבודתם, בצירוף העובדה שלא פסקת להפגין תיעוב בוודאי כלפי דידי בכל דיון שהוא בפורום זה, פגעה בהם מאוד. בלי שום קשר לליווי קארד. המרירות הקלה שרני הפגין (ודידי הסתיר לגמרי), לא הצדיקו תגובה גסת רוח כמו שלך, או ניסיונות השתקה של כל מי שמנסה (בדיוק כמוך) לתאר את התמונה מאחורי הקלעים.
ואם את מתחילה לזרוק רפש, וטענות על אנשים שאוגרים לעצמם את קארד או מה שזה לא היה, אולי כדאי שתימנעי בעתיד מלהביא את *החבר* שלך לארוחות ערב רשמיות עם סופרים מפורסמים, שאני בטוחה שכל איש צוות וכל משתתף בכנס היה מוכן למכור את אמא שלו בשביל להשתתף בהן. תזכירי לי מה היה תפקידו הקריטי של החבר שלך בכנס, או כל קשר למד"ב בארץ שהביא אותו להיות שם? ומי שגר בבית זכוכית וגו'?
-
לארוחת ערב עם קארד, ומי שיש לו תלונות בנושא, מוזמן להטיח אותן גם בי.
אין בכך כדי לקבוע דעה לגבי כל שאר מה שאמרת – אני כבר מבולבלת מדי מהסיפור הזה, וחושבת שהצטברו בו הרבה יותר מדי מרירויות וטינות אישיות שלא היו צריכות לבוא לידי ביטוי, ונורא חבל לי על זה.
אבל על הנקודה הספציפית הזאת אני לא יכולה שלא להיות הוגנת ולהתוודות על כך שגם אני חטאתי בחטא נורא זה. אגב, הייתי עושה את זה שוב, אם היו שואלים אותי שוב היום, כי האיש הוא בן הזוג שלי ואני מעוניינת שהוא ילך אתי לאירועים כאלה, דבר שמן הסתם יש בו מן המחריד והמזעזע, אבל אני מאז ומעולם הייתי אדם שנוטה לעשות דברים מחרידים ומזעזעים. -
המחשוב של אייקון, בשלב שבו הגענו לארוחה הוא עבד 30 שעות כמעט רצופות על המערכת הזאת ולמחרת הוא קם בחמש וחצי בבוקר כדי להמשיך לעבוד עליה. שום דבר קריטי, הוא רק היה אחד האנשים שעבדו בקצב רצחני מול קוני כרטיסים מעוצבנים כדי שמערכת הרישום תפעל. כמובן, אם מישהו היה טורח להרים את הראש מעבר לאף שלו הוא היה גם רואה את מי האנשים שעשו את העבודה, אבל זה כנראה מוגזם לצפות.
ידעתי שמישהו יגיד את זה, ואני מבינה שכדי להיות בסדר עם כולם לא מספיק ששילמנו על הארוחה, אלא גם אני הייתי צריכה להשאיר אותו זרוק כמו כלב בחדר הצוות לחכות לי. ובגלל הגישה הזאת, כל מארגני אייקון שילמו מכיסם על הארוחה (ועל כל ארוחה אחרת שאכלנו) רק כדי למנוע פתחון פה, כנראה שגם זה לא מספיק.
-
אני מבינה את הרצון לבלות בחברת בן זוג, לאורו הקסום של קארד. מצד שני, את גם לא הטחת עלבונות באנשים בטענה שניסו לשמור את קארד לעצמם ולמנוע את חברתו מאנשי צוות אומללים. לאור דאגתה הכנה לזכויותיהם הלגיטימיות של חברי הצוות, פליאה קלה אחזה אותי כשהדס לא בחרה לצ'פר את אחד מאנשי הצוות במקום הפנוי בארוחה, במקום את חברה.
-
אנשי הצוות היו, למרות שהם הסתובבו לך מול העיניים עם תגים אדומים כל הזמן. אבל כנראה שפתחתם את העינים מספיק זמן כדי לגלות שהוא חבר שלי. נו שוין….
ואני לא מדברת רק על הארוחה. אני מדברת על עוד כמה דברים, כמו למשל שיטת החתימות למתנדבים. אז כמובן שאת כל כך נמצאת מאחורי הקלעים, שאת גם יודעת מה המתנדבים רוצים ומה אנשי הסגל רוצים ורק אני המרשעת היחידה שמטיחה האשמות שווא באנשים מסכנים שעבדו נורא קשה והם ורק הם הרימו את אייקון.
-
תביני, ברור לי איך הדברים מתנהלים. אני גם לא חושבת שיש בזה משהו רע. מישהו פה יכול לומר, למשל, שאם הוא היה המלווה של קארד, הוא היה מציג בפניו אנשים זרים ולא אנשים שהוא מכיר, לדוגמה? כמובן שלא. אני גם לא חושבת שיש משהו פסול ברצון להשתתף בארוחה בחברת בן זוג, ולהעדיף זאת על חברת כל חבר צוות אחר (ובאמת, אל תגידי לי שלא היו אנשי צוות אחרים שעבדו קשה לא פחות ולא הגיעו לארוחה הזאת). הצביעות שבניסיון להכחיש זאת כן מעצבנת אותי.
אנשים נפגעו מהיחס שלך. הם לא יצאו בהאשמות פומביות ולא זרקו בוץ, אלא רק דאגו להעביר באופן מאוד מאוד מוצנע את המסר אליך (ולא באופן אישי, כי ברגע שמנסים להגיד לך משהו פנים אל פנים את פותחת את הפה בצעקות. אני הייתי עדה לכך). במקום להתנצל אם את חושבת שמגיע להם, או להתעלם אם את חושבת שלא, יצאת במסע זריקת בוץ. הסוף שלו, כצפוי, הוא שכולם זקוקים לאמבטיה. לא הייתי טורחת להשתתף בדיון אם זה לא היה מתחיל, ואני מצטערת שגרמת לכך. ברור שלכל אדם יש אנשים שהוא מחבב ואנשים שלא, אני רק לא יודעת למה צריך לנצל מעמד ציבורי כדי להכפיש אנשים שעשו דברים בעלי משמעות, רק בגלל שאת לא מחבבת אותם. זה ממש ממש מעצבן, ואת השארת אנשים עם טעם מאוד רע בפה (לבוץ יש טעם מחורבן, אם אתם זוכרים מגיל 3)
-
הבנו איך כל אחד פה תופס את המצב. הבנו מי כועס על מי ולמה. אני לא חושבת שיש טעם במכות המילוליות האלה עכשיו, במיוחד מכיוון שברור שזה לא יגיע לשום מקום – אף אחד פה לא הולך להשתכנע בדברי האחרים.
דבר אחד שעלה מכל הדיון הזה הוא שכנראה יש מקום להסיק מסקנות לכנסים עתידיים לגבי חלוקת זמנו של אורח הכבוד (אם יהיה, אינשאללה) כך שגם המתנדבים ואנשי הצוות יזכו לצ'ופר שלהם, וכולל התחשבות בעיכובים הלא צפויים והבלתי נמנעים. אני מציעה להכניס את זה לרשימת ה"דברים לזכור בכנסים הבאים" ולהמשיך הלאה, ולהפסיק כאן את ההתכתשות הזאת שלא מגיעה לשום מקום. -
לפעמים הצעות של "טוב כולם כועסים וכולם מטילים רפש בואו נפסיק עכשיו" הן קצת לא רלוונטיות. כשאתה רואה משהו שנראה לך לא הוגן ומעליב, אתה מרגיש צורך להגיב, אפילו אם זה לא מוביל אותך לשום מקום. הצעות כמו שלך יוצרות תחושה של שיוויון בין שני הצדדים – במניעים, באמצעים, ברצון לפגוע – וקשה לי להשלים עם זה. מצד שני, מכיוון שבאמת אמרתי כל מה שיש לי לומר, אולי אני אשתוק (לפחות חמש דקות)
-
את באמת חושבת שדידי ורני חשבו לעצמם "הא! יש לנו את קארד, ולא ניתן אותו לאף אחד! אנחנו השליטים, אנחנו נראה לכם מה זה! הר הר הר!" וכו'? באמת?
אני חושב שאפשר להעביר ביקורת, ושיש מקום לחשיבה ולהסקת מסקנות איך דברים צריכים להתנהל באירוע מסוג זה בפעם הבאה, ושאפשר לעשות, לפני הכנס הבא (בתקווה שהוא לא יהיה קטן מהקודם) סיעור מוחות בשאלות הכרוכות בכך, כי תמיד אפשר להפיק לקחים, מה עוד שאירוח קארד היה למעשה ראשון מסוגו, לפחות לגבי כל הנוגעים בדבר. אבל הדבר שאין לו מקום, לדעתי, הוא השתלחויות והאשמות אישיות. למה? כי זה לא פרודוקטיבי, כי אין *שום* דרך לברר את האמת, וכי *אין לזה סוף*. יש לזה רק תוצאה אחת – אוירה עכורה.
אז למה? היה כנס מדהים, אנשים עשו עבודה מצוינת, את התגובות כבר ראינו ואנו ממשיכים לראות – למה לתת טעם רע לכל זה?
שוב – אני לא אומר שאי אפשר לתת ביקורת, אבל היא צריכה להיות פרודוקטיבית, וודאי שלא אישית. הנה, בוג'י התלוננה אודות הגניבות בדוכן הספרים, אבל היא (בניגוד לאופיה, אגב), *לא* הציעה לעשות שפטים באחראי הדוכן, ודאי שלא השמיצה אותם.
אני מעריך מאד את העבודה שלך, ואני גם מעריך את העבודה של רני ודידי. עם זאת, מותר, אפשר ואפילו רצוי לתת ביקורת על העבודה של שלושתכם (ושל כל שאר בעלי התפקידים, שאותם אני מעריך לא פחות) – אבל בדרך ראויה ומכובדת, כדי לשפר את הכנסים העתידיים אפילו יותר. -
אני לא אקח את חברי לשום תפקיד בכנס, כי לא משנה כמה הוא יעבוד קשה, ולא משנה מה הוא יעשה, תמיד תהיה הנשמה הטובה שתגיד שכל תגמול שהוא מקבל זה בגלל שהוא החבר שלי.
וצעקות? פעם אחת צעקתי, ולמרות שאני מצטרת על כך, למרות שאני עומדת על הדברים שנאמרו, הטון לא היה במקום ובטח המקום לא היה במקום.הלך לי הקול באמצע אירוע החתימות והוא לא חזר מאז, אז מתי בדיוק צעקתי?
וכמו שאני רואה, העדר הקרדיטים הוא הדדי לחלוטין. אם לא הייתי יודעת יותר טוב, הייתי חושבת שלא ניהלתי את אייקון הזה, שלא ארגנתי את אירוע החתימות ושלא עשיתי שום דבר חוץ מלזרוק בוץ.
-
ואני מסכימה שזה מיותר לחלוטין.
אבל אישית, נשארנו עם טעם רע, ולא רק אני. אז חלק מזה זה אפילו באשמתנו, שלא קבענו כללים ומגבלות ברורים, שהיינו יותר מדי נאיבים ולא עשינו את מה שתיכננו מראש לעשות – להעמיד את המתנדבים בראש תור החתימות.
וכשאתה מתנדב לכנס, אתה יודע שלא תספיק הרבה, ולא תראה הרבה, אבל לא ציפיתי שיתעלמו ממני לחלוטין, שאצטרך לריב עם אנשים כדי לקבל חתימה מקארד.
-
ברור שיש צורך בלקחים מהכנס (בכל התחומים, לא רק בעניין הסופר האורח), וברור שקרו בכנס כמה דברים שלא היו צריכים לקרות – אצלך ואצל אנשים אחרים. עכשיו, כשהנקודה הובהרה, וגם רגשותיך כלפיה, בואי – *בואו* – נשאיר את זה מאחורינו.
אני יודע שנשבעת לא לנהל עוד כנסים, אבל האם תוכלי לייעץ למי שייבחר לנהל את פנטסי.קון?
(אני כבר מת לדעת מי הקורבן…) -
-
אף אחד לא האשים אותך בכלום. אנשים כתבו תודות, חלק מהם נפגעו ממך ולכן בחרו לא להתייחס אליך, וחלק ממך בלעו את העלבון והודו לך בכל זאת. אבל לא נאמר שום דבר נגדך. וקשה לצפות מאנשים שנפגעו שעוד יכללו את מי שפגע בהם בתודות אישיות, נכון?
ואז באת והתחלת לזרוק האשמות ובוץ. מזה הכל התחיל. את זאת שהפכה את התודות לפתיל המכוער הזה. תודה באמת.
-
את בן אדם שעושה המון, כולם יודעים את זה וכולם מעריכים את זה (כולל כל אדם שהשתתף בפתיל הזה). ודווקא כמישהי שהצהירה כבר הרבה פעמים שממש לא אכפת לה, יש לי הערכה עצומה לאנשים שכן אכפת להם.
ואת גם מישהו שפגע באנשים, שלא חושבים שהם עשו את הכל בכנס, יודעים מה חלקם הקטן, אבל היו שמחים למידה אפילו קטנה של הכרת תודה, ואם לא זה, לפחות לא האשמות חסרות שחר. כאמור, כל הפתיל הזה היה יכול להיגמר בתודות, לפני שהפכת את זה למשהו אחר.
-
שאני לא רואה את זה נגמר בשום מקום. הדס, כמו שאני חושבת שדי ברור, לא תתקפל ותכריז "כן, צדקתם, הייתי לא הוגנת כלפיכם", ואת לא תחזרי בך מדעתך שנעשה פה דבר לא הוגן. כך שכל מה שיהיה לנו זו חזרה שוב ושוב על אותן טענות (שכבר חזרו כאן כמה פעמים), עם המון שפה לא נעימה, ובלי להגיע לשום מקום.
אם אני, במקומך, הייתי שותקת ומפסיקה את הוויכוח בגלל זה? מה פתאום, כולם יודעים שאני מתעקשת תמיד לומר את המילה האחרונה, בין אם יש בזה טעם ובין אם לא. אבל את לא אני… -
-
-
-
-
-
-
-
נשבעתי לעצמי שאני לא אכנס לפתיל הזה, אבל יש רק דבר אחד בהודעה שלך שאני חייב לתקן, עובדתית:
אנחנו, שלושת מלווי קארד, לא בילינו איתו ביחד כל הזמן. דידי כמעט ולא ראה את קארד והיה עסוק רוב הזמן באירגון לוח הזמנים שלו בשעה שקארד היה עסוק באירועים אחרים שבהם דידי לא היה!
אסף דאג לסיור בירושליים ולקשר עם הטלוויזיה, ובכלל היה כל הזמן על הקו ירושליים – ת"א (לפעמים פעמיים ביום ויותר).
ואני ביליתי אתו את היום הראשון של הכנס מחוץ לכנס, כיון שנהגתי אותו לצפון, יחד עם מדריך מקצועי שעשה את רוב העבודה והדיבורים.
אתם, באייקון, איתם רק את קטעי ה"ביחד" משום שהבן אדם היה מוקף בקהל מחבק ואוהב, אבל לפעמים היה גם צורך להדוף חלק (קטן) מהקהל הזה כדי לתת לקארד את ההזדמנות להתרווח קצת, ולו רק לכמה דקות.
במהלך רובו הגדול של אירוע החתימות, אגב, אני הייתי היחיד מבין מלויו שהיו אתו משום שדידי ואסף הלכו להתכונן לפאנל שאליו את שיבצת אותם.
ביום חמישי דידי היה בסינמטק וכך גם אני – עסוק בפרס גפן – והפעם הראשונה בה ראיתי את קארד היתה במהלך אותן 10 דקות שבהן הבאתי אותו למלון כדי שיוכל לישון לפני הטיסה המאד ארוכה שציפתה לו בלילה.
ורק כדי שיהיה ברור: אני לא מבקש תודה על שום דבר מהדברים האלה. אני פשוט מבקש שלא יטיחו בוץ. ותגידי מה שתגידי – בוץ לא מגיע פה לאף אחד (אבל לאף אחד!!!) ממלווי קארד!
ודבר נוסף: אני חושב שזה ממש לא נראה טוב כלפי חוץ, וזה ממש לא מקרין טובות על האגודה ועל אייקון שרגע אחרי שנגמר הכנס המוצלח ביותר בתולדותיה, ורגע אחרי שקארד עלה על המטוס (לא מעט בזכות דידי, אגב, שאילמלא הוא אנשי הביטחון של נתבג היו מעכבים את קארד באופן כזה שהיה מחמיץ את המטוס, אבל למה שמישהו יודה לו על כך) ולכן אני לא מתכוון להמשיך ולהגיב פה (למרות שזה עולה לי בבריאות). אם יש לך טענות ספציפיות את מוזמנת לשלוח לי במייל, אני מבטיח לענות שם.
-
-
את דווקא כן צעקת, בשלל הזדמנויות ואירועים שונים (אייקון שנה שעברה, נגיד, דיון בנושא ועדת תכנים, אישיות אלמונית מתפרצת בבריונות ונוטלת את רשות הדיבור בצעקות, המממ?).
קצת מצחיק שאת מזכירה לכולנו שאיש אינו חסין לביקורת, בעוד כל פעם שקורה מהלך כלשהו שאינו לרוחך או שמביע בעקיפין ביקורת עליך/על דעותיך, את מתפרצת כליכודניק שפיטרו אותו מוועד הנמל. בתור בן זוג של מוזמנת לארוחת קארד (שכמובן גם היא שילמה על עצמה, כן כן, יש אנשים שעשו את זה למרות שהם אינם חלק מצוות אייקון) שלא הגיע לארוחה היות ונאמר לו שמספר המוזמנים כבר גבוה מדי ואין מקום לבני זוג, אני חושב שרכשתי לי את הזכות המלאה לאמר שנמאסת.
נמאס מההתנהגות הבריונית, נמאס מהצעקות, נמאס מהתנהגות המארטיר המעונה.
רק מדרישות ההתנצלות עוד לא נמאס. הן עדיין משעשעות אותי.הכנס נוהל יפה מאד, וחלק מהקרדיט לכך אכן רשום על שמך, אך אין זה מצדיק התנהגות גסת רוח ודוחה שמגיעה חשיאה בימים אלו.
הידיעה שאת נוטשת את הוועד מרגיעה אותי קלות, וכולי תקווה שאפקט האדמה החרוכה שלו את גורמת לא יעלה לאגודה ביוקר. ימים יגידו. לבנתיים, בין השאר בזכותך, החלטתי לא לחדש חברות. (אני מודע לכך שזה לא באמת מזיז לך, אין לך מה לטרוח לכלול בתגובתך התייחסות לכך. אני סתם מנדב מידע)
רני, דידי וגם עירית תרמו להצלחת הכנס הזה ונסיונותיך לואנדטה אישית כלפי כל הקבוצה הזאת (לה את וחבר מרעיך קוראים "קליקה") פוגעת, מעבר לאותם אנשים, גם באגודה עצמה.
בוג'י – כפי שאכמו ציינה לעיל, לפעמים מדורות עוברות גובה מסוים שכבר הופך כל ניסיון "שה, שה, יהיה בסדר" למיותר.
-
כל כך הרבה פעמים. הרעיון להוציא את המתנדבים מהתור לחתימות לא היה של אף אחד מצוות מלוויי קארד. לא של רני, לא של אסף, ולא שלי. כשראיתי שהתור מתארך כפי שהתארך, הסכמתי להחלטה להוציא אותם, מכיוון שהמתנדבים הם אנשים שאנחנו יודעים מי הם, ומכיוון שלהם נוכל לדאוג לחתימה במועד מאוחר יותר (כפי שאכן דאגנו). כל אדם שהגיע לתור החתימות בשעות שיועדו לו קיבל חתימה, כל מתנדב שמסר את הספר שלו לתמר קיבל חתימה. וזה דבר טוב, שכן כך דאגנו לכולם. והייתי שמח לקחת קרדיט על זה. אבל, כאמור, זה לא היה רעיון שלי.
אז אודה לך אם תורידי את זה מרשימת ההשמצות שלך. על כל השאר אני לא ממש מעוניין להתווכח, כי זה לא לכבודי, ולטעמי גם לא לכבודך.
-
-
-
-
צעקות כגון "אני לא מוכנה יותר לשמוע על ג'קאס ואתם תשתקו כי אני מנהלת הכנס" כמו בשנה שעברה, או "אני לא מוכנה לשמוע יותר שמלווי קארד עשו משהו חיובי כי אני מנהלת הכנס" כמו בפתיל זה, הם מעשי בריונות. מילולית, אבל בריונות. אבל אני מודה שבדבר אחד הצלחת. הצלחת להוציא אותי מהכלים, ומי שמכיר אותי יודע שזה משהו שמאוד מאוד קשה לעשות, והצלחת להכעיס אותי מספיק בשביל להיגרר לדיון הזה. בסופו של דבר, נוצרה כאן מלחמת בוץ הדדית, שאני מקווה שלא ליכלכה גם את שלושת האנשים ששתקו באומץ מול הרפש שלך: דידי, רני ואסף. אז אני מורידה את הכובע: a job very nicely done.
-
-
לפני שאני נאלץ להפר את הבטחתי האמיצה לקיפוד ולהעיף את הפתיל הזה לקיבינימט, מה שבא לי לעשות כבר מאתמול? מספיק! תשתקו, שתיכן, או שתלחמו באורט, או ב-Ynet, או בדוא"ל. לא כאן. חלס.
כנ"ל כל השאר. נשבר לי – ובטח לא רק לי – מלשמוע על הסכסוך הדבילי הזה ועל מי חושב מה על מי. אם למישהו יש ביקורת *עניינית*, שיכתוב אותה בסבבה. למי שיש רגשי מרירות אישיים, שידחוף אותם למקום שהשמש לא רואה. -
את יודעת את זה? אני לא חבר באגודה, לא חבר בשום אירגון והסיבה היחידה שבשבילה באתי הייתה כדי לתמוך באמנר ולראות במה אני יכול לעזור.
מה לעשות שהעזרה בהחלט הייתה נדרשת.
אני מאמין שאורן כרמי, דני ויובל יכולים לומר לך בדיוק כמה העזרה שלי הייתה נדרשת.
ביקשתי קרדיט? ביקשתי משהו? כולה הלכתי לארוחה (ששולמה על ידי החברה שלי) בהשתתפות קארד.
אמרתי לו שלום ותודה בסוף הערב וזהו.
או שאולי את מדברת על האירוע שבו הוא חתם על הספרים לסגל?
את לא חושבת שאחרי כל שעות העבודה שהשקעתי מגיע לי איזה פרס קטן?
לידיעתך, את מספר האירועים שבהם השתתפתי "בחינם" בפסטיבל ניתן לספור על יד אחת. -
-
-
-
-
צר לי עד מאוד לקרוא את הפתיל על הסתעפויותיו.
הייתי בכנס, נהנתי עד מאוד ותודותי מקרב לב לכל מי שטרח ועמל, ממנהליו ועד לאחרון המתנדבים. הכנס היה נהדר (בעיני רבים ממשתתפיו) וכמו בכל ארגון של כנס או אירוע מורכב המצריך לוגיסטיקה בהתאם, אין ספק שיהיו תקלות אלו ואחרות.
אני חושב שהפתיל הפך למלחמונת מיותרת לחלוטין שלא תורמת אלא ליצירת רגשות ומשקעים שליליים.
לצערי אין זו הפעם הראשונה, ואחת לתקופה אנו עושים לעצמנו את המהלך המגונה הזה. ההתכתשויות האלה, לטעמי לפחות, מחלישות את האגודה ופוגעות במטרותיה (לא, לא סתימת פיות! תחשבו על כל אותם חברי אגודה חדשים שאינם מצויים בעניינים, הנחשפים לפתילים הנ"ל, ומה בעצם המסר שהם מקבלים).
אינני מצוי בפעילות של הקמת כנס אבל אני רק יכול להמליץ לועד האגודה לקיים מפגש הפקת לקחים עם מארגני הכנס ולבצע ניתוח מעמיק של כל הבעיות, החולשות והחוזקות שעלו בכנס. בכך, מצד אחד נקיים את "תהליכי שחרור הכעס" בפורום סגור ואולי גם נוכל להמנע מלהגיע למצבים דומים בכנס (סליחה פסטיבל
) הבא. -
-
-
-
-
-
-
-
