- This topic has 63 תגובות, 11 משתתפים, and was last updated לפני 18 שנים, 5 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
כיום, בפרס גפן, יצירות נחשבות "מקור" גם אם תורגמו משפה זרה, אם נכתבו על ידי יוצר ישראלי ו(כמדומתני) פורסמו לראשונה בעברית. מצב זה נבע, בעיקרו, מכך שבמשך שנים לא היה דבר כזה, "מד"ב ישראלי", וודאי שלא היה שוק למד"ב ישראלי, ולפיכך כותבים רבים התרגלו לכתוב באנגלית. בזמנו, בדיונים אינסופיים שהיו בנושא, הייתה התייחסות למצב הנוכחי כאל מצב מעבר, שקיים כדי לאפשר לכותבים המקומיים להסתגל להיווצרותו של שוק מקומי בלי שנפסיד כותבים בולטים.
היום, לעניות דעתי, מצבו של המד"ב המקומי כבר לא דורש את ההקלה הזאת. היום כבר ברור שיש דבר כזה מד"ב מקומי, יצאו ספרי מד"ב – אם בתיוג רשמי של מד"ב ואם בלעדיו – בהוצאות הנישה וגם בהוצאות הגדולות והמיינסטרימיות. יש לנו מספר גדול של כותבי מקור טובים *בעברית*, ולדעתי הגיע הזמן לשנות את הסעיף הזה בתקנון גפן. הוא כבר איבד את הצידוק שלו.
אני מעלה את הנושא הזה כאן לדיון, כצעד ראשון לקראת פעולה לשינוי תקנון פרס גפן. לפני שאני מתחילה לבלבל את המוח לוועדת פרס גפן ו/או לאספה הכללית (אני לא בטוחה איזה מהשניים דרוש כדי לשנות את הסעיף הזה), אני רוצה לדעת אם זה נראה כך גם לאחרים, או שיש נימוקים חזקים לכיוון אחר. שלא לדבר על העובדה שאני עשויה להיחשד באינטרסנטיות בעניין הזה, וממש מעדיפה לא להיות היחידה שדוחפת לכיוון…
-
-
מטרת הפרס בקטגוריות הלאה, בעיני, היא לעודד יצירה מקורית איכותית, לאו דוקא כזו שנכתבה בעברית במקור. כל יצירה שנכתבה על ידי סופר ישראלי ופורסמה בעברית (בין אם בפרסום ראשון ובין אם בתרגום) נכללת בעיני בהגדרה. אם יש לנו סופרים איכותיים שכותבים באנגלית כי הם מסוגלים לזה וכי באנגלית השוק בכל זאת הרבה יותר גדול (והרבה יותר משלם, אם כי בסיפורים קצרים זה לא באמת השיקול העיקרי), אין סיבה להפלות אותם לרעה.
ובאשר למי שאליו צריך לפנות בעניין – הגוף המוסמך לשנות את תקנון הפרס הוא ועד האגודה, למיטב ידיעתי בלי צורך באישור האספה הכללית. במקרה הנוכחי, לעומת זאת, מדובר בהחלטה נקודתית שנמצאת בסמכות ועדת הפרס, כך שמוטב יהיה לפנות לוועדת פרס גפן לשנת 2007, כשזו תמונה, ולשכנע את חבריה בצדקת דרכך.
-
-
לאור העובדה שבפני כותבים באנגלית פתוח שוק רחב בהרבה בפני כותבי העברית, נראה לי שדווקא הכותבים בעברית מופלים בעניין הזה.
חוץ מהיות השפה כלי בסיסי ועניין של הזדהות תרבותית, יש פה גם עניין של הנמען. מי שכותב בעברית כותב אל האנשים היושבים כאן, בארץ. זה משפיע על הכתיבה, זה משפיע על הרקע, זה משפיע על המיקום והאיפיון והנושאים. השפה משפיעה על המון דברים מעבר לעניינים לשוניים גרידא. ואנחנו רוצים שאנשים יכתבו עם קול ישראלי (לא "יהודי גלותי", לא "קוסמופוליטי" – ישראלי).
מי שכותב באנגלית כותב אל קהל אחר. הוא מכוון את הכתיבה שלו החוצה, ובהתאם לכך, לשפה שהאנשים "שם בחוץ" יוכלו להבין. הקול שלו אחר.
אני לא מסוגלת להגדיר דבר כזה בלב שלם "יצירת מקור". זה נראה לי נכון בתקופת המעבר שבה ניסינו לבסס את הרעיון שאפשר לכתוב מד"ב בארץ. נראה לי שהגיע הזמן להמשיך הלאה ולבסס גם את הרעיון שאפשר לכתוב מד"ב *בעברית*. -
אבל נראה לי שכבר יש מספיק קטגוריות בתחום הספרותי.
אם כבר קטגוריות אחרות, הייתי שמח אם היתה גם קטגוריית מאייר (בין אם מאייר עבור סיפורים קצרים במגזינים, או עיצוב כריכה, או משולב).
ואם היו יותר מגזינים הייתי מציע גם קטגורית מגזין ו/או עורך מגזין.ולעניין שבוג'י העלתה – אני די מסכים איתה. סיפור שנכתב במקור באנגלית ואז תורגם לעברית, ואפילו אם זה פרסום ראשון, זה לא בדיוק סיפור ישראלי/עברי מקורי.
-
-
-
סופר ישראלי החי וכותב בארץ, ראוי להיכלל כמועמד לספרות מקור.
בין אם הוא מוצא שקל לו ושפתו קולחת יותר בשפת לעז ובין אם שיקוליו כלכליים
אני לא חושב שניתן ורצוי לנתק את היצירה מהיוצר ובוודאי לא על סמך השפה,
ולו גם או או תוך הנחות המעידות על שימוש בשפה כמאפיין של השפעות שאינן ישראליות.לדעתי הגדרת היוצר יותר חשובה משפת היצירה.
-
-
היא הכלי החשוב ביותר שעומד לרשותו. כשמדובר ביוצר עברי השפה העברית היא הכלי החשוב ביותר, זה שגם מחבר אותו לתרבות ממנה הוא בא. אין לי דבר וחצי דבר כנגד מי שבוחר (מאיזה שיקול שלא יהיה) לכתוב בשפה אחרת, אלא שאז הוא אינו נחשב כסופר עברי. יצירה ספרותית מקורית היא יצירה שנכתבת בשפת המקור. זה אמור להיות ברור ומובן מעצמו.
בפרס "ספיר", למשל, הדרישה הזו מופיעה בתקנון. בפרס ה"בוקר" זה מופיע בתקנון. ולא סתם הדרישה הזו מופיעה בתקנון: היא מופיעה שם משום שדרך השפה נבנה העולם של היצירה הספרותית. ללא השפה, כל השאר לא יתקיים. סופר ישראלי, סופר מקור, הוא מי שקודם כל ולפני הכל כותב את היצירה שלו בשפה העברית. כל שאר השיקולים, נתייחס אליהם איך שנרצה, הם משניים.
ובכלל, לאחר שנה פוריה במיוחד בתחום ספרות המקור, שנה שבה רבים שאינם מבני הקהילה כותבים ספרי ז'אנר ובהצלחה רבה, באמת שהגיע הזמן להפסיק עם ההנחות ליצירה מקורית. לאחר שהתפרסמו פה ספרים שעומדים בכל סטנדרט בינלאומי ושהם גם ספרי ז'אנר (והזרם הזה לא עומד להפסק) אפשר להתייחס ליצירה מקורית באותם מדדים שמתייחסים לספרות מתורגמת. זה נכון גם מבחינת האיכות הספרותית וזה נכון גם לגבי השפה. חלף עבר לו הזמן שהיו פה שניים וחצי סופרי ז'אנר (ויש הרבה והמון כבוד לאותם שניים וחצי) והגענו, לשמחתנו, למצב שבו יוצאות בעברית הרבה יצירות ז'אנריסטיות ובבתי ההוצאה הגדולים והמכובדים ביותר.
-
-
ולא דיון שיתמקד באנשים ספציפיים. במכוון לא רציתי שניכנס פה לדון באנשים הרלוונטיים כרגע.
למקרה שזה מעניין מישהו, במהלך פעילותו של חלומות באספמיה קיבלתי כמה פניות לפרסום סיפורים של כותבים ישראליים שנכתבו באנגלית. זה די הרבה זמן שאני מסרבת לקבל סיפורים של כותבים חדשים שנכתבו באנגלית, משום שאין לי עניין לעודד מגמה כזאת. אבל תיאורטית, יש עוד סופרים מקומיים שכותבים באנגלית, אלה לא רק אותם כותבים שמוכרים לנו.
בסופו של דבר, מבחינתי ספרות מקור חייבת לענות על הדרישה שציינתי קודם: שהנמען שלה יהיה אנחנו. שתיכתב לא רק בידי ישראלים, כי אם גם *אל* ישראלים. כי ספרות שמיועדת לקהל קורא אנגלית יש כבר כל כך הרבה, כי יש לה כבר כל כך הרבה פרסים – מה שאנחנו רוצים זה ספרות שמיועדת *לנו*. וכאן אני מדברת, לחלוטין, כקוראת. יש מספיק סופרים שכותבים אל ג'יין ואל ג'ו. מה שאנחנו רוצים לעודד זה את הכתיבה אל יוסי ואל חנה. ואל ורד ואל רמי ואל אהוד ואל משה, אם כבר מדברים.
-
את ואחרים כאן מתייחסים לנושא כאל שאלה עקרונית, ואילו אני חושב על הפרקטיקה – האם פרס גפן מרוויח מכך שמתמודדים בו סיפורים של שני האנשים היחידים שרלוונטיים כרגע לסוגיה הזאת? האם ספרות הז'אנר הישראלית מרוויחה מזה? התשובה לשתי השאלות האלה נראית לי "כן" חד-משמעי. פשוט כך.
דיברת על כותבים ישראליים נוספים ששולחים לך סיפורים באנגלית. גם לי זה קורה מפעם לפעם, אבל אני לא מצפה שזו תהפוך בעתיד הנאה לעין למגמה בעייתית (או למגמה בכלל). ודאי שיש כותבים כאלה, אבל רף הקבלה לסיפוריהם גבוה להפליא אצלי, ולרוב לוקח בחשבון גם את הרלוונטיות שלהם לישראל. הסיכוי שאשקיע מאמץ בתרגום של סיפור ישראלי שנכתב במקור באנגלית הוא אפסי – זו פשוט יותר מדי עבודה, ומעטים הסיפורים שמצדיקים אותה. בפועל הרשימה מצטמצמת כיום לשני כותבים בלבד, ואני לא רואה סופר שלישי באופק.
יתר על כן, תרגמתי וערכתי סיפורים הן של לביא והן של גיא, ונוכחתי שהעריכה שלהם שונה מאוד מעריכת תרגום רגילה, וקרובה הרבה יותר למה שאני עושה בעריכת ספרי מקור. השפה היא אחת הסיבות לזה, הזמינות של הכותב המקורי היא סיבה נוספת. אני בטוח שאותו דבר יהיה נכון גם אם אי פעם יצטרף כותב שלישי העונה לאותה הגדרה (דהינו, כתיבה מקצוענית ואיכותית מאת סופר ישראלי שכותב במקור באנגלית). איכשהו אני רואה את זה כ"סוגה" שנמצאת בין כתיבת מקור ובין תרגום, והדרך היחידה להתייחס אליה היא להתייחס לכל מקרה לגופו, בלי להסדיר את זה בכללים גורפים שימנעו מפרס גפן לכלול בתוכו יצירות רלוונטיות שכל "חטאן" הוא שהופיעו בשתי לשונות.
-
-
-
-
לביא וגיא הם אנשים נפלאים שכותבים נהדר ובכל זאת פרס, כל פרס, לא יכול ולא צריך לעשות הנחות על פי מקרים מסוימים אלא חייב לנסח מערכת כללים גורפת. ואחד הכללים המובנים מאליהם לגבי יצירה מקורית היא שהיא תכתב בשפת המקור, קרי: עברית.
אין פה בכלל שאלה של "האם הפרס מרוויח". הפרס לא מרוויח, מי שמרוויח הן היצירות המועמדות והזוכות ומי שכתב אותן. ואם כבר מדברים מנקודתראותו של הפרס, הרי שנראה לי שהפרס דווקא יצא נפסד אם בקטגוריות המקור יורשו להתמודד יצירות שלא נכתבו בשפת המקור. מה גם ששני האנשים הנדונים לא מנועים מלהתמודד בקטגוריות המתורגמות. שניהם מוציאים ספרים ואין שום סיבה שספרים אלה לא יתמודדו לצד סופרים מתורגמים אחרים.
-
-
דבר ראשון- דעה זו מייצגת את דעתי שלי בלבד, והיא אינה דעה רשמית כלשהי.
ועדת פרס גפן הינה המוציא לפועל של תקנון פרס גפן. אין לה שום סמכות לשינוי תקנון הפרס- והיא מחוייבת לפעול על פיו.
(עם זאת, יש לה מספר סמכויות מצומצמות ביותר כגון שינוי הקטגוריות- תוך הגבלות מסוימות ובאישור ועד האגודה בלבד.)
יתרה מזו, ועדת הפרס מורכבת משלושה נציגים- חברי האגודה- יו"ר + שני חברים. בתקנון הפרס (סעיף 4ד' מובהר כי ליו"ר הועדה סמכות בלעדית להחלטות השונות- תוך החובה להתייעץ עם שני חברי הועדה הנוספים. (לדעתי, עקב היקפו הלא רחב, יש להודות על האמת, של הפרס- לקביעה זו יותר פלוסים ממינוסים.) ובכן, במקרה שבו נדרש שינוי תקנון הפרס (נדרש או מוצע…) הסמכות היחידה אשר יכולה לבצע שינוי שכזה הינו ועד האגודה. ולראיה מתוך התקנון-"7. שינוי סעיפי תקנון פרס גפן-
כדי לשנות סעיף או סעיפים בתקנון זה יש לקבל את אישור ועד האגודה."הזכאות למועמדים מוגדרת בתקנון הפרס. לצערנו, בעוד שהתקנון מציב שני תנאים- שהסיפור יעבור עריכה ויפורסם במגזין או באסופת סיפורים- התקנון אינו מגדיר במפורש את המונח "מקור". בתור מי שאסף במהלך השנה את סיפורי המקור לרשימת המועמדים אני יכול להגיד לכם שכל סיפור שעבר עריכה ופורסם במגזין או אסופה שפורסם ע"י ישראלי- נכנס לרשימה.
בתחילת דרכנו התנהל ויכוח בין חברי הועדה. יו"ר הועדה, אם זכרוני אינו מטעני- ואם כן אבקש ממנו לתקן אותי בנקודה זו- בחר לאפשר לסופרים אשר כותבים באנגלית וסיפורם התפרסם בתרגום לעברית להיכלל ברשימת המועמדים. מדובר באזור אפור. מבחינת התקנון- אין הגדרה ברורה למי הזכות להחליט על דבר זה או אחר בפרס. כל התקנון רווי במשפטים כגון "ועדת הפרס, בשיתוף ועד האגודה…" או "ועד האגודה, בהתייעצות עם ועדת הפרס…"- אשר אינם יוצרים יותר מידי סדר בתהליך קבלת ההחלטות.
לאור העובדה שסוגיית שינוי תקנון הפרס קמה לתחייה- הייתי מציע לשנות מספר ניסוחים בתקנון, על מנת ליצור דרכי פעולה מסודרות יותר בעבודת הועדה. בנוסף לכך, הייתי מציע לבחון האם כדאי להחליט כי יו"ר הועדה לא יהיה חבר בועד האגודה. כל זאת, ראוי שיקרה לפני ההכרזה על ועדת הפרס של שנה הבאה. הייתי רוצה להשתתף בתהליך זה, אך כאמור, ועד האגודה הוא בעל הסמכות מטעמם של חברי האגודה לבצע את השינוי.
ועכשיו לדעתי האישית- אני מסכים עם בוז'י לחלוטין. אנו מעוניינים לעודד כתיבה ישראלית, ועל פי ראות עיני חלק מכתיבה ישראלית זו כתיבה בעברית.
הועלו פה עוד מספר בקשות ליצירה של קטגוריות נוספות לפרס. גם סוגיה זו עלתה בדיוני הועדה- ודעתי לא השתנתה מאז. פרס גפן הינו מצומצם מאוד. לדעתי עלינו, בשלב זה לפחות, להסתפק במספר המצומצם של הקטגוריות הקיימות ובשום אופן לא להוסיף עוד קטגוריות. על הפרס להתמקד בעידוד היצירה הספרותית המקורית ולא "לאבד כיוון" ולהעניק פרסים שונים על איור מוצלחתרגום מוצלחקלאסיקה בהוצאה חדשה וכו'. עלינו לשמור על הקטגוריות "האיכותיות" שלנו- ולהתמקד בקידום מעמדו של הפרס.
בברכה,
עידן פרומקין. -
אשאל אותך שאלה פשוטה: הסופרים המדוברים (גם אלה שלא מתפרסמים) *יכולים* לכתוב בעברית. אחרי הכל, הם *ישראלים* וזו השפה שלהם. אז *למה* הם כותבים באנגלית?
אני חושבת שהתשובה לזה ברורה לך בדיוק כמו לי: הם לא מייעדים את הכתיבה שלהם לשוק המקומי. הם מייעדים אותה החוצה, ואנחנו, למעשה, מקבלים את זה "בדרך החוצה". עודפי ייצוא.
אני לא חושבת שאנחנו צריכים לעודד את זה. אני לא חושבת שאנחנו צריכים לעודד גישה של "שמעו, כתבתי את זה לשוק גדול יותר ומשתלם יותר, אבל למה לא, קחו גם אתם". בטח לא כשמדובר בפרס ליצירת מקור. המינימום שאני מצפה מהסופרים שלנו זה שיכתבו *אלינו*. וזה ממש יופי בעיניי שכותבים לשוק דובר האנגלית, באמת, אבל במקרה זה – שהשוק דובר האנגלית יתן להם פרסים. אני רוצה לתת פרסים למי שכותב אלי. לא למי שזורק לי את הפירורים בדרך למחוזות קורצים יותר.
וזה לא ממש אכפת לי כמה טובים הסיפורים האלה, או כמה הם נשמעים מקומיים, או כמה כיף לתרגם ולערוך אותם (ואני יודעת בעצמי כמה כיף לתרגם ולערוך אותם, כי גם אני עברתי את זה). הם לא נכתבו *אלי*. ואני – כשוק מקומי, כרגע – אגואיסטית. יש לנו כיום כבר מספיק כותבים שכותבים ישירות אלינו, בלי שעיניהם תהיינה נשואות לקהל אחר לגמרי. אני מעדיפה לעודד אותם.
-
-
זה המקור של הפרס – פרס לספר מתורגם. מזה זה התחיל. היצירה המקורית היא משהו שהתווסף מאוחר יותר. כמו שיש פרס על ספר מתורגם, אני לא רואה פסול ברעיון של פרס על סיפור מתורגם. היום במימד העשירי, בבלי פאניקה ובאספמיה מתפרסמים סיפורים מתורגמים רבים.
אם אתה מייסד פרס לסיפור מתורגם אתה משיג 2 ציפורים במכה אחת:
1. מעלה את המודעות לנושא הסיפורים המתורגמים ונותן הערכה לעוסקים במלאכה.
2. נותן לסופרים ישראלים שכותבים באנגלית את ההזדמנות להתמודד על הפרס ללא שום "תהיות" אם מגיע להם או לא.ואם רוצים לתפוס עוד ציפור – זה משהו שהכותבים הגויים יתגאו בו באינטרנט. אנשים אוהבים פרסים. וזה תמיד טוב לקבל עוד פרסום בדרך זו.
-
-
-
תמיד יש אבל, אחרת לא היה דיון.
נכון הפרס בפרוש ניתן ליצירה עצמה, אבל הוא ניתן ל"סיפור המד"ב או הפנטסיה העברי המקורי הטוב ביותר "
זאת אומרת על פניו שלכאורה כל סיפור מתורגם יכול להשתתף בקטגוריה הנ"ל, אולם הסייג הוא להיותו מקורי.
אבל כל סיפור הוא מקורי (נו טוב, רובם) אז איזה מקוריים הם רלוונטיים ואיזה לא ?
פה אנו יכולים להידרש לשפה גרידא, אבל אז אני לא בטוח שאנו קולעים למטרות הפרס
"פרס גפן מוענק מדי שנה לספרים ולסיפורים הטובים ביותר בסוגות המדע הבדיוני והפנטסיה שראו אור בעברית, במטרה לקדם תחום ספרותי זה בישראל"
אם הסופר הוא סופר ישראלי ואל אחת כמה וכמה אם הוא חי בישראל וסיפוריו מתפרסמים בעברית הרי זה בדיוק קידום תחום ספרותי זה בישראל , גם אם טכנית הוא כתב קודם בשפה אחרת מסיבות אלו או אחרות.שוב הייתי יכול לחיות עם ההגדרות שלך, אבל הן נזילות מידי לטעמי, ואם הסופר יכתוב באנגלית יתרגם לעברית ויפיץ ורק אז יוציא את הגירסה האנגלית ?
או הפוך, יכתוב בעברית, יפרסם עותק מתורגם במקום כלשהוא בעולם ורק אז יפיץ את העותק העברי ?
אני פשוט לא אוהב את המורכבות הנ"ל, אני מעדיף קו חלק שימנע מחלוקות.
מעבר לזה, שאני לא רואה כיצד מתן מועמדות לסיפור שנכתב באנגלית ע"י סופר ישראלי ותורגם לעברית אינו עונה על מטרות הפרס, ההפך.
ומעבר לכך, אני לא אוהב את ההתייחסות לעבר כתקופה זמנית , זה כאילו "תשמעו, אין הרבה סיפורים בעברית אז נשתמש גם במתורגמים אלו כדי שהפרס יהייה מכובד ויהיו מועמדים, הא, היום כבר יש מספיק, אז לא צריך את אלו"
אני יודע שזה קצת בוטה, אבל ת'כלס זה מפחית מכבודם של המועמדים בשנים הקודמות ואני לא רואה סיבה לעשות זאת, ההפך, זה מפחית מכבודו של המפעל. -
שפה אינה מחשב. שפה אינה עט. שפה היא הכלי הספרותי הראשון במעלה שנועדה לשימושו של כותב. סופר צרפתי יכתוב בצרפתית. סופר בריטי באנגלית וסופר הולנדי בהולנדית. כשסופר כותב בשפה אחרת (ואני מכיר בכל השיקולים, והם לגטימיים לגמרי) הרי שאינו סופר עברי. לא סתם בפרס "ספיר" מדגישים את הנקודה שהספרים המועמדים חייבים להיכתב בעברית. לא סתם בפרסים ספרותיים אחרים, בארץ ובעולם, מדגישים את הנקודה של שפת המקור. השפה היא הכלי שבעזרתו נבנה העולם של הסיפור. השפה היא מה שמעביר את דרך מחשבתו של הסופר לקוראיו בצורה הטובה ביותר. לטוב ולרע.
ויותר מזה: אני לא מבין על מה הצעקה. הרי מדובר פה בשני אנשים מצוינים שפרסמו כבר ספרים. הספרים הללו רשאים ויכולים להתמודד במסגרת המועמדים המתורגמים. זו בדיוק ההגדרה של ספר המד"ב / פנטסיה המתורגם: ספר שתורגם לעברית ולא נכתב בה. מדוע אותו הכלל לא ישים גם לגבי הסיפורים? זה לא שחסרים מועמדים לפרס, להיפך יש יותר ויותר. האם אנו רוצים לעודד אנשים שיכתבו בשפה אחרת? האם מטרת הפרס אינה לעודד כתיבה בעברית? פרס גפן הוא פרס ישראלי, וקטגוריות המקור שבו נועדו למי שכותב מתוך התרבות המקומית. אין תרבות מקומית ללא שפה.
ואוסיף עוד משהו: כשנכתב התקנון לפני מספר שנים הכוונה היתה בפירוש למי שכותב בעברית. פשוט לא עלה על הדעת שיתכן מצב אחר. ועד האגודה אף הכיר בכך וקבע מועד תפוגה ל"הנחה" הזו. כמות הסיפורים וספרי המקור שמתפרסמת כעת בעברית בהחלט מצדיקה את הסרת ההנחה הזו.
-
אני מעדיף לשים את הדגש על הישראליות שגם היא מבצבצת מדבריך, והישראליות מתבטאת מבחינתי בהיות הכותב ישראלי ואילו אתה מעדיף להדגיש את היצירה בשפה העברית, אני רואה בזאת הגדרה קצת נזילה יותר ואולי גם מפספסת קצת את מטרת הפרס.
מעבר לזה, שינוי הגדרת המועמדים ע"פ מצאי הסיפורים לא נראה לי מכובד ונכון, אז אולי תגיד שהטעות היתה בעבר וכיום יש לתקנה ?
אני מעדיף לחשוב שהתקבלה החלטה בעבר וכל עוד היא אינה גורעת מאיכות המפעל, לא צריך לשנות אותה. -
גם ברשימת המקור וגם ברשימת התרגום.
מצד שני, אני מייחלת ליום שבו פרס גפן של אותה שנה יהיה זהה לחלוטין מבחינת התנאים לזה של שנה שעברה. כבר אמרתי כמה פעמים שהשינויים התכופים בתקנון נראים מאוד לא רציניים.
אישית, אני חושבת שהאגודה צריכה לעודד גם סופרים ישראלים כותבי אנגלית. זה אמנם לא בדיוק כתיבת המקור פר אקסלנס, אבל זה משהו שהוא מספיק חשוב. בסופו של דבר, חשוב לנו שסופרים ישראלים יזכו להכרה בחו"ל. וחשוב שהאגודה תעודד את זה.
-
הרי אפילו בתקנון הפרס הנוכחי קיים סעיף שאומר שספר שהתמודד בעבר לא יכול להתמודד שוב. וסעיף נוסף קובע שועדת הפרס היא שתחלק את המועמדים לקטגוריות. אני די סמוך ובטוח שועדת הפרס (גם אם לא תתקבל הצעת השפה העברית) לא תשבץ מועמד זהה בשתי קטגוריות שונות. אם הספר מתמודד בקטגורית המתורגמים, זו הקטגוריה. ואם הוא מתמודד בקטגורית ספרי המקור, הרי שהוא לא יתמודד בקטגוריה נוספת. לשם כך לא צריך לשנות פסיק בתקנון.
-
-
-
זה יופי שהאגודה תעשה את זה, זה יופי שהיא תחרוט את זה על דגלה וזה יופי שיהיו לה פרויקטים למטרה (כמו פרויקט התרגומים, נגיד).
רק איך זה קשור לפרס לספרות מקור, תזכירו לי?
ובמילים אחרות, זה שהאגודה בעד לקדם משהו, עוד לא אומר שהמשהו הזה חייב להיכלל בגפן, דווקא. יש דרכים אחרות ומתאימות יותר לקדם ספרות שנכתבה באנגלית. -
לא הייתה שום טעות, אין שום טעות. העולם שלנו הוא מקום משתנה. חלק מהשינוי, למרבה השמחה, נובע מהמאמצים שלנו.
התאמה של כללי פרס למציאות משתנה, אין פירושה שמישהו חושב שהייתה "טעות" פעם, אלא שכללים שהתאימו למציאות מסוימת שהייתה בעבר, כבר לא מתאימים למציאות כפי שהיא כיום.
תוציא לך מהראש את הקטע הזה עם ה"טעות". העולם שאנחנו חיים בו משתנה כל הזמן, ואנחנו צריכים להשתנות איתו. ממש כדאי שתסתגל לזה, כי זה לא הולך להפסיק, זה רק הולך להאיץ. וזה שאנחנו משתנים, ממש אין פירושו שאין לנו כבוד למה שהיינו קודם. יש לנו המון כבוד. למשל, אני לא חושבת שלמישהו יש היום פחות כבוד לאייקון של פעם, רק בגלל שלא היו בו אורחי כבוד זרים. אבל זה לא משנה את העובדה שאף אחד לא יחשוב לנהל היום אייקון על פי אותם כללים שנוהל, נגיד, אייקון 99. וזה לא כי הניהול של אייקון 99 היה "טעות", אלא כי המצב היום שונה, כי דברים התפתחו, וכי היום נדרשים דברים אחרים לגמרי.
העולם משתנה, האגודה משתנה, שוק המד"ב בארץ משתנה – ופרס גפן יכול להשתנות גם הוא, בלי שתהיה סיבה כלשהי לחשוב שזה אומר שבעבר נעשתה "טעות". -
-
-
ספרות שנכתבה בשפה זרה וכשקהל היעד שלה הוא קוראי אותה שפה – איך זה בדיוק מקור? כי מי שכתב אותה הוא בעל אזרחות ישראלית? אז אילו אני הייתי מפרסמת בכתב עת ארגנטינאי סיפור שלי, שתורגם לספרדית, זה היה ספרות מקור ארגנטינאית? כי *יש* לי תעודת זהות ארגנטינאית, גדלתי על התרבות המקומית הארגנטינאית, אני דוברת ספרדית, וסיפור אחד שלי, כידוע, כבר פורסם בכתב עת ארגנטינאי… נו, אז אולי אני אכתוב קצת ספרות מקור ארגנטינאית? מה זה משנה אם היא תהיה בעברית? לא חושבת שזה צריך להפריע למישהו, ספרות מקור ארגנטינאית שכתובה בעברית, באמת.
-
וודאי שצריך לכתוב ספרות מקור ארגנטינאית בעברית. משם נתפשט לאזורים אחרים ביבשת דרום אמריקה, נשלח נציגים גם לאירופה ולמזרח, מהר מאוד על מנת להתחרות במוצרים העבריים, או אפילו כדי להתפרסם, לא תהיה ברירה אלא לכתוב בעברית ואט אט ספרות המקור בעולם כולו תהיה בעברית, ולעולם לא נצטרך עוד לקרוא תרגומים! כן, אני יודעת שתרגום המד"ב בארצנו הקטנטונת עבר שינויים, אבל בתור מי שגדלה על תרגומי הזוועה של אופוס (ובעיקר הבלגריאד והמלוריאן הידועים לשמצה) ועודנה בטראומה, אני מאוד אעריך מעבר של כל סופרי העולם לעברית. שלא לדבר על הטובה שתצמח מכך למד"ב הארצישראלי. ועל העדנה שתהיה לנו בקרב שאר אזרחי המדינה, הידועים בחיבתם לישראלים שמצליחים מעבר לים…
עברית היא האנגלית החדשה! מי איתי? -
-
-
אבל נראה לי מגוחך – מאוד מגוחך – לערער על היות סיפוריו של לביא תדהר סיפורים ישראליים מאוד, לפחות חלקם, וזה למרות שהוא לא חי אפילו בישראל. באותה מידה נראה לי מגוחך לחלוק על כך שסופר שחי בישראל וכותב בישראל חדל להיות סופר מקור רק כי אינו כותב בעברית.
ספרות מקור, מבחינתי, היא אחד משני דברים. הראשון, המובן מאליו, הוא המיקום הגיאוגרפי. סופר שחי וכותב בישראל כותב ספרות מקור. השני הוא תרבותי – כותב שמוצאו וזהותו ישראליים והתרבות הישראלית מהווה מרכיב חשוב בכתיבתו, גם הוא כותב ספרות מקור. השפה היא חלק מהתרבות, כמובן, אבל לא כזה שבלעדיו ספרות חדלה אוטומטית להיות ישראלית ביסודה. לפחות לא תמיד.
מה שהכתיבה הזו אינה היא "ספרות עברית" – ולמרות החפיפה הרבה בין שני המושגים הם אינם זהים. ספרות עברית לא חייבת להיות ישראלית, ספרות ישראלית לא חייבת להיות עברית. לרוב הם יהיו גם וגם. לא תמיד. סיפור שכתב ישראלי על החיים בקיבוץ יהיה לא פחות "ספרות מקור" בעיני מעלילה בלשית שכתב ישראלי אחר על טום, דיק והארי בארצות הברית, גם אם הראשון כתוב אנגלית והשני עברית. האם אני מעדיף סיפורים שגם נכתבו בעברית וגם מושרשים בתרבות המקומית? ודאי שכן. האם העדר כל אחד מהשניים מונע מסיפור להיות ראוי לפרס שניתן לספרות מקור ז'אנרית? לא בהכרח.
-
כי ממש לא הייתי רוצה שגיא ולביא, שני אנשים מצוינים שכותבים נהדר יעמדו במרכז הויכוח הזה שממש אינו עליהם, אלא על הסטנדרטים שהפרס אמור לעודד.
אז בוא ונבדוק את הדוגמאות שנתת:
סופר שחי בארץ, סופר שיודע את השפה העברית היטב, אבל כותב באנגלית על מציאות שאינה ישראלית וגיבוריו קרויים בשמות לועזיים. האם הוא סופר מקור? לא רק שהתשובה היא לא, הרי שזו גם תופעה שהפרס לספרות מקור לא אמור לעודד.ולחילופין: סופר שחי בחו"ל, כותב באנגלית על חוויותיו מתקופת הקיבוץ אבל מייעד את סיפוריו לקהל זר ואף קוטף פרסים יוקרתיים בחו"ל המיועדים למי שכתב את סיפוריו באנגלית. האם הוא סופר מקור? התשובה שלי היא לא.
יותר מכך: לו היו הם כמה בודדים מבים כותבים ספורים המועמדים בכל שנה לפרס ניתן היה להתווכח על כך (למרות שגם אז הייתי מחזיק בדעתי), אבל לשמחתנו המצב כיום – בשתי קטגוריות המקור – רחוק מלהיות המצב הזה. יש יותר סיפורים ויותר ספרים, וכולם נכתבים בעברית. אם ברצוננו לעודד את הכתיבה בעברית (מטרה חשובה בהרבה מעידוד שני כותבים – מוכשרים ככל שיהיו, ואין חולק על כשרונם) הרי שהפרס חייב לעמוד על כך שהמועמדים בקטגוריות המקור יכתבו בשפת המקור ולא יתורגמו. יש קטגוריות תרגום למתורגמים ושם מקומם של המתורגמים.
יתרה מכך: אם אינני טועה גם כיום יש החלטה שבשנת 2008 כל קטגוריות המקור יכללו יצירות שנכתבו בעברית בלבד. נראה לי שההצעה של בוג'י היא להקדים את התאריך הזה עקב ההצפה המבורכת שקיימת בקטגוריות הללו. אני מצטרף אל ההצעה הזו ואתמוך בה בכל לבי באסיפה הכללית הקרובה.
-
פרסונלי או לא פרסונלי: אם האנשים הללו כותבים "מקור", *למה* הם לא כותבים בעברית? מה סיבת הבחירה הזאת?
את הסיבה אנחנו יודעים, כבר פירטתי אותה, ובחרת להתעלם מזה. יש סיבה לבחירה הזאת, ולטעמי האישי, הסיבה הזאת הפסיקה להיות לגיטימית. היא הייתה לגיטימית, ברמת "הרע במיעוטו", כל עוד באמת לא היה שוק. עכשיו יש.
אני אשמח *מאד* אם האגודה תעודד כותבים ישראליים לפרסם באנגלית. אני יודעת על עוד כמה כותבים שמעדיפים לכתוב באנגלית כי השוק העברי קטן מדי, ומפרגנת להם. אבל אני ממש לא חושבת שיש סיבה כלשהי שהאגודה תעניק את פרס הדגל שלה לכתיבה באנגלית. יש מספיק עידוד לכתיבת אנגלית בעולם (גם לנו יש, אגב – קטגוריות התרגום), גם בלי שניתן לה פרסים משלנו. הגיע הזמן לעודד כתיבת עברית. ו"מקור"? "מקור" זה בעברית. -
באותה מידה אתה יכול להתעקש שכתביו של אחד מכותבינו המובחרים מתאים לפרס גפן, למרות שאינו מד"ב. "אבל X הוא כותב מצוין", תטען, "ישראלי מאד, מוצלח, משובח ומקהילתנו. ראוי לעודד אותו. *ברור* שהוא ראוי לפרס גפן!"
נדמה לי שלכל העולם יהיה ברור מה מגוחך בטענה כזאת. כן, ישראלי, מוצלח, משובח, מהקהילה, ראוי ביותר לעודד אותו – אבל הטקסט אינו מד"ב, אז מה פתאום שיהיה ראוי לפרס גפן?
אבל אתה מסוגל לטעון שאדם שלא כותב בעברית ראוי לפרס גפן לכתיבת מקור, למה? כי הוא כותב ישראלי וראוי לעודד אותו.
פרס גפן לכתיבת מקור לא נועד כדי לעודד *כל דבר* שכותבים כותבינו המוכשרים. הוא לא נועד לעודד אותם, למשל, כשהם כותבים מיין-סטרים, למרות שהם עדיין מוכשרים וישראליים לעילא. והוא לא נועד לעודד אותם כשהם בוחרים לא לכתוב בעברית. כפי שרני אמר פה המון פעמים, הפרס הוא ליצירה, לא ליוצר. אם יצירה היא מיין-סטרים, תיכבד נא ותהיה מועמדת לפרסי המיין-סטרים. ואם היא נכתבה באנגלית, תיכבד נא ותהיה מועמדת לעשרות הפרסים המזומנים ליצירות שנכתבו באנגלית. וכל זה לא יוריד בכלום מהכבוד שלנו או מההערכה שלנו ליוצר שיצר אותה. -
זאת ועוד:
1. נדמה לי שקיימת אי הבנה מסוימת לגבי האופן בו פרס גפן מעודד את היצירה הישראלית או תומך בה. סופרים לא כותבים סיפורים כדי לקבל פרסים. הם ישמחו מאד לקבל פרסים, כמובן, אבל לא זה המניע לכתיבה. מי שכותב רק כדי לקבל פרס, סביר להניח שלא יזכה בשום דבר, למעט, כמובן, מכתבי דחיה. פרס גפן מהווה זריקת עידוד למי שכותב ממילא, אבל תפקידו העיקרי הוא ליידע את הציבור על כך שספרי וסיפורי ז'אנר – מכל הסוגים, מקוריים ומתורגמים, מד"ב ופנטסיה – קיימים וראויים לפרס ולקריאה.
2. למי שכותב באנגלית יש תמריצים נכבדים מאד, בהם פרס גפן לא מסוגל, כרגע, להתחרות. סיפור באורך 10,000 מילה שמתפרסם במגזין מד"ב מכובד באנגלית יכול להוסיף לחשבון הבנק של כותבו כמעט 1000 *דולר* – או אפילו יותר. וזה רק פרסום במגזין – לא זכיה בפרס, לא פרסום באנתולוגיה, "סתם" פרסום פשוט. מי שכותב באנגלית – מי שכותב *טוב* באנגלית – לא ממש זקוק לפרס גפן. וכמובן, אם הוא כבר זכה להתפרסם, הפרסים הפתוחים בפניו… ודי לחכימא.
3. על חוקי הפרס להיות פשוטים ככל האפשר, ולמנוע מצבים בהם ניתן "להתחכם לפרס". כיום, למרבה הצער, לא זה המצב.מהסיבות שבוג'י העלתה, בצירוף הכתוב למעלה, אני תומך בשינוי תקנון פרס גפן בנושא יצירות המקור, ולהכיר ביצירה ככזו אך ורק אם היא נכתבה ופורסמה בשפה העברית.
עם זאת אני מבקש להדגיש כי כל עוד אני זכאי-למועמדות לפרס בעצמי, אין לי כל כוונה לנצל את היותי בעל תפקיד באגודה, ואף לא אצביע בנושא בישיבות הועד.
-
-
הויכוח שלנו הוא על הגדרות – או ליתר דיוק על גבולות ההגדרה – לא על מהותו של פרס גפן. את ורני טוענים שמרגע שסיפור נכתב במקור באנגלית, הוא חדל להיות יצירה ישראלית; אני טוען שלא, ונדמה לי שכל צד כבר הביע פה את עיקרי נימוקיו. אף אחד מאיתנו לא חולק על עצם העובדה שפרס גפן מיועד ליצירות מקור.
ואף אחד גם לא חולק על כך שפרס גפן מיועד ליצירות ז'אנריות. יכול להיות ויכוח על גבולות הז'אנר, כפי שיש ויכוח על גבולות יצירת המקור (למשל, בעיני כל קשר בין "שלושה דברים לאי בודד" ובין מד"ב או פנטסיה הוא מקרי בהחלט. ועדת הפרס חשבה אחרת), אבל לא יכולה להיות מחלוקת על כך שהפרס מיועד לסיפורת ספקולטיבית. -
אתה טוען שאנשים שכותבים באנגלית ראויים להיות מועמדים לפרס המיועד לספרות מקור משום שהם "משלנו" והכתיבה שלהם ישראלית או משהו כזה. השיפוט שלך הוא על פי הכותב, לא על פי היצירה. בדיוק על פי אותו עיקרון, אני טוענת שאם אותם אנשים כותבים מיין-סטרים, הם ראויים למועמדות בדיוק באותה מידה. כי, הרי, אלה עדיין אותם יוצרים.
כל עוד השיפוט שלך הוא על פי הכותב ולא על פי היצירה, אתה לא יכול לנהוג איפה ואיפה – כל מה שכתב אותו כותב עונה על הקריטריון. שהרי, לא ראיתי פה שהצעת להנהיג סלקציה על פי "מידת הישראליות" של הסיפור, כלומר שכל כתביו של אותו סופר ראויים בעיניך, גם אם אין בהם את "מידת הישראליות" שכביכול הופכת את יצירותיו ליצירות "מקור". אז לך עם זה עד הסוף, באותה מידה לא חייבים לשפוט גם את "מידת המד"ביות" של הכותב. לשם מה? הרי זה כותב שמוסכם עלינו ככותב מד"ב, ממש כמו שהוא מוסכם ככותב ישראלי, גם אם ביצירה ספציפית אין שום דבר ישראלי – או מד"בי.
מאידך, אם השיפוט שלך הוא על פי היצירה ולא על פי הכותב, שוב, אתה לא יכול לנהוג איפה ואיפה. יצירה שלא נכתבה בעברית אינה ספרות מקור, גם אם כותבה הוא יוצר מקומי. אני לא מאמינה שתצליח למצוא במקום כלשהו הגדרה ל"ספרות מקור" שלא תכלול התייחסות (אם בכתב ואם בהנחה מובלעת) לשפת היצירה.
-
על פי אותו הגיון, שיפוט "על פי היצירה" יביא אותי לפסול בהכרח כל סיפור או ספר שמתרחש במדינה שאינה ישראל (נניח, "ללא מלים" של אדי בן מיור, ועוד שלל סיפורים אחרים מהשנים האחרונות ובכלל), ואולי אפילו כאלה שמתרחשים בעולמות פנטסטיים או במציאות מד"בית עתידנית בעולמות אחרים. מה הופך אותם ישראליים? רק השפה? מה עם התרבות? הזהות הישראלית שמתבטאת בכתיבה?
התשובה שלי היא שגם השפה וגם התרבות הם מרכיבים חשובים ב"יצירת מקור", אבל אף אחד מהם אינו חיוני באופן מוחלט (מה שמובן אפילו על פי העובדה שבכל השנים האחרונות הפרס כן היה פתוח גם לסיפורים שנכתבו במקור באנגלית). התשובה שלך, לפי מה שהבנתי, היא שהשפה חשובה יותר. עניין של דעה שונה.
גם פתיחת הפרס לספרות מיינסטרים (על-פי ההקצנה שלך על יסוד התמקדות בכותב) וגם סגירתו בפני כל יצירה שאינה מתרחשת בישראל (על פי ההקצנה שלי על יסוד ההתמקדות ביצירה) יהיו מגוחכים בעיני כל אדם סביר. חילוקי הדעות שלנו הן רק על השאלה אם הפרס ניתן לכותבים הישראליים על יצירותיהם, או שמא ליצירותיהם ותו לא. הדעה שמשתקפת בכללי הפרס הנוכחיים היא הראשונה. העמדה המשתפת מן ההצעה שלך היא השניה. לגיטימי, אבל אני לא מסכים איתך.
-
בשיקול אחד, אתה שופט את היצירה על פי היוצר. בשיקול אחר, על פי היצירה עצמה. איך אתה מסוגל להרגיש נוח עם כזאת סתירה עצמית? איפה העקביות?
אז למה בדיוק ניתן הגפן? ליוצר או ליצירה? אם יש לך סיפור שמתרחש בארה"ב, נכתב באנגלית, עוסק בדמויות אמריקאיות למשעי ואין בו אפילו דבר אחד שיאמר עליו "ישראל" בדרך כלשהי – *מה* עושה אותו "ספרות מקור"? זה שליוצר היו יצירות *אחרות* שניתן להתייחס אליהן כאל "ספרות מקור"?
וכן, אני מתעקשת על הנקודה הזאת. כי אני ממש, אבל ממש, לא חושבת שנכון לתת פרס גפן לפי היוצר, אלא לפי היצירה. אני רוצה להאמין שאת פרס גפן שאני קיבלתי קיבלתי לא בגלל מי שאני, אלא בגלל מה שכתבתי. ואף כי יש לי ספקות (שכבר הבעתי פה בעבר) בנקודה הזאת, עדיין, לפחות באופן מוצהר, הפרס ניתן על הספר, לא על מי שאני.
אז למי ניתן הפרס – ליוצר או ליצירה? ואם היוצר הוא מה שרלוונטי לך, עד כדי כך שלא משנה לך באיזו שפה הוא כותב, באיזו ארץ הוא כותב ולאיזה קהל הוא מייעד את יצירתו – אז למה שלא נרחיק עוד קצת לכת ונתעלם גם מקריטריונים אחרים?ולמה שנרצה לעודד כתיבה באנגלית? היא לא מקבלת כבר מספיק עידוד כמו שזה?
-
זה מוצהר בפירוש בתקנון הפרס, החל מסעיף הפתיחה ולכל אורכו. אין פה ענין לפרשנויות או לדגשים כאלה ואחרים.
הויכוח הוא האם גם יצירות שתורגמו משפה אחרת יכולות להתמודד בקטגוריות המקור. התשובה שלי היא בפירוש לא. לשם כך קיימות קטגוריות התרגום ואין מניעה שיצירה שתורגמה משפה אחרת תתמודד בקטגוריות אלה.
אני חייב להודות שאני קצת נדהם מההפרדה שעושה גרומיט בין ספרות מקור לספרות עברית. בעיני אין הפרדה כזאת. ספרות מקור היא ספרות עברית ולהיפך.
ממש כשם שספרות מקור באיטלקית נכתבת בשפה האיטלקית, וספרות מקור צרפתית נכתבת בשפה הצרפתית כך ספרות מקור ישראלית נכתבת בשפה העברית.
-
שזה לא נכון (לא אקרא כרגע את הכל כדי להיזכר מי…) בכל אופן, אני לא סבור שזאת טעות, ואני לא חושב שצריך להיות קשר לכמה סיפורים מועמדים יש בכדי לקבוע תכולת קטגוריה.
ומעבר לכל, לא קיבלתי תשובה על הבעייתיות של אנגלית /עברית (או ספרדית, צרפתית… / עברית)
מה יקבע עם ספר הוא מועמד, אם פורסם קודם בעברית או נכתב בעברית, קשה לי להניח שתמיד נדע את האמת.
זאת הגדרה קצת נזילה ואני חושש שנמצא את עצמנו דנים בזכות למועמדות שוב בגין הסוגיה הנ"ל.
אני מעדיף, לאור כל הנתונים להשתמש במאפיין בטוח לקטגוריה, אזרחות של אדם אינה מוטלת בספק ואינה ניתנת לפרוש, שוב, מכיוון שאני לכל הפחות לא רואה במה זה גורע מהפרס, הייתי דבק ביוצרים הישראלים שפירסמו בעברית. -
"פרס גפן מוענק מדי שנה לספרים ולסיפורים הטובים ביותר בסוגות המדע הבדיוני והפנטסיה שראו אור בעברית, במטרה לקדם תחום ספרותי זה בישראל"
אני חושב שאם ניתן משקל לכוונות, כפי שאני מבין אותם, אז הרי שסופר ישראלי (להלן – לקדם תחום ספרותי זה בישראל) שמפרסם בעברית (להלן – ראו אור בעברית) רשאי להיות מועמד לפרס.
גם אם הוא רשם את הסיפור מסיבותיו הוא קודם כל באנגלית/ספרדית/ברייל/צרפתית….היכולת שלנו לדעת באיזה שפה שירבט הסופר את רשימותיו לפני שראינו את הסיפור אולי קיימת כיום ב"ביצה הקטנה שלנו"
אבל הסיכוי שתמיד נוכל ונדע זאת בעתיד מוטל בספק. -
את כל הכותבים הישראלים כמעומדים ללא התייחסות לסיטואציה אמורפית כזאת או אחרת נכתב בשפה X פורסם לראשונה ב Y וכו'…
מי יודע באמת באיזה שפה נכתב הסיפור, אם סופר יכתוב באנגלית יתרגם ויפרסם בעברית ? מי ערב לנו שדע באיזה שפה הסיפור נכתב ?
מה ? נסתמך על הצהרה חתומה של הכותב ? נבקש רשימות מקור בכתב יד ? קיבצי מחשב ?אני מסכים איתך שבכל החלטה שתתקבל יש לנסח את הסעיפים חדים וברורים ככל הניתן.
-
כלומר, באותה מידה אפשר היה לומר – איך נדע שמישהו ישראלי? נבדוק לו את תעודת הזהות? מה יקרה אם פלוני "דני סילברמן" יגיש סיפור, ואז יסתבר שהוא יהודי ניו-יורקי שמעולם לא ביקר בישראל, אפילו? או שאולי יהודי מספיק, ואז צריכים להכניס לקטגוריית הסיפור הקצר את כל הסיפורים שרוברט סילברברג והרלן אליסון מפרסמים?
מעבר לכך, מחבר שכותב באנגלית יזדקק בדרך כלל לאדם נוסף כדי לתרגם אותו לעברית. לעתים אנשים עושים זאת בחינם, אבל לא לקבל קרדיט זה כבר עניין אחר.
בקיצור – הדרישה לעברית כשפת מקור דוקא מפשטת את חוקי הפרס, לא מסבכת אותם. אפשור האנגלית הוא הסיבוך. לא רק מבחינת הטיפול במחברים, אגב, אלא גם תדמיתית. העובדה שפרסים אחרים, ותיקים ומכובדים יותר (בינתיים) בארץ ובחו"ל נוהגים כך צריכה לרמוז לך שזה המצב. -
"על מנת לקדם תחום זה *בישראל*".
עידוד כתיבה באנגלית אינו מקדם את התחום *בישראל*. הוא מקדם את התחום בארצות אחרות, דוברות אנגלית, כי כתיבה באנגלית אינה מיועדת לפרסום בישראל, היא מוכוונת שווקים אחרים.
והשמ, שאני לא אתפוס אותך שוב כותב "רשם סיפור". ספרות כותבים, לא רושמים. כתיבה היא פעולה יצירתית. רישום (בכתב) – לא. רושמים רשימות למכולת ואת דברי המורה בשיעור, לא ספרות. -
-
ואז הגעתי למסקנה שהויכוח הזה מיצה את עצמו ושכל מילה נוספת שאת, אני או רני אומרים כאן רק ממחזרת דברים שכבר אמרנו. אני חייב רק לומר שקצת מוזר לי הלהט שבו רני ואת תוקפים כאן דעה שאומרת בעיקרה דבר פשוט ולגיטימי – יש לשמר לעת עתה את המצב הקיים. מילא לטעון שהמצב הקיים אינו רצוי, אבל לכפור בעצם הלגיטימיות שלו? נו טוף.
-
מעבר לזה עלתה לי תמיהה תוך כדי הדיון הנ"ל, למה אני לא משתמש במילה סופר לגבי אלו שכותבים סיפורים קצרים ?
אני צריך לחשוב על זה שוב.לגבי הנושא, למרות שכבר דיי מיצינו אותו, הרי סופרים אלו שכותבים באנגלית דוחפים את סיפוריהם (או לפחות שאני מצפה שכך יקרה) לתרגום עברי, כי זאת הסביבה שלהם , כי זאת …..
ומכאן התרומה לתחום בארץ.
מה גם שאנ ילא יודע, אבל קשה לי להאמין (ושוב יתכן שכרגע אני טועה, אבל מי ידע מה ילד יום) שסופר החי בארץ יכתוב תמיד אך ורק לשוק העולמי בשפה זרה.
ואם כך הוא, אז אני מניח שבכל זאת זאת השפה שבסופו של דבר הכי נוח לו לכתוב בה. -
-
-
ואתה חושב שסופר רציני כלשהו יסכים להיות מועמד לפרס גפן אם דרישה מגוחכת כזו אכן תתקיים? ומה תעשה כשסופר יסרב לתת לך את הת.ז.? תוציא את ספריו מהרשימה? או שמא תנהג איפה ואיפה ותבקש ת.ז. רק מסופרים שאתה יודע שכתבו בעבר באנגלית, או רק מסופרים שלא שמעת עליהם עד כה, או ששמם חשוד, או שלאומיותם מפוקפקת?
בחייך. -
-
-
