- This topic has 17 תגובות, 10 משתתפים, and was last updated לפני 23 שנים, חודש 1 by
.
-
תגובות
-
-
אזהרה: מכיל סצינה דוחה למדי.
דברת בהתה במסך הריק. השורה הראשונה תמיד הייתה הגרועה ביותר.
היא קיללה את העורך שלה, את קהל הקוראים שלה ואת עצמה על כך שהסכימה לכתוב את הזבל הזה. אבל שילמו לה מראש, והיא, כמו תמיד, דחתה את הכל לרגע האחרון. נשארו לה שעתיים לפני שהיא הייתה צריכה להגיש.
"תכניסי יותר תיאורים", העורך אמר לה. "תגרמי לקוראים להרגיש שהם שם". שזה, בתרגום חופשי, 'תכניסי יותר הסברים טכניים על חיכוך קרומים ריריים והפרשות'. דברת ידעה מההתחלה שפורנוגרפיה לא הייתה הצד החזק שלה. ארוטיקה הייתה בסדר, ארוטיקה *עבדה*. אבל התיאורים המטופשים, המונוטוניים האלה..
מה שדברת רצתה באמת היה לכתוב רומנים היסטוריים. תקופת סוף המאה העשרים ריתקה אותה. לפעמים היה לה חבל שהיא לא חיה אז, כשהחיים היו פשוטים יותר, יפים יותר. אם היה דבר שהיא שנאה בניצול הידע שלה על התקופה בסיפורי הזבל שהיא כתבה עכשיו, היה זה חוסר המקוריות. אם חייבים להתמקד בעובדה שאז הנגיפים עוד לא הושמדו, לפחות אפשר להשתמש קצת בדמיון..
דברת ניערה את עצמה והחלה לכתוב.
"היה זה יום גשום בתל אביב, ואוויר החורף הקר גרם לאנשים ללכת מהר יותר, מנסים להתחמק ממזג האוויר הקשה.
"במשרד מחומם אחד במרכז העיר, גילה כהן תלתה את מעילה. היא הייתה צעירה יחסית.." דברת הכניסה את תיאור הברבי הסטנדרטי, "והיא רק התיישבה בכיסאה כשהבוס שלה, מר זאבי.." דברת הקלידה את התיאור שרגיל של הבוס שאשתו לא מבינה אותו.
"לפתע, גילה הרגישה דחף אוחז בה, דחף אותו הכירה היטב. היא עשתה כמיטב יכולתה לעצור בעצמה לפני שעולמה התפוצץ.
"לבושתה, כאשר פתחה את עיניה, גילתה גילה שתוצאותיה הנוזליות של ההתפרצות מצאו את דרכם אל פניו של מעבידה. היא החלה להתנצל כאשר קלטה את מבטו מלא התשוקה והבינה שאין צורך לעצור בעצמה.
"היא קמה מכיסאה וניגשה אליו, מלקקת את הנזלת שהותירה על פניו.."
דברת בהתה במסך המחשב. עכשיו היא ידעה: היא הולכת לשנוא את הסיפור הזה. -
אני קצת מפחדת לשחרר פה סיפור פואנטה, במיוחד אחרי המקלחת הקרה שלה זכתה טלה בר. אז בבקשה, גם אם לא יצא יפה, תהיו נחמדים אלי. או לפחות אל תשתמשו ביותר מדי סימני קריאה.
הסיפור נכתב בתור ירידה על כמה סיפורי פורנוגרפיה גרועים שקראתי, שכלשון הסיפור היו בעיקר "הסברים טכניים על חיכוך קרומים ריריים והפרשות". נסיון בשטח הספרותי הזה גם גרם לי להבין עד כמה קשה לכתוב תיאורים טובים, במיוחד בעברית. ידעתם שבאנגלית יש הרבה יותר מילים שאינן רק נרדפות, אלא גם שומרות על משמעות רגשית זהה פחות או יותר? יתכן שמדובר בבורות אישית שלי, אבל מצאתי את עצמי ניצבת בין שתי האפשרויות המפתות של לחזור על אותה מילה שלוש פעמים בשורה יחידה או ליסוג לתיאורים קליניים למחצה. באנגלית זה תמיד נשמע יותר טוב. -
-
-
ובניגוד לטלה בר, סיפור הפואנטה הזה עובד.
לא ציפיתי, לא ראיתי, לא שמתי לב מהיכן זה נפל (אם כי בהתחלה תהיתי כיצד ההפרשה יכלה להגיע לפנים של הבוס…), אבל כל הפרטים נכונים, מתאימים, אין מה לנטפק, סיפור עם משל חכם, פואנטה מפתיעה, מד"ב טהור (אם כי אפשר לתהות כמה זמן בעתיד עבר שעדיין יש מסכים ומקלדות), ובסך הכל סיפור קצר קומפקטי ונכון. אהבתי.
-
תשמעי, אני יושבת פה כבר 10 דק' ורק צוחקת.
האמת, אני לא יודעת כמה סיפורי רומן רומנטי או ארוטיקה או אפילו פונוגרפיה קראת, אבל תרשי לי לספר לך…. יש הרבה הרבה דרכים לתאר בעברית, דברים שאת אפילו לא יודעת שיש לך או שאת יכולה לעשות או שיכולים לעשות לך.
תאמיני לי אני קראתי די והותר.
ואת צודקת לחלוטין זה פשוט מגוחך התאורים שם. -
-
-
-
-
-
-
-
-
שהפואנטה היתה לא רק ברורה לו, אלא אפילו *צפויה*? אותו משפט נחבא על השמדת החיידקים כיוון אותי לאיזור ההוא, ותיאור ההתפרצות ללא כל גירוי לא הותירו מקום לספק. בניגוד לאחרים, אני טוען שיש להחביא מעט יותר את הפואנטה: למשל בתיאור הרהוריה של דברת, שיכולים להיות הגורם להתפרצות ויעשו את הפואנטה פחות צפויה (ואת הסיפור יותר עסיסי, אבל זה שולי). אבל זה רק אני. בכל מקרה – חמוד לאללה. מדע בדיוני? אני לא יודע.
-
אמנם מה שהסיפור הזה השאיר לי הוא רצון די חזק לשמוע עוד על העולם שנוצר בו ולהבין איך דווקא התחום הזה קיבל את 'ההילה האסורה' שאנחנו היום קושרים לפורנו. שלא תבינו אותי לא נכון, כסיפור פואנטה הוא טוב מאוד… אבל הרעיון הוא מעניין ואפשר אולי לשחק אתו קצת יותר ולפתח את זה מפארודיה פשוטה למשהו יותר מעניין (זה, כמובן, בתנאי שלמישהו תהיה סבלנות לרמות הגועל האלה)
-
-
ניסיתי להבין את הסיפור בדרך שהצעת, אבל זה לא עובד לי.
אם דברת כותבת פורנוגרפיה, מטרתה היא לגרות את האנשים בתקופתה. לגרום להם לתגובה. לפחות לגברים שביניהם (בינינו, 90% מהפורנו מכוון לגברים. לא משנה). בכל אופן, נוזלי גוף לא נכנסים לפורנו 'כי הם נוזלי גוף' אלא כי משהו בהם מגרה – אם זה הקישור המיני ואם זה עצם העובדה שהם טאבו – משהו אסור. מבחינתי הפואנטה של הסיפור היא שמרגע שהנזלת הפכה למשהו שאינו קיים במציאות, למשהו שהוא במקום מסוים טאבו, היא הפכה למושא לגרוי מיני (עד כמה שזה נראה לנו איום ונורא). אולי לא *במקום* נוזלי גוף אחרים אלא *בנוסף*, אבל עדיין, זה כל העניין.
השילוב של הנזלת בסיפור אינו יכול להתבסס על חוסר ידיעה של דברת בקשר להיסטוריה – מכייוון שדברת *אינה* כותבת סצינת מין ברומן היסטורי אלא פורנו פרופר – משהו המיועד לכלל הציבור בתקופה.
אבל ניתן לסופרת להכריע בינינו (אם היא בסביבה)
-
