- This topic has 11 תגובות, 3 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, חודש 1 by
.
-
תגובות
-
-
פגישה
היא לא מהרה לפגישה, היא נקבעה כבר לפני עדנים רבים, כשהשמש הצעירה נעלה את כוכבי הלכת במסלולם.
עדנים המשיכו החיים במסלולם, והיא ידעה, שבבוא העת, יפגשו. מרחבי החלל הפרידו ביניהם, צעיפים של ערפל, אבק ורוח שמש – אבל היא היתה בטוחה, בבוא העת, המפגש.בבוא העת, המפגש, רעמו השמיים, רתח הים עת אהובה והיא התאחדו.
וכשוך הרעידות, אמא אדמה נחה לקראת המפגש הבא.
-
היכן, סליחה על השאלה, הסיפור? העניין? הרעיון? משהו?
כמו כן, הפיסקה השניה סובלת מעודף חמור בפסיקים. "היא ידעה, שבבוא העת, יפגשו" – מה רע ב-"היא ידעה שבבוא העת יפגשו"? "אבל היא היתה בטוחה, בבוא העת, המפגש" – מה זה? האם היא היתה בטוחה בבוא העת (כלומר – שהעת תבוא)? או שמא היתה בטוחה *ה*מפגש? או אולי המפגש היה בטוחה? מישהו כאן היה בטוחה, וגם מפגש יש, אבל קשר ביניהם – אין.
ועוד דבר – "*עידנים*", לא "עדנים".בקיצור – אבקש לנסות שנית, תוך דגש על *רעיון*, *עלילה*, *דמויות*, רקע ו*הגהה*.
-
-
-
-
-
-
-
-
דבר שנעשה מתוך מודעות למה שאתה עושה שונה מהותית ממשהו שנעשה בגלל חוסר ידע.
וזה ללא ספק היה בכוונה שם, וכאן… לא בטוח. בכל זאת, פיסוק מוגזם יכול לשמש למטרה כלשהי (לבלבל את האויב? לסאראמאגו פתרונים) ואינו פסול אוטומטית.דרך אגב יש לך מושג למה הפורום לא מוכן לשמור את שם המשתמש שלי ומאלץ אותי להקליד כל פעם PREACHER מחדש?
-
-
-
