- This topic has 10 תגובות, 5 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, 9 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
דוד לחץ על האייקון History כדי לחזור לאתר הפנטזיה באינטרנט ופתאום נהיה חשוך והמסך סנוור בעיניים. הוא פתח את החלון, הביט בירח, חזר מיד לקחת לגימה מהבירה ושרף את הלשון בתה רותח ואז – אינסטינקטיבית – לחץ History ובחר וואלה!. הצריבה בלשון נעלמה ולגימה הגונה מהפפסי החזירה אותו לעשתונותיו. הוא הסתכל בכותרת '5 הרוגים בפיגוע תופת' וצץ במוחו רעיון. הוא לחץ History ובחר יום שלישי והתקשר למשטרה ולרשויות להתריע על פיגוע בקו 27 בת"א. אחרי סיגר וקפה דוד לחץ שוב History וחזר לוואלה! מהיום (12/09/2007).הוא קרא 'סוכל ניסיון פיגוע באוטובוס בת"א', לגם מהקרלסברג ונשם לרווחה.
אחרי ש"סיכל" עוד שני פיגועים הרגיש תשוש מהגלישה בזמן ונרדם.
לאחר יומיים שאול, חברו לעבודה פרץ לביתו בעזרת השכן. דוד קפץ בבהלה מהכסא ובקושי מלמל "מה קרה?", ושאול-"אתה בסדר? כבר יומיים לא באת למשרד ולא ענית לטלפון. אתה נראה חצי מת". לא עברה דקה ופרצו לחדר אנשים במסכות מנתחים וכפפות גומי לקול ניידת שהרעיש ברחוב. אחד חיטט במחשב, שניים אחרים הידקו את ידיו של דוד והרביעי שם אותן באזיקים בזהירות מופרזת כאילו טיפל במצורע וקרא-"בוריס תכף יגיע, אנחנו זזים".
דוד התאושש (מלבד בעיית זיכרון קלה) ושוחרר אחרי שבוע עמוס בדיקות וחקירות מוזרות.
שבוע לאחר מכן נכנס בוריס לאגף תקשורת מחשבים במרכז לאבטחה גבוהה (מא"ג) בב"ש, בירך את יוני המתכנת בלילה טוב וביקש מעדנה קפה חזק. ברגע שהתיישב מאחורי מכתבתו, המזכירה בארכיון שעסקה בתיעוד הוירוס המוזר הזה ("סרטן זמן") לחצה על History כדי לחזור לידיעה ישנה ברשת וזרם החשמל נותק. בוריס רכן להוציא את הפנס מהמגירה ולחץ על הכפתור, חיכה עד שהכוס במתקן תתמלא דיאט קולה, שחרר את הכפתור וצעק "עדנה תסגרי את הוילון לעזאזל, השמש הזאת תעוור אותי".
ראש מא"ג נכנס לאגף ברוח סערה וצרח "מתי בדיוק מסתיימת ההפסקה הזו? ומה זה הסמיילי המטופש הזה על כל הצגים?" – אין תגובה – "עדנה תפתחי את החלונות הריח הזה פשוט נורא". השעון האלקטרוני הבהב באדום 21:56 28/09/07 . -
או משהו מאוד דומה לזה. פרסמת את זה כבר כאן או או באיזור? (בטוח שלא קראתי בבמה כי אני לא נכנס לשם).
בכל אופן -אתה דוחס המון המון פרטים והתרחשויות לתוך סיפור קצר מדי.
לא ממש ברור לי מה שה כל תהפוכות השתיה האלה .
נראה לי מיותר להזכיר תאריכים.
חוץ מזה, האין זה צירוף מקרים מוזר שבדיוק דקה אחרי שחבר שלו פרץ לבית הגיעו גם האנשים במסכות? למה הם לא באו קודם לקחת אותו?
ומי זה לעזאזל בוריס ולמה אתה פתאום ממשיך את הסיפור עליו?
ולסיכום – לא ממש הבנתי מה רצית לספר כאן. -
-
טוב. אני רואה שזה לא פשוט לרצות אנשים שרגילים למד"ב מקצועי אז אחכה עד שיהיה לי משהו מתאים יותר. לפחות זכיתי בכמה עצות שאקח לתשומת לבי. פרסמתי את הסיפור בתחרות הקצרצרים ולמען האמת חלק נכבד משאר הסיפורים היה משעמם, נדוש וחובבני להחריד. היות ורציתי תגובה ספציפית הכנסתי את זה לפורום. הכוונה בסוף היא שהוירוס תקף שוב והפעם בהיקף רחב יותר (כלומר לא רק על אדם אחד בחדר בודד). בעניין השתיה והתאריכים זה היה כדי להמחיש את הקפיצות בזמן אצל מישהו שמבלה כל היום מול המחשב כך שאלה הם הדברים היחידים שמשתנים בסביבבתו. התירוץ העיקרי שלי הוא שהיה לי קשה עם ההגבלה של 300 מילים בתחרות, אבל חשבתי שבסוף זה עבד טוב כסצינות בסגנון סרטון קצר אונליין (כן, הבנתי, דחיסות יתר).
-
-
-
-
ולמרות זאת, ואולי בגלל זאת, אני חושב שהרעיון של "סרטן זמן" הוא נחמד (ותגיד, פאוסט, מה יש לך מפיגועים?) אבל תפתח אותו לסיפור באורך מלא (שבו תוכל יותר בקלות לתת לנו תחושה של קפיצות, כאשר קצב הסיפור ישתנה בהתאם לקצב הזמן). עוד אפשרויות לגבי קפיצות: שימוש בחיתוכים, במקפים (- – – ), בקפיצות משורה לשורה ושאר אלמנטים סגנוניים שוודאי מוכרים לך ככותב שירה.
-
-
-
-
