- This topic has 20 תגובות, 7 משתתפים, and was last updated לפני 23 שנים, 2 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
בחופשת סוכות הלכתי לבקר את סבא אלי במושב. סבא גר בבית גדול בקצה המושב. לפעמים הוא צובע את הבית בירוק, או אדום, או סגול עם פסים. אבל הפעם הבית היה לבן.
סבא אלי לא אוהב הרבה אנשים אבל הוא אוהב אותי כי אני עוזרת לו עם הכבשים. הוא אומר, כל פעם שאני באה, הכבשים אוהבות אחת את השניה ועושות הרבה ילדים. הוא אומר שאני דומה לסבתא אסתר.
סבא אלי אומר דברים מוזרים לפעמים.
ביום שאחר כך שחיתי הרבה בבריכה ופגשתי עוד ילדים מהעיר, יותר גדולים ממני. היה ילד אחד שכבר בתיכון, שקוראים לו יואב, וילדה שקוראים לה ליטל. אחר כך הלכתי לעזור לסבא עם הכבשים.
ביום שאחר כך עבדנו קצת בגינה ושאלתי את סבא אלי מתי סבתא אסתר הלכה. הוא אמר, לפני הרבה זמן, הרבה לפני שנולדת. אמרתי, כמו במלחמת העצמאות? סבא אלי צחק. הוא אמר שבאמת היתה אז מלחמה, מלחמת ששת הימים, וסבתא אסתר אוהבת חיילים. הוא אמר שבסוף המלחמה היא הלכה והשאירה לו את התינוקת. סבא אלי אמר התינוקת אבל אני יודעת שהוא התכוון לאמא שלי.
ביום שאחר כך שחיתי עוד בבריכה ופגשתי שוב את יואב וליטל. הם נראו משועממים אז אמרתי ליואב, אתה יודע, ליטל נראית לי ככה, די דלוקה עליך. הוא שאל, באמת. הוא שאל, היא לא אמרה במקרה שיש לה חבר. אמרתי לו, מתערבת איתך שהיא אוהבת שאומרים לה שיש לה שיער יפה.
ביום שאחר כך עזרתי לסבא אלי עם הכבשים, ואחר כך הלכתי לשחות בבריכה. יואב וליטל לא היו שם אבל שמעתי אותם עושים רעשים מוזרים במחסן. כשחזרתי לבית של סבא אלי דיברתי עם אמא בטלפון והיא שאלה אותי אם אני משחקת יפה. אמרתי לה שכיף במושב.
ביום שאחר כך סבתא אסתר באה לבקר. היא בכלל לא נראתה כמו סבתא. היא נראתה כמו אנג (מחוק) אנ'גל (מחוק) אנג'לינה ג'ולי, אבל יותר. לא ידעתי מי זאת. סבא אלי אמר, הסבתא שלך. הוא אמר לסבתא אסתר, את.
סבתא אסתר אמרה, אלי, איך הזמן עובר.
הוא אמר, יותר מארבעים שנה. תראי, זאת הבת של הבת שלך.
היא הסתכלה עלי.
סבא אלי שאל, איך החבר שלך. הוא נשמע עצוב.
סבתא אסתר נראתה עצובה ואמרה, סתיו, אתה יודע. לא קל. אני שוב לבד עד האביב, כמו כל שנה.
הוא אמר, כשאת אומרת לבד, את מתכוונת שלא היה לך מישהו במיטה כבר יותר מרבע שעה?
היא אמרה, אני לא מבינה למה אתה כועס. קיימתי את כל מה שהבטחתי לך. ניצחת בכל הקרבות שלך, לא נפצעת, עלית בדרגות. מעולם לא הבטחתי לך להישאר איתך לנצח.
הוא אמר, מעולם לא הייתי אותו דבר אחרייך, אנשים קוראים לי משוגע. ואצלך, אני מבין, עסקים כרגיל.
היא אמרה, כן, רק חשבתי לבוא לראות מה שלום הילדות. הן יודעות עלי?
הוא אמר, הבת לא, אבל הנכדה, אני חושב שהיא ירשה ממך הרבה.בערב סבתא אסתר סיפרה לי על הבית שלה בשמים. היא אמרה לי שמתי שאני ארצה אני יכולה לבוא לבקר. אמרתי לה שאמא לא תרשה כי יש בית ספר. סבתא צחקה ואמרה שאולי כשאני אהיה גדולה יותר. אחר כך, בלילה, סבתא הלכה לישון עם סבא.
ביום שאחר כך כבר הייתי צריכה לחזור הביתה אז אמרתי שלום לסבא, ולסבתא, ולילדים בבריכה. אחר כך חזרתי הביתה והתחלתי לעשות את השיעורי בית שנתנו לנו לחופש.
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
אפילו לא חלמתי על ביקורות כאלה חיוביות. אתם מרגישים טוב? ניר, אולי האושר הממושך הזה משפיע עליך לרעה? בכל אופן, תודה על המלים הטובות. כשזה בא מכם זה באמת בעל משמעות.
ולשאלות: אסתר בסיפור היא אכן האלה עשתורת, יותר נכון אישתר, אלת האהבה במיתולוגיה הבבלית. בעלה של אישתר הוא אל האביב, תמוז, שמבלה חצי מהשנה בשאול (כמו פרספונה באמת, אבל בנסיבות פחות רומנטיות). הסבא הוא בן-תמותה מן השורה, ואני חושבת שזה די מובן מהסיפור. לא חשבתי על כלום כשקראתי לו "אלי" (אולי זה היה משהו תת מודע…). טוב, אולי צריך לשנות את זה. יש עוד כמה שינויים קטנטנים שהייתי עושה עכשיו – למשל, יותר מתאים ללו"ז של הסיפור אם אלי יאמר "יותר משלושים שנה" ולא "יותר מארבעים שנה". בשביל זה באמת צריך לחכות יומיים ולקרוא סיפור שוב לפני ששולחים אותו. קוראים לזה דחיית סיפוקים.
-
-
גם להבא, אנא שלחי את סיפוריך חצי דקה אחרי שאת מסיימת לכתוב אותם. אולי את מסוגלת לדחות את הסיפוקים שלך, אבל *אני* לא מוכנה שתדחי את הסיפוקים *שלי*!
וחוץ מזה, ככה אנחנו, הקטנים, מרגישים טיפ טיפה יותר טוב – יש שגיאות מינוריות בסיפור! יש לי הרגשה שאם תחכי יומיים ותקראי שוב הוא יצא מושלם למדי, מה שיוציא לנו לחלוטין את הרוח מהמפרשים…
ואני אחזור על קריאתו של גל:
עוד!!! -
אבל, לא אהבתי את הסיפור.
הייתי צריכה לקרוא את זה פעמיים, בשביל להבין שאולי יש פה אנלוגיה לאיזה מיתולוגיה קדומה.
האמת, קראתי את הסיפור שוב עכשיו. רק בנסיון לבטל את המחשבה שאולי הייתי במצב רוח קטלני. אבל לא!
מצטערת, הסיפור פשוט שעמם אותי.
הוא קצר מידי, לא ברור, הדמויות שטוחות ומה לעשות אבל לפחות בשבילי, חסר בשר או יותר נכון סיבה בסיפור.אבל לא הכל גרוע.
הסיפור בהחלט כתוב טוב, מנוסח בצורה מצויינת תוך התחשבות יפה מאד בגיל המספר ובדרך ההתבטאות שלו. -
-
קריאה ראשונה:
יופי. סיפור שכתוב בשפה של דמות שהיא בבירור לא הכותב. מעניין.
לא קורה הרבה עד הסוף ואז מופיעה האסתר הזאת.
יש פה משהו עם מיתולוגיה.
קצת יותר מדי חידה וחיבור בית-ספר. פחות מדי משהו שאפשר להתרגש ממנו.
קריאה שניה (אחרי קריאת ההסבר):
אז האלה עשתורת עוסקת גם בפרו ורבו. אחלה! אהבתי במיוחד את הקטע עם יואב וליטל. חמוד ביותר.
מה למלחמת ששת הימים ולכל העניין? למה אסתר אוהבת חיילים?
מתומצת יפה, סיפור-רעיון. אינטליגנטי.
לא מרגש מי יודע מה. אבל שויין. סיפור אינטיליגנטי וחמוד זה כבר הרבה. -
לא, גם אני לא חשבתי שהסיפור הזה מרגש. אני לא יכולה להשוות אותו לסיפורים ארוכים יותר, שהושקע בהם הרבה יותר זמן ומאמץ. ניסיתי רק לכתוב בצורה המסוננת ביותר את הרעיון שהיה לי, כמו תמיד. הרבה פעמים ה"תרכיז" שנשאר הוא לא מספיק מעניין, ולכן אני לא מפרסמת. הפעם, לדעתי, הוא כן היה. או בקיצור, דעתי על הסיפור הזה היא בדיוק כדעתך. ההבדל הוא שלי יש אובססיה עם האלה אישתר והרבה רקע עליה, ולכן לי קטעי ה"פרו ורבו" והקטע עם החיילים נראים מאוד הגיוניים.
-
-
-
כתבתי נכון בפעם הראשונה, אבל בפעם השנייה היוד הזאת התעקשה להידחף פנימה.
אותיות, מה אני אגיד לכם. לא מה שהיה פעם.
לעניין:
*אהבתי* את הפרו-ורבו. לדעתי זה חמוד ובכלל עבודה על כתיבה של מערכות יחסים בוגרות, מיניות למשל, דרך עיניים של ילדים זה נהדר.
לא הבנתי את החיילים – כנראה כי אני לא יודע כל-כך הרבה על אישתר.
מאוד אהבתי את הכתיבה על מיתולוגיה מקומית – זה די מעצבן שאנשים כותבים בעברית על מיתולוגיות רומיות, יווניות, קלטיות ואחרות ולעתים רחוקות מתייחסים למיתולוגיה המקומית שהיא עשירה לא פחות.ותגידי, זה לא מתחיל להימאס לך שאנחנו בזמן האחרון *מסכימים* יותר מדי? (-:
-
-
