- This topic has 3 תגובות, 2 משתתפים, and was last updated לפני 16 שנים, חודש 1 by
.
-
תגובות
-
-
הדמעות נזלו.
הייתי כמו ברז ששכחו לסגור.
כאב לי בלב,כאב לי להזכר באותו היום.
"נטלי רדי כבר מהכביש"
"מה את רוצה ממני?"ענתה.
ולפתע היא עצרה. התקרבתי לכיוונה,בזהירות שמא לא יקרה משהו.
הייתי חצי מטר ממנה ואז..בום.
כולם פתאום ברחוב עצרו.הייתי המומה.
פתחתי את עיניי בתקווה לטוב וראיתי את שתינו שפוכות על האדמה.
פה ושם צעקות תזמינו אמבולנס אלוהים ישמור.
סגרתי את עיניי מהכאבים ומהדאגה.התעלפתי.
כשפתחתי אותן שוב הייתי בבית החולים.
אמרו לי ששברתי את הרגל והיד.
הייתי מודאגת,"מה עם נטלי?"שאלתי.
הרופא נהיה עצבני ועצוב
התחלתי להשתגע.ואם היא מתה.
אם היא על סף מוות?
צרחתי על הרופאים שיביאו אותי מיד אלייה.
כאשר הביאו אותי אלייה ישר הבנתי.
התחלתי לבכות,"הכל בגללי למה לא שיכנעתי אותה לרדת מהכביש למה!?"
ליטפתי את פנייה אולי בתקווה שזה אל נכון.
שמתי אלבום תמונות ליד המצבה.
הייתי עצובה.
איבדתי את החברה הכי טובה שלי.
"נטלי,אזכור אותך תמיד"
"אני מצטערת" מילמלתי וקמתי.
לא יכולתי לסבול עוד דקה של היום הנורא הזה.
של הרגע שבו ביחד איתה הנפש שלי מתה.
-
זה לכל היות רסצינה אחת, או הילוך מהיר של כמה סצינות.
בואי נשים רגע בצד את זה שזה מדע בדיוני. את זה שיש לך כאן 160 מילים, שזה עשירית של סיפור קצר מאוד. סיפור קצר ממוצע הוא בן שלושת אלפים או ארבעת אלפים מילים.
בואי נשאל את השאלה החשובה – על מה הסיפור. והתשובה היא שאני לא יודע. אני יודע רק שיש כאן מישהי, כנראה ילדה לפי סגגנון הדיבור והכתיבה, ושחברה שלה נהרגה. כנראה בתאונת דרכים. אולי לא.
אגב, התיאור הזה היה בערך עשרים מילים – ככה שיחסית לסיכום הוא די מכובד. שמינית מהאורך המקורי.
-
-
-
