- This topic has תגובה 1, 2 משתתפים, and was last updated לפני 19 שנים, 6 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
שלום
מן הראוי שאני אציג את עצמי קודם: שמי ברק דסאו וזהי הפעם הראשונה שאני רושם סיפור בפורום זה.
אני רושם בעיקר סיפורי פנטזיה, כי זה מה שאני באמת אוהב, אני אוכל לרשום מד"ב, אבל זה ממש לא יהיה בקרוב.
זו לא הפעם הראשונה שאני מפרסם סיפור אך זו תהיה הפעם הראשונה שהסיפור לא נרשם על טיוטה קודם. לכן אני מקווה שתסלחו לי.
הערות קודם – אני רושם אלף ולא עלף, הוביטים במקום בני מחצית או זוטונים.סיפור זה הוא סיפור פנטזיה פשוט שאני קורא לו "ההבטחה" אשר יקח חלק מפרוייקט שאני אעבוד עליו שנקרא "הדרך".
"ברלדור" אמר ההוביט הקטן.
הוא בעט באלף כי ידע שזה הדבר היחיד שיעיר אותו.
"ברלדור, קום" אמר ההוביט.
"מה? המשמרת שלי מתחילה עוד שעתיים, למה אתה מעיר אותי עכשיו" שאל האלף.
"איך אתה יודע שזה עוד שעתיים?" השיב ההוביט בחיוך.
"כי ישנתי רק שעה ואני זה שלוקח את המשמרת השניה" ענה לו בכעס "עכשיו תגיד למה הערת אותי לפני שאני אחורר אותך ואהפוך אותך למאכל לאורקים"
"נו, אתה לא יודע שאפילו האורקים לא יסכימו לקבל אותי. הם מפחדים על כיסהם" ענה לו ההוביט בתשובה הקבועה "אבל אותך אני הערתי כי הבטחת. עכשיו עליך לקיים את ההבטחה שלך אחרת אתה יודע מה יקרה."
"כן, אני יודע. אבל רק שתדע שאחרי זה אין לי שום הבטחה ואני אהפוך אותך לצלי אם תעיר אותי עוד פעם" ענה לו האלף.
"תודה" הודה ההוביט.
ברלדור היה איש קרבות והוא באמת נראה כך, הוא היה אלף, לא האלפים הגבוהים, רמי המעלה, אלא מהסוג שנקרא בפני הגזעים האחרים אלף פרא, הוא נראה כמו הטבע עצמו, וזה באמת עזר לו בהיותו גם איש יערות המגן על היער והסביבה. הוא לא היה יערן, אך הוא אהב את הטבע והגן עלי.
הוא נתן חמש הבטחות בכל ימי חייו: כשנולד, לקבל את החינוך מהוריו. כשגדל, לעזור לבעלי החיים. כשעזב את ביתו לעולם לא לחזור. כשהתחתן, לעולם לאהוב אותה ולקירנט לספר לו על רומירם.
ברלדור התיישב על יד המדורה והניח את חרבו לידו. הוא הוציא חליל קטן שצורתו הייתה כשל חליל אך שונה לגמרי מכל חליל אחר והתחיל לנגן.
הסיפורים של האלפים תמיד התחילו עם מנגינה, הסיפורים של ברלדור מאז מות אישתו תמיד היו מהולים בעצב עמוק בתוך המנגינה לכן המנגינה הייתה כה נוגעת ללב.
הצלילים היו כמעט בלתי מוחשים, אך מי ששמע אותם לא היה יכול להתעלם מהם. הצליל הראשון היה ארוך ונראה כי נמשך לנצח.
"רומירם היה הוביט חשוב בכפרו, הוא נתן יעוץ לכל מי שביקש ופתר בעיות בדרכי שלום. כמו כל ההוביטים הוא אהב לפטפט ולהשתעשע, הוא שנא את השעמום, למעשה הוא תיעב שיעמום. השגרה ששרתה באותו הזמן שיעממה אותו, כל הזמן פנו אליו בדברים חדשים שהוא כבר ידע. הפטפוטים היו אותו הדבר כל הזמן, מידי פעם נשמע שם חדש, אך כעבור יום הוא לא היה חדש. רומירם פשוט השתעמם"
הוא ניגן עוד צלילים לפני שהמשיך בסיפור "הוא עזב את כפרו והלך צפונה, בדרכו הוא פגש הרבה אנשים והרבה חיות שהוא לעולם לא ראה, הוא עלה על הר, הוא היה מאושר, כל יום הוא למד משהו חדש שהוא לא ידע יום קודם. לאחר שנה הוא ידע לסייף באופן מושלם, לכייס מבלי שיבחינו בכך, לטפס על קירות, אפילו מגרניט, להעלם מכל עין בכל זמן."
הוא הפסיק את הסיפור והמשיך לנגן, בזמן שניגן הוא הריח ריח של שועל ואז שמע פרסאות של איילה, גירודים של שפנים, חיות היער התחילו להתקבץ לידו. האו המשיך בסיפור.
"אחרי שנתיים של טיולים זה הפך להיות שגרה, השגרה שיעממה אותו וחברים היו לו רק בביתו, הוא החליט 'אם אני אחזור, לפחות שיהיה לי עם מה', אוצרות הוא ידע יש למלכים ולדרקונים. 'דרקונים חיים רק באגדות ילדים' ענו לו העוברים ושבים כששאל היכן למצוא דרקון הוא יכול. הוא ניסה להתייעץ עם אבירים, עם קוסמים ובסוף קרא בספרים."
הוא ניגן עכשיו במקצב בוטח, חסר כל חן כמו שהיה בהתחלה ואז אט אט הוא האט את הצליל ובסוף עצר.
"ספרים רבים קרא רומירם עד שבאחד מהם היה רשום 'דרקון אינה חיה טיפשה, אם היא תופיע לרב זה לא יהיה בצורתה הטבעית, לעולם הדרקון לא יופיע כשמצפים לו ולעולם הוא לא יגלה היכן מוסתר לו האוצר'. רומירם התייאש, כיצד יהיה אפשר למצוא אוצר של דרקון אם אי אפשר למצוא דרקון, וגם אם ימצאו אותו, הוא לעולם לא יגלה היכן מוסתר האוצר"
המנגינה שוב הייתה איטית ועצובה וארנב קטן קפץ על ברלדור ותנשמת התיישבה על ענף ליד, איילה הסתכלה עליהם בעיניה העגולות וסנאי הריח את חרבו.
"כל כך הרבה זמן עבר והדרך לביתו כבר נשכחה מליבו, הוא צעד לאן שחשב שזה נכון ואז פגש שם אדון. שאל האדון 'סלח לי, אתה מחפש דרקון?' תקווה חדשה ניצתה ברומירם, אך ליבו שאט אל את ביתו, 'דרקון, הרי הכל יודעים שהם נמצאים רק באגדות, אני רוצה לביתי ולא אנום עד שאמצא אותו'"
המנגינה הייתה כעוסה מעט, וכולם חשו בכך, המתח גבר "רומירם המשיך 'אם לי אתה רוצה לעזור, תראה לי את הדרך שאיתה אוכל לחזור', האדון ענה 'לך בעקבות הדרך, הדרך שקבע לך הגורל' האדון נעלם והדרך הופיעה. היא הוליכה אותו ימים רבים בכיוון אחד ובכל פעם שירד ממנה הדרך קראה לו לחזור. יום אחד הוא ראה שהדרך מובילה למערה והוא נכנס אליה, מתחבא מפני הקור."
המנגינה כעת הייתה מפחידה, החיות כל הזמן חיפשו מסביבן "רומירם חש בחמימות לא טבעית, הוא רצה לגלות מהיכן היא מגיע כשמולו נערם אוצר. האוצר היה כה גדול עד כי האמין שאם היה אפשר לקחת אותו היה מטביע את כל הכפר שלו. אך הוא הציץ למעלה וראה מולו…"
"דרקון" אמר קלירנט
"אכן" אמר ברלדור והוריד את החליל "אבל פעם הבאה אל תפריע לי בסיפור או שאני אפסיק מיד" הוא הרים את החליל והמשיך לנגן, כעת המנגינה הייתה איטית אך מפתיעה.
"בתוך האוצר ראה הוא קשת יפה, לקשת לא היה מיתר ונראה כי הקשת מתאימה לידו של ההוביט. רומירם מילא את כיסיו ביהלומים ואבני חן, בתיקו הוא שם הרבה תכשיטים, הוא שתק ושמר על השקט אך הדרקון בכל זאת בו הבחין"
ונשמע צליל בודד, חד כתער מתוך החליל ואי שם זאב לו ילל, היער הקשיב קלירנט הבחין.
"רומירם קלט רגש אכזר, ואז כאילו משום מקום יד באה לקחתו, הוא חמק מיד, הוא לא ידע לאן לברוח, זנב הדרקון הפילו".
המנגינה הייתה אפלולית, כמו של הלוויה "הוא נחת על חתיכת עץ, כשבדק ראה שזה הקשת ללא המיתר וללא החיצים, אמר ההוביט 'עצור עכשיו או שארה' להדרקון הגדול הדרקון המרושע, הדרקון חייך ואמר 'איזה קשת מופלאה, ללא חיצים וללא מיתר' הצדק היה עם הדרקון אך ההוביטים לא מאיימים, הם מציבים עובדות, הדרקון מעט זז…"
המנגינה הפכה להיות עליזה קצת וכל בעלי החיים נרגעו "וההוביט ירה. המיתר הפך להיות חוט בהיר והחץ ירה את כל הפחד שהיה באותו הוביט, החץ כיוון שלא ממשי נכנס לתוך ליבו של הדרקון והכניס בו פחד, שהוא לא הכיר עד כה. הדרקון על נפשו הוא ברח וההוביט לדרכו הוא הלך. הדרך הובילה למקומות חדשים ובסוף, כשהיה זקן הובילה אותו הדרך לביתו"
הוא ניגן מספר תווים נוסים וחתם את הסיפור.
החיות התפזרו והיער נרגע. ההבטחה קיומה לה במלואה.
"אז יש דרקונים בעולם" אמר קלירנט.
"לא, הם קיימים רק באגדות" ענה לו ברלדור.
דרקון אחד, אשר כעת ידע מהו פחד הקשיב למנגינה והקשיב לסיפור, הוא כמעט בכה ואז החליט, זה זמן לנקום. -
שלום ברק,
ראשית – ברוך הבא לפורום.
שנית – סיפור *כותבים*, לא רושמים.
שלישית – הנה מספר המלצות:
א. קרא את כללי הפורום (בקישור הגדול והמהבהב למעלה) ואת כל המאמרים המקושרים מהם – דגש מיוחד על "לקסיקון טרקי סיטי", "רשימת קלישאות המד"ב" (אשר, בניגוד לשמה, אינה מוקדשת רק למד"ב) ו"להתיר את גוליבר", הדן בפנטסיה נוסחתית.
ב. הוביטים, בני-לילית/עלפים/אלפים, גמדים, שדונים ושאר ירקות כבר נטחנו לעייפה באינספור ספרי פנטסיה נוסחתית. נסה לחשוב על סיפור שלא יכלול אותם, ואשר עדיין יהיה פנטסיה.
ג. קרא הרבה ספרים. כשאתה קורא, שים לב לגורמים הבאים: חלוקה למשפטים, חלוקה לפסקאות, מבנה משפט, מבנה פרק, מבנה דיאלוג – כולל סימני הפיסוק והשימוש בהם, אופני ניסוח, השימוש במלה "אמר" – להבדיל מפעלים אחרים, וכן כל הגורמים המוזכרים בלקסיקון טרקי סיטי שהוזכר למעלה, לטוב ולרע.בהצלחה!
-
