- This topic has 0 תגובות, משתתף 1, and was last updated לפני 16 שנים, 3 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
סבתא אמרה שאסור שזה יהרוס שזה חילול השם. אבא היה מאושר. סוף סוף אפשר להפטר מהבושה הזו. ואני? לי היו 3 שעות להחליט.
בזכות סבתא אני חיה, רק היא מספיק עקשנית ומחוברת לאמונות הפרימיטיביות, שתתעקש לטפל בי אם כבר הגעתי לעולם הזה. אם זה היה תלוי בשאר כבר מזמן הייתי נשלחת למחסן החלפים. "רק לחלפים את מתאימה" אבא היה מסנן בשיניים חשוקות כל פעם שמבטו נתקל בי. והשאר השאר סתם ניסו להראות לא רואים. למדתי להעלם להסתיר את הגוף המכוער הזה, שעות מול מאגר המידע ועם מכונות הבית גרמו לי לכתוב את המחקר הזה הגדול, ואיזה שינוי… מדברים איתי מראיינים אותי, ואבא אפילו גאה. לוחש לעצמו " נכון שהגוף לא משהו אבל איזה שכל יש לילדה הזו" וסבתא מכניסה לחזיתי קמעות ואבנים להגנה מפני מחמאות "זה לא בריא כל המחמאות האלה, טוב לא יצא מהן" היא ממלמלת לתוך חרוזי התפילה.
ואני 10 דקות לקח לי להחליט ושאר השעות רק חיכיתי כדי לא להראות להוטה מידי.דבר כזה עוד לא היה להציע לאזרח להפוך לחליפי, אזרח שמעולם לא היה במחסן, אבל בעצם היעוד שלי היה המחסן, מפלצת כמוני רק למחסן, שמשהו טוב יצא ממני, אולי הכליה תציל שחקנית מפורסמת אולי הלב ישמש דוגמנית צמרת. אבל לא! בזכות סבתא קיבלתי זכויות ופתאום ההצעה הזו המדהימה. דוגמנית הבית הבכירה ממעמד יפי העל היא ירתה לעצמה כדור בראש ובמקום מח נותרה דייסה. והם המועצה העליונה שהתרשמה כל כך מהמחקר שלי מציעים להשתיל את מוחי בגופה. יהיה לי גוף נפלא יהיו לי רגליים ארוכות ויהיה לי ויהיה לי…. לא מצליחה לעצור את הקפיצות העליזות.
-
