- This topic has 16 תגובות, 5 משתתפים, and was last updated לפני 20 שנים, חודש 1 by
.
-
תגובות
-
-
היהפוך כושי עורו ורוע יתהפך לטוב?
הסיפור שלי מתחיל בתא הגזים במחנה הריכוז בגרמניה, בו עוד הייתי מספר7018228 .
עמדתי עירום כביום היוולדי מרגיש את המוות אופף אותי אט אט. לפתע הגז הפסיק לזרום. הרגשתי הקלה.
גרמני לובש מדים נכנס לחדר ומשך אותי החוצה ביחד עם יהודים נוספים , התלבשתי במהירות והלכתי עם כולם אחריו לקרון.
הנסיעה למחנה לא הייתה קצרה, בתחילה כולם שרו שירי תקווה אך ככל שהנסיעה התארכה האנשים השתתקו.
הגענו למחנה והמפקד הגרמני הוביל אותנו לחדרנו.
הלילה ירד.
לא הצלחתי לעצום עין, הקור העז חדר לעצמותיי ושיני נקשו בקצב מהיר. כעבור שעה נכנס לחדר קצין גרמני עם שמיכה ביד כיסה אותי ויצא החוצה.
יש בהם משהו בגרמנים, טוב לב שלא מוצאים בכל מקום.
אספר לכם על שני מקרים שיעזרו לכם להבין את כוונתי:
באחד משיטוטי במחנה תקף אותי כלב ענק. כשראה זאת בעל הדרגות מיד צעק בחומרה על הכלב וזה חזר במהירות לאחור. הוא הציל אותי.
בהמשך אותו היום ראיתי במחנה ילד בוכה שאפילו אמו לא הצליחה להרגיעו.
כעבור כמה רגעים ניגש אליו בעל הבלורית הזהובה ושם ממתק בידו, הילד נרגע.
חלפו שלוש שנים.
מחנה הריכוז הזה חולל בי פלאים, מיום ליום אני מרגיש שגופי הולך ומתחזק ושהשמחה חוזרת לליבי.
ביום בהיר אחד, נכנס לחדרנו הקצין הגרמני ואמר לנו לארוז את חפצינו וללכת אחריו. צייתנו בדממה ועלינו על הרכבת ברגשות מעורבים. לא רצינו לעזוב את המחנה.
אחרי נסיעה של ימים ספורים הגענו לעיירה, בה הקצין הוריד אותנו מהרכבת. לקחתי את מזוודתי והתחלתי לצעוד בשביל המוכר.
הגעתי לבית ישן והתקרבתי אליו, על הדלת היה כתוב: כאן גר יוסף
יתעגה יתיבל
-
-
שהוא ניסה להראות שאם מתארים את הארועים מהסוף להתחלה (הגרמני מוציא אותו מתא הגזים במקום להכניס אותו, נותן ממתק לילד במקום לקחת ממנו וכו') אז "הכושי הופך את עורו" והרע נראה כמו אדם טוב.
הרעיון נחמד, אבל נראה לי שהיה אפשר לעשות את זה יותר טוב (אולי לפרט יותר את הפעולות) גם מפריעה דעתו האישית של המספר ("הוא הציל את חיי"), כי אני לא רואה איך הרצת הארועים אחורה יכולה להפוך את דעתו בצורה כזאת.
מצד שני, יכול להיות שלא הבנתי בכלל את הסיפור. -
קלטת את הרעיון
אם מריצים את הסיפור אחורה כל מעשה זוועה הופך למעשה אציל
בסיפור, הגרמני נתן פקודה לכלב והוא חזר על אחוריו, במציאות הוא נתן פקודה והכלב תקף
בסיפור, היה קר לגיבור והגרמני כיסה אותו, במציאות, הגיבור היה עם שמיכה והגרמני לקח לו אותה ואז הוא התחיל לרעוד מקור
אם תריצו את הסיפור מהסוף תראו איך המעשים "האצילים" הופכים לזוועות המוכרות לנו
ניסיתי לתת פרספקטיבה אחרת לזוועות השואה ע"י היפוך הזמן
שם הסיפור גם מעיד על הרעיון וגם משמש כמשחק מילים כאשר "עורו" "ורוע" זאת אותה המילה רק במהופך
הסיפור נגמר ב "הגעתי לביתי" שנכתב במהופך בכוונה כדי שיבינו את העיקרון -
את הרעיון, כי עד אותו רגע לא ממש הבנתי אותו, מה שגרם לסיפור להראות די נאיבי.
דרך אגב, בסוף כתבת "לביתי הגעתי" ולא "הגעתי לביתי", זה מה שאני קראתי בכל אופן, אתה צריך להפוך את זה כמשפט ולא מילה מילה.עדיין, אני חושבת שצריך את התיאורים של כמה הם טובים, להוריד מהסיפור, כדי שהקורא יגיע למסקנה שהם טובים, וההיפוך ישנה את התמונה. ברגע שהמספר אומר שהם טובים, חלק מהמסר מתמסמס.
דרך אגב, אני לא יודעת אם זה אפשרי, אבל היה יכול להיות ממש מעניין אם היית יכול לכתוב את זה כך שכשקוראים את הפסקאות בסדר הפוך, מגיעים למסקנה שהם רעים. -
-
-
-
-
-
-
-
לסיפור שלך יש הרבה חסרונות: בעיני לא מספיק מובנה, לא מספיק מלוטש. בסיפור כל כך קצר וכל כך טוען, צריך לברור ולבדוק כל מילה. לי נראה, שהסיפור רק בתחילת דרכו לקבל צורה. גם לגבי אמינותו יש לי כמה השגות: אתה יוצר בו מציאות הפוכה, ועוד בנושא שרובינו מכירים יותר מידי טוב ולפרטים הכי קטנים. גם מציאות דמיונית, חובה עליה לשדר אמינות.
אבל: מבחינה רגשית הצחלת עד מאוד. וגם מבחינת העניין של הקורא. לרוב אני מתחילה לקרוא סיפור באתר, ולא תמיד הוא מספיק מעניין, כדי שאמיך לקרוא (מפעת חוסר זמן תמידי). אבל הסיפור שלך לא נתן לי מנוח, עד שקראתי אותו עד הסוף.
בקיצור, יש עוד מה לשפר, אבל הבסיס הוא ממש טוב.
-
-
בתור מישהו שדיבר עם כמה אנשים שהיו שם, על הסיטואציה הספציפית הזאת, לא הייתה שם שום שירה. מלמולי גסיסה, רעב, חנק, עשיית הצרכים ודיבורים פה ושם – אבל שירה לא.
ובעיניי מה שכתבת הוא רעיון טוב.
אבל הוא *רק* רעיון טוב, מהסוג שיש כמה ממנו בסיפורים שלמים. הוא אינו סיפור, אלא רעיון טוב לסיפור שלא מתמצה כמעט בכלל. אין פה רמז לעלילה (או משהו שדומה לזה) או איזושהי דמות שאפשר להזדהות איתה.
הוא רק רעיון שהייתי ממליץ לך בחום לעשות ממנו משהו. אם זה בפורמט של "כאילו פואמה" כמו שניסית לעשות ואם בפורמט של סיפור.בהצלחה!
וטרמפ קטן.
מישהו יודע למה האינפלציה של הסיפורים פתאום ?
יוצא מימד בקרוב או משהו ? -
זו השאלה המרכזית של המדע הבדיוני, ויש שיאמרו גם הפנטסיה. "מה אם?"
כביכול, אתה שואל את השאלה הזו. למעשה, במובן העמוק של המלה, אתה לא.
מדוע?
כיוון שאין בסיפור שלך שום דבר מעבר להיפוך, סתמי בעיני, של סדר העניינים של מאורע היסטורי כלשהו. הרעיון הזה כבר נלעס לעייפה, ומעבר לו ולהתחכמות הקלה הכרוכה בכתיבתו אין בסיפור שלך שום דבר. לא שום דבר חדש או שום דבר מעניין – שום דבר בכלל. אין דמות, אין קונפליקט, כמעט ואין רקע (כיוון שאתה מתבסס על מה שכולנו יודעים על התקופה), אין עלילה ממשית מעבר לרצף ה"ואז קרה ככה, ואז קרה ככה", אין כלום.
גם לו היה הרעיון מקורי ומגניב, לא די בו לכתיבת סיפור של ממש.
עצתי לך: חשוב על רעיון ספקולטיבי באמת, פתח אותו, בנה דמויות שיושפעו ממנו, תבל במעט רקע, ונסה לכתוב ללא התחכמויות *כלל*. אפילו לא קצת.
ולקינוח: כדאי מאד לחשוב טוב על כל משפט בסיפור, וביחוד משפט הפתיחה. "הסיפור שלי מתחיל" הוא משפט פתיחה לא טוב: אני כבר *יודע* שזה סיפור, וברור לי לחלוטין שכאן הוא מתחיל, תודה רבה.
לסיכום: המשך לכתוב ולהשתפר. בהצלחה! -
-
