- This topic has 11 תגובות, 6 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, 7 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
עתיד האנושות
הרחפת הקטנה שלי ,הגיחה מפתח הבית לעבר הנופים הפתוחים של מדבר יהודה,סיור הבוקר שלי החל .
היה עלי לוודא שאזור המתחם שלנו רגוע ואין התקרבות של כוחות עוינים מדרום.
על צג הרחפת יכולתי לראות תמונות לווין ,שהציגו על פי דרישה חתכים טופוגרפים של מדינת יהודה המשתרעת מנהר הנלסי בדרום ועד לאגם טיבר בצפון,כמו כן הראה הצג לפי בחירה תמונות תקריב של כל אזור בעולם.
הכור האטומי הקטן סיפק לכלי התחבורה הקטן כוח רב שהיתרגם למהירות של עד 500 קמ'ש קרוב לפני הקרקע ,ומהירויות רציניות הרבה יותר ברום.
כמה פעמים הגעתי עם הכלי הקטן הזה לירח לבקר חברים ,אם כי הוא לא בנוי במיוחד לנסיעות מהסוג הזה.הסיור היום צריך להיות מקיף ויסודי יותר מסיור שגרתי, משום שלא מזמן חדרה חוליה רגלית של לשתינים לאזור המפעלים והצליחה לגרום נזקים רצינים למפעלי הפלזמה שלנו.החוליה הלשתינית הצליחה לחדור לאזור מבלי שהצוות שאייש את חדר הבקרה יצליח לזהות אותם בתמונות הלוויין, מאחר והלשתינים נעזרו במכשור חדיש ,המסוגל ליצור מיסוך מבודד של כמה מטרים מפני לווינים.
זהו ציוד חדיש ביותר ,ולא ידענו שהלשתינים הצליחו להשיגו,רוב ציודם הוא בדרך כלל ציוד מיושן ,שהשתמר בידי הסרפים ממלחמתם האחרונה באנגלים,שנסתיימה לפני כ-15 שנה.
הסרפים מעבירים ציוד ישן ללשתינים בחינם כמעט ,ביודעם שהנזקים שהללו מצליחים להסב לנו,מעכבים את ייצור הפלזמה .
הפלזמה המיוצרת אצלנו במדינת יהודה ,היא הפלזמה המועדפת על רוב המפעלים לייצור רובטים תעשייתים ודרואידים.
הסרפים מצליחים למכור את הפלזמה שלהם,בעיקר כשאנו לא מצליחים לייצר די כדי לספק את הביקוש.אין ספק בכלל שהפלזמה שלנו מוצלחת יותר ,מזו של הסרפים,שמעתי על דרואידים שסרבו לפקודות משגיח ואף תקפו אנשים!,ואחר כך התברר שהיצרנים השתמשו בפלזמה סרפית ,לבניית מוחם של אותם דרואידים .
ליווה אותי בסיור כמו תמיד, הדרואיד האישי שלי, שמו קולי והוא איתי מאז שהייתי ילד קטן ,לאחרונה הוא עבר החלפת פלזמות במפעל הראשי בישוב דן,המונה כמה מאות איש,וממוקם במישור החוף ,פעם לפני כ700 שנה זה היה הישוב הגדול בארץ.
הישוב שלנו ישוב גדי הוא בין הגדולים ומונה כמה אלפי חברים!בזמן שיצאתי מהבניין הראשי השמש החלה לשקוע בין ההרים ,המראה היה מהפנט,הגוונים העזים של צהוב וכתום טובלים עצמם בחום כהה של הרי אדום,וחום נעים של אחרי צהרים מדברי אפף אותי במקסם נוח של זריחה.
"להפעיל את גלאי האינפרה ?"שאל קולי,"כן, ותוודא גם שכוונות הלייזר פועלות כמו שצריך למקרה שנתקל בחוליית לשתינים" עניתי.
בזמן שקולי הנאמן התעסק עם כוונות הלייזר של הרחפת בריכוז העילאי האופייני לדרואידים בכלל ולו בפרט ,בדקתי את התמונות העדכניות שהגיעו מהלווין,זיהתי בתמונות תנועה באפיק הנחל.
"סיימתי הכל תקין" הודיע קולי בנינוחות מעוררת בטחון,הדרואיד הזה ממש נכס אמיתי,הורי רכשו אותו עבורי כשהייתי בן חמש,על מנת שישמש לי מדריך, מורה ובן לוויה,והוא מילא את התפקיד הזה בנאמנות שלדעתי הסתתרו מאחוריה הרבה יותר מתכנות מוצלח ,פעמים רבות הרהרתי בכך ,שזרמים חשמליים מסוימים שעברו בנתיבים לא מסומנים בנתיכי מוחו ,וידיעות כה רבות ושונות שנוספו למאגרי המידע שלו ,וכמוכן "חוויות" כה רבות שחווינו ביחד,הפכוהו ליותר מאשר סתם מכונה ,לגבי בכל אופן היה הרבה יותר מכך בכל מקרה.זמזם הקשר עם מוקד הבקרה הבהב,הנחתי אצבע על האייקון של המוקד בצג הרחפת,"שומע אתכם בקרה דברו","נאיר, החברה בחדר בקרה זיהו תזוזות בתמונות לווין באזור נחל ערוגות ,תוודא שלא מדובר בנמר או יעלים ותהיה זהיר!","קיבלתי מוקד,עבור" ,"קולי ,נ.צ של נחל ערוגות ,כל הכלים למצב חימוש והפעלה",הגברתי את מהירות הרחפת ל300 קמ"ש וסגרתי את גג הרחפת ,למרות שמגן הרוח שלה הוא מהמעולים ,כשהיא סגורה היא מהירה יותר.
הסיור הסתיים מבלי שנתקלתי בתנועות חשודות כלשהם ,בסמוך לנחל ערוגות זיהיתי נמר בערוץ ,כנראה אחד מקבוצת המאתיים ששחררו שם לא מזמן כחלק מהניסוי להחזיר נמרים לטבע.
הודעתי לחדר בקרה שאני מסיים וחוזר לישוב ,קיבלתי אישור ובצמוד בקשה לעבור לבדוק חפץ מתכת שאחד מהרובוטים התעשייתים של הגידולים נתקל בו תוך כדי קטיף הקלקו (תת זן של דגן המספק את צרכיו של כל כדור הארץ בדגן ומיוצא גם למושבות בירח ובחלל).הגענו לאזור גידול הקלקו, הנחתתי את הרחפת ליד הביתן של הדרואיד האחראי על הגידולים ,היה זה דרואיד משוכלל וחדיש מתוצרת אחד הישובים שלנו בחלל,שמו היה וולקן,אני וקולי ירדנו מהרחפת והתחלנו ללכת לכיוון הביתן של וולקן ,הוא יצא מהביתן והתקדם לעברנו בצעדים רכים ,כמו פסיעות של חתול,הדרואידים החדשים האלו גמישים יותר מאנשים,חשבתי לעצמי
"שלומות אדון נהיר" הדרואיד קד בראשו לעומתי ,הוא הכיר אותי מהביקורות שעשיתי בשדה בשבוע שעבר.
"שלומות וולקן",עניתי לו "מה טיבו של ארגז המתכת הזה שמצאתם בשדה"?
"ארגז מתכת ישן מאד אדון נהיר ,לא פתחנו אותו ,אבל נראה לי שהוא דומה לארגז שמצאנו לפני כמה חודשים ,זה שהכיל כל מיני פריטים שהקדמונים הניחו בתוכו כדי שידעו כיצד הם חיו ,חומר היסטורי כזה"
סיים בנימה של סתמיות גמורה.ידעתי שהחוקרים במחלקה ההיסטורית שלנו יתלהבו הרבה יותר מוולקן מהממצא הארכיאולוגי.
"קולי ,תעמיס בבקשה את הארגז הזה על הרחפת" ,ביקשתי ממנו,הוא הניף את הארגז הכבד בקלילות אל כתפו כאילו היה זה צרור פרחים,"בזהירות קולי" ביקשתי ממנו "זה חשוב לחוקרים מהמחלקה ההיסטורית".
לאחר שהעמסנו את הארגז לרחפת ,המשכנו לישוב,הדרואוידים בכניסה סימנו לנו לעצור לזיהוי.
עצרנו בכניסה והדרואויד קרב לעיני השמאלית את הסורק,ולאחר מכן סימן לנו להמשיך בנסיעה,כשהגענו למרכז האקדמי פסענו פנימה על גבי המסוע המזרז את התקדמות העומד על גביו.
הקשתי את מספר החדר של המחלקה ההיסטורית,בזמן שהמסוע הסיע אותנו לשם,התבוננתי בארגז שקולי נשא על כתפו ,המתכת נראתה שמורה יחסית,ונראה היה שהיא עדיין מוצקה.מנהל המחלקה בחור בשם דוד לבארי ,קיבל את פנינו בהתלהבות של ילד המקבל צעצוע מיוחד.
"הנה כאן על השולחן" הצביע על מעמד ממוחשב,לאחר שקולי הניח שם את הארגז ,לחץ המנהל על אחד מכפתורי המבדוק,ואורותיו נדלקו.
"הוא כבר יעשה את רוב העבודה",חייך .
"מה הוא עושה בדיוק"? התעניינתי בנימוס משועמם.
"משקף את התכולה ,ובודק שאין היא מסוגלת להזיק באיזה שהוא אופן,לאחר מכן מסווג את הממצאים לפי ,סוג פריט ,שמושו עבור הקדמונים בעבר,ייחודו מבחינת סוג וכמות הפריטים הדומים שנמצאו ,והם ברשותנו ".
ואז בדיוק כשעמדתי להיפרד לשלום ,החל המבדוק להשמיע קולות מעניינים שנועדו בעליל למשוך תשומת לב אנושית,דוד מיהר אל המבדוק ,והתלהבותו הקודמת קיבלה ממדים נועזים הרבה יותר.
עקב התפנית הלא צפויה , התקרבתי אליו בזמן שבדק את צג המבדוק.
ארשת פניו כשבדק את הצג ,גרמה אפילו לסקרנותי הרדומה לאחר שעות כה ארוכות ללא שינה להתעורר.
כשהבחין שאני עומד לידו ,סינן ברצינות "הבאת לנו ממצא אמיתי ידידי ,הפריטים הללו הם בני קרוב ל 1000 שנה,ומיוחדים במינם".
למרות שלא הוזמנתי להשאר לבדיקת הממצאים לא יכולתי שלא להביט בזמן שהוא פתח את הארגז,בתוכו היו הדברים מסודרים בתוך מדורים ותאים ,היו שם פיסות של חומר דק לבן ועליו כתב בעברית קדמונית,נדמה לי שהקדמונים כינו את החומר הלבן הזה בשם נייר,ורוב ההתקשרויות הכתובות היו נעשות על גביו ,בנוסף היו שם כל מיני חפצים שאת רובם לא קישרתי לאופן תפקודם בעבר,מכשיר שחור ומאורך זיהיתי כמפיץ אור ,אולם לגבי רוב הפריטים לא הצלחתי לזהות את תפקידם הקדום.
"יש כאן חומר חם מאד" אמר דוד ."מה זה? ",הצבעתי על אחד מגליונות הנייר,"הקדמונים קראו לזה עיתון ,ושימושו היה ,העברת ידיעות יום יומיות להמון,כמו שהיום קוראים חדשות במחשבון כיס".
"ואיך החומרים נשמרו יפה כל כך ?" שאלתי,"תכולת הארגז נשמרה בואקום "ענה תוך כדי שהוא ממשיך להוציא בזהירות את הפריטים מהארגז,"בוא נראה מה כתוב פה בעיתון הזה",פרש את אחד הניירות על השולחן,והתחיל לקרוא:
"שר הביטחון: קיימות התראות חמות על פיגועים קשים".
"לא קשה להבין במה מדובר,כנראה שהלשתינים היו פעילים כבר אז ,ושר הביטחון הוא כנראה סוג של אחראי צבאי,והעיתון מצוטט מפיו שהוא סבור שהם עתידים לפעול בקרוב".
"מדהים ,כבר אז הם חוללו צרות צרורות,כנראה ששום דבר לא משתנה" אמרתי בנימה פסימית.
"באזור הזה סכסוכים ומלחמות היו תמיד,כן שום דבר לא השתנה" הרים אלי את מבטו "אבל מה שמעניין פה הוא התאריך ,רואה?" הצביע על התאריך שבראש הדף -9.6.2002 – נו אז מה"? שאלתי לתומי,דוד הסתכל אלי במבט חודר ואז החל לדבר בקול שקט,"בספטמבר 2002 הפציצה יהודה את שכנותיה המדינות בפצצות אטומיות ,פצצות ישנות אך הרסניות ששינו את פני העולם כולו ,הדבר ארע בעקבות מלחמה אזורית ,שבה התקיפו כל מדינות האזור את יהודה וכשנשקפה לנו סכנת כליון אמיתית ,הוחלט כברירת מחדל ,להשתמש בפצצות אטום הפצצות הוטלו בתאריך –15.6.2002,התוצאות שינו לגמרי את פני העולם,וכל הסדר העולמי החדש התחיל במלחמה בייננו לבין הלשתינים…
העולם שינה את הטופוגרפיה המדינית שלו,העולם הערבי שהיה גדול ועצום ובעל כוח השפעה רב ,הצטמצם לשבטים נודדים הפזורים במזרח התיכון,חלקם הגדול איבד את צביונו הדתי ערבי,והם נטמעו בכל מיני מדינות בעולם"לאחר כן כבר לא היו לי מילים, יצאנו משם אני וקולי כשבראשי מצטופפות להם מחשבות טועות ההולמות זו בזו ומותירות אותי מבולבל.
אם הסכסוך בייננו ללשתינים הוא כה ארוך וחסר תוחלת …ובכן הדבר גורם לאדם להתחיל לחשוב מחשבות.
חזרתי לחדרי וביקשתי מהמחשב להכין לי כוס שתיה חמה ,המחשב הביתי ענה בקולו הדיגטלי ,"הזמנת החומרים שנעשתה אתמול טרם סופקה,נאיר ".
בחוסר אונים הטלתי את עצמי על המיטה ונרדמתי תוך שניה.כשהתעוררתי משנתי משהו שהציק לי מאד כבר מאמש צף מתחתית תת המודע
במהלך הלילה אל ההכרה.
לא הכרתי טוב את התרבות הלשתינית אבל כמה דברים כן ידעתי, והיה משהו בעיתון של הקדמונים,שגירה את חושיי, אבל לא הצלחתי לשים את האצבע בדיוק במקום הנכון,כעת הכל התבהר פתאם היה ברור לי מה הדבר,ברור כמו שמש חזקה הפורצת פתאום לחדר חשוך מבלי שהתבקשה לעשות כך,פיסות התצרף נפלו אחת אחרי השנייה למקום,והכל היה ברור .לנביאם הקדוש של הדת הלשתינית שאת שמו היו צועקים בזמן שהיו מסתערים בעת קרב,היו שמות רבים .הלשתינים הגו אותו בחרדת קודש ועשו בו שימוש בטקסי הטרנס שהיו מכניסים את עצמם לפני יציאה לפעולות נגדנו ,הם קראו לו "ראיס" או "קדוש".
אבל היה זה הסיפור שסיפר לי אחד הלשתינים
שגדל אצלנו בישוב לאחר שהוריו נהרגו בפעולה נגדנו.
הילד כבן עשר כשאמצנו אותו-סיפק מידע רב על אורחותהם של הלשתינים.
,משהו שמאמודה הקטן- זה היה שמו, סיפר לי, הוא שהתחבר לידיעה שקראתי בזוית העין בעיתונם של הקדמונים אתמול .
הדבר היה שמו הנסתר והסודי של משיחם של הלשתינים שהוביל אותם למערכה שקבעה את גורלם וגורל העולם כולו ,השם הופיע בברור בעיתון בדיוק כפי שהגה אותו הלשתיני הקטן ,כשסיפר לי כיצד נהגו הלוחמים הלשתינים להתכונן לקרב במסתור ובעת הכנה לטרנס הקדוש שלהם.
בעיתונם של הקדמונים הופיע השם בברור בכותרת בעיתון כשתמונתו של הנביא מתנוססת מתחת לכותרת והמילים השחורות צצו בזכרוני בברור רב עתה , "יאסר ערפאת קורא לעמו לצאת למלחמה בישראל"סוף
שם המחבר-
e-mail-amir21@012.co.il -
אבל היה לי מאד לא נוח לקרוא אותו. הוא נראה לי כמו סיפור עם אג'נדה, נסיון להשליך את המצב שיש לנו עכשיו על העתיד. לא אהבתי את זה. הסיפור הזה, למרות שמתרחש בעתיד, קשור באופן עבות במיוחד לכאן ועכשיו, ואפילו לא מנסה להסוות את זה. אי הנוחות שלי לא הייתה מהרעיון של הסיפור, אלא מעצם ההגשה שלו. הלוואי שיכולתי להניח את האצבע. הסיפור נראה כמו קלישאה, כמו סיפור מגויס.הרבה פרטי מד"ב שלא ממש נדבקים אחד לשני.
הרבה הערות טכניות:
את שם הסיפור כותבים בשורת הנושא (משום, שמן הסתם, כל מה שמפורסם בפורום הזה הוא "סיפור". את הדוא"ל שמים בשורה המיועדת לו, ולא בגוף הסיפור עצמו. הסיפור צריך מעט הגהה, ופסיקים צריכים, להכתב, ככה. (בלי רווח לפני, עם רווח אחרי). הסגנון צריך צחצוח- הוא מאד מסורבל. בסך הכל- אולי כדאי לך לפרסם את הסיפור בפורום תפוז?
-
עם זה שהוא משליך את ההווה על העתיד כי אני מאמין שזה חלק מתפקידו של המד"ב: לדמיין את העתיד. גם מבחינה טכנולוגית, אבל גם מבחינה חברתית ופוליטית. באירופה ואמריקה זה נעשה כבר שנים. אם כבר, אז המצב היום הוא קרקע נהדרת ליצירת מד"ב מדיניפוליטי.
אבל אני מסכים איתך בשאר הנקודות: הסיפור מגושם משהו, ומרגיש מגוייס. לא האג'נדה (למי אין אג'נדה?) מפריעה לי, אלא כמה שזה ברור ומגמתי.
מה ההבדל בין סיפור בעל אג'נדה לסיפור מגוייס? קצת כמו ההבדל בין דרמה פוליטית לתשדיר תעמולה: סיפור פוליטי (או חברתי) זה סיפור שיש בו אג'נדה; סיפור מגוייס הוא סיפור שאין בו שום דבר *חוץ* מאג'נדה.
-
שלוש פעמים התחלתי לקרוא את הסיפור עד שהצלחתי לצלוח אותו עד סופו.
ולא אהבתי את הקישור למצב בהווה. הדבר היחיד שמצא חן בעיני הוא שהסיפור מתרחש פה בישראל, עם איזכור של נחל ערוגות… הרבה פעמים סיפורי מד"ב מתרחשים במקומות אחרים, עולמות אחרים וכו' – אני אוהבת שהסטינג הוא ישראל.
יכול להיות שהמסרים הפוליטיים הפריעו לי, אבל מעבר לכך לא הצלחת לגרות את הסקרנות שלי כקוראת מההתחלה, ואני לא בטוחה אם מעבר לסיפור פוליטי יש כאן בכלל סיפור. הסיפור שלך יאבד מהרלוונטיות שלו עוד זמן מה (אחרי יוני?) ומה אז? תזיז תאריכים קדימה? תשנה שמות של מנהיגים? בקיצור – אני הייתי לוקחת את העולם וממציאה סיפור שיניע אותו לאנשהו. -
נראה כאילו מה שעשית כאן הוא לזרוק כל קלישאת מד"ב שיכולת לחשוב עליה (רובוטים, רחפות, מושבות בחלל..) ודחפת אותם בלי שום סיבה או סדר הגיוני סתם בשביל ליצור איזה מסר פוליטי מטושטש. חוץ מזה, אתה לוקה בבעיה של הרבה יותר מידי תיאורים טכניים (למי איכפת מהחיטה המשובטת? מה זה משנה לאיזה מהירות יכולה הרפת להגיע?), טעויות טכניות (אין שום דרך בה פלסמה יכולה לגרום לתיכנות של רובוט להשתבש.. או שפלסמה אחת תהיה טובה יותר מאחרת, לצורך העניין.) והעולם שיצרת מורכב באופן מלאכותי ושרירותי בניסיון להגיע לפואנטה החלשה (למה אחראי המחלקה מאפשר לגיבור להשאר בחברתו בזמן חקירת ממצאים הארכיאולוגים? איך זה שהגיבור לא מודע למלחמה אטומית שהתרחשה בארצו שלו, גם אם לפני כמה מאות שנים?).
אני מציע לך לזרוק את כל התיאורים ה"מדעיים", כביכול, לפח, ולהשקיע יותר בבניית הדמוית והעולם לפני שאתה חוזר לסיפור הזה. או, ובחשש להשמע כמו ניר יניב (מאוחר מידי?) הייתי ממליץ לך לקרוא את לקסיקון טרקי-סיטי על מנת להימנע מקלישאות הז'אנר:
http://sf-f.org.il/story.php3?id=167
דברים טובים… אההה, הצלחתי לקרוא את הסיפור עד סופו, לא מצאתי שגיאות כתיב בולטות והרעיון הכללי מקורי יחסית (אם כי עשוי בצורה רעה לטעמי). -
-
-
-
-
-
-
-
