- This topic has 2 תגובות, 3 משתתפים, and was last updated לפני 21 שנים, 10 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
לא יכולתי להירדם , אחרי חצי שעה של התהפכות מצד לצד , החלטתי שאין כמו טיול קטן בשביל להרגיע את המחשבות שמתרוצצות אצלי בראש.
הספרות של השעון הדיגיטלי שעל הקיר הראו 0217 , עפ"י שעון גריניץ' כמובן. העובדה שגריניץ' הייתה במרחק של כמה מאות שנות אור לא שינתה הרבה למי שתכנן את "שביט 27" , או כפי שאנחנו בצוות קראנו לה , "הסלון המעופף" , או בקיצור , "הסלון" .
אני חושב שהמקור לשם היו לוחות הריפוד העבים שציפו את הקירות והדלתות , וגרמו להם להראות כמו ספות בלי מושבים. או קירות של חדר משוגעים. תלוי בהשקפה שלך…
בסופו של דבר זה לא ממש משנה , הכינוי תפס וזהו.
לאחר בהייה קצרה בתמונות ההולוגרפיות של נופי כדוה"א שהיו תלויות על הקיר , נמאס לי ולחצתי על המתג המלבני שזהר באור כחלחל בחדר החשוך.
המתג היה סוג כושל , לטעמי , של ניסיון ייעול , מתג אחד ששלט על האור בחדר , על הדלת , על רשת הקשר הפנימית , ופחות או יותר כל מה שהצליחו לחווט אליו . התוצאה הסופית הייתה מתג שכשלחצת עליו , לא יכולת להיות בטוח ממש מה יקרה.
לקח לי שלוש ניסיונות עד שהצלחתי לפתוח את הדלת , בבוקר כשאני ערני אני בד"כ מצליח בשניים, אבל עכשיו לא הייתי מרוכז , החלטתי לא לנסות לסגור את האור , הנחתי שהב"מ כבר יכבה כשיבחין שיצאתי מהחדר . ובנוגע לצלוחית העוגיות , טוב , זה דווקא יכול להיות שימושי… החלטתי לקחת אותן איתי כצידה לדרך , המממ , שוקולד צ'יפס , הב"מ הזה משתפר , ייאמר לזכותו .
המסדרון הואר באור אדום עמום , נוריות של לוחיות בקרה שונות שמוקמו בצידי המסדרון הבהבו בירוק מרגיע , התחלתי ללכת לכיוון המשך המסדרון , עברתי את איזור מגורי הצוות , דלת המטבח , חדר המחשבים , אה , הנה , הגשר .
העברתי את היד בסורק והדלת נפתחה בלחישה רכה , הקטע עם הריפוד יכול לעצבן קצת לפעמים , אבל כולנו הסכמנו שזה עדיף על החריקות של ציפויי הפלסטיק , שזה מה שחשבו לשים בהתחלה .
התיישבתי על כסא הנווט ובהיתי קצת במפת המיקום שלנו , בחיי שאני לא יודע איך וואנג מבין מזה משהו. מצג הנווט עברתי לבהייה במרקע החוץ הגדול שכיסה חלק ניכר מהקיר הקידמי .
מרקע החוץ הציג את המראה של החלל כפי שהיה נראה לו היה זה חלון אמיתי , היה משהו מרגיע בבהייה בכוכבים , הדרך בה הם נשארו נטועים במקומם על אף המהירות בה שעטה ה"סלון" במרחב , זה העניק תחושה חמימה של יציבות. של קבע.
הנחתי את הצלחת , שעכשיו כבר היתה ריקה , על הרצפה לצידי , מוסיקה מרגיעה החלה להישמע ברקע. כן , אין ספק , הב"מ הזה מתחיל להיות ממש בסדר. עפעפיי החלו להישמט. לפניי שנכנעתי לעייפות זרקתי לחלל החדר "תעיר אותי ב0800 " , צפצוף אישר לי שהב"מ שמע וקיבל.
הדבר האחרון שאני זוכר לפני שנרדמתי היה כוכב אחד במרקע , ליד שמש צהובה מרוחקת , ואני זוכר שחשבתי שאני ממש מתגעגע הביתה. -
-
-
