- This topic has 4 תגובות, 3 משתתפים, and was last updated לפני 18 שנים, 10 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
משמרת לילה
אתה נוסע ברכב מתפרק וסוגר את השערים במועצה אחד אחד. שער התיכון, שער אחורי, שער פסיכולוגיה. אתה מחליף את מוקדן הצהריים, רושם את השעה, מדליק את המסך, מכבה את הניאון ויושב. הטלוויזיה זורחת סרטים סוג ב' בלוויין. לילה חמישי ברציפות.
במועצה האיזורית שקט. בשעות הקטנות אין תכונה. אתה יושב עם חולצה ועניבה כחולה, אוכל סנדביץ' וצופה. הסנדביץ מורכב מלחם דגנים וכתף בקר מצופה פילפל שחור שרכשת בסוּפֶּר, חצי שעה לפני תחילת המשמרת. הסופר היה שקט, הניאון מציף ערימות מבהיקות. האוויר במוקד צונן מן המזגן, הקשר רוחש מדי פעם מתחנות המשטרה ומכבי האש.
עיגולים כהים מתהווים לך סביב העיניים. בהתחלה היה לך קשה ללכת לישון ביום. היה חם והיה אור, חודר מבעד לוילון המאולתר מסדין סגול. אבל הגוף התרגל. אתה ישן, אתה ער, הכל סוריאליסטי. אתה מחכה להתעורר בלילה.
סיגית יפה מדי, כמו דוגמנית. אתה לא יכול להוריד ממנה את העיניים. עירוב של אשכנז וספרד, קו עיפרון דק מדגיש את הקונטורים סביב העיניים. לא מעט סומק בלחיים. היא לא צריכה איפור. אי אפשר לנתק את העיניים. היא עובדת בקופת חולים. באה לבקר במוקד, כשהיא מחכה להסעה. מפלרטטת כמו סירנה, קוראת לך חמוד, לא מתכוונת לעולם לשום דבר. היא צעירה ממך בשבע שנים. גם הגוף של דוגמנית. אתה משתוקק לשכב איתה.
לאחר זמן מה, התגובות נעשות אוטומטיות. המחשב זועק בקול נשי מפתה:
!you have an emergency signal – אתה לוחץ F10 כדי להשתיקו. אתה מתקשר למי שצריך להתקשר. מבקשים ממך במכשיר הקשר לפתוח שער של ישוב – אתה לוחץ בפלאפון על המספר הדרוש.
ואז האור מחוויר לאט מבעד לשמשות ומתפרץ, מנפץ את האשליה שהעולם עשוי מלילה. אתה סובל. המוח מבצע היפוכים לאחור. אתה מרטיב את השיער הארוך שלך בכיור ומסרק אותו כדי להראות מסודר. אתה לובש את הז'קט הקצר המכוער של חברת השמירה, אתה ממתין. אתה מדליק מזגנים, אומר בוקר טוב לאנשים בפנים חתומים. אתה רוצה בכל מאודך ללכת הביתה. בשבע וחצי מחליף אותך מוקדן הבוקר. אתה יוצא לאוויר החם, אל המכונית. אתה נוסע אל השינה בדייהטסו שרייד 93' בריח של בנזין 95.
אתה ישן. אתה מתעורר בארבע אחר הצהריים עם רעב חזק. אתה מעביר את הזמן ביעילות של גראס, אוכל בצורה לא סדירה. (במכשיר הקשר שואל סייר של מכבי האש אם מישהו רעב. הוא נכנס לבית מאפה. מוקד מכבי האש מבקש קרואסון או רוגלעך. גם אתה נהיה רעב ומכין לך קערה עם קלאסטרס וחלב).
אתה חוזר אל המשמרת, אל הלילה המוכר. העור שלך מחוויר. השיער הופך כהה. האצבעות עדינות. אתה מעשן סיגריה מרלבורו לייט בחוץ ומדבר אל העצים, לבנייני המועצה הריקה, לאורות הצהובים. אתה מספר להם על צרותיך, אתה מספר להם דברים מטרידים. אתה מדבר איתם על אהבה. הסיגריה נגמרת. טעם גרניום עומד בפה. אתה שב ונכנס דרך הדלתות האוטומטיות, דרך דלתות המוקד המשוריינות. אתה משתקע בכיסא. האור עולה. אתה ישן. אתה ער. אתה משפשף את העיניים בכוח. אתה נכנס למכונית ונוסע למשמרת לילה.
אתה עוצר בסופר לקנות מצרכים. המאבטחת אומרת: "אנחנו סוגרים עוד חמש דקות". אתה מהנהן. כשאתה יוצא, שואלת אותך המאבטחת אם אפשר לנסוע איתך לתוך העיר. היא צעירה. אתה מסכים. אתה נואש. אתם נוסעים ומדברים כידידים. היא רוסיה, קוראים לה יאנה. יש לה קוקו וגישה גברית, היא לא דופקת חשבונות. אתה מעריך את זה. אתה ישן. אתה ער. אתה יושב. אתה נוסע. בפעם הבאה שאתה מגיע לסופר אתה מציע לה טרמפ. לא היית צריך ללכת לסופר, הלכת בשביל לתת לה טרמפ. היא מבקשת שתכניס אותה לחניית הבית. אתה עוצר בחניה ומשתדל לשאול אותה בנימה אגבית אם תרצה לקפוץ פעם לבקר. היא מתחמקת, היא עסוקה, היא עייפה. אתה מוותר במהירות. החלטת מזמן כבר לא לרדוף. היא יורדת, אתה ממשיך לכיוון העבודה.
האורות צהובים. המוקד שקט. האישונים מצטמצמים. אתה כותב סיפורים, אך המסך הזרחני מכאיב לאישונים. אתה ישן. אתה ער. אתה אוכל. אתה מקיא.
אתה מגיע לסופר בשלישית. אתה מציע ליאנה טרמפ במכונית. אתה מכניס אותה לחניה. לפני שהיא יוצאת מן המכונית אתה נושך אותה בצוואר בעוצמה. אתה טועם את הדם המלוח, אתה לופת את עורפה ביד ימינך. אתה מרגיש התעוררות, אתה שמח, אתה מוצץ ממנה את הדם. יאנה מבוהלת, נשימתה נעתקה, היא מנסה לצרוח אבל יוצאים לה רק צלילים קלושים, נדמה שהיא קפאה על מושבה. אחרי זמן מה גופה צונח, עודו נוקשה מן ההלם והידיים לופתות בשלך, מנסות לנתק אותך מן הצוואר. אתה נסוג ממנה, שפתיך ושיניך מוכתמות בדם. אתה מרגיש חי, אתה מרגיש אדם. אישוניך נעלמו, אתה נוסע בכביש המפותל. במוקד אתה פוגש את סיגית, מחייכת אליך חיוך מפתה. אתה נכנס ופורק את החבילות.
אתה ישן. אתה ער. אתה נושך. -
כולנו קראנו כבר הרבה מאד סיפורים בהם מסתבר, בסופו של דבר, שהגיבור הוא ערפד. מה הטעם בסיפור שאינו מכיל, רעיונית, דבר מלבד זאת?
לו היתה זו תחילתו של סיפור ארוך הרבה יותר, או אפילו ספר – ניחא (אם כי אז כדאי היה מאד לנטוש את הכתיבה בגוף שני לאחר זמן מה). אבל כסיפור, פשוט אין כאן מספיק בשר, עניין ורעיון.
בהצלחה בהמשך! -
-
-
-
