- This topic has 6 תגובות, 5 משתתפים, and was last updated לפני 23 שנים, 4 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
לכבוד יום כיפור הבא עלינו לטובה, הנה משהו קצר אשר סחבתי מהמחזור והתאמתי. כולי תקווה שלאחר מוסף (ואני כן משלה את עצמי שיש כאלה שהולכים, לפחות למוסף) תזכרו בזה ויעלה חיוך (לא לדבר על כמה הרהורי תשובה…)
בהתחלה חשבתי לפרסם את זה בתחרות הסיפורים, אבל יש לי הרגשה שרימייק לקטע מפורסם לא בדיוק קביל לתחרות…
מעשה ברבי אמנון מהפורום שהיה גדול המגיבים ומצחיק ומקליד בלי שגיאות כתיב ובעל סגנון משופר, והחלו המנהלים והעורך לבקש ממנו שייהפך לסגנונם, וימאן לשמוע להם. ויהי ככתבם אליו דוא"ל אחרי דוא"ל ולא שמע להם. ויפצר בו העורך, ויהי בהתעלקותם עליו ויאמר "חפץ אני לחכות ולחשוב על ההצעה שאי אפשר לסרב לה עד שלושה ימים", וכדי שיפסיקו לנדנד לו אמר כן. ויהי אך התנתק מהאינטרנט, שם הדבר לליבו אל אשר הקליד כך לשון ספק, כי ברור לכל שלא יוכל לכפור באלוקים חיים ולהפך לסגנונו של העורך, וישב מול מחשבו ולא אבה לבדוק דוא"ל ולא לקרוא מאמרים והשתעמם, וישלחו לו כל קרוביו ואוהביו הודעה באיציק לנחמו וימאן להתנחם כי אמר ארד עם הודעותיי שאולה, וייבך ויתעצב אל ליבו. ויהי ביום השלישי בהיותו כואב ודואב, ויתקשר העורך לביתו, ויאמר לו לא אתחבר, ויוסף עוד הרשע שלוח עוד מנהלות קהילות רבות ונכבדות מאלו, וימאן להתחבר לפורום, ויאמר העורך מהרו הביאו את אמנון אל ביתי גם אם לא רוצה הוא, וימהרו ויביאו אותו אליו. ויאמר לו- "מה זה אמנון, למה מה קרה לך, לא טוב לך להיכנס לפורום כבר? אני מחכה לתשובה ממך, האם תשנה את סגנונך?" ויען ויאמר אמנון, אני בעצמי אחליט מה יקרה לי, כי המודם אשר שלח את תגובתי שהכזיבה אותך הוא יעקר, כי חפץ רבי אמנון לקדש את שם סגנונו על אשר שלח הודעה זו. ויען העורך ויאמר, לא, לא את המודם אני אעקור כי היטב שלח אלא את המקלדת אשר לא שילחה את הדפדפן לפורום אשבר ואת מקשיה אעקור. ויצווה הצורר ויתלשו את מקשי מקלדתו ועל כל מקש ומקש היו שואלין לו "נו אמנון, הספיק לך? תשנה כבר את סגנונך?" ויאמר לא, ויהי ככלותם לפרק צווה הרשע להשכיב את אמנון באלונקה אחת וכל מקשי מקלדתו בצדו וישלחוהו לביתו. לכן נקרא שמו רבי אמנון כי סגנונו היה אמין וקיבל על אמונתו ייסורים קשים מאהבה רק על מה שהקלידו אצבעותיו.אחר הדברים האלה קרב מועד והגיע אייקון, ביקש מחבריו לשאת אותו לסינמטק עם כל מקשי מקלדתו המחלידים ולהשכיבו ליד המנחה ויעשו כן, ויהי כאשר הגיע המנחה לומר את נושא הכנס, אמר לו רבי אמנון המתן מעט ואקדש את הסגנון הגדול ויען בקול רם "ובכן לך תעלה קדושה", כלומר שקידשתי את סגנונך על הגהתו ויחודו ואח"כ אמר "ונתנה תוקף קדושת הסיפור", ואמר אמת "כי אתה הוא כותב ומגיה" כדי להצדיק עליו את הדין שיחשבו לו כל מקשי מקלדתו וכן כל העניין שהזכיר "ורעיון כל סיפור בו ותפקוד כתיב נפש כל כתוב" שכך נגזר עליו באייקון, וכשגמר כל המזמור נסתלק ונעלם מן הסינמטק לעין כל ואיננו כי לקח אותו הסדרן, ועליו נאמר "מה רב עניינך אשר נתת למאמיניך וכו'".
אחר כך, באירוע הסגירה של הכנס, מצא רבי ניקניים את רשימותיו של רבי אמנון והקליד את פיוט זה ושלח אותו בפורום לכל קצוות עולם להיות זיכרון כנגד העורך ויהי כן.
~"ובכן לך יעלה חמשיר כי אתה הוא סופרנו מלך
ונתנה תוקף קדושת הסיפור, כי הוא מעניין וברור. ובו יסופר רעיונך, ויתגלו פרטי דמותך, ותספר אותו בעניין. כי אתה הוא כותב ומגיה ועורך וקורא, וחוזר וקורא ומחפש שגיעות, ותזכור כל ההטרדות, ותפתח את ארכיון הירידות, ולשון כל מבקר בו. ומאליו יקרא, וחותם כל משתתף פעיל בו, ובספלר גדול יבדק, וקול שגיאה דקה ישמע, וקוראים יחפזון, וחיל וביקורת יאחזון, ויאמרו הנה יום העורך, לפקוד על צוות מפרך, כי לא יזכו מהספק, וכל המתרגמים יעברו לבניך כמקבלי משכורת. כבקרת סופר דברו, מעביר משפטי תחת מקלדתו, כן תכתוב ותקרא ותבדוק ותגיה כל מילה, ותחתוך משפטים מיותרים לאורך כל הסיפור, ותכתוב את הטיוטה הסופית.
בתוך הפורום יכתבו, ובמימד העשירי יודפסו, כמה יתקבלו, וכמה ידחו. מי ייכתב, ומי יימחק, מי בעט ומי בטיפקס. מי בסיספונד קל, ומי בניטפוק. מי במגיה, ומי בעורך, מי בבייגלה, ומי בקולה, מי בפיצה ומי במים מינרליים. מי בחמשירים, מי בבלדות, מי באודות ומי בהאיקו. מי יעבור בשקט ומי יפתח פתילים, מי יוסכם ומי יחולק, מי ייערך ומי ישוכתב, מי טוב ומי גרוע.
ועריכה והגהה וסיספונד
מעבירין את רוע העריכה"~
-
-
-
-
-
-
-
