מחר השמש תאחר מעט

[יעקב שקד]

מחר השמש תאחר מעט

סיפור מדע-בדיוני

מאת יעקב שקד

פניו של קריין החדשות היו חמורי סבר. איפורו הכבד הצליח להסתיר אך בקושי את קמטיו והוא נראה עייף מאוד. אבל בעיניו שיחק ניצוץ עירני. "ערב טוב אמריקה. הנה סיכום האירועים שטילטלו היום את כל העולם. ואני מתכוון, טילטלו. בגדול. על כל בני האדם עבר יום שלא היה כמותו מעולם. הפחד, אי הידיעה, והיעדר מידע והסברים מספקים, היו גרועים כמעט כמו ההתרחשויות עצמן. תוכנית זאת תוקדש להסבר מלא על מה שאירע."

פניו נעלמו ועל המרקע הופיע גוש סלע ענק. צורתו הזכירה תפוח-אדמה, אבל מראהו היה מתכתי ומאיים. "זהו 'נליארב', האסטרואיד שהיכה היום בכדור הארץ," נשמע קול הקריין ברקע, "כולנו חשנו היטב את נחת זרועו. אבל לשמחתנו אני יושב כאן, בערבו של היום הגורלי הזה, ויכול לדווח לעולם על אשר אירע. מן העובדה שאני משדר אליכם וכי השידור נקלט במאות מיליוני בתים על פני האדמה, ברור שכדור הארץ ניצל."

הפנים המוכרות שבו ומילאו את המרקע. "נפתח במניין הנפגעים. על פי הדיווחים עד כה עולה, שעשרות אלפי בני אדם נספו כתוצאה מפגיעת האסטרואיד, ופי עשרה מזה נפגעו באופנים שונים. כמעט כולם יחלימו. ההרס ניכר, אבל לא לבלי השב. כמעט כל קוי האופק שאנו רגילים לראות נותרו כשהיו, ונראה כי בתוך זמן קצר ישוב עולמנו לשגרת חייו.

להזכירכם, אַסטֶרוֹאִיד הוא כוכבון, מהמילה אסטרו, כוכב. בין הכוכבים מארס ויופיטר חגה סביב השמש חגורה של אסטרואידים. כל כוכבון כזה הוא גוש חומר. גודלם של האסטרואידים נע ממטרים בודדים ועד אלף קילומטרים. כולנו ראינו את תחזיות אנשי המדע על אשר יארע אם יפגע אסטרואיד בכדור הארץ. ההתנגשות תוארה כמקבילה לפיצוץ של מאות ואלפי פצצות אטום, דבר שיטיל שמה ושאיה על כדור הארץ לאלפי שנים. אבל לא זהו מה שהיה קורה אילו פגע 'נליארב' בכוכבנו. בגודלו זה ובמהירותו זו, הוא לא היה גורם לנזקים עצומים, שלהתאוששות מהם היה כדור הארץ זקוק למאות אלפי שנים. לא. הוא היה פשוט מפוצץ ומפורר את כדור הארץ לרסיסים ומפזר אותו לאורך מסלולו. הוא היה הופך את כדור הארץ לחגורת אסטרואידים חדשה סביב השמש.

כי 'נליארב' אינו אסטרואיד במובן שאנו רגילים לו. הוא לא נמנה עם האסטרואידים שבחגורת הסלעים המקיפה את השמש. 'נליארב' הגיח בפתאומיות מעבר לשמש, נע במהירות עצומה. והיה ברור שהוא לא בא ממערכת השמש שלנו. הוא הפתיע את כל העולם, ובעיקר את קהיליית האסטרונומים והאסטרופיזיקאים. בשל מהירותו העצומה של 'נליארב' לא היה סיפק בידינו לעשות דבר כדי להציל את עצמנו.

הדברים נראים כאילו ארב 'נליארב' מצידה השני של השמש כדי להתנפל עלינו. זאת היא מטאפורה נאה, אבל אסטרואידים אינם אורבים לכוכבים. הכיוון ממנו בא 'נליארב' ומסלולו המוזר גרמו לכך שהוא הצליח לחדור לתוך מערכת השמש שלנו ולנוע בתוכה ימים אחדים, כשהוא מוסתר מעינינו כל הזמן על ידי השמש. כך, עד שהגיח לכיווננו לפני כשמונה-עשרה שעות. עד אז לא יכולנו להבחין בו, וכשהבחנו בו לא היה עוד מה לעשות. היו אלו שמונה-עשרה שעות שהאנושות לא תשכח לעולם. נקווה שהשפעתן תהיה לטובה.

יש להודות, האנושות לא היתה מוכנה. עד שהפוליטיקאים והגנרלים סיימו להתווכח איזו מדינה שילחה את האסטרואיד, מי יממן את ההוצאות האדירות הכרוכות בנסיונות לפגוע במפגע, ומי יחזיר להם את כלי הנשק שיאבדו. עד שבתי הנבחרים והמנהיגים הקובעים החליטו לעשות מעשה. עד שהאנשים המתאימים ישבו וחישבו איך לחמש טילים שלא נועדו לכך, ועד שסיימו להתווכח אם פגיעה אטומית ב'נליארב' תציל את כדור הארץ או רק תרגיז את הגוף השמימי ותהפוך אותו מקלע אחד לאלפי קלעים איומים, היה מאוחר מדי. 'נליארב' כבר היה במרחק של ארבעה-עשר מיליון קילומטרים, כשעתיים בלבד מאיתנו. אין בכדור הארץ אף טיל צבאי נושא חימוש גרעיני המיועד למרחקים כאלה. גם אין בכדור הארץ אף טיל העשוי להיות יעיל בהתמודדות עם מהירויות כאלו. לאנשי המדע היה ברור שגם אם יחמשו את כל עשרים הטילים הבין כוכביים שיש בעולם בפצצות גרעין ומימן בתוך דקות – עניין בלתי סביר באופן מוחלט – לא תהא בכך תועלת. מהירותם היא כשלושים קילומטרים בשניה. במהירות זאת הם יפגעו ב'נליארב' כשהוא יהיה קרוב מדי לכדור הארץ, ומאות ואלפי חלקיו יטרפו את כוכבנו הכחול, עד כלות.

אבל, היו אנשי מדע שחישוביהם הראו כי הפגיעה של 'נליארב' בכדור הארץ תהיה אחרת, ונותר לנו רק לתלות את יהבנו בהם. אנשי מדע אלה אמרו ש'נליארב' יפגע בכדור הארץ, אבל לא ממש. והם צדקו. מה שנותר לנו לעשות עד לפגיעה, הוא לספר לבני האדם שהעולם נמצא בסכנת כליה מיידית, לעודד את המאמינים להתפלל, ולהבהיר לכל שאין טעם בביזה."

תמונתו של הקריין התחלפה בתמונות בני אדם בארצות השונות, מתפללים בדבקות, מבקשים מחילה. חיילים המרסקים כלי נשק. פוליטיקאים המבקשים סליחה כשדמעות בעיניהם.

קלסתרו שב למרקע. "העובדה שאני יושב כעת ומשדר אליכם ושאתם קולטים אותי, מוכיחה שהצדק היה עם אנשי המדע האלה. חישובי המדענים מורים שאם אסטרואיד יתקרב לכדור הארץ במידה מספקת, ימשוך אותו כוח המשיכה של כוכבנו אל מרכזו. אולם, מהירותו העצומה של 'נליארב' ניטרלה את כוח המשיכה של כדור הארץ, והסיטה אותו ממסלולו אך כהוא זה. כך הוא פגע בכדור הארץ, אבל רק בצידו, וניתז מן האטמוספרה כמו חלוק אבן הניתז מפני המים. 'נליארב' התרחק מכאן במהירות עצומה, בלתי מודע למתח, לאימה, ולזעזוע הגדול – מוחשי ונפשי – שגרם לאנושות.

כפי שהרגשנו כולנו, ההתנגשות של 'נליארב' באטמוספרה לא עברה בלי להותיר את רישומה." מאחורי הקריין ריצדו תמונות ממקומות שונים על פני כדור הארץ. סופות, גשמי זלעפות, משברי צונמי, שטפונות, מראות הרס. "הפגיעה יצרה סופות אדירות עוצמה. אבל, בסך הכל הסתבר שכדור הארץ הקשיש שלנו יודע לספוג חבטה, מבלי ליפול לקרשים. ריפוד האטמוספרה, וגודלו של כוכבנו ומבנהו, ריככו את המכה ופיזרו אותה על פני רוב הכדור, מונעים קטסטרופות מקומיות סופניות. מדידות מראות על כך שכתוצאה מן המכה הואט סיבוב כדור הארץ בדקות אחדות. לא הרגשנו בכך, משום שכרית האויר שלנו ריככה את העניין וההאטה היתה הדרגתית. בכל מקרה האטה של דקות אחדות זה לא משהו שממש נרגיש בו על פני יממה של אלף ארבע מאות וארבעים דקות.

הקריין חייך, חיוך יגע. "זהו זה, גבירותי ורבותי. הסכנה היכתה וחלפה. שרדנו. כעת עלינו להתאחד כדי לקדם את עולמנו לעתיד טוב יותר. לביעור הרוע והרשעות מקרבנו."

המרקע נמלא בתמונות אנשים מתחבקים, מתנשקים, צוחקים, בוכים.

"חישובי המדענים מורים ש'נליארב' ישוב בעוד כארבעה מיליוני שנים. נקווה שעולמנו יהיה קיים גם אז, וכי צאצאי צאצאינו בעתיד הרחוק מאוד, יהיו מוכנים לקראתו.

ולסיום, כל התחזיות של אנשי מזג האויר, וחישובי המומחים, מורים על כך שהגרוע מכל מאחורינו. בתוך ימים ספורים הסופות ישככו. גם הרוחות יירגעו. ערב טוב אמריקה, ערב טוב עולם. אפשר להיאנח אנחת רווחה. דרך אגב, מחר השמש תאחר מעט."

[???]

לפי הפסקות הראשונות, כל השידור מתרחש אחרי התנגשות האסטרואיד, אולם אחר כך נדמה כאילו רוב המתח הוא סביב הפסקה: "תמונתו של הקריין התחלפה בתמונות בני אדם בארצות השונות…". לפני הפסקה הקריין מסביר שאין טעם בביזה, ושמי שרוצה מוזמן להתפלל, ואחריה הוא מרגיע. מה גם שהפסקה הזו מתמקדת בהתנהגות של אנשים לפני סוף העולם.

מבחינת רעיונות, הסיפור הזה לא מציג רעיונות חדשים. אסטרואיד מפתיע ומתקרב. פוליטיקאים מתווכחים בכדה"א. זה סיפור טוב, אך יש תחושה שהוא כבר נעשה.

אופן הדיבור של הקריין שוטף מדי. לא רק כי הוא צריך להיות מבולבל, אלא פשוט כי הוא מוצא מה להגיד מתי ש*אין*. תחשוב על קריינות בזמן פיגוע: הקריינים חוזרים על דברים, שואלים שאלות טיפשיות, מושכים זמן. נכון, אם היית כותב קריינות ריאליסטית לא היה סיפור, או לפחות סיפור מעניין. לכן יש בכל מקרה בעיה בסיפור העלילה דרך מסכת הטלוויזיה. גם התיאורים הם תיאורים של תסריט ולא של סיפור. מתואר פשוט מה קרה, בלי רגש. חסר הפן האנושי, שהיה עושה את הסיפור לחזק יותר.

חסר גם דבר נוסף. זו הביקורת העיקרית על הסיפור: חסר *קונפליקט*, דילמה, מתח. מספרים לנו על מתח של מישהו אחר. זה בונה תיאור, לא סיפור. אנחנו יודעים מראש מה יקרה, ואיך זה יקרה ("נס", פחות או יותר).

ושלוש הערות לסיום:
1. טילי החלל. רמז קטן לכך שהסיפור מתרחש בעתיד. למה זה רלוונטי? נגד מי אנחנו נלחמים בחלל? למה טלוויזיה? לא השתכללנו? וחוץ מזה, זה מרמז על כך שהשמדת כדה"א היא לא השמדת האנושות. זה מחליש את הטרגדיה. את הסופיות המוחלטת.
2. "ניטרל את כוח המשיכה". זה לא נשמע אמין מספיק, גם עבור מי שמבין למה הכוונה. עדיף "כוח המשיכה לא השפיע על גוף שנע כל-כך מהר."
3. הסוף נחמד, אך אני לא בטוח שהוא ראוי לסטטוס של כותרת.

[???]

זה אולי יותר תיאור של מאורע, קטע עיתנואי, מאמר מדעי, משהו כזה – יותר מאשר סיפור. כי אין כאן ממש התרחשויות, אין דמויות שאפשר להזדהות איתן, אין מתח ממשי.

ויותר מכך: מה חידשת? ערוב ועיוות של סצנות מתוך האלמנט החמישי + ארמגדון + פגיעה קטלנית ועוד. והדבר הזה צועק מהפסקה השנייה, מהרגע שהזכרת את "האסטרואיד שהיכה היום בכדור הארץ". ועד לפסקה האחרונה. בקיצור, היינו בסרט הזה. רוצים חידושים.

הרעיון להביא את הסיפור כל-כולו ככתבה על המרקע – נו, הייתי שוקל את זה היטב. זה מגביל עוד יותר ורק מגביר את תחושת הריקנות שבסיפור.

יש בכל זאת לציין את הכתיבה הזורמת שלך, אני בטוח שאם תבחר נושא נכון, בשילוב התרחשויות ודמויות טובות – ייצא לך משהו ראוי.

בהצלחה.

[???]

הכל טוב ויפה, אבל לא צריך להיות כל כך מלודרמטי בנושא הפיזי של הפגיעה. אסטרואיד שהגיע מאחורי השמש במהירות עצומה לא ישנה את מהלכו כהוא זה כתוצאה מהאטמוספירה של כדור הארץ.

הפתרון ה"מדעי" הוא שהאסטראיד מלכתחילה היה במסלול שרק "שיפשף" את כדור הארץ.
זה יתן לך קונפילקט טוב לסיפור – המדען היחיד שחוזה את זה לעמת השאר שחוששים מפגיעה.

אגב, אם האסטרואיד עובר במהירות קרוב כל כך (בתוף האטמוספירה?) של כדור הארץ, הוא יאיץ (או יאט – תלוי בכיוון) את מהירות הסיבוב – מה שישנה את משך היום והלילה לא רק למחרת, אלא להרבה זמן (לתמיד?)

חוץ מזה, כפי שאמרו המבקרים המלומדים מעלי – חסר "סיפור".
אם אתה נעול על קרין טלויזיה, הייתי מציע שידור ישיר שמתחיל עשר דקות לפני הפגיעה, כשבאולפן יושב אותו מדען, והקריין נרגש, חושש, לחוץ, ומזיע למרות שהוא מנסה לשדר "עסקים כרגיל" ואז לאחר ה"פגיעה", הקריין חוזר לעשתונותיו ומתחיל ללהג בביטחון.

[מאת]

תגובות