- This topic has 77 תגובות, 17 משתתפים, and was last updated לפני 21 שנים, 6 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
ליצירת המדע הבדיוני והפנטסיה הטובה ביותר של השנה.
בשנים עברו נהוג היה להעמיד מדי פעם גם יצירה מקומית כמועמדת , אולם רק בזמן האחרון התקבלה קטיגוריה מיוחדת ליצירות מקומיות .
זה אומר שאף יצירה שפורסמה בשנים קודמות לא תוכל להיות מועמדת לפרס אם כי יש כמה וכמה שבהחלט ראויות לפרסי גפן .
להלן רשימה של יצירות המדע הבדיוני המקוריות הטובות והמעניינות ביותר שלפחות חלקן ראויות לפרסי גפן רטרואקטיביים . -
-
לא היה לי שום מושג לגבי מה שאמרת ואני מניח שזה חידוש גם לגבי שאר הקוראים ( שהרי עתה בעצמך אמרת שזה עוד לא סגור סופית ).
ובכן אני הייתי מציע מעבר לכך לתת גם בנוסף לפרס הגפן "הרגיל " ( שיהיה רטרואקטיבי לחמש שנים ) גם פרס גפן מיוחד שיהיה רטרואקטיבי ליצירות מלפני 10 שנים עשרים שנה וכו' .
זה דבר מקובל בארה"ב ששפ נותנים פרסים כאלה בכנסים ליצירות שפורסמו לפני שהוחל לחלק את ההוגו ב-1953. -
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
ממש לא מפעל חיים וממש ממש לא חברות כבוד באגודה.
אבל ביום שבו חלומות באספמיה יגיע לעשרת אלפים מנויים, ייצא לאור בפורמט A4, על נייר כרומו בצבע מלא, מדי חודש, יכיל כ 100 עמודים וימשיך להתבסס על יצירה מקומית, אני אסכים שמערכת כתב העת תהיה מועמדת לפרס על מפעל חיים.
חברות כבוד באגודה אני אסכים לקבל אם אצליח לשכנע חמשת אלפים איש לחבור לאגודה.
מעבר לזה, אני באמת, באמת, לא חושב שמה שאני עושה שווה יותר או ראוי יותר ממה שאנשים אחרים עושים, ומהתרומה שהם תורמים לאגודה. העובדה שאני מסכן את כספי במיזם מד"בי, אינה צריכה להוות שיקול שכזה. ובאמת, חוץ מלסכן את כספי, אני לא עושה הרבה.
-
-
-
-
-
מלסכן את כספך, אתה עוזר לקדם את תחום המד"ב בארץ, וזה לא מעט כלל.
לא יודע אם כבר אמרתי את זה, אבל אני חושב שאתם עושים עבודה נפלאה, והעובדה שאפשר עכשיו למצוא את אספמיה אפילו בפיצוחיות (ראיתי אותו בזו הקרובה לביתי), העובדה שבעמוד הכותרת של מעריב יש מודעה המכריזה על יציאת הגיליון האחרון, ובכלל הדחיפה הבלתי מתפשרת של המגזין תעזור, אני מאד מקווה, להחדיר את התחום ליותר ויותר אנשים, וזה הרבה מאד.
העובדה שזהו מיזם פרטי אינה משנה דבר. מטרת האגודה היא לתמוך בכל מי שמקדם את התחום בארץ, בין אם זה כספית ובין אם מוראלית. כיון שמאגרי האגודה מדולדלים משהו, הרי שהתמיכה המוראלית היא זו שתיאלצו, לצערי, להסתפק בה.
ואם היה גפן למפעל חיים (ומי יודע, אולי עוד יהיה) הרי שתמיכתי היתה נתונה לכם.
אה, כן:
בקשר לאותם 5,000 חברי אגודה- אם תביא אותם, אנחנו לא ממש נתנגד
-
-
-
ולא ידוע לי על מכירת חלומות בפיצוחיות. אולי אלו עותקים פיראטיים?
ואם יורשה לי משהו ברצינות. בנושא האגודה.
מישהו צריך לחשוב ברצינות על השאלה (ואני מתכוון להתעלק על חברי הועד בנושא בפנטסי הקרוב, אז יש להם זמן לחשוב על טשובות טובות) מדוע חובבי מד"ב כה רבים לא מעוניינים להצטרף לאגודה, גם כשהדבר עולה להם רק 61 ש"ח, או אם הם נערים, רק 21 ש"ח. -
-
-
-
-
-
בדיוק מאותה סיבה שאנשים קונים ספרי מד"ב ולא עושים חברות באגודה. כי הם רוצים את הסחורה, לא לתמוך בארגון כלשהו. מה כל כך מוזר בזה?
זה לא עניין של אנטי. כלומר, כן, מן הסתם יש קבוצה (ואני מעזה לנחש שלא גדולה במיוחד, כי למרות שהשלולית השוקקת של האינטרנט נראית לנו כמו כל העולם, היא לא ממש כל העולם) של אנשים שיש להם אנטי לאגודה. אבל הרוב לא עושים חברות באגודה מאותה סיבה שהם לא עושים חברות בהמון ארגונים אחרים שהם אולי מזדהים עם המטרות שלהם – זה לא מספיק חשוב להם.
בתכל'ס, לרוב הציבור חברות באגודה לא נותנת תמורה משמעותית ביד. החברות באגודה (חוץ מהתמיכה במד"ב בישראל, כן, כן) נותנת מנוי למימד העשירי והנחות בכניסה לכנסים. זה לא מה שאני הייתי מגדירה משיכה מספקת למי שלא מעניינת אותו האידיאולוגיה, ורק רוצה תמורה חומרית לכסף שלו, שזה הרוב. חלומות באספמיה זה תמורה חומרית ישירה וברורה מאד – משלמים כסף, מקבלים חוברת, בלי אידיאולוגיות ובלי פוליטיקה.
עם זאת, אני באמת מקווה שעם הזמן העסק ישתנה. פשוט כי נגיע לתודעה של יותר אנשים. -
-
-
אנשים לא יצטרפו לאגודה שלא שמעו עד כה על קיומה.
כדי שישמעו על קיומה, האגודה צריכה כסף לפרסום הארועים שלה, ולארגון של ארועים עוד יותר גדולים.הפרסום המבורך שאנחנו מקבלים מ"חלומות באספמיה" עוזר לאנשים לשמוע על עצם קיומנו – השלב הראשון בשיווק. מה שצריך זה למצוא דרך להמשיך להגיע אליהם, עד שישתכנעו להצטרף בעצמם. אחרי הכל, גם אני, כמו עוד רבים מחברי האגודה, לא הצטרפתי אליה חודשים רבים אחרי שהגיעו אלי השמועות הראשונות על קיומה.
יש כמה רעיונות ספציפיים לקידום האגודה ההצטרפות לאגודה. רעיונות נוספים יתקבלו בשמחה.
-
למשל, מי שעושה מנוי לחלומות באספמיה, מקבל שלושה חודשי חברות חינם באגודה (כמובן ש*אחרי* ששילם על המנוי מחיר מלא). עד שחברות החינם תפוג, הוא כבר יקרא שלושה מכתבים חודשיים וסביר להניח שלפחות מימד אחד, מה שייתן לו מושג סביר על פעילות האגודה. אולי הוא אפילו ייקבל את ההנחות לחברים באייקון או בפנטזיקון. מאוחר יותר הוא יוכל להמשיך את חברותו אחרי שידע מה היא שווה.
ההפסד בדמי חבר לשלושה חודשים זניח, ועלות הפרסום הזה מסתכמת באחוז הקטן של אנשים שייקבלו הנחות בכנסים בלי ששילמו על חברות ובעלויות של חבר שלא משלם.
אפשר גם ללכת הפוך, ברשותו של השועל- לתת גליון אספמיה בחינם למי שעושה מנוי לאגודה שלא דרך אספמיה, מלבד כך שאני חושד שהמספרים של אלה יהיו נמוכים.
-
-
-
אבל אם אני הייתי מקבל 3 מכתבים חודשיים כמתנה , אני לא בטוח שזה היה מושך אותי להצטרף לאגודה.
לעומת זאת, דוגמה של המימד כמתנה היתה יכולה להיות מאוד מאוד משכנעת.
אני רק לא בטוח שהאגודה יכולה להרשות זאת לעצמה.
בכל אופן, סה"כ בוג'י בעיקרון צודקת, הצטרפות לאגודה היא לא ממש שיקול כלכלי אלא עניין אידאולוגי… ואידאולוגיה כבר יותר קשה לשווק.
אולי ניתן לפעול להפצת מידע על האגודה דרך הסיפריות הציבוריות ? דרך עלונים ? פוסטרים ? פליירים / סימניות שיוכנסו לסיפרי מד"ב ?
נו, טוב, הכל שאלה של משאבים. -
של ההצטרפות דורש מעשה…
אולי ניתן בחתימה על חלומות להוסיף שאלה, האם אתה מעוניין שהאגודה תיצור איתך קשר ?
ואז ניתן אולי ע"י שיחת טלפון לצרפם כולל דמי חברות בחיוב טלפוני ?
זה כמובן דורש שוב השקעת אנרגיה משועלנו היקר (גם בעלות וגם חנופה במשפט אחד !)
וגם הערכות של האגודה לדרך עבודה זאת, אבל אני דיי בטוח שבראש של הרבה אנשים עובר הרעיון "אני אצטרף, למה לא" אבל כמו שזה בא, ככה זה חולף…
צריך ללכוד את הרגע. -
-
-
(שהיא השיטה הפשוטה ביותר אך הקשה ביותר לביצוע), ובהמשך למה שנאמר בהודעות הקודמות, מתבקשות בדיוק שתי דרכים כדי להגדיל את מספר המצטרפים לאגודה, ואני אשמח לשמוע עוד:
1. לעורר את רגשותיהם האידיאליסטיים של אנשים, במסרים שמדגישים כמה טוב שיש אגודה, שיסבו את תשומת לבם של חובבי מד"ב לכמות השינויים הברוכים בז'אנר שלא היו מתרחשים ללא האגודה, לפעילויות האגודה שלא היו מתקיימות אילולא היתה קיימת וכולי.
2. להגדיל את הערך החומרי שחובב מד"ב מצוי מקבל מחברות באגודה. אני מניחה שהאגודה כבר ניסתה לפעול בכיוון, אבל אולי זה זמן טוב לסיעור מוחות לגבי דברים שהאגודה יכולה לסדר ו*לא עולים כסף*. למשל, האם האגודה יכולה להגיע להסכמים לגבי הנחות לסרטי קולנוע מסוימים? אולי הנחות על ספרים? אולי רעיונות אחרים שלא עולים על דעתי? דברים מהסוג הזה שיכולים למשוך אנשים בלי לעלות לאגודה כסף ממש.
ובמה שנוגע להגעה לקהל רחב – גם זה דבר שצריך לטפל בו. היה יכול להיות נחמד אילו האגודה יכלה להרשות לעצמה קמפיין פרסומי גדול עם איש יחסי ציבור מקצועי בתשלום ומודעות בכל העיתונים, אבל מכיוון שזה נשאר רק חלום, האם יש דרכים להגיע לקהל רחב יותר שאנחנו לא ממצים? מה לגבי ארגון הרצאות בבתי ספר? או באוניברסיטאות? אירועים מקומיים קטנים? נוכחות בשבוע הספר? אולי, נגיד, אפשר למצוא דרך להשתחל לדוכן של אחת ההוצאות עם המימד?
בקיצור, נראה לי שזה קורא לסיעור מוחות. למה שלא נארגן אחד?
אה, כן, דבר אחרון: מספר החברים באגודה לא נראה לי החלק החיוני ביותר בעניין, מכיוון שלמיטב הבנתי, רוב תקציב האגודה לא בא דווקא ממנויים. מצד שני, מספר החברים באגודה משמעותי כשמדובר בהשגת תמיכה מארגונים שונים. אז למה לא לארגן חברות מדורגת? "חבר מלא", שמקבל את כל הבונוסים (כולל זכות הצבעה באספה השנתית) ומשלם מחיר מלא, ו"חבר תומך" (או תמצאו לזה איזה שם מופלץ אחר), במחיר הצטרפות סמלי (לכיסוי עלויות, מן הסתם), שרק מקבל עדכונים בדואר, ורשום במצבת חברי האגודה לצורך הצגה לספונסורים אפשריים וכדומה? -
אולי ניתן ליצור אופציה למנוי משולב, אגודה + חלומות בכרטיס אשראי ואז להעביר כספים ?
זה כמובן צריך להיות משתלם לשועל מכיוון שזה עסק כלכלי, כי זה נראה לי דורש משאבים, אבל אולי זה שווה בדיקה.
ושאלה,
בוג'י אמרה שתקציב האגודה ברובו אינו מסתמך על דמי חבר, האמנם ? אז על מה ?
ואם זה נכון, האם אי אפשר חברים ללא דמי מנוי (למרות שאני חושש שמה שמקבלים בחינם עלולים להתייחס אליו בהתאם).
בכל אופן, כמו שורד אמרה, מכיוון ששבוע הספר מתקרב, אולי ניתן לפעול בכיוון , בדוכני הוצאות הספרים הרלוונטיות . -
אם לא שמת לב, בשינוי קטן.
אבל אין שום הגיון עיסקי שמי שעושה חברות באגודה יקבל גליון של אספמיה לנסיון.
אולי ההפך.אני בהחלט מוכן לשאול מעכשיו כל מנוי חדש שאינו חבר אגודה (ויש לנו רק כ 65 מנויים שהם חברי אגודה) אם הוא מעוניין לקבל גליון לדוגמה של המימד, ואם כן, אז לצרף לו גליון וגם מכתב (שמישהו יכין). אני גם מוכן, אם האגודה תסכים, לחייב חברות לאגודה בכרטיס האשראי בעת הצטרפות לחלומות, ולהעביר את הסכום לאגודה, בניכוי שלושה אחוז עמלה של חברת האשראי.
יש פה רק בעייה חשבונאית קטנה, שהאגודה תצטרך להוציא לבן אדם קבלה על 100 ש"ח, למרות שהיא תקבל ממני בשמו רק 97 ש"ח במזומן, וחשבונית בגין 3 ש"ח הנותרים.
-
-
-
-
-
כי ההגיון אומר, אם אתה מוכן לשלם כסף עבור אידאולוגיה, אז עבור תמורה אתה לא ?
שאלה טובה.
או אולי זאת התשובה ?
כבר דיברנו עליה פעם זאת או אחרת וגם דיסקסנו איך להשיג תשובה לשאלה הזאת (לא זוכר ת'מסקנה).
בכל אופן מספר אנשים שאני מכיר כחובבי מד"ב עונים לי ישירות שהם קוראים מד"ב באנגלית ואין להם עניין בקריאת מד"ב בעברית ואפילו הוא מקורי. -
-
-
"קהל רחב", באמת!
1. לא היו דיבורים פעם על להקים מפלגה?
2. לגבי הנחות ומבצעים – זה ארז. אבל לגבי הרצאות באוניברסיטאות, אירועים מקומיים – עושים, לא? בשיתוף עם התאים, בעיקר. וזה תורם לעיתים חברים לאגודה. אבל לא בצורה מסיבית כמו שהיינו מקווים. אבל כאן יש בעיה חריפה לא רק של כסף, אלא ובעיקר של אנשים שיעשו זאת.
אם זה אירוע – צריך מישהו שיארגן אותו. ואם זו הרצאה – צריך מרצה, וצריך מישהו שיתאם את הכל. כידוע לכם, זה לא פשוט, ומצבור האנשים שמוכנים ויכולים לעשות את כל התיאומים והעבודה השחורה הוא לא גדול.
(וזה, אגב רמז דק לכך שאם יש מתנדבים בקהל או רעיונות איך להשיג מתנדבים – הועד קשוב לכם).שבוע הספר – כאמור, עובדים על זה.
3. שוב, תקציבים זה ארז, אבל 300 חברי אגודה מכסים לנו נתח תקציבי לא קטן (הפקת שני מימדים, נניח).
בכל אופן, עלה הרעיון של חבר תומך (או לחילופין, חבר שיקבל רק מימדים, ללא הנחות בכנסים, או שילובים אחרים). בינתיים שמנו בצד. -
-
-
-
-
-
-
…שהבעיה העיקרית (או אחת מהן) היא שרק אם אתה גולש באינטרנט אתה יכול, אולי, איכשהו, להגיע לאתר של האגודה. אין שום איזכור של האגודה בשום מדיום אחר. אין פליירים (?) בחנויות ספרים, או גלויות. אין כתבות בעיתון המקומי על כנסים (עד כמה שאני יודעת, מצד שני, עדיין לא היה שום כנס בפתח תקווה). אולי אם האגודה תתפרסם קצת במדיומים אחרים (אפילו תכתוב את הכתובת של האתר) אז תהיה יותר חשיפה, ואז אנשים ידעו שהיא קיימת. ובפוטנציה, אולי גם יצטרפו.
-
הבעיה היא שמודעות בעיתונים, פליירים וכדומה עולים כסף, והרבה.
כתבות יש, לעיתים לא קרובות, ולא תמיד הכתב מזכיר את האגודה, או את הכתובת וכדומה. אבל בכל פעם שמתפרסמת כתבה (על מד"ב בכלל וכנסים בפרט) יש שמחה גדולה, אותה תוכלי לראות בפורום המד"ב של אורט, שם שוכנים רבים מפעילי האגודה.
קחי לדוגמה את האירוע שהיה בפורים ברחובות – אזכור של שורה אחת בעיתון המקומי – וכבר סרקנו את זה והעלינו לאתר (במדור תמונות).
קיווינו שעם התפוצה הרחבה של אספמיה, זה יביא אנשים גם לאגודה. בינתיים, רק מעטים נרשמו לאגודה כדי לקבל הנחה לאספמיה, או בכלל בעקבות זה שנחשפו לאספמיה.אם את קוראת ספרים של אופוס, תראי שבדף האחרון בספרי המד"ב יש טופס הרשמה לאגודה. יש ממש מעטים שנרשמו לאגודה דרך הטופס הזה.
לא יודע, מקווה שמתישהו המצב ישתנה לטובה.
-
מעולם לא עלה על דעתו של איש באגודה.
או שעלה, אבל הוחלט להימנע מזה, כי אנחנו מעדיפים לשמור את האגודה בסוד ולא לחשוף אותה בעיתונים.
או אולי כי לא התחשק לאף אחד ליידע את העיתונים בנושא, מתוך עצלות.כן, אני סרקסטית. אני חושבת שלהעלות רעיון כזה מתוך מחשבה שאף אחד לא חשב על רעיון כל כך גאוני קודם זה מינימום זלזול באינטליגנציה של האנשים שעושים את העבודה. או מה נדמה לך, שאם זה היה אפשרי, האגודה לא היתה מכניסה כבר מודעות בגודל של דף אמצע בכל העיתונים הגדולים?
ניסית פעם להכניס ידיעות / מודעות / שורות / מה שזה לא יהיה לעיתונות / טלוויזיה / רדיו / כל מדיום אחר שעולה בדעתך? יש לך מושג כמה שזה קשה? יש לך מושג כמה עולות מודעות בעיתונים? יש לך מושג כמה קשה לשכנע אנשי עיתונות לכתוב על מד"ב?
וברצינות נדמה לך שאף אחד באגודה לא חשב על זה קודם? -
-
-
אפשר, אולי, להדפיס כמה אלפי סטיקרים ולחלק לפעילים. אפשר לשים אותם בהרבה מקומות, לחלק אותם עם המימד, המכתב החודשי ואפילו אספמיה (בתלות בהסכמת המו"ל, שהוא, למרות עלילות הדם, בחור טוב, ביחוד אם הוא ישלח לי את הדוא"ל לו אני ממתין כבר יומיים). סטיקרים כאלה אפשר להדביק על ילקוטים, תיקים, מכוניות ושאר רכוש פרטי (של בעלי העניין בלבד, כמובן!), כמו גם על לוחות מודעות גדולים וקטנים, ציבוריים או של בתוך מקום העבודה, וכמובן, שיטת הפרסום האולטימטיבית – בתוך תאי שירותים בפאבים.
ברור שפרסום שכזה לא עובד טוב כמו מודעת צבע רב-עמודית בתוך עיתון רב תפוצה, אבל יתכן שהוא יביא את האגודה לתודעתם של אנשים רבים שלא היו נתקלים בה אחרת.
מה שכן – הסטיקר חייב להיות ממש ממש *מגניב*. -
-
הרי זה בדיוק העניין – משהו מודפס *יפה*, גזור היטב ועם גרפיקה מגניבה, והכל מקצועי *לחלוטין*. אחרת פשוט חבל על המאמץ.
עיקר הכסף, למיטב זכרוני, הולך על הכנת הגלופות. מרגע שאלה קיימות, אין הבדל רב מאד בין הדפסת 1000 ל-10,000. לדעתי, גם השקעה של 500 או 1000 ש"ח בעניין תהיה כדאית. בכל מקרה, מה שלא יהיה, אסור *בשום פנים ואופן* לסמוך על האופציה הביתית. זו דרך בטוחה להציג את עצמנו כחאפרים. -
-
-
אני לא. סטיקר אף פעם לא שכנע אותי בכלום. סטיקר אף פעם לא גרם לי לשנות את דעתי. סטיקר אף פעם לא גרם לי להצטרף לאיזה ארגון.
זה כמובן לא אומר שהרעיון לא טוב. סטיקר על המכונית יגרום ליותר אנשים לדעת שהאגודה קיימת. הבעיה היא שזה לא ממוקד.
רק תחשבו גם על הנקודות האלה לפני שאתם משקיעים את הכסף. וכמובן, אם אתם כן מדפיסים סטיקרים, דאגו שאני גם אקבל כמה.
-
סטיקר כשלעצמו לא ישבנע אנשים להצטרף, זה ברור.
אבל חובב שמעולם לא שמע על האגודה, או על התארגנות מדב כלשהי, ויראה את הסטיקר, עשוי לחשוב פתאום "היי, אני לא לבד." ואולי הוא יכנס לאתר של האגודה.
אחת ממטרות האתר היא לשכנע אנשים להצטרף.
ואם ניר היה מתקן את הלינקים שם למעלה (רמז דק), היית יכולה ללחוץ על "אודות" או "פעילויות" ותווכחי ששיפרנו (קצת) את העמודים, על מנת להיות יותר ידידותיים ואינפורמטיביים ומשכנעים.
אבל מכיוון שניר לא תיקן אותם, תיאלצי לחזור לדף הראשי ולבדוק שם.בסיכומו של דבר, אני חושב שהרעיון של ניר לסטיקרים הוא רעיון טוב מאוד.
-
גם אני מעולם לא השתכנעתי לקנות מוצר או להצטרף לארגון על סמך סטיקר או מודעה. אבל בהחלט נודע לי על קיומם של כאלה מתוקף סטיקר או מודעה – ובזה העניין. הרי כל כך הרבה אנשים, לכששמעו על האגודה לראשונה, אמרו "איך אתם קיימים כל כך הרבה זמן ואף פעם לא שמענו עליכם?"
הפצת עצם קיום האגודה בקרב האוכלוסיה היא מטרה אפשרית וסבירה, ולדעתי סביר להניח שנזכה כך בחברים נוספים. -
-
-
-
-
-
-
