- This topic has 37 תגובות, 13 משתתפים, and was last updated לפני 23 שנים, 3 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
רוברט ישב בחדר הקטן מביט בשמיים התכולים. תמיד בסרטים הראו שכשיגיע הסוף, השמיים יהיו כתומים אדומים או *לפחות* אפורים.
התוכנית הכללית היתה חכמה, אבל כל טעות קטנה תהיה גורלית. וטעויות קורות.
זה מוזר, איך בסרטים התעסקו עם אסטרואידים כדי להרחיק אותם מכדו"הא, והפעם עשו בדיוק ההפך. במוקדם או מאוחר יגיע סופו של הכדור הכחול ירוק למות, אבל הם רק הקדימו את קיצו, ובהרבה.
רוברט ישב בחדרו וחיכה, הרי זה לא יקח עוד הרבה זמן.
____________________איפשהו בשנות ה20 פורסם מאמר שעוסק בהרחקת כדו"הא מהשמש בעזרת אסטרואיד. הילדה הקטנה בעלת הזאב שקראה אותו לא חששה, כי כולם ידעו שזה בלתי אפשרי, יותר מדי דמיוני ומצוץ מהאצבע. אבל כ100 שנים אחרי זה, כשל20 נוסף עוד 1, היא כבר התחילה לפחד, והפחדות שלה לא היו מוטעים. אם הם יטעו טעות קטנה, והאסטרואיד יפנה למקום הלא נכון – אליהם – טוב, אתם יודעים מה יקרה אז. אבל באמת, מי רוצה להקשיב לילדה קטנה (וזאב) שלא מבינים עדיין כלום? איזה בן אנוש ישמח לשמוע תחזיות על סוף העולם? מי מעוניין לדעת על הטעויות ולא על הדברים השמחים? אף אחד. וזה מה שקרה.
___________________כל האלים שמוכרים לאנושות התהפכו בקברם. יותר מדי כוח הם נתנו לאדם, ויותר מדי כוח נתן האדם להם-הוא חשב שתמיד יוכלו האלים להציל אותו. טעות מרה.
____________________ילדה קטנה ישבה על ראש מגדל
בניגוד לכולם *היא* לא חיכתה, היא *לא* ציפתה
היא בנתה מגדל מקוביות – ואז במחית יד פירקה אותו.
היא הסתכלה לשמים וראתה את האבן הגדולה עוברת מעל לראשה. יותר מדי כוח היא חשבה. יותר מדי כוח לכל דבר-לאדם, לאל, לאבן קטנה (או גדולה), כל דבר הרסני. טוב נו, במילא החיים במדינה הזאת חסרי ערך.
היא הספיקה לבנות עוד מגדל ולפרק אותו לפני שהאבן פגעה באדמה.
___________________________הזאב ילל לירח בתקווה, שכמו פעם, תהיה הצלה. אבל הוא ידע את התשובה. הפעם, זה לא יקרה. רק חבל שלא יכל לשבור את מחסום השפה. בעצם הוא הצליח, אבל זה לא עזר-רק ילדה קטנה הבינה אותו, ואפילו לה, בת מינם, הם לא הקשיבו . חבל, כי המסר היה ברור-עם הכוכבים לא מתעסקים.
היללה הפכה מיללה של תקווה ליללה של כאב.
__________________הירח צפה בזאב הגלמוד. הפעם הוא לא יוכל לעזור, הכוכבים מנעו את זה ממנו.
וכולם יודעים, שאפילו *הירח* לא יכול להתעסק עם הכוכבים. -
-
זה מבוסס על המאמר של אהרון על אסטרוהנדסה
יעני בני האדם ניסו להזיז את ארץ אבל עשו טעות
ועכשיו האסטרואיד במסלול התנגשות.
אבל אני מניח שאת זה גם את הבנת.
העניין הוא שאין כאן עלילה, בוודאי לא משהו
שניתן לעקוב אחריו.
הדמויות בסיפור לא עושות כלום מלבד
לשבת ולהרהר (אני מניח שזה מה שהן עושות)
על מר גורלה של ארץ.גם ממש לא ברור מה הקשר בין הרעיון של הסיפור לבין הדמויות
המוצגות בו.
חוץ מזה שיש הרבה שגיאות תחביר וסגנון וכתיב וכאלה.
אני אתן למישהו פחות עצלן ממני למנות אותן. -
-
-
-
-
אני שמח שהמאמר שלי על הרחקת כדור הארץ מהשמש העניק השראה לסיפור. אני פחות שמח מהתוצאה – כי בעצם אין סיפור. ויש שגיאות. *מרגיזות*. למה? כי לוחצים על כפתור "פרסם" בלי לקרוא עוד פעם בתשומת לב, ובלי להראות לעוד מישהו.
ולמה לא להצביע על שגיאות שפה? הרי הכוונה שאנשים ילמדו משהו מהתגובות.
צריך לעבור בשתיקה על זוועות כמו "הפחדות שלה לא היו מוטעים" או "במחית יד"? -
הרי אנשים לא כותבים את זה ישר לתיבת הטקסט (אני מקווה). הם כותבים את זה במעבד תמלילים, ואז קוראים את זה, ואז קוראים את זה עוד פעם, ואז קוראים את זה שוב פעם. אז מחכים כמה ימים, ושוב קוראים את זה. זה לפחות מה שאני עושה. רק אחרי שהם משוכנעים שזה טוב ובלי שגיאות (באופן תיאורטי) הם אמורים להעתיק את זה לתיבת הטקסט, לקרוא את זה שוב ולפרסם.
יכול להיות שחלק מהבעיה היא בעברית קלוקלת של אנשים – בלי להתכוון חס וחלילה לכותב הסיפור הזה. ובכל זאת מלה כמו "פחדות" שלא מצלצלת מיד כשגיאה, מצביעה יותר על בעיה בעברית מאשר על שגיאת הקלדה. ובעיות בעברית זה כבר דבר שקשה לפתור.
ולא להבין לא נכון – אני אוהדת עברית תקינה מושבעת!
לתשומת לב הכותבים – שפה כתובה מעצם מהותה נכתבת לפחות ברמה אחת יותר גבוה משפה מדוברת. תמיד! בכל שפה! אל תנסו לבלבל בין השניים. בדיאלוגים השתמשו בשפת דיבור, כי זה הכי מובן וקריא, ולזה מצפים הקוראים. שימוש במגוון שפות דיבור, בהתאם לנסיבות ולרמתה הכללית של הדמות הדוברת יבטיח עניין בקריאה וגיוון בדמויות. כשאין דיאלוגים (או מחשבות של המספר, למשל) השתמשו בשפה גבוהה יותר, גם כדי להבדיל בין הסיפור לדיאלוגים שיש בו וגם כדי לתת כבוד לשפה העברית, שיכולה להיות שפה נפלאה אם משתמשים בה כמו שצריך.
-
-
-
-
-
-
-
מר אורי,
דוגמאותיך אינן לפעלים יוצאים דופן, אלא לגזרות שונות בשפה. נטל ואטול, ואם אני לא טועה גם לקח ואקח, שייכים לגזרת החלולים, לגביה ישנם כללים שונים מאשר לגבי גזרת נחי פ"י, אליה משתייכים הזיעיזע. זה הכל עניין של שורש.אני די בטוח שטעיתי לפחות פעם אחת, אבל בשביל זה יש בוג'י. כפי שאומרים אצלנו – "אני את הבגרות שלי כבר עשיתי".
כמובן שזה שטויות.
אבישי
-
-
פעמיים, אפילו (בפעם הראשונה היה לי ציון מגן כל כך נמוך, שהוא הוריד לי את הציון הסופי ביותר מעשר נקודות. אז עזבתי בית ספר, עשיתי אקסטרני, וקיבלתי את הציון המגיע לי…)
אני לא יודעת יותר דקדוק ממה שנחוץ לי לצרכי העבודה שלי. טוב, אולי קצת יותר. אבל לגבי השאר, אני מתייעצת עם אנשים נחמדים וחכמים בפורום תרגום ועריכה.
-
לקח ואקח..למה שהפועל הזה יהיה באיזשהי גזרה?
לא חפ"נ לא חפי"צ..לא נפ"יו..ועוד שאר קיצורים ארורים..
זהו פועל שכאילו בגזרת חסרי פ הפועל נ', רק עם ל', ועל כן..יוצא דופן.הזיע דווקא לא משתייך לגזרת נחי פ"י, כי הי' מדמה ונבלעת בז'.
היא שייכת לגזרת חפי"צ..שבה הי' נבלעת ובמקומה דגש..רק מה..גזרת חפי"צ אומרת שהי' נבלעת כשהיא פ הפועל אבל ע' הפועל היא צ', ואז להשלמה יש לך שש אותיות נוספות..)תקעגרב( בתור ל' הפועל..
והזיע..כפי שרואים..אין פה צ' ועל כן הוא יוצא דופן בגזרה זו..נטל ואטול..אכן שייכים לגזרת חפ"נ אבל הוספתי שם את נשם ואנשום..למה כאן אין הבלעות?
וזה לא בגלל בגלל חוק "שמירה על בידול צורני כדי לשמור על בידול במשמעות" כי עד כמה שאני יודע אין כזה פועל אשום..חסר לי רק שמורתי החביבה תבקר פה..היא עוד תחשוב עליי שלמדתי השנה..
-
-
על שם הניסוי בחתולו של פאבלוב
(טוב סליחה, קצת הושפעתי מסיפורו של ניר)בקיצור פאבלוב היה ביולוג או רופא או משהו שעשה ניסוי
עם כלבים. כל פעם שהגיש להם אוכל הוא צלצל בפעמון.
לאחר מספר פעמים כאלו הוא גילה שאם הוא מצלצל בפעמון,
אז הקיבה של הכלבים מתמלאת מיצי עיכול לקראת הארוחה,
למרות שאין שום אוכל בסביבה. -
-
-
-
-
-
"אקדמיה", מלה לועזית למהדרין, ומתיימר להחליט בנושאי לשון עברית.
אני נגד "אישור" כל מיני שגיאות שנכנסו לשפה רק מפני שההורים של הדוברים לא ידעו עברית. שגיאות במספרים עושות לי צמרמורת, ושגיאות בה' הידיעה בסמיכות עושות לי רע, ושגיאה בסגנון "יכל" עושה לי חום.
היה טוב אם הם היו חוזרים לתפקידם המסורתי והוא המצאת מלים חדשות (שלפעמים יוצאות מוצלחות, כמו "משיבון"), ויעזבו את אישור השגיאות כעברית תקינה.
-
-
השפה העברית ירשה הרבה מאד מילים משפות זרות, ובכלל זה כל השפות המסופוטמיות, פחות או יותר (אשורית, ארמית, בבלית, פרסית ועוד כהנה וכהנה), מיוונית, מערבית, וכולי. אין לי שום בעייה עם זה שהעברית ירשה גם את המילה "אקדמיה" – אחת הדרכים שבהן שפה מתפתחת זו הטמעת מילים משפות אחרות.
הבעייה שלי היא עם כוח האכיפה של האקדמיה, שלמרות טענותיהם ש"איש הישר בעיניו יעשה", עדיין יש הרבה מאד מוסדות וארגונים (מוסדות ממשלתיים, ערוצי הרדיו והטלוויזיה הממשלתיים ועוד) שמחוייבים לכללי האקדמיה, ולא משנה כמה הם מטופשים.
יש מקרים שבהם אני דווקא מרוצה מהנכונות שלהם להכנע לתכתיבי הציבור ולקבל "שגיאות". יש הרבה צורות לשוניות שאין בהן הגיון דווקא, והצורה המקובלת על הציבור הגיונית יותר. מבחינתי טוב להפוך את הצורה המקובלת וההגיונית לצורה התקינה. אבל לא יודעת למה, "יכל" עושה לי חררה. זה נשמע *כל כך* לא נכון, שזה פשוט עושה לי רע.
ועד כאן בסוגיות האקדמיה, אני מציעה שנרד מזה ונחזור לענייני מד"ב ופנטזיה. (עוד מילה עברית צחה…) -
-
-
-
-
-
אבל אני כן חושבת שמתפתחת פה בפורום נטייה להתמקדות יתר בשפת הסיפור.
דעתי היא כדלקמן:
# מי שכתב סיפור רצוף שגיאות (כתיב, דקדוק, תחביר, פיסוק, וואטאבר) – אני בהחלט בעד להעיר לו, ולהבהיר לו שרמה כזו לא מקובלת, אבל נראה לי מיותר להכנס לפרטים הקטנים אלא אם כן הוא מבקש זאת במפורש. אף אחד לא ילמד כתיבה נכונה מפורום, למרבה הצער.
# מי שכתב סיפור בשפה סבירה עם שתיים שלוש טעויות קלות, שעשויות לנבוע משגיאת הקלדה או מפספוס של שגיאה אחת או שתים בספלר – אני לא רואה שום טעם להעיר על דבר כזה. בחיאת, מה זה נותן למישהו שמעירים לו שבשורה עשרים ותשע, שתי מילים מהסוף, הוא כתב ע' במקום א'???
בקיצור, נראה לי שההתמקדות המתמדת פה בסוגיות לשוניות גורמת לנו קצת להחמיץ את העיקר. אני חושבת שעדיף להתמקד ברעיונות ובביצוע שלהם, ופחות בצד הטכני של השימוש בשפה, כי בכל מקרה אני בספק אם העיסוק הזה ישנה משהו, וזה לא הדבר העיקרי כאן. -
-
-
-
