- This topic has 2 תגובות, 2 משתתפים, and was last updated לפני 21 שנים, 6 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
צף בתוך שמנים ריחניים, חש דביר את האורות שוטפים תחת אצבעותיו. ניצוצות נדלקים וכבים, או מותירים שובל סלילוני.
בתנועה קלה של ראשו הסיט את תשומת ליבו לצביר אורות מסתחרר. הוא הושיט את ידו אליו, רומז לו. הצביר הלך וגדל. פרטים החלו להתגלות בתוכו. גולות צבעוניות וכדורי אש.
דביר הצביע על אחד מהם. גולה בצבעי ערפל סגול וורוד. היא גדלה על ידו עד שהגיעה לגודל ראש אדם. דביר מתח את אצבעותיו. התיאום היה חייב להיות מושלם. הוא חיכה בסבלנות עד שהאות דגדג בצלעותיו ואז התרכז במטרה. אצבעו חדרה מבעד לערפל עד שנגעה בנקודה שחורה. הוא חש את הדקירה. ה'אוריון' נחתה.
עתה נותר רק לחכות. אם יאות נור לבוא ואם לא, אין לו כל שליטה כאן. הזמן תקתק במוחו, נחתך לרגעים קצובים, מונוטוניים, מסונכנים לחלוטין עם זמן הספינה. לראשונה מזה זמן רב חש חוסר נוחות מכך. הוא החליט למתוח אותו קצת, והרגעים הפכו נינוחים יותר.
הוא ניסה שלא לחשוב על הראשית, אבל ככל שניסה, כך חדרו הזיכרונות יותר מבעד למסך. הזכרון החד שלו, מתוגבר בכח הספינה, לא אפשר לו להתחמק. המראות הראשונים אפפו אותו ועצמת הרגשות גרמה לו להשתנק. הוא עיבה את המסך והרגשות שככו. עתה יכול היה להתבונן בהם.
האור הראשון עת הגיחו מן הרחם, הפנים המחייכות שהביטו בו, והאימה כשהביטו באחר. הצווחה החנוקה. החיבוק, מגע הפיטמה ומתק החלב השופע. תחושת הדשא מתחת לברכיים השרוטות במשחק כדורגל. הריח המשכר של הבושם שלה.
תחושת הריח עצרה את שטף הזכרונות בפתאומיות. הוא חש את בטנו מתכווצת. זכרונות ריח היו הגרועים ביותר.
נור מאחר. אם יבוא בכלל. דביר מצא את עצמו מתנועע בחוסר סבלנות. הוא גיחך לעצמו על חולשה זו, תזכורת לאנושיות. הגיחוך היה תוצאה של עבודה קשה. שנים כה רבות של פסיכותרפיה עם מחשב הספינה. שנים שכל התקדמות נמדדה בסיוטי חלומות, כל תובנה גרמה לכאב להתעצם.
בכל זאת, לא ויתר. דביר ידע שהכניעה תוביל אותו לאדישות שסופה התאבנות ומוות. כניעה היא הדבר היחיד שיכול להרוג אותו. הספינה הגנה על גופו, מחשב הספינה על מוחו, אך רק הוא יכול היה להגן על נשמתו.
אש וגופרית, אש וגופרית, הריחות האיומים, ריחות של דמיון. רק הגהנום היה מקום מתאים למפלצות. הוא זכר את קולה של אימו. את הצווחה. את הנפילה שנבלמה במזרון הרך. אם נור לא יבוא הוא…… מה? הוא לא ידע. חוסר הידיעה היה מוזר ומענג.
עכשיו לא היה לו דבר לעשות חוץ מלזכור. הזכרונות באו בצרורות, חלקם חולפים במהרה, חלקם נשארים מעט, חיים שלמים פרוטים לרגעים ורגשות. חיים של מעש, של לימודים, אהבות, כאב. חיים גנובים.
והפעם הראשונה, כשהבין. כשהספינה גרמה לו להבין. שכל העושר הזה אינו שלו.
להיות מפלצת. לדעת שאמא שלך נמלאה בעתה ובחילה כשראתה אותך, עד כדי כך, שהפילה אותך מידיה. לגעת שכל זכרון מרגע זה, כל רגש, כל חוויה, שייכים למישהו אחר. זכרונות שחלחלו דרך התפר הדק שבין אחים תאומים.
לרצות עכשיו, שחייך יתחילו. סוף סוף, לזכור בעצמך. -
נראה לי כי יש כאן פוטנציאל טוב, אך יש גם כמה בעיות חמורות יותר או פחות. הנה הן:
א. עלילה: אין. זהו תיאור מצב בלבד. הגיבור כמעט לא *עושה* שום דבר, רק נזכר. אפילו כחלק מסיפור הדבר יכול לעצבן, לא כל שכל כסיפור העומד בפני עצמו. נכון, אפשר לכתוב סיפור טוב שיהיה תיאור מצב בלבד, אך בדרך כלל הדבר דורש רעיון מבריק ממש, משהו שעדיין לא נשמע כמוהו. מה שמוביל אותנו אל –
ב. רעיון: משומש. נכון, עניין התאומים מוסיף מעט, אך אם זה כל תוכנו ועניינו של הסיפור, חבל על המאמץ. סיפור זקוק לרעיון חדש או לדרך חדשה ושונה לתיאור רעיון מוכר – או לדרך חדשה ושונה לתאר את השלכותיו. במקרה הזה אני ממליץ על הבחירה האחרונה. הסיפור מפסיק, הרי, בדיוק ברגע בו הוא אמור להתחיל להיות מעניין. נניח שזכרונותיו של בתאום שבספינה אכן זלגו מתאומו – מה קורה אז? מה קורה במפגש? מהי מערכת היחסים בין התאומים? האם היתה זליגה גם בכיוון ההפוך? אם כן – איך השפיע הדבר על התאום השני? האם זליגה כזו תהיה אפשרית, בתנאים מסוימים, בין אחים סתם? אנשים סתם?
ג. ניסוח מסורבל: אמנם הבנתי את הסיפור, אך הדבר עלה לי במאמץ. סיבת המאמץ לא היתה תחכום כלשהו או רעיון מורכב באמת, אלא ניסוח בעייתי ומסורבל. הסיפור לא זורם, לא שוטף, לא מעורר בקורא חשק להמשיך ולקרוא – וחבל.
ד. מסלקת מידע, "הראה, אל תסביר" (ע"ע לקסיקון טרקי סיטי, המצוי בכללי הפורום): אתה מוסר לקורא המון מידע באופן יבש מאד, ומסביר כל מחשבה של הגיבור באמצעות זכרונות מן העבר. הדבר מייגע לקריאה. הראה לי איך הגיבור מתנהג ותן לי להסיק לבד מיהו ומהו. יתכן שהדבר ידרוש אורך יריעה גדול יותר, אם כי לא בהכרח.לסיכום – יש פוטנציאל, אך צריך להשקיע הרבה עבודה.
-
ברור לי רק עניין התאומים, שאחד יצא מפלצת והשני מושלם, ולאחד יש את הזכרונות של השני (*רעיון יפה*), אבל… מה הקשר לספינה? מאיפה היא הגיעה? האם הוא חי בה? למה? ומה זה כל המצב שהוא נמצא בו כעת? השמנים, האורות… מה זה? האם הוא מת? ולמה הוא מחכה לתאום שלו? האם הם נפרדו לאחר הלידה ועכשיו נפגשים לראשונה? באילו נסיבות? בקיצור אני לא מבינה את הסיטואציה בכלל.
-
