- This topic has 17 תגובות, 6 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, 5 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
דינה חייכה. צ'יקו העביר את ידו מעל חפיסת הקלפים שאבא שלה נתן לו.
היא חייכה כי 7 לב אדום היה הקלף בו בחרה והיא החזירה אותו לאמצע החפיסה כשפניו כלפי מטה. היא היתה בטוחה שאין שום סיכוי שצ'יקו הקוסם יצליח לגלות מהו הקלף בו בחרה. היא הביטה כמהופנטת בחפיסת הקלפים, לא מרשה לעצמה להסיח את מבטה ולו לרגע אחד. גם לא כששמעה את שירי, חברתה הטובה, קוראת לה. גם לא כששמעה את יובל, הילד הכי מציק בכיתה, מקניט את מופע הקסמים המהולל של צ'יקו. אבל כששמעה צרחה מקפיאת דם מכיוון המרפסת, לא יכלה שלא להסב את ראשה, רק כדי להווכח כי דג הזהב שלה קפץ מתוך האקווריום, היישר על ברכיה של מירי, מלכת הכיתה. "אוף! עכשיו יהיה לי ריח של דגים מסריחים!" מירי קפצה על רגליה ומיהרה לכיוון השירותים, כששתיים מנושאות כליה ממהרות לרוץ אחריה, ואחת מהן, שובל, דרכה בסנדל שחור על הדג המפרפר, שחדל. כשדינה נזכרה לחזור ולהביט לעברו של הקוסם, היתה חפיסת הקלפים פרושו בידיו כמניפה, ובמרכזה, בולט וחורג מעל הקשת, חייך אליך נסיך לב אדום.
דינה היתה מאושרת. ברגע אחד של שמחה, שכחה את דג הזהב, את יובל המרגיז ואת מירי הסנובית. היא גילתה שהקוסם נכשל, בזכותה. שהוא לא ממש קוסם, כפי שאבא התעקש לקרוא לו כשהציג בפניה את התוכנית האומנותית שאירגן ליום הולדתה השביעי.
היא הרימה את עיניה מהקלף והביטה בצ'יקו בחיוך ניצחון, אבל משהו בעיניו של צ'יקו הטריד אותה. היה בעיניו ניצנוץ של חיוך, אבל הוא נראה יותר כמין חיוך מרושע. ואז, בהבזק מהיר נותר בעיניו רק רשע ורוע. "הלב האדום שבחרת… שבע … איננו עוד. הנסיך החביב הזה … אכל אותו!".
נדמה היה כי בלהט מהומת דג-הזהב אף אחד לא ממש שמע את דבריו של צ'יקו, חוץ מדינה.מאוחר בלילה, כשרעש הטלויזיה בחדרם של ההורים שכך, יצאה דינה מחדרה ונכנסה לסלון. היא פתחה את מגירת השידה בה החזיק אבא את חפיסת הקלפים שלו, זו שבה שיחק פוקר עם החברים, ותמיד ניצח.
ידיה ריפרפו במהירות על כל הקלפים, המסודרים . תלתן, יהלום, לב: אס, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, נסיך, שמונה. דינה קפאה. היא הרגישה כיצד עולה בגופה צמרמורת נוראית, מרעידה את רגליה, והעור בזרועות ידיה הופך לקוצים דוקרניים. בתנועות איטיות הצליחה להוריד את הקלפים הבאים: תשע, עשר, נסיך! רעד בלתי נשלט עבר בכל גופה והקלפים שנותרו בידיה צנחו ברעש לריצפה. היא פנתה בבהלה לאחור, לשוב אל חדרה, אבל יד נעלמה אחזה ברגליה והיא נפלה. היא הצליחה להסתובב ונוכחה לראות כי היד, אדומה כולה, יצאה מתוך הקלף של הנסיך והמשיכה בזחילה איטית במעלה רגליה.
"אני צריך את הלב שלך … כדי להשיב את הסדר לחפיסה" נשמע לחש ארסי שאפף אותה, את מוחה, עירפל את חושיה והכביד על נשימותיה.
ידיה גיששו בבהלה על הריצפה הקרה. בעוד היד האדומה מטפסת על בטנה ועושה דרכה אל ליבה המאיים להתפוצץ, הצליחה דינה לפזר את ערמת קלפי העלה הקפואים ולהרים את קלף המלכה. מלכה שחורה. כשהחל הקלף לפעום ולהתחמם בכף ידה, הציבה אותו דינה אל מול פני הנסיך האדום, ובקול עמוק, שלא ידעה כי עמוק כמוהו קיים בגרונה, ציוותה "עצור!". היד האדומה קפאה, ובאחת נעלמה.דינה הרימה את הקלפים והחלה לסדרם. שלווה אפפה אותה והיא הרגישה בטוחה כפי שלא הרגישה מעולם. כאילו היקום כולו מונח לפניה והיא רק צריכה להושיט יד ולקטוף את כל אשר יחפוץ ליבה.
לב: אס, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, נסיך, שמונה.
אבא יכעס. היא צריכה דחוף לב אדום. שבע לב אדום.
דינה חייכה.
למירי יש יום הולדת שבע עוד שבוע.
החיוך הפך למרושע כשראתה לנגד עיניה המנצנצות את מלכת הכיתה העתידה לשלם בליבה.
עתידה לשלם בליבה על דג הזהב של דינה.
אבל בעיקר, עתידה להפסיד את מלכותה, לדינה. -
ראשית, *אהבתי את הסיפור*. הקטע עם הנסיך שרוצה לאכול אותה היה ממש מפחיד ומותח. בנית אוירה מאוד טובה. הסיפור כתוב בדרך כלל טוב. לא ראיתי בעיות מיוחדות בשטח הזה.
שנית, היתה לי איזו בעיה עם ההתחלה. היה חסר לי קצת רקע על צ'יקו זה. אולי תוספת של שניים שלושה משפטים וזה הכל. הפסקה הראשונה קצת מבולגנת מדי. מבחינתי היה שם רצף שכלל: צ'יקו, קלפים, צרחה, דג זהב, דג זהב מת (ולילדה לא אכפת – זה ממש צרם. אני בגיל שבע הייתי שוכחת את הקוסם ורצה אל הדג ובטח מתחילה לבכות), קסם נכשל – ורק בסוף יש משהו מעניין, כשהוא אומר לה שקלף אחר אכל את הקלף שהיא בחרה.
שלישית, איך היא ידעה להרים דווקא את המלכה? חסר גם כאן משהו. האם הקוסם העביר לה איזה ידע ורשעות? האם הקלפים מיוחדים? האם צ'יקו כישף את הקלפים? האם דינה ילדה מיוחדת? האם היא שמעה סיפור על כך שהמלכה תעצור את הנסיך? אחרי הקטע *הנהדר* עם הנסיך, פתאום נחת איזה פתרון יש מאין. היתה לי בעיה. יש יותר מדי אפשרויות ואין אפילו רמז שינחה אותנו לבחור אחת מהן.
הסוף היה מאוד טוב.
לדעתי כדאי להרחיב את הסיפור הזה ולתת יותר עומק לדמויות. כדאי להתחיל את הסיפור לפני המסיבה ולהראות כמה דינה היא ילדה נחמדה ומתוקה. אחר כך כדאי לתאר את צ'יקו קצת ולהראות שהוא עשה משהו לקלפים או להראות שהוא עשה משהו לדינה ואולי אפילו להחזיר אותו בסוף – כשמתארים כיצד דינה שהפכה מילדה מתוקה למפלצת – עוקרת את הלב של מירי.
עם עוד קצת עבודה, אתה יכול להפוך את הסיפור הזה לסיפור אימה משובח.בהצלחה!
-
לא להאריך. הערפול והקיצור רק מוסיפים לאווירת האימה, המצויינת ביותר. הייתי אומר שזה סיפור בסגנון סטיבן קינג, אם הייתי יודע איך בדיוק נראה הסגנון הזה. אבל הסיפור קצר, קומפקטי, לא טורח לגלות את הפרטים החשובים (בניגוד לפרטים הלא חשובים, שנמצאים שם כמה שרוצים אותם), ושומר על האווירה המפחידה. האינסטינקט הטבעי שלי היה לומר שצריך לקצר עוד, אבל אני לא יודע איפה.
אבל כן, חוסר התגובה שלה למוות של דג הזהב נראה קצת… מטריד. ואם הכוונה הייתה להראות איך היא הייתה מספיק חסרת לב (no pun intended), מה שאפשר לה לתכנן אח"כ את הכל, זה לא מוצלח- זה סתם צורם.
-
1. לעתי כדאי לחדד את התחרות/איבה/קינאה בין דינה לבין מירי. הקטע עם הדג חייב להיות יותר משמעותי ולסמל בצורה יותר ברורה את "שלטונה" של מירי המלכה. ואני מצטרפת ליעל ושלמקו – גם לי היתה תחושה לא נוחה כשהיא לא התייחסה לכך מספיק שהדג נרמס ומת.
חידוד זה יהפוך את הסוף להרבה יותר טוב.
2. כדאי גם לחדד את הרצון של דינה להיות "מלכה" – אולי אבא שלה הבטיח לה להיות "המלכה של המסיבה" ובגלל מירי זה התפקשש?
3. הפריע לי שלא היה רמז מדוע הנסיך אכל את השבע לב אדום, מה הקשר של צי'קו לכל הסיפור, ואיך דינה ידעה לבחור את קלף המלכה. ואני מצטרפת לכל השאלות שיעל פרטה בתגובה שלה.הערת ניסוח: "להסיח את המבט" אני חושבת ש"להסיח" מתייחס לרב לקשב, לתשומת לב, לא למבט. עדיף להשתמש ב"להסיט".
באופן כללי יש לסיפור קסם, אבל הוא מאד לא שלם. עם עבודה, נראה לי יכול להיות סיפור קצר ומרתק. (אני גם חושבת: לא להאריך יותר מדי!)
-
א. אני מסכים כי לא כדאי להאריך את הסיפור מאד, אם כי מעט פרטים חיוניים יעזרו לבניית המתח ולהוספת משמעות.
ב. הסגנון סביר, אך נתן לשפרו. יש להקפיד מאד על ענייני זמנים. למשל: "מירי *קפצה*… כששתיים מנושאות כליה *ממהרות*… שובל *דרכה* בסנדל שחור…" – כלומר, מירי קפצה, שתי נושאות כליה מיהרו אחריה, ו*באותו זמן בדיוק* דרכה שובל על הדג. לא נכון! שובל דרכה על הדג רק *לאחר* שמירי קמה! למעשה, גם נושאות הכלים קמו *אחרי* מירי. על כן עדיף: "מירי קפצה… ושתים מנושאות כליה מיהרו אחריה. (נקודה) אחת מהן, שובל, דרכה בסנדל שחור…"
ג. עוד סגנון ושאר ירקות: הזהר בשימוש במלה "ממש"; הזהר והקפד בשימוש בשלוש-נקודות; הזהר מחזרה מיותרת על מילים ("היה בעיניו נצנוץ של *חיוך*, אבל הוא נראה יותר כמין *חיוך* מרושע"); נתן להחליף את המלה "אבל" ב-"אך" לעתים – כדאי לנסות ולראות מה זורם יותר טוב; לעתים כדאי לשים את הפועל לפני נושא המשפט (במקום "כשדינה נזכרה" עדיף "כשנזכרה דינה"); "מנצנצות" – שמא כיוונת לומר "נוצצות"?; לאחר משפט דיאלוג המסתיים בסימן פיסוק *לא* דרושה נקודה (כלומר: "עצור!" ולא "עצור!". – הנקודה מיותרת); לאחר שורת דיאלוג כדאי, פעמים רבות, לפתוח פסקה חדשה; "נוכחה לראות" – מגושם: עדיף "נוכחה כי" או "נבהלה לראות"; "והיא רק צריכה" – עדיף "והיא צריכה רק" או "ואין היא צריכה אלא להושיט…"
ד. סה"כ: חביב אך זקוק לשיפור.
ה. עלה והצלח! -
להאכיל את הקוראים בכפית. (בהקשר של הסברים על מה שקורה)
מוזכר שחפיסת הקלפים ניתנה לקודם ע"י האב.
מוזכר שהאב תמיד מנצח כשהוא משחק עם הקלפים.
נרמז שהאב מכיר את הקוסם.אפשר לספר שהאב הוא קוסם מתחיל.
אפשר לספר שהחפיסה מכושפת.
אפשר לספר שצ'יקו כועס על האבא מסיבה זו או אחרת.
אפשר לספר שצ'יקו שיחרר את הקלפים מכישופם והם קיבלו עצמאות.
אפשר לספר שדינה שמעה פעם מהאב שהמלכה השחורה היא שליטת החפיסה.
אפשר לספר הרבה.השאלה היא (והיא לא נשאלת בציניות חלילה) אם לא עדיף להשאיר משהו לדמיונו של הקורא.
האם הסיפור באמת יהיה יותר טוב, אם כל מה שאפשר לספר, אכן יסופר? -
על רב הדברים שציינת.
בעיני למשל רמז על כך שצ'יקו נוטר לאב על שהוא תמיד מנצח במשחקי הפוקר יכול להסביר את המניעים של צ'יקו -כמי שמשחק איתו -לנקום. אצלי אגב, לא נחרט שמוזכר שהאב תמיד מנצח בחפיסה זו, כמו כן כלל לא עלה על דעתי שצי'קו כועס עליו. איזכור של הקשר בין האב לבין צ'יקו באותה נקודה בסיפור יכול לעכב את הקורא על היות החפיסה מכושפת וצ'יקו זועם.
לדעתי אתה יכול לציין שאבא של דינה לא תמיד מצליח בקסם בלי להוסיף נפח סיפורי גדול מדי (חצי משפט) ולבסס קיום קשר כפול בין צ'יקו לבינו: מצד אחד האבא שחקן פוקר שתמיד מנצח, מצד שני קוסם מתחיל… (ואולי קוסם מתחיל שחרג ובצע קסמים אסורים כמו כישוף חבילות למטרות רווח?)
בנוסף, נתינת מלת תיאור (ולו בודדת) שתתאר את צ'יקו כזדוני, או כבעל עוצמה לא לחלוטין רגילה, *בזמן* שהוא קוסם את הקסם, תבנה את הלינק החיוני בין קוסם כאיש שמשעשע זאטוטים במסיבות לבין היותו קוסם רע שיכול לשנות את המציאות (ללא אחיזת עיניים). כמובן! כעת אני מבינה: התכוונת שהתאבדותו של דג הזהב היא מעשה ידיו של הקוסם – אך לדעתי זה לא מספיק ברור בכלל!
שאלה נוספת שעלתה אצלי אחרי הקריאה: למה דינה רוצה כל כך שהוא יכשל בקסם?
-
במקור חשבתי שאי הזהירות בטיפול בדג הזהב באה לבסס את היחס המזלזל של מלכת הכיתה כלפי דינה ורכושה. הממ. אבל יתכן שכך דינה מבינה את זה, אז למעשה זה מסתדר…
(כמה מחשבות – אולי טיפשיות – בהחלט אפשר גם להתעלם)
האמת הסיפור הזה מעניין למדי היות ולמרות שהוא קצר נראה שיש בו פוטנציאל למספר רבדים:
1. עולם המבוגרים: הפוקר (קשר אפשרי בין צ'יקו לבין האב) ויחסי הכוחות בתוכו (כסף?)
2. עולם הקוסמים: (קשר אפשרי בין צ'יקו לבין האב) ויחסי הכוחות בתוכו (עוצמה?)
3. עולם הילדות (הקשר בין דינה למירי) ויחסי הכוחות בתוכו (מי מלכת הכיתה?)
4. יחסים "אדיפליים" קלות בין דינה לבין אביה. האמא (שאינה בסיפור כרגע) היא "המלכה" של הבית. הרצון של דינה להיות "המלכה" הוא דו רבדי – גם בבית וגם בכתה. היות וכבר מוזכר שהאב הוא זה שמארגן את המסיבה, ואמה לא מוזכרת כלל (אם אני לא טועה) זה כבר מניח את הקרקע לרמיזה בכיוון. (למעשה זה עורר אצלי את האסוציאציה עוד בקריאה הראשונה, בה הצעתי שהאבא יבטיח לה "להיות המלכה של המסיבה".
אשמח לדעת מה חשבת על הצעותיי המופרכות מעט
-
את רוב מה שרשמת בתגובה שלך אי אפשר להסיק בשום פנים ואופן מתוך קריאת הטקסט. אל תשכח שהקוראים לא יודעים את כל הרקע שאתה יודע, ומה שנראה לך ברור מאליו מתוך שני משפטים, גורם לקוראים לבלבול רב.
אילו היית מכניס חלק ממה שרשמת לתוך הסיפור, היינו יודעים להסיק את השאר. היה לנו בסיס לניחוש הדברים. כך, יש כל מיני עובדות שזרוקות באויר, כשיכולות להיות כמה וכמה סיבות להתרחשויות שלהן. חסרים אצלך כמה נתונים. בין זה ובין "להאכיל את הקוראים בכפית" עוד ארוכה הדרך.
נסה להציץ בסיפורים של NY. הוא בדרך כלל כותב מאוד מרוכז, ומשליך את הנתונים החיוניים במהלך הסיפור ולפעמים בהחבא. אבל מרגע שעולים עליהם יש תיאוריה אחת מרכזית שיכולה להסביר את הכל. לפעמים יש יותר מאחת, אבל יש על מה להתבסס.
-
אבל אכן כן, הקוסם אחראי לכך שדג הזהב יקפוץ מהאקווריום, כדי שדעתה של דינה תוסח, ומבטה יוסט.
באשר לרבדים השונים של הסיפור, לא מצאתי לנכון להרחיב עליהם, כדי שזה יהיה סיפור קצר.
באשר לרמיזות שאפשר להכניס, אני כמובן נכשלתי בכך שכאשר קראתי את הסיפור, מיד הבנתי מה קורה ולא הייתי צריך רמיזות נוספות.
אנסה לשלב את כל ההערות לבניית הסיפור עם קצת יותר הכוונה לפתרון אפשרי. -
דינה התקשתה להרדם במיטתה. לא רק בגלל מסיבת יום ההולדת הגדולה שתערך לה למחרת היום ושעוררה בה התרגשות גדולה, אלא בגלל אבא והחברים שלו, ששיחקו פוקר בסלון הבית, והרעישו. דינה שמעה את קריאות השמחה של אבא, את ההכרזות הקולניות של חיים, השכן מהקומה למטה, את הבדיחות התפלות של ויקטור, חבר של אבא מהמילואים, ואת מילמוליו הבלתי פוסקים של יוסי, חבר ילדות של אבא. "אני לא מאמין", "איזה יד", "שוב ניצחת", "איזה קלף משוגע", "אתה הורג אותי", "מאיפה אתה תמיד מוציא את המלכה השחורה". דינה הרגישה חוסר אונים. היא לא יכולה לבקש מאבא שישתיק את החברים שלו, לא אחרי שהוא דאג לארגן לה מסיבה כל כך מושקעת ליום הולדתה השביעי, עם קוסם אמיתי. דינה חייכה כשנזכרה שאבא נשבע לה שצ'יקו הוא קוסם אמיתי, ושהוא הכיר אותו לפני הרבה שנים, אפילו שאמא הבטיחה לה שאין באמת קוסמים בעולם.
דינה חייכה כשצ´יקו העביר את ידו מעל חפיסת הקלפים שאבא שלה נתן לו.
היא חייכה כי 7 לב אדום היה הקלף בו בחרה והיא החזירה אותו לאמצע החפיסה כשפניו כלפי מטה. היא היתה בטוחה שאין שום סיכוי שצ´יקו הקוסם יצליח לגלות מהו הקלף בו בחרה. היא הביטה כמהופנטת בחפיסת הקלפים, לא מרשה לעצמה להסיט את מבטה ולו לרגע אחד. גם לא כששמעה את שירי, חברתה הטובה, קוראת לה. גם לא כששמעה את יובל, הילד הכי מציק בכיתה, מקניט את מופע הקסמים המהולל של צ´יקו. אבל כששמעה צרחה מקפיאת דם מכיוון המרפסת, לא יכלה שלא להסב את ראשה, רק כדי להווכח כי דג הזהב שלה קפץ מתוך האקווריום, היישר על ברכיה של מירי, מלכת הכיתה. "אוף! עכשיו יהיה לי ריח של דגים מסריחים!" מירי קפצה על רגליה ומיהרה לכיוון השירותים, כששתיים מנושאות כליה מיהרו לרוץ אחריה, ואחת מהן, שובל, דרכה בסנדל שחור על הדג המפרפר, שחדל.
כשדינה נזכרה לחזור ולהביט לעברו של הקוסם, היתה חפיסת הקלפים פרושה בידיו כמניפה, ובמרכזה, בולט וחורג מעל הקשת, חייך אליה נסיך לב אדום.
דינה היתה מאושרת. הדמעות שכבר ניקוו בעיניה, יבשו באחת. רגע אחד של שמחה הצליח לעמעם את העצב על מותו של דג הזהב, את הכעס על יובל המרגיז ואת השינאה למירי הסנובית. היא גילתה שהקוסם נכשל! בזכותה! היא הצליחה להוכיח שהוא לא ממש קוסם, ממש כמו שאמא אמרה.
היא הרימה את עיניה מהקלף והביטה בצ´יקו בחיוך ניצחון, אבל משהו בעיניו של צ´יקו הטריד אותה. עיניו נצצו בחיוך, אך ככל שהתמקדה בחיוכו גילתה להתפתעה כי הוא הפך, כך נדמה, לחיוך מרושע. ואז, בהבזק מהיר, נותר בעיניו רק רשע ורוע. "הלב האדום שבחרת… שבע … איננו עוד. הנסיך החביב הזה … אכל אותו!"
נדמה היה כי בלהט מהומת דג-הזהב אף אחד לא ממש שמע את דבריו של צ´יקו, חוץ מדינה.מאוחר בלילה, כשרעש הטלויזיה בחדרם של ההורים שכך, יצאה דינה מחדרה ונכנסה לסלון. היא פתחה את מגירת השידה בה החזיק אבא את חפיסת הקלפים שלו, זו שבה שיחק פוקר עם החברים, ותמיד ניצח, זו שהשאיל לצ'יקו הקוסם.
ידיה ריפרפו במהירות על כל הקלפים, המסודרים . תלתן, יהלום, לב: אס, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, נסיך, שמונה. דינה קפאה. היא הרגישה כיצד עולה בגופה צמרמורת נוראית, מרעידה את רגליה, והעור בזרועות ידיה הופך לקוצים דוקרניים. בתנועות איטיות הצליחה להוריד את הקלפים הבאים: תשע, עשר, נסיך! רעד בלתי נשלט עבר בכל גופה והקלפים שנותרו בידיה צנחו ברעש לריצפה. היא פנתה בבהלה לאחור, לשוב אל חדרה, אבל יד נעלמה אחזה ברגליה והיא נפלה. היא הצליחה להסתובב ונוכחה לראות כי היד, אדומה כולה, יצאה מתוך הקלף של הנסיך והמשיכה בזחילה איטית במעלה רגליה.
"אני צריך את הלב שלך … כדי להשיב את הסדר לחפיסה" נשמע לחש ארסי שאפף אותה, את מוחה, עירפל את חושיה והכביד על נשימותיה.
ידיה גיששו בבהלה על הריצפה הקרה. בעוד היד האדומה מטפסת על בטנה ועושה דרכה אל ליבה המאיים להתפוצץ, הצליחה דינה לפזר את ערמת קלפי העלה הקפואים ולהרים את קלף המלכה. מלכה שחורה. כשהחל הקלף לפעום ולהתחמם בכף ידה, הציבה אותו דינה אל מול פני הנסיך האדום, ובקול עמוק, שלא ידעה כי עמוק כמוהו קיים בגרונה, ציוותה "עצור!" היד האדומה קפאה, ובאחת נעלמה.דינה הרימה את הקלפים והחלה לסדרם. שלווה אפפה אותה והיא הרגישה בטוחה כפי שלא הרגישה מעולם. כאילו היקום כולו מונח לפניה והיא רק צריכה להושיט יד ולקטוף את כל אשר יחפוץ ליבה.
לב: אס, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, נסיך, שמונה.
אבא יכעס. היא צריכה דחוף לב אדום. שבע לב אדום.
היא החזירה למקומה את חפיסת הקלפים של אבא, זו שבה שיחק פוקר עם החברים, ותמיד ניצח, זו שקיבל בהשאלה מצי'קו לפני שנים רבות.
דינה חייכה.
למירי יש יום הולדת שבע עוד שבוע.
החיוך הפך למרושע כשראתה לנגד עיניה המנצנצות את מלכת הכיתה העתידה לשלם בליבה.
עתידה לשלם בליבה גם על דג הזהב של דינה.
אבל בעיקר, עתידה להפסיד את מלכותה, לדינה. -
-
-
מצויין. הרבה יותר טוב. מסופר טוב, הגיבורה אמינה, משעשע ומסתיים היטב, שופע רמזים אבל לא מעיק.
כמה דברים שבכל זאת הפריעו לי:1. עדיין לא תיקנת את עניין ה*חיוך*, שהוא לא באמת *חיוך*, אלא *חיוך* מרושע. אחד מהם חייב ללכת.
2. לקראת הסוף אתה אומר שאת החבילה קיבל אביה של דינה מצ'יקו, ולא להיפך. לא ממש ברור באיזה שלב מבינה את זה דינה, ולמעשה, בקריאה ראשונה, לא כל כך שמים לב.
3. התיקון, בהשראת NY, לגבי סדר הארועים המסתיים בסנדל השחור, לא ממש עובד. למעשה, זה אפילו פחות טוב ממה שהיה קודם. הפסוקית שנפתחת ב"כש", לאחר המשפט בעבר (מירי קפצה, כששתיים מנושאות כליה מיהרו) – נשמעת ממש רע. הרבה יותר מתאים כאן הווה (כפי שהיה קודם – מירי קפצה, כששתיים מנושאות כליה ממהרות), אבל, כיוון שזה לא נכון מבחינת סדר הארועים, הרי כמה אפשרויות:
א. מירי קפצה (…), שתיים מנושאות כליה ממהרות אחריה (…)
ב. מירי קפצה (…), ומייד מיהרו אחריה שתיים מנושאות כליה (…)
ג. מירי קפצה (…), כשמאחוריה ממהרות שתיים מנושאות כליה (…) (כמו המקור, למעשה)
אלו נשמעות טוב יותר, גם אם (אולי) פחות תקינות. לשיקולך. לדעתי רצף הארועים ברור כאן, ושינוי הזמן לא רק שאינו צורם אלא אף ברור יותר מאפשרויות אחרות.4. בתיאור החברים של אבא, המילים "חבר" ו"אבא" חוזרות אמנם רק פעמיים, אבל נורא צורמות (חבר של אבא מהמילואים, חבר ילדות של אבא). או שאחד מהם לא חבר, או שאחד מהם לא של אבא. (דוגמה: ויקטור, מהמילואים, ויוסי, שגדל עם אבא כשהיה ילד). תשחק עם זה קצת.
סה"כ: כל הכבוד. המשך כך, כה לחי, וכו'. השימוש החדשני בספרות במקום גרשים שבה אותי לעד. יופי.
-
הריני להביא כמה דוגמאות לצורת המשפטים האפשריים. החלקים החשובים הודגשו. בבקשה:
1. מירי קפצה על רגליה ומיהרה *אל עבר* השירותים, שתים מנושאות כליה ממהרות אחריה. אחת מהן, שובל, דרכה בסנדל*ה* *ה*שחור על הדג…
2. מירי קפצה על רגליה ומיהרה אל עבר השירותים, *ובעקבותיה* שתים מנושאות כליה. אחת מהן, שובל, דרכה…
3. מירי קפצה על רגליה ומיהרה אל עבר השירותים. שתים מנושאות כליה *קמו* (רצו, דהרו, קפצו, זינקו, דילגו…) *בעקבותיה*, ואחת מהן, שובל…פרט לכך – חלק מההערות אותן רשמתי קודם עדיין תקפות. בכל זאת – שיפור ניכר.
יאללה – עוד סיפור!(התראת המערכת – נא לא לפרסם כאן סיפור בטרם עברו *לפחות* 24 שעות מרגע *סיום* כתיבתו. תודה!)
-
דווקא בעניין הסנדל השחור, יש ערך אסתטי רב יותר בעיני כותב שורות אלה ל"דרכה בסנדל שחור" מאשר ל"דרכה בסנדלה השחור". ברור כי האחרון "תקין יותר", אבל הראשון, דווקא בגלל חריגותו, יוצר אפקט מעניין יותר, צורנית. בסיפור כזה, כשברור שהכותב מודע לאפשרות ה"תקינה יותר" ובכל זאת בוחר תיאור שונה, לדעתי על עורך-היפוטתי לכבד את בחירתו (בניגוד לסיפור ברמה ירודה יותר, בו סביר היה להניח כי זו תוצאה של טעות או בורות לשונית, ולא אמצעי אמנותי). בהנתן הנחות אלו אני מצדד בואריאציה מספר 1 לעיל, בתוספת השינוי כאמור למעלה. ובזאת באתי על החתום: X.
-
-
-
