- This topic has 10 תגובות, 6 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, 4 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
בסופו של העולם שהכרנו, ביהלומים הגנטים שנוצרו כשהקרינה וההדף צופפו טריליוני טונות של חומר חי לגבישי ידע, אחד מהם שפיתח את היכולת לשדר הכל ולקלוט הכל ולכן גם היה בלתי פגיע ומסוכן התאהב בנערת ליווי רוסיה ,זה לא בדיוק הדגם שאתם מכירים מאלנבי ,היא הייתה מצוידת ביכולת הישרדות גאונית שמיזגה זכרונות ושנאה של מיליאררדי שרמוטות עם היכולת ההנדסית והמדעית הנחוצה להתבטא ולהגן על עצמה,הזמן ישפוט אם היא תשרוד ,בינתיים בסביבה התחרותית של תוכנות השרדות עם זכרון גנטי של מיליארדי טרהבייט היא שגשגה ,צריך הרבה ידע בשביל להזדיין עם יהלומים , הבעיה שהוא לא מצא דרך להדחיק את האינסטיקט לחסל אותה במבט ראשון ,שנאה של מיליארד שרמוטות זה משהו שנועל את מערכות ההגנה הכי גמישות.הוא התאבד .
-
-
בסופו של העולם שהכרנו, בעולמם של היהלומים הגנטים שנוצרו כשהקרינה
וההדף צופפו טריליוני טונות של חומר חי לגבישי ידע, אחד מהם
שפיתח את היכולת לשדר הכל ולקלוט הכל ולכן גם היה בלתי פגיע
ומסוכן התאהב בנערת ליווי רוסיה ( זה לא בדיוק הדגם שאתם
מכירים מאלנבי ,היא הייתה מצוידת ביכולת הישרדות גאונית
שמיזגה זכרונות ושנאה של מיליארדי שרמוטות עם היכולת ההנדסית
והמדעית הנחוצה להתבטא ולהגן על עצמה,הזמן ישפוט אם היא תשרוד
,בינתיים בסביבה התחרותית של תוכנות השרדות עם זכרון גנטי של
מיליארדי טרהבייט היא שגשגה ,צריך הרבה ידע בשביל להזדיין עם
יהלומים) , הבעיה שהוא לא מצא דרך להדחיק את האינסטיקט לחסל
אותה במבט ראשון ,שנאה של מיליארד שרמוטות זה משהו שנועל את
מערכות ההגנה הכי גמישות.הוא התאבד .זה נסיון ראשון שלי לכתוב, מדובר על סיפור אהבה בעתיד הלא מובן(סיפור האהבה לעומת זאת כן מובן)
קבלי את התנצלותי על קשקושיי -
טוב, עכשיו הבנתי.
תגיד, עברת על כל המאמרים שיש אליהם קישור מכללי הפורום? הייתי ממליצה לך במיוחד לעיין בכללי הפיסוק של האקדמיה. זה מאוד יעזור לך.
רמז: משפטים כל כך ארוכים – אפילו עם הסוגריים שהכנסת עכשיו – הם דבר רע בדרך כלל. הם גורמים לחוסר יכולת להתמקד בדברים החשובים לכותב וגורמים לבלבול אצל הקורא.
אם אתה לא מאוד מיומן בכתיבת משפטים ארוכים כך שהם יעבירו את המסר שאתה רוצה, כדאי לך להמנע מהם.קצת הערות צורניות שעוזרות לבהירות של הטקסט: בין הפסיק והמלה שלפניו לא יבוא רווח, אחרי פסיק יבוא. כנ"ל לגבי הנקודה. (סוגריים יהיו דבוקים לטקסט שהם מקיפים).
דברים פשוטים כאלה גורמים לטקסט שלך להראות יותר מקצועי, ועוזרים לקורא להתמקד במה שחשוב לך.בקשר לסיפור עצמו הוא טוב. הצלחת לדחוס רעיון מורכב למעט מאוד מלים וזה דבר קשה. אני אוהבת את הסיפור שלך, למרות שהייתי שמחה לקרוא אותו שוב מחולק לקצת יותר משפטים.
הבא לנו עוד חומר (אבל מפוסק כמו שצריך בבקשה).
-
-
בקשר למשפט הארוך כנראה שבאמת נכשלתי אבל אני מעדיף להיכשל בנסיון להשיג את מה שאני רוצה (משפט שנקרא בנשימה אחת) מאשר לוותר.
האפשרות להעביר מקסימום אינפורמציה במינימום מילים זה דבר שאני מאוד אוהב בשפה, או שזה פשוט הרגל נרכש מעבודתי כתכנת, למשל הליניאריות של השפה נראית לי כבעיה קשה
בדרכי למטרה(ההיסטוריה של העולם במשפט).
יש בספרות המד"ב נסיונות לעיצוב שפה יותר יעילה ? -
-
כל כך חבל על עניין שגיאות הפיסוק מבנה כתיב (כתבת מיליאררדי – ר אחת מיותרת).
בתכלס אני בהחלט מעריך את הנסיון לכתוב קצר מאוד ולעניין – במיוחד עקב העובדה שגם אני משתדל לעסוק בכתיבה כזאת, אבל המסר בתוך הסיפור מאוד חבוי. לדעתי אתה צריך לתת יותר דגש על החלק שמעביר את המסר מאשר על החלק שמתאר את הרקע – תמיד צריך להסתכל על סיפור כעל יחידה אחת ולא כעל חלקים שונים. כלומר – אם תשקיע הרבה מילים בחלק התאורי ומעט בחלק העיקרי זה לא ישנה ששניהם יהיו בנויים טוב לכשלעצמם – בתור סיפור זה יהיה פחות טוב.
לילה טוב
-
גם אני חסיד של התימצות, אבל אני חושב שכאן יש הגזמה מסוימת. בנוסף לסוגריים, (ששיפרו את יכולתי להבין את הסיפור) הייתי ממליץ לך להכפיל את מספר המילים (המלצה שאינני נותן לכל אחד).
יונתן גפן כתב פעם שבימים עברו רעיונות היו מובעים במסה ספרותית ואילו היום הם מובעים כמשפט על-גבי סטיקר. מה שמסכם עבורי היבט אחד ב"סכנה" אשר בתימצות-יתר.
מה דעתך על הסיפורים (סיפורים?) הבאים:
"רגע לפני שמת, חשב באק רוג'רס שהחיים הם כמו לעשות אהבה עם שתי פיקריאניות – הן מתפוצצות לך בפרצוף ברגע שבו אתה הכי פחות מוכן".
או:
"החיים הם לא חור שחור – ואולי כן?"ברור שאלה אינם סיפורים, הם נכתבו רק כדי להמחיש את חוסר הטעם בתמצות יתר. יחד עם זאת, אני חוזר ואומר שאהבתי את מה שכתבת.
-
אני מקווה שזה בסדר. פשוט מצאתי את הסוף מאוד אירוני. בתור snap-fiction, זה דווקא סיפור לא רע. הצגת את הרעיון שלך, השתמשת בו, והגעת לאיזושהי מטרה (מצחיקה, מבחינתי).
צודקים אבל אלו שאמרו לך שלספר את הכל במשפט אחד זה קצת יותר מדי. לא כולם רגילים לחשוב בצורה של "כניסה ויציאה מפונקציות". כדאי לך להסתכל באתר:
http://www.bulwer-lytton.com
זה אתר של תחרות מאוד מכובדת של המשפט הכתוב בצורה הגרועה ביותר האפשרית. אתה עשוי ללמוד משהו על משפטים ארוכים.תודה, יעל
-
-
