כוכב השחר הזועם- הספר המלא. (250 עמודים)

[אורי מני 1]

(למנהלת הפורום- נא למחוק הודעה מקורית מאת אורי מני – אלכוהול חייזרי משובח)

בשנת 75,000 לספירה, ישנו מי שמבקש להרוס את הגלקסיה כולה !!!
… אבל המישהו הזה לא כל כך חשוב לעלילה בגלל שהמכשיר להריסת גלקסיות שלו הפסיק במפתיע לפעול. האמת היא, שבאופן מפתיע- רוב המכשירים מבוססי הטכנולוגיה בגלקסיה הפסיקו לפעול. מדעני העולמות אובדי עצות לחלוטין. רודנים וחברי ממשלות ופרלמנטים על סף בכי- אין הם יכולים למעול עוד בכספים האלקטרוניים של הציבור. ראשי תאגידים מורטים את שיערותיהם- בשל השבתת המשאיות הבין כוכביות, מחסניהם מלאים בזבל שהצליחו עד עכשיו למכור במיליוני טונות לעולמות אחרים, רק משום שאותם עולמות עוד לא הצליחו לפענח באמת כמה חסר תועלת הג'אנק הזה שמכרו להם. אולם גרוע מכל- המלחמה בת אלפי השנים בין הג'ירנאכסים לברית ערפילית כנף העטלף,
נפסקה בבת אחת בשל נפילת הטכנולוגיה- דבר שפגע קשות באורח חייהם השגרתי של אין סוף יצורים בגלקסיה !

מדוע המכשור הטכנולוגי שבק חיים בגלקסיה ?
מי עומד מאחורי עיוות מפתיע וחצוף זה של חוקי הפיזיקה ?
מה עומד להיות בגורלה של המלחמה המסכנה וחסרת האונים ?
האם דרקוני החלל האגדיים באמת קיימים ?
האם מלאכים מסוגלים לרמות בקלפים ?
ומה זה בכלל כוכב השחר הזועם ?

על שאלות אילו ואחרות מנסה לענות חבורה כלל לא שגרתית של ארבעה יצורים בליינים מעולמות שונים שבסך הכל מנסים להשאר בחיים.

זהו הינו הספר הראשון בטרילוגיית כוכב השחר הזועם.

כמה מיני יצורים מתוך הפלנטות המיושבות בנבולת כנף העטלף
יצור אינו יודע כיום האם מיני היצורים התבונתיים שאנו מכירים בימינו הונדסו גנטית בעבר? או שמא התפתחו במקביל על גבי כוכבים שונים.
Xאנציקלופדיית בירדגון המאוחדת- 325 ANW- (לאחר מלחמות הנבולה)

הבירדגים 'מהירי הידיים' או 'המתוקים'.
לגזע הזה היו רגליים וזנב ההדומים לאילו של קנגרו. הם יכלו 'לראות' בלילה בעזרת סונאר טבעי בדומה לעטלף. ארבע ידיהם היו בעלות אצבעות דקיקות וראשם היה כדורי וכמעט סימטרי לחלוטין. צבעיהם היו דומים לצבעי דוב הפנדה. הגזע היה ידוע במספר תכונות שייחדו אותו. היה לו כושר המצאה יוצא דופן בעזרתו בנה ערים שלמות בגובה העננים, שנעו ממקום למקום בעזרת מנופים אדירים. דרך הרבייה של זן זה הסתמכה על שלוב חומר תורשתי מאת שישה הורים לצאצא. הדת שחלקם הגדול של הבירדגים האמינו בה, דגלה באושרו של הפרט ונקראה 'ההקסגון הקדוש'.
תוחלת חייהם של הבירדגים הייתה אחת מתוחלות החיים הארוכות בגלקסיה- כ950 שנה.

הזירדנזאקים 'המתגלגלים',
גזע זה הייה בעל גוף תניני, שעוטר בתריסר קוצים סכיניים שהזדקרו מגבו. ארבע רגליים תמנונית, עבות וחזקות במיוחד בצורת האות 'S' שקצהה העליון נוטה למעלה, איפשרו לו לטפס, לרוץ ולשחות במיומנות רבה.
היו לו שתי ידיים ארוכות וראש הדומה לזה של דוב נמלים.
עיניהם היו גדולות ודומה היה שתמיד חייכו.
הזירדנזאקים נקראו 'המתגלגלים' משום שיכלו לקמר את גופם לצורת גלגל ולהתגלגל קדימה במהירות למרחקים ארוכים במיוחד.
זן זה אהב תחומים רבים של ספורט באופן יוצא דופן.
דתו הגדולה ביותר העריצה את כוחות הטבע והקדישה איזורי פלנטות שלמים לתצוגתם ולחגיגתם של אותם כוחות.
תוחלת חייהם הייתה כ60 שנה.

ההליוסים , היו המהירים מבין היצורים התבונתיים שחיו בגלקסיה זו. משום שהמהירות היתה מאז ומתמיד גורם מכריע בכל מלחמה , הוענק להם בידי הכל התואר 'הקוטלים'. הגזע הזה היה בעל 2 ידיים שהתפצלו במרפקים לזרועות נפרדות, שהיו עוצמתיות מאד ומצויידות בטפרים איימתניים. רגליו היו ארוכות ושריריות בעלות שני מפרקי ברך וטפרים שהזדקרו מן הברכיים העליונות. כפות רגליו היו מותאמות הן לטיפוס והן לתקיפה, וגם הן היו מצויידות בטפרים. ראשו היה בעל שתי קרניים ארוכות וקרן אחת קטנה במרכז גולגלתו. הייתה לו עין אחת גדולה איתה יכול היה לזהות גם קרני אינפרה אדום.פניו היו בנויים רובם מעצם חזקה שנראתה כמגן משונן בצידו התחתון. בנוסף לכל אילו היה לו גם זנב ארוך, בעל שתי צבתות דוקרות בקצהו. על כוכב הבית שלהם, כל שבט הליוסי הגן על שלושה מלכים שנולדו עם היכולת הסימביוטית (X) לאבק את הצמחים חובקי השמיים בתוכם התגוררו ההליוסים.
תוחלת חייהם היתה כ80 שנה.

(X) סימביוזה היא מצב בו שתי צורות חיים עוזרות זו לזו לחיות ולשגשג.

פריכילים 'השקופים' . החברה האילו היו מן המיוחדים ביותר בגלקסיה זו.
הם היו בעלי גוף חלזוני שקוף למחצה בעל גוון כחול-ירקרק יפייפה. שלוש קנוקנות שבצבצו מחלק גופם העליון שימשו להם כידיים. לא היית יכול למצוא בדיוק את ההבדל בין ראשם לגופם, אך גופם הזדקר מעלה בצד אחד, והיית יכול לנחש, שהאיברים שראית במעומעם דרך העור המבהיק היו איברי חישה.
ידוע היה עליהם כי הם 'רואים' צפיפות חומר, וכי הם נזקקים למכשירים שונים בכדי להתאים את חושיהם לסביבה בעלת כבידה וצפיפות חומר נמוכים יחסית לזו שבכוכבם. הם היו זקוקים למכשיר מחלף החומרים שעזר להם בכדי להשאר בחיים על גבי כוכבים אחרים.
כוכביהם הכבדים היו בעלי צורות חיים השונות בתכלית ממרבית הכוכבים המאוכלסים בגלקסיה- דבר שתרם באופן חסר תקדים לתיירות בהם, ולתעשיית שדות האנטי-כבידה שלהם, שאיפשרו בין השאר לתיירים לשהות על כוכביהם.
תוחלת חייהם הייתה כ160 שנה.

הבונטים 'הבריונים', היו בעלי ארבע גפיים שריריות במיוחד שהקנו להם את כינויים. היה להם פרצוף רחב ומלא קמטים, ארבע קרניים צלובות על ראשיהם, בטן ענקית, וזנב מפוצל. גזע זה הוצג בפני העולם המודרני רק כמה מאות שנים קודם לכן, ולכן, עוד נחשב לפרימיטיבי וברברי יחסית לאחרים. הם היו ידועים באהבתם הגדולה לטבע, להרים, ולחיות הבר. מקדשים רבים בדמות חיות הבר המקומיות, הקנו הוד ותפארה לנוף ארצותיהם .
הבונטים חיו כשבעים שנה.

סעפתנים-אומנותיים. (סוירלקסים) יופיים, צבעיהם המשתנים, ותנועותיהם המהפנטות של יצורים אילו הקנו להם את הכינוי 'המהממים'.
גופם היה מורכב מארבע-עשר זרועות תמנוניות, גמישות, וארוכות ביותר, שהסתעפו והתחברו בשמונה חיבורים ניידים אחת לשנייה.
כאשר הסעפתנים נעו קדימה על גבי הרצפה, זרועותיהם הקנו להם מראה מהפנט כשל להקת נחשי ים שהתעקלה לה בסילסולים בחלל ונגעה בקרקע רק כבמקרה, ולא בכדי לתת מענה ומשען כנגד כוח המשיכה.
בתיהם היו קבועים על ענפי יערות קפואים שגדלו מתוך גושי קרח ואדמה אדירים שנעו במסלול טבעות העשן של כוכבי ניוטרונים.
הסעפתנים לא ידעו לצערם מתי ימותו מזקנה. חלקם מתו בגיל 30 , אחרים מתו רק במאה השלישית לחייהם.

סטיקונים. יצורים אילו היו גדולים ושמנים.
עובדה זו, לצערם הרב של יצורים רבים בעלי תקרות באשר הם, לא מנעה מהסטיקונים לנסות ולהדבק לתקרה בכל מקום בו שהו. כינויים היה 'הנדבקים'.
אורח חייהם, ההפוך וההזוי, היה מוזר, אך חיוני להשרדותם בכוכב ממנו באו. כוכבם ההררי התקרב לעיתים קרובות לירחו הענק, דבר שגרם לניטרול כוח המשיכה של הכוכב ואף להיפוכו. הדבר דירבן את הסטיקונים לבנות בתים בעלי תקרות עם מצנחי ענק שנמתחו בעזרת בוכנות. הסטיקונים העדיפו להדבק לתקרה במשך רוב שעות היממה משום ששם נבלמה נפילתם בעזרת הבוכנות בכל פעם שביתם זינק לאויר ונפל שוב ארצה בעקבות היפוך כוח המשיכה. לסטיקונים היה גוף אדמדם ופחוס בעל שתי טלפיים, שנראו כמו שני צריחים במשחק שח, והזדקרו מעל לכתפיהם כל העת.
הם היו סוחרים ידועים, אך הבריות נטו להביט בהם בחשד לעיתים, אולי בשל אופיים ההפכפך.
אורך חייהם היה 610 שנים.

פרק ראשון
הירח של כוכב האלוק , ופאב"הפטיש"

מוזר מה שמצליח לגשר בין עמים שונים, שנראים וחושבים אחרת. ובנוסף- מאחוריהם שורכות שנים אינספור של מלחמות עקובות מדם, עריצים משעבדים, סבל, כאב, ושנאה חסרת מעצורים.

על הירח 'בופו' , הצליחו דווקא ההימורים הבלתי חוקיים לעשות כן.

הפאב שנקרא"הפטיש" (פאב- טורנירים- ידע- שיחות)(X), שהיה ממוקם בפאתי העיר היחידה על בופו- היה בעצם מרכז בידור, וקזינו אדיר מימדים, שעוצב בדמותו של ייצור אגדי ענק שנקרא טווס החלל.
אמנם, הפאב החל את תאוצתו הרבה משום שהיה המקום היחיד מסוגו אותו הפדרציה לא הספיקה לסגור באיזור (בשל בעיות בלתי פוסקות בגבולה עם עולמות העננה, וריכוז כוחותיה המשטרתיים שם), אך המקום היה פופולרי מאד בעיקר בזכות עצמו.
יחד באותם אולמות שעשועים בילו להם מינים שונים ומשונים של יצורים.

(X) באנגלית: ICS BUB – ראשי תיבות של:"info-chats-sports", או בתרגום מילים ישיר-"אני רואה ישבן".
רובם המכריע הורכב משמונה מינים מרכזיים שכללו:
בני-אדם, בירדגים, זירדנזאקים, הליוסים, סטיקונים, בונטים, סוירלקסים, ופריכילים. בנוסף לכל אלה, היו גם כמה יצורים שבדרך כלל לא היית רואה על כוכב בעל תנאי אקלים, סביבה, וכבידה כמו של זה. לרובם היה מבנה וחלקי גוף שהיו קשים מאוד לתיאור. אגדות העם העתיקות ביותר, ששרדו עוד טרום עידן מלחמות הנבולה האדירות, סיפרו שלל סיפורים אודות מהנדסים גנטיים שיצרו את אותם מיני יצורים. סיפורים אחרים סיפרו על חיים שהתפתחו בנפרד על כוכבים שונים והפכו לברי בינה.
אולם, איש לא ידע בימים אילו, אילו מאותן אגדות היו מבוססות על עובדות מוצקות, ואילו היו מבוססות על דמיון ושמועות חסרות שחר.

חוץ מהפאב ומהקזינו, היו אטרקציות נוספות ב'פטיש'. היו שם כחמישים אולמות גדולים של טורנירים ספורטיבים שכללו מירוצי מכשולים של בריכות, פלטפורמות תלוייות באויר, מקפצות, ובולי עץ. במסלולי המכשולים המסוכנים יותר לאלופים יכול היית למצוא סכינים גדולות, פטישי ענק ובריכות חומצה. אולמות כדורגל מרחף, סקווש מטרות, וקרבות של חוסר כבידה, מלאו אף הם את החללים הגדולים בעלי כיפות הזכוכית הבוהקות בפאב הענקי.
כמעט כל אחד יכול היה לתחרות בכל אחת מן התחרויות הללו, או לחילופין להמר על שלושת המקומות הראשונים או על הקבוצה המנצחת. אולם אפשרויות הבילוי לא נגמרו בזאת. בנוסף לאולמות הספורט היו גם אולמות של קרבות וירטואליים, קרבות אמיתיים של היאבקות, קרבות רובוטים ענקיים, ולבסוף- קרבות ידע ותבונה. אילו האחרונים כללו טורנירי שחמט, 'גורצי-פן' (השקול בקושיו לשח), בעיות הנדסה, אלקטרוניקה, פיזיקה, גנטיקה ועוד?

אם היה לך זמן וכח, לאחר כמה שעות של הימורים ותחרויות. היית יכול להכנס לאחד מחדרי הדיונים והשיחות המסוגננים והאסתטיים.
לפני שהיית נכנס, היית בודק במחשב אילו שיחות מעניינות מתקיימות כעת במקום. אם לא מצאת נושא המעניין או מעסיק אותך, תמיד יכולת להתחבר לרשת העולמית של הפדרציה ולמוצאו שם. הדיונים במקום, גם הם היו מחוברים לרשת, ומאפשרים להכיר עוד יצורים , ידע ורעיונות מקוריים.
כמובן שגם כאן היו הימורים והתערבויות שונים בעיקר על:"מי טועה, ומי לוקח את הכסף".

פאב הפטיש היה מקום די מפוקפק, בשל העבריינים הרבים, והיצאניות ששרצו במקום.
מצד שני המקום הצליח לספק כמעט את כל גחמותיהם של היצורים הבאים אליו? הישג לא קטן לירח מסכן בעל עיר יחידה עם פחות ממיליארד תושבים.

היתה זו כמעט שעת הסגירה במעבר בין שתי השמשות בפאב הפטיש.
סביב שולחן עץ עתיק ישבו ארבעה יצורים שונים מארבעה עולמות שונים. היתה זו חבורה מוזרה ביותר לכל הדעות, אך הם נראו נינוחים אחד בחברת השני, ואף, בשלב מסוים, החלו צוחקים בשאגות פרועות בעקבות סיפוריו של נימי ההליוס.

כאן הוא המקום להכיר בקצרה את ארבעת היצורים, שלמרות שהם עצמם לא חלמו על כך מעולם,עתידים היו לשנות בחייהם את סדרי הגלקסיה עצמה…

מוג'ק רביולי? היה טייס בן אנוש שמנמן וקירח אך שרירי וחסון. זקנו בעל שלושת הקצוות הארוכים היה סימן ההיכר שלו וגאוותו הגדולה. הוא הטיס בעבר חלליות קרב בצי הלוחם ועזב את תפקידו עקב כאבים כרוניים בלתי מוסברים בכל גופו. מוג'ק תמיד חשד כי הקצינים הסורחים שפיקדו מעליו, ערכו בו ובטייסים אחרים ניסוי כימי-ביולוגי שאת מטרתו לא ידע. כאביו גרמו לו להפוך לאדם עצבני וכועס שנטה להתפתות תכופות לטיפה המרה. הוא שתה בעיקר בשביל לנסות ולהשכיח את כאביו.

קורונה בון? הייתה זירדנזאקית פסיכולוגית שנכפתה לסור לחיי הפשע בעקבות חובות גדולים של המשפחה שלה לארגון פשע גדול על כוכב אנקואיבליוור- כוכבם של הזירדנזאקים. עיניה הכחולות התמלאו לעיתים בדמעות גדולות כאשר חלמה על היום בוא תצליח לאסוף מספיק כסף בכדי לשחרר את משפחתה מן החוב הגדול ולהבריחם מן הכוכב לחירות. היא ניסתה להגשים חלום זה בכל דרך בה הצליחה לאסוף את האוצר הנחוץ. באותו הזמן עבדה בתור מלצרית בפאב הפטיש. היא תמיד עסקה בתכנון מזימות להתעשרות מהירה.

בג'יאן פלאוויס- היה בירדג מהנדס, בעל ידע רב. ניכר בפרוות גופו המבולגנת כי עבר תכופה לא קלה בפרק הזמן האחרון. גילו היה שלוש מאות וחמישים שנה ולכן הספיק לעבוד במקצועות רבים בחייו. הוא היה מהנדס מחשבים, רובוטיקאי, כימאי, פיזיקאי, וקסנוביולוג אבולוציוני. לאחר שהתגרש מחמש נשיו נכנס לתקופת נדודים בה החל מבזבז את הונו בכל צורות הבידור והריגושים שמצא בתבל. הוא הגיע לפאב הפטיש מספר חודשים קודם לכן, ועדיין לא הצליח להפרד מן המקום בו מצא חברים חדשים ובו גילה את אף את ביתו.

נימי אימפבדנטיוס- ההליוס המקועקע, היה טייס ניסוי בעבר אך כעת אילף יצורים מהונדסים גנטית דמויי דינוזאורים למחייתו. נימי היה חובב הומור ואקשן ולכן שהה תקופות ארוכות בפאב הפטיש. הסיבה לכך שלא חי ביחד עם בני מינו על כוכב אברטוצריק, הייתה גזר דין המוות שהוטל עליו שם שנה לפני כן. סיבת גזר הדין הייתה טעות ניווט גורלית שעשה, בזמן שלקח את החללית ההליוסית העוצמתית ביותר של העם ההליוסי לטיסת מבחן. הטעות גרמה לריסוקה והשמדתה המוחלטת של החללית, ולשנאה מוחלטת מצד בני עמו כלפיו.

נימי היה מאושר מתמיד באותו הערב.
כלל לא ניכר בו כעת כי פסק דין מוות ניצב מעל ראשו בכוכב הבית שלו. הוא פנה אל חבריו הטובים והתיישב על זנבו למולם. לאחר שגיכך בקול, החל מספר על תחרות שערך כנגד הליוס שחצן שישב ליד הבר שעה קודם לכן. לפי סיפורו, הלה ניסה להרשים בחורה שנימי ישב לידה, אך עשה זאת בצורה מחוצפת מעט כאשר קרא לה לעבור לידו בלשון זו:
"חמודה, מה את יושבת ליד הילדון, פרצוף טוסיק הזה. את יודעת מה מסמלת קרן ראש קטנה כשלו ? בואי שבי ליד גבר אמיתי מותק."
נימי ענה במקומה בחיוך."הליוס אמיתי אתה אומר," אמר והסתכל אל תוך תוך הכוס שהלה החזיק בידו.
"הליוס אמיתי לא שותה שוקו של תינוקות מתוך קשית, אלה אלכוהול פריכילי מתוך החבית". הוא תפס בארבע ידיו את החבית אפופת הלהבות שקנה מן הבארמן הרובוטי שעה קודם לכן ולגם ממנה לגימה גדולה, מתעלם מן הלהבות הצורבות.
ההליוס השני, שהיה לו מנהג תצי מודע, לעשות בועות לתוך השוקו בעזרת הקשית, חדל מכך מיד, והצליף בזנבו בריצפה.
"אם אינך ילדון שרק בקע מהקוקון, אולי תוכיח זאת-בקרב מכשולים נגדי . או אם תרצה, תוכל פשוט להכנע מראש ולברוח הביתה לאמל'ה". הוא אמר וגיכך קלות בהתגרות.
נימי השיב בנחת."אני בטוח שאתה אינך יכול לברוח הביתה לאמל'ה-כולנו יודעים שהיא מבעיתה עד כדי כך, שאתה יותר מדי עסוק בלברוח-ממנה".

צחוקים ספורים נשמעו מפיות היצורים סביב לבאר. פני העצם של ההליוס השני הצהיבו מזעם.
"החלטתי להענות לאתגר המגוכך ששמת לפני- לגבור עליך" אמר נימי, והעניק לנערה ההליוסית חיוך שרמנטי ומלא חשק.
שניהם יצאו מהבאר כשהמשיכו להטיח אחד בשני קללות, התגרויות, ושנינויות. מספר יצורים שישבו מסביב לבאר, כולל הנערה ההליוסית, עזבו את כיסאותיהם ועקבו אחריהם בשמחה בכדי לצפות בקרב המעניין.

נימי המשיך לספר על אירועי היום בצחוק מאופק ובהתלהבות.
"אתם לא יודעים מה היה שם? חבר'ה . הבחור הזה קרע אותי מצחוק, לא הייתי בטוח אם הוא באמת כל כך גרוע או אם הוא שיכור . הלכנו לתחרות 'רב-מכשול' ודוקא חשבתי שיש לי סיכוי להיות מושפל, בגלל שהוא היה כזה בריון. אבל ישר, עשרים שניות אחרי שהשופט הזניק את המירוץ, הגענו לטרמפולינות התלויות מעל המים. הוא מעד וקפץ עם הראש שלו על הטרמפולינה. אחרי היפוך מטורף באוויר, הוא עשה גלגלון מוזר על המקפצה השנייה ואת המקפצה השלישית הוא פספס לחלוטין. בטפשותו הוא החליט שהוא צריך לנסות להתלות על צד המקפצה בכל זאת, ולאחר שהרס כמעט לחלוטין את המכשיר, הוא נפל למים 'בספלש' אדיר, והשכיב חצי מאיתנו מצחוק על הריצפה".
החבורה עצמה החלה מתפקעת מצחוק בשלב זה.
"זה עוד כלום. אתם לא יודעים מה קרה לו בקטע של בולי העץ הצפים. הטפר של הברך נתקע לו, בתוך בול עץ- והוא לא הצליח לשחרר אותו. במשך חמש דקות הוא כמעט טבע.
הוא ניסה לעלות כל הזמן על הבול שהתגלגל אתו ביחד לתוך המים".
נימי המשיך לספר את הסיפור תוך שהוא מנסה לרסן את צחוקו כל העת.
"אחרי שהוציאו אותו משם, הוא עוד רצה להמשיך . אני בעצמי חיכיתי לו, בכדי לראות אם הוא בכלל נותר בחיים . אבל הוא קשקש משהו על בולי עץ בלתי תקניים ועל זה שטוב שלא המשיכתי, משום שזה היה נחשב לנצחון בלתי חוקי. המשכתי לשחק בשביל הכיף, אבל על הפלטפורמות התלויות בחבלים ראיתי שהוא כלל אינו משחק בשביל הכיף . הוא ניסה להפיל אותי כשניתלה על חבל משוחרר ונתן בעיטה לפלטפורמה עליה עמדתי. נפלתי ממש על הראש שלו והוא איבד את האחיזה בחבל. אני הצלחתי להיתפס בפלטפורמה תחתונה, אבל הוא הסתבך עם רגלו בחבל, והתנדנד לעבר מוט-היאחזות מברזל שפגע בראשו 'בגונג' אדיר. זה היה ה'גונג' של הסיבוב האחרון, מפני שהשופט הפסיק את המשחק והכריז, לטובתי . הוא אמר שלא ראה מפסידן גרוע כמוהו כבר הרבה זמן. רק חבל שהשרירן לא יכל לשמוע אותו בגלל שלא היה בהכרה".

הסיפור כל כך הצחיק את בני החבורה כעת, עד שמוג'ק היה מתגלגל על הריצפה ומחזיק את בטנו בכדי שלא תתפוצץ מצחוק, בג'יאן צחק בקול עבה וחבט את כוסותיו על השולחן באקסטזה וקורונה גיחכה גיחוך צורמני בקולי קולות וכמעט ונחנקה מן המשקה ששתתה.
דקה לאחר שנימי סיים את סיפורו חיוכו התחדש למראה ההליוס השרירי הנכנס אל הפאב. בגדיו היו קרועים וחבורה בולטת עיטרה את צד ראשו. בני החבורה הביטו לעברו ולא יכלו לעצור את צחוקם למראהו. בנוסף לבגדיו הקרועים והרטובים, חתיכת בול עץ היתה תקועה על טפר ברכו. נימי שאג קריאת ניצחון וקרא."נו, ראית ? כמה שרימית, זה ממש לא עזר לך ילדון . בפעם הבאה תתרכז במשחק ולא בלרמות" הוא ציחקק וחייך לעברו.
הנערה ההליוסית הופיע אז בפתח החדר בחיוך. היא ניגשה אל נימי והעניקה לו נשיקה על לחיו. לאחר מכן רשמה את מספר הטלא-חלל שלה על פיסת נייר ותחבה אותה לכיסו.
ההליוס השני, אחז את הבליטה בצד ראשו והסתלק מן המקום תוך כדי שהוא צועק הערות לא כל כך מחמיאות כלפי אמו של נימי, כלפי בני משפחתו, חבריו, ואפילו כלפי חיות המחמד שלו.
נימי עצמו היה טיפוס עניו ביותר והסתפק בתנועות מגונות בשלוש מידיו, ובהרמת הגביע בהתרסה בידו הרביעית.

לאחר שהצליחו להירגע מן הצחוק ולהחזיר לעצמם את נשימותיהם, פנה נימי אל חבריו ושאל."לאיפה לעזאזל אתם נעלמתם כשכל זה קרה לי ?".
בן האדם דיבר ראשון."אני קצת התגעגעתי לספינת הקרב שלי, אז קפצתי לסימולטורים. בשם החלל , הסימולטורים נהיו יותר מסובכים מהדבר האמיתי"
הזירדנזאקית ליטפה עם זנבה את לחיו של האדם בהתגרות ואמרה."מוג'ק רבילי, טייס הקרב המוכשר שלנו. אל תגיד לי שמאז שהצבא זרק אותך נהפכת לי לרכרוכי"
מוג'ק, שהיה רגיל להקרא פשוט"מו", ניער את ראשו בעצבנות בעקבות ההתגרות ואמר."קודם כל, כבר לא הטסתי חללית אמיתית ב-שלוש השנים האחרונות. שנית, לא הספקתי להגיד לכם שלמרות הכל, הצלחתי לשבור את רוב השיאים של המכונה. ולבסוף… ממה לעזאזל עשוי הזנב שלך קורונה ? הוא ממש נעים . אני רוצה עוד ליטוף בבקשה.." הוא אמר בקול מתחנן וילדותי.
קורונה הכירה יותר טוב את 'מו הקשוח והעצבני' אך היא נהנתה מעט מן המחמאה הפיזית, ונתנה לזנבה ללטף את ראשו ברכות.
"חבל שאינך בת אדם" הוא הפטיר."היינו יכולים לעשות כיף חיים ביחד".
היא צחקה ווהצביעה עליו."חמודי, אתה לא היית עומד בקצב שלי אפילו אם הייתי פריכילית. תמשיך לחלום".
קורונה הביטה לעבר הרביעי שבחבורה.
"תגיד בג'אן. אתה עשית משהו מעניין בשעתיים האחרונות ?".
"מה ?" שאל הבידג שהיה עסוק בלהזמין מנת בשרים גדושה מן המלצר הזירדנזאקי שניגש אליו באותו הרגע.
"רק רגע… ספרי קודם מה עשית את קורונה". הוא אמר והמשיך לדפדף בתפריטו ההולוגרמי התלת מימדי של המלצר.
קורונה הסיטה את מבטה מן המלצר הזירדנזאקי שחייך לעברה חיוך שובב."סתם שיחקתי סקווש מטרות וקצת גורדי-פן". משום מה היא הסמיקה מעט באמרה את הדברים.
"נו ספר כבר. מה היה איתך ?"
הוא הצביע לבסוף על מנת הבקר המתובל שמולא בעוף ודגים וחייך חיוך מלא ציפיה לעבר המלצר.
"טוב אני נהנתי משחיית סנפירים באוויר ללא כבידה. אני אומר לכם… זה באמת כיף לא נורמלי . הוסיפו למתקן איים מעופפים מעפר וגם שיחים גדולים הגדלים בצורת כדורים מעופפים. הציפורים הצבעוניות ששמו בתוך המתקן הרגו אותי מצחוק. אין להן מושג איפה הלמעלה ואיפה הלמטה ולאיזה כיוון צריך לנפנף את הכנפיים".
"וואוו" קפצה קורונה בהתרגשות."גם אני רוצה ללכת לשם"
"חכי שניה עוד לא סיימתי" המשיך בג'יאן."כשהתחכחתי באחד מן השיחים סתם ככה בשביל הכיף, שמתי לב לפתע, כי להבה כחולה אופפת את ראש השיח. אבל הלהבה הייתה קרה לחלוטין והשיח לא נשרף באמת.
ואז, דיבר אלי קול מלא הדים, שאמר לי משהו כזה:"של סנפיריך מעל רגליך? כי המקום בו אתה מרחף, קדוש הוא…"
הסתכלתי למעלה… הסתכלתי למטה… ולא ראיתי איש. אבל התחלתי להבין, מאיפה, אני מכיר את הקול הזה."
"אני לא מאמין" התפרץ מו לשיחה."זה בדיוק קטע מאיזה ספר עתיק שדפדפתי בו פעם. משהו על אל כלשהו והמשרת שלו"
בגי'אן הרים את ידיו הקדמיות לאויר."אה-הה !? הוא בטח חשב שאני מכיר את הקטע הזה בגלל שאני כל כך זקן וחכם והוא ניסה לשעשע אותי _"
"שניה". הפסיקו מו."אתה רוצה להגיד לי, שיש לך חבר אל, ולא סיפרת לנו על זה אף פעם ?".

פרק שני
ההתרסקות

"תגיד לי מוג'ק, אתה באמת מאמין שיש כזה דבר שנקרא אלוהים ? עכשיו באמת הצלחת להפתיע אותי". אמר בג'יאן. הוא הרים את גבותיו גבוהה לאויר, ונענע את את ראשו מצד לצד באכזבה.
"אני בטוח, שאולי… יש אלוהים" השיב לו מו בעייפות. לא היה לו כלל כוח להכנס לדיון בסוגיות שברומו של עולם.
"תשמע. אני כבר בן שלוש מאות וחמישים שנה ותאמין לי שלא עשו אותי באצבע. הספקתי לעבור הרבה עבודות בעיניים בחיי בכדי שאני אלמד לא לסמוך על אף אחד. אני אומר לכם, אני בחיים לא אאמין בשטויות האלו על אלים ויישויות קוסמיות עליונות."
מוג'ק חייך."בג'יאן, אתה- אפילו אם פעם, אחד מהאלים יהפוך אותך לעז חלל מרחפת שמשתינה תה עם לימון וקוביות סוכר, גם אז אתה לא תאמין שהוא קיים"
נימי צחק בקול מן התיאור הססגוני .
קורונה התאמצה לחשוב תחת השפעת האלכוהול הפריכילי ולבסוף פנתה אל בג'יאן ואמרה."בכל אופן- אם זה לא היה אל, מאיפה לעזאזל שמעת את הקולות האלו וראית את האש הכחולה ?"
"אהה-הה . שאלה מצוינת קורונה" הוא ענה."כפי שאתם יודעים יש לי מוח אנליטי מצוין וגם זיכרון אקסטרא-אורדינרי, ובעזרת שני אלו, הבחנתי שבאותו זמן ענדתי על פרק ידי את מחשב הצמיד מקרין ההולוגרמות הקטן והחמוד הזה שלי."
החבורה הביטה על המכשיר הענקי שהיה כרוך סביב פרק כף ידו של הבירדג. היו לו אורות זוהרים ומסך מרצד, שאפילו לויתן חלל(X) חצי עיוור לא היה מפספס ממרחק קילומטר. בני החבורה ידעו כי מצבו הכלכלי של בג'יאן היה גרוע ביותר מאז שהתגרש ובזבז את כספו על ההנאות והפינוקים הרבים, אולם הם לא שיערו בנפשם שהוא יתדרדר עד כדי קניית מחשב כף יד שנחשב כה עתיק ומסורבל אפילו על כוכב כה פרימיטיבי מבחינה טכנולוגית כמו בופו.
בג'יאן המשיך בסיפורו, מתעלם ממבטיהם התמהים."המכשיר הזה מקושר לרשת העולמית של הפדרציה וכך כפי שאתם יודעים, אפשר להתקשר אלי ולדבר איתי ויזואלית. אולם לחילופין, אפשר לנסות ולהשתלט על המערכת, ולהשיג שליטה בהולוגרמות ובקולות של המחשב. מכשנזכרתי בעובדה זו, החלטתי לנסות ולכבות את המכשיר"
"הודות למוחך העילאי" השלים איתו נימי, תוך כדי שהוא משתדל שלא לגכך בקול.
"אוקי, אז אתה צוחק עלי ?" ענה בג'יאן."תצחק על החבר שלך פה, שבאמת האמין שמדובר באל אמיתי"
מו הרים את גבותיו בלאות לעומת הבירדג, והניד את ראשו מצד לצד.
"בכל אופן, לאחר שכיביתי והדלקתי את המחשב מחדש, גיליתי שזה היה חבר ישן שלי- טארבו, שניסה לעבוד עלי בעיניים בשביל הכיף. אבל לאחר ששוחחנו קצת התברר לי שהיו בפיו גם חדשות חשובות.

(X) לויתן החלל הוא יצור ענק המרחף בחלל בין הכוכבים ומתקיים שם בעזרת אטמוספירה פנימית המצוייה בבטנו. ראייתו חלשה במיוחד, ויש טוענים כי קיים מין עיוור לחלוטין של ליוויתני חלל.

הוא סיפר על שמועות שהופצו ברשת אודות החרפה רצינית בקרבות כנגד הג'ירנאכסית בכל רחבי הפדרציה"
"רגע? היק" גיהק מו."אתה אומר שהחבר שלך לא? היה? אל בכלל ?" הוא שאל. ניכר בו שהוא מושפע יתר על המידה מן האלכוהול החיזרי החזק, שהיה נמזג לקיבתו במהירות מסוכנת של כארבעה ליטרים לשעה.
לאחר מאבק מחשבתי בולט כנגד השפעת אותו השיכר עצמו, פנתה קורונה לעבר הבירדג."בג'י, יש לי שאלה. אתה דיברת על 'הג'רנאבים' קבוצת הכדורגל, או על 'הג'רנאכסים', ימח שמם, החיזרים הרצחניים ?"
"הג'ירנאכסים , הג'ירנאכסים. אני מדבר על המלחמה ולא על משחק כדורגל ארור" אמר בג'י בכעס.
"רגע, תרגע," השיב נימי."מה בדיוק החבר שלך אמר על החרפת הקרבות ? , איזו התפתחות היתה במלחמה ?"
"אף אחד עוד לא יודע בדיוק, אבל השמועות אומרות שזה הולך להיות קרב גדול. יותר רציני מכל מה שקרה עד עכשיו. אגב, חבר שלי טארבו הוא גאון טכנולוגי והוא אמר שהמחשב להקבלת הנתונים שבנה- חזה כי 'רק כוכב השחר הזועם יביא לנצחון במלחמה'"
"כוכב השחר הזועם ?" שאלה קורונה וכיווצה את גבותיה בתמיהה.
שתיקה שררה בין החברים והם הביטו לעבר בג'יאן בשאלה. האם דבר ממשי כלשהו בעולם, יכל להפסיק את המלחמה עקובת הדם בת עשרות אלפי השנים.
"באמת שאין לי מושג על איזה כוכב הוא מדבר. הטלא חלל שלו נהייה בלתי זמין משום מה"
נימי הביט באחרים, ואחר שוב בבג'י."מעניין. תגיד, אין לך שום רמז ל-למה הקרב הקרוב הולך להיות קרב חשוב כל כך ?"
בג'י ענה בהיסוס."אני חושב שזה קשור לטכנולוגיה חדשה, שהחליטו להשתמש בה בהפתעה. או משהו כזה…"
"רגע." עצר אותו מו בבלבול."מי החליט להשתמש בטכנולוגיה החדשה ?, הצד שלנו , או הצד שלהם ?"
בג'י נראה מופתע בעצמו בעקבות השאלה."אה … אני באמת לא יודע. נראה לי שהצד שהמציא אותה. בכל אופן, אני חושב שאם יהיה משהו רציני, החדשות הפדרטיביות ידווחו על כך מיד".
היתה הפסקה קצרה בשיחה, בה שלושה מבני החבורה נשאו עיניהם לעבר הטרידיויזיה(X).
הכתבה ששודרה במכשיר דיווחה בכלל על התפתחות מפתיעה בתחום מדע הקוסמטיקה היישר מאוניברסיטת 'עור תינוק', שבכוכב סיליקון 969.
הרביעי שבחבורה התבונן דווקא לכיוון אחר, ומצא שם, למורת רוחו, דברים הרבה פחות נחמדים.
היה זה מו שהתבונן אל מחוץ לחלון ואמר."תגידו אתם חושבים שזה שחללית ג'ירנאכסית מעלה עשן, שטסה בחוסר יציבות, לכיוון שלנו, זה משהו רציני ?"
"וואו , ואני חשבתי שאני שיכורה", נאנחה קורונה.
היא הסתכלה לעבר נימי, בג'יאן ומו, וראתה את לסתותיהם השמוטות ואת הבעות פניהם ההמומות. היא הבינה בפתאומיות שמדובר בדבר מה המהווה סכנה אמיתית.
קורונה נעמדה על רגליה האחוריות ונשענה עם רגליה הקדמיות על השולחן. אז הביטה מעבר לראשו של מו לעבר החלון הקמור בצידו השני של החדר.

(X) הטרידיוזיה, היא טלויזיה מיוחדת המראה תמונות בשלושה מימדים בעזרת הולגרמות.

עננים בצבע סגלגל כיסו את השמיים עד לקו האופק. הם התגלגלו לעברם כמו ענני עשן ענקיים של הר געש שזה עתה התפרץ. שביל של עשן שחור שהסתלסל מכיוון מזרח הסתיים בנקודה שחורה במרחק. הייתה זו חללית כלשהי שהתקרבה לכיוונם. לפתע, נראה פיצוץ אדיר בצידה של הנקודה. ממנו עפו ניצוצות וחתיכות קטנות יותר של נקודה, שנפלו לכיוון הקרקע מתוכה.
"יש לך עיניים מצויינות מו, זאת באמת חללית ג'רנאכסית", אמר נימי.
"הופה – זה לא טוב . היא ממשיכה לטוס לכיוון שלנו" אמר בג'י תוך שהוא קם מכסאו ותפס בידה של קורונה.
נימי קפץ מעל זנבו ונעמד על רגליו."מו, אתה מספיק פיקח בשביל להגיד לרגליים שלך להתחיל לברוח מהמקום המזורגג הזה ?"
מו נעמד על רגליו והחל לרוץ בין השולחנות לצידו השני של החדרלכיוון אולם הקזינו."כן, אני חושב שהן עובדות מצויין. רגע," הוא הפנה לאחור את מבטו לעבר נימי בכעס."אתה קראת למקום הזה מזורגג, לדעתי האלכוהול פה מצוין"
"תשתוק ותכנס למגדלי החירום" צעק איליו נימי.
האחרים החלו דולקים בעקבותיו, תוך שהם צווחים בפחד וצועקים משפטי אזהרה:"ברחו על נפשותיכם","חללית מתרסקת לבנין"
בג'יאן הגיע ראשון לעבר הדלת השקופה של המגדל מלא האורות הכחולים שניצב לצד טווס החלל. תפקיד המגדל היה נשיאת מאות יצורים בשעת הפגזה אטומית היישר אל תוך מערכת תת קרקעית ענקית של מנהרות מתחת לפני הכוכב. בג'יאן לחץ שוב ושוב על הכפתור של הדלת אולם דבר לא קרה.
"מוכרחים לעוף מפה עכשיו" אמרה קורונה"המגדל הזה פשוט לא עובד"
"תראו את זה" הצביע נימי בידו לעבר הרחוב הומה היצורים.
מכוניות מעופפות מכל הגדלים והצורות החלו להתרסק אל הקרקע מן השמיים ללא כל סיבה נראית לעין. מאות יצורים מפוחדים רצו בפאניקה ברחובות וניסו להתחמק מכלי הרכב המתרסקים אל הכביש.
"משהו לא בסדר עם החשמל בכל העיר" צעק בג'יאן."מוכרחים למצוא מפלט אחר"
נימי הנהן בראשו ומשך את האדם והזירדנזאקית אחריו לעבר המסדרון. בג'יאן קיפץ בעקבותיו כאחוז תזזית. הוא ניסה למצוא הסבר פיזיקלי לקריסת החשמל והמכונות ברחובות ובבניינים שמסביבו.
לא היה נראה כאילו משהו פגע במכוניות המעופפות שהתרסקו כך סתם לעבר הבניינים והחנויות. 'מדוע מערכות גיבוי החשמל המתוחכמות לא נכנסו לפעולה'. בג'יאן היה עובד עצות. הוא יכל רק להמשיך לקפץ בעקבות חבריו ולנסות לברוח מחללית הענק המתרסקת.
הם עברו ב- 7 שניות את כל אולם ההימורים הענק, תוך שהם קופצים על שולחנות, ועל ראשי המכונות. שומר הסף הבונטי הבחין אף הוא בחללית המתקרבת והחל שואג ברמקולים בפאניקה."ברחו על נפשותיכם לכיוון אולמות הטורנירים . זוהי איננה אזעקת שווא, אני חוזר זוהי אזעקת אמת . עב"ם גדול הולך להתרסק באיזור החניונים בכניסה הדרומית"
החבורה הספיקה לעבור כבר ארבעה אולמות הימורים גדולים.
הם פרצו למועדון הצ'אט, כשהם מפילים מחשבים ורהיטים בדרכם. אז הצליחו לפלס דרכם בין היצורים הנמלטים עד למסדרון הרחב, שהוביל לאצטדיון קרבות הרובוטים הענקיים.
"בג'י". צרח מו."מה כמות הנזק שיכולה לגרום חללית ג'ירנאכסית ברוחב שני קילומטרים למבנה שכזה ?".
בג'י צרח לו בחזרה."בזוית ובמהירות הזאת של התרסקות היא יכולה לחרוש בערך 14 עד 15 קילומטרים של מבני בטון ופלדה".
קורונה צווחה"עברנו רק 500 מטר, אנחנו הולכים למות"
"אל תדאגי קורונה, יש לי רעיון" צעק בג'י תוך שהוא פורץ את דלתות האיצטדיון ומנתר בקפיצות ענק במורד המדרגות לכיוונם של כמה רובוטים ענקיים, שהיו נחים בסככותיהם בצד המערבי של האיצטדיון.
"קלטתי אותך בג'י. אני באה" היא צעקה ומשכה אחריה את מו.
הם רצו עד לקצה המושבים וקפצו אחד אחרי השני לתוך האיצטדיון.
אף אחד מהם לא שם לב לכך שמו הצליח להתקל ברגל של עצמו וליפול מן המושבים אל העפר על גבו מגובה של חמישה מטרים.
"בג'י" קראה קורונה."אני מקווה שאתה יודע להפעיל את הרובוטים האלה? הם לא כלי התחבורה היחידים באיזור אתה יודע"
"לא, אני לא יודע להפעיל אותם, אני בסך הכל בונה אותם" צעק אליה בג'י בציניות מופגנת.
15 שניות מאוחר יותר, בג'י וקורונה התיישבו בתוך תא בראשו של רובוט אדום ענקי בעל טפרים ענקיים. נימי עסק בהפעלת הגנרטור שהיה קבוע ברגלו השמאלית של הרובוט. בג'י הבחין לפתע בגופו השכוב של מו ליד קיר המושבים. הוא צרח."נימי, תוציא משם את מו השיכור הזה".
נימי שבדיוק הצליח להפעיל את המנועים של הרובוט, זינק במהירות אדירה ודהר לכיוון מו, השכוב כשפניו לרצפה. הוא העמיס את מו על גבו, וגילה כי עדיין נותרה בו רוח חיים."יופי, אתה חי, תיש זקן. עכשיו תחזיק חזק בצואר שלי".
לפתע האדמה רעדה והוא נזקק לזנבו בכדי ליצב את עצמו שלא יפול.
"החללית פגעה באדמה" צעק בג'י ממרומי הרובוט
מוג'ק גידף לתוך אזנו של נימי."לעזעזל בקושי יש לך צוואר- הליוס ארור".
בג'י העמיד את הרובוט על רגליו ופיקד עליו בעזרת מוטות הבקרה לרוץ לכיוון קיר האיצטדיון השני. רעם אדיר החל להתגלגל לכיוונם, והאדמה רעדה עתה ביתר עוצמה. נימי הגיע תוך 5 שניות למהירות של 160 קמ"ש, ודהר לצידו השני של האיצטדיון בעקבות הרובוט.
באותו הזמן, מו ספג צרור טלטלות הגונות שאילצו אותו להתנער לגמרי מעלפונו. הוא הצליח להבחין בכך שבג'י שולט ברובוט וכבר הגיע לקצה האיצטדיון לפניהם. הרובוט התכונן לטפס על קיר המושבים. מוג'ק נופף בידו וצעק לו."בירדג מטורף . חכה לנו, חתיכת אגואיסט".
הרובוט הסתובב והתכופף במהירות, בדיוק בשביל לתפוס את נימי ומו- שהתגלגלו לתוך ידו כפי שמתגלגל כדר נמוך לתוך כפפתו של תופס במשחק בייסבול.
ידו של הרובוט זרקה אותם לתוך תא הבקרה ושניהם נפלו על רצפתו ברעש גדול כשהם נחבטים במכשירים השונים ובמושבים.
קורונה קראה לבג'י."נצטרך לטפס לתקרת הזכוכית ולשבור אותה".
"אין בעיה קפטן" הוא השיב לה בצעקה, ועבר בצעד את קיר המושבים.
הרובוט טיפס על הקיר בעזרת הטפרים הגדולים שנשא על אצבעותיו, ברכיו ורגליו. הוא הגיע לתקרת האיצטדיון, חבט בתקרה פעמיים ושבר פתח יציאה דרך הבטון והזכוכית.
הוא משך את עצמו לגג המבנה בדיוק כשצידו השני של האיצטדיון נרמס כולו בבת אחת בקול רעם אדיר שלווה בקולות פיצוצים עזים.
גוש אדיר של מתכת, עשן, אבק, אש וניצוצות התקרב לעברם במהירות.
בג'י הצליח לקלוט במבט מהיר את המראה המבעית של החללית המתרסקת מאחוריו. הוא פקד על הרובוט להתחיל בריצה מטורפת על גבי גגות המבנה האדיר. תוך שניה וחצי כל האיצטדיון נרמס מאחוריהם כמו פרצופו חסר המזל של מנקה זירות היאבקות פריכילי שנקלע ברגע מבעית ביותר מתחת לישבנו של מתאבק סומו בונטי שאיבד את שיווי משקלו בקרב כנגד אלוף היקום במשקל כבד.
הרובוט רץ על שיפוע המבנה וקפץ אל גג המבנה הבא. עשרות ניצוצות זוהרים ניתזו לאויר תחת רגליו עם כל צעד שעשה.
נימי הספיק בינתיים להתיישב בכיסא המפעיל וצעק לבג'י."אין לנו מספיק מהירות בג'י, הדבר הזה הולך לתפוס אותנו עוד בערך 20 שניות"
בג'י הביט בטירוף לכל הכיוונים, מנסה למצוא דרך מילוט בשביל הרובוט. במקומה הוא גילה מבנה בגובה 50 מטר לפניו, אותו לא יכל לעבור בקפיצה.
"חברה, רק רציתי להגיד שאני? אוהב אתכם, לפני שהכל נגמר ב'קווטש' אחד גדול" אמר נימי ביבבה חנוקה.
"רגע אחד" הכריז מו, כשהוא נתלה על מעקה התשקיף. הבעת פנים מטופשת למדי הייתה מרוחה על פניו."לא נוכל לשתות קצת אלכוהול חייזרי משובח, לפני שאנחנו הולכים ?".
הוא ליקק את שפתיו כשהצביע על מיכל מתכתי גדול בעל מכסה פלדה אדיר, עליו היה כתוב באותיות זוהרות 'אלכוהול פרוכילי- זהירות סכנת התלקחות / התפוצצות'.
"מו, אתה גאון," קרא בג'י."אנחנו רק צריכים פתיל והתותח הזה יעיף אותנו מכאן לקיבינימט."
"אני לא רוצה להרוס לך," צעקה קורונה."אבל הבגט הענקי הזה הולך לרסק אותנו עוד 10 שניות, ואתה רוצה לחפש עכשיו איזה פתיל מזורגג ?"
"מזורגג – כן, מזורגג" קרא בג'אן בהתלהבות שנראתה לכולם מטורפת לחלוטין. הוא כיוון את הרובוט אל המיכל וגרם לו לרוץ, לזנק באויר ולנחות עם ברכיו על מכסה הפלדה. אחר כך הוא הניף את יד המכונה גבוה באוויר, וגרם לאצבע המורה של הרובוט להסתובב כמקדחה סביב פרקה התחתון.
אז, הוא תקע בעוצמה את האצבע אל תוך מכסה הפלדה שתחתיו.
ניצוצות רבים ניתרו מן המתכת, עד אשר נקדח בה חור עד לצידה השני.
באותו הרגע נשמע פיצוץ אדיר תחתם שנגרם כתגובה לניצוצות של הקידוח, שנשרו לתוך החומר הרגיש בתוך המיכל הסגור.
בני החבורה נדבקו לכסאותיהם, ומו נפל ונמרח על הרצפה.
הרובוט הענקי נורה לאויר כשאצבעו תקועה במכסה. היה זה ממש כמו לראות ליצן ענקי הלבוש בשריון ברזל , שהחליט, ברגע של טפשות טוטאלית, לירות עצמו מתוך תותח קירקס אל מעבר לשורת בנייני עיר.
כשכמעט הגיעו באויר לשיא הגובה, נזכר בג'י לצרוח פתאום"ואל תשכחו , חס וחלילה, לחגור חגורות"
הבעת חרדה נסכה על פניו של מו. 'מאיפה לעזעזל אני אמצא חגורה עכשיו ?' הוא חשב. הוא הבחין שעל יד המקום בו שכב על הרצפה, התנופפו להם לאויר כמה כבלים משוחררים מתוך פיר החשמל. הוא תפס אותם במהירות וקשר אותם סביב מותניו בקשר כפול.
כאשר הרובוט הגיע לשיא הגובה, הם ראו שבג'י אכן הצליח לכוון אותם רחוק קדימה, לעבר בנין גבוה. ועכשיו הם טסו באויר כמעט מעליו. הרובוט החל ליפול לעבר כמה צלחות לווין ענקיות שישבו על ראש הבניין.
גג הבנין היה בעל שיפוע ארוך, שנמשך עד לתקרה השקופה של בריכת הטורנירים התת מימיים.
בג'י הצליח להפטר מהמכסה הענקי שהיה תקוע על אצבע הרובוט, אך המחיר היה איבוד כל כף היד הימנית של הרובוט.
הוא ניסה לנחות על רגליו ולתפוס באנטנת תקשורת גדולה עם ידו השמאלית של הרובוט, אך הוא פספס לחלוטין ונפל בחבטה אדירה עם ישבנה של המכונה לתוך צלחת לווין ענקית, שנעקרה ממקומה והחלה מחליקה בפראות לכיוון גג הזכוכית של בריכת הטורנירים .
למרות שמוג'ק השיכור קיבל את המכה החזקה מכולם, הוא צעק בהתלהבות"איזה כיף . לא התגלשתי במגלשה מאז שהייתי בגן".
בג'י צרח משהו שנשמע כמו"אני לא יודע לשחות לעזעזל"
כאשר הם פגעו במעקה הבטון, שנמצא בקצה הבניין, הרובוט קיבל מכה אדירה וקיפץ לאויר, ואז הם שמעו את נימי צועק מעליהם."אני לא יודע לעוף לעזעזל"
חגורת הבטיחות שלו התנפנפה מהמושב אל האויר? היא הייתה מקולקלת.
הרובוט ונימי נפלו מטה דרך תקרת הזכוכית, שנשברה למליון חלקים קטנים בקול נפץ רם.
נימי נפל לצידו של הרובוט, ושבר חור קטן משלו בתקרת הזכוכית.
הרובוט צלל לתוך בריכת המים העמוקים 'בספלאש' אדיר, שיצר גל בגובה ארבע וחצי מטרים. הרובוט שקע עד לרצפת הבריכה, ונימי צלל אחריו מבלי לעצור אפילו בכדי למלא את ריאותיו אויר.
הוא נעזר בזנבו בכדי לצלול במהירות לכיוון ראשו של הרובוט . בתוך תא הפיקוד, הוא ראה שבג'י וכולם איבדו את הכרתם. הוא התיישב ליד בג'י ותפס בהגאים.
תוך שלוש שניות הוא הצליח להעמיד את הרובוט על רגליו, והחל להוליכו בתוך המים לכיוון השיפוע היוצא מן המים.
הרובוט המשיך ללכת עד שהראש שלו יצא מן המים. נימי עזב את ידית הפיקוד, ופנה להציל את בני החבורה, תוך שהוא לוגם כמה שאיפות אויר קריטיות בשביל עצמו.
הוא נתן לקורונה שתי סטירות, בכדי שתצא מעלפונה. הוא ידע כי היא אמפיבית ואינה מסוגלת לטבוע במים.
כשיצאה מעלפונה, היא פנתה במהירות להנשים את מו ולהוציא את המים מריאותיו. נימי תפס את רגלי הקנגורו של בג'י והתחיל לדחוף ולמשוך אותן נגד חזו, כאילו היו ידיות של משאבת מים. בערך רבע ליטר מים השפריצו מפיו של בג'י, לפני שהחל להשתעל בכבדות והקיא עוד מים מריאותיו.
"אני מוציא אותנו מכאן" צעק נימי, כאשר הרעם האדיר של סילוני החללית הג'רנאכסית מאחוריהם ליווה את מילותיו.
הרובוט הענקי יצא מן המים, נוטף כולו, והחל לרוץ לכיוון היציאה. הוא בעט בפראות בדלת הגדולה ופרץ החוצה מן המבנה אל הפארק הפתוח של גן העיר. אז החל לרוץ קדימה תוך שהוא רומס עצים שלמים תחת רגליו.
בדיוק מאחוריהם, הם ראו את הסיגר הענקי מרטש את המבנה האחרון של פאב הפטיש, וממשיך בשעטה לעברם. סילוניו האדירים המשיכו לדחוף אותו קדימה בעצמה.
"סוף-סוף אפשר לראות את הכיוון של החללית."קרא בג'י."תתחיל לכוון את הרובוט לשעה 10:00, נימי".
נימי משך בהגאים והרובוט החל לסטות שמאלה במרוצתו.
ענן האבק החל להשיג אותם כשהגיעו לבתים הראשונים של העיר.
לפתע הבחין מו בזקן היושב על ספסל בפתח הגן, ומקלף פרי חייזרי דמוי בננה שנקראה גשפונקלה להנאתו.
"הי, זה נראה כמו סבא שלי" הוא צרח, והצביע קדימה.
"בג'י- אתה מוכרח לאסוף אותו, אחרת הוא בטוח יהרג"
"מה ?, על מה אתה מדבר לעזעזל, אנחנו בעצמנו הולכים למות"
מו זינק אל כיסא הפיקוד, דחף את נימי הצידה, ותפס בהגאים. הוא פיקד על הרובוט להאט את הריצה, בכדי להתכופף ולעקור את הספסל ממקומו ביחד עם הזקן.
הזקן נאחז בספסל בכל כוחו.
קורונה, נימי ובג'יאן פצחו כולם במבול של צעקות בהלה היסטריות וקללות בלתי מובנות. אך מו רק צעק לעבר הזקן תוך שבג'י דוחף אותו הצידה, ותופס שוב בהגאים."סבא, זה אני מוג'ק- הנכד שלך, מצטער על כל זה אבל עב"מ ענקי הולך למעוך את כולנו"
קשה היה לשמוע את קולו של הזקן שהתטלטל בפראות בידו של הרובוט והאויר ברח מריאותיו לסירוגין, אולם מו הצליח להבין את צעקותיו.
"נכד מטורף?….. תוריד אותי מייד או שאתה……? מנושל מהירושה".
"אבל סבא" צעק מו."אין לנו זמן, הדבר הזה הולך למעוך אותנו כמו בננה בשלה באביב, תחת גלגלי דחפור ענק"
"אמרתי לך שתוריד אותי מייד……. יש לי מקלט אטומי ישן מתחת לחנות שלי ……. אני הול…"
"שמעתם את זה" צעק מוג'ק."לסבא שלי יש מקלט אטומי ישן אנחנו נצא מזה חיים אחרי הכל"
"באיזה רחוב זה ?" צרחה קורונה בשאלה.
"באיזה רחוב זה סבא ?" צעק מו.
"זה ברחוב פיורד 14 יא נכד……… שלא בא לבקר?…. אף פעם את?…. הס…"
מו צעק"זה ברחוב פיורד 14 הנה, תטפס על הבניינים שמשמאל"
הרובוט החל לזנק על ראשי בניינים בתוך ענני האבק הענקיים שהתערבלו ועטפו אותם מכל הכיוונים.
"הנה זה שם……. קדימה" צעק הסבא בהתרגשות. בג'י קפץ מן הבניין אל הכביש והחל לבעוט בכלי רכב ריקים שהפריעו לו במנוסתו.
הם הגיעו לפיורד 14, והרובוט הניח את הסבא והספסל על הרצפה. החבורה קפצה במהירות מראש הרובוט. הזקן פתח את דלת חנות כלי הנשק במהירות וצעק בקול."מהר – למדרגות"
נימי עבר אחרון דרך פתח הדלת, וראה מאחוריו בחטף קטע קטן מגוף הספינה הבוערת והמרוסקת, כשהוא דורס שורת בניינים אחת מאחוריהם ומעיף את הרובוט לכיוונו.
הוא הספיק לנתר לעבר גרם המדרגות ביעף ולהתגלגל עד לתחתיתו בדיוק כאשר הבנין התרסק לחצץ. תקרת מסדרון המדרגות כולה, נפלה על ראשו.

[אורי מני]

פרק שלישי
מחסן הנשק של דוג'ר- החלטה גורלית

"אתם חושבים שהוא נהרג ?" שאלה קורונה בדאגה, כשהיא מביטה לעבר דלת הפלדה האדירה שסגרה על המקלט האטומי.
"ר.. ר.. ראיתי את התקרה ? נופלת על הראש שלו" גמגם מו בעיניים דומעות. הוא סמך על כך שאף אחד לא יכול לראות את דמעותיו בשל החשיכה.
"טוב? עברה כבר רבע שעה, והחללית כבר נעצרה מזמן שם למעלה." אמר בג'יאן."כדאי שנפרוץ את הדלת, ונראה אם הוא עדיין בחיים".
"קחו אחד מרובי הלייזר שלי, איפהשהו שם בפינה" אמר הסבא.
"אה? אנחנו לא יכולים לראות כלום בחושך דוג'ר, יש אולי למישהו מצית ?" שאל מו בהיסוס, כי ידע שחבריו אינם מעשנים בדרך כלל.
"לא" אמר בג'י."אבל אני יכול להשתמש בראיית הסונאר שלי?. כסו לשנייה את האזניים, זה קול שלא נעים כל כך לשמוע".
הם כיסו את אזניהם והסבא כיבה את מכשיר השמיעה שלו. בג'י חיפש בחדר בראיית הסונאר שלו, חפצים בגודל של רובה לייזר.
הוא מישש כמה בולי עץ להסקה וגם כמה כריות סבתא ישנות. עד שמצא כלי נשק כלשהו מפלדה. במאה הזו, רוב כלי הנשק השתמשו בלייזר או בפלאזמה, ולכן בג'י נזקק לסוללה.
הוא"ראה" קוביית מתכת בגודל המתאים, ודחף אותה לתא המחסנית. לאחר מכן, הוא משך את ידית עוצמת הירי לעבר מידת פליטת האנרגיה המינימלית, וכיוון את הנשק לעבר גזיר עץ, שמישש כבר קודם לכן בחיפושיו.
קרן לייזר אדומה האירה את החדר, והדליקה אש בקצה גזיר העץ. לשמחתו, הרובה עבד .
בג'י הדליק בעזרת הרובה עוד מקלות, והושיט אותם לאחרים."הנה, יש לנו לפידים עכשיו"
היצורים נטלו את הלפידים ופנו לעבר הדלת.
"אין סיכוי שהיא תפתח ככה סתם, עם כל הלחץ של ההריסות מהצד השני" העירה קורונה.
"אני חושב שאת צודקת" אמר בג'י והתקדם לעבר הדלת.
"אין בעיה," אמר לאחר התבוננות מהירה בצירים."אני אמיס את הצירים בעזרת הלייזר, והדלת תיפול פנימה. מה אתם אומרים ?"
"מוסכם עלי" קרא מו, וזז שני צעדים אחורה.
האחרים עשו כמותו במהירות. בג'י הפעיל את הלייזר והמיס את הציר התחתון של הדלת. לאחר מכן, הוא ירה בציר העליון, והדלת נפלה פנימה יחד עם ערימה של עפר, טיח ושברי לבנים.
היה שם חשוך לגמרי, והם הבינו שהיציאה במדרגות נחסמה לגמרי בקומת הקרקע מעליהם.
"תביאו את הלפידים. יש פה משהו שנראה כמו קצה הזנב של נימי" אמרה קורונה וטיפסה על ערימת העפר במהירות.
הם החלו חופרים בחפזה בעזרת ידיהם ובעזרת קרשים שמצאו במחסן.
אט אט, התגלה גוש מתכתי גדול מתחת לערימה.
הם המשיכו לחפור עד שמוג'ק צעק"אני לא מאמין, אלה הפנים של נימי"

הם פנו להביט תחתיו, ואכן ראו את פניו של נימי ניבטות אליהם מתוך העפר עשויות מתכת מוצקה, ומחזירות אליהם את השתקפות אורות הלפידים.
"מה לעזעזל קורה פה ?" שאלה קורונה בפחד.
"איך יכולתי לשכוח" אמר פתאום בג'י בצרידות."למדתי על זה בשיעור ביולוגיה אוניברסלית?"
הוא כחכח בגרונו."יש להליוסים יכולת לשנות את מבנה רקמותיהם עד שיהיו עמידות ללחץ עצום. הדבר דורש אנרגיה אדירה, והם יכולים לההרג רק מהניסיון לעשות זאת. אבל ההליוס הזה פה, היה נהרג- אם הוא לא היה עושה זאת. אני צריך שתביאו לי מים"
הזקן פתח את כיס מעילו והוציא מתוכו בקבוק מים מינרליים."זה בסדר ?" הוא שאל.
"כן, זה מצוין, תודה." אמר בג'י.
הוא פתח את בקבוק המים ושפך את מחצית תוכנו על גבי פניו של נימי.
הם הביטו בציפיה במשך דקה, עד שנראו סדקים קטנים במתכת שעטפה את פני ההליוס.
לפתע, הפנים כולן זזו, וקליפות עבות של מתכת נשברו מעליהן.
נימי לקח שאיפה אדירה של אויר לריאותיו, ואחר השתעל כששביבי מתכת מנצנצים עפים החוצה מתוך פיו.
"זאת הפעם השניה היום, שאני כמעט נחנק למוות" הצליח להגיד בקושי, משום שמשקל העפר לחץ בחזקה על ריאותיו.

הם הצליחו לחלץ את כל גופו של נימי מערימת ההריסות, רק עשר דקות מאוחר יותר.
נימי הגדול והחזק נהייה יותר קטן, צנום ומסכן. נראה היה כאילו קומתו נמכה .
"מה תאמרו ? שרדתי את מבחן גוף הברזל . זה אומר, שאני הליוס אש עכשיו" אמר נימי בהתלהבות גדולה.
"מה זאת אומרת הליוס אש" שאלה קורונה בסקרנות.
"טוב?"השיב לה נימי,"הליוסי אש, הם מגיני המלכים. כאשר פורצת מלחמה, האמיצים מבני ההליוס מנסים להפוך את גופם לדמוי פלדה. אלו ששורדים נהיים מגיני המלכים, משום שגופם משתנה והפוטנציאל של כוחם ומיומנויותיהם גדל במידה מסוימת. ולכן הם נחשבים להליוסים מפותחים."
"עכשיו לא אוכל לטעון שאתה טיפוס ברברי ולא מפותח" אמרה קורונה וצחקה בכדי לעודדו.
הזקן הסתכל בנימי ושאל אותו בספקנות-"תשמע אני לא מכיר אותך בכלל ? אבל שם למעלה, ראיתי אותך, ונראית הרבה יותר מלא, וחסון . עכשיו אתה נראה ממש כמוני ? איש זקן, צנום וחלש. האם זה מה שנקרא אצלכם שיפור פוטנציאל הכוח והמיומנות ?"
"באופן מוזר, כן." השיב נימי."הגוף שלי יפצה עם הזמן על כל התאים שעברו שינוי, ובנוסף התאים שלי למדו כיצד להפוך את עצמם ליותר חזקים, גמישים ומותאמים ללחץ. המחקרים שלנו הראו גם שתאי המוח יכולים לקבל אפיקי התפתחות חדשים בעקבות הצלחה במבחן הברזל".
"אם כך, אני מאחל לעצמי גם מבחן ברזל שכזה, משום שלא נותרו לי, ממילא, עוד שנים רבות להתחזק ביקום הזה" השיב הזקן.
נימי חייך אליו חיוך עקום, ואמר"בשביל התפתחות כזאת קטנה, לא שווה לך בחיים לעבור את הכאבים שעברו עלי לפני חצי שעה."
"כל מה שהיה יכול לחזק אותי, או להאריך את חיי, הייתי מסתכן בו" השיב הזקן, כאילו היה הדבר, ברור מאליו ולא ניתן כלל לויכוח.
"סבא, על מה אתה מדבר בכלל," התרגז מו."אתה רק בן 220. יש לך עוד 30 עד 40 שנה לחיות ולהנות(X). אז תפסיק לחשוב על המוות ועל שטויות אחרות שבמילא לא יועילו לך. תהנה מהחיים עכשיו"

(X) בני האדם חיו בתקופה זו כ250 שנה עקב העיבודים הגנטיים הרבים שעברו.

" טוב, נכד נחמד שלי. אמנם אתה שיכור כלוט, אבל אולי אתה צודק. אני באמת צריך ללמוד להנות מן הזמן"
בג'י שם לב לכך כך כי הוא שכח לגמרי את מצב הביש בו נמצאו.
"טוב חברה, בואו נחזור למציאות לרגע . איך יוצאים מהמקום הארור הזה ?"
הזקן השיב לו כעבור כמה שניות."זהו מקלט אטומי, הדרך היחידה לצאת? היא הדרך בה נכנסנו"
"אם כך, נצטרך לפלס דרכינו דרך ההריסות" השיבה לו קורונה והחלה לטפס במעלה גרם ההריסות.
"הדבר השני שנצטרך לעשותו," המשיך הזקן."הוא לחפש כל ג'ירנאכסי ניצול שנוכל למצוא בסביבה".
שקט השתרר בין היצורים. כולם הביטו בזקן בשאלה.
"כן, כן," הוא המשיך."נסיון החיים והקרבות שלי, לימדו אותי משהו על הג'ירנאכסים ?רחם על חיו של אחד מהם, ובתמורה תגיע לגן עדן"
תמיהה נסכה על פניהם של האחרים בזמן שהם ניסו להבין את ההגיון שבמשפט האחרון.
"הבעייה היחידה, היא ? שכנראה תגיע לשם ? במהירות מסחררת" סיים הזקן את המשפט וצחק.
מוג'ק ונימי צחקו אחריו, אולם בג'יאן וקורונה רק חייכו חיוכים קטנים ומאולצים.
כמו כולם- גם הם שמעו את הסיפורים על אכזריותו הגדולה של העם הג'ירנאכסי.
"רגע אחד" קפץ בג'י."זוהי כלל לא האחריות שלנו, למה שדוקא אנחנו נחסל את כל הג'ירנאכסים בסביבה, ונסתכן בכך שנומת בעינויי תופת ביידי המפלצות האילו"
"תסתכל סביבך," השיב הזקן."זוהי חנות כלי הנשק הטובה ביותר בכל העיר. החנות עצמה נהרסה לגמרי ביחד עם מחסן הרובוטים הלוחמים- אבל כלי הנשק היקרים באמת נמצאים פה למטה במחסן. למרות שהרמה הטכנולוגית של בניית הנשקים האילו אבדה ונמצאה פעמים רבות כל כך בעבר בעקבות כל מלחמות האטום שעברנו- אנחנו עדיין בעלי האמצעים החזקים ביותר באיזור להילחם בממזרים האילו. בנוסף אם לא נגן על עצמנו, היה בטוח שאף ג'ירונאכסי לא יגן עלינו …"
"בעצם, אולי הוא יגן עלינו בפני ג'רנאכסי אחר בתור הארוחה היומית שלו" השלים נימי את משפטו של הזקן בחיוך.
"מה עם כוחות הביטחון של העיר," שאלה קורונה."למה שהם לא יטפלו בבעיה ?"
מו פלט נחרה עצבנית והשיב לה."החייזרים זוללי השוחד האלו ?- קורונה, את יודעת שכל העיר הזאת מושחתת, וזה כולל את המשטרה. אני אתפלא מאוד אם רק מאתיים שוטרים עלובים יעמידו את חייהם בסכנה, בשביל להגן על תושבי העיר הזאת"
נימי נעמד על רגליו."שכחנו את כח הפדרציה. מו, תוך כמה זמן לדעתך הם יוכלו להגיע לפה, ולטהר את העיר ?"
"בד"כ הדבר היה לוקח כשלושה ימי טיסה מהמוצב הקרוב ביותר של הפדרציה? אך חוששני שהקרבות הגדולים שפרצו כעת, יעסיקו יותר את כח הפדרציה. אני מקווה מאוד שהם בכלל ישימו לב, למה שקרה פה"
"טוב, אז כולנו מסכימים לפחות על כך שעלינו לפחות להצטייד בנשקים בכדי להגן על עצמנו" אמר מוג'ק בעצבנות.
מבטו סקר את עיניהם של היצורים בחדר.
"מה יש לנו להפסיד ?" אמרה קורונה."חוץ מזה, הנשקים הם מתנות. נכון דוד סנטה-קלאוס ?" היא קרצה לזקן.
"קוראים לי דוג'ר? וכן… כל הנשקים, כולל היקרים ביותר, הם בחינם. אחרי הכל אתם הולכים להגן גם עלי, לא ?"
"דוג'ר אתה גדול," אמר בג'י."אולי יש לך תותח פוטונים ופלאסמה עצורה במחסן ? אני אהיה מאוד שמח לקבל אחד כזה"
"כן, אבל יש לי רק אחד. הוא נמצא בארגז עם המכסה הכחול שם" הוא הצביע לעבר עומק החדר.
"סבא, סבא" קפץ מו."אני רוצה את קרן המוות שאף פעם לא נתת לי לגעת בה כשהייתי קטן".
"טוב, מאז נהפכת כבר לטייס קרב, לא ? . רק תזהר כשאתה מכוון אותה מו, היא מצליחה להמיס סגסוגות מתכת עילאיות בקלות מפחידה."
"אני מבטיח סבא רק איפה היא ?"
"אני חושב שעדיף שנחכה עד שתהיה יותר פיקח בשביל להשתמש בנשק, מו . וחוץ מזה השם המקצועי של קרן המוות הוא ה KINANGRNSHKDN32"
"קרן המוות- כמו שאמרתי.." נהם מוג'ק בעצבנות."אפשר למות מלנסות ולבטא את השם הזה"
"תגיד דוג'ר" אמר נימי, וצעד קדימה בחולשה ניכרת."אני מת מרעב, אולי יש לך אוכל ושתיה במקום הזה ?"
דוג'ר השיב לו בחיוך."נערי… המקלט הזה מוכן למלחמה אטומית וכמות האוכל פה מספיקה ל- 12 שנים בשביל ארבעה יצורים. אכול כפי יכולתך, הליוס מצומק שלי, ואל תתבייש"
קורונה צעקה ממעלה ערמת העפר."חברה אני צריכה עזרה פה בחפירות, תעזבו לרגע את הצעצועים שלכם ובואו לעזור לי"
נימי, בג'י ומוג'ק ניגשו לעזרתה בחוסר רצון מופגן.
הם חפרו דרך ההריסות כלפי מעלה במשך 20 דקות. אז ידו של נימי נתקלה במתכת חזקה מעליו, אותה לא יכל לשבור או להזיז.
בג'י פסק בהתרגשות-"זוהי סגסוגת מתכות שיוצרה בטכנולוגיה ג'ירונאכסית"
"רק רגע…" עצרה קורונה את נשימתה."אתה רוצה להגיד לי שהחללית הג'ירונאכסית חונה ממש מעלינו ?"
הזקן העביר את אצבעו בפליאה וביראה על גבי הפיתוחים המוזרים שכיסו את המתכת החייזרית.
בג'יאן כחכח בגרונו."כן… אני סבור שאכן, זהו המצב"
קורונה כמעט וחטפה התקף לב.
בג'יאן דרך את רובה הפוטונים שלו במהירות, והביט לעבר המתכת הג'ירנאכסית כאילו ג'ירנאכס רעב הולך לפרוץ בכל רגע דרך המתכת, ולזנק לעבר ראשו .
מוג'ק סטר לעצמו על שתי הלחיים ושפך על עצמו כוס מים"מוכרח להתפקח מהר…" הוא חזר ואמר מספר פעמים כאילו היה במילים עצמן כוח קסם שיעזור לו להתגבר על השפעת האלכוהול החזקה.
נימי לבדו התעלם מן הממצא המרעיש, והמשיך לטרוף קרקרים, שעועית, ובשר משומר במהירות גוברת ובלעיסות רעשנית.
מבטם התמהה של בני החבורה ננעץ בהליוס בביקורת על התעלמותו המוחלטת מן התגלית המרעישה.
נימי הביט לעברם והצליח לפלוט בין הלעיסות והנגיסות הרעבתניות."לא הולכים לקרב, על בטן ריקה . על מה אתם מסתכלים ?, רוצים ביס ?"

לאחר מספר דקות הזקן נעמד מול בני החבורה ודיבר נמרצות."טוב, אני הייתי פעם מורה קרב-רב, והייתי רוצה לנהל את ההתקפה הזאת ברשותכם."
"יש לו גם שלושה פרסי הצטיינות בקרבות מתחרויות עולם" הוסיף מוג'ק בגאווה.
נימי גירד באפו ודיבר."אני מאמין שכולנו קיבלנו השכלה קרבית בין אישית בתיכון, אבל אני לא חושב שמישהו מאיתנו מתקרב לרמה של מורה בקרבות חיילי קרקע כמו דוג'ר. אני למשל מאומן רק בסימולאטורים של קרבות רקסוקונים (X) אבל פה לצערי אין לי שום חיה ענקית שתציית לפקודותי".
"מה איתך בג'י ?," שאל הזקן."האם עסקת בקרבות ב- 250 השנים האחרונות"
בג'יאן הביט לעבר התקרה כאילו הוקרן שם שם סרט חייו.
"הקרבות האחרונים שהשתתפתי בהם היו קרבות הרובוטים של 61 בפומוס. אך עד לפני 7 שנים נהגתי לשחק בסימולארים של טקטיקה במבנה סגור, ובנוסף לקחתי שיעורי קרב קפא"פ מתקדם בגולה מתפוצצת, כך שעוד לא שכחתי את מלאכת המלחמה עדיין"
"מה איתך קורונה ?" שאל רוגר.
קורונה חייכה חיוך ביישני"מה כבר פסיכולוגית יודעת על מלחמה…".
"לא עברת אימונים בבית הספר בנושא ?" הכה דוג'ר על רקתו בייאוש.

(X) הרקסוקונים הם יצורים שנוצרו בעקבות נסיון גנטי אדיר מימדים ליצור מפלצת הדומה לדרקון המיתולוגי וגם לטירקס.

"ובכן, האימונים מהתיכון על קרבות קפא"פ בנשקי מוט וסכינים עדין טריים בזכרון שלי. וקרבות ירי.. ובכן אמנם נחשבתי לצלפת של הכיתה, אבל מעולם לא אהבתי את זה"
דוג'ר הניד בראשו באומללות."טוב, זה מה יש… יאללה- נתחיל" הוא לקח דף ועט, התיישב על הרצפה, ושרטט מספר צורות של מבנים וחצים על הדף.
בני החבורה התבוננו בעניין בדף שעל הרצפה.
"התוכנית שחשבתי עליה עד עכשיו, היא זריקת פצצות ורקטות לכל אחד מהאולמות שבספינה מעלינו, לאחר מכן כניסה לאולמות, ווידוי הריגה של כל אחד מטורפי האדם האילו. אפשר לשלוח לחלק מהחדרים מישהו עם חליפת הסוואה בכדי שידווח לנו מה המצב בו? בכדי לחסוך בתחמושת. קירות דקים נפרוץ בעזרת קרן המוות, בכדי לוודא שאין מאחוריהם אוייבים. בפינות החדרים ובצידי הכניסה, השתמשו בנשקים הקלים לאבטחתם. לפני שנכנסים לחדר אני רוצה כדור לכל פינה . אם נתקלתם בפירים צרים תחתונים- זרקו אליהם רימונים. אל פירים צדדיים ועליונים- חברו עכבישים רובוטיים מתפוצצים. הפעילו אותם לאחר ½ דקה, אחרי שיעברו מרחק מה"
בני החבורה הנהנו בראשיהם לסמן כי הבינו הכל עד עתה.
"נימי, לך יש יכולת טיפוס אדירה, נכון ?"
"כן," ענה נימי,"אך דיוק היריות שלי קטן תוך כדי טיפוס"
"זה לא נורא," ענה הזקן."אתה תאבטח אותנו מלמעלה כאשר נכנס לחדרים"
"בנוסף, לא נשתמש בפנסים. אני ומו נשתמש במכשיר ראיית לילה. בג'י ישתמש בסונאר שלו בתדירויות נמוכות, ונימי- אתה תשתמש בראיית החום שלך. קורונה אמנם ניחנת בחוש ריח פנומלי, אף בנוסף לזה, אני מצרף לך את משקף ראיית הלילה החד עיני הזה" הוא הושיט לה משקף דק שהבריק בצבע סגול.
"ברור שכל חדר חדש שנכנס אליו, ננסה לשתק בו בעדיפות ראשונה את מקורות האור או כל מקור אחר של גלי אנרגיה אחרים שנבחין בהם בקולטני/מנטרלי האנרגיה המיוחדים שאחלק לכם עוד מעט… יש למישהו הצעות נוספות ?"
"כן" הרים בג'י את ידו."אני מציע שנחזור על ארבעת תרגילי הפשיטה שכולנו למדנו בתיכון… פה בחדר הזה, על יבש".
"ההצעה התקבלה" אמר הזקן."עוד הצעות או שאלות ?"
"כן, לי יש שאלה" התמתחה קורונה במקומה."מישהו זוכר אילו סוגים של התקפות יש לגירנאכסים בכלל ?"
"כן, אני מכיר את כולן" עיניו של מוג'ק נצצו נוכח ההזדמנות להשוויץ בידע המקצועי שלו."יש להם את כל סוגי ההתקפות של כוחות הפדרציה, אך בנוסף לכך הם יכולים לנתב אנרגיות שונות לצורות ודרכי תנועה מורכבות, ולהמיר בין סוג אחד של אנרגיה למשנהו עם הגבלות על הכוח הגרעיני החזק. והדבר השני שמיוחד אצלם הוא נסיונות לבלבל ולהטעות את החושים השונים".
"אה, כן נזכרתי," צהלה קורונה."את האנרגיה מנטרלים קולטני האנרגיה שיכולים לבטל התקפות אנרגיה מתפרצות. ואת נסיונות ההטעייה שלהם אנו מבטלים בכך שאנו יורים במקורות של הגלים שאנו קולטים. ובנוסף אין להתייחס לטעם, לריח, ולתחושות לא הגיוניות כלשהן שאנחנו מרגישים".
"אה הה !" כיווץ נימי את גבותיו לעומתה,"שכחת שני חושים חשובים, קורונה"
"באמת ?" היא שאלה בנימה עצובה במקצת.
"כן, שכחת את ניטרול השמיעה ואת השפעות הגזים"
"אה, נו, זה ברור מאליו" היא אמרה בזלזול מה."את הגזים מנטרלים בעזרת מסיכות אב"כ מתיק הלוחם, ואת התקפות השמיעה מנטרלים בעזרת רמקולים מנטרלי ויברציות שקבועים ביחד עם ערכת קולטני/מנטרלי האנרגיה שנענוד על פרקי ידינו"
"טוב, נמאס לי מכל קשקושי השפה המקצועית הזאת," אמר הזקן."הגיע הזמן לכסח קצת תחת חייזרי"
מוג'ק ונימי חייכו מאוזן לאוזן.
בפניהם של בג'יאן וקורונה, לעומת זאת, ניכרו הרבה פחות ציפיה והתלהבות מן הקרב הממשמש ובא.
כעבור עשרים דקות נוספות, החבורה הייתה מצויידת בנשקים ובשריונות, שעיטרו את גופם, מכף רגל ועד ראש. דוג'ר הספיק להעביר להם אימון בסיסי על ארבע צורות התקיפה במבנה סגור."זיכרו," הוא אמר"המטרה העיקרית שלנו היא לצאת מכל העסק הזה בחיים"
האחרים הנהנו בהסכמה רבה לשמע משפט זה.
דוג'ר חיזק את אחיזתו באקדח הליזר השש קני שלו. על ראשו נחו משקפי ראיית הלילה עוקבות האישונים שפיקדו ישירות על מערכת הכיוונון המגנטית בקצה אקדח הליזר שלו. השיריון שעטה היה שריון אלקטרו-מכאני קל שהעצים את כוחו פי שלוש, יירט מבעוד מועד והחליק לאורך חריצים שבצידיו קליעים, והגן עליו אף בפני אש, חשמל, וכפור.

מוג'ק עטה על גופו חליפה דומה, והחזיק בידו את רובה קרן המוות. היה זה רובה לייזר ייחודי ששילב באופן מושלם בתוכו את הגלים האלקטרו-מגנטיים שירה. הוא חגר לגבו סכין גדולה, שחוברה למוט ארוך, שמולא בחומר נוזלי דליק. שמו המתחרז של כלי נשק זה- 'הכילף השורף', שעשע את מוגק קלות.

בג'יאן עסק אף הוא בשעשוע משלו. הוא הדליק וכיבה לסירוגין את שריון ההסואה שלבש, כשהוא משנה את תנוחת גופו למצבים מצחיקים ומעווה את פניו אל מול המראה. מסכים פלסטיים מחוזקים, מצלמות, מיקרו-מעבדים וחיישני מרחב, זמן, וסביבה, עטפו את השריון מכל צידיו. פעולתם המשולבת של כל אילו, צילמה את המתרחש מכל צידיו של השריון ושידרה אותו לכל המסכים שעל צידיו הנגדיים. לאחר עיבוד התוכנות המהיר של המעבדים, היה נראה כאילו בג'י מופיע ונעלם מתוך האויר בתנוחות מוזרות ומעורררות פלצות.
"תפסיק עם זה" אמרה קורונה, ונופפה לעברו בפטיש מלחמה דוקרני שחובר לשני מיכלי סמים. היא עטתה על גבה שריון זירדנזאקי מתכתי, משגר טילים, ורובה לייזר.
"תזהרי עם מה שאת מנפנפת שם" קרא דוג'ר."זהו פטיש האיש המסומם. אני אפילו לא רוצה לתאר לעצמי איך יתנהג הבירגד המוזר הזה תחת השפעת סמים…"
בג'י חייך כלפי קורונה, תפח על רובה הפלזמה והפוטונים שלבש תחת חגורתו, ונופף בבולה המורעלת שאחז בידו השנייה בחוסר משים."קורונה תפסיקי לשחק עם זה את לא יודעת שסמים מוחקים אותך מהחיים !" הוא אמר ונעלם פעם נוספת.

נימי אחז בארבע ידיו- אקדח לייזר, רובה רימונים מנטרים, מכונת ירייה, וחרב כפור שהעלתה אדי קרח יבש לאויר.
"אפילו לי אין מספיק ידיים בשביל כל זה" הוא אמר למוג'ק בחיוך.
תיק הגב שלו היה מלא ברובו בקופסאות שימורים, אולם נימי הצליח לתחוב לתוכו גם חבל ארוך שאיתו תכנן לעזור לאחרים לטפס אל תוך הספינה שמעליהם.

בני החבורה חשו כעת כאילו הפכו לבלתי מנוצחים בעזרת נשקיהם ושריונותיהם המתוחכמים. הם חשו כי הם מוכנים להתמודד אפילו עם אש הגיהנום.
הם טעו…

פרק רביעי
דם ירוק זוהר- חידות באפילה

קורונה אזרה אומץ וטיפסה אחר האחרים לראש גרם המדרגות ההרוס בשנית. רק אז נזכרה איזו שאלה הציקה לה מאד- בקשר לג'ירנאכסים."רגע אחד," היא אמרה."שכחתי, איך הם בכלל נראים הג'ירנאכסים האילו ?"
"וואו זאת באמת חתיכת שאלה" השיב לה בג'י."בואי רק נאמר שבגלל שהם מעוותים לנו את התפיסה, בדרך כלל לא נוכל לדעת בדיוק איך נראה הג'ירנאכסי שפגשנו, או- לפחות לא מיד ברגע הראשון"
נימי הוסיף"בנוסף לזה, יש גם מחקרים רבים שמצביעים על האפשרות שהג'ירנאכסים משפיעים על האבולוציה של עצמם בעזרת המחשבה. ?זאת אומרת, שאם הם צריכים עוד חלקי גוף או שינויי צורה הם יכולים לתכננם במוחם וליצור תוך זמן קצר דור חדש עם התכונות הנדרשות להם . כך שהם משתנים די מהר עם השנים"
בגיאן הניף את אצבעו ואמר"אלמנט חשוב שכן נשאר איתם לאורך השנים הוא גופם הזרחני"
מו הוסיף."הם יכולים להיות זרחניים אבל הם לא כל כך מבריקים. מזל שכל מה שהם יודעים לעשות הוא לגנוב טכנולוגיות. אם הם היו מצליחים לגדל לעצמם מוחות נורמליים, הם עוד היו מנצחים אותנו מאז בכל מלחמה ומלחמה !"
"שששש?." השתיק אותו הסבא."אנחנו מתחת לגוף הספינה עכשיו, ואתם עושים יותר מידי רעש"
"תתאספו לידי עכשיו" הוא נופף בידיו."יופי. כן, עכשיו? זה מה שכל אחד מכם הולך לעשות עכשיו"
הוא לחש לאוזניהם את הוראותיו וכאשר סיים, שאל."כולם מסכימים עם זה ?"
הם הנהנו אט אט בראשם.

מו וקורונה נעמדו מתחת לחלק הספינה שחסם את קצה המדרגות. מו חיכה לסימן מהזקן שסימן לכל אחד מהם להגיע למקומו. כשקיבל את הסימן שלו הוא הפעיל את קרן המוות שלו וכיוון אותה בזוית של 70 מעלות לנקודה מרכזית במתכת שמעליו. הקרן החלה להמיס את המתכת, מפילה טיפות לבה לוהטות וגדולות אל הרצפה. לבסוף נפער חור בקוטר של חמישה-עשר סנטימטרים בתקרה. קורונה תחבה במהירות את רובה הרימונים שלה לתוך החור ושחררה רימון אחד באלכסון לעבר כל אחד מהכיוונים של החדר.
קולות נפץ אדירים נשמעו מעליהם, ואז קורונה תפסה שני עכבישי נפץ רובוטיים עם ציפוי גומי דביקים לרגליים מתוך חגורתה. היא לחצה על כפתורי ההפעלה שלהם וזרקה אותם לתוך החור. העכבישים נחתו בשקט על רצפת הברזל. העינית של קורונה הראתה לה מה רואים העכבישים. היא שלטה בהם בעזרת שני שלטים שהיו קבועים בחגורתה. כל אחד מהם הלך לכיוון מנוגד בתוך חדר אליפטי מפוייח. ברגע שתמונת המסך של שניהם נהייתה מטושטשת, הבינה קורונה שהופעלו שדות טשטוש בחדר. מייד היא הציצה במגלה הקרינה שלה שהראה לה את ארבעת מקורות האנרגיה המטשטשת.
היא כיוונה את שני העכבישים בעזרת השלטים לעבר מקורות האנרגיה, ומיקמה כל עכביש בין שני מקורות אנרגיה. אז היא לחצה על שני הנפצים בבת אחת. הפיצוצים היו צורמים ביותר הפעם. עשן לבן גלש מטה מן החור. היא התבוננה במגלה הקרינה ולא ראתה עוד קרינה בחדר, אך מגלה האנרגיה שעל פרק ידה שלה הורה על דבר אחר.
"גז רעיל" היא צעקה, תפסה מיד בתיק הגב שלה, ותלשה ממנו את מסכת האב"כ הזירדנזאקית שלה. היא סימנה לאחרים לעשות כמותה. כעבור 15 שניות כולם היו לבושים במסיכות האב"כ שלהם. אז הזקן הסתכל למעלה על החור והורה למו להרחיב את החור בתקרה בעזרת קרן המוות. מו הפעיל שוב בשמחה את הנשק האדיר, והמשיך להתיך חישוק גדול יותר בו יוכלו לעבור. לפני שהוא השלים את החישוק הוא הורה לאחרים להתרחק, ולאחר כשתי שניות, חתיכת מתכת ענקית וגדולה נשרה מן התקרה. מו הצליח בקושי להתחמק הצידה בגלגול מן החישוק הקטלני.
החבורה הביטה למעלה לתוך חדר אליפטי ושחור כפחם. בג'י לחש משהו לזקן, והזקן הנהן פעם אחת בראשו. הבירדג הפעיל את חליפת ההסוואה שלו וכמעט נעלם לגמרי. בזמן שחליפת המסכים האלסטיים שלבש הפעילה את הקסם שלה הוא קפץ על חתיכת המתכת הענקית שהיתה עדיין די חמה וממנה ניתר לגובה שני מטר וחצי אל החדר העליון. רגלי הקנגורו שלו, הוכיחו את עוצמתן בשנית. הוא חייך לעצמו, הביט סביבו במהירות, והציץ במגלה הקרינה.
'- אין פה שום דבר'. הוא חשב. 'חדר אליפטי מתכתי עם סימני פיצוצים שחורים על כל הדפנות'.
הוא החל לסרוק את הקירות וגילה פתח נסתר מאחורי קפל באחד הקירות. הוא החליט להסתכן ולהיכנס לחדר הבא לבדו, משום שעטה שריון הסוואה והיה ברשותו משבש האנרגיה. הוא החליט לצעוד על קצות אצבעותיו אל תוך החדר הבא. בחדר הזה לא היו מקורות אנרגיה חזקים אך החדר כולו זהר בירוק וכחול עמומים שנראה שיצאו מן הקירות עצמם. היה זה מראה מרהיב ומהפנט.
ברגע הראשון הוא לא הצליח לדמיין לעצמו את המטרה של חדר שצבעי קירותיו זוהרים ומשתנים ללא הרף. אבל אז לפתע הוא הבחין בתנועה שיצאה מהקיר עצמו. היה זה מחוש ארוך ועבה, שזהר בתבניות של ירוק, ארגמן, וכחול, ונע בתנועה שדמתה לתנועת גירוד.
'כל הקירות היו שורצים במחושים כאילו' המחשבה הלמה בו כמו פטיש. 'אילו הם הג'ירנאכס' הוא הושיט אט אט את ידו אל מתחת לשריון בכדי להוציא משם את הרובה, כאשר נזכר לפתע בכך שאם יוציא את הרובה מחוץ לשריון, הרובה לא יהיה בלתי נראה, ואז הוא יהיה קורבן ללינצ' ברוטלי של קנוקנות ירוקות זוהרות.
הוא חזר לחדר הראשון בכדי למצוא את חבריו מתנשמים מן הטיפוס לתוך החללית. הם מיקמו את עצמם במבנה סריקה, ונראה היה כי הם מוכנים לחפות עליו מאחור. נימי גילה את נוכחותו במאתר הקרינה, ולחש לכיוונו,"בג'י? תוריד את ההסוואה מהשריון אם זה אתה"
בג'י לחץ על כפתור נעלם במרכז בטנו, והפך בחזרה לנראה.
ארבעה נשקים כוונו אליו אז בבת אחת.
"תרגעו חברה, זה אני" אמר בג'י בלחישה מפוחדת.
"אם זה אתה, איך נראה הרובוט שרכבנו עליו היום ?" שאל הזקן.
"הוא ? הוא היה אד..אדום . בלי יד ימין . וביד שמאל הוא טלטל ספסל עם זקן מפוחד שצעק כמו בחורה".
"אני לא צעקתי כמו בחורה" אמר הזקן בעצבנות.
"חבר'ה, אתם לא יודעים מה יש בחדר הזה…" לחש בג'י."המקום הזה שורץ מוטציות זרחניות, שנראות כמו נחשים ענקיים".
"אז למה אתה מחכה ?" אמרה קורונה בהסטריה ודחפה אותו הצידה."תחפו עלי !"
היא תלשה שני רימונים מחגורתה, הציצה לתוך החדר המוסתר, ואז זרקה לתוכו בכוח את שני הרימונים, והתגלגלה הצידה בכדי לתפוס מחסה.
נשמעו שני פיצוצים אדירים וכמאה צווחות אדירות וצורמניות במיוחד מן החדר המוסתר. חלקים זרחניים עפו לתוך החדר שלהם, ומיד אחריהם הציצה קנוקונת זרחנית לתוך החדר והחלה לירות מתוך עינה היחידה לייזרים לבנים לכל הכיוונים. הזקן ירה יריה אחת ושש קרניים אדומות-סגולות זינקו מן הקנה וביתרו את גופו של החייזר.
בג'י ונימי דבקו אחר צעדיו והחלו לרסס פלזמה ולייזרים לעבר הכניסה.
מו החליט בינתיים לנסות שיטה חדשה בכדי לפגוע בהם, וירה עם קרן המוות דרך הקיר. הוא סימן אותיות M גדולות בעזרת הקרן שהמיסה דרך קיר הפלדה בחום של אלפי מעלות.
קנוקנות חדשות המשיכו להופיע ללא הרף מן הסדקים, ומדי פעם נחתכו לשניים ע"י קרן המוות, או על ידי קרן לייזר טועה, או שההתאדו לגזים בשל התנגשות בפצצת פלסמה טעונה.
קורונה תפסה את משגר הטילים מחגורתה, וצעקה למו."אני צריכה פתח בקיר הזה !" היא הצביעה על אחד הקירות.
"אין בעיה" הוא צעק בחזרה וצייר לה חלון מרובע בקיר בעזרת הקרן. קוביית פלדה חייזרית נחתה לתוך החדר בקול צורמני. קורונה הפעילה את המשגר והשחילה טיל לתוך הפתח המרובע. כעבור שלוש שניות הטיל פגע בקירו של החדר השני ופוצץ את כל האיזור לרסיסים. התקרה המתכתית של החדר השני התמוטטה ולפתע העולם כולו נהפך ללבן זוהר.
"הם משתמשים בהולוגרמה מעוורת ," צעק הזקן."תירו במקורות האנרגיה, רק לפי המסכים שלכם"
"תזהרו לא לפגוע אחד בשני" צווח נימי מהצד השני.
קורונה היתה הראשונה, שהתגלגלה לתוך כדור בכדי לסוכך על עיניה מהקרינה, ובכדי להצליח לראות את קריאות מגלה הקרינה שעל פרק כף ידה. לבסוף היא הצליחה לזהות את הסימונים של מקורות הקרינה המטושטשים על המסך, והחלה לירות עם מכונת הירייה לכיוון הכללי של אחד מהמקורות.
היא הצליחה לפגוע בו ולבטל את הקרינה בדיוק כאשר היא ספגה פגיעת לייזר ישירה לשריון החזה שלה ועפה אל הקיר האחורי.
"חבורת ממזרים" צרח מו, והסתער לעבר החדר השני בקפיצת בורג תוך כדי נפנוף קרן המוות שלו לעבר כל הכיוונים בפראות. האחרים המשיכו לנטרל את מקורות האנרגיה בעזרת הלייזרים והפלזמות.
"קורונה שכחה להדליק את שריון המורגנה שלה"(X) גידף דוג'ר בכעס.
חלקי קנוקנות ירוקות וכחולות עפו לכל הכיוונים עקב פעולת קרן המוות של מו. אבל הקרן גם פרצה חורים בכל הצדדים של שלושת החדרים. כעת חתיכות מתכת גדולות ולוהטות החלו נופלות עליהם מכל הכיוונים.

(X) שריון מורגנה, הוא שריון המגן בפני קרני לייזר בכך שהוא מכופף אותן בעזרת שדה פלזמתי לוהט שהוא מחשב ומייצר במהירות. מקור השם הוא ה'פאטה-מורגנה'- אותה תופעה שמקמרת קרני אור במדבר בשל מקדמי שבירת אור שונים של אטומי האויר שלוהטים בעוצמות שונות.

"מספיק מו" צעק נימי מן הקומה השניה."אנחנו מוכרחים לצאת מפה מהר לפני שנמעך למוות מצאתי מסדרון פה למעלה"
מוג'ק צעק לבג'יאן."בג'י, תציל את קורונה, אני אחפה עליך".
בג'יאן התחמק ממטח לייזרים ומיהר לעבר קורונה. הוא זחל לעברה ולחץ על הכפתור בצד השריון שלה, שהפעיל את המערכת הפלאסמטית ההגנתית לעיקום קרני לייזר.

בינתיים נימי עזר לזקן לעלות לקומה השניה כאשר הוא משתמש בשתי ידיו בכדי למשוך את הזקן, ובשתי הידיים האחרות בכדי לירות לייזרים, וקליעים לעבר מקורות ירי שונים. באותו זמן בג'י תפס את קורונה, ובשלושה ניתורים קשים הצליח לקפץ איתה דרך ההריסות אל הקומה השניה.
מו הבחין בכך שבג'י לא הצליח לקחת את תחמושת טילי הכתף של קורונה. נימי הבחין במבטו הקבוע של מו וצעק לו."עזוב את הטילים, יוצאים מפה עכשיו"
לאחר הרהור מהיר, ידע מו מה הוא הולך לעשות. הוא צעק לנימי,"תן לי את הזנב שלך" ורץ לעבר הקיר עליו טיפסו האחרים. נימי שלשל לו את זנבו ומשכו אל הקומה השניה במהירות. באותו הזמן, האחרים נאלצו לספוג פגיעות רבות שהחלו לכלות את אנרגיית שריון המורגנה שלהם. בג'יאן וקורונה ניסו לנטרל קנוקנות שהגיחו מן הפתחים החדשים שנוצרו בקירות. בזמן שכל האחרים נכנסו בריצה לתוך המסדרון, תוך כדי ירי על מקורות האנרגיה, נשכב מו על שפת ההריסות וחיכה לריכוז של קנוקנות שיתאספו בחדר התחתון. הוא כיוון את קרן המוות אל ערימת טילי הכתף של קורונה ולחץ על ההדק. הקרן האדומה פגעה במדוייק בטיל המרכזי מביניהם. פיצוץ סגול עצום קימט את קירות החדר תחתם. הדף הפיצוץ היה כל כך חזק עד שהוא העיף את מו לעבר האחרים במסדרון וגרם לו להפיל את נימי על הרצפה. שניהם הצליחו להעמד ולהמשיך לרוץ אחרי האחרים בזמן שהמסדרון התמוטט מאחוריהם בקול"קווטצ'" אדיר.

המסדרון החייזרי המוזר היה ארוך ביותר, והוא החל להתעקל שמאלה ולטפס כלפי מעלה.
לאחר ריצה של חמש דקות במעלה המסדרון הם הגיעו למבוי סתום. הזקן הביט סביבו ונקש קלות על קירות המסדרון החייזרי. הוא שמע קול מבשר טובות כאשר הקיש על התקרה. לבסוף מצא נקודה בתקרה ממנה עלה הד חלול. הוא שיגר כמה אגרופים חזקים (שחוזקו ע"י חליפת הכוח המכאנית שלו) לתוך התקרה שמעליו.
הפתח שנפער לא היה גדול כלל, אך הם יכלו לראות פיר גבוה שטיפס לגובה של 30 מטרים מעליהם.
נימי התנדב לטפס ולראות מה יש בסוף הפיר. הוא לקח איתו חבל חזק שקשר למותניו, וטיפס במהירות מדהימה כשהוא נעזר בצידי הפיר החלקים כבמוטות סולם. כאשר הגיע לראש הפיר בגובה 30 מטר הוא גילה מעבר צר שנמשך לשני כיוונים מנוגדים. הוא חיפש חפץ כלשהוא שיוכל לקשור אליו את החבל. מכשלא מצא מקום קשירה הוא החליט פשוט לחורר את המתכת בעזרת טפר הברך שלו. לאחר שבעט בפינת סף הפיר מספר פעמים, הצליח לרקוע חור במתכת. הוא העביר את החבל בתוך החור, קשר אותו בקשירה כפולה ושלשל למטה את החבל.
לאחר שכולם טיפסו למעלה, הם הביטו במסדרון הנמתח לשני הצדדים. סיבים ושיני פלדה מעוותות ואימתניות איימו על כל יצור חי שביקש לעבור אל תוך הפיר מבין קירות המסדרון.
"אנחנו מוכרחים לפעול מהר." אמר נימי."עדיף שנתפצל. לפחות כך, יהיה סיכוי למחצית מאיתנו למצוא את היציאה ולצאת מפה בחיים".
"אתה צודק," הנהן בג'י."עשינו כבר כזאת המולה שאפילו אם כל מערכות התקשורת הפנימית שלהם לא מתפקדות? הם כבר כולם יודעים שאנחנו בתוך הספינה".
"מו? אתה ואני נלך לצד המזרחי, ו דוג'ר, קורונה, ובג'י, אתם תקחו את החלק המערבי. ככה יהיו לנו יותר סיכויים למצוא את היציאה מהמקום המקולל הזה".
"מוסכם- בואו נזוז" לחש דוג'ר לעבר קורונה ובג'י.
נימי הביט במוג'ק והחל לנתר במעלה המסדרון הקוצני המסוכן. מו החרה החזיק אחריו, אך ניכר בו שהוא נזהר ביותר שלא למעוד וליפול על צידי המסדרון הקטלניים. קורונה, בג'יאן והזקן, רצו במסדרון השני כאשר הזקן שובר מדרכם, בעזרת רגליו המשוריינות, את שיני המתכת המחודדות. כאשר הם הגיעו לעיקול המסדרון שטיפס כלפי מעלה, הזקן האט וסימן לקורונה סימון של תפיסה בשתי ידיו, כאשר אצבעותיו נפתחות ונסגרות.
קורונה הרימה את גבותיה ושאלה אותו בפליאה."סבא אני יכולה בקלות להבין איך זה שנדלקת עלי… אבל אתה באמת חושב שזה הזמן בשביל זה ?".
"מה ?, אהה- לא, לא ? התכוונתי שתוציאי החוצה כמה עכבישי נפץ בכדי שנוכל לדעת מה יש בהמשך המסדרון".
"אה ? אוקי, הבנתי אותך" היא שלפה שני עכבישי נפץ דביקים, וזרקה אותם אל שני קירות המסדרון.
היא הובילה אותם במיומנות בעזרת השלט שהיה קבוע בחגורתה. העכבישים התקדמו אל תוך מסדרון ארוך שהמשיך להתעקל לפניהם לימין. לאחר שתי דקות של המתנה, בני החבורה החלו לעקוב אחרי העכבישים ברגל. כך הם המשיכו ללכת עד שעצרה אותם קורונה באחת."הופה אני נכנסת לחדר חדש עכשיו. אני אנסה למצוא את נקודות הקרינה ולנטרל אותן".
היא הנחתה את שני העכבישים לטפס בנפרד על התקרה ועל אחד הקירות הצדדיים. לפתע היא הבחינה בתנועה בזווית עינה. היא מיקדה את התמונה של משקפת הלילה שלה, וראתה יצור מוזר מלא בחברבורות, ומכוסה בריר, בעל עשרות גפיים וקנוקנות אימתניות. היא עצרה את נשימתה ומיקדה את התמונה לעבר עומק החדר. מאחורי הגוף הראשון היא הבחינה בעוד יצור חברבורות, אליו זחלו קנוקנות מהחדר השני. הקנוקנות התלפפו סביב הריריות ופרפרו והצליפו לכל הכיוונים תוך כדי התלפפותן. היה זה מחזה מפחיד. היא לחשה לזקן,"יש שם כמה ג'ירנאכסים מכוערים יותר מדודה שלי עדנה".
מתוך יצור החברבורות והטלפיים נפלט לפתע יצור אדום וזרחני בעל מרקם גלי משתנה, שקיפץ מספר פעמים על הרצפה כמו כדור גומי קשיח. היצור המשיך לקפץ למרחקים גדולים יותר ויותר, לאחר שפרש כשבעה מחושים חדים קדימה וכנפיים זעירות לצידיו. כל פעם שקיפץ באויר, היה נראה כמו גל בים של דם. הוא כיוון מחושיו כלפי מעלה ופרש את כנפיו הזעירות, וכשהגיע לגובה של מטר וחצי מעל הרצפה שינה את צורת מחושיו לצורה אליפטית שדמתה לשפת גל בים, ואז חזר במהירות את הרצפה וניתר שוב על גחונו שנראה כחציו של כדור קפיצי גדול. לפתע החלו להפלט מן היצור החברבורותי עוד ועוד גלים אדומים. מספרם החל לגאות והם החלו מציפים את המקום. קורונה עצרה את עצמה מלהכנס לפאניקה, והמשיכה להניעה את שני העכבישים בתוך החדר. לבסוף האחד נעצר על התקרה מעל ליצור המפחיד, ואילו השני נעצר בצידה השמאלי של ההמולה הגואה של הגלים האדומים.
היא לחשה במהירות לזקן"זהו? אני נפטרת מהם" ולחצה על שני כפתורי ההשמדה באותו הרגע.
"לא" לחש בג'י"את מוכרחה לנטרל קודם כל את מוקדי הקרינה בחדר"
ספירת שלוש השניות לפיצוץ הסתיימה ונשמעו שני פיצוצים אדירים ורעם שהחל להתגלגל לעברם דרך המסדרון.
"קדימה להסתער" שאג הזקן, ורץ קדימה במסדרון, כאשר רעם הפיצוץ מתערבב ברעש מהלומות המתכת של רגלי החליפה המכאנית שלו הפוגעות ברצפת הסגסוגת החייזרית.
הם רצו אחריו לתוך הלהבות והעשן. כאשר הזקן הגיע לחדר הוא איתר מייד 3 נקודות קרינה, וניטרל את כולן בשלוש יריות מדוייקות. אולם מרוב המהירות, הוא כלל לא הבחין ביצור קופצני אדום שקיפץ לעבר ראשו מאחורי גבו. הוא הצליח להתחמק מן הזינוק הראשון בכריעה, אולם היצור החל לקפץ סביבו כמו סביבון, וחמש יריות של הזקן הצליחו לפספס את הממזר הקטן לגמרי. בג'י וקורונה פרצו לתוך החדר בדיוק בכדי לצפות במראה האימתני של גל זוהר ואדום, בגודלו של כלב פודל, קופץ על ראשו של דוג'ר ומפילו ארצה באכזריות.
קורונה צרחה ודילגה לעזרתו של הזקן. בג'י הבחין בעוד מספר גלים קופצניים וקנוקנות בצידו השני של החדר המוזר ,והחל לירות מטח בלתי פוסק של פלזמה לכיוונם. קורונה ראתה כי הגל האדום החל להמיס בדרך כלשהי את שריונו של הזקן תוך שהוא מרתק אותו לרצפה. אדי חומצה אפורים עלו לאויר מתוך חריצים בשריונו. הזקן עצמו צרח בפאניקה. קורונה נעצרה לרגע בחוסר אונים ואז הניחה את משגר הטילים והוציאה מתוך הנדן שעל גבה את אלת האיש המסומם. היא נעמדה מעל היצור, ותקעה בו בתנופה את האלה המשוננת תוך שהיא לוחצת על מיכל הסמים הקבוע בידית האלה. היצור התעוות באחת והחל מנופף בטירוף בקנוקנותיו המשוננות ובכנפיו. היא הצליחה להרים בפראות את היצור התקוע מגבו של הזקן והלמה אותו בקיר עם הפטיש. היא הצליחה לבסוף לנתק מן הפטיש את היצור המתפרע שהשפריץ לכל הכיוונים חומצה אפורה מתוך בטנו. היא מיהרה אל הזקן, ועזרה לו לצאת מתוך החליפה המכאנית ההרוסה שלו.
ברגע שחזר לעשתונותיו צרח דוג'ר בזעם, תפס את רובה הלייזר השש קני שלו, והחל לרסס את הקנוקנות שהחלו לסגור על בג'י מכל צדדיו. כאב החומצה שאיכלה בבשרו הניע אותו לנקמה כוללת. קורונה הבחינה לפתע בחמש קנוקנות המגיעות אליהם מתוך עיקול החדר המוזר. הגל הפצוע והמסומם, ניסה לקפץ ולעוף לכיוונם תוך שהוא משפריץ מגופו מלאי מפליא של חומצה מסריחה שהתפזרה על גבי רצפת המעבר. הקנוקנות ניסו לזחול במהירות לכיוונם, אך כשזחלו על החומצה שעל הרצפה, החלו לצווח, להצליף מכאב ולפרפר.
"יופי, תעסיק אותם בינתיים" פלטה קורונה בעצבנות, ורצה לכיוון משגר טילי הכתף שלה. היא התמקמה על קטע רצפה ישר, וטענה את אחד משני הטילים שנותרו לה."את הטיל האחרון אני משאירה בשביל אמא שלכם, ילדים" היא חייכה.
בדיוק ברגע בו הקנוקנות הצליחו למצוא נתיב מעבר נקי מחומצה והחלו להתקדם לעברה, היא לחצה על ההדק. הטיל נורה ופגע בקיר התומך, שניצב בצד החדר, וריסק לחתיכות את כל המסדרון.
"אופס," עצמה קורונה את עיניה."רציתי לשמור את הטיל בעל המטען המועצם לסוף- איך לעזעזל התבלבלתי ביניהם"
לפתע כל המבנה סביבם החל חורק חריקה אימתנית.
סדקים ארוכים הופיעו לאורך קירות הברזל החזקים.
כולם הסתכלו אז לעבר התקרה באימה. בני החבורה והג'ירנרכסים גם יחד.
אולם…- הייתה זו הרצפה שהתמוטטה ראשונה.
מבנה הפלדה האדיר נקרע מתוך הקירות והחל נופל מטה. גם התקרה של המשך המסדרון וגם הקירות של מפלסים אחרים החלו להיקרע ולהתמוטט לתוך עצמם, כשהם משאירים אחריהם חללים גדולים וברזלי תשתיות המזדקרים לחלל. רצפת הפלדה עליה עמדו, נפלה תחתם. הם נפלו יחד איתה כמה מטרים, ונמחצו בעצמה על גבי הפלדה שעצרה את נפילתם באלימות בלתי מבוטלת.
בג'י היה הראשון שהצליח להתנער מן ההלם. היה לו"דז'ה-וו" פתאומי ומפחיד, מתוך ביקורת הבניינים הבלתי יציבים שערך בכוכבו בירדגון לפני כמאתיים שנה. הוא הבחין מעבר לקנוקנות והגלים שניסו להתאושש גם הם מן הנפילה, בחדר בעל חלל הרבה יותר גדול, קדימה לפניהם.
הוא קם במהירות וקפץ לקצה הרצפה הקרועה. הוא הביט מעבר לשפת הרצפה השבורה, וראה חדר אדיר ושחור הנפרש מתחתיו. קירות החדר היו מכוסים בלשונות חיות אדומות ואדירות שנטו לפנים החדר בזוית של ארבעים וחמש מעלות. חלקי איברים חייזריים ענקיים וחיים השתלבו באופן מפליא בקירות הפלדה. מתוכם הזדקרו שיניים סכיניות אדירות ונוצצות.
שוב נשמע הקול האדיר של פלדה שנקרעת מהקיר, ובג'י הבין מייד כי הרצפה עומדת ליפול שנית. מיד נרקמה במוחו דרך פעולה. מפלט אחרון. הוא ניתר לכיוון הזקן והניח אותו על גבו.
"מה , מה קרה ?" ניסה להתאושש הזקן מן המכה שחטף בראשו.
"כלום, רק תחזיק בכל הכוח בצוואר שלי דוג'ר"
קורונה קמה אף היא מן הרצפה, והעיפה מבט לצדדים."מה לעזאזל אתה עושה ? הקנוקנות באות לכיוונ__".
נשימתה נעתקה מגרונה בשל עוצמת המשיכה שבג'י הפעיל על זרועה. הוא משך אותה בקפיצות לקצה הרצפה השבורה והצמיד לשריון שלה את רצועת הבטן המרכזית של שריונו.
"קיפצי" הוא צרח, תוך שהוא יורה כבל אבטחה בעל קליע מתברג לעבר הרצפה התלושה.
כל עצמת התנגדותה לא עזרה לה, והיא נמשכה אחריו לתהום בצרחה.
הם עפו כשתי שניות באויר, עד שהתנגשו בקיר גמיש ורירי והמשיכו להתגלש בנפילה בזוית של 65 מעלות בצמוד אליו. הרצפה ממנה קפצו התמוטטה היישר מעליהם והחלה לנטות על צירה. הם החלו לצרוח בפחד והג'ירנאכסים הצטרפו לצרחותיהם. הם גלשו במהירות הולכת וגוברת, נצמדים ללשונית הרירית בפחד. משני צידיהם חלפו במהירות שיניים גדולות שיכלו לבתרם לשני חלקים בקלות בלתי נסבלת- אולם נראה היה, כי בג'י הצליח לכוון את הקפיצה באופן מדוייק ומעורר התפעלות אל בין השיניים.
"לא רע" קראה קורונה, תוך שהיא מנסה לאחוז בכל כוחה בלשונית הרירית. כבל האבטחה נמתח לאורך של חמישה-עשר מטרים והאט את נפילתם. אולם לבסוף, הסתבר לכולם כי המשקל של השלושה היה רב מדי בשביל הכבל, כשהוא נקרע בקול צליפה חדה מן הרצפה שמעליהם. הם החליקו והתגלגלו במהירות רבה למרחק של כשלושים מטרים מן הלשונית לעבר רצפת האולם האפל. קורונה פתחה עין אחת והציצה סביבה.
נראה היה כאילו הם נמצאים בבטנו של לוויתן חלל ענקי.
"אוי אברוך" אמר בג'יאן בעייפות."קודם מדברים אלי שיחים, ועכשיו זורקים אותי לבטן של ליוויתן חלל" הוא עצר ושפשף את פניו בייאוש."בסוף עוד יקראו לי נביא"
"בשנייה הזאת, אני קוראת לך מושיע" אמרה קורונה ותפחה על גבו בהכרת תודה.

בחלק המזרחי של חללית הענק הג'ירנכסית, מו ונימי המשיכו ללכת לאורך המסדרון השני. הם הגיעו לשיפוע כה תלול, עד כי נימי החליט לקשור חבל סביב בטנו ולחבר אותו לשריונו של מו. כך- הוא חשב- יוכל לעזור למו לטפס אחריו ללא סכנה. הם היו צריכים להיזהר מקירות המסדרון שהיו מכוסים סכינים בוהקות ומחודדות.
"מי לעזעזל ממציא כאילו מסדרונות" גידף נימי והחל מטפס במעלה המסדרון.
מו החל שובר את הסכינים מן הקירות המפלצתיים. הוא השתמש בחליפת הכוח שלו בכדי להלום בהם באגרופים ובבעיטות.
"אני ממש לא רוצה לפגוש את הסכינים האילו בנפילה במקרה והחבל יחתך בטעות".
"אוקי, אוקי. מספיק כבר עם שבירת הסכינים הזאת מוג'ק . הרעש שאתה עושה שווה ערך לצבא של בונטים מטומטמים שדופקים את הראש אל תוך מבנה מתכת בעיצומה של סופת ברד".
"ומה אם שנינו ניפול נימי ?. לא בא לך להיהפך להליוס פרוס למשולשים בתוספת מעיים של הומוספיאן כארוחת הערב החגיגית של משפחת ג'ירנאכס, נכון ?"
"על מה אתה מדבר- ראש ביצה. פעם שמעת על איזה הליוס שנפל באמצע טיפוס ? אין סיכוי בן אדם. אנחנו כמו קרציות חלל עוצמתיות שנתפסות בקיר בכוח ענקים"
"דימוי הולם מאד- ואפילו מחמיא לכם" השיב מו. הוא הצביע על נימי שנראה כמו טפיל תלוי, והחל לצחוק צחוק לגלגלני מתגלגל. רעם חזק ומתגלגל, ליווה את קול הצחוק של מו.
"בן אדם, אתה יכול להישמע מפחיד כשאתה צוחק. כשאני חושב על זה. אתה נשמע כמו הרשע בסרט 'נקמת חזירי החלל 7'"
"זה לא אני הליוס חסר בינה. תקשיב" הם הקשיבו בסקרנות לקול הרעם העמום המתגלגל במרחק. הרעם לווה בחריקות מתכת צורמנית ולאחר מכן בקולות של גופי פלדה ענקיים הפוגעים אחד בשני ומתרסקים, מנפצים, וקורעים מתכות היישר מתחת לרגליהם.
ואז, בפתאומיות, נשמע קול מחיצתו הברור למדי של המסדרון עצמו שנכרת מן המבנה, היישר מתחת לרגליהם. שניהם הועפו לכיוון קירות המסדרון בעוצמה. אז חטפו מהלומות אדירות מדפנותיו. מייד לאחר מכן הועפו לצידו השני של המסדרון ונחבלו בשנית. חדר המסדרון כולו ניתק מן המבנה והחל נופל במהירות כלפי מטה כשהוא פוגע בדרכו ביסודות המבנה של הקומות התחתונות ומשנה את כיוונו בפראות. נימי יכל לחשוב רק על שלוש מילים באותו הזמן: 'אני הליוס מת'.
הדבר היחיד שיכל לעשות היה להחזיק בכל כוחו בשני זיזים בקיר המתכת ולעצום את עיניו. באופן מוזר, אותה תחושה מטורפת של נפילה והיעדר הכבידה שהייתה מכניסה, את מרבית היצורים בנבולה להלם טוטלי. אותה תחושה בדיוק, החזירה למוג'ק את הבטחון העצמי שלו ואת תחושת השליטה במצב. בזכות אינספור שעות של טיסה וקרבות בחלל במצב של חוסר כבידה, הוא ידע מייד מה לעשות. הוא כיוון את ראשו לעבר פתחו של המסדרון הקרוע (אותו מסך מרובע שהחליף צבעים כל העת בין תמונת השחור של התהום, ובין תמונת קומות החללית המרוסקות דרכן נפלו). הוא הקיש פעמיים ברגליו זו בזו, והפעיל את סילוני המגפיים שלו. החבל שחיבר אותו להליוס עצר אותו באחת באויר וגרם לו להתנגש בקיר המסדרון בעצמה. הוא הסתכל לאחור ומייד הבחין בכך שנימי עדיין אוחז בתזזית את דופן המסדרון.
"עזוב את זה ? עזוב את זה" הוא צווח בפראות. נימי בקושי שמע אותו מבעד לכל המולת המתכות המתנגשות, אך מכשהביט במו, הבין מיידית את המצב הנתון ושחרר את אחיזתו במתכת. מו כיוון את מסלול התעופה שלו כך, שינוע ביחד עם תנועת המסדרון הנופל. הוא הצליח לנווט את עצמו אל הפתח, וטס בקשת כלפי מעלה. נימי שהיה קשור אליו עם החבל, נגרר בפראות על דפנות המסדרון ושתי זרועותיו השמאליות קיבלו חבורות ושריטות עמוקות מן הדפנות המרוסקות. לשמחתו, הצליח לצאת מהמסדרון המתרסק

[אורי מני]

פרק חמישי – פרק ביניים
עננים סגולים זוהרים

בופו היה רק אחד מני מאות כוכבים מיושבים שנכבש בהפתעה ע"י העוצמה הננובית.

האולימפיאדה השנתית נשכחה לגמרי מלב הזירדנזאקים ששלטו בכוכב ארדמפוס. הקרב להצלת הכוכב שלהם מיידי הג'ירנאכסים הפך כה נואש עד כי פוליטיקאים, גנרלים, וזירדנזאקי מפתח רבים אחרים- החלו לשקול ברצינות את האפשרות של פינוי משפחותיהם והקרובים להם לכוכבי מקלט רחוקים.
קרב אדיר וגורלי התרחש בסמוך לאצטדיון הברקים הקולוסאלי שאירח בעבר ספורטאים רבים שהתחרו אחד בשני תוך התגרויות חסרות תקדים באותו כוח טבע אדיר אשר הרג כה רבים מהם בעבר- כוח הברק.
ארבעה מבני ענק שלחו את זרועותיהם לשמיים ואספו שם עננים לתוך האצטדיון בעזרת מכשירי סילון אירו-כימיים.
כוח החזית הזירדנזאקי היה מחופר בשוחותיו התת קרקעיות, והתגונן בפני סערות הברקים הבלתי פוסקות בעזרת חליפות מבודדות מיוחדות שהותאמו לתנאים אילו בדיוק. הכוח הבחין לפתע בעזרת מצלמותיו הטלסקופיות במחזה מדהים.
כוחות ההשמדה הג'ירנאכסים הביו-מכאניים הענקיים עצרו לפתע ממלאכת פיצוץ תותחי ההגנה הזירדנזאקים.
ענן ננובי סגול וזוהר, הופיע פתאום מן השמיים, והחל לעטוף בהדרגה את היצורים האדירים. זה אחר זה נעצרו היצורים במקומם. גיצים זוהרים ניתרו מבין חיבורי מרפקיהם המכניים. פיצוצי ענק חיסלו את מלאי התחמושת הגדולים ביותר שנשאו.
הצבא כולו נוטרל תוך דקות ספורות. לצבא הזירדנזאקי לקחו אמנם שבועיים שלמים בכדי להבין כי אין הם עוד עומדים להפסיד במלחמה- אך מכשהבינו את הדבר, חגיגות ענק פרצו בכל רחבי הכוכב. לבסוף, לאחר שניצחו את שארית ניצולי הג'ירנאכסים, הם החליטו להתעלם כמעט לחלוטין מקריסת הטכנולוגיה הטוטאלית ולחדש את האולימפיאדה השנתית לאלתר. מיליונים השתתפו באותן חגיגות אולימפיות, ומיליארדים רבים הגיעו לתחרויות בתור צופים. היו אילו החגיגות הזוהרות ביותר שנראו בארדמפיס מעולם. -אחרי הכל, הם ניצלו מן הגיהנום והיו מוכנים לבזבז סכומי עתק רק בכדי לחגוג את העובדה כי עדיין היו בחיים.

הארפרוטרודיסטים גם הם הרוויחו מעליית הננובים, אם כי בדרך שונה.

אי שם בכוכב ולגון- איכר ארפרוטרודיסטי ששמו קבול, נפרד ממשפחתו בפעם האחרונה בתוך ביקתתו הרעועה. הוא המתין להוצאתו להורג ע"י הג'ירנאטון הפקוד על מחוזו. הג'ירנאטונים היו זן של ג'רנאקסים בעלי שלוש רגליים וחמש זרועות סכיניות שדמו לזרועות סרטנים. שמונה עשר חודשים קודם לכן הם הגיעו לכוכב, זורעים הרס וחורבן בישובים, ומשעבדים את הארפרוטרודיסטים לעבודת כרייה וחקלאות חייזרית מפרכת. מחצביהם העצמתיים של הארפרוטרודיסטים היו נחוצים לג'ירנאכסים בכדי לייצר את נשקי החלליות העצמתיים ביותר שלהם. הפועלים הארפרוטרודיסטים סבלו לאין שיעור משום שידעו שעבודתם קרבה את נצחון הג'רנאקסים על הנבולה. שביל הסילון שהשאיר אחריו הג'ירנטון באויר זהר כאילו היה זה מגלו הבוהק של השטן. האיכר קבול, צעד מספר צעדים לתוך השדה וכרע אפיים ארצה לפני המפלצת התלת רגלית.
קבול כלל לא שם לב לכך שהירק החיזרי אותו מעך עם ברכיו, העלה לחלל האויר ענן מנצנץ בצבע סגול צהבהב.
"אני מצטער על כך שלא עמדנו במכסה השבועית אדון ג'ירנטון. מותי- ישמש כלקח לשאר בני ביתי בכדי שיעבדו בעתיד באופן מושלם, ויספקו את צורכיכם ללא דופי"
"כולכם תומתו ? אין לנו כל צורך בעבדים חלשלושים" לחש הג'ירנטון בקולו הנחשי המצקצק.
"אבל אמרתם שתהרגו רק אחד בכל פעם שלא נעמוד במכסה" הרים קבול את ראשו ונעץ מבט מלא איבה בעיניו הזוהרות של התליין המיועד.
"אני לא צריך להסביר לחרק את דרכינו" שאג הג'ירנטון בקולו המרושע והניף במהירות את כידונו הזוהר לאויר במטרה לשים קץ לחיי היצור המעצבן.
קבול צרח בזעם, הרים אבן מן השדה, וזינק קדימה בנסיון נואש לפגוע במשעבדו השטני בכדי להקנות למשפחתו דיי זמן בכדי להמלט מן המקום. הלם מוחלט היכה בג'ירנטון מכשהתפוצץ כידונו לרסיסים באחת.
להבות אש יוקדות עטפו את גופו של האיכר, עיניו זהרו בזעם. האבן שחטף הג'ירנטון לבטנו, התפוצצה גם היא למאות חלקיקי לבה לוהטים, ואיכלה את איבריו הפנימיים במהירות.
קבול שאג בעצמה לשמיים ושלח את מבטו לעבר אשתו, ילדיו, אחיו, ואחייניו פעורי הפיות."מה בשם האלים קורה לי" הוא נעץ את מבטו בידיו הבוערות. גופו הפך חסין לאש שאפפה אותו . פניהם המפוחדות של בני ביתו וצרחותיה הבלתי פוסקות של אשתו, לא עזרו לו להרגע במאומה.
"אני חושב שאני הולך להרוג את כולם עכשיו…" הוא קרא, הביט שוב בבשרו שלא נפגע כלל מן הלהבה, חייך, והחל פוסע קדימה בשדה. להבות גדולות זינקו מאת ידיו לכיוון מזבחי הג'ירנאקסים השחורים. הלהבות דהרו קדימה בשדה בדמותם של ארבעים שוורים ארפרוטרודיסטיים חסונים ונוצצים שהרימו לאויר פלח אדמה אדיר וזוהר מאחריהם. הפלח החל להסתלסל באויר כאילו היו פני הכוכב קליפתה המסולסלת של קלמנטינה בשלה שזה עתה קולפה. מזבחי הג'ירנאקסים האפלים התרסקו והועפו לאויר באחת.
צחוקו של קבול עלה לאויר ברעמים."הגיע שעת הנקמה" הוא צעק."-האלים שמעו את תפילותינו"
-כרגע החל לשלוט בכוח הננובי, למרות שלא ידע מדוע וכיצד.

ליצור גאון, וחובב תחבולות אחר על כוכב 13 FILU, היה הרבה פחות מזל בפגישתו עם ג'ירנטון אחר. היה זה טארבו חברו הוותיק של בג'יאן שניבא בעזרת מחשב הקבלת הנתונים שבנה כי:"רק כוכב השחר הזועם יביא לניצחון במלחמה"
טארבו לא שער מעולם כי תחביבו בבניית ננו-רובוטים יקרא לביתו את רוצחו ממרחק של אלפי שנות אור. הרוצח היה צ'אר- שר הצבא הג'ירנאכסי העליון בכבודו ובעצמו, שפיקד על ציי הג'ירנאכסים שהשמידו רבבות יצורים חפים מפשע בעבר. צ'אר תחב את אלת המלחמה המשוננת שלו לחגורתו ואסף את גולגלתו נוטפת הדם של טארבו אל בין שקיו. הוא ליקט במהירות את המכשירים המתוחכמים שעזרו לטארבו בחקירת הננו רובוטים, והניח אותם בעדינות בתוך כוסיות מיוחדות. צ'אר, היה אחד מן הג'ירנאקסים הנבונים בגלקסיה.
הוא ידע, כי לא רחוק היום, וגם הוא, יוכל לשלוט בכוח הננו-רובוטי האדיר בעזרת מוחותיהם של הגאונים החוקרים שרצח.
שמחה מרושעת פעפעה בליבו של היצור. סמל ירוק שזהר באלפי אורות קטנטנים על ראשו של טארבו- העיד כי הלה הצליח להבין כיצד שולטים בננו-רובטים בעזרת המחשבה בלבד.
"אפילו המטורף שהמציא את פצצות האלקטרון הארורות לא יעצור אותי כעת" הוא צחק, והתגנב במהירות בטיפוס מהיר אל מחוץ לחלון דירתו של טארבו המנוח. הצללים חבקו אותו בשמחה מכשזינק אל שמי חלל העיר האפלים.

אמנם הייתה זו מחשבה מבעיטה כי 'הג'ירנאכסים עשויים לשלוט בכוח הננובים האדיר…'.
עם מתקדם ונסתר- נרתע מן המחשבה הזו, והחל בונה ערי סגסוגת אדירות בחלל בכדי שיגנו עליו בעתיד בעזרת אותו הכוח עצמו.
אף יצור לא ידע מי היו, מהיכן הגיעו, ומה היו תוכניותיהם לעתיד. אולם דבר אחד היה בטוח. אם הם התחילו לפחד- כולם היו צריכים להתחיל לפחד.

פרק שישי
הכפר
דברים רבים קרו לירח בופו מאז ההתרסקות הגדולה של החללית הג'יראכסית עליו. ההתרסקות סימלה לרבים את יום החורבן הטכנולוגי והניתוק של בופו משאר הכוכבים. העננים בשמיים קיבלו גוון סגלגל בלתי טבעי מאז. מכונות גדולות ומתוחכמות עצרו מלכת והחלו להעלות חלודה. אפילו המלומדים ביותר על הכוכב (ולא היו הרבה מאילו), לא הצליחו להבין כיצד הפסיקה זרימת החשמל בכל המכשירים האלקטרוניים, וכיצד השריפה המהירה התבטלה. חבורות של עבריינים אפוקליפטיים ושבטים לוחמניים, התהוו, והחלו נלחמים זה בזה בכדי לשרוד על הירח שטוף הפשע והחורבן. יצורים אחרים על בופו, עם מבטים יותר אופטימיים לכיוון העתיד, יצאו מן העיר היחידה על בופו והחלו להתיישב ברחבי הירח באזורים של חקלאות ומרעה. כך עשתה גם חבורה קטנה ומעורבת של עשרות יצורים שנמלטו בעבר מהתופת ונהפכו לבסוף לידידים טובים.
היחידה מביניהם שלא פגשה מעודה אפילו ג'ירנאכס אחד, הייתה מלנסי- ההליוסית המתוקה (לפחות בעיניו של נימי) שפגשה את נימי ביום ההתרסקות ונתנה לו את הטלפון חלל שלה. למרות שהטלפון לא עבד בשל הקריסה הטכנולוגית, נימי מצא את הדרך לכתובתה ואף לליבה תוך זמן קצר ביותר.
כעת היתה זו שעת השקיעה הראשונה בכפר, ודמדומי השמש הקטנה נמהלו בסגול המהמם של השמיים הבוהקים. מלנסי עמדה בשדה החיטה והיתה קוצרת במרץ את השיבולים. מעולם לא דמיינה לעצמה כי תהפך לאשת איכר. עם זאת היא הביטה בסיפוק רב בשדה החיטה אותו חרשה, זרעה, השקתה, והצמיחה בעצמה. עברה בדיוק שנה וחצי מאז היא ונימי עזבו את העיר בופו האפוקלפטית מלאת הביזה והרצח, וברחו קילומטרים רבים לכיוון השדות. היא אהבה בעבר את העיר בשל חבריה בפאב 'הפטיש' הגדול, אך היא גילתה שלמרות הסימפטיה וההבנה שחשה כלפי אותם חסרי המזל הפליטים שבאו מן העולמות השונים, שהיו חסרי ממון ועתיד, היא שנאה את הכנופיות הרצחניות שאינן יודעות מעצורים ודוגלות בביזה ורצח שצמחו מתוך רבים מאותם יצורים. היא הביטה בנימי- אהובה השרירי שזכה בליבה שנה וחצי קודם לכן בעזרת כישוריו הגופניים המדהימים, חוש ההומור שלו, ואהבתו אליה. הלה החזיק שני חרמשים בידיו העליונות ושתי חרבות מעוקלות בידיו התחתונות. הוא היה מניף במהירות את שני המגלים בתנועות של חצי ירח. כשהיה מתעייף היה מניח את המגלים, ומשתמש בחרבות. החרבות שקלו הרבה פחות, ומרוב המהירות בה הניף אותן? איש לא היה יכול לראות את צורתן באויר.
הדבר היחיד בו אפשר היה להבחין היו טשטושים מבריקים שנעו בשתי שמיניות מצדדיו של נימי והעיפו שיבולים לכל הכיוונים.
"איפה בג'י וקורונה ?," שאלה מלנסי את נימי בפנים זועפות, מנגבת אגלי זיעה מעל מצחה."הם לא היו אמורים לעזור לנו פה ?".
"לא ראית שבג'י עובד על איזה משהו במחסן ?" שאל נימי וחייך חיוך רחב ומפייס כלפי אהובתו.
"אני לא ראיתי" צץ מולו פרצופו השמנמן ומבקש תשומת הלב של מוג'ק."לא הייתי פה שבוע למקרה שלא שמת לב נימי"
"אה-כן," שלח נימי נשיקה למלנסי וקרץ לה."התכוונתי לשאול אותך איך היה הצייד, אבל נרדמתי לפני שראיתי אותך".
"אני לא קורא לזה צייד, נימי, זאת התגוננות עצמית. אתה מכיר את קצב הרביה של הג'ירנאכסים, ואם לא נמגר את הזרע שמצאנו על הכוכב במהרה, אנחנו פשוט צלויים"
היתה שתיקה קלה בין השלושה לרגע ואז מלנסי שברה את השתיקה בחוסר סבלנות בולט.
"אז כמה צדתם מוג'ק ?" היא רקעה ברגלה בחוסר סובלנות והתעלמה מפילוסופיית ההתגוננות הבלתי משכנעת שניסה למכור להם.
"טוב נו, מצאנו חבורה של 20 ג'ירנאכסים חדשים והצלחנו להרוג 14 מתוכם. גרייס וחבורת המעריצים שלה המשיכו לרדוף אחרי השישה הנותרים בלעדי".
"איך הם נראים עכשיו ? הם מכוערים מאד ?" שאל נימי כשחיוך הליוסי מבעית נסוך על פניו מקרן לקרן.
"בקושי רואים אותם בתוך היערות נימי. הם בצבע שחור ויש להם 12 קנוקנות ארוכות עם קצה סכיני ומשונן. שני אנשים לא נזהרו מספיק והיצור הפתיע אותם מלמעלה, מאחד העצים עם צפורני החרב שלו. היינו צריכים לחפש את הראשים שלהם בכדי להביא אותם לקבורה"
נימי עצר לרגע את מלאכת הקצירה,"תמיד אמרתי שלעקוב אחרי האשה הזו- זה ממש כמו לאבד את הראש. אני מקווה שאתה תמשיך להיות מחובר לשלך ותפסיק לרדוף אחרי האישה הזו"
מו שתק והביט למטה, אל אצבעות ידיו המיובלות מעבודת הקציר. נימי נעץ בו את מבטו."אני לא מבין מה כל כך מושך אתכם בני האדם, באישה השתלטנית בעלת השיער הכסוף ועיני הספיר, שמתנהגת בד"כ כחתולת בית כפויית טובה."
"אתם ההליוסים נמשכים לאופי אחר של נקבות" השיב לו מו בקול דק."לעולם לא תצליח להבין את המשיכה הספציפית שלנו לבנות המין השני שלנו. זה בגלל שאנחנו פשוט זנים אחרים." מוג'ק הגניב מבט חושש לעבר נימי ומלנסי.
למרות שאכן מאד חיבב את כסופת השיער, לא הייתה זו הסיבה ליציאתו איתה למסעי הציד, הוא תעב את העובדה שהיא פלירטטה כל העת עם שלושה לוחמים בני אדם כמעט בו זמנית. הסיבה האמיתית ליציאתו למסעות הציד הייתה לאותו הרבה מעבודת השדה החד גונית המכאיבה. אחרי הכל, לא הייתה לו את אותה הסיבולת שיש לחבריו ההליוסים.
לפתע הם שמעו את קול הצהלה של בג'י הצועק בהתלהבות קריאה עתיקת יומין ומוזרה ביותר.
"ווואייצ'יקיביני ניקי וואאאהההה !"
היתה זו אותה הקריאה בה השתמשו המון בוייז- נערי הירח, שפעלו בלילות ועזרו לאסוף ולטפל באנטילופות הענקיות הראשונות שגודלו בארץ 7.
מיד לאחר הקריאה, נפרצה דלת המוסך שבקצה השדה לצדדים באלימות. כרכרה מלאת סכינים שהיו קבועים בצידי גלגליה החלה מקרטעת ברעש אימים ושועטת קדימה מתוך המבנה. היא העיפה חצץ רב לאויר וענן גדול של אבק עלה מאחוריה. הכרכרה שעטה בפראות לעבר שדה החיטה וברגע שהיא פגעה בקו הייבול, עשרות רבות של שיבולים קצורות החלו לנתר לאויר מצידיה. בג'י שישב בראש הכרכרה הצליח בקושי רב לנתק אחת מארבע ידיו מן המושכות בכדי לנופף אליהם לשלום.
"תסתכלו על זה- אני לא מאמין" קרא מו, תוך שהוא מצביע על הגלגל הקדמי של הכרכרה הדוהרת. נימי ומלנסי אימצו את עיניהם לעבר הגלגל הקידמי של הכרכרה ונדהמו שניהם לגלות כי לא היה זה גלגל כלל- היתה זו קורונה ! .
היא התגלגלה במהירות מדהימה קדימה תוך שהיא אוחזת כבדרך טבע את הציר הקדמי של הכרכרה בין רגליה ובטנה, ומעבירה במהירות הברק ללא הפסקה את מרכז הכובד של גופה, מן המרכז ואל הראש בהתאם לסיבוב הגלגל. נקבוביות שמן פעלו בבטנה ושימנו את נקודת הנגיעה של הציר בגוף. האבולוציה של הזירדנזאקית התאימה את היצור הזה להיהפך לגלגל משומן המניע את עצמו. נימי ומו רצו וקיפצו אחריהם בקריאות התלהבות. שניהם הצליחו להתלות על אחורי העגלה, לטפס, ולשבת לצידו של בג'י בראש הכרכרה. מלנסי חייכה ונשמה לרווחה. נראה היה, שכך, העבודה הולכת להיגמר הרבה יותר מהר.
"כל הכבוד בג'י," אמר נימי."ואני חשבתי שאתה מתבטל, או משחק גורצ'י-פן כל הזמן הזה במוסך"
"באמת איך לא סיפרת לנו על המקצרה הזאת עד עכשיו ?" שאל מו בעודו נוגס בחצי כיכר לחם, שמצא בתוך סל שנפל מן הכרכרה.
"רצינו שזו תהיה הפתעה" אמרה קורונה. היא עצרה את גילגוליה אט אט. אז התמתחה, נעמדה על רגליה וחייכה לעברו."לא קינאת בי שאני מבלה את כל זמני בחברת בג'י? נכון מומו" היא צחקה וקרצה לו.
"אני לא מקנא באף אחד שצריך לבלות כל הרבה זמן בחברת בג'י" גיכך מוג'ק, וקפץ מן הכרכרה לקרקע, מתחמק מסטירה שכיוון הבירדג לעבר עורפו.
"תהנה מכיכר הלחם שבפיך" נופף הבירדג את אצבעו לעומתו. פרצוף כועס עיטר את פניו."זהו כיכר הלחם האחרונה שאתה מקבל ממני השנה"
בשנה וחצי האחרונות למד בג'יאן לנסות ולשמור על כבודו מאת העקיצות של חבריו בנוגע לנושאי השיחה המרתקים בהם הרצה. בג'יאן ידע כי הוא יותר משכיל ומלומד מחבריו. עם זאת הוא הבין כי הרצאותיו גורמות פעמים רבות לחבריו להרדם אפילו במצב של עמידה, ולכן אמנם החליט לצמצם בהן. אולם מוג'ק עבר כעת את גבול הטעם הטוב לדעתו.
"שמנדריק, אם לא הייתי מעביר לך את ההרצאה על תיעול זרמי אויר כימו-אלקטריים- לא היית מצליח לבנות את מערכת הקירור בחדר והיית ממשיך למות מחום ולא להרדם בלילות"
"תסלח לי. תסלח לי…" חייך אליו מו מבין השיבולים."אתה הוא אל המזגנים והמאווררים" הוא כרע ארצה על ברכיו והחל להשתחוות ולהזדקף לסירוגין."כולם… , הללו את אל המזגנים ומערכות האוורור, והביאו לו קוביות קרח ומקפא כמנחה"
"ארררר…." רתח בג'יאן והצליף במושכות בכדי להתרחק מן היצור הקרח והמעצבן.
קורונה הביטה לעברו בחיוך אוחזת את בטנה מבעוד מועד לפני שתתפוצץ מצחוק."אני פה בג'יאן – במי אתה מצליף ?"
נימי פרץ בצהלה של צחוק ונפל מגב הכרכרה אל האדמה.
"אני לא סוחב אותו למרפאה" הצביע עליו מוג'ק, והתפקע אף הוא מצחוק, למראה ההליוס המרוח על האדמה.

לבסוף, לאחר שש שעות בהן המשיכו לקצור את השדה, בני החבורה התיישבו כולם בבקתה המרכזית שבכפר הקטן. הבקתה הוסבה לתפקד בתור חדר האוכל המשותף. היתה זו בקתה פשוטה ביותר שהם הקימו במו ידיהם מגזעים וענפים של עצי קריסטל יפיפיים, ועורות פילי-שפנים(X) שכיסו את הגג. בג'י הביט מהחלון בגאווה לעבר ערימות החיטה הקצורות שהונחו בסמוך לאסם.
מלנסי הגישה להם בשר פילשפן בנוסח הליוסי חריף-מתוק. רוטב של פירות יער מתוקים עם חתיכות פרי מבושלות, כיסה את מנות הבשר שנחטפו במהירות מן המגש של מלנסי.
ההליוסית רצה כל העת אל המטבח בכדי להביא עוד תפוחי אדמה, סלטים, סטייקים, חומוס, פיתות, אורז, עוף, ועוד מיני מאכלים. נימי שגמר את מנת הבשר שלו בבזק, הגניב את זנבו מתחת לשולחן ותפס נתח גדול של בשר מתוך צלחתו של בג'י. הוא ניסה לסלק משם מבלי משים את נתח הבשר מתחת לשולחן, אולם למזלו הרע, בג'יאן היה עירני מתמיד היום.
הבירדג דרך בחוזקה על זנבו של ההליוס הרעב.

(X) פילי-שפנים הם יצורים גדולי מימדים שקופצים לגובה כמו שפנים, התנהגות זו מסכנת מאד את הולכי הקרקע, אך זוהי גם דרך טובה לאתר אותם בג'ונגל ולקלוע בהם חיצים.

נימי פלט אנקת כאב, אך במקביל הצליח לגנוב בידו כרע עוף נכבד מתוך צלחתו של מו, שישב כשמבט מהורהר וטפשי למדי נסוך על פניו. קורונה שישבה לצידו של מו הבחינה מיד בידו המהירה של ההליוס ופנתה אל מו בנפנוף ידיה מול עיניו."אתה לא כל כך עירני היום מו? כרגע נימי סילק לך חצי מנה ואתה ממשיך לבהות במרק"
"אהה ? מה. כן, אני פשוט חושב על משלחת הציד. הם כבר היו צריכים לחזור עד עכשיו לכפר. מעניין למה הם מתעכבים".
"הם בטח מצאו עוד ג'ירנאכסים, ומנסים לצוד אותם" אמר דוג'ר."מונטי, המשוגע הזה, מנסה לשבור את השיא של איסוף זנבות ג'ירנאכסים ממינים שונים לבקתתו".
"שמעתי על יצורים שאוספים שיניים שלהם. אבל זה כבר מוגזם," החמיצה קורונה את פניה."הריח המסריח ממחסן הזנבות שלו מגיע לכל מקום בכפר".
"את צודקת," אמר בג'י בגבות מכווצות."צריך לערוך הצבעה בנושא, ולהגיד לו כולם ביחד, שאי אפשר לסבול את הזוהמה והסרחון הזה בכפר שלנו.
"ואם הוא כבר רוצה לעשות אוספים של חלקי ג'ירנאכסים." נכנסה מלנסי לחדר ואמרה."שיעשה את זה בבקתה מרוחקת מהכפר בתוך היער. ומצידי שיאכלו אותו הפילי-שפנים שם".
"הם צמחוניים מלנסי" אמר בג'י בעייפות.
"אז שימעכו אותו ברגליים" היא פסקה, הפנתה את ראשה בהתרסה, ונגסה מנתח הבשר שבידה נגיסה עצבנית. כשהיתה עצבנית היא נופפה מבלי משים את זנבה מצד לצד, ומוג'ק ונימי שישבו לידה היו מוכרחים לנסות ולהתחמק לצדדים בכדי לא לקבל הצלפה ברגליהם או בעיניהם. הם הכירו את מצבי הרוח שלה וזה דווקא מאד הצחיק אותם, ובכל פעם שהיא היתה מעוצבנת ומנפנפת בזנבה בלא משים, הם היו מתחילים לגרגר בגרונם בקול עבה כאריות, וכשהזנב הצליף, הם היו נעמדים על גפיהם האחוריות, מנפנפים בכפם ומתנהגים כאריות קרקס מוכים ויללניים שהצליפו בהם בשוט.
"די כבר, תפסיקו עם זה. אתם מעצבנים אותי עוד יותר" היא הסתובבה וגערה בהם. הם הגנו על ראשיהם בידיהם ויללו בשנית. אז פרצו בצחוק מתגלגל, מחזיקים את בטנם וממשיכים להגן על פניהם מפני הצלפות זנבה .

בבוקר יום המחרת, זריחת השמש הגדולה הפכה את האופק הסגול לבוהק כתום ורדרד מדהים ביופיו. מוג'יק ישב על גג בקתתו, מביט אל עבר הזריחה, אל הים הזהוב המנצנץ באופק, ואל שני גלשני האויר שריחפו מעל הצוק במרחק. הוא נזכר אט אט, כיצד חזה בפעם הראשונה ביופייה של גרייס ננובה. כיצד שיערה הכסוף התנופף ברוח כאשר ניווטה את מגן הטיסה שלה בתנועה חתולית, וכיצד הצילה באותו יום את חייו מן הג'ירנאכס הסכיני הענק. הוא התאהב בה באותו יום, בחלקיק השניה בה ראה את פניה בפעם הראשונה. כעת ניסה להיזכר בשנה האחרונה אותה העביר ביחד עם כל חבריו לכפר. הוא נזכר כיצד הקימו ביחד את הבקתה הראשונה בכפר, כיצד צדו ביחד את פילי השפנים הראשונים, וכיצד יצאו למסעות הראשונים בכדי למגר את האיום הג'ירנאכסי מאת אזור היערות הקרובים לכפר. הוא נזכר בלילות הירחים המלאים בהם ישבו בני החבורה מסביב למדורה וסיפרו בדיחות ומעשיות אחד לשני. כולם היו יחד בסיפור הזה, ולמזלם ידעו להיות חכמים מספיק בכדי שזו תהיה להם תקופה חסרת סבל ואפילו מהנה ביותר. הוא היה מוכרח להודות בכך שהיה נינוח בהרבה מבעבר. הכאבים שחש בגופו בעבר שכחו, והתחרות הבלתי פוסקת שעייפה אותו כל כך בחיי היום יום בעבר, כמעט ולא הייתה קיימת בין בני הכפר. התחרות הפכה להישרדות כנגד הטבע. העזרה לחלש היתה הכרחית משום שמספר היצורים החיים בכפר היה קריטי להשרדותו. מוג'ק הרגיש כפי שקרה לו פעמים אין ספור כאילו הוא בן שלושת אלפים שנה. הוא הביט לימינו ולשמאלו ומצא יופי מרגש ביערות, בהרים, במישורים הירוקים, ובים הגדול. ניצנוצם המשתנה של מליוני אורות קטנים ששיקפו את פני השמש בפני הים הגלי, הדהימו אותו ביופיים. הוא התעצבן מאד כשחשב על כך שמחשבה כלשהי לא תיתן לו להנות מנוף מדהים זה ממנו רצה להנות- אם אפשר, לאורך כל שעות היום. האמת היא, שהוא תמיד הרגיש שיכל להצליח הרבה יותר לאורך כל חייו. בבית הספר, בחברה, בצבא, בעבודה. אמנם לפני אלפי שנים טייסי קרב נחשבו לאנשי כבוד ורק הטובים ביותר והפיקחיים מכולם נהפכו לטייסים. אולם במאה הזאת, טייסי הקרב של חלליות קטנות, היו בדרגה אחת בלבד מעל לחיילים פשוטים. מו מעולם לא הסתדר יותר מידי עם סמכויות שישבו בדרגים מעליו ולכן לא הצליח להגיע רחוק בצבא כפי שרצה להגיע. הוא לא ידע כיצד להשפיע לטובתו על הסגלים העליונים ביחידתו, כפי שעשו זאת שאר הקצינים בדרגו.
למרות שידע טוב מאד את כוחם של אנשים ויצורים לעשות כמעט כל מעשה בר השפעה בעולם שמסביבם, הוא עדיין שנא את רעיון השליטה ביצורים אחרים? הוא לא ידע בדיוק מדוע. אך האמין כי זו הייתה המגרעה שלו. מוג'ק הגיע מכוכב 'זמשסיו 4' ביבשת פו שבעיר פלובו, מאזור עני יחסית של העיר. לא היו לו חברים רבים כשגדל, והוא תמיד חלם על עולם יפה יותר ובילה את מרבית זמנו במתקני הסימולציה הביתיים וספרי ההולוזיה שהראו לו מקומות רחוקים בחלל. חלקם היו קיימים וחלקם היו דמיוניים. הוא למד טוב את השפה המדוברת, משום שתמיד הרגיש שלא בנוח, ולא שייך בעולמו שלו. כנראה ידע בתוך תוכו, כי לא יוכל לחיות בכוכב 'זמשסיו 4' באושר. הוא חלם רבות על 'בירדגון'? כוכב הלכת הרביעי במערכת ZBU71- בו כל תושבי הכוכב האמינו בהקסגון הקדוש. ההקסגון הקדוש היתה דת שכל מטרתה היתה אושרם של היצורים שהאמינו בה. הדת שוכללה עם השנים ונעזרה רבות במחשבים רבים שחישבו כל העת כיצד לגרום לכל יצור על הכוכב להיות מאושר. 'האם המחשבים עדיין פועלים על בירדגון ?, האם האושר עדיין מתקיים שם ?'. על שאלות אלו לא ידע להשיב לעצמו. הוא לא האמין, אך עדיין קיווה, כי כך הוא הדבר. הוא החליט לבסוף להפסיק באופן מיידי את המחשבות המדכאות הללו, ולהנות מן הזריחה של השמש הגדולה מקרוב יותר.
הוא משך בחבל שהיה קשור לעמוד התומך שעל ראש הבקתה והחל לגלגל אותו ולאסוף אותו מעלה. לבסוף עלה בידו להרים לראש הבקתה חפץ מוארך, שהיה עשוי ממוטות סגסוגת קלה ובדים סולריים מיוחדים שחוברו יחדיו לצורת כנפי עטלף מוזרות וגדולות."איפה הבג'יאן הזה מוצא את הזמן לבנות את כל הדברים האלו ?" מלמל לעצמו מוג'ק.
הוא קיפל ונעל את קפיצי הפחתת לחץ עמוד השדרה של השריון שלו, וחיזק את הרתמות שקשרו אותו לפרי המצאותו של בג'יאן. אז, חיוך בוהק נסך על פניו כבמטה קסם. המחשבה על התעופה, מילאה את בטנו פרפרים . הוא כופף את ברכיו וניתר קדימה לאויר. אז נקש פעמיים את מגפי הסילון שנעל אחת בשנייה. שנייה לאחר מכן הוא טס באויר, כשזרם סילון זינק מתחתית מגפיו ודחף אותו בעוצמה קדימה לאויר. הוא כיוון עצמו לכיוון הים בעזרת כנפוני המגפיים שלו. לאחר 9 שניות של טיסה, כבר עבר את קו המים וידע כי הדלק שבתוך מגפיו הולך להיגמר. הוא ערך תמרון מסובך של האטת מהירות ושינוי זוית תעופה, ואז לחץ על כפתור מתכת בצידו של הגלשן.
מנגנון לחץ אויר פשוט למדי, פתח מעליו את קיפולי כנפי גלשן האויר הסולארי שלו. הגלשן נפתח בנקישה ומוג'ק הרגיש לשניה את הלחיצה החזקה של הרתמה, הסוחטת את האויר מתוך ריאותיו. הגלשן כמעת והתרסק על צד צוק הכורכר שהתנשא מעל הים מימינו. התמרון האחרון שלו היה רחוק מאד מלהיות מושלם, זאת ידע … , אולם עם כל עבודות השדה לא היה לו ממש זמן להתאמן בהטסת הגלשן. שמח על כך שלא היה צריך להרטב (וגם שמח על כך שלא היה צריך להתרסק או לטבוע), ריחף לו מוג'ק מעל פני הים לעבר הצוק הדרומי.
מעל הצוק חיכו לו כבר חמישה גלשני אויר סולריים ברחיפה. הוא הצליח לזהות ממרחק רב את צעקותיו וצרחותיו של נימי שהיה רתום תחת הרתמה בגלשן של קורונה."את לא עושה מה שאני אומר לך בכלל ? הי? הלו? היי צוק אהההחח ? מה את עושה קורונה ?. תני לי לרדת מיד אני התחרטתי- אני לא מוכן ללמד אותך לטוס."
לאורך כל אותו הזמן שמע מו את קורונה מתפקעת מצחוק כשהיא פולטת קריאות הנאה מוקסמות, בעקבות הרגשת הטיסה המופלאה שמלאה את נפשה. היא כלל לא התייחסה לצעקות האימה של ההליוס הרתום תחתיה.
"אני רוצה לחיות הצילו" המשיך נימי בצעקותיו מעוררות הרחמים."חברה שלי תהרוג אותך אם יקרה לי משהו ? תני לי לרדת"
מוג'ק החליט לעודד את נימי בדרכו שלו."לא ידעתי שגם לגזע ההליוסי יש את המושג סיסי מתרומם בתרבות שלהם. עכשיו כשאני חושב על זה, אתה באמת תראה לא רע עם אודם, חזה מלאכותי, וחצאית מיני"
נימי הביט בזעם לעבר חברו לשעבר, וצעק."קודם תשיג לעצמך בחורה לפני שאתה קורא לאחרים מתרוממים חתיכת ראש ביצה פייגע'לך".
מוג'ק התעלם מדבריו והביט קדימה לעבר ארבעת גולשי האויר האחרים. היו אלו אישה, גמד, בגיאן, וארפרוטרודיסט- יצור מוזר ושרירי, בעל פרווה, קשקשים, מקור, שלוש עיניים, וסנפיר. הוא ריחף אל בין הגולשים והביט בשלושה החדשים שלא הכיר. על כנפי גלשנו של הגמד היו כתובות האותיות 'קורחוליו'. הוא דאה בסיבוב והבחין בכך שעל סוליותיו הנוגעות אחת בשניה היו כתובות האותיות 'האדיר'. על גלשנו של הארפרוטרודיסט היה כתוב שמו באותיות זועמות- 'ולזניק'. מוג'ק נדהם מכך שלא הבחין ברגליה המחוטבות ועיניה הירוקות והנוצצות של האשה שעל גלשן האויר שלה היתה מצויירת גולגולת שחורה של חיה טורפת כלשהי- די מפחידה, אותה מוג'ק לא יכל לזהות. מתחת לגולגולת היה רשום באותיות צהובות זורחות השם- 'לינה'. עיניו של מוג'ק כמעט ויצאו מחוריהן למראה הנערה מעוררת היצרים שריחפה באויר למולו, אך גלשן האויר של הגמד עליו היה רשום 'קורחוליו' חלף מולו ביעף מסובך של שתי שמיניות עם בורג, שחסמו את מבטו. נשימתו של מוג'ק כמעט נעתקה מפיו כשראה ששני גלשני האויר האחרים, ביצעו את אותו תעלול במקביל, במאונך, וברווח של מטר אחד מהשני, כך שהם עברו אחד בתוך מסלול הלולאה של השני. בסוף התעלול המסובך, הגמד השמיע קריאות נצחון צוהלות לעבר הנערה ירוקת העיניים והארפרוטרודיסט."כן נערים על זה בדיוק אני מדבר . בחיי בורטיקוס, עשיתם את זה מושלם"
ירוקת העיניים חייכה חיוך קורן וצעקה לעברו,"אתה חושב שזה משהו ?. חכה ותראה את התמרונים של הוואלפורים? הם ישגעו אותך לגמרי".
'הוואלפורים ? ' התפלא מוג'ק."הרי הוואלפורים היו היצורים המכונפים בעלי הקבוצה המנצחת במשחק כדור כנף בכוכב מלפני שלוש שנים. לא יתכן שמאז יום הטבע (כך קראו חלק מן היצורים ליום שבו נפלה הטכנולוגיה), מישהו ממשיך לשחק במשחק הזה… . הרי אם מישהו ישבור יד או רגל, כרטיס הביטוח הרפואי לא יוכל לעזור לו הרבה משתי סיבות קריטיות: ראשית- לא היה לאף אחד קורא כרטיסים אלקטרוניים כי כל הבנקים האלקטרוניים שווקו חיים ממילא. ושנית- מכשירי הריפוי הפיזי הרב גזעיים הפסיקו לעבוד גם הם. מוג'ק ריחף בחצי מעגל מעל ירוקת העיניים שהמשיכה לפטפט עם קורחיליו הגדול.
"אני שמחה שמצאת את הפתרון הפשוט הזה לכדור כנף? אני רק מקווה שאין במים האלו כרישי-דובים"
קורחוליו קרא אליה בצהלה,"אל תדאגי, במים האלה יש רק דגיגי עכבר וסרטני עטלף. העיקר שהמים בולמים את הנפילה ומונעים פציעות".
כנפי הגלשן של ירוקת העיניים רעדו בחלחלה,"אני חושבת שאני כבר מעדיפה את דובי הכריש על פני המגעילים האלו".
בג'יאן נזכר כי חלק מן היצורים שהוזכרו בשיחה הזו, הונדסו גנטית ע"י מדענים מטורפים לפני אלפי שנים. הוא התחיל לשאול את עצמו שמא היצורים האלו לא אוהבים כלל את הצורה בה הינדסו אותם. '-לפחות היום אף מחשב לא עובד יותר- ולכן לא ינסו עוד להריץ תוכנות אבולוציה סופר-תבונתיות שהיכולות שלהן עדיין מאד מוטלות בספק לעומת האבולוציה עצמה' חשב לעצמו הבירדג.
"לא ידעתי שיש עוד יצורים שמשחקים כדור כנף" ,קרא לעברם מוג'ק וטס במקביל לירוקת העיניים.
"הכנפיים האלו עדיין עובדות – אז אנחנו משחקים" היא צעקה אליו בחזרה.
"אתם מחפשים יצורים שיצטרפו לקבוצה ?" שאל בג'יאן.
"אתה חושב שיש לך מה שצריך ?" היא הרימה את גבותיה והחלה לבחון את שליטתו בגלשן בעיניה.
"שיחקתי לפני כמה שנים. את צריכה לראות את בעיטת הלולאה שלי."
קורחוליו הגמד, נופף וקרא לבחורה."הם רוצים לשחק- או מה ?"
בגי'אן הביט לעבר נימי וקורונה וצעק אליהם."רוצים לשחק כדור כנף ?"
קורונה שהבחינה בשיחה המתנהלת כבר מלפני דקה, שינתה את כיוון תעופתה, נופפה בידה וצעקה."בטח, תחשיב אותי בכוחות, אני רק מורידה פה מטען עודף."
נימי שהבין כי הכוונה הייתה אליו, טפח לקורונה על רגלה."כן, כן, יופי, תורידי אותי לאט ובזהירות על החוף- איפה שהחול רך במיוחד, בסדר"
קורונה חייכה לעברו חיוך ממזרי."יש לי תפקיד אחר בשבילך, נימוש" היא שחררה במהירות את 3 החגורות שחיברו את נימי אליה והוא נפל בזעקות שבר לים שמתחתיו.
"למה?" הוא הספיק לזעוק לפני שהוטח למים ב 'ספלאש' גדול.
קורונה רתמה את החגורות לגופה, חיכתה לראות את ראשו מציץ מן המים, וצעקה לעברו."נימי, זה ממש חמוד מצידך להתנדב להרים את השערים. אתה רק צריך למשוך בידית של המצופים האדומים."
נימי שכשך במים בפראות ושאף שאיפות גדולות כאילו הלך לטבוע."שיקח אותך האביס-גלקס , המים האילו קפואים."
הוא אגרף את ידיו הימניות וניפנף בהן בכעס בזמן שזנבו הצליף במים בעצבנות. כל גופו רעד מקור.
בג'יאן נסק מעל ראשו וצעק אליו."תהיה נחמד ותעלה את השערים, אני אזמין אותך לארוחה חמה אחרי המשחק."
"שמעת קורונה" צעק נימי."אני עושה את זה בשביל בג'י ולא בשבילך."
הארפטרוטרודיסט התקרב בתעופה אל קורחוליו הגדול וצעק אליו בקול דק וחרחרני שהיה אופייני לבני גזעו,"לשלושת המסכנים האלו אין סיכוי כנגדינו, בואו ונעשה איזון כוחות".
מוג'ק ריחף לידו וענה"לא. זה בסדר, ראיתי שאתם טובים אבל נשחק רק משחק חימום- בסדר ?"
הארפטרוטרודיסט נענע את ראשו לאות הבעה כי האמין שאין להם כלל סיכוי כנגדם."טוב, זאת ההלוויה שלכם. קח ת'כדור- לפחות אתם תהיו בהתקפה ראשונים" הוא השתמש בסנפיר שלו בכדי לבעוט את הכדור שהיה בידו לעבר מוג'ק.
מוג'ק תפס את הכדור בידו והתבונן לשניה בצבעיו הכספיים שהשתנו מגווני ירוק לוורוד. הוא ידע כי כדורי האנטי גרבטון פסקו לעבוד לפני כשנה, ולכן היה צריך להסתפק בכדור פורח קטן- הליומי-מימני, עם פיוניות צמחיות מהונדסות גנטית מייצבות גובה, וקולטני שמש טבעיים. או בקיצור- 'כדורחף'.
כדור זה בדומה לכדור האנטי גרביטון ריחף כל העת בגובה של עשרה מטרים מעל פני הים, עד שקיבל בעיטה, או שרוח חזקה דחפה אותו. ההבדל העיקרי בינו לבין כדור האנטי גרביטון, היה שהכדורחף היה יותר קפיצי- דבר שהקשה על השחקנים את תפיסתו. בינתיים, נימי, כשהוא רועד מקור ומקלל- שחה לעבר המצוף הראשון ומשך בידית האדומה שבצידו. מיכל הליום דחוס הזרים גז הליום במהירות לתוך בלון צהוב, בצורת שער מסגרת מלבני, שהיה מקופל עד אז בתוך ארון קטן בתוך המצוף. שלושה חבלים דקים מאת שלושה מצופים קטנים יותר מצידיו, ייצבו את השער בגובה של עשרה מטרים באויר. פיוניות צמחיות מהונדסיות גנטית דומות לאלו של הכדורחף ייצבו את השער באויר. מוג'ק מסר לקורונה כמה מסירות אימון, עד שהיא באמת הצליחה לפגוע בכדור עם זנבה פעם אחת. בג'יאן היה די חסר סבלנות כלפי קורונה שלא שחקה מעולם חוץ מבסימולטורים.
הוא צעק לעברה."יאללה קורונה, את תטוסי במעגלים מסביב לשער ואם מישהו בועט לשער, פשוט תכווני את המסלולים של הגלשן שלך ושל הכדור כך שיפגשו ושהכדור לא יכנס לשער? בסדר ?".
"אני יכולה להיות בהתקפה ?" שאלה קורונה בקול מחאה.
"לאט לאט" הרגיע אותה בג'יאן."אם את רוצה לדעת לשחק, את צריכה עוד הרבה אימון? בינתיים תנסי רק לפגוע בכדור, זה הבסיס." קורונה הזעיפה פניה והוציאה לו לשון. בג'יאן פנה לקורחוליו וחבריו וצעק."יאללה, יש משחק ?"
קורחוליו הפסיק לטוס במעגלים ולדבר עם הארפטרידיסט על האליפות של שנת 72, וצעק אליו חזרה"יאללה, ייבשתם אותנו".
בג'יאן יצא מגבולות המגרש המימי שבין שני השערים ועשה פרסה באויר מעל לשער. אז הוא שלח מבט לעבר קורונה לראות אם היא באמת שומרת על השער. רק לאחר מספר שניות גילה אותה דואה גבוה יחסית מעל השער בסיבובים. 'יותר טוב מכלום, אני משער' חשב לעצמו, וזרק את הכדור לכיוון מסלול תעופתו של מוג'ק.
מוג'ק דאה לו אל הכדור באיטיות וחיכה שבג'יאן יגיע לאמצע המגרש. אז הוא בעט את הכדור באלכסון חזרה למסלול התעופה של בג'יאן אשר שמח לראות את הארפרוטרודיסט מתקרב אליו בכדי לגנוב ממנו את הכדור. בג'י אהב להשוויץ בגלגולי הכנף המתוזמנים באופן מדוייק שלו. הוא התגלגל באויר, ובעט את הכדור בעזרת הכנף באלכסון ימיני כלפי מטה. לאחר מכן התחמק באופן מדוייק מאת דאונו של הארפרוטרודיסט. מוג'ק הכיר את המשחק טוב למדי והגיע למקום הנכון בזמן הנכון בכדי לבעוט את הכדור אל השער. אולם הוא לא היה מורגל לכדורים קפיציים במידה שכזו, והכדור ניתר לו בזוית של 90 מעלות לגובה של חמישה עשר מטרים היישר מעל השער.
"אופס" הוא קרא, והסתכל למעלה מסונוור מקרני השמש. בג'יאן הביט לאחור בכדי לראות אם קורונה מועילה בטובה לשמור על השער שלהם, אולם הוא לא ראה אותה בשום מקום.
'יופי, איפה היא ?' הוא חשב. 'אנחנו הולכים לקבל גול על הדקה הראשונה של המשחק בגללה '
קורחוליו וירוקת העיניים שדאו בקרבת השער, גם הם חיפשו אותה למעלה בשמיים, וגם הם הסתנוורו מקרני השמש. ולזניק שדאה במעגל עולה לכיוון הכדור, הבחין לפתע בגלשן אויר תכול, הטס מטה במהירות בזוית של 60 מעלות בחיפוי השמש ומקדים אותו אל הכדור. הרוכב היכה בכדור בעוצמה בעזרת זנבו לכיוון השער. הכדור טס במהירות והתחכך בידו של קורחוליו כשעבר בבזק מימינו ודרך השער.
קורחוליו פער את פיו מכשהבין שהיה זה נצחון מהיר מדי. קורונה טסה בפרסה מעל השער עם הגלשן התכול שלה, ורוננה בקריאות נצחון.
היא הפחיתה את מהירות טיסתה ודאתה מטה אל המגרש. היא חייכה חיוך מלא הנאה כשגילתה את בג'יאן, מוג'ק, ולזניק, לינה, וקורחוליו הגדול- כולם דואים באויר פעורי פה .
"למדתי את הטריק הזה מהסימולטור" היא צחקה."ראית בג'יאן ? הצלחתי לפגוע בכדור."
היא המשיכה לצחקק לה וטסה בכדי להעניק למוג'ק היי פייב כנף.
"לא יכול להיות שהיא לא שיחקה אף פעם." קרא קורחוליו.
"מזל של מתחילים אני מנחשת" קראה לעברו ירוקת העיניים.
"או פשוט, יותר מדי שעות מול הסימולטור" אמרה קורונה בהרמת ידיים.
"אני רואה שהסימולטורים האלו לא רעים" אמר בג'יאן והרים את שתי גבותיו.
הארפרוטרודיסט תפס את הכדור בינתיים ומסר אותו לעבר ירוקת העיניים."קדימה, היה לכם מזל עד עכשיו, אבל עוד לא ראיתם כלום" הוא אמר בקול חרחני דק."קורחוליו, 5E , בסדר ?" הוא קרא לגמד.
הגמד גירד בראשו."5E זה מצויין. שמעת את זה לינה ?"
ירוקת העיניים נופפה בידה לאישור ואמרה."מתי שאתם מוכנים."
שלושת הדאונים ערכו סיבוב מסביב לשער במבנה של משולש ויצאו לכיוון המגרש.
"הם טסים במבנה" אמר בג'יאן."נראה שהם התאמנו על זה די הרבה"
"תסתכל על זה" אמרה קורונה."הם נראים ממש מקצועיים".
צורת המשולש ההפוך החלה להסתובב עם כיוון השעון בצורת בורג המורכב משלושה דאונים. ביניהם קיפץ כדור נוצץ שניתר פעם על כנף, פעם על רגל, ופעם על זנב.
"הגנה" קרא מוג'ק, וטס לכיוון השער.
בג'יאן וקורונה עקבו אחריו והחלו לטוס לקרבת השער. מוג'ק ראה את צורת ההתקפה הזו בעבר והחליט לטוס לתוך הבורג המסתובב בנסיון לשבור את המבנה. ברגע שהוא התקרב אל ראש הבורג, הבורג נשבר לשלושה כיוונים שונים והכדור הועף רחוק לפינה של המגרש. לינה טסה לכיוון הכדור ומוג'ק פנה בעקבותיה בכדי לנסות ולגנוב לה את הכדור. בינתיים בג'י וקורונה החלו להסתובב מסביב לשער בהגנה צפופה. אז קורחוליו הנמיך טוס היישר לכיוון השער, ולפני שפגע בגלשן של בג'יאן הוא שבר הצידה ולמעלה בחצי בורג. אינסטנקטיבית בג'יאן כיוון את הגלשן שלו בכדי להגן על החלק העליון של השער. אולם לינה הגיעה אל פינת המגרש ובעטה בחזקה את הכדור אל מתחת לשער. הארפטרוטרודיסט הגיע במהירות מכיוון שמאל ושבר הצידה ולמטה את כיוון תעופתו בחצי בורג מהיר לפני שפגע בקורונה. הכדור של לינה פגש אותו בדיוק מדהים בצד שמאל שמתחת לשער והוא בעט אותו בעצמה בעזרת תנופת חצי הבורג היישר לתוך השער מתחת לרגליה של קורונה. היה ברור כעת לחבורת הכפריים שאינם משתווים לחבורתו של קורחוליו האדיר.
"באמת מרשים" קרא בג'יאן והחל למחוא כפיים בהתלהבות.
"רואים? יש לכם עוד הרבה ללמוד", נהם הארפרוטרודיסט והתחיל לשיר קטע מתוך שיר אצטדיונים של כדור כנף בקולו הדק והשמח. קורחוליו ולינה טסו לצידו והחלו לשבח אחד את השני על הביצוע המצויין.
"באמת יפה" אמר מוג'ק בהתפעלות וקורונה הנהנה בהסכמה.
"לא ראיתי כאלו ביצועים אפילו בסימולטור בפטיש" היא אמרה.
"כנראה לא יזיק לך להמשיך לשחק קצת במציאות ולא בסימולטורים" חייך לעברה בג'יאן.
"באמת אין לי הרבה ברירה עכשיו" היא השיבה.
מוג'ק החל לצאת לכיוון הקבוצה השניה, בכדי להתכונן להתקפה הבאה. לפתע הבחין בקבוצת יצורים המתקדמת בריצה על החוף מכיוון צפון. הוא נופף לעבר קורחוליו וחבריו"אתם חושבים שתצליחו לעשות את הטריק הזה עוד פעם ?. אני חושב שהאוהדים המסכנים שלכם פספסו את זה" הוא הצביע לעבר קבוצת היצורים שהעלתה ענן אבק קטן תוך כדי ריצתה.
קורחוליו וחבריו הביטו לאותו הכיוון. הארפרוטרודיסט החליט לבדוק את הנושא יותר מקרוב וטס לכיוון היצורים.
"לנו יש רק ארבעה אוהדים והם לא מכירים את המגרש הזה" אמר קורחוליו בפליאה.
לינה כיווצה את עיניה והביטה לעבר ענן האבק."אין לי מושג מי היצורים האלו. תגידו- הם רצים לכיוון שלנו ?"
"אוגליטרים (X)" שאג הארפרוטרודיסט מכיוון החוף."והם רודפים אחרי בת אדם ורודת שיער"
"זה לא נשמע טוב," אמר מוג'ק."אתה בטוח שאלו הם אוגליטרים ?"
הארפרוטרודיסט הגיע אליהם ומוג'ק יכל לגלות מבט של אימה טהורה בעיניו.
"אני יודע" אמר הרפרוטרודיסט."מעולם לא היו אוגליטרים בבופו, אבל תהיה בטוח שעכשיו יש" הוא צעק וקולו הדק הגיע עד לאזניהם של קורונה ובג'יאן בחלקו השני של המגרש.
"אני ארים את האשה לאויר" קרא קורחוליו."אתם תלכו להזעיק את יצורי הכפר שלכם ותביאו נשקים".
"אני אעזור לקורחוליו להוציא משם את האישה" אמר הארפרוטרודיסט.

(X) האוגליטרים היו יצורים בעלי לסתות תנין, רגלי נמר ארוכות, וזרועות תמנון חדות. הג'ירנאכסים השתמשו בהם כבכלבי צייד נאמנים.

"לי יש אקדח אויר בחגורה" קראה לינה."אני אחפה עליכם מלמעלה"
"בסדר, מהר, תעשו את זה" קרא מוג'ק, ופנה אל בג'יאן וקורונה שדאו במהירות לכיוונם.
בג'י הקדימו בדיבור מהיר"שמענו הכל . החלטנו שקורונה- תטוס לכפר להביא את מונטי ונימי עם כמה שיותר נשקים ויצורים. ואני ואתה- ננסה להסיח את דעתם של האוגליטרים."
מהלך הארועים הבאים היה מהיר במיוחד. לינה הגיעה בטיסה, אל האשה שרצה במהירות והחלה לטפס על דיונות החול שעל יד חוף הים. כשלושים אוגליטרים דהרו אחריה. עשר הזרועות התמנוניות שעל גבם התנופפו להן בטירוף מעל גבם. אוגליטר גיהנום ירקרק דהר במהירות בצמוד לגבה של האשה. הוא פער את לסתותיו, ואיים לסגור אותן בבזק על אחת מרגלי הקורבן. לינה כיוונה את אקדח האויר התלת קני שלה וירתה בו יריה של שלושה קליעים לחלל פיו. האוגליטר שאג מכאב העקיצה החדה בחיכו, מעד בדהירתו, והתגלגל על החול, כשהוא מעיף חול לאויר בגלגוליו, ומפיל את האוגליטר החום שרץ מאחוריו אל הקרקע. קורחוליו סימן לולזניק שהם צריכים לעשות פרסה מעל עדר האוגליטרים, בכדי לתפוס את בת האדם עם כיוון ריצתה. מיד לאחר ששני אלו עברו מעל העדר, בג'יאן ומוג'ק צללו במהירות לכיוון שני האוגליטרים שהתקרבו אל בת האדם. ניכר בה שהיא משתמשת בשארית כוחותיה בכדי להמשיך ולרוץ. מוג'ק הטיח בחוזקה את אחד ממגני הכתף שלו בפניו של האוגליטר הראשון שדהר בתוך העדר. האוגליטר שאג בטירוף והאט את ריצתו. בג'יאן זרק בקשת את הבולה הארוך שהיה תלוי תמיד בחגורתו. הבולה נכרך סביב כמה זרועות תמנוניות של אחד האוגליטרים וסביב שתי רגליו של אחר. האחד נפל עם פניו לתוך החול, ואילו השני האט את ריצתו כשהוא מושך אחריו את האוגליטר המתפרע.
'עכשיו זה בידיו של קורחוליו וחבריו' חשב לעצמו בג'יאן וטס לכיוון הים, שולח מבט אל הארפרוטרודיסט ואל קורחוליו מאחוריו.
שני אילו החליטו לבסוף לשלב כנפיים ולתפוס ביחד את ורודת השיער בכתפיה. הם הצמידו כנף לכנף בעזרת זיזי נעילת הכנפיים המיוחדים ששימשו להתקפות מבנה בכדורחף. לאחר מכן הנמיכו טוס, תפסו את הנערה בידיה, ונסקו עימה לאוויר.
הנערה צרחה בפחד, אך נרגעה לגלות כי אחד מהיצורים שתפסו אותה היה בן אדם.
קורחוליו וולזניק ניתקו את המבנה המסוכן וקורחוליו החל לכרוך את חגורת הבטן הרזרבית שלו סביב בטנה של ורודת השיער. זו האחרונה, חייכה אליו בהבעת תודה. תחתיהם, אוגליטרים אחדים ניתרו לאוויר בנסיון לתפוס את רגלי האשה. חלקם ניסו ללכדה בין מלתעותיהם האימתניות, וחלקם שילחו את שש זרועות התמנון שלהם המצוידות בטפרים ענקיים לכיוון הגלשן של קורחוליו. קורחוליו החל לנסוק לאוויר לכיוון דרום. הרגשת הקלה החלה לקונן בליבו על כך שהסתלק הרחק מן היצורים המטורפים האלו.
לפתע, פרץ מתוך הים לאוויר מתז אדיר של מים בקוטר של שלושים מטרים ובגובה של חמישים מטרים. יצור אדיר, מעורר אימה, וצבעוני ביותר, נגלה אט אט תחת מפלי המים הגבוהים שהרים בגופו מתוך הים. חלקו העליון של היצור התנגש באחת בדאון של קורחוליו שנשא את ורודת השיער. כנף הדאון נשברה על גופו של היצור הענקי כאילו הייתה עשוייה מקיסמים. הגמד וורודת השיער פגעו בגוף היצור ונשטפו יחד עם מפלי המים הרועשים אל מרגלותיו.
בג'יאן חקר בעבר מאות אלפי זנים של יצורים בעולם, אך מעולם לא נתקל ביצור שכזה במסעותיו. הוא סקר בפה פעור את מבנה גופה האדיר של המפלצת, והבין שהחלק שראה היה רק חצי מגופה הענקי. הוא ניגב את מצחו בפחד. שאר הגוף נחבא מתחת למים . ליצור היו כשניים-עשר טלפיים ענקיות שהיו מחוברות לכל היקף גופו. שני איברים אליפטיים צמחו מתוך גבו, מתחתיתם פרצו סילונים שזהרו באש כתומה וירוקה. על גבו היו מפוזרים סכיני ענק בצבעי זהב. זרועות תמנון מסולסלות בצבע אדמדם הצליפו באויר סביבו לכל הכיוונים. ושני פיות מרובי שיניים דמויי גלילים בצבעי ברונזה ואדום, שעוטרו בקוצים וצבתות, הקציפו את המים בבועות רותחות ואדי מים רוחשים.
"מה לעזאזל הדבר הזה" קרא בג'יאן לעבר חבריו בתקווה שמי מהם ידע דבר מה על הייצור המפלצתי הענק.
נשימתו של מוג'ק נעתקה ממנו מכשהבחין אף הוא בענק המפלצתי.
לולנזיק קפצו שני הגביונים(X) על צווארו וסנפיריו התמתחו לאויר (סימן ברור לתדהמה מוחלטת אצל אפוטרודסטים).
לינה תקעה מבט באקדח האוויר שלה בחוסר סיפוק."אני אצטרך אקדח הרבה יותר גדול מזה" היא מלמלה לעצמה .
עמוק מתחת לפני המים, קורחוליו היה עד למחזה אפילו עוד יותר מדהים מן המפלצת הקולוסאלית.

(X) גביונים הם איברים יחודיים לארפרוטרודיסטים, שמשמשים להם כגבות, וכזוג ידיים נוסף במקביל.

המים רתחו סביבו וקצף לבן התערבל ביחד עם בועות רבות מעל לראשו. הסלע הענקי והקוצני שצמח וגדל מין המים, הלם בו בעוצמה אדירה וחתך את רגליו ובטנו חתכים צורבים ועמוקים.
הנערה ורודת השיער נחבלה קשה בראשה ואיבדה את הכרתה, אולם עדיין היתה קשורה לרתמת בטנו. הוא יכל להבחין באימה צרופה בסלע רב הסכינים נע במים לקראתו. אז, מתוך איבר דמוי גליל בבסיסו, הוא הבחין בסילון אש צהובה תת מימית שביעבבעה במים שתחתיו.
הוא החל לבעוט בטירוף בידיו ורגליו בכדי לצלול הרחק מאת איזור המים הרותחים. הוא סחב אחריו את ורודת השיער

[אורי מני]

פרק שביעי
בניו של קסלראץ'- מביא המוות הג'ירנאכסי

בג'יאן הרגיש חסר אונים באויר, כשראה את האוגליטר הענקי הזוהר פוער את פיו בכדי לבלוע את מו. הוא הביט בבעתה והיה בטוח כי הוא הולך לאבד את חברו הטוב. באופן מפתיע האוגלטור עזב את ארוחת הערב שלו והתחיל לנפנף בזרועות התמנון שלו לכל עבר כשהבעה מפוחדת נסוכה על פניו.
האוגלטורים האחרים גם הם החלו להתנהג בצורות מוזרות ביותר ובלתי צפויות.
חלקם החלו לנגוס באויר בטירוף, חלקם החלו לרקוד ריקודים מוזרים, קפצו לסלטות באוויר והשפריצו על עצמם מים. האחרים החלו להכות במים בטירוף, וניסו להתקדם לכיוון החוף.
המיפלץ האדיר התחיל אף הוא להתנהג באופן מטורף, הוא שיגר את שתי הזרועות הסילוניות שלו שהחלו לטוס בשמיניות מבולבלות באוויר מסביבו .שאר גפיו הארוכות ניסו לגונן על גופו בפני כוח בלתי נראה ואיום- אפילו יותר מעצמו.
בג'יאן החליט לעצמו שהעננים המסתעפים הזוהרים הללו שבהם דישדשו האוגליטרים הם דבר מסוכן, מוזר, ומעניין ביותר. ומה שהם לא יהיו, הם כניראה הגורם להתנהגויות המוזרות הללו.
הוא הבחין לפתע בקורחיוליו הגדול גורר את ורודת השיער אל סלע גדול ושטוח שבצבץ מן המים קרוב לחוף. הוא החליט לנחות על אותו הסלע ולעזור לו לסחוב אותה. הוא עשה סיבוב באוויר ונחת בביטחה על הסלע עם גלשן האוויר שלו. הוא התעצבן לגלות כי עשה כן רק בכדי לגלות, שגם קורחליו הגדול בעצמו, השתגע לגמרי .
"שדים שדים מן הגיהנום . כוחות הרשע מתקיפים את הכוכב" קורחוליו קיפץ, ונופף בזרועותיו לאויר באמוק.
"הרוח המרושעת של אל פואילו דיאבולו," הוא צרח והצביע בטירוף על בג'יאן."לא תיקחי אותי לעולם בחיים"
הוא נופף חתיכת אלמוג לעומתו. עפעפיו היו פעורים לרווחה, ועיניו כמעט ויצאו מחוריהן.
אז החל לרוץ בטירוף בתוך המים הרדודים, צורח לעבר השמים"אני קורחליו הגדול , אני צריך TP(X) בשביל חור הבאנג שלו . תנו לי TP בשביל חור הבאנג שלו"
בג'יאן נותר מוכה הלם, ופעור פה .
לבסוף הוא הצליח לסגור את הפה שלו, לגשת, ולבדוק את מצבה של ורודת השיער.
היה לה דופק, והנשימות שלה היו סדירות. הוא הביט לכיוון המים בכדי לחפש את האחרים. הוא מצא את מוג'ק מתחיל לטפס מתוך המים על אותו הסלע עצמו עליו עמד. הוא היה בריא ושלם.
"איזה מזל…" הוא אמר לעצמו באנחת רווחה."הייתי בטוח שהלך עליך מקודם".
מוג'ק הביט עליו באופן מוזר, עיניו היו מכוסות בדמעות.
"האם אני מת" שאל מוג'ק בקול שבור.

(X)ה TP היה עתק קודש שנועד, לפי אגדות עמי הגמדים, לנצח את אל פואילו דיאבלו תרנגול השטן. משמעות ראשי התיבות היתה כה מגוחכת עד כי הגמדים התביישו לתרגם אותם ליצורים אחרים- דוקר הישבנים (POKER TUCHES).

"כן, אתה מת" אמר בג'אן בחיוך משועשע.
"האם אתה מלאך" הוא שאל אותו בקול מלא תקוה.
בג'אן כופף הצידה את צוארו והביט בו בגלגול עיניים"אה,? מה ?."
מו המשיך להביט לעברו בעיניים דומעות בלי להגיד מילה.
" אתה יודע מה, כן , אני מלאך". הוא אמר בחוסר סובלנות והביט לעבר האוגליטרים המתפרעים בחשש.
"אני לא שייך לכאן באמת" אמר מוג'ק בקול מיילל."אתה באת לקחת אותי לגן עדן, נכון"
"זה? יעלה לך? 10 נקים(X)" ניסה בג'אן להתבדח. הוא לא הכיר טוב כל כך את ההומור של ההומוספיאנס.
"לעזזאל, השארתי את הארנק שלי בבית.." אמר מוג'ק.
"אני מצטער" אמר בג'יאן בחיוך, ,אם אין לך 10 נקים אני לא אוכל לקחת אותך לגן עדן".
"לא" צעק מוג'ק בזעקת שבר, הוא נפל על ברכיו והסתכל מעלה לעבר הדמות הזוהרת שראה.
"אי אפשר לעשות איזו עיסקה אולי"

(X) נק- היה המטבע המקומי בבופו.

בג'יאן שילב את ידיו וחשב על דרך בה יוכל לשכנע את מוג'ק, שהיה כלוא בבירור בתוך אשלייה כלשהי, בכך שהוא עדיין חיי בכדי שיעזור לו להציל את בני החבורה.
"הי איזה מן מלאך אתה בכל מקרה ," התפרץ מוג'ק."שעושה עסקים בכדי להוציא אנשים מן הגיהנום"
בג'אן כיחכך בגרונו"אהמ? למה.. למה אתה חושב שהם שלחו אותי לפה מכלתחילה ?"
"מה ? .., מה כבר עשית בגן עדן ששלחו אותך לפה" שאל מוג'ק בתמיהה.
"אוקי.. אהמ.. אז זה מה שקרה" החל בג'יאן להמציא סיפור בראשו."אתה רואה את המלאך המעולף שם על הקרקע ?"
"כן" אמר מוג'ק שהבחין בעוד דמות לבנה וזוהרת ששכבה על גב הסלע.
"ובכן" חייך בג'יאן מכשהבין שמוג'ק רואה את כולם בתור מלאכים."אני והוא שיחקנו קלפים עם אלוהים וקצת רימינו. אז- אהם.. אלוהים התעצבן וזרק את חפיסת הקלפים שלי לגיהנום ואמר שלא נחזור עד שנאסוף את כולם"
"אז למה המלאך השני איבד את ההכרה ?" שאל מוג'ק בהרמת גבה.
ובכן.. בדרך כשעברנו בעננים, חלפנו על פני 72 בתולות קדושות. אני שמעתי על הכיעור הלא יאומן שלהן, לכן עצמתי את עיני. אבל הוא מוסלמי- ולכן היה מוכרח להסתכל. הוא פשוט כל כל נגעל מהן, עד כדי כך שהוא קיבל התקף חרדה והתעלף תוך כדי נפילה"
מוג'ק נעץ בו את עיניו במשך 3 שניות ארוכות בפנים זעופות."זהו הסיפור הכי דבילי ששמעתי בחיים שלי" הוא רטן.
בג'יאן תפס אותו בידו והוליך אותו לעבר ורודת השיער. ובכן דבילי או לא דבילי אם אתה רוצה שאקח אותך לגן עדן- אתה תיקח את המלאך המעולף הזה לכיוון ההוא," הוא הצביע בידו לכיוון החוף."ותנסה להעיר אותו- בכדי שהוא יוכל לעזור לי למצוא את שאר הקלפים. אתה הבנת את זה שטקר ?"
"בסדר, בסדר. אני אעזור לך" רטן מוג'ק וניגש אל המלאך המעולף."אבל קשה לי מאוד לסמוך על מלאך שמנסה לרמות את אלוהים בקלפים" הוא כיווץ את גבותיו לעומתו.
"רק תעשה את זה וזהו" צעק לעומתו בג'יאן שאיבד באותו הרגע את שארית סבלנותו.

בינתיים חבורת היצורים הכפריים שעקבו בריצה אחרי קורונה, נימי, ומונטי- נתקלה במחזה מוזר ביותר מכשהגיעו לחוף. ענן זוהר וקסום בצבעים של כתום, ורוד, וסגול, שכיסה את פני המים וחלק מקו החוף, נע כשד תמנוני באויר.
בתוך הענן היה נראה כאילו חבורה של עובדי קרקס אוגליטורים הציגו את תעלוליהם בנמרצות נלהבת. מאחוריהם, בתוך המים, מייצג ענקי ומתוחכם בעל חלקים נעים רבים, עסק בלהטוטנות מקורית של שני טילי סילון שנעו בשמיניות באויר, ושינו את כיוון טיסתם לכיוונים בלתי צפויים כל העת.
"זה מאוד להיות דומה לקרקס הנודד הסטיקוני שהיה בבופו לפני שנתיים" אמר מונטי הבונטי כשהוא מגרד את ישבנו בפליאה.
לפתע רץ לעומתם מי שהזכיר לבונטי עובד במה נסער. הוא נופף בידיו וצועק אליהם"נוסו על נפשותיכם".
"מה לעזזאל קורה פה ?" שאלה קורונה בעייפות.
"אולי הפילי-שפנים ברחו מהכלובים שלהם" קרץ לעומתה מונטי.
"היי ליצני" הוא נפנף לעבר הגמד שהמשיך לרוץ כאחוז תזזית לכיוון הכפר."לאן אתה רץ ? אנחנו רוצים לראות את התעלולים שלך"
"אל פואילו דיאבלו- התרנגול השטני הולך להרוג את כולנו" הוא צרח תוך כדי ריצה.
בג'יאן הפתיע לפתע את החבורה כשהופיע פתאום בניתור גדול מתוך הענן הזוהר הקסום.
"בג'י" חייך לעומתו נימי."יש לך מושג על מה לעזעזל דיבר הגמד הזה, שרץ פה עכשיו ?"
"החלקיקים החיים הזוהרים האלו או… מה שהם לא יהיו- הם גורמים להזיות- הגמד סתם מדמיין דברים לדעתי, כמו כל מי שנכנס אל תוך הענן. אני היחיד שלא מושפע מכל העניין כנראה" קורונה חשבה שגילתה נימת צער קלה בקולו.
"מה עם האוגליטורים ?" היא שאלה."הם עדיין מהווים סכנה ?"
""ובכן?" בג'יאן הביט אל מאחורי גבו לעבר האוגליטורים המתפרעים."אם תפוג ההשפעה של הענן הזוהר והמוזר הזה, אז כן?, הם ינסו להרוג את כולנו לדעתי. אני מאמין כי זהו חלק קטן מפלישה יותר גדולה. הבחנתי במספר חלליות חיות דומות לזו ששם, נוחתות בכיוון האפק"
"אתה מתכוון שהמפלץ הענקי הזה בתוך הים, מתפקד גם בתור חללית ?" שאלה קורונה בהפתעה.
"כן , אבל אין לי זמן להסביר את זה כעת, אנחנו צריכים לתקוף אותם עכשיו, הם עדיין יכולים לראות אותנו, הם רק מדמיינים שמתקיפים אותם עכשיו שדים מהגיהנום- או משהו כזה..".
"זה באמת יכול לעזור לנו נגד המפלצות האלו" אמרה קורונה.
היא הסתובבה, ואספה חץ מתוך אשפת החצים שעל גבה. לפתע, ללא כל אזהרה זינק אוגליטור ענקי לאויר מתוך הענן הזוהר ולעבר ראשה של קורונה.
מונטי פעל מתוך אינסטינקט מהיר כשהניף אגרוף עוצמתי ביותר הישר אל תוך בטנו של האוגליטור המזנק. האוגליטור התכווץ בכאב, ונפל על החול. שלוש זרועות תמנוניות עם טפרים, נכרחו סביב זרועו של מונטי במהירות וננעצו בידו. נימי חתך מיד את שלוש הזרועות של התמנון, בהינף שתי חרבות בשתי ידיו הימניות. ארבעה כפריים שמנו ארפרוטרודיסט, סוירליקס, ושני בני אדם, זינקו לעברו כשכידונים וקלשונים בידיהם. לאחר מאבק לא מבוטל הצליחו להכריע אותו לחול ולהורגו.
"לעזעזל" צעק מונטי בכאב.
קורונה הביטה בזרועו הפצועה ופנתה אל צבא הכפריים."בואו נחסל את הרוצחים המטורפים האילו" היא צעקה.
כעשרים כפריים ענו לה בקריאות קרב חזקות. אלו מביניהם שהיו ברשותם קשתות, החלו להמטיר על האוגליטורים מטר של חיצים.
בג'יאן ונימי רצו לכיוון החוף מדרום לאוגליטורים במטרה לאגף אותם תוך כדי התחמקות ממטר החצים.
ולזניק הופיע באויר עם גלשן האויר שלו, והחל להמטיר על האוגליטורים חניתות קטנות שאסף מן הכפריים. כל העת הוא צרח קללות והוסיף גם שזה כלל לא יפה לאכול בני אדם.
לאחר שקורונה ירתה את החץ הרביעי שלה, היא הבחינה לפתע במוג'ק מדדה על החול וגורר אחריו בת אנוש ורודת שיער. שניהם היו רטובים עד לשד עצמותיהם .
"מוג'ק ? הצלחת להציל אותה"
מוג'ק הביט בה בעיניים דומעות."קורונה- את יכולה לראות אותי ?"
"כן, אתה נראה זוועה" אמרה בחוסר סבלנות, ודרכה עוד חץ בקשתה.
"זה מצוין," הוא קרא בהתלהבות."את תנסי להעיר את המלאך הזה בזמן שאני הולך לחפש את הקלפים של אלוהים.. אגב," הוא עצר לרגע."הי רגע אם אני מת- אז איך את יכולה לראות אותי ?"
"אתה לא נראה לי כל כך מת מוג'ק" היא חייכה ושחררה מקשתה עוד חץ לעבר אוגליטור שניסה לאכול את רגלו של זירגנזאק כפרי ג'ינג'י.
מוג'ק הביט במלאך שבזרועותיו."הי מה קרה למלאך שלי ?" הוא שאל בתדהמה מוחלטת כשגילה שאחז בידיו בחורה רטובה ויפייפיה עם שיער ורוד.
"מו- אתה יודע שאתה נקשר מאוד מהר לבחורות שרק עכשיו הכרת" היא הביטה עליו במבט חמוץ.

כמאה מטרים מהם, בג'יאן ונימי נכנסו אל תוך הענן הקסום, עוצמים את עיניהם בפני הזוהר ומדשדשים במים הרדודים. נימי עצר לרגע ושפשף את עינו, שהתחילה לראות מיליוני אורות צבעוניים ונוצצים."זאת רק אשליה- תזכור נימי" אמר בג'יאן."אין פה שום דבר אמיתי חוץ מהאוגליטורים"
נימי פקח את עיניו ומולו ראה את עיניו הצהובות והזוהרות של שד שחור ענקי. להבת אש גדולה העלתה עשן מתוך חלל עיניו הזוהרות. השד נשף עליו אש אדומה, שצרבה את בשרו בכאב אדיר. נימי צרח בכאב והביט על בשר גופו. לתדהמתו, לא ראה שום זכר לכוויה.
"לא אמיתי, אבל כואב רצח" הוא צעק לבג'יאן והתנפל בכעס אדיר על האוגליטור הראשון שמצא.
לבגיאן היה מאוד חבל עד עכשיו כי הוא היחידי שלא רואה את ההזיות המעניינות האלו שכולם רואים חוץ ממנו. אך מסיבה כלשהי הוא פחות הצטער על כך ברגע מסויים זה. הוא קפץ לאויר, ונחת בעוצמה על אוגליטור שמן שהתנפל על נימי משמאלו. הרומח שבידו שיפד את האוגליטר והצמידו לקרקע.
נימי הביט אליו בחיוך מלא שיניים.
"חבר אנחנו עושים ברביקיו הלילה . רק חבל שלא הבאתי בצלים לשיפוד" קרץ לו בג'יאן.
"אל תדאג" קרץ איליו נימי בחזרה."יש גם הרבה ויטמינים בסלט" הוא אמר וזינק במהירות סילונית אל בין שתי שורות האוגליטורים הבאות, וקיצץ בהם בבזק כאילו קצץ ירקות לסלט. ארבע החרבות שלו סובבו באויר כמנועים קטלניים של מטוס אנושי קדום בעל מדחף קדמי שהסתובב סביב צירו.
בינתיים לינה הגיחה מבין העננים עם גלשן האויר השחור שלה. למותניה היתה קשורה מכונת יריה, שפעלה באמצעות לחץ אויר. לגבה היו קשורות שתי חרבות ארוכות מעוקלות. היא לפטה את מכונת היריה והחלה לסובב את הידית בכדי ליצור את לחץ האויר הנחוץ, ולהמטיר כדורי עפרת לעבר המיפלץ האדיר.
המפלץ שאג בעצבנות כפי ששואג אריה בונטי, שהתיישב על קיפוד ארסי מקומי בשוגג.
ולזניק הבחין באחת הזרועות הסילוניות המתקרבת לעבר גבה של לינה. הוא התכופף ושלח כידון עוצמתי אל גב הטיל-החי. זרם אש סילוני פרץ מצידו של הטיל וגרם לו להתעופף קדימה במסלול מתברג באויר לכיוון הקרקע.

תשומת הלב של ולזניק ולינה היתה נתונה כולה לטיל המתעופף, ולכן הם כלל לא הבחינו בשני ברלטוקונים(X) הרוכבים על שני טרקונצ'לטיסים(XX) שהגיחו מעליהם מן העננים.
רוכב הטרקונצ'לטיס הראשון כיוון את הרומח שהיה בידו לעבר הכנף השחורה של הדאון של לינה, וטס אל תוכה.
הברלטוקון השני טס מתחת לכנף הדאון של לינה, התכווץ והמטיר מתוך גבו תריסר חיצים רעילים כלפי מעלה.
לינה מצאה את עצמה באויר, לכודה בתוך סנדויץ' קטלני ובלתי צפוי. הכנף שלה חוררה, ושריון הפחמן שלה היה מעוטר בארבעה חיצים חייזריים ירוקים נוטפי רעל.
היא פעלה במהירות של חתול חלל מורגיוס 15 כששחררה עצמה מן הרתמה, זינקה במהירות ונתפסה בכידונו של הברלטוקון העליון.

(X) הטרקונצ'לטיסים ? היו יצורים מעופפים ונוראיים, ששירתו את הג'ינאכסים. חזותם החיזרית מזכירה ליצורים שונים חיות שונות, ביניהן: שור, סטיקון, בונטי ועטלף.
(XX) הברלטוקון הינו מפלצת דמויית אדם צפרדע ודג פיראנה.

אז הניפה עצמה לעבר גבו של הטרקונצ'לטיס. היא שלפה חרב אחת מן הנדן שעל גבה, וקפצה על הברלטוקון הראשון, משפדת את חזהו ובועטת את עצמה ממנו בכוח. היא התהפכה באויר לכיוון הברלטוקון השני.
כשנחתה על הטרקונצ'לטיס השני, הניפה את שתי החרבות שלה במהירות לעבר הרתמה שהחזיקה אליו את הברלטוקון הנותר. היא הספיקה לזנק במהירות לעבר מפלץ החלל, לפני שהרתמה נקרעה מעליו. הברלטוקון נפל, מנפנף בגפיו בפראות ביחד עם הרתמה שלו היישר לעבר המים הגועשים. הטרקונצ'לטיס שלו זעק אליו בקול צורמני. בני החבורה, והצבא הקטן המאולתר, הבחינו חלקם בלינה הנוחתת על גבו של מפלץ החלל. שלוש זרועות תמנוניות הונפו לעבר לינה בזעם. היא זינקה לאויר והניפה את חרבותיה לעבר זרועותיו. מפלץ החלל שאג שאגה שנשמעה כרעם של מעבורת חלל המשתגרת אל מחוץ לאטמוספירה. שתיים מזרועותיו הענקיות החליקו במורד גופו אל תוך הים. לינה הביטה בזעם לעבר רגלה הימנית. זרוע תמנונית בעלת טפר רצחני הייתה תקועה בתוך רגלה, והחלה להכרך במהירות סביב גופה. בג'יאן ונימי הבחינו במתרחש והתחילו לשחות במים לכיוונה. הזרוע התמנונית הצליחה להכרך סביב כל גופה של לינה ולהניפה לאוויר בשאגת נצחון. חרבותיה של לינה נפלו לתוך המים תחתם. נימי התקרב עד לקצף הגועש שלרגלי מפלץ החלל, אולם ברגע שניסה לזנק על גופו בכדי לנסות ולהציל את לינה, אוגליטר צהבהב נשך בזנבו תחת המים והחל גורר אותו איתו למעמקים.
בג'יאן הפך אובד עצות לכמה רגעים. אולם אז הבחין בקורחוליו שהנחית מימינו פטיש מלחמה על ראשו של אוגליטור שנזם זהב באפו."חזרת לקרב ?" שאל אותו בג'יאן בפליאה, תוך כדי ביתור אותו אוגליטור בתוך הגלים בעזרת הרומח שלו.
"כן," ענה הגמד בדרמתיות ובעיניים בורקות."והבאתי איתי את ה TP הקדוש . לאיפה השדים נעלמו ? , אני הולך לצוד לי את אל פואילו דיאבלו"
"תשכח מאל פואילו דיאבלו" צעק בג'יאן."אני הייתי אל פואילו דיאבלו. העננים האלו גורמים להזיות" הוא אמר והצביע לעבר מפלץ החלל ולינה."אנחנו מוכרחים להציל את לינה עכשיו"
קורחוליו הביט מעלה, ופחד הציף את נפשו. לינה נופפה בפראות את רגליה באויר מעל לראש המפלץ הענק. יד תמנונית ארוכה ניסתה לתלוש מעליה את איבריה.
"מהר, תן לי את שתי ידיך" צעק בג'יאן.
קורחוליו תלה את פטיש הברזל הענקי, על החגורה שהיתה צמודה לכתפו, ולפת את ידיו האחוריות של בג'יאן בחזקה. בג'יאן חתר בעוצמה במים הרותחים, וטיפס בעזרת ידיו הקדמיות על אחד מאיברי המפלצת שצץ מעל לפני המים. הוא משך במהירות את הגמד והושיב אותו על גבו.
"כשאני אומר קפוץ? אז קפוץ" אמר בג'יאן ולא חיכה לתשובה. רגלי הקנגורו העוצמתיות שלו הזניקו את שניהם לאויר, ונשימתו של הגמד נעתקה מריאותיו.
"קפוץ" צרח בג'יאן מכשהגיעו כמעט עד לגובה גבה של המפלצת. קורחוליו דרך על ראשו של הבירדג בעצמה וניתר כחגב אל מעבר לסכינים הענקיות ואל גבו של מפלץ החלל. בג'יאן ניסה למצוא נקודת תורפה במפלצת חלל זו תוך כדי נפילתו כלפי המים. אולם נראה היה כאילו המפלצת הייתה בנויה להחזיק מעמד בחלל אפילו כנגד ניקובו של אסטרואיד קטן ומהיר ביותר.
קורחוליו נחת על גב היצור והרים את מבטו בכדי לבדוק אם לינה נותרה עדיין בחיים. היא נראתה די מעולפת ונופפה בחולשה לעברו. קורחוליו רץ לעבר הכתף של הזרוע התמנונית הענקית והניף את פטישו הענק לאויר. הוא הסתכל שוב למעלה, וכאשר גופה הלפות של לינה היה כמעט מעליו, הוא הנחית את הפטיש במהלומה אדירה על הכתף הגדולה. הזרוע הענקית נפלה על גב היצור בגסיסה, יחד עם לינה שנפלה בחבטה על צידה.
קורחוליו רץ לעברה וצעק."לינה – תגידי לי שאת בסדר ילדה"
היא פקחה עין אחת ולחשה אליו."אני לא חושבת, שאני אוכל להגיע לטורניר המאמן. אתה חושב שאוכל לחזור לשחק בעתיד עם רגל כזאת ?" היא הצביע על רגלה המדממת בפנים מעוות מכאב.
קורחוליו חייך חיוך ענקי כשראה שלא נגרם לנערה נזק רב. הוא תלש בכח את הטפר הענקי מתוך ירכה של לינה. לינה צרחה בכאב, אך קולה נקטע בפתאומיות כאשר זרוע תמנונית אחרת שקורחוליו לא הבחין בה כלל, תפסה את גופה והעיפה אותה בעצמה מעל גב המפלצת ואל תוך המים. קורחוליו צרח בזעם, אף לא יכל לקפוץ ולהציל אותה מטביעה. סכינים אדירות חסמו את דרכו על גבה של המפלצת. הוא הניף את פטישו הענק והחל להכות בעצמה על ראשה של המפלצת.
"למה העפת לי את שחקנית המפתח ? היא עוד יכלה לשחק" הוא המשיך להכות ולסדוק את גבה."איפה המח שלך ? אני הולך לעשות לך תיקון אישיות"
בזמן שבג'יאן שחה לכיוון לינה, שדשדשה במים בחולשה, עלה במוחו רעיון מבריק."קורחוליו" הוא צרח."תפסיק להכות כמו מטורף . ותנסה להכות במקום ממנו יוצאים סילוני האויר"
קורחוליו שמע אותו בקושי רב מעבר לקול ההמולה, אך מכשהבין את כוונתו, דילג בין הסכינים לעבר הכנפון השמאלי הענקי ממנו פרצו שלושה סילונים אש שהסעירו את המים תחתיו. הוא הצליח לשבור כמה סכינים קטנות סביבו ולעגן את רגליו בבטחה על הכנפון העגול. אז הניף את פטישו בכדי להנחית מהלומה אדירה לעבר מנוע הסילון הקסנו-ביולוגי. אולם באותו הרגע- העולם רעד, המים געשו, והאויר החריש.
המפלצת הענקית פערה את שני פיותיה בשאגת רעם שיכלה לפצח גולגולת פריכילי בעוצמתה. היא התקמרה לאחור. קורחוליו שמט במהירות את פטישו והצליח להתלות על צידה של סכין ענקית מבלי להחתך. הוא שמח על כך שלבש את כפפות הפחמן שלו. איברים מוזרים בצורות של פרחי לוטוס נפתחו כמכסה מתוך בטנה הענקית של המפלצת. שש עשרה עיני אוגליטורים אדומות זהרו מתוך בטנו האפלה של החייזר, אך מאחוריהם התנשא משהו מפחיד הרבה יותר.
אותו סיוט עליו היו מספרים אלפי זנים של יצורים על כוכבים שונים בכדי להפחיד את הצאצאים שלהם לפני השינה. נושא אש הנפלם מן הגיהנום, מביא המגיפה ומפיץ השדים המרטשים. היה זה בנו של קסלראץ'- מביא המות הג'רנאכסי.
עשרות עיניים נפערו באימה צרופה למראה שניים-עשר פירי עיניו הזוהרות, מעלות הגיצים והעיוורות של היצור הענקי.
קורחוליו יכל לראות מהמקום בו נתלה את שפתיו הרועדות של מוג'ק הוגות את המילה קסלראץ'. עולמו של קורחוליו עצר מלכת. הוא ידע שמילה זו מסמלת מוות ודאי לכל הסובבים אותו, בחגורתו היה תלוי ה-TP הקדוש. אותו שיפוד שעבר מדור לדור בין עמי הגמדים בכדי לקטול את תרנגולת השטן האגדית- אוייבת העם.
"קסלראץ'… הוא יותר גרוע מתרנגולת השטן" הוא מלמל לעצמו ושלף את השיפוד הזוהר מחגורתו. הוא הצליח בקושי רב למצוא סדק קטן בתוך כנפון הסכינים העבה של המפלץ האימתני שמצידו התחתון פרצו הסילונים. הוא הניף את השיפוד הזוהר לאויר ונעץ אותו לתוך הסדק בשריון בשיא העוצמה.
זוהר לבן נצנץ ממקום הפגיעה. תגובה אלקטרוכימית כלשהי גרמה לדלק הביולוגי של מפלץ החלל להדלק במהירות ולהתפוצץ בתוך גופה. הפיצוצים האדירים עקבו אחד אחרי השני בהפרשים של אלפיות השניה. הפיצוץ הראשון פיצץ את הכנפון בקול מחריש אזניים אדיר. ענן אש, וחתיכות שריון זינקו לאויר. הפיצוצים שעקבו בבזק אחריו היו גדולים בהרבה ממנו. עננים מתגלגלים של זוהר אדיר, אש, נפלם, חתיכות מפלץ וקסלראץ' הגיעו באחת עד לקו החוף. חייזרים, אנשים ואוגליטורים הועפו עד למרחק של מאתים מטר ממקום הפיצוץ, נופלים על פני הים הדולק ועל שפת הים.
היה זה סופו של מפלץ החלל האימתני. ביחד איתו חוסל בנו של הקסלראץ' מביא המוות הג'רנאכסי.
הנפלם הטבעי של היצורים, הדליק את פני הים מסביב לפיצוץ. הבקטריות החייזריות שנשא הקסלראץ' הושמדו מן האש, והיצורים המרטשים השטניים שחיו על ידיו ורגליו, התפוצצו לחתיכות ומתו.
היצורים שנותרו בחיים לאחר הפיצוץ, נשמו סוף סוף לרווחה.

פרק שמיני
השיירה

מוג'ק הרגיש יד רכה המלטפת את לחיו. הוא פקח את עיניו בבלבול וראה מעליו את עיני האיזמרגד של גרייס ננובה מביטות בו בדאגה. שיערה הכסוף היפייפה גלש מעל כתפיה וליטף את סנטרו. הוא הביט בבהלה על סביבתו, וגילה כי הוא שוכב על החול הלבן של החוף בין כמה חתיכות של מפלץ חלל מפוצץ. העננים הקסומים נעלמו. הכפריים עסקו בסחיבת הפצועים לכיוון הכפר.
"הפלישה החלה?" אמרה גרייס בקול חזק."אסור לנו להשאר על הכוכב הזה אחרת כולנו נמות"
מוג'ק הרים לעומתה גבה."יש לך איזו שהיא דרך לצאת מן הכוכב הזה. הרי שום מכשיר טכנולוגי לא עובד פה. אני לא הולך לנסות לשגר את עצמי עם רוגטקה לחלל עוד הפעם" הוא חייך."בפעם האחרונה שניסיתי, הייתי בן שבע ושברתי את הזרת"
גרייס תקעה בו מבט חסר סבלנות."ישנה דרך. אני צריכה שתבוא איתי בתור נווט"
"חכי רגע אחד עם הנווט. תגידי, האם הגמד נהרג בפיצוץ ?"
"עדיין לא מצאו אותו" היא נאנחה."מישהו מחפש אותו עם גלשן אויר כעת, בתוך הים" היא הצביעה לעבר גלשן ירוק שחג מעל פני הים.
"מה עם קורונה, בג'יאן, לינה, נימי, מונטי והאחרים?" הוא שאל בדאגה.
"אלו שמנית חיים, אבל רבים אחרים לא היו ברי מזל כמותם".
הוא השפיל את ראשו ואז הרימו בחזרה."איפה לעזעזל תמצאי חללית שעובדת על הכוכב שובק הטכנולוגיה הזה ? איך את מצפה לצאת מפה ?"
"את זה תשאיר לי" היא תפחה על ישבנו. אז קפצה ונעמדה על מגן הסילון שלה. היא קרצה לו וריחפה במהירות לכיוון הכפר.
"מה ? מה לעזעז..אל ?" גמגם מוג'ק."הי – איך לעזעזל מגן הרחיפה שלך עובד ?" הוא קרא לעברה.
הוא חיכה כמה שניות, אבל לא קיבל תשובה מכיוון היער.
"לעזעזל דוקא אהבתי את המקום הזה. לא בא לי לברוח ממנו".
הוא הביט לכיוון האופק וראה עוד מפלצי חלל ג'רנאכסיים נוחתים באופק בכיוון צפון.
"כנראה שמוכרחים לעזוב" הוא מלמל ובעט בחתיכת שריון ג'רנאכסי. אז החל לשים את פעמיו לכיוון הכפר.
צהלת שמחה נשמעה מכיוון הכפר מכשהגיע לשם לבסוף. נימי קפץ לעברו ולחץ את ידו בחום. מוג'ק לא יכל לעצור את גיכוחו למראה זנבו של נימי שהיה חבוש ונראה כמו מומיה של נחש. הוא קיבל חיבוק מקורונה שצלעה, ובג'יאן חייך, ונתן לו סנדויץ' עם ירקות זירדנזאקים מוקפצים, שהכין עוד מלפני שהחלה הפלישה. הוא ראה את ולזניק חובש את ידו של מונטי הבונטי, ואת לינה הפצועה והחבושה והנערה ורודת השיער, מדברות זו עם זו ישובות על מיטות מאולתרות ושותות קפה בונטי חריף. הוא שמע שלינה קראה לה ג'ני.
סוירלקס אחד בכה על מות חברו הטוב וגם על כך שאיש אינו שם לב בשנית לכישורי המלחמה האדירים של פוקו המופלא. מכשגילה כי חברו הטוב נותר בחיים בכלל הוא קילל אותו על כך שלא שם אליו לב.
זירדנזאק פצוע בידו, עם רטיה וזקן, צרח מכאבים וקילל את האלים. מלנסי נתנה לו חומר משכך כאבים וחייכה אליו"כל מה שאתה צריך עכשיו זה קרס ותוכי חלל? ותוכל להיות פירט אמיתי" הוא תקע בה מבט זועם והמשיך בקללותיו, רק שהפעם הקללות היו מכוונות לעבר כל העם ההליוסי.
בג'יאן הבחין בהתקבצות יצורים ליד בקתת האספקה."בואו נראה מה קורה שם" הוא אמר לאחרים, והצביע לכיוון ההתקבצות.
אלו מביניהם שיכלו ללכת, מיהרו אל האסיפה בכדי לשמוע את דבריה של גרייס- המנהיגה הבלתי מוצהרת של הכפר. בקתת האספקה נבנתה מגזעים יפים במיוחד של עצי שיש כחולים. כעת כאשר ארבעים לפידים האירו את קירותיה, הבקתה החזירה את אור הלפידים בגווני ברק כחולים וירוקים, שהשוו לבקתה מראה מלכותי וקסום ביותר.
חבורת הציידים של גרייס ניצבה לצידי הבקתה, כשנשקים רבים וציוד מסע על גבם. טריאן? אחד מהציידים, היה בעל הופעה בולטת ומרשימה ביותר. שרירים ענקיים עיטרו את פלג גופו העליון, וכרבולת מוהיקנית בצבעי כתום, כחול, וירוק, הזדקרה על קצה ראשו. הוא הרים את ידיו באויר ופנה אל הקהל."אוקיי, חברים. תהיו בשקט רק לרגע אחד" קולו הרועם הדהד בעצמה שהשתוותה לעוצמת הגרגור של הטיגריס הפלסמטי הענקי שחי על כוכב הבית של הארפרוטרודיסטים. ולזניק נרעד בחלחלה משנזכר בחיה מעוררת האימה.
"תנו לגרייס לדבר" קולו הדהד בשנית. הוא הצביע אל ראש הבקתה בידו. יצורי הכפר נשאו את מבטם מעלה. קולות תדהמה ברורים נשמעו מסביב. מגן מרחף נצנץ באלפי אורות צבעוניים ונשא את גרייס שעמדה על גבו. הבעת פנים רצינית ביותר נסכה על פניה. שיערה הכסוף קרן באור הירח והתנופף ברוח מאחוריה.
מוג'ק חשב שהיא נראית ממש כמו אלת הירח באור הזה.
בג'יאן הצביע אל המגן וצעק בתדהמה."איך גרמת לזה לעבוד ?"
גרייס כיוונה את המגן המעופף עליו עמדה בכדי שירד אל תוך הקהל הקטן וירחף בין היצורים.
"אילו הם ננו-רובוטים אטומיים, מעופפים, בעלי בינה קולקטיבית ותקשורת רדיו המדמה קשרי ניורונים… . או בקיצור- ננובים" היא אמרה והושיטה את ידה הקפוצה לעבר הקהל.
"יש להם מערכת סינון קרינה רדיו-אקטיבית של מניפות סגסוגת עפרות ואנטי חומר של גזע מתקדם ביותר. אנחנו עדיין לא יודעים מי בנה אותם? אבל הם אלו שהרסו את הטכנולוגיה על בופו. וכנראה גם על מאות כוכבים אחרים. הם שולחים ניוטרונים במדוייק אל תוך גרעיני אורניום שנמצאים בצידם האחורי וגורמים לפיצוצים אטומיים מיניטוריים שמעניקים להם את עוצמתם"
במשך עשרות אלפי השנים האחרונות, היתה מילה אחת שהשתנתה בשפה המדוברת עשרות אלפי פעמים וצליליה נשמעו חדשניים ומקוריים בכל פעם מחדש- המילה מגניב (קול). בנקודה זו בזמן היו מאה ושישים מילים מקבילות במשמעותן למילה מגניב, וזאת בשפה האנושית בלבד. כמה דוגמאות למילים מגניבות הן :
קונטסיאש ? כל כך מקסים שכל בחורה היתה קופצת איתו מייד למיטה.
צי'נו ? מהמם ויפה באופן מסתורי ועוצר נשימה.
ללמגה- בד"כ מתיחס לכוח כל כך חזק עד כדי כך שהאלים עצמם היו מוכרים את אמא שלהם בכדי לשים את ידיהם עליו.
קסאפייי? מגניב, במובן של- 'שום דבר לא איכפת לו' . עצמתי- בלתי פגיע.
לומוז? מלהיב עד כדי אקסטזה. הדבר הזה היה מלהיב כמו צבא אלילות יפיפיות שפיתאום קיבלו חשק מיני עז והחלו להשתלט על ארצות שלמות בעזרת כוח הפיתוי.
(לומוז הומצאה במאה ה 74 בעקבות סרט הולוסינמה שנקרא מתקפת אמזונות החלל 2 והיה להיט בלתי נתפס בזמנו).
המלה שנשמעה מקהל הכפריים היתה שילוב סלנגי עדכני של שני השמות צ'ינו וקסאפיייי.
"צ'ינקסאפיי" קראו היצורים בהתלהבות וביראה. עינייהם היו מהופנטות ממיליוני האורות הקטנטנים שריחפו מעל ידה של גרייס במעגלים. האורות דמו לחמש גלקסיות מיניטוריות המנצנצות באלפי צבעים ומתנגשות אחת בשניה. כוכביהן ניתזו לאויר כמו הקצף הבוהק של מספר גלים ענקיים שהתנפצו אחד לתוך השני.
"האם זה אפשרי שזה יעשה אולי דבר חוץ מנצנצים כאילו ?" שאל מונטי בשפתו העילגת והתקרב אל הקסם הננו רובוטי בכדי להתבונן בו מקרוב.
"לי זה נראה כמו הולוגרמה בכלל" אמר בג'אן בספק והטה את ראשו בכדי לבדוק את הניצנוצים מזוית שונה.
"מה בדבר הקרינה הרדיואקטיבית ?" שאלה מלנסי בפחד."הדבר הזה ממש מסוכן אם הוא משתמש בכוח האטומי החזק"
קריאות מפוחדות נשמעו מן הקהל סביב.
גרייס, הניפה את ידה הריקה לאויר בכדי להרגיע את ההמולה."תסמכו עלי זו לא מסוכן כלל הקרינה הרדיואקטיבית נאספת באופן יסודי על ידי רובוטים בעלי סילונים ומניפות כימו-אלקטריות מתוחכמות. חוץ מזה, יש פה איזשהו יצור שלא שינו את הזן שלו גנטית או קרובלית או ברושילית(X) כך שיהיה מחוסן נגד קרינה רדיו אקטיבית ?"
מונטי הרים את ידו לאוויר."אני קבלתי עקצוצים מעצבנים בכל הגוף בכל פעם שהתפוצצו לידי פצצות אטום במלחמת הדרקוזאורים של תשעת ירחי יולנדיה, וזה היה ממש להיות מעצבן"
"אוקי …" אמרה גרייס."אז אני מבינה שהקרינה היא לא ממש ק ט ל נ י ת … לאף אחד מאיתנו נכון ?" היא הרימה את גבותיה בעייפות."לעומת זאת ההשפעה הישירה של הפיצוץ של הננובים היא קטלנית. תנו לי להדגים" היא אמרה וקפצה שוב על מגן הסילון שלה. אז קראה בשאלה לכמה מן הלוחמים"תגידו- האיזור נקי ?"
מספר לוחמים שעמדו מסביב לסלע בזלת סגול בגובה של שישה מטרים קראו אחד אחרי השני."כן, האיזור נקי"
גרייס נסקה לאוויר. חמשת הגלקסיות הצבעוניות שהורכבו מהננו-רובוטים המעופפים, החלו להסתובב בשמיניות סביב כתפיה של גרייס ולשנות את המבנה שלהן בהדרגה.
היא הניפה את ידה והצביעה על הסלע הסגלגל.
מליוני האורות הקנטנים שנראה שהסתדרו כעת לצורות של כתובות שבטיות מרהיבות ביופיין ניתרו מעל ראשה ומצדדיה וטסו בסילון לעבר סלע הגרניט.
אם היית שואל חלק מן היצורים שנכחו במקום מה בדיוק אירע באותו הרגע באותו המקום, הם יכלו להשבע כי"הקסם הננובי" לבש את צורתו של ראש שד אימתני, ונגס בשיניו הענקיות את חציו של סלע הגרניט חסר האונים.
מאות פיצוצים אטומים זעירים התפוצצו מסביב לסלע ובתוכו בהבזקי אור שכוח הסינוור שלהם היה חזק כשל השמשות עצמן. באותו הרגע האדמה רעדה ומעגל לחץ אוויר התפוצץ מסביב לסלע. הפיצוץ גרם ליצורים ליפול מעל רגליהם ולחלונות הקריסטל להתנפץ לרסיסים שניתזו אל תוך הבקתות. העצים התכופפו בגל ההלם וכמעט נגעו באדמה.
יצורי הכפר פקחו את עיניהם. חלקם היו שרויים על האדמה.
סוירלקס אחד קרא בשמחה"אני חי !"
בג'אן הסיר את ידיו מעל עיניו והביט לעבר המקום בו היה סלע הגרניט, מערכת חילוף החומרים שלו החסירה חילוף. הילות של מיליוני אורות צבעוניים מנצנצים החזיקו באוויר עשרות שברי גרניט גדולים. הבזקי חשמל אדומים קיפצו בין השברים מדי כמה שניות.
המראה המדהים השאיר אפילו את טריאן חסר המורא, פעור פה.
גרייס ריחפה קדימה בסמוך לאדמה במסלול קשתי מסביב לסלעים המרחפים, והביטה לכוון דרום אל העיר. היא הניפה את ידה בשנית ומלמלה מספר פקודות. הכפריים הביטו בהתלהבות מהולה ביראה, כאשר, אחת אחרי השניה, חתיכות הגרניט המרחפות נורו לעבר שולי קרחת היער בסילון מהיר, והחלו לכרות עצים שנכרו בדרכם למעמקי היער.

(X) קרובלית וברושילית הן סוגים של אבני יסוד דמויות גנים של יצורים מכוכבים שונים בנבולת כנף העטלף.

"הכוח הזה כל כך מגניב" אמרה קורונה עיניה נצצו ברננה וידיה חיכחו אחת את השניה למראה האורות הצבעוניים והעוצמה שהייתה טמונה בתוכם.
"איפה היא היתה כשהיינו צריכים עצים למדורה" נענע נימי בראשו בבדיחות הדעת.
מוג'ק נופף את אגרופיו באוויר כלפי הננובים בתנועת אזהרה,"אני מקווה מאוד ששערה משערות זקני לא תפגע מהרדיו אקטיביות שלכם- ננובים" הוא אמר בזעם.
לינה שעמדה מאחוריו ציחקקה."רוב האנשים דואגים יותר לשיער שעל ראשם" היא חייכה.
"הדאגה הזאת כבר עברה לי כשהייתי ילד מתבגר בן 50" הוא חייך לעברה בחזרה.

"כמו שאתם רואים, הננו רובוטים האילו די חזקים" אמרה גרייס לקהל הכפריים פעורי הפה.
"אנחנו קצרים בזמן גרייס. תסבירי להם כבר את כל התוכנית בכדי שנוכל להסתלק מפה מהר" מלמל לעברה טריאן.
"ופה בדיוק נכנסים לתמונה דרקוני החלל" אמרה כסופת השיער בקול שהדהד ברחבי הכפר המשותק.
"דרקוני החלל ?" חזר אחריה ולזניק, שנשען מאחורי קהל הכפריים על קב הליכה אחד."על מה לעזאזל את מדברת ?"
"כן, אמרתי דרקוני חלל" חזרה גרייס בחוזקה על השם המפתיע."זהו השם שנתן להם פרופסור זימנשטיין- אותו מדען שניהל פרוייקט סודי ליצירת זני יצורים חדשים כאן על כוכב בופו. חלק ממכם אולי שמע את האגדות על כך שזיגמונשטיין חקר במשך שלוש-מאות השנים האחרונות דרכים ליצירת זנים המסוגלים לחיות ולנוע בחלל ולשאת יצורים אחרים בתוך שריונית החזה הענקיים שלהם. אני משוכנעת שכולכם כבר ראיתם דרקונים מהונדסים גנטית בעבר, אולם הדרקונים האילו הם מיוחדים במינם בשם יכולתם לחיות בחלל ולנוע בעזרת סילון אל צמתי החלל"
"לא ייתכן.." מלמל בג'י מתחת לשפמו."כיצד לא שמעתי דבר על כך מעולם.."
גרייס החליקה לאחור את שיער ראשה הבוהק."ברצוני להימלט מן הכוכב בעזרת אותם דרקוני החלל. הם יסכימו לקחת אותנו איתם משום שהם זקוקים לנו בכדי לברוח מכוח המשיכה של הכוכב ולנווט בין מנהרות התולעת שבחלל בעזרת הכוח הננובי"
בג'אן צעד קדימה, הרים את עיניו לעבר גרייס ודיבר."גרייס, נשמע כי יש לתכניות שלך מיליון דרכים להיכשל. כל תקלה קטנה בחלל עם הסילון, או עם פיצוצי הדחף של הננו רובוטים האלו, או של המערכות משמרות החיים שאני משער שמותקנות בשריונות החזה הענקיים- יכול להביא למוות בטוח בחלל לכולנו"
תווי פניה הנחושים של גרייס לא השתנו במאומה."בג'אן צודק כמובן.. התכנית הזו היא בעלת סיכון גבוהה. אבל ביחד אנחנו יכולים לגרום לה לעבוד, ללא תקלות. חוץ מזה, מהן האפשרויות האחרות שלנו, הכוח הצבאי הקטן שלנו לא יכול להלחם בפלישה ג'ירנאכסית כה גדולה. והננו רובוטים הם בעלי עוצמה מוגבלת ביותר בשל המחסור בפרוטקטיניום ובאורניום במעטפת הירח הזה. אנחנו לא יכולים להביס אותם בעצמינו"
שאגה אדירה, של אחד מבניו של מביא המוות הג'ירנאכסי, נשמעה מכיוון היער כאילו בכדי להסכים עם דבריה. רחשי אוגליטרים השועטים בתוך השיחים הרחוקים בחיפוש אחר כל סוג של טרף שישביע את רעבונם חסר הגבולות, נשמעו גם הם מאותו הכיוון.

"אוקיי" הניפה גרייס את ידה לאויר."כעת נגמר לנו הזמן באופן רשמי ? אלה מכם שרוצים להצטרף אלינו, קחו אתכם רק את הציוד ההכרחי ואת הנשקים שלכם. מזון וגזים לשימור חיים בחלל, נמצאים בשפע במעבדה של ד"ר זיגמונשטיין. אנחנו רוכבים דרומה- לעבר עמק שאגות הקריסטל"
"כל העסק הזה כל כך דרמתי שאני הולכת להתעלף.." אמרה קורונה ורקעה ברגליה הקדמיות."בעצם ? זאת הזדמנות ממש טובה לעשות מלא כסף" היא קפצה באושר והתגלגלה לעבר הביקתה שלה במהירות.
עינייהם של חבריה ושאר הכפריים עקבו אחריה בפליאה כשגילו אותה חוזרת עם שני שקים מלאים בפיצוחים, ואפלות, וממתקים שביצבצו מתוך השקים בשפע.
"נישנושים לדרך בורגרטוד ואפלות סוכריות גרעינים קנו מהר לפני שייגמר"
"קורונה- אני לא מאמין שאת מנצלת זמן שכזה בשביל לעשות כסף.." קרא נימי ונענע בראשו בבושה.
"אין בעייה אדון נכבד" היא השיבה במהירות."רק תזכור שאם נצליח להמלט מבופו לחלל, הפעם הבאה בה תוכל לאכול שוב ג'אנק פוד תהייה כנראה רחוקה מאד… אולי אפילו לא תוכל לאכול שוב ג'אנק פוד לעולם- מי יודע להיכן בחלל נגיע…"
נימי גירד בראשו והחל כמעט מייד להזיל ריר מתוך פיו."טוב" הוא לחש."כמה זה שני קילו פיצוחים בבקשה"
גרייס ושומרי ראשה החלו לנהל את התקדמות השיירה של הכפריים. הם הוציאו עשרה בעלי חיים מין האורוות שבשולי הכפר ואילו האיכרים החלו להעמיס עליהם ציוד ופצועים.
בעלי החיים מנו שלושה מיני יצורים ביניהם ארבעה פויזנוקרטים- מין עוף דרקוני גדול שדמה לברווז ענק עם ארבע ידיים וזרבובית מצחיקה על ראשו, ממנה יכל להתיז ענן רעיל לעבר אוייביו;
שלושה סווינגריינוטודים- מעין קרפדות ענקיות עם קרן של קרנף וארבע זרועות תמנון שריריות איתן יכלו להתלות ולהתנדנד בין העצים ביערות;
ושלושה מסענים מעופפים- יצורים שמנים ביותר בעלי קרני אייל. מתוך בטנם האדירה בצבצו ארבע ידיים ושתי רגליים. מערכת חילוף החומרים הפנימית שלהם השתמשה בהליום, מימן ואוויר חם בכדי לרחף מעל הקרקע, ובכדי לאפשר להם להרים עד חצי טון משאות. איבר בסמוך לזנבם אפשר להם להטיז סילוני אש מתוך תערובת הגז שבבטנם.

בג'אן חרק בשיניו ופנה לעבר חבריו הטובים שעמדו מאחוריו.
"כל המעבר הזה לכוכב פילו 13- הוא לא בטיחותי באופן לא יאומן"
"ספר לי על זה" אמר נימי ולעס ברעש את הגרעינים הקלויים שמכרה לו קורונה במחיר מופקע עקב"עליית המחירים הפתאומית בעקבות המלחמה הקרבה." כפי שהיא ניסחה את זה.
"יש דבר נוסף אותו שכחתי לשאול את גרייס מקודם" המשיך בג'יאן."מי ערב לכך שדרקוני החלל האלו," הוא כופף שתיים מאצבעותיו בכל אחת מידיו לסימון מרכאות באוויר."ישתפו עמנו פעולה בכלל ?"
"יש לך הצעות אחרות ?" גירדה קורונה במצחה ונטלה את המטבעות ממכירת שארית סחורת הפיצוחים שלה למוג'ק.
בג'יאן החל להגיד דבר מה, אולם נותר עם פה פעור במשך כמה שניות. בשנה וחצי האחרונות כל ההמצאות שלו בתחומי המכניקה, האלקטרוניקה, הפיזיקה והביוטכנולוגיה, קרסו, התפוצצו, או שהמעגלים שלהם פשוט הותכו למחית מתכת חסרת שימוש. נשקים מתוחכמים להגנה עצמית הוא לא יכול להנדס. ולתקן איזו חללית ישנה ?.. הוא יודע שגם רעיון זה נידון לכישלון בשל ענני הננו רובוטים ההרסניים שהיו בכל מקום בבופו.
"אם רק היה לי יותר זמן הייתי מדבר עם גרייס על הננו רובוטים האלו שלה, ומשתמש בהם להגנה בפני הננו רובוטים החופשיים שהשתלטו על בופו. אז היתה לי הזדמנות ללמוד את דרך פעילותם ואולי להחזיר איזו מעבורת חלל לתפקוד"
"אני לא חושבת שיש לנו זמן לעשות פירור מתוך כל מה שאמרת" אמרה לינה והצביעה על זוג עיני אוגליטר שהציצו מבין ענפי העצים במרחק של לא יותר משבעים מטרים מהם.
מוג'ק הרים את ידיו הירוקות מדם חייזרים לאויר."יש לי כבר מספיק נוזל דביק של אוגליטרים על הידיים שלי ליום אחד, וממש קשה לפצח גרעינים עם ידיים כל כך דביקות. אני מצביע שנלך על הרעיון של גרייס, לפחות עד שנמצא משהו פחות מסוכן לעשות"
נימי תפס במושכות של סווינגריינוטוד שברח מרוכבו וניסה לגשת ולאכול קצת מעלי השיחים הירוקים-ורדרדים שנפרשו למרגלות העצים העתיקים שניצבו בשולי הכפר.
"הם לוקחים את כל חיות הרכיבה המגניבות האלה איתם. אני לא רוצה להשאר בכפר משעמם שאין בו צפרדעי ענק שאפשר לרכוב עליהן ולהתנדנד בין הענפים בג'ונגל"
"וחוץ מזה" הוסיף מוג'ק."המקום הזה כבר לא כל כך כיפי מאז שהרסו לנו את פאב הפטיש"
"בואו נלך עם גרייס" אמרה קורונה וקפצה במקום בהתלהבות."אני חושבת שהקסם הננו רובוטי הזה פשוט הולך להיות הטרנד האופנתי הבא. אולי היא אפילו תלמד אותי להשתמש בהם בהזדמנות- מה אתם אומרים- נצנצים זוהרים יתאימו לטוניקה הורודה שלי ?"
היא נעמדה בפוזה של דוגמנית זירדנזאקית מרימת-אף, והוציאה מתוך נרתיקה צנצנת זכוכית שבתוכה רחפה חתיכת גרניט סגלגלה עטופה באלפי כוכבים מיניאטוריים שזהרו בכחול ואדום.
"וואי, זה כזה מגניב" צהל נימי."מאיפה השגת את זה?"
מוג'ק אחז בזקנו בפחד למראה הענן הננובי.
"השתמשתי בהמצאה שלך" אמרה לינה והוציאה מתוך תיקה מכשיר מוזר שבראשו פטיש מרופד, מאחזים תמנוניים מכניים בצידו האחד, דוושה בצידו השני, וכבל שקוף וארוך מאחוריו.
"כשהעניים של כולם עקבו אחר מסלול התעופה של הננו רובוטים והסלעים, הפעלתי את הבייבי הזה מאחורי הגב של גרייס ותפסתי איתו את אחד הסלעים האלו"
עיניו של בג'י נצצו בהביטו במכשיר המוזר."את רוצה להגיד לי שתופס הממברוגנות שלי חזר לעבוד ?" הוא קרא באושר וחטף מידה את המכשיר.
"כן," פניה קרנו מאושר."ועכשיו אני בדרך להפוך את עצמי למעצמה גרעינית"
"היי אני בכלל פיתחתי אותו בכדי שאוכל לחטוף מקרטכלים(X) מעופפים את פירות הממברוגנה שאני כל כך אוהב לנשנש עם בוא האביב. המכשיר עובד על מערכת של לחץ אוויר שיורה ומושכת כבל דקיק מן הקצה. הזרועות המתקפלות שבסוף הכבל נסגרות כש__"
"באמת אין לנו זמן להסברים" הפסיקה אותו קורונה."בואו נעוף מפה לפני שנהפוך לתוספי תזונה של גירנאכסים"
הבעת ההלם שקיבלו פניו של בג'יאן לאחר שקורונה חטפה מידיו את המכשיר האהוב עליו, גרמה לנימי ולפרוץ בצחוק עז, לאחוז בבטנו, ולהצביע בידו לעבר פניו של בג'יאן.
מוג'ק העיף רק מבט אחד במבטו השבור של בג'יאן וכמעט נחנק מצחוק. הוא ירק כעשרים גרעיני אבטיח לבנים שלעס באותו הזמן מתוך פיו.
"תחזירי לי את זה מייד קורונה" צעק בג'יאן בזעם."אני לא אטול שום חלק בהפיכתך למעצמה גרעינית משום סוג כלשהוא את שומעת"

[אורי מני]

פרק תשיעי
עמק שאגות הקריסטל. דרקוני החלל

השיירה התקדמה במהירות בינונית על גבי דרך העפר שנמשכה לכיוון הרי הגעש הפריהסטוריים שלמרגלותיהם נפרש עמק שאגות הקריסטל. בג'יאן היה תלוי בתוך רתמת גלשן האויר הירוק שלו מעל השיירה. הוא סימן בידו לנימי שטס משמאלו בגלשן השחור של לינה, שיביט לכיוון האופק. מצד ימין של מרגלות הר הגעש הענקי מתוך האובך החום-סגלגל, נימי יכל להבחין בנצנוצים של מצולעים גדולי מימדים המזדקרים מתוך העמק השחור.
"וואו" הוא אמר בהשתאות למראה הזוהר המיוחד.
היו אלו מאות קריסטלים ענקיים בצורת משושים כחולים כהים, שתנאי חום ולחץ טקטוני עתיקים גרמו להיווצרותם.
באופן חסר תקדים לא מצא נימי משהו מצחיק להגיד בנושא.
כשני קילומטר קדימה מהם בשיפוע שגלש לעבר העמק, הם הבחינו בשלוש דמויות קטנות, אחת מהן נופפה באויר בבד לבן שאחזה בידה.
"זה דוג'ר והוא רוכב על פויזנוקראט" קרא נימי."ויש לידו גם איזה פריכילי"
"איך הם הגיעו לכאן לפנינו" צעק בג'יאן ונופף לעבר אנשי השיירה שתחתיהם חזרה בחתיכת בד ורדרדה.
אחד מלוחמיה של גרייס הרים שני דגלים ירוקים לאויר שסימנו, כפי שסיכמו מראש, כי האירועים מתקדמים לפי התוכנית.
מוג'ק החליט לנצל את זמן הרכיבה בכדי לברר מהיכן הגיעה אליהם האשה ורודת השיער ומדוע רדפו אחריה כל כך הרבה אוגליטרים. הוא רכב לצד העגלה שנגררה אחרי המסען המעופף. בתוך העגלה ישבו הפצועים מן הקרב. מוג'ק נתן את המושכות של הפויזנוקראט שלו לצ'יסה? אחת מהלוחמות הנאמנות של גרייס, וקפץ אל תוך העגלה.
"מה קורה גבר?" קידם אותו ולזניק בסבר פנים יפות.
"היי ולזניק, מה המצב, מה שלום הגביונים ?"
"יהיה בסדר, אני אחיה, אני מקוה שאפשר יהיה להגיד אותו דבר עליו" הוא הצביע על גופו העטוף בגבס של קורחוליו.
לינה ישבה על ידו מעבירה מגבת לחה על מצחו."גם הוא יחיה" היא אמרה בעצבנות והביטה על הארפרוטרודיסט חסר הטקט בזעם.
"אם אתה מחפש את ג'ני, היא רוכבת מקדימה ליד תא הנהג מוג'ק"
"אה, קוראים לה ג'ני" חזר אחרי השם מוג'ק.
לינה התכופפה קדימה בכדי ללחוש משהו באזנו."הבחורה עם בעיות קשות. היא בכלל הגיעה מכוכב דיוויניה ולא זוכרת כיצד הגיעה לבופו. כל פעם שאני מזכירה לפניה את הג'רנאכסים היא מייללת בפחד ומתכווצת לכדור"
מוג'ק נזכר בסיפורי הניצולים המפוחדים מספינת הג'רנאכסים שהתרסקה לפני כשנה וחצי על הכוכב. הוא נזכר כי הוא ממש ריחם עליהם בזמנו.
"אני הולך לדבר איתה" אמר וטפח על שכמו של קורחוליו."תאי העצמות המשופרים שלך אמורים לחבר את השברים בתוך יומיים איש קטן וגיבור שלנו" הוא פתח את המחיצה ועבר לחלק הקדמי של הכרכרה.
"ג'ני, נכון?" הוא שאל.
"כן, זאת אני" חייכה לעברו חיוך קטן ורודת השיער שהייתה חבושה בתחבושת גדולה על רגלה.
"אני מוג'ק- עזרתי להציל אותך מוועדת הקבלה הצורבת שקבלת כאן בבופו"
"תודה רבה" היא מלמלה ולחצה את ידו בכח."אני לא מאמינה שיצאתי מזה בחיים בכלל"
"זה היה מאמץ קבוצתי של שתי קבוצות כדור כנף וארבעים תושבי הכפר, שבו חבשו אותך" הוא אמר בקריצה.
ג'ני חייכה"אני חייבת לכולכם את חיי"
"אז תגידי, את באה מדיוויניה ? זה במערכת טיריליוס, נכון ?"
"נכון," ענתה והביטה לכיוון רגלה החבושה."אבל אין לי מושג איך הגעתי לפה. התעוררתי פה כשנפלתי איכשהו לתוך הים וכמעט טבעתי. שחיתי לחוף ולא הספקתי להשתעל מספיק אפילו כדי להוציא את כל המים מהראות שלי, כשהאוגליטרים האלה צצו מתוך המים וניסו לנגוס את הישבן מעלי"
מוג'ק שעד עכשיו בהה בשיער הורוד המהמם שלה, הגניב מבט לעבר ישבנה ולחש באופן אינסטינקטיבי"אני לא יכול להאשים אותם"
כשהבין מה שאמר הוא עצם את עיניו וחייך חיוך שדמה בתשעים וחמישה אחוזים לאותו חיוך שמחייך קופיף בונטי קטן לאחר שהפיל בלי כוונה אגוז קוקוס גדול על ראשה של גורילה. ג'ני הרימה גבה אחת והזעיפה את פניה, אך מוג'ק שם לב כי שפתה התעקלה בחיוך קטן.
"טוב, אז על מה רצית לדבר איתי, מוג'ק ?" היא העבירה את ידה על רגלה החבולה.
"ובכן, אנחנו בנסיגה עכשיו ויש סיכוי שהמלחמה תגיע עד אלינו, רציתי לבדוק אם קיבלת הכשרה צבאית כלשהי בעברך"
"טוב, אני יודעת שרוב יצורי עננת כנף העטלף עוברים הכשרה צבאית בבתי הספר הממלכתיים, אבל אני מבינה שאתה ממש לא מכיר את טירליוס.. . יש לנו הסכם צבאי הגנתי עם פדרציות הגלקסיות המאוחדות- אין לנו בכלל צבא בדיוויניה, הדבר היחיד שקרוב להכשרה צבאית שעברתי הוא משחקי הסימולטורים, אותם אני בונה"
"באמת, את בונה עולמות וירטואלים ?" הוא הרים את ראשו בהתלהבות.
"כן, לפחות בניתי בעבר. אבל נראה שהננובים האלה יהפכו אותי למובטלת" היא צחקה.
"כן, מאז שאין טכנולוגיה, העולם ממש התהפך. תגידי ג'ני- בנית איזה משחק מפורסם פעם ?"
"מכיר את פנטזי דיימנשן פולקסור 17 ?"
"כן," הוא ענה בהתלהבות"שיחקתי בזה כל הזמן בפאב הפטיש? משחק מדהים"
"תודה, אני עיצבתי חמישה מסכים ושישים יצורים ורובוטים מתוך המשחק"
"אל תגידי לי שאת עיצבת את אפלומור" עיניו נצצו בהתלהבות כשנזכר במסך המדהים והצבעוני בתוכו בילה ימים שלמים בתוך המשחק.
"כן זאת אני, אהבת ?"
"אם אהבתי," הוא צהל."אני רוצה לעבור לגור באפלומור- זה אחד המקומות הכי יפים שראיתי בחיים שלי- במציאות ובדמיון"
"תודה, הכל מהראש שלי" היא הגדילה את חיוכה.
"אני בטוח שתזכי בפרס טצי של אומני הוירטואל על המסכים המדהימים האלה שעשית"
"אני צריכה לזכות בשני פרסים על זה" היא צחקה."אבל אין סיכוי- אף אחד לא מתיחס לאמן הקטן בימינו"
מוג'ק פשפש בכיסיו והוציא מתוכם שתי וופלות שוקולד איזמרגד בטעם פרי הממברוגנה המקורי.
"בינתיים קבלי ממני שני פרסים טעימים יותר" הוא קרץ ונתן לה את הוופלים.
אז הוציא מכיס שלישי שתי וופלים נוספות עבורו.
"תודה" היא חטפה את החטיפים מתוך ידו"אתה לא יודע כמה אני מורעבת"

זמן קצר לאחר מכן, קורונה, מונטי, גרייס, טריאן , ומלנסי שרכבו בראש השיירה מעלת האבק, הגיעו אל דוג'ר והפריכילי שעמדו בקצה מישורי האבק הצהובים בשפתו של עמק שאגות הקריסטל. דוג'ר סיפק בשנה האחרונה חלקים לנשקים של חברות הציידים והציידות והיה איתם בקשר הדוק לאורך כל אותה התקופה. כעת נראה כי הגיע למקום לפני השיירה לפי בקשתה של גרייס. היא בקשה ממנו לפגוש את אותו פריכילי ירקרק משום שהוא לא למד מעולם את השפה המדוברת, ודוג'ר היה היחידי בכפר שהכיר את אותו הניב הפריכילי בו דיבר היצור.
גרייס קפצה מעל המסען המעופף עליו רכבה ואל האדמה. רגליה העלו אבק כחלחל לאוויר בנחיתתה. היא פנתה אל דוג'ר."האם זהו איאיבלוקמיאן ?"
"כן זה הוא" הוא הניח את ידה על קנוקנתו השקופה של היצור בכדי שתלחץ את ידה בקנוקנה."לצערי יש לי כמה חדשות לא טובות, גרייס" הוא עצר ופלט אנחה לאויר."איאיבלוקמיאן היה העוזר במעבדה של הפרופסור במשך חמש עשרה השנים האחרונות. הוא מספר שפרופסור זיגמונשטיין נהרג לפני שנה ע"י כמה מהיצורים שהינדס גנטית"
גרייס דיברה, אולם קולה איבד לרגע את בטחונו הקבוע."אבל הייתי אמורה לקבל ממנו מידע מקיף על פרוייקט הביו-חלל?"
"זה לא הכל" המשיך דוג'ר."מסתבר שפרופסור זיגמונדשטיין עבד עם פי קיו זד אל אף? אבני הבנין של ביולוגיית החייזרים של הג'רנאכסים" הוא עצר לרגע והביט אל תוך עיניה בחשיבות רבה.
"אם הבנתי את הפריכילית שלו נכון, הדרקונים שעכשיו מסווגים בתור דרקוני חלל התישבו להם במערות בתוך העמק ומתחלקים לשתי קבוצות: הניטראליים- שמתנהגים כמו כל חיה בטבע, והזדוניים- הרוצחים חסרי המעצורים. את כבר בטח יכולה לנחש מהיכן הם קיבלו את האופי שלהם"
גרייס חשפה את שיניה בעצבנות ותו קולה עלה אוקטבה אחת."אז מה שאתה אומר- זה שחצי מהדרקונים הם פשוט זן חדש של ג'רנאכסים"
"זה לא מדויק. איאיבלוקמיאן אמר שהם פשוט הרבה יותר רצחניים מדרקוני החלל הרגילים, לזוועתו הוא גילה כי הם אוכלים את הפצועים שלהם למשל?"
"רק זה היה חסר לי.. . איך מבדילים בין הטובים לרעים ?" היא דרשה לדעת בתוקפנות.
דוג'ר הביט לרגע למעלה לנקודה באויר לפני פניה של גרייס. זיק של חשמל אדום הופיע באוויר מול עיניה ונעלם באוויר לפני שהוא הספיק לתהות על קנקנו.
"ראית את זה ?" הוא שאל במהירות.
"זה סתם ננו-רובוט מעופף" היא הפטירה בידה."תשאל אותו איך מבדילים ביניהם"
דוג'ר מצמץ בעיניו בתמיהה והיפנה את השאלה אל הפריכילי. הפריכילי דיבר בשפה מוזרה שנשמע כי הייתה מורכבת מקולות צפצופים, יללות, ופיצוצי בועות בתוך פיו החצי שקוף ומלא הנוזלים הריריים.
דוג'ר החל לתרגם את הנאמר."הוא אומר שהדרקונים הכסופים-סגולים הם הניטראליים, ואילו הכסופים-ירוקים הם הזדוניים"
חברתו של נימי פלטה אנחת יאוש והביע את רגשותיה בקול רם."רק דרקונים ניטראליים ורעים ?- למה לעזאזל הזיגמונשטיין הזה לא יכל לעשות דרקונים טובים ?"
דוג'ר ענה לה בקול חלש."טוב ? הוא מושג יחסי חמודה ? מה שטוב ליצור אחד יכול להיות נורא ליצור אחר"
איאיבלוקמיאן זחל קדימה מעט על גחונו הרטוב והשקוף לכוון מלנסי ודיבר.
"פק דן לנגן בלוויפאוון גרור דיק טינגש וואפייאו"
דוג'ר החל לתרגם בשנית."הוא הבין מה שאמרת ואומר שהפרופסור עבד על דרקון בודד שהיה- סינרגטי"
הפריכילי נופף את קניקנותו ולאחר מכן סימן בהן עיגול באוויר תוך כדי המשך דיבורו המוזר.
דוג'ר הרים את גבותיו בתקווה" יצורים סינרגטיים הם יצורים שדואגים לטובת הכלל הלא הרסני ? אין לאיאי מושג אם הפרופסור ברא אותו לבסוף או לא"
"טוב," אמרה גרייס בחוסר סבלנות בולט."תגיד לו שאני רוצה שהוא יבוא איתנו לדבר עם הדרקונים הכסופים סגולים. אם השיחות יהיו חיוביות, הוא יוכל לברוח לפילו 13 ביחד איתנו"
גרייס סימנה בידה לטריאן לפרוס את הציידים למצוק בזמן ש דוג'ר תרגם לפריכילי את השאלה.
"הוא ישמח לחבור אלינו" חייך דוג'ר."הוא גם יראה לנו היכן הדרקונים הנייטראלים שלהם הניחו את המלכודות כהגנה בפני הזדוניים"
"מצויין, בואו נתקדם" החוותה גרייס בידה והורתה לשניים מן הלוחמים לעזור לפריכילי לעלות על הפויזנוקרט הקרוב וללוות אותו קדימה בכדי שיוביל את השיירה בבטחה.
מונטי הבונטי, שניצב מאחורי הפוייזנוקראט, ניסה להשיג את תשומת ליבה של קורונה בדחיפה קטנה במרפקו. לצערה הוא הצליח לשטח אותה אל האדמה אפיים ארצה במקום זאת.
קורונה קמה על רגליה, ניערה מעל גלימתה את העפר וצרחה."מונטי ? אתה מנסה להרוג אותי או משהו ? מה הבעייה שלך"
"מה – את לא להיות סולחת לי ? רק רציתי לתפוס את תשומת ליבך" הוא גיכך במבוכה. חיוך מבקש סליחה קישט את פניו.
"בפעם הבאה פשוט תגיד פססססט ? מונטי" היא אמרה והמשיכה לאבק את שריונה ובגדיה.
הוא משך בכתפיו בחוסר אונים."תאמרי קורונה, אולי ראית את גיגי- הפורניקס מחמד שלי באיפושהו מקום כאן בסביבה ?"
קורונה הביטה אחריה לעבר דרך העפר ולפניה לעבר העמק החשוך והעמוק."אל תגיד לי ששחררת אותו מהרצועה מונטי" היא אמרה בקול עייף.
"איזה רצועה את מדברת ? . גיגי לא מאמין ברצועות- הוא אומר שזה גורם לעור הפנים שלו להימתח ולהראות מקומטים וזקנים אחרי שמושכים אותו ברצועה"
לינה שראתה פעם אחת את כלבי השנאוצר על ארץ 7, וחשבה פעם כי עור פניו של יצור לא יכולים להיות יותר מקומטים משלהם, עד שראתה את פניו של גיגי, לא יכלה שלא לחייך."אם גיגי אומר שהרצועות הן אלו שעושות לו את כל הקמטים ? הבעלים הקודמים שלו בטח היו חובבים רציניים של אס אנד אם- שם משתמשים הרבה ברצועות כך שמעתי"
למונטי לקח כמה שניות להבין את הבדיחה, אך כאשר הבין אותה לבסוף החזיק את בטנו הגדולה ופרץ בצחוק מתגלגל. קורונה הזעיפה את פניה. היא היתה בטוחה כי מונטי כלל לא הבין את הבדיחה, ומה שהוא הבין היה בכלל דבר אחר לחלוטין שהצחיק אותו. הוא מעולם לא הבין את הבדיחות שסיפרה לו.
כחמש מאות מטרים מהם, במורד הדרך, עקבו הציידים והכפריים אחר הפוייזנוקרט עליו רכב עוזר המדען הפריכילי. הפריכילי פלט כמה צקצוקים וציפצופים, ונעצר לפני מעבר בין שני קריסטלים ענקיים בצבעי טורקיז עז.
דוג'ר סימן לחבורה לעצור במקום."במקום הזה לפנינו יש מלכודת מסוג כלשהו שהטמינו הדרקונים כנגד אורחים בלתי קרואים"
הוא פנה אל נכדו שישב בעגלה מאחוריו."מוג'ק אולי תגלגל איזה גלגל רזרבי של מרכבה לכיוון ההוא" הוא אמר והצביע לכיוון מורד העמק.
מוג'ק הנהן בראשו, קפץ והפיל גלגל עץ גדול מתוך חלקה האחורי של העגלה. הוא בעט וגלגל את הגלגל לכיוון המעבר הצר בעוצמה. הגלגל התגלגל וקיפץ בין הסלעים למרחק של חמישים מטרים במורד הערוץ ולבסוף פגע בסלע שהקפיץ אותו לאוויר- משם, נפל היישר לתהום הפעורה.
לינה צעדה קדימה."זה לא עובד? אולי כדאי שננסה למצוא משהו עם יותר משקל"
גרייס הביטה לכיוונו של קריסטל סגול ענקי שנשבר מן הבסיס שלו והיה מונח בשולי הערוץ.
"מונטי" היא קראה"אני צריכה שתזרוק את סלע הקריסטל הזה על רצפת המעבר". מונטי עדיין חיפש את פורניקס המחמד שלו והמשיך לחפש אותו בין הערוצים תוך כדי ההתקדמות במורד המדרון. צ'ינו ניסה לעזור לו להרים את הקריסטל הענקי ? אך מונטי רק חייך אליו וביקש ממנו לעשות את זה בעצמו כי הגב המסכן שלו יתקמט מהעומס. זרועותיו האדירות של הבונטי הניפו את הקריסטל בן 800 הק"ג מעל לארבע קרני ראשו והשליכו אותו בקשת גבוהה לעבר המעבר. הקריסטל הלם בעצמה באדמה אולם לא התנפץ לרסיסים באופן מפתיע. מונטי הזעיף את פניו. הוא דוקא אהב לראות שדברים נשברים. החבורה הביטה בסלע במשך 5 שניות שקטות וארוכות אולם דבר לא קרה. לפתע נשמעו עשרות קולות חריקה ושבירה עזים מכיוון האדמה מלפניהם. עשרות קריסטלים ענקיים ומחודדים בצבע כחול כהה הבזיקו ובקעו מתוך האדמה לפניהם ודקרו את האוויר שמעליהם. הם ניפצו את הקריסטל הענקי שזרק מונטי לרסיסים גדולים שניתרו על קירות המעבר בצלילי פעמונים. היצורים סככו בגפיהם על האיברים החשובים להם ביותר מפני הרסיסים החדים.
"איאיבלוקמיאן, אתה ממש נכס" אמרה גרייס וחייכה לעברו.
מונטי- שמח וטוב לבב ממופע ההרס היפייפיה בו חזה כעת, הוציא מחגורתו שני אגרופני פלדה שראשי תיבות שמו"מונטי הבונטי" היו חקוקות עליהן בכסף עוד מהתקופה בה היה שומר ראש בכוכב הבית שלו.
"אני חושב שאני ישמח לנקות את הדרך מכל הניצנוצים האילו" אמר הבונטי וחייך.
דוג'ר הפנה את מבטו לעבר איאיבלוקמיאן. הלה הנהן בפלג גופו העליון ודוג'ר נופף במקלו לעבר מונטי לאישור."רק תזהר על העניים שלך מונטי"
מונטי צעד קדימה והחל לפצפץ את הקריסטלים הענקיים במהלומות נלהבות בעזרת אגרופני הפלדה שלו. לאחר מספר דקות הוא הספיק לפנות ולנקות את הדרך מהגבישים ובני החבורה יכלו להמשיך ולרדת במורד העמק. כעת הם עשו זאת בזהירות יתרה, מפוחדים יותר מתמיד הודות למלכודות הענקיות שאך חזו בפעולתן הקטלנית הרגע. במורד העמק הם גילו בריכה קטנה של מים ורדרדים וצמחים מוזרים בצבעים של כחול וכתום שצמחו בצידי הבריכה.
"אילו צמחים מוזרים.." אמרה מלנסי בסקרנות.
"כן," אמר דוג'ר."אני רוצה לראות אותם מקרוב" הוא אמר והחל לפסוע לעבר הבריכה. הוא לא הספיק לפסוע ארבעה צעדים ובירדג שמן וצעקני התרסק על ראשו עם גלשן האוויר שלו היישר מן השמים.
"בג'יאן- מה אתה עושה פה ?" קרא מוג'ק, ועזר לבירדג לקום מעל סבו השכוב על האדמה. הבעת דאגה עמוקה נסכה על פניו.
"לא שמעתם אותי צועק ?" הוא עזר לזקן מתחתיו לקום ולאבק את זקנו.
"הצמחים האלו ליד האגם הם צמחי טוסטחקסאן. הם קטלניים ביותר"
"אין בעיה לא ניגע בהם" צעק הזקן ועיסה את ראשו הדואב.
"לא," אמר בג'אן והצביע על אחד הצמחים מצד ימין של הבריכה."אתם לא מבינים- אסור היה לכם אפילו להתקרב אליהם"
הצמח עליו הצביע בג'אן החל לרשרש קלות. עשן ירקרק החל לפרוץ מתוך גבעוליו הכתומים. בזה אחר זה החלו לרשרש רשרוש מרושע גם הצמחים האחרים סביב לאגם. סילונים של עשן ירוק ורעיל החלו להשפך לאוויר מתוך הצמחים.
"מהר תברחו זהו ענן מוות" קרא בג'אן."הוא מורכב מתערובת של אטיל וכלור"
גרייס קראה לאנשיה לסגת. שני רוכבים שהתקרבו יותר מידי לענן הקטלני החלו להאיץ בבעלי החיים שלהם בכדי לפנות את המקום בדחיפות.
תוך כדי מנוסה קרא בג'אן,"יש לי רעיון"
קורונה הציצה מעבר לכתפה, וגילתה אותו קופץ מן הקרקע אל זקיף קריסטל וממנו אל גבו של מסען מעופף. הוא דיבר עם הרוכב, והלה השיב לו בחיוך והנהן בראשו.
קורונה רצה לעבר מוג'ק."תסתכל על בג'י הזה- מה הוא עושה ?"
מוג'ק הסב את מבטו וקלט את בג'אן הרכוב על חלקו האחורי של המסען המעופף תופח על אחוריו ומושך בחוט המחובר לזנבו.
הבהמה המעופפת פלטה קריאת בהלה קטנה ושתי נקבוביות בחלקה האחורי פלטו להבות אש ארוכות לכיוון צמחי האגם הקטלניים. הגז הירקרק התלקח אז בפיצוץ עז באוויר שמעל האגם.
יצורי החבורה קראו קריאות בהלה למראה כדור האש הענקי של הפיצוץ.
מוג'ק פקח את עיניו לאחר הפיצוץ הגדול, וגילה נקיק מלא בבדלי צמחים בוערים. מדי פעם נתזי גז ירוק נדלקו בלהבות מעל הצמחים.
"אחלה טריק" קראה קורונה לבג'אן שהיה תלוי כעת על זנבו של המסען מתנדנד מצד לצד ומנסה לכבות בכובעו את כנף מעילו שהיה אחוז בלהבות אש.
"סחתיין על היוזמה" קראה גרייס שדהרה קדימה עם הסווינגריינוטוד שלה, שניסה באותו הזמן לעזור לבג'אן לרדת מגבו של המסען בעזרת זרועות התמנון הארוכות והשריריות שלו. בג'אן הביט לעבר איאיבלוקמיאן שהביט מופתע על סביבתו השרופה.
"תגיד לי דוג'ר, הוא לא יכל להזהיר אותנו שיש פה צמחי טוסטרקסאן? תשאל אותו"
נראה שהפריכילי הבין את השאלה, או לפחות את הטון של השאלה, וצקצק כמה קולות בכדי להגן על עצמו.
דוג'ר חייך."הוא אומר שהוא שכח לגמרי שהצמח הזה רעיל ליצורים אחרים חוץ מפריכילים, הוא בכלל משתמש בצמח בתור תבלין חריף לסנדביצ'ים שלו"
חלק מבני השיירה שהתקדמו לעבר השדה החרוך גיחכו בקול, חלקם השני הזעיף את פניו וקיבל את מורה הדרך חסר האחריות בקללות זועמות.
"קדימה בג'אן" קראה גרייס."תנקה את המעבר שלפנינו מכל הצמחים"
טריאן אותת בידו לשיירה להתקדם.
כעשר דקות מאוחר יותר הם עברו את עיקול הנקיק ונוף מרהיב החקוק במידרונות הקריסטל הגבוהים השאיר אותם פעורי פה למספר רגעים. קירות הקריסטל עצמם היו מעוצבים כמלתעותיו הענקיות של דרקון סגול אדיר מימדים. הסלע היה נראה כה טבעי ועבודת הפסל השתלבה כל כך יפה עם הנוף הקריסטלי, עד כי נראה כי זהו אכן סוג חדש של בעל חיים ענקי העשוי קריסטל כחול.
דוג'ר החל לתרגם את דבריו של איאיבלוקמיאן שהחל לנפנף בקנוקנותיו ולצקצק."כן.. זוהי המלכודת האחרונה. אבל הוא לא יודע אם היא עובדת כעת"
דוג'ר קימט את מצחו כשהוא ניסה לעמוד בקצב המהיר של הפריכילי הנרגש.
"הוא אומר שבעבר המלכודת הזאת הסתמכה על טכנולוגיה של זיהוי ביומטרי שמזהה מרכיבי קודים גנטיים שמשוייכים עם ג'ירנאכסים. בקיצור הם מזהים את דרקוני החלל הכסופים-ירוקים, ומונעים מהם את הכניסה למערות שלהם בעזרת שיני הקריסטל האלו"
הפריכילי זחל לו קדימה על גחונו והצביע על שיני דרקון הקריסטל הענקי. בג'אן בלע את רוקו בפחד כאשר דמיין את שיני הדרקון נסגרות על יצור מסכן וקטן שכמותו.
"אין בעיה אם כך" אמרה גרייס ונופפה בידה לשיירה להתקדם."אני בטוחה שאין ביננו אף אחד עם גנטיקה ג'ירנאכסית"
"אני חושב, שרק ליתר בטחון, כדאי לנו לשים כמה סלעים שיעצרו את המלתעות של הדבר הזה אם הוא מחליט להיסגר עלינו בטעות" העיר בג'אן וחיפש אחר סלעים מתאימים בסביבה.
באותו רגע פרצו קורונה, מוג'ק ומונטי במקהלה של קריאות אזהרה:"הי ! מתקיפים אותנו מלמעלה","תתפסו מחסה", ו-"מי חוצפן זה להיות תוקפת !"
בג'אן חג לאחור בכדי לחזות בשלושה יצורים ענקיים באורך של מאה ועשרים מטרים שהגיחו מעבר למצוקי הערוץ. הראשון מביניהם טס היישר לכיוון הכרכרה שבחלקה האחורי של השיירה. היו אלו דרקוני החלל הכסופים ירוקים, הוא הבין. שריונותיהם הבהיקו והחזירו את השתקפות הנוף הסלעי הסגלגל אל הקרקע. מסיבה זו בדיוק, היסס נהג הכרכרה ולא הטיל את הכידון שבידו לכיוון היצור הענקי הירוק-סגול שעט לעברו מן האוויר. שבעה טפרי ענק שיפדו את גופו כחניטות והטילוהו גבוה לאוויר. גופה האדיר והמשונן של חיית הענק התקפל, התנגש בכרכרה, וגרם לה להתגלגל ולהתרסק לחתיכות על מדרון הסלע המעוקל. שני דרקונים זדוניים נוספים נחתו במרווח הגדול שנפתח בין חבורת היצורים שליוו את הכרכרה לבין מובילי השיירה. גופם האדיר של הדרקונים זהר בגוונים של ירוק ותכלת. הוא היה עטוי שריון טבעי שהבריק ככסף והתעטר בקצוות סכיניים מעוקלים בעלי בסיס עבה ומחורץ. כנפיהם היו בעלות מראה ייחודי ולא ארצי בו השתלבו צורת כנף עטלף מעוקלת, טלפיים מסועפות, ותבניות חדות וזוהרות ששינו את צבען מעת לעת. על גבם נשאו הדרקונים שתי זוגות נוספים של מוטות כנף מקופלות שהזדקרו לאוויר בזויות חדות.
הקבוצה המובילה החלה לסגת לכיוון פתח המערה למשמע הוראותיה של גרייס. גרייס קורונה, מונטי, בג'אן, וטריאן, נשארו מאחור בכדי לחלץ את הלכודים.
"או זה בדיוק המזל שלי שהם גם ירוקים וגם לא סגולים" רתח מונטי.
"איך מפעילים מהר חיה זה"
האחרים הביטו לעברו מבולבלים בזמן שהוא תפס ברגלו של מסען מעופף וניסה ללחוץ בידיו הארוכות על בטנה הענקית של החיה בכדי להפעיל את סילון האש שלה לעבר דרקון החלל השואג שמולו.
במקום להתיז סילון אש, נהמה החיה בעצבנות והתיזה לעברו זרם מים רותחים בצבע צהוב.
"הצילו מה זה הוא להיות עושה עלי פיפי כזה" זעק מונטי בשברון לב.
בג'אן קפץ לעזרתו ומשך ברצועת הזנב של המסען. החיה שיחררה בחוסר רצון את סילון האש הנכסף לעבר הדרקון.
"תגיד תודה שהיא לא להיות בועטת לך בראש מונטי. לא לוחצים על הבטן של מסען מעופף." בג'י עצר את צעקותיו בכעס."להיות בועטת ? אני לא מאמין התחלתי לדבר כמוך מונטי"
מונטי,שעשו עליו כרגע פיפי, איבד את עשתונותיו מכעס והרים את ידיו בכדי להנחית מהלומה ניצחת על ראשו של בג'י.
"השתגעת ?" צווח בג'י."אתה לובש את אגרופני הברזל עליך"
ידיו של מונטי נעצרו באוויר אולם לא ע"י רצונו שלו.
שתי ידיו של מונטי נמשכו לאחור ע"י כוח מגנטי בלתי נראה וגופו החל להגרר בעקבותן לכיוון הדרקון אפוף הלהבות.
נראה כי האש הצליחה רק להרגיז את הדרקון הענקי שצרח בקול קורע אזניים משהו שנשמע כמו:"הקבב שלי- מנסה לטגן אותי ?"
"דרקון זה להיות מדבר" צעק מונטי.
"רק שלא יתחיל לשיר" צעקה לעברו קורונה, שאף היא החלה להמשך לעבר החיה הענקית.
בג'אן נוכך שאף הוא ושאר היצורים החלו להימשך לכיוון המפלצת בעקבות שריונות הפלדה ושאר אביזרי המתכת שברשותם."לא יאומן אלקטרו מגנטים חיים" הוא חשב לעצמו באחת.
"תפטרו מכל הפלדה שברשותכם" צרח בג'אן אל תוך חלקו האחורי של שריון הכתף דמוי הרמקול שהספיק להוריד מעל כתפו."כן, תקשיבו לי תנתקו מעליכם גם את השריונות החברה האילו הם אלקטרו-מגנטים חיים, והם ישפדו אתכם מקרוב"
עשרות מיצורי השיירה נפלו אל הקרקע מעל רגליהם והחלו להגרר לכיוון שלושת הדרקונים הזדוניים. ענני אבק וצעקות רמות עלו במהירות לאוויר שסביבם. הדרקונים התקמרו כעת לצורות כדוריות. סדקים כתומים ולוהטים עיטרו את צידי גופם. מונטי שלא עטה כל שריון לגופו הבין לבסוף כי אגרופני הפלדה הענקיים שעטה משכו אותו לכיוונו של מוות ודאי. הוא שחרר מידיו את האגרופנים שזינקו אל גב המפלצת הקרובה, ואז קם וברח על נפשו, מתחמק ממלתעותיה הנסגרות של אותה המפלצת.
בין הנגררים נשמעו זעקותיו של מוג'ק שנגרר החוצה מתוך שברי הכרכרה המרוסקת."לא תקחו את הכילף השורף שלי ממני חבורת קיפודים מגנטיים מפלצתיים שכמותכם"
זעקת תדהמה נשמעה מפיה של גרייס לפתע."הצילו שריון החזה שלי עף לי"
מוג'ק פער את עיניו לרווחה וחיפש את דמותה של גרייס חסרת חלק הלבוש העליון מבין ענני האבק."מי צריך כילף בכלל" הוא קרא."גרייס, אני בא להציל אותך" אמר ושיחרר את הכילף מבין ידיו.
פלדירוק, רוגן, וקג'ינקו ? שהיו שלושה מן הלוחמים בני האדם- הקדימו את מוג'ק אל גרייס והגישו לה פרוות בכדי שתוכל להסתיר בהן את מערומיה.
זירדנזאק עייף וחסר מזל אחד, לא הספיק להוריד מעל גופו את שריון הפלדה שלו, והשתפד על אחד מקוצי הענק שעיטרו את גבו של הדרקון הזדוני. סילוני פלזמה כתומים זהרו מתוך חריצים בשריונה של המפלצת ושרפו את הזירדנזאק לעפר בתוך שניות.
"זה הרחיק לכת יותר מידי" זעקה גרייס למראה המאורע הנוראי. היא הניפה את ידיה לאוויר ולחשה פקודה מוזרה כלשהי. ברקים שייצרו הננובים שברשותה, ניתרו מתוך ידיה ופגעו באדמה הסלעית בפיצוצים עזים לפניה. סלעים גדולים ומחודדים פרצו בבבזק מתוך האדמה בסדרה של פיצוצים, שהתקדמה על גבי הקרקע בצורה של קלשון ענקי לכיוון הדרקון הקרוב אליהם. באותו הרגע נורתה מגבו של היצור סדרה של קוצים תכולים-ורודים שפגשו במעופם את הסלעים המתרוממים ופוצצו את מחציתם לחצץ ועפר. גרייס נהמה בעצבנות, והחלה בסדרה של תנועות ידיים מסועפות וצעדים שהזכירו את התנועות של ריקוד חינני עתיק של אומנות לחימה קירילית שנשכחה מן העולם לפני עידן ועידנים. קירות סלע נוספים זינקו לאוויר ועצרו עוד מטר של קוצים מתפוצצים מלפגוע ביצורים בחלק המאסף של השיירה. גרייס שרטה באצבעותיה באוויר. מליוני אורות זעירים בגוונים עזים של אש, זינקו קדימה מן הבקעים באדמה בדמותם של שלושה ברדלסים ארפרוטרידיסטים מסתערים, כמצוות דמיונה של גרייס. הדרקון הקרוב איליה התקמר וגרם לסדקים המסנוורים שעל גופו להפתח ולהתיז מתוכם אלומות של מתכי פלזמה וחלקיקי מתכת לוהטים כנגד ההתקפה. ההתנגשות בין שני הכוחות, הביאה לתצוגה מרהיבה של מאות פיצוצים צבעוניים שניתזו לאוויר והאירו את שדה הקרב כזיקוקי דינור. היצור נותר פצוע ומדמם. דם רותח וכתום ניגר מתוך שסע ענק ברגלו הקדמית. קול שאגות הדרקון התמזגו כעת בקול שאגות הכעס של שני חבריו שהבחינו בחברם הפצוע.
"חוצפנית- זהו איננו הכוח שלך להשתמש בו" צרח אחד מן הקולות בקול שנשמע כמו אלף משחזות מהדהדות והרעיד את האדמה תחתיהם.
מטח של חומצה טס באויר ופגע בשריונותיהם של שלושת הענקים המפלצתיים. המטח נורה מתוך זרבובית הראש של הפויזנוקראטים עליהם רכבו מלנסי, מוג'ק, ולוחם אדם חשוף חזה.
"חייבים להעביר אותם לצד שלנו" קרא דוג'ר שרכב קדימה עם הפוייזנוקראט שלו."אין להם שום סיכוי כנגד המפלצות הללו? בלי הנשקים ובלי השריונות"
גרייס הנהנה בהסכמה. היא שלפה את מגן הרחיפה שלה מתוך הסלע בו עיגנה אותו קודם לכן כנגד המשיכה המגנטית החזקה של היצורים."דוג'ר ? קח את כולם ותכניס אותם למערה" היא קראה."אני כבר אדאג ליצורי המאסף".
דוג'ר הצליף בישבן הפויזנוקראט שלו ודהר לכיוון פתח המערה דמויי ראש הדרקון."קדימה לוחמים שמעתם מה היא אמרה- אחרי"
כשלושים יצורים החלו רצים ודוהרים בחשש מה אחרי דוג'ר אל תוך מלתעות מפלץ הקריסטל הענקי, אולם בג'יאן וקורונה מיאנו לעקוב אחריהם.
בג'אן פנה אל גרייס בגבורה ואמר."אנחנו נעזור לך לחלץ אותם קוסמת- את לא לבד"
גרייס חייכה לעברו חיוך מעוקל."ובכן, קדימה- למה אנחנו מחכים"
קורונה חייכה לכיוונו של בג'יאן חצי חיוך ושאלה."בג'י? מי לעזאזל נתן לך את הרשות לנדב אותי למשימת התאבדות ? , ואיך אתה בדיוק מציע שנעזור לה לחלץ אותם משם- חתיכת צפרדע מגודלת שכמותך"
בג'יאן חייך חיוך מלא שיניים משום שהאמין כי קורונה חשבה גם היא על השימוש בסווינגריינוטוד ורמזה על כך במשפט האחרון שאמרה."בעזרת צפרדע אפילו עוד יותר מגודלת ממני" הוא השיב לה בקריצה והשליך אותה על גבי אוכף הסווינגריינוטוד ללא כל אזהרה.
"בג'יאן ? מטורף שכמוך אני יכולה לטפס בעצמי" היא צעקה.
"טוב להרגע" הוא קרא."צריך להציל את מוג'ק והאחרים"
גרייס לא המתינה שם בכדי לשמוע את המשך שיחתם. היא טסה לה היישר לאויר תוך כדי התווית סימנים שונים בידיה שהורו לננובים לטוס בסלסול ולתקוף את הדרקונים. צורת ההתקפה שלהם הזכירה תמנון בונטי המצליף בזרועותיו וסוגר על שושנת ים בניסיון לטרוף אותה בשלמות. מופע זיקוקי דינור מרהיב של פיצוצים צבעוניים, ניצוצות, והבזקי פלזמה, שוב החל לפצפץ באוויר מסביב לשלושת הדרקונים.
בג'יאן קפץ לתוך אוכף הסווינגריינוטוד השני לצידו של הסווינגריינוטוד של קורונה.
זוהי ההזדמנות שלנו" הוא קרא ומשך במושכות.
"כן" אמרה קורונה, וחיפשה בעיניה אחר נימי והגלשן שלו בשמיים. היא קיוותה כי הוא עדיין חי ורצתה להציל גם אותו.
הסווינגריינוטודים זינקו לאוויר בניתור אדיר, והושיטו את זרועות התמנון השריריות שלהם אל צידי הערוץ זו אחר זו כפי שעושים קופי היערות ההליוסים ארוכי הידיים. הם החלו להתנדנד קדימה באוויר מעל הערוץ כשהם נאחזים בגבישי הקריסטל הגדולים, אחד אחרי השני. קורונה הביטה למטה דרך מטחי הזיקוקים והעשן.
חבורה של יצורים חצי עירומים, עסקו נמרצות בהשלכת פיסות סלעי קריסטל לעבר הדרקונים המסוכנים. קורונה הנחיתה את הסווינגרינוטוד שלה בסמוך לחבורת יצורי השיירה. הללו נבהלו כל כך מעצם הופעתה בשדה הקרב, עד שכמעט ורגמו אותה בשבבי קריסטל קטלניים.
"אנחנו לא דרקונים היא קראה בפחד, ומצאה בקהל את חיוכו של מוג'ק שהביט לעברה בהערצה.
"קורונה ? אני אוהב אותך באת להציל אותנו ?" הוא צעק בשאלה.
היא חייכה לעברו וקראה בשמחה."קדימה תעלו יש מקום לעוד חמישה יצורים על הסווינגריינוטוד"
שלושה זירדנזאקים, ושני בני אדם טיפסו נמרצות אל גב החייה הגדולה.
"רגע" קרא ולזניק, וצלע קדימה על גבי הקב שלו מתוך הקהל."אנחנו חמישה עשר . על מה ירכבו עוד עשרה חברים ?"
באותו הרגע נחת בג'יאן עם הסווינגריינוטוד שלו על האדמה שמשמאלם."חמישה אצלי, וחמישה על המסען מאחורה" הוא אמר והצביע באגודלו אל המסען המעופף שהיה קשור בחבל אל רתמת הסווינגריינוטוד שלו.
"חשבת על הכול בג'יאן ! כל הכבוד" נופף ולזניק את גביוניו בהערכה והשליך את הקב עליו נשען עד עתה על גבי הסווינגריינוטוד של בג'יאן.
במהרה, כל ניצולי הכרכרות המרוסקות היו רכובים על גבי שלוש החיות הגדולות. לינה וג'ני קשרו את אלונקתו של קורחוליו הפצוע לרתמת המסען המעופף, ונקשרו אף הן אליו בחגורות שהיו כרוכות סביבו. כשהמריאו לאוויר דרך ענני האבק, חשבה לינה ששמעה אנחת הנאה צרופה מתוך ערימת התחבושות בתוכה היה חבוי קורחוליו. היא הביטה בתכריכים וגילתה עניים נוצצות ופה מחייך שניבטו אליה מתוכם.
"קורחוליו ? אתה איתנו" היא צהלה בשמחה.
"כן" נשמע קול מאושר מתוך התכריכים. המבט נח על החזה של לינה ועל המחשוף הנדיב שגילתה חזיית התחרה שלה.
"חוצפן" צרחה לינה, והנחיתה על פניו סטירה מצלצלת. צעקה אדירה של כאב נפלטה מפי הגמד החבוש לחלל האוויר.
"שקט אנחנו כמעט מעל הדרקונים" אמר בג'יאן, אולם הזהרתו לא הועילה בדבר.
כדור פלזמה שנורה מפיו של דרקון החלל תחתיהם טס באוויר, והתפוצץ תחת בטנו של הסווינגריינוטוד, וגרם לו לפציעה אנושה.
זרועותיה הארוכות של החיה איבדו באחת את אחיזתן במצוק, והיא צנחה היישר מטה לעבר הדרקון הפצוע. הסווינגריינוטוד המדמם הספיק לשאוג בכאב ולכוון בכעסו את קרן האף הגדולה שלו לעבר גבה של המפלצת, לפני שראשו התרסק לתוך גופה הזוהר.
רוכבי הסווינגריינוטוד התרסקו אל תוך הנקיק והתגלגלו על האדמה ללא פגע.
מונטי וטריאן, הופיעו מבין הסלעים המרוסקים והחלו לסייע ליצורים הפצועים להתרחק מן המקום.
"טריאן ? תוציא את כולם החוצה, ואני כבר אדאג למפלצת" קראה גרייס ופיקדה על ענן ננובי זוהר לטוס בצורת עיט ענקי אל על, ולפוצץ חלק שלם מתוך צידו המזרחי של צוקו של הנקיק שנפרש מעליהם. מפולת סלעים התרסקה אז מתוך הצוק והחלה ליפול לכיוון האדמה. גופותיהם של הדרקון והסווינגריינוטוד נמחצו תחת המשקל האדיר גם יחד.
הניצולים מיהרו לשאת את הפצועים ולמשוך את המסען המעופף ואת שאר החיות מבעד לשער מלא השיניים. לפתע נשמעה הרחק מלמעלה מקצוות הנקיק האדיר זעקה של דרקון נוסף. לינה קראה בבהלה והצביעה בידה לעבר המפלצת הנוספת שצללה לעברם."היי? תראו מה מרוח על הכנף של הדרקון הזה"היא אמרה בקול מלא תקווה.
בג'יאן, מוג'ק, וטריאן סבו לאחור והביטו יחדיו לשמים. הם הבחינו בדרקון חלל ירוק שהתפתל באוויר וניסה לנער מעל כתפו הימנית גלשן אוויר שחור ומרוסק.
בג'יאן צמצם אז את עיניו והבחין כי פניו של הדרקון היו נתונות ביסורים וכי הדבר ממנו ניסה להפטר בפראות כלל לא היה הגלשן. היה זה הליוס שזחל במהירות מסביב לגופו של הדרקון ושיסע בו את שיניו וטפריו ללא הרף בכל מקום בו הצליח למצוא פרצים בשריון.
"נימי חי" קראה קורונה ומחאה בכפיה בשמחה.
מלנסי צהלה וקפצה בשמחה."ידעתי שהוא לא יתן לשום דבר לפגוע בו" היא מחתה דמעת אושר מעינה.
"מהר, תיכנסו למערה" צעק בג'יאן ומשך את קורונה אחריו בידה.
הדרקון התרסק אז אל האדמה מאחוריהם ונופף בפראות בכנפיו ובגפיו בניסיון לתפוס את היצור שהטריף את דעתו בעקיצותיו. ההליוס ניתר מגבה של המפלצת ובירך בצהלה את חבריו הותיקים.
"אהלן חברה, קפצתי לבקר- הבאתי לכם כלבון מחמד, אבל אני חושש שהוא לא מאולף"
בג'אן צחקק, אולם מלנסי וקורונה יכלו רק לצרוח בזמן שארבעתם דהרו אל תוך לוע המערה מלאת השיניים, מתחמקים מטלפיו ומכנפיו האימתניות של הדרקון שנכנס ביעף אל תוך המערה. לפתע נשמע קול שבר אדיר מפיתחה של המערה. המצוק עצמו זז ממקומו. שיני הקריסטל של ראש הדרקון המפוסל נסגרו באחת על גופו האדיר של הדרקון הג'ירנאכסי ושיפדו אותו לאדמה.
"אני לא מאמין," אמר בגי'אן."מערכת הזיהוי הביומטרי עדיים פועלת פה כפי שאמר איאיבלוקמיאן"
"איזה זיהוי.." מלמל נימי בתדהמה."ההר הזה פשוט הכניס בדרקון הזה ביס.. אני רק מקווה שהוא לא יחליט גם לבלוע אותו פתאום.."
"איפה גרייס ?" קראו ביחד טריאן ומוג'ק מן המערה לפניהם.
קולות נפץ רמים בישרו על התקרבותה של המנהיגה כסופת השיער. מספר סלעי קריסטל התפוצצו לרסיסים בפיצוצים אטומיים רמים. גרייס הופיע באויר מבין הפיצוצים וטסה באלכסון במעבר הצר שבין קירות לוע המערה לבין הדרקון המשופד.
הדרקון הגוסס נעץ לפתע את ידו הענקית לצד גופו והחטיא את גופה של גרייס במהלומתו בסנטימטרים ספורים.
תקרת פתח המערה התרסקה אז אל תוך הרצפה ושמה קץ לחייו של המפלץ.
"אני לא מאמין שיצאת מזה בחיים" קרא ולזניק לעברה בשמחה, בעוד חבורת היצורים החלו להריע לגרייס.
מלנסי קפצה לתוך זרועותיו של נימי ונשקה לו. היא היתה מאושרת לראות אותו בחיים לאחר כל שעות הדאגה האחרונות שעברו עליה.
אולם שאגה רועמת ממעמקי המערה, שברה את שמחתם באחת. דרקון נוסף הסתער לעברם, מתפרע ושואג בטירוף. מספר יצורים זינקו לעבר כוכי המערה בכדי להתחמק מן הצלפות הטלפיים והזנב האימתניות של המפלצת.
"תתרחקו ממנו" צעקה גרייס."אני אחסל אותו לפני שהוא יעשה מאיתנו שיש-קבב"
לפתע מונטי הבונטי רץ קדימה לעבר המפלצת המתפרעת ששאגה בטירוף.
"מה אתה עושה ?" קראה קורונה.
נביחות מהדהדות נשמעו ממעמקי המערה מאחורי הדרקון.
"זהו גיגי פורניקס המחמד שלי? אל תירי גרייס" צעק מונטי, והמשיך לרוץ לעברו השני של הדרקון השואג. מונטי גילה את הפורניקס המכונף שלו נובח משמחה למראהו. כנפו החדה כחרב הייתה תקועה עד חציה בתוך ישבנה של המפלצת. גרייס התקרבה לעבר המפלצת כשאלפי אורות זוהרים ריחפו והסתדרו מעל ראשה במבנה של חישוק. האור של הננובים האיר כעת את כל גופה של החיה הענקית וגילה את אופייה האמיתי ? היה זה דרקון חלל סגול, ולכן היה נייטרלי
"איך לעזאזל נתקעת שם ?" שאל מונטי בקול נוזף. הוא ניתר לאוויר ומשך את הפורניקס שלו בחוזקה החוצה מן הפצע בישבן המפלצת. הדרקון שאג בכאב, וקולו הרעיד את קירות המערה.
"אני ממש מצטער לך מר דרקון סגול" לחש מונטי בשפתו העילגת, והביט היישר לתוך עיניו של היצור הזועם. חיוך ענקי ומתנצל נמרח על פניו."לפעמים גיגי טס ממש כמו משוגע. הוא בטח נכנס למערה החשוכה הזאת ולא ראה שהישבן שלך ניצב במסלול התעופה שלו"
הפורניקס נהם באושר תחת ידו המלטפת של הבונטי, מתעלם לחלוטין מן המצב המפחיד אותו כפה על בעליו.
קולו של הדרקון הרעיד את המערה פעם נוספת. הקול נשמע כשילוב מתנגן של אלפי סלעי נחל חלקים המתגלגלים במורד תוף עור ענקי. שינויי טון הדיבור שלו לוו בצליל הנשמע כמו שינוי אקורד של גיטרה חשמלית עם אפקט עיוות קול מטאלי רך. הטונים הגבוהים של הדיבור שלו נשמעו כאפקט שפתיים מורכב שכאילו נוצר ע"י אמן סינטיסייזר בעל דמיון ומעוף יוצאים מן הכלל.
"יש לכם מזל שאני לא נמנה עם אותם יצורים שנוטרים טינה" אמר הדרקון וקרב את ראשו הענקי אל מונטי.
מונטי לא היה בטוח מה רעד יותר, הריצפה או גופו שלו. בכל מקרה,? הוא חש בצורך עז ביותר להתנצל בשנית."אני מאוד מבטיח לך, מר דרקון סגול, שזה לא יקרה שוב. אנחנו נלך לאופטומטריסט ונתאים לגיגי משקפיים חדשות והוא יראה טוב ולא יתקל יותר בדברים. זה גם יתאים לאופי שלו? משקפיים, הוא מאוד חכם אתה יודע ? אוי" מונטי הביט לעבר פצעו המדמם של הדרקון."תן לי לשים לך פלסטר על הפצע"
הוא תלש את הגלימה שלבש מעליו ורץ מיד אל כיוון אחוריה של החיה הענקית.
"לא זה ממש לא הכרחי? אנחנו מחלימים מאוד מהר" אמר הדרקון והרעיד את הקירות בשנית בקולו. אבנים קטנות נפלו מן התקרה בתגובה לקולו. אולם מונטי התעלם מן הקול האדיר, והיה נחוש בדעתו לחבוש את ישבן החיה המסכנה. הוא ניסה לעטוף את אזור הפציעה בעזרת גלימתו.
"די, אמרתי שאני לא צריך שום חבישה. היי בונטי אל תשים לי את הדבר המזוהם הזה על הפצע" הדרקון האדיר החל לדלג בכבדות במעגלים בניסיון להתחמק מפני פיסת הבד ומפני הבונטי המטופש שהמשיך לנסות ולחבוש את ישבנו. גופה האדיר של המפלצת התנגש בקירות המערה ותלש ממנו סלעים גדולים.
"הם עוד ירסקו את כל גג המערה הזאת על הראש שלנו" צייץ מוג'ק כשהוא מדלג לצידו, לבוש בתחתוניו, בכדי להתחמק מכמה סלעים ואבנים שנפלו מגג המערה."מונטי תפסיק לרוץ" צעקה גרייס, ופיקדה על קבוצת ננובים מעופפים בצבע אדום להסתדר לצורת יד ארוכה, לתפוס את מונטי במכנסיו, ולמשוך אותו באוויר לכיוונה.
"תודה לך, כסופת השיער" נהם הדרקון והישיר מבטו לעבר עיניה התכולות של גרייס."ובכן ? את היא האישה שבידה הכוח להציל את כולנו.."
גרייס קפצה לאוויר ונעמדה על מגן הסילון שלה שהחל לרחף לגובה פניו של הדרקון."אני לא מאמינה? כל כך מהר נהייתי מפורסמת ?" היא אמרה והרימה את ידיה באוויר בשאלה.
"לסיירים שלנו היה קשה מאוד לפספס אותך מאז שהתחלת להשתמש בכוח הננובי" הוא השיב.
גרייס הרגישה כאילו מבט עיניו האדירות חודרות אל תוך עיניה ובוחנות את עמקי נשמתה.
"ובכן? אני משערת שהסיירים שלך קטנים הרבה יותר ממך, אחרת היה קשה מאוד לפספס אותם" חייכה לעומתו גרייס.
הוא החזיר לה חיוך דרקוני מפחיד ומלא שיניים."טוב תסכימי איתי שישנם נושאים הרבה יותר דחופים וחשובים שעומדים על הפרק" הוא אמר, נשף קלות באפו, וגרם למגן הסילון של גרייס להתנועע באוויר מצד לצד."קוראים לי אוקסינורון, ואני הוא מנהיגם של דרקוני החלל" הדרקון מחה את כפות ידיו הענקיות זו בזו.
קיר אדיר עשוי סלעי קריסטל, החל להתרומם היישר לתוך חריץ שהיה קבוע בתקרת המערה בקצה המסדרון.
"וזהו כוח המאסף של השבט שלי" הוא החווה בידו לחלל האולם שנפרש למולם.
עשרות אורות צהבהבים נדלקו, מולם בתוך האולם הענקי שקוטרו עלה על קילומטר וחצי. שמונה עמודים אדירים, בעלי עיטורים זהובים מורכבים, נמשכו עד לתקרתו המעוקלת ורבת הקשתות של האולם ותמכו במשקלו. במרכז האולם נפער פיר ענקי בקוטר של כ 200 מטרים. דפנותיו היו מצופות בקריסטלים כחולים. כשלושים דרקוני חלל סגולים, ורדרדים, שמנים ורזים, משוריינים ועירומים, ניצבו לפניהם, אוחזים במוטות זוהרים ומעוטרים בידיהם. הם נעצו את עיניהם הזהובות באוסף היצורים המוזרים שנגלו למולם.
גרייס ריחפה קדימה ועצרה בין אוקסינורון ושיבטו באוויר."שמי גרייס ננובה, ואני מדענית רב תחומית מכוכב פילו 13, שעובדת בשיתוף עם צבא הפדרציה. היצורים שאיתי הם לוחמים מבופו שעברו גיהנום רק בכדי להגיע לכאן ולפגוש אתכם" היא אמרה בהתרגשות."יש בידי את כוח ההינע האטומי החזק, שיאפשר לכולנו להגיע בשלום אל פלנטות הפדרציה_"
"אם כן," קטע את דבריה אוקסינורון בקולו המהדהד."אנו נשמח לכרות עם כולכם ברית? ולצרף אתכם איתנו למסע. אתם רק צריכים להבטיח שתעשו כל מה שנאמר לכם לעשות ו_" עיניו של דרקון החלל ננעצו לפתע בנקודה בלתי מוגדרת בתקרה שמעליו."בניו של קסארלץ' מצאו אותנו"
"אנחנו צריכים להמלט מייד, אוקסינורון" קרא דרקון שרירי שכתפיו עוטרו בדרגות וחזו עוטר בשריון בעוביו של בית מגורים בעל שתי קומות.
"איך לעזאזל הוא קיבל את המידע הזה כרגע" שאל מוג'ק וגירד בזקנו.
בג'אן ענה לו בניחוש מהיר."אני מאמין שהם יכולים להשתמש ברדיו ביולוגי מובנה אתו הם נולדים ? בדומה לליויתני החלל. זה לפחות מה שאני הייתי מטמיע בהנדסה הגנטית שלהם אם הייתי במקום פרופסור זיגמונשטיין"
אוקסינורון כפץ את אגרופיו והחל לדבר אל שבטו במשנה חשיבות."אחי, התקווה להמריא היישר אל החלל נגוזה. אנו נאלץ לבחור בתכנית השנייה- המסוכנת יותר, ולהשתמש במנהרת הכוכב"
"אתה לא מתכוון לתעלות של בינטוני הקווארץ שחרצו את הכוכב הקר והפכו את בופו לכוכב חרוז" הזדעק בג'אן."תגיד לי שזה לא מה שאתה מתכוון אליו"
"זהו בדיוק הדבר עליו אני מדבר" רעם אוקסינורון."אם נצא היישר מלמעלה דרך האטמוספירה, בניו של קסארלץ' יביאו לקורבנות לא הכרחיים לכוחותינו באופן ודאי. לכן זוהי הדרך היחידה למנוסה"
"אבל זה נראה כל כך מסוכן" קפץ בג'אן לגובה ראשו של המנהיג הגדול, והצביע על הפיר הענק שהיה מלא בשיני קווארץ בולטות בצידיו.
"אל דאגה בירדג" הניד את ראשו אוקסינורון בתנועה מרגיעה."שאר השבט שלנו כבר עשה את המסלול הזה ויצא מצידו השני של הכוכב ואל החלל בשלום"
"ש..ש.. שאר השבט ?" גימגמה קורונה כשחשבה כמה מקום יתפוס מספר גדול אף יותר של דרקוני חלל בתוך האולם האדיר.
"גרייס, כפי שאת יודעת, אנו מצוידים ביו השאר במגני חזה המתוכננים לשמר צורות חיים שונות בחלל ולשאת משאות שונים בתוכם"
גרייס הנהנה בחיוב. היא ושאר הלוחמים סקרו את שריונות החזה שעטו על גופם חלק מדרקוני החלל. הצורה של השריונות הייתה צורתו של יהלום בעל חיתוך ברקת קורן בצידיו וחיתוך נוות בפסגתו. השיריונות היו עשויים מסגסוגת של מתכת שחורה. חלונות כחולים, כהים, ועבים מבטון שקוף נפרשו לאורך ולרוחב השריון ורמזו כי הם ברי איכלוס.
"יש לנו מערכת חיה של צמחים סימביוטים שחיים בחממה על גבינו ומייצרים חמצן, גזים נוספים, ומרכיבי תזונה רבים שיכולים להחזיק את כל מיני היצורים שפה בחיים למשך כמה חודשים בחלל. גופינו מותאם לחיים בחלל והסילון הטבעי שלנו, והכנפיים הסולריות שלנו מאפשרים לנו לנווט בחלל בקלות. גרייס? מה שנותר לך לעשות, הוא לקחת כל את אנשיך ולטפס אל תוך התאים שבתוך השריונית. אני בטוח שתמצאו אותם מרווחים ביותר. יש גם מקום בשביל חיות המשא שלכם"
"אוקי לוחמים? שמעתם מה אמר הענק הידידותי, קחו אתכם קודם-כל את הפצועים ותתחילו לטפס לתוך השריונות. אנחנו טסים לפילו 13" קראה גרייס בשמחה.
ההיסוס של בני החבורה פסק באחת כאשר רעם של פיצוץ נשמע מגג האולם האדיר ולבנים מצופות בעיטורים זהובים החלו נופלות לכיוון הרצפה. חבורת הכפריים והלוחמים החלו לרוץ לעבר הדרקונים ולברך אותם בברכות שלום מפוחדות. הדרקונים השיבו בברכות שלום וחלקם הציגו את שמם בפני הנוסעים הקטנים. תריסר מן הדרקונים נשכבו על גחונם כשהם נשענים על החלק הקדמי של שריונותיהם העבים. הם פתחו בטלפיהם דלתות ענק ברוחב עשרה מטרים שהיו קבועות בצידי השריונות.
"אהלן ? אני רוקמלטר. תכנסו ותעלו לתוך הקומות העליונות" אמר הדרקון שולזניק, מונטי, מוג'ק, וג'ני עמדו לעלות אל תוך שריונו.
ולזניק הציץ פנימה אל תוך חלל שריון החזה האדיר, וגילה בתוכו חדרים גליליים מרוהטים ומסוגננים, שכללו מטבחונים וחדרי שירותים."הכל טוב ויפה," אמר הארפרוטרודיסט."אבל אין סיכוי שיש לך מזון שמותאם במיוחד לאפרוטרודיסטים בתוכו"
הדרקון כחכח בגרונו."יש בתוכו מכלים המכילים גלולות אצתיות שבתוכן נמצאים כל מרכיבי התזונה של היצורים בפלנטה. לעומת זאת? אני לא יכול להבטיח לך שהגלולות האלו יהיו טעימות" נאנח הדרקון.
מונטי הטיח את כף ידו בראשו."אמרת כרגע שכל מה שיש לאכול פה זה גלולות ? אתם משוגעים בחיים לא תצליחו להעלות אותי על הדרקון הזה? הבטן שלי רק האזינה לזה וכבר התחילה לקרקר"
"טוב, תישאר פה עם הבנים ש

[???]

לא יאמן.

[מאת]

תגובות