- This topic has 5 תגובות, 2 משתתפים, and was last updated לפני 20 שנים, 8 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
אני בחור טוב, בסך הכל, ותמיד סומך, אפשר להגיד שאני נאיבי, אבל יש לי באג. לכל העולם יש אצלי קרדיט עד הסוף, אבל אם עושים לי קטע, מועלים באמון שלי, זהו. אני לא שוכח את זה בחיים. ועל זה בדיוק חשבתי איזה ערב כשהלכתי לי ברחוב עם הידיים בכיסים,
ואז הסתכלתי על השמיים והיו בהם פחות באופן ברור.
התמונה לא הייתה מלאה. לא שאני מכיר את הכוכבים כולם, אבל יש לי מושג, מרוב הפעמים שהרמתי מבט בלילות כמו זה, כשהשמיים נקיים ואפשר באמת לראות ככה, הכל.
אז היה חסר הקבוצה עם היד, וזאת שפעם אמרו לי שהיא עגלה או דובה או שתיהן, אז הראש שלה לא היה בכלל.
אולי זה לא אומר כלום, אבל בימים שאחר כך לא היה לי ספק וממש לא הבנתי איך אנשים לא שמים לב לזה. פחות ופחות באופן ברור.
קניתי מפה. של השמיים, והתחלתי לסמן כל לילה מה חסר. לא היו כמעט לילות מעורפלים, כאילו השמיים אמרו אנחנו לא מסתירים את העזיבה שלנו. לא טרחו להתנצל. כוכבים שהיו שם כל הילדות שלי, לא שאני חושב שהעולם סובב מסביבי.
ואז הגיע הלילה שבו לא היו בכלל כוכבים. אנשים מה אתם ישנים? חשבתי, נכון, היה לילה אבל מה עם שומרי לילה ועובדי לילה? ואנשי לילה כמוני? אלה שמשוטטים ברשת מה הם לא רואים מה קורה? לא יכול להיות שאני היחיד שמסתכל
כמה ימים לא הסתכלתי. לא הייתי מסוגל לשלוח מבט לשמיים, המראה של שמיים שחורים לגמרי בלי אף כוכב, היה מחריד מדי. לא יכולתי לדבר על זה עם אף אחד כי כולם התנהגו כאילו זה רגיל. או לא שמעו אותי או לא הבינו, כששאלתי את ארון חבר שלי מה דעתו הוא אמר לי עזוב, זה עניין של ראות וצלילות של השמיים. היה נראה לי שהוא סתם זורק מושגים ושהוא יודע יותר ממני.
טוב, אחרי שבוע הרמתי מבט לא יכולתי יותר לא להסתכל, ופתאום, אחרי כמה שניות של כלום, פתאום הם התחילו להופיע. אחד אחד, לא לפי סדר אבל בהיבהובים, הם נראו שיכורים לגמרי, ואני די בטוח שאחד מהם קרץ לי. הם לא היו יציבים, הם התנדנדו על המקום שלהם, והסתחררו קצת.
אם לא הייתי יודע שהם חפצים, הייתי מוכן להישבע שהם היו באיזו מסיבה ושתו כמו פסיכים. אני חושב שראיתי אחד מהם מקיא ניצנוצים צהובים, שנראו לי כמו בירה. אבל אולי אני טועה.
וזהו, מאז לא חזרה התופעה. אבל אני לא שכחתי את זה. ועד היום כשאני יוצא עם המשפחה לטיול בצפון נגיד, ואנחנו מנסים לא ללכת לאיבוד, אישתי אומרת לי אתה יודע שאתה יכול לנווט לפי הכוכבים, אני תמיד אומר לה – השיכורים האלה? בחים לא. לא סומך עליהם.
פעם אחת הם עשו לי קטע פעם אחת, אבל אני כזה. מאמין מאמין עד שנעלמים לי, ואז, אין סיכוי שאני אשכח להם את זה. -
סיפורון חמוד מאוד! ועם כל ההומור והשפה ה'דיבורית' יש תחושה של פליאה, לחלוחית של פנטזיה שאהבתי.
ניטפוק:
יש קצת חוסר הגיון באמצע: למה שאנשים באמת לא יגיבו מול תופעה כזאת? ועוד ברשת?? לרגע חשבתי שזה יילך לכיוון של הזייה אישית, אבל אז הכנסת את התגובה של ארון.
בטוח שאפשר להפוך את זה ליותר הגיוני מהבחינה הזאת בלי לפגום בסיפור עצמו.בסך הכל אהבתי.
-
-
תודה תודה…
מה זה ניטפוק??
בעניין הפיסוק, מעניין לא שמתי לב. אני אסדר את זה
ובעניין השני, אני גם חושבת טיפ טיפונת להרחיב בעניין שכאילו כולם יודעים אבל מתעלמים, אני לא יודעת איך, כי אני לא רוצה התייחסות מיוחדת, אלא דווקא העלמת עין, אם יש רעיונות אני אשמח.
אול סתם, תהיה התייחסות אבל לא מספיק לדעת הגיבור, אילו כולם סומכים על הכוכבים שיופיעו שוב, ורק הוא נחרד בגלל ביות נטישה או משהו…
-
סתם מילה שנדבקתי אליה, שמשמעותה בעצם ניטפיקינג, שתעתיקה באנגלית Nitpicking, ומשמעה חיפוש פגמים קטנטנים וזעירים, ועל העוסקים בפעילות זו אמרו חז"ל 'הטוב בניטפיקרים לגיהנום'.
לגבי חוסר התייחסות של אנשים, או העלמת העין שלהם מהתופעה… לא יודע. הדבר הכי קרוב שאני יכול לחשוב עליו זה תחושה של הגיבור שלא מדובר בדיוק בהעלמת עין אלא בהעלמת מידע – התחושה המיוחדת הזאת של משהו שמדברים עליו בתמיהה ברחוב, בקיוסקים, שלא ברור מהו, אבל גם משום מה לא כותבים עליו, וזה לא לגמרי מספיק נוגע לחיי היומיום כדי לעורר חשדות כבדים אבל משהו מסוג הדברים שיושבי קרנות אומרים עליו, 'אמרתי לך ראובן זה המוסד זה' (באינטרנט – אתר שהחל לעסוק בזה נעלם; בית המשפט הוציא צו איסור מקיף על פרסום כל פרט הנוגע בפרשה; מסוקים שחורים של ה FBI מתחילים להופיע באוויר… לא יודע (: )
אין לי עוד הצעות.
-
-
