- This topic has 12 תגובות, 10 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, 9 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
כמו בכל יום ראשון לאחר הלימודים, אני יושב במגרש המשחקים לבדי ומנסה להתרכז. ביד אחת אני מנסה להקיש את הרצף הנכון בחיישנים שנמצאים תחת עור פרק היד השנייה, וחושב כמה מגבילה העובדה שיש לי רק שתי ידיים בגוף הזה. אני עוצם את עיניי כדי לראות טוב יותר, ואז, כשאני כמעט מצליח, כאב חד במרכז המצח מסיח את דעתי. זה אורי והחברים שלו, והכאב, זה כדורסל שהוא זרק לי על הראש. "שלום חייזר", הוא אומר ויוני חוזר אחריו כמו צל. "שלום חייזר". אני לא עונה וקם לאט. "חוזר לכוכב הבית בקרוב?" הוא שואל. "הלוואי" אני חושב ועדיין לא עונה ומתאפק לא לשלוח עליו זרוע תמנון סגולה שתראה לו כבר מה זה. שאר הילדים סיימו כבר לצחוק, איבדו עניין. הם מתפרשים על המגרש ומתחילים לשחק ורק יוני ואורי נותרים לעמוד מולי. "נו, תמריא", הוא אומר ועושה תנועה של זריקה עם הכדור ויוני, כמו צל. "נו תמריא". אני מתאפק לא להוציא מהמצח קרן לייזר ולעשות משניהם פחם, כי אני כאן בשליחות מיוחדת, משימה סודית במיוחד. אז אני רץ מהר ולא נותן לגוף הזה לגרום לי לבכות. הפעם הם לא רודפים אחרי. ילדים הם חיות מוזרות.
בדרך, כשאני רץ, אני נזכר בילדים על כוכב הבית שלי. מתומני-זרועות, מכופלי-עיניים, סגולים וירוקים וכחולים. אין על מה לריב. כולם ממילא שונים. והם מבינים. אולי בשביל זה חייבים להיות חוצנים.
כשאני סופסוף לבד באמת, אני יושב ומתרכז ומתחבר למחשב המרכזי של כוכב הבית. אחרי שסיימתי את העדכון השבועי אני משפשף את הבליטה מהמכה של אורי וחושב, כמה גיבור הוא יהיה שכשהאחים שלי מכוכב הבית סופסוף יבואו, ויסבירו לו מאיפה משתין התלת-נחיר. ואני לא נותן לגוף הזה לגרום לי לבכות. אחי הגדול כבר יראה לו מה זה להתעסק עם חוצנים במשימות סודיות.
-
-
חמוד, באמת חמוד. הבעיה היא שלא ברור אם זה אמור להיות קליל והומוריסטי או שיש כאן משהו רציני. יש כמה ביטויים נהדרים ("לא נותן לגוף הזה לגרום לי לבכות"), ובכלל נקודת המבט של ה"ילד" מאוד משכנעת. מצד שני, יש הרבה יותר מדי איזכורים חצי-הומוריסטיים לגבי יכולות החייזר (להוציא קרן לייזר מהמצח, וכו'), דברים שלא עוברים בסיפור רציני. אז לא ממש ברור איפה זה עומד, אבל אם בוחרים – כמוני – לראות בזה סיפור קליל והומוריסטי עם כמה מחשבות לגבי נפש הילד, מקבלים תמורה לא רעה בכלל.
-
-
-
הפיסקה הראשונה מצויינת, בשתיים האחרונות אני חשבתי קצת ירידה.
"אין על מה לריב. כולם ממילא שונים. והם מבינים. אולי בשביל זה חייבים להיות חוצנים".
– הקצב יפה (אולי מתאים לקצב הריצה הביתה?) אבל קצת לא ברור…בפיסקה אחרונה הוא קודם כל מעדכן עידכונים, ורק אח"כ חושב על המכה וההשפלה וכו' – ו"לא נותן לגוף הזה לגרום לא לבכות" – יש איזו קפיצה בין זה שהוא כבר רגוע וחושב מחשבות "נצחון" על הזמן שהאחים שלו יבוא, לבין הרובד הריגשי והזכרון של ההשפלה. אני הייתי אולי כותבת משהו אחר כמו שהוא "כותב מכתב לאחים שלו" ומספר להם וכו'.
חוץ מזה, אני הייתי משנה את "מאיפה משתין התלת נחיר" – למשהו אחר! זה הומוריסטי, כמובן, אבל קצת "מוציא" מתוך הסיפור למקום אחר, בעוד "קרני הלייזר המפחמות" והדימויים החייזרים גם אם קלישאיים בהחלט מתאימים למחשבה של ילד או למציאות כלשהי….
-
-
הסיפור הזה באמת טוב, ובאמת היה יכול לתת פייט טוב בתחרות הקצרצרים. הוא גם מצליח להעביר את התחושה של חייזר שהגוף שלו משפיע עליו קצת יותר מדי, ומצד שני אי אפשר להתעלם מהמחשבה- אולי זה רק ילד קטן בעל עולם דמיון מאד עשיר? המיזוג הזה בין נקודות ההשקפה נעשה בצורה מושלמת, או לפחות הטובה ביותר שזכורה לי בפורום. הסיפור נהדר כמו שהוא.
-
מעניין, כתוב טוב, זורם, משלב נפלא בין נקודת המבט של הילד לזו של החייזר (ורק לי זה הזכיר את קיי-פאקס?)
מאוד אהבתי את צמד הילדים המטרידנים, שהשני מביניהם חוזר בדיוק על מה שהראשון אומר. אותנטי ומרגש.
דבר אחד שלא אהבתי הוא שורת המסר "אין על מה לריב. כולם ממילא שונים.' זו קצת קלישאה של ספרי ילדים אמריקאיים, ושורה חלשה יחסית לעוצמתו של הסיפור. כמו-כן, הערת עריכה קטנה: במקום "והכאב, זה כדורסל שהוא זרק לי על הראש" (שזה בעייתי בעברית), כדאי אולי לכתוב 'והכאב הוא מהכדורסל שהוא זרק לי על הראש' או משהו דומה. בכל מקרה, הפסיק בין 'הכאב' ל'זה' מיותר.זהו. בכללי אחד הסיפורים הטובים ביותר שקראתי כאן לאחרונה.
הוא היה בתחרות? -
בקשר להערותיך:
השורה אמנם קצת לעוסה אם לוקחים אותה בתור מסר של ערוץ הילדים, אבל אם מקבלים אותה בצורה פיזית, פשוטו כמשמעו, זה מתחבר למשפט שלפני. קיוויתי שזה יהיה פחות קיטשי כך. אולי זה באמת דורש שינוי, אני אחשוב על זה. תודה על ההערה.
לגבי השורה של הכדורסל, זה מכוון. רציתי ליצור תחביר שלא בהכרח יעבוד בקורילציה עם ההגיון האנושי, כדי לחדד את האפשרות, ועשיתי את זה בעוד כמה מקומות, אלא שזה הבולט מביניהם מסתבר.
שוב תודה
בן
-
-
-
-
