- This topic has 32 תגובות, 11 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, 8 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
לא יודע מתי זה התחיל…אני זוכר את זה מאז ומתמיד, ברקע תמיד היה מישהו שמסתכל, תמיד עקבות
מבחינה רפואית רופאים יגידו שזה התחיל בגיל שבע פחות או יותר
אבל אולי זה רק פרץ אז, אני כבר לא יודע. אני מתקיים מיום ליום עם הייאוש הזה שמקיף אותי, פשוט מפלצת שמעכלת אותי מבפנים
זו לא השיגרה שהורגת אותי, זו השעות שבהן היא עובדת
זה הכל התחיל מזה שפיתחתי חרדת רדיפה, לא יכולתי לעמוד מול תמונה שבהתה אלי, לא יכולתי להסכל לאנשים בפנים, לאט לאט התחלתי לדמיין אותם, יצורים קטנים. קטנים כגודל כף רגל, מסתובבים סביבי, מסתכלים עלי
בתחילה שבועות לא ישנתי… ולאחר מכן חודשים. עם הזמן פתחתי הפרעת שינה כרונית, יכולתי לישון רק בחדר סגור לחלוטין בעל צבע קיר אחיד, החדר היה צריך ליהיות נקי ללא רבב, רק טיפה של אבק שנכנסת פנימה, רק פירור של נשמה שעוברת הייתה מצריכה מעבר חדר
יכולתי לישון רק ביום, כשיכולתי לשים את עיני על מה שהתרחש בעולם סביבי
בעיה זו יצרה אצלי חוסר שינה ועם הזמן בחיפוש אחרי הרגעה התחלתי לעשן…עם הזמן זה הך רק לתלות נוספת בייאוש הניצחי שאני התעוררתי לידו בבוקר ונרדמתי איתו בלילה, אני הייתי פילגשו, כלבתו
הוא שלט בי וכהשתעמם נתן לי טיפה מרה מעתידי, יכולת מקוללת לראות מה יקרה פשוט להסתכל מספר שנים קדימה
לא ראיתי את עצמי לבד, ראיתי אותו את המפלצת שלי יושבת שם ומסתכלת אלי בחזרה. מסובבת את ראשה באיטיות מורטת עצבים ומחייכת אלי חיוך מלא גאווה, אני הייתי שם לצידה, רק צל של אדם נותר ממני. הייתי בוהה בעיני אל הגינה, היה חושך ולא היו ילדים
אבל סביבתי כבר לא השפיע עלי, ראיתי מה שרציתי, עברתי לעולם שחציו מציאות וחציו דימיון. איבדתי את יכולתי להבדיל בין רצוני למעשי
כשנגמר ה"טריפ" הזה כפי שאדוני קראה לו בחיוך מלא כוח אני פשוט נשארתי שם, מיואש מתמיד. והוא לא היה לי לרע הוא בגד בי ושלף את ייאושי וניזון ממנו כעלוקה מפוטמת
בתחילה ניסו לשלוח אותי לרופאים בתחום, אך זה היה מאוחר מידי ולא הייית מסוגל לדבר, אמרתי רק מה שהיא ציוותה עלי ורק מה שהיא שלטה בי
כשראתה שאני מאושר במפגשי היחידים היא קיללה אותי ולקחה את מאור עיני, לא יותר ראיית ככלל האדם
ראיתי נסתרים מאנשים, ראיתי את העולם שמעבר לקיום, עולם מלא הרס ושנאה עצמית. עולם בו מצאתי את יעודי ברגעים הללו
אומרים ששניות לפני שאתה מת אתה משלים עם עובדה זו ואתה יודע שהיא תקרא ומר גורלך, אני ידעתי זו. יחלתי לרגע זה במעוז ציפורניי, לרגע בו יקחוני שאול תחתיות משד זה הנשלח לגופי. יחלתי לרגע בו אני אפסיק לנשום ואעבור לעולם שכולו גלוי ופתוח, עולם סיוט יהיה זה, אך עולם כנה למרות כל
לאחר שיקולים רבים החלטתי לצאת לחופשה לה יחלתי כה זמן רב, נטשתי את גופי להתעללויות מייואשות ונדדתי לעולמי, למרחבי דימיוני. שם אני חופשי והייאוש הוא רק זיכרון רחוק
כדי לצאת מעסקים ומחיי יומיום איכסנתי את גופי בבית חולים פסיכיאטרי, רק למשמורת זמנית עד שאחליט לחזור מחופשתי, ממרחבי דמיוני. כשימאס עלי הרוח שעוברת על גופי ורכיבה למרחק ללא גבולות
ביינתיים אני נהנה כאן מאוד, אני לא מתכוון לחזור בזמן הקרוב…תצפו לגלוייה… -
-
-
מוזר.
אנטר הוא לא סוף משפט. אנטר הוא סוף פסקה, והוא יבא תמיד *בנוסף* לנקודה. אם יש לך הרגל שגוי, תתגבר עליו. קשה לי להאמין שלך נוח לקרוא את זה ככה, וגם אם כן, תעשה מאמץ, תקרא שוב ותוסיף נקודות.
לגבי זכר ונקבה – אם ברצונך לתאר דמות אנדרוגינית (או חסרת-מין, או מה שתרצה) ולבלבל אותנו עם כינויי גוף, אתה חייב לעשות את זה בצורה שתבהיר שאתה מתכוון לזה. למשל, טעויות בהתאמת מין לגבי עצמים שאינם אחת הדמויות בהחלט לא עוזרות.
אין טעם ממש להכנס לביקורת האמיתית (מתמצת בעיקר ב"זה לא סיפור, זה תיאור מצב ופואנטה בינונית") כשאי אפשר לקרוא את זה.אולי תתלה כאן גרסא מתוקנת תחבירית, כדי שנוכל באמת לדון ביצירה כמו שצריך?
-
אבל אכן. ישנה בעייה כללית בפיסוק. מלבד הנקודות שאין בסופי פסקאות, שזוהי בכלל בעייה בלתי אפשרית להתגבר על, ישנו חוסר מאד בסיסי בפסיקים. נכון שבאופן אישי אני נוהג להכניס פסיקים אחרי כל הא ודא, אבל עדיין כאשר חמישה משפטים נקראים בבת אחת זה מפריע.
סתם נטפוק קטן אבל חשיבות: כן, ולא כנה. אבל לא משנה.
קראתי את ה"סיפור" (לפחות ניסיתי), והייתי בטוח שבסוף נקבל פואנטה שתכלול את המילה "קסנדרה". עד כדי כך זה נדוש.
בסך הכל: באמת, אם תהיה גרסא שאפשר לקרוא, יהיה אפשר לבצע פוסט-מורטם (תרתי משמע) על הסיפור.
-
בנוסף להערותיהם הצודקות של עמיתי הנכבדים:
א. אל תספר לנו אם הסיפור חביב עליך או לא. תשקיע, במקום זאת, בסיפור עצמו.
ב. רמזים כיצד לעשות זאת תמצא בכללי הפורום. כדאי מאד לקרוא גם את המאמרים המצורפים לכללי הפורום, שכן באלה ימצאו כמה עצות שלא יסולאו בפז, ביחוד כשאמורים הדברים בכותב מתחיל.
ג. השתמש ב-י' כפולה רק אל מול כתת היורים, וגם אז – חשוב פעמיים. "יאוש", "היתה" וכו'. ב-י' משולשת, לעומת זאת, אל תשתמש *לעולם*. -
-
-
-
-
-
-
-
-
בכל מקרה חוץ מזו ועוד ביקורת אחת קיבלתי רק ביקורות על הדיקדוק וחוץ מהנ"ל אף אחת על העלילה (גם אם היא לא קיימת ניתן לציין זאת…) …מרוב עצים לא רואים את היער
בכל מקרה אכן אני מרבה בתיאורים מפורטים והיא מקשה על התרכזות בעלילה אך אני אנסה לשפר זאת
גם בנושא הדיקדוק אני אנסה לשפרובנוגע לסוף… זה לא בהכרח סוף שמח,זה תלוי איך מסתכלים עליו.
-
ולמעשה, גם לא על אף אחד שעוסק בתחום באופן מקצועי. אם זו היתה רק האקדמיה, מילא. אבל זה מופיע בעוד כמה וכמה מקורות בני-סמכא חוץ מהאקדמיה, ויש לזה גם הגיון פנימי כשמדובר בכתיב חסר ניקוד.
למיטב זכרוני, י' משולשת אכן לא מופיעה בשפה העברית.
ותזכורת לגבי כוונת ההודעה: ההודעה כוונה כנגד הניג'עסיות הNYית הידועה, ההתעקשות המתמדת הזו לבצע תיקונים לשוניים לא בהכרח נחוצים או נכונים. אפילו עורכים מקצועיים, בהוצאות מקצועיות, משאירים את החלק הזה לעורך הלשוני. הצעת תיקונים לשוניים כי "לטעמי זה לא יפה" היא, לדעתי האישית, מיותרת, כל עוד לא מדובר באדם שכותב נוח בשבע שגיאות. -
-
-
-
-
כלומר, אם השורש הוא י.י.נ , הבניין יכול להיות יתפעל (קמץ או פתח ב-צ', כדוגמת "יתפעל את המכונה" או "קדימה, חבר'ה, תתפעלו את הטנק!" – עברית צה"לית במיטבה…)
על כל פנים – אם נניח כי "מיינן" פירושו "הופך נוזל כלשהו לדמוי-יין", הרי שפירוש המלה הוא "יהפוך נוזל כלשהו לדמוי יין"."שלמה, אם לא תשתוק אני שופך את דמך ומיינן אותו!"
או לא.
-
אין בניין יתפעל (עם פתח ב- ת'). זו צורת עתיד של הפועל המרובע ת. פ. ע. ל. (שנגזר מפ. ע. ל. באותה צורה שבה ש. ח. ז. ר. נגזר מח. ז. ר.)
יתרה מזאת, אם המלה אמורה להיות משורש י. י. ן. (אגב – אין שורש כזה, אבל שויין) מאיפה הופיעה עוד נ'? אם כבר, זה צריך להיות 'ייין'.
אם היה שורש י. י. ן., אזי מילה זו הייתה צורת העתיד של בניין פיעל. 'ייינן' לא יהיה בכל אופן.אלו היו עשרים שניות מיותרות.
-
-
אני יודעת, שביקשו לא לבוא בתלונות על כן מד"ב לא מד"ב, אבל הפעם זו נראית לי נקודה חשובה. מאחר שהמחבר שלח את הסיפור לכאן, אני מניחה שהוא רואה בסיפור שייך לז'אנר המד"ב או הפנטסיה. עם זאת, כל מה שאני הצלחתי להבין מה"עלילה" הפתלתלה ונטולת הנקודות היא דמות עם הפרעה נפשית חמורה, שמדברת על ההפרעה הנפשית שלה. לא ראיתי שום דבר שאפילו ירמוז לכך שהבעיות שלה הן מעבר לממד הנפשי (פצעים לא מוסברים על העור, תחושת גירוד או פריחה, דברים שהיצורים עושים, שאנשים אחרים מבחינים בהם אבל נותנים להם הסברים אחרים).
מה שעבר אלי היה רק סיפור על הפרעה נפשית, וזה לא קרוב אפילו למד"ב או פנטסיה.הייתי שמחה לקבל הסבר מהמחבר.
-
-
-
-
-
-
אני חושבת שההגדרה המקובלת לפנטסיה, היא סיפור שיש בו לפחות אלמנט אחד שאינו קיים בעולם האמיתי, ושאינו יכול להיות קיים על סמך חוקי הפיסיקה והמדע המוכרים לנו.
חלום הוא דבר שריר וקיים בעולם וקיומו וייתכנותו מוסכמים על כל המדענים באשר הם.הסיפור הראשון שאני שלחתי לפורום, "ילדת החורף", הואשם ב"אי פנטסיות" בדיוק על רקע זה: הטוענים אמרו שהדברים המתוארים התרחשו רק בדמיונה של הגיבורה, ולכן הסיפור אינו פנטסיה. הטענה שלי היתה שהדברים המתוארים אכן התרחשו באמת ולא בדמיון, ולכן זה כן פנטסיה.
אתה אפילו לא טוען שהדברים התרחשו מחוץ לנפשו של הגיבור. אין שום דבר פנטסטי בהפרעות נפשיות. זה דבר שקורה כל יום בהמון מקומות על פני כדור הארץ.
-
"ההגדרה המקובלת"
כמו שאמרת
ישנן גם הגדרות לא מקובלות כגון איוב של היינלין
אך הוא עדיין תחת קטגורייה זווכתבת ששללו את סיפורך הראשון כיוון שהוא לא פנטזי והוא לא פנטזי מהסיבה שהוא התרחש בדימיון
ואחרי הכל פנטזיה גם היא מתרחשת בדמיון ולא התקיימה בשום זמן במישור המציאות וזה מקור שמה -פנטזיה- אם זה היה אחרת היא הייתה נקראת היסטורייהאך מדוע את אומרת ששום דבר לא התרחש מחוץ לנפשו של הדמות?
אם אני לא טועה הזכרתי שם את "מתת" ראיית העתיד העגום
ואת רדיפות האנשים ויצירי ייאושו שרדפו אותו
בחלק מסיפורי הפנטזיה מוזכרים אנשים המסוגלים להוסיף ולשנות את המציאות רק על ידי המחשבה, וזה המ שכתבתי
כנראה שבגלל שהתיאור הכללי הוא בנפש לא הבינו לגמרי שיש גם חלקים המתרחשים במציאות -
-
-
