- This topic has 25 תגובות, 6 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, 5 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
רק לפני הכל תודה לנעמי שהערה מקרית שלה בסדנה על סיפור אחר שלי עוררה אותי לכתוב את הסיפור הזה ועל העזרה בהגהה אחר כך.
Fire at will-X-
_טוליק_
יצא לי לפגוש, במהלך חיי, מאות טיפוסים אנטיפתים שמתעבים את כל שוכני היקום – אבל טוליק הוא הגדול, הזאבי והמבריק שבהם. אני לא זוכר בדיוק מה היה התאריך כשפגשתי אותו, אבל אני זוכר את הנסיבות. הישוב של M3 כבר היה שם כבר כמה שנים טובות, הכרכים האדירים הושלמו זה מכבר והאוכלוסיה החלה להתבסס. זה עולם נוח למדי בסך הכל – הוא נוצר מאפס כדי לשכן את המיליארדים שהצטרפו לברית בזמנו וכמה מליונים שחיפשו מקום חדש. אני הייתי אחד מאלו. הייתי על הפלנטה רק כמה שבועות, חי על שארית המענק שקיבלתי עם שיחרורי. נהגתי לשוטט הרבה: לחיות עם חורים בזיכרון זו חוויה מוזרה מאוד, והייתי צריך לבנות לי השלמות על התקופות שביקשתי לשכוח. הציעו לי לשחזר את הזיכרון שלי יותר מפעם אחת, אבל תמיד סירבתי. במידה מסוימת זה אחד הדברים שעיצבו אותי… וגם לא רציתי לזכור.
באחד מאותם שיטוטים מצאתי את עצמי בשערי נמל החלל של דרקו, העיר בה התישבתי. מי שלא ראה אותו מעולם, לא הפסיד הרבה – כמו רוב העיר היה זה מבנה כעור ופרקטי, חסר כל פרט שלא היה נחוץ לשימושו של הבניין, חסר צבע לחלוטין, והאדריכל הצליח לגרום אפילו לחלונות להיראות רע על ידי מבנה שיבוץ נוראי. אבל דבר אחד באותו מקום הרשים אותי בכל פעם מחדש, כנראה בגלל שהוא לא קשור כלל לבניין עצמו: הנחיתות. יש משהו מעורר הוד במפלצת אדירה בת מאות טונות שנוחתת בדיקנות של מילימטרים על עמודי פלסמה בוהקים שיכולים לאדות אותך בכמה מאיות השניה… פשוט מעורר הוד. עמדתי מחוץ לנמל, ניזון מהמראה המדהים של מה שהיה לא יותר מספינת מטען נוחתת, כשנתקלתי בו, מעשית – נתקלתי בו ונפלתי מעליו. הדבר הראשון שהבחנתי ברגע שהתרוממתי היו סט לבן ומבריק של שינים חדות וחשופות שהוצב לי מול העינים, גירגור מאיים שצורף רק כדי להדגיש את הכעס, ולמקרה שלא הבנתי, הוא החל לקלל… עד אותו רגע לא ידעתי שיש לי עץ משפחה כזה ענף וססגוני, שהוא הקפיד לתאר בעזרת אוצר מילים בהקף דומה. עשיתי כמה נסיונות להתנצל, מה שגרם להתיאורים להפוך לצבעונים יותר. בסופו של דבר נמאס לי – פשוט תפסתי אותו בצוואר והרמתי אותו באוויר. הוא נשך לי את היד, אני הצתתי לו את העורף; הוא נשך את היד השניה ואני עיקמתי לו רגל. הוא בדיוק עמד, כפי הנראה, לנשוך לי את האף כשצמד שוטרים שפיטרלו באזור ניטרלו ועצרו אותנו.
בילינו ביחד את הלילה בתא מעצר ובבוקר שיחררו אותנו, וטוב שכך. כשהוציאו אותנו הרגשתי כבר שעוד חמש דקות עם היצור הזה ואני שובר לאחד משנינו את המפרקת, רצוי לו. למרות זאת הצעתי לו לפגוש אותי למחרת לכוסית כהתנצלות, אני לא יודע למה, אבל הוא קיבלת את ההזמנה ברצון.
אני לא מבין את האנימו. קשה להחליט אם הם יותר מוזרים כגזע או כפרטים, וטוליק הוא בהחלט דוגמא מיצגת… כפי שהבנתי כשפגשתי אותו למחרת. לא הכרתי את העיר טוב כל כך ומסתבר שגם הוא לא. מצאתי אותו באותו בוקר מחכה מחוץ לדירתי, ופשוט שוטטנו עד שמצאנו עצמנו בבר קטן ליד נמל החלל. זה לא היה מקום מדהים במיוחד, שרפתי כבר מקומות יותר טובים וביליתי שבועות במקומות יותר גרועים, אבל הוא סיפק את הסחורה. ישבנו באיזה תאון, קנקן בירה לכל אחד מאיתנו ובלי הרבה הקדמות הוא דחף את הראש שלו לתוך הקנקן ולגם כמעט את מחציתו. הוא הוציא את ראשו כשעל פניו חיוך מוזר – אף פעם לא הצלחתי לסווג את החיוכים שלו כמו שצריך. רק כדי לא להסתכן, רוקנתי את הקנקן שלי בשלוש לגימות. הוא נעץ בי מבט מהורהר והרחיק את הקנקן שלו בכפו.
"אז…" אמר
"אז?" השבתי
"אז מה קצין בכיר כמוך עושה בחור כמו דרקו, ועוד על פני השטח." הסתרתי את ידי הימנית בבושה. אי אפשר להסיר את העדשה, סמל הדרגה שלי, לא בלי להרוג את הלובש וכל מי שברדיוס כמה קילומטרים לפחות.
"אני לא חושב שזה נוגע לך." אמרתי בארסיות
הוא הרים אפו בתנועה כמו סנובית. "אתה רואה את האוזן שלי?" אמר, והבטתי על אוזנו: חצי ממנה היתה קטומה.
"ת'שמע," מלמלתי "מצטער… אבל…"
"ת'רגע." הסה אותי, קולו היה מלא בוז "אתה, אפילו את היית מנסה, לא הייתה מצליח לפצוע אותי." הוא הכניס ראשו לקנקן שנית לגם את החצי הנותר ואז השליך אותו לקצה המרוחק של השולחן. "זה קרה לי לפני חמש שנים על החגורה בפולמאהלט. טיל חכם נכנס לי בקסדה. שיקמו לי חצי מהפנים אחרי זה, אבל את האוזן השאירו ככה לבקשתי: רציתי לזכור למה שיחררו אותי." הוא נעץ בי מבט "אז תסביר לי למה עכשיו, כשמלחמה חדשה מתחילה, משוטט לו קפטן של ספינת מלחמה ברחובות של דרקו ומתחיל מריבות עם עוברים ושבים." השפלתי את מבטי, והוא הרגיש שעלה על משהו שלא היה אמור. "ת'שמע בחור, בלי לחץ, ת'לא חייב לענות… לפחות אם קרה לך מה שאני חושב שקרה. לאבד ספינה זה קשה."
נעצתי בו מבט קר. "עזוב אותך מהספינה," אמרתי. "זו סתם קישקוש של מתכות ופולימרים… איבדתי את כל הצוות שלי כמעט, נאלצו למחוק לי חצי מהזיכרון פשוט כדי שלא אנסה להתאבד ואז חוררו את החצי הנותר כדי להחזיק אותי שפוי." הבטתי בו כמו בחבר או באויב ותיק. "ואחרי כל זה איפשרו לי לפרוש – להחזיק אותי הפך להיות בזבוז של משאבים, אני לעולם לא אקבל תפקיד פיקודי שוב, ועם המצב של המוח שלי בחיים לא היו לוקחים אותי למערך ההכשרה או למבצעים מיוחדים. עבודה משרדית," כמעט ירקתי את המילה, "העדפתי פרישה. באתי הנה כי חצי מתושבים הם דור שני והשאר חדשים, מי כבר יזהה מה אני."
"ת'שמע…" אמר בנימה מתנצלת, בפעם היחידה ששמעתי אותה ממנו. "אני לא יודע מה להגיד. קשה." הוא שיחר מה שאני חושב היה שריקה ואז חזר לנימה החקרנית והמתנאשת שלו "מי היתה הספינה שלך?"
"'חרב הזוהר'." אמרתי בלחש. עיניו נפערו, אוזניו נזקפו (גם זו הקטומה), פיו נפער והוא בכלליות היה המום. לקח לו כמעט חמש דקות להתאושש
"לא ידעתי שמישהו משם שרד." הצהיר. קשה היה לפרש את הנימה בה המילים נאמרו.
"קומץ, שבעה בסך הכל." אמרתי "בעיקר בזכות יכולות ושתלים מתקדמים. הם פשוט קרעו אותה לגזרים… אני זוכר פה ושם תמונה, לא יותר, הם דאגו שלא אזכור. אבל אתה יודע איך זה -אי אפשר למחוק לחלוטין זיכרון, לא משנה כמה טובים יהיו הטלפתים."
"יש לך תוכניות?" שאל "שכמותינו," הוא אמר, "אנחנו לא יכולים לחיות הרבה זמן מחוץ למערכת. תאמין לי ניסיתי, לא הצלחתי. בסופו של דבר אפילו הסכמתי לקחת עבודת מכתבה."
"אתה?" שאלתי כאילו הכרתי אותו שנים.
"כן, אני." אמר בגיחוך. "תיעבתי כל יום בעבודה. בסוף נמאס לי ובאתי הנה – העולם הזה כבר הופך מבוסס מאוד. קיוותי שהולכים להקים פה מליציה, הם תמיד מחפשים משוחררים."
"בחיים לא תקום פה מליציה." הצהרתי "חצי מהטבעת היא של הצי, הפלנטה הזו היא אולי המוגנת ביותר בברית. אנחנו נמצאים בשטח שיפוט של לורד עליון, זה לא הולך ברגל."
הוא נאנח "משטרה, זה יכול להיות נחמד." לקח לי כמה דקות לקלוט שהוא לא צוחק.
"אתה לא רציני?"
"למה לא?" שאל. "זה כמו הצי רק אם הרבה פחות תחום שיפוט, תקציב, וחליפות מדים שונות."
"רק שאתה צריך יכולת יחסים בין אישיים סבירה לפחות." אמרתי. "לא לי, לא לך ולא לאף אחד מהצי יש את *זה*."
"שטויות." הצהיר בתגובה. "אתה תתקבל בלי בעיות. יעשו אותך בלש תוך שנתיים ומפקח תוך עשר – שתים עשרה שנים."
"אצלך זה נשמע אפס זמן."
"זה לא?" שאל בתמיהה "אני בן שש מאות, אתה לפחות בן מאה… אני מתערב איתך כאן ועכשיו שבילית יותר זמן בבית ספר. אבל זאת לא הנקודה." אמר לי וקם ממרבצו "תנסה, תראה אם תצליח לסדר לי משהו טוב שם."
הקשבתי לעצה של טוליק. כמו שאמרתי, הוא בהחלט מבריק. האמת היא, שזה הסתדר טוב מהמצופה… לקח לי רק שנה להגיע לדרגת בלש, במחלק הרצח – לא פחות. לצערי, ולצער כל כוח המשטרה של דרקו, התפקיד היחידי שהצלחתי למצוא לו היה בארכיב הזהויות. כשימות, יצטרכו לפרק את כל הארכיב ולבנות אותו מחדש, אחרת לא ימצאו שם שום דבר. הוא תמיד השוויץ בזה. פעם אחת ניסו להסתדר בלעדיו, זרקו אותו לכל הרוחות והביאו איזה AI כבד שינהל את הארכיב. שלושה ימים אחר כך קיבלתי מטוליק הודעה לפגוש אותו באיזו מסעדה קטנה ברמה החמישית של העיר. לא יכלתי לסרב, בעיקר לא באותה תקופה – כבר הייתי כמעט ארבע שנים במחלק רצח, וכמעט חצי מההצלחות שלי הייתי חייב לטוליק. במקומות שהעמיתים שלי נתקעו עם הבירוקטיה, לי היתה גישה ישירה למאגר המידע. החזרתי לו בכל פעם שיצא לי – יש לו כישרון להיכנס לצרות אם הלשון הזאת שלו… הגעתי למסעדה באיחור קל. הוא ישב שם, ראשו תקוע בתוך קנקן בירה. ברגע שהתישבתי הוא שלף את ראשו החוצה ונעץ בי מבט מאשים, דבר שהוא הקפיד לעשות לאורך השנים. הוא חבש על ראשו את פריט הלבוש היחידי שלבש בכל חייו האזרחיים, כומתת משטרה שנטתה הצידה, חושפת את אוזנו הקטומה.
"איחרת." ציין באותה נימה אליטיסטית שהקפיד להשתמש בה כאשר דיבר עם פחות או יותר כל אחד.
"אז?" שאלתי בעודי מתישב מולו. "שמעתי שהצליחו למצוא לך מחליף."
"שטויות." השיב בזילזול. "אפילו אם לAI הזה שם ששמו במקומי היה מוח בגודל של כל מערכת השמש הזאת הוא עדין לא היה מצליח להבין איך סידרתי את הארכיון."
"ואיך אתה יודע את זה?"
"הוא התקשר אלי הבוקר וביקש ממני עזרה."
גיחכתי "אז אתה חוזר לעובדה?"
"נראה לך!?" השיב, כמעט צוחק. "אחרי שהאידיוטים האלו זרקו אותי?"
"אולי תחשוב על אחרים לשם שינוי?" נזפתי בו. "כל הקרירה של בלש בנויה על המקורות שלו, ואתה יקירי, המקור הכי טוב בדרקו."
"תסתדר." הודיע לי. "אתה תמיד מסתדר."
"אתה זוכר שאני לא שפוי במיוחד." ניסיתי לתת לו רמז עדין, "ואולי אפילו אובססיבי."
"אתה לא מזיק." השיב "אחרת לא היו משחררים אותך."
"אני מניח שאתה צודק." נאנחתי. "אבל עדין, בזמן שאתה פה משחק דוקא, בחוץ מסתובבים רוצחים חופשי כי אי אפשר למצוא את המידע הנוגע אליהם בארכיון."
"אכן, אני רואה אחד פה מולי."
"מה זה אמור להביא?"
"אתה דור ראשון, לשעבר קפטן בצי. אתה רוצח."
"במהלך כל הזמן שאנחנו מכירים." הודעתי לו "זה הדבר הכי קר שאמרת לי."
"אתה האשמת אותי בלאפשר לרוצחים ללכת חופשיים, אני משיב לך." אמר ללא שום נימה של תירוץ או התנצלות.
"יום יבוא ויורידו לך את האוזן השניה עם הגישה הזאת."
"שינסו."
"עדין לא אמרת לי למה לא תחזור לעבודה."
"קודם שיתנצלו בפני."
"ואני מניח שאתה רוצה גם העלאה בשכר?"
"יכול להיות נחמד."
"יש לי הצעה אחרת עבורך." אמרתי וחיוך זדוני עלה על פני. "אתה חוזר לעבודה, או שאני מפסיק להיות הביטוח שלך."
"מה?" התרעם.
"פעם הבאה שתמות, לא רק שלא אחיה אותך, אלא אעביר את התיק למישהו אחר. אני לא יודע, לגיא או לאיזה טירון אחר."
"אתה לא תעיז." הודיע לי.
"אין לך שום דרך לדעת את זה." השבתי ונשענתי אחורה, מרוצה מעצמי. הוא מלמל כמה קללות בשפת אימו מתחת לשפם המוזר שלו. "אז מה החלטתך?"
"אני חושב שאתה מבלף." אמר "ואני לא חוזר לפני שהם יתנצלו." שיחררתי אנחה של תיסכול והזמנתי לנו משהו לאכול. לא דיברנו עוד על הנושא, טוליק הוא מקרה אבוד בכל מה שקשור לשיכנוע. אני לפעמים חושב שאם נצטרך אי פעם לשחזר תודעה בשביל מבצר, טוליק יהיה המועמד המושלם… אבל הוא חזר לעבודה למחרת. הוא "שכח" לספר לי באותה שיחה שמהAI הוא כבר דרש שישיג את ההתנצלות, והוא קיבל אותה יחד עם העלאת שכר. לי זה בחיים לא היה עובר, אבל טוליק הוא אחד המשאבים הכי חשובים של דרקו. אני אולי נכס. נכסים אפשר להחליף, אבל משאבים חדשים זה משהו אחר.
העובדה הפשוטה היתה שטוליק היה טוב בעבודתו, אפילו מעולה. הוא ניהל את הארכיון ואת הAI שהפך לעוזר שלו כמו בסיס צבאי אנושי מהרמה הגבוהה ביותר. כל דבר היה במקומו ולקח חמש עד עשר שניות למצאו. זאת, כמובן, אם הבנת את השיטה של טוליק – ואף אחד לא הבין. כשהוא חזר לעבודה השאירו לו את הAI כדי שינסה להבין איך עובד הארכיון… הוא נמצא שם כבר כמה שנים טובות, וכל השכלתו מסתכמת בכמה אלפי קללות יצירתיות וצבעוניות ביותר, מכוונות, בדרך כלל, אל טוליק.
יום אחד, אם יצא לי, אני חייב לשאול את הלורד מה עבר לו בראש כשיצר את האנימו. כמו שהזכרתי כבר, טוליק היה דוגמא מיצגת של הגזע שלו. הוא לא היה בדיוק יהיר, או מתנשא, או סנוב, אבל איך שהוא הוא הצליח בהתנהגותו ובדיבורו להעביר את המסר לכל שאר הסביבה כמה הוא לא אוהב אותם וכמה הוא יותר טוב, חכם ויפה. דיעה נכונה חלקית – הוא באמת חכם יותר מרובנו. זה היה היתרון של הגזע שלו – הם לא חזקים ביותר, לא מהירים מאוד ובלי נאנו בוטים הם נכים למדי – אבל מעטים מאוד חכמים יותר מהם, גם עם זאת לא חוכמה "פורמלית". כעדות לכך, רבים מהם יועצים, והעצות שהם נותנים מועילות תמיד. במידה מסוימת, אפילו את השבתי לשירות אני חייב לעזרתו. הוא לא עזר מפורשות, למעשה הוא לא נקף אפילו אצבע, אבל הא השיג לי את המידע לו נזקקתי במהירות המספקת כדי שאותו מקרה מטופש יפתור עצמו במהירות וביעילות בו נפתר – ושאני אקבל בזכותו את ההזמנה לשוב לעטות על עצמי את המדים. ואת ההחלטה הממשית הוא עזר לי לעשות.
קבעתי איתו בערב היום בו קיבלתי את ההצעה: מסעדה מהוגנת, מחירים בהתאם, באחד הרבעים הטובים של העיר. הקדמתי, הזמנתי לו בירה וחיכיתי לראות איזו נזיפה ימצא שלח בי הפעם, הוא תמיד מצא.
הוא הגיע באיחור, טיפס על כסאו, נעץ בי מבט כועס והצהיר "אתה חי." הודיע לי "אתה חי ואתה על הפלנטה הזו, אז כדאי שיהיה לך תירוץ טוב."
"תירוץ למה?" שאלתי
"לזה שאתה לא תגיע לאסיפה שבוע הבא."
"למה אתה חושב שאני לא אגיע?"
"טוב," כחך בגרונו וחייך "אתה חוזר לשירות פעיל."
"מה? איך? מי?" מלמלתי "מאיפה אתה יודע?"
הוא גיחך בחיוכו הזאבי "יש לי מקורות." הצהיר "ברכותי, אז מה מצאו בשבילך?"
"SOF."
"טוב, אתה לא שפוי מספיק."
"מה זה קשור?" התרעמתי
"את מי לוקחים לכוח מבצעים מיוחדים?" שאל "חריגים, לא שפויים בני דור ראשון ולפעמים שני. נערי, אתה עונה לכל הקריטריונים."
"אז ללכת על זה?" שאלתי, הוא נעץ בי מבט כאילו נפלתי ממסלול, מה שאכן קרה כמה שעות לפני כן.
"זה שאתה אפילו שואל אם ללכת על זה, מוכיח את חוסר השפיות שלך." הצהיר "אם היו מציעים לי את זה – ולא היו, הגזענים האלו – הייתי הולך על זה כמו כלום."
"טוליק." נאנחתי "זה שאין אנימו בSOF זה לא בגלל גזענות."
"אז למה זה?"
"יש עוד גזעים שאין להם נוכחות בSOF… זה עניין של יכולות ושרידות."
"גזענות." הצהיר "אבל לא נורא, כל גזע ומה שהוא טוב בו. לא הייתי רוצה לראות אחד כמוך במנהל תקציב, אין לכם ראש למספרים."
חייכתי במרירות "תקן אותי אם אני טועה, אבל אתה היית לוחם."
"כבשה שחורה."
"אתה אמרת."
"לא זה מה שאני רוצה לאכול, כבשה שחורה." הוא החווה לעבר המלצר שעמד לצידנו, והזמין לעצמו ולי אוכל ובקבוק ליקר. כאשר המלצר הסתלק המשיך "אני הייתי לוחם בגלל אידיאולוגיה, לא כי אני מותאם לזה. אתה הרבה יותר מותאם למלחמה ממני. עצמות חזקות יותר, ראיה טובה יותר… אתה יכול לרסק את השולחן הזה במכה בודדת תוך כדי לחימה פנים אל פנים מול שבע אויבים, ג'גלינג עם עשרים כדורים וריקוד עם רוסי – הכל בנשימה אחת. אתה מותאם לזה."
"תודה." מלמלתי, "אני מניח."
"מה שאני אומר, אידיוט יקר שלי, זה לך על זה." אמר "בכל מצב, מחיר או תנאי, לך על זה." הליקר שלנו הגיע, מזגתי לשתי כוסות קטנות, הרמתי את שלי בשתי אצבעות והוא בעזרת קנוקנה שבקעה מצווארו – נעצתי מבט. "הנאנו החדשים." הסביר "מגרדים להדהים אבל עושים את העבודה. לחיים!" הרמנו כוסית, ועוד אחת, ועוד שתים ועוד תריסר. עד אור בוקר שגירשו אותנו מהמסעדה, שלחנו לצי את החשבון.
למחרת הוא פגש אותי בנמל החלל, היכן שנתקלתי בו לראשונה. הוא היה היחידי מבין כל מכרי על דרקו שבא להיפרד ממני, והיחידי שאני שומר איתו על קשר. הוא אולי מתנשא, יהיר, נפוח מוזר ומבריק כל כך שהוא בלתי נסבל, אבל עם כל זה – ואולי בגלל – הוא חסר תחליף עבורי. -
שהסיפור הזה הוא מקדימון של אותו סיפור "משרטה מקומית" ישן ו9500 מילותיו? הסיפור כתוב לא רע, אבל בהחלט לא עומד בפני עצמו. העלילה קלושה עד לא קיימת, העולם מוזר ואינו מובן למי שלא נפגש בו קודם, והדבר היחיד שקורה בסיפור הוא התפתחות דמויות. כחלק מסאגה, מפרק או מאנתולוגיה הסיפור יהיה נחמד מאד- אבל פשוט אי אפשר לקרוא אותו בפני עצמו.
וטוליק? רק לי זה הזכיר את טוליפ, זכ"ל?
-
-
טוב, אם העלילה שייכת לסיפור ההוא שמעולם לא הצלחתי לצלוח את החלק הראשון שלו בגלל הפיסוק – אז אני לא אגיב עליה.
הביקורת שכן אתן היא ש:
א. הסיפור מבולגן מדי. שנים קופצות וחולפות בתוך אותה פיסקה, ורק בדיעבד אני מבינה שזה כבר נושא אחר.
ב. הצגת הדמויות מאוד גרועה. גם אם הסיפור שייך לעולם שכבר הוצג ואפילו אם הדמויות שייכות לסיפור הקודם, עדיין חייבים להציג אותן בנפרד מאחר שזה סיפור נפרד. לא הבנתי מי ומה הוא טוליק, לא הבנתי לאיזה גזע שייך המספר – אבל הסיפור יצר איזו תחושה שזה בכל זאת מידע חשוב. אז אם הסיפור בונה אצלי ציפיה לדעת, כדאי שהמידע יבוא.
דוגמה לדמויות מוכרות שכן מוצגות היטב בסיפור אחר אני אתן דווקא מ"כיור הזמן". רוברט ג'ורדן כתב סיפור קצר שמתרחש לפני הספר הראשון של הכיור – ובו סיפור פגישתם של מוריאן ואיך קוראים לו שלה. למרות שהצפי היה שכל מי שקורא את הסיפור הקצר כבר נפגש בדמויות האלה בסדרת הכיור, עדיין הבנתי בדיוק מי הן ומה הן. הסיפור, דרך אגב, היה מוצלח ובעקבותיו קראתי את הספר הראשון של הכיור, וגיליתי שג'ורדן כנראה טוב בקצרים אבל לא משהו בארוכים.
ג. בהקשר לסעיף א' – כדאי לחלק לפסקאות יותר ברורות. הפעם הפיסוק סביר (למרות שיש עודף בפסיקים) אבל אין פסקאות. בסיפור שמתפרס על פני תקופת זמן ארוכה כל כך ומחליף כל כך הרבה סצינות רצוי שתהיה חלוקה לפסקאות.הנקודה הטובה היא שהסיפור הזה הרבה יותר טוב ממה ששמענו בסדנה. מה שכן הצלחתי להבין מהעלילה היה מעניין, הסתדר מבחינה הגיונית ונראה כמו בסיס טוב לעבוד איתו הלאה. והכי חשוב *לא* היתה פואנטה. נורא פחדתי שתהיה. בסיפור כזה פואנטה היתה הורסת.
-
מצטער שלקח לי כל כך הרבה זמן להגיב, לא הצלחתי להיכנס לפורום.
כעת להגיב לכל האנשים הנחמדים ושלמקו שנתנו הערות לסיפורי:
לדרשתו של שלמקו – כן יש קשר בין הסיפורים, אך הוא מצטמצם בכך שהסיפור מתרחש באותו עולם ודן בשתי דמויות מאותו סיפור, זהו אינו מקדימון וכמעט ואין קשר בין העלילה של הסיפורים. שניהם שיכים לאותה סידרה של סיפורים.
צר לי שלא מצאת את הסיפור עומד בפני עצמו, היתה לי תיקווה מאוד גדולה שהצלחתי להעמיד אותו כיצירה בודדת שלא מחייבת קישור לאחרות בסידרה (מלבד התרחשותה באותה יקום), אשמח אם תמקד לי בדיוק ולא בכלליות אערוך את השינויים בסיפור או לפחות אתייק לסיפורים הבאים.לדרשתה של יעל – מצטער על הפיסקאות, שכחתי שצריך לעשות שורה רווח בין פיסקה לפיסקה כאשר מעתיקים מוורד, טעות מצערת שלי.
בנוגע להצגת הדמויות, שוב, איך בדיוק הייתי אמור להציג אותן? במידה וספרי לי אוכל לעשות את השינויים הדרושים.
באשר למהו טוליק, הוא זאב.לדרשה של עידית – תודה. שיר נחמד, מאיפה הוא? בעריכה מחדש אנסה ל… הראות את העלילה יותר טוב. עקרונית העלילה אמורה להיות התפתחות היחסים בין המספר לטוליק, איך בדיוק, לפי דעתך, אפשר להרחיב את ההצגה של זה כדי להראות את העלילה יותר טוב?
-
הבעייה בסיפור היא, שבתור סיפור הוא לא מספיק. העלילה שלו קלושה ולא קיימת, בתור התחלה. בנוסף, קיים עולם שלם בחוץ שאתה מתייחס אליו מאד בשטחיות: שני הגיבורים כנראה היו בצבא, וזה כל מה שאנחנו יודעים על הצבא- מלבד זה שהיה פעם בלאגם רציני עם ספינה כלשהי. אתה מתייחס לכל המערכת הפוליטית והגזעית של העולם- אבל לא מסביר אותה, רק מכניס את העובדה שהיא קיימת. אני לא אומר שאתה צריך להסביר את הכל בסיפור שלך- אבל כשאתה מתעסק עם יקום כל כך שונה יחסית ממה שיש לנו, כל השמות המוזרים מתחילים להפריע. כמובן, כשמתייחסים לסיפור ביחס לשאר הסיפורים שהיו בעולם הזה- אז לא צריך לפרט, וזה למעשה מפריע. אבל זה בעייתי אם אתה רוצה שיתייחסו לסיפור בפני עצמו.
שוב, זה לא שיש אלמנט אחד שמראה "הסיפור הזה לא עומד בפני עצמו". אבל, תוסיף את מיעוט העלילה (שהיא למעשה תיאור של מערכת היחסים שבין שני הגיבורים), לעובדה שהסיפור מתרחש בעולם נרחב ומתייחס לו- אבל לא טורח להסביר, ובטח לעוד כמה אלמנטים- ותקבל סיפור שהוא אולי לא רע, אבל קשה לי לראןת אותו עומד בפני עצמו בבטחה.
-
היית אמור להציג אותן כך שאני אבין שטוליק הוא זאב. לא היתה נקודה אחת שרמזה על כך בסיפור.
אני הבנתי שמדובר בשתי דמויות לא אנושיות. המספר היה דרקון במקרה? אבל זה סתם ניחוש פרוע שנובע מה"שרפתי אותו" שיש בהתחלה ושם הכוכב.
אבל הדמויות הלא אנושיות האלה התנהגו בצורה מאוד אנושית. וזה מבלבל ודורש עוד מידע. אם הן לא אנושיות, אז למה הן מתנהגות ככה? מה היא בכלל הסביבה שהן חיות בה? האם הן הושפעו מבני אנוש שנמצאים בסביבה? האם הן התפתחו ככה באופן מקרי?
יכול להיות שכל אלה מוצגים היטב בסיפור הקודם, אבל למי שלא קרא אותו חסר מידע.אבל שוב, בסה"כ הסיפור לא רע. כמו שאמרתי הוא בסיס טוב מאוד לעבודה. יש עולם, יש עלילה מעניינת. בגדול הוא מצא חן בעיני.
-
-
ראשית, אני חייב לציין כי אתה כותב טוב יותר משאתה מקריא. או לפחות כך נראה לי, לנוכח הפלישאה ההיא…
על כל פנים, למרות שניכר עולם מעניין ומושקע, יש לי מספר בעיות עם הסיפור. הנה הן:
א. עלילה: כפי שציינו רבים, עלילת הסיפור קלושה. אני מעוניין להוסיף על כך, ולציין את הקפיצות החלות בה. אתה משקיע זמן רב בתיאור הפגישה הראשונה, ואז – בום! – חלפה לה שנה ובום! – חלפו עוד שלוש. ואז הם נפגשים במסעדה – ובום! – חולף לו עוד פרק זמן בלתי מוגדר וארוך. למעשה, הסיפור נראה כמו תקציר של ספר, כאשר אתה מדלג על כמה פרקים בכל פעם. זו, לדעתי, הבעיה העיקרית של הסיפור.
ב. סגנון: שפת הדיבור של הגיבור שלך לא אחידה. הוא מחליף שפת רחוב בשפה גבוהה ללא הבחנה. "יצא לי לפגוש" לעומת "יש לי הצעה אחרת עבורך", למשל. גם הסגנון של טוליק עובר שינוי מוזר, שלא נראה כתואם את דמותו – "אידיוט יקר שלי" וכו'.
ג. פיסוק: כדאי לך להקפיד יותר. חלק ממשפטיך מרובי-הפסיקים יכולים להתחלק בנחת לשני משפטים. בדרך כלל, כאשר משתנה נושא המשפט יתכן כי הגיע הזמן למשפט חדש…
ד. הגיבור: סיימתי לקרוא סיפור ארוך מאד אודות מישהו, ועדיין איני יודע עליו כמעט דבר, פרט לכמה קלישאות ז'אנריות. צורה חיצונית, למשל, תוכל לעזור מאד. אולי נופך רב יותר של חשיבה חייזרית.
ה. AI הריהו בינה מלאכותית או בינם. SOF ? כוחות מיוחדים, אולי? על כל פנים – אין כאן כל סיבה ממשית לשימוש באנגלית. הדבר גורע מהסיפור, לא מוסיף לו.
ו. הסיפור אמנם מתקיים בתוך יקום של מדע בדיוני, אך מה שונה בו מהותית מסיפור המתקיים, למשל, במערב הפרוע? נניח, הגיבור, קצין משטרה שנפצע במהלך שירותו בניו-יורק ואיבד חלק מזכרונו, עובר לעיירה נידחת ופוגש שם את טוליק – נכה מבריק, שוטר לשעבר גם הוא. שניהם מתגייסים לכח השיטור המקומי, וטוליק מנהל את ספריית הפשע באופן יחודי. או אז מוצא טוליק דרך להחזיר את הגיבור לכוח השיטור המיוחד של ניו-יורק. נכון – אין את הרקע הטכנולוגי, אך מה שונה בסיפור *כסיפור*? הדבר מזכיר מעט את "אשליית בול-כמו" מתוך לקסיקון טרקי סיטי – אם כי לא מדובר בדיוק באותו מקרה.
ז. אגב לקסיקון טרקי סיטי, ע"ע "עמעם" ("למרות זאת הצעתי לו לפגוש אותי לכוסית, אני לא יודע למה…"), "עוגיות מקושטות", "באתוס". ךא מדובר במקרים חמורים, אך כדאי לך לקחת לתשומת לבך.לא קראתי את שאר סיפורי העולם הנ"ל, אך אשמח לסיפורים *חדשים* המתקיימים בו (It's gettin' better all the time). שוב, אני מציע לך לשים דגש על העלילה, שכן הרקע המעניין כבר שם.
-
-
אני דווקא הבנתי שטוליק הוא זאב, או איש זאב.
יש לכך רמזים (השיניים, הנהמות, ועוד דברים שאיני זוכרת).
באופן כללי אני חושבת שיש זכות קיום לסיפורים "חסרי עלילה" (כולם כל כך ממהרים לתקוף!) אבל במקרה כזה רצוי שהאינטראקציה בין הדמויות תהיה יותר "מסעירה". כי מה בסופו של דבר קרה בין שתי הדמויות בסיפור? איזה שינוי הם חוללו אחת בשניה?
באופן כללי דווקא חבבתי את הסיפור ואת העולם שהוא מתרחש בו – רק נראה לי שהסיפור הזה הוא סקיצה לסיפור האמיתי והמגובש שיכול להכתב ממנו. -
אמנם נראה שאתה צודק, והסיפור יכול היה להתרחש גם במקום וזמן קרובים יותר אלינו, אבל לטעמי בסיפור זה (בין אם זו מגרעה או לא) תיאור העולם הוא משמעותי יותר מהעלילה ולכן זה פחות משנה שתיאורטית היה אפשר להעתיק את הסיפור למציאות קרובה אלינו.
יחד עם זאת אני מצטרפת לתחושה הלא נוחה שלא אי הכרות עם הגיבור בסיום הסיפור! בסיפור כזה זה חיוני!
הערה נוספת לנואר: אתה מזכיר את נושא הזכרון (איבודו, השתלה מחדש, וכו') אך לחלוטין לא עושה בזה שימוש. רעיון "עלילתי" – ליצור מצב בו ב"גלגול" זכרון מוקדם יותר הזאב והגיבור כבר הכירו, ככה שהיחסים ביניהם הם מעין חזרה על השינאה-אהבה שכבר היתה ביניהם. למרות שהם אינם זוכרים זאת.
או שלא…
-
הדבר היחידי בסיפור שקרוב לזה זה השימוש שלי במונחים AI, SOF ואנימו (שזה שם גזע אז אני בטוח עד כמה זה תופס), אם כן אדאג להחליפם במונחים עבריים בסיפורים הבאים הפרוש של SOF הוא כוח משימה מיוחד, ובשימוש שלי במונח לועזי אולי באמת מיותרת.
בנוגע למה שאמרת על הסיפור הבא בסדרה… בכלל לפי חוקי הפורום מותר לפרסם סדרת סיפורים? אני ממש לא הייתי בטוח אם עצם פירסום הסיפור הזה הוא בסדר.
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
שלהוציא הסילמרליון, יש רק דברים טובים להגיד על עבודתו בתחום התירגום (ע"ע "חולית" או "נפילת הלמאכים")
בכ"מ, אני חושב שאתפוס כמה חברה לפני הסדנה הבאה ונדפוק את הראש על העסק הזה, יש שלוש קריטריונים, זה ר"ת (צבא אחרי הכל), המשמעות מתאימה, וזה נשמע "מגניב" כי ברצינות, אתה היתה רוצה לשרת ב*שק"מ* (במקרה זה, *ש*ירות *ק*רבי *מ*יוחד)? -
-
זה מה שחסר לך בסיפור. אין בסיפור הזה שיא, אין נקודה שבה הגיבור צריך לבצע בחירה, ואולי גם להקריב משהו למען משהו אחר, אין דרמה. היחסים בין טוליק לגיבור הינם, למרות הנסיון לציירם כבעלי אופי סוער, רגועים למדי – מה בסך הכל קורה ביניהם בזמן הווה?
למרות שבהתחלה תמכתי בקיום סיפור לא כל כך סיפורי, ככל שאני חושבת על כך יותר, אני חושבת שסיפור כזה הינו, בסופו של דבר, פחות מעניין עבור הקורא. אין לי רעיונות ספציפיים אבל משהו צריך לקרות בין הגיבורים, משהו שמבוסס על הרקע של היחסים ביניהם, אותו אתה מתאר במהלך הסיפור. -
-
