- This topic has 13 תגובות, 7 משתתפים, and was last updated לפני 23 שנים, 6 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
*התפשטי.* והיא התפשטה. השליטה שלו בה הייתה מושלמת. *שבי על המיטה.* היא ישבה על המיטה. יוסי וידא שהמצלמה במקום, ושהיא פועלת. הוא כיוונן את התאורה, כך שתהיה רמת אי-בהירות בדיוק בדרגה הרצויה.
ואז, הוא החל במסכת ההשפלה המינית האיומה ביותר שאשה יכולה לתאר בסיוטיה הנוראיים ביותר. אבל היא תזכור את היום הזה כמאושר בחייה, אם לא את שמו של מאהבה, של מענה. הוא סקר מאות מגזיני פורנו, את הקמא סוטרא, וכל מיני מקורות אחרים, במיוחד בשביל היום הזה, בשביל המעשה הזה, בשביל הנקמה הגדולה.
הוא סיים אחרי שעה, כמתוכנן. הוא כיבה את המצלמה. קומי. היא קמה. התלבשי. היא התלבשה. לא אתאר את מראה, וגם לא אתאר את הריח העז שנדף ממנה, אבל היה נהיר שלא בילתה את השעה האחרונה בצפיה בטלוויזיה.
*לכי לפגוש את משה, תגידי לו שאת לא מרגישה טוב, ובלי לתת לו זמן להגיב, לכי הביתה. שם, את תלכי למקלחת, תתקלחי פעמיים, תכבסי את הבגדים שלך ותצחצחי שיניים. למחרת, אמרי לו את מה שאמרתי לך קודם, והיפרדי ממנו. זוזי!* כמה זמן אחרי שהיא הלכה, הוא ירד לקבלה, החזיר את המפתח, והמשיך הביתה. תחושה של תשישות אחזה בו, אבל גם תחושת עונג חדה. נקמתו הושלמה. חייו של משה ידרדרו, עד שלבסוף הוא יתאבד. יוסי ידע זאת. מאז לפני חודשיים, כשהחליט שמשה חייב למות, החל יוסי טומן במוחו של משה תלות גדולה יותר ויותר באהבתה של גילה, ובמקביל, קנאה גדולה יותר ויותר לגילה. *האם הוא ירצח אותה, לפני שיתאבד?* חשב יוסי. *ניסוי מעניין.*משה החל ללעוג ליוסי ולהציק לו מכתה ח'. בתחילה, יוסי שמח על האפשרות לחזות מקרוב במוחו של בריון. עם הזמן, השמחה הזו התחלפה באדישות, לאחר מכן ברוגז, ולבסוף בשנאה רבה. לפני חודשיים התגלה ליוסי, שמשה וגילה, אהובתו בסתר, נעשו חברים. הרצון שלה בדמות קיצונית ודומיננטית היה חזק מכדי שיוסי יוכל להלחם בו, ויוסי פחד להשפיע בצורה חזקה מדי, פן יתגלה. ואז, נהיה מאוחר מדי. או אז התמלא מוחו של יוסי בערפל האדום של החימה, והוא החל מתכנן את קיצו של משה, עקירת הקוץ בשם משה מעכוזו. הפחד מן הגילוי נעלם, ובמקביל לטיפולו במשה, הוא גם החל מטפל בגילה, חודר למוחה, עד שהגיע לגרעין הרצון העצמי שלה. *בעצם, זה לא ישנה אם משה ירצח אותה או לא.* ממילא, היא כבר לא יותר מקליפה ריקה, שחלמון החיים וחלבון הנפש נשלקו ממנה.
*מעניין אם אימא הכינה קוסקוס לסוף השבוע?*יוסי התעורר באמצע הלילה. *מה עשיתי?* חשב. *מזל שאמרתי לה להתרחץ, לצחצח שיניים, וכל זה. אני מקווה שלא ישארו אצלה עוד רמזים לאחריות שלי לנושא.* יוסי הבין לפתע, שמאז לפני חודשיים, לא חשב בהיגיון. כל כוחותיו הנפשיים כוונו לעבר הנקמה במשה. *משה לא חשוב! העתיד שלי חשוב. לעזאזל, אסור לי לעשות דברים כאלה, במיוחד אם אני ארצה להגיע לפוליטיקה, אחרי האוניברסיטה.*
"לסיכום, זו הסיבה שאני חושב שלא כדאי לפגוע בסובסידיות של החקלאים. תודה." הדובר הראשון של הממשלה הראשונה התיישב, לקול מחיאות הכפיים הצוננות. *עכשיו הגיע הזמן לחסל את האפס הזה,* חשב יוסי. *מי לימד אותו להתווכח?*
"יעלה לבמה הדובר הראשון של האופוזיציה הראשונה, יוסי שמואלביץ'."
יוסי עלה לבמה.
"שלום, גבירותי ורבותי. הממשלה העלתה הצעה פחדנית ופתטית, ולאחר שאנסה לעשות סדר בדבריו המופרכים של מר לוין, אסביר לכם מדוע.
"קודם כל, מר לוין אמר לכם שסובסידיות לחקלאים הם מסורת ישראלית ותיקה. ובכן, גם ברית המילה הייתה מסורת יהודית ותיקה, אבל מן התואבה ההיא נפתרנו, לא? טיעון המתבסס על מסורת נראה לי ממש לא במקום, במיוחד ביום השנה להפרדת הדת מן המדינה.
"לאחר מכן, הוא תיאר לכם את חייהם הקשים של החקלאים. אתם הייתם פעם בחווה חקלאית מודרנית? מר לוין תיאר לכם חווה מסוף המאה התשע-עשרה, תוך הסתמכות על הדימויים שיש במוחכם. בחוות של היום, כמעט כל התהליכים מבוצעים באופן אוטומטי, על ידי מערכות הידרופוניות זולות שהוכנסו לשימוש כבר בתחילת המאה. החקלאי המסכן שלנו, ברגע זה, יושב וצופה במשחק הכדורגל בין הפועל טייבה לבין הניו-יורק ברוקרס. אני תוהה אם הוא בכלל שמע על הראשון במאי.
"לבסוף, ניסה מר לוין לאיים עליכם!"
שומר הזמן דפק על השולחן, ואדון לוין הצביע.
"לא עכשיו.
"כן, לאיים עליכם! הוא אמר לכם שאם לא יהיו סובסידיות לחקלאות, המוצרים החקלאיים עשויים להפוך לפחות מגוונים, ויותר יקרים! סחטנות לשמה!
"כמה משלם לך איגוד החקלאים, מר לוין?"
"אמם.. ובכן, ההאשמות האלה חסרות שחר. אשר למערכות ההידרופוניות, על מה אתה מדבר, הן הרי לא זולות. הן עולות בסביבות המליון שקל ליחידה."
"מר לוין צודק, בכך שהוא אומר שהמערכות ההידרופוניות יקרות לקניה, אך הוא משקר – כן, משקר! – כאשר הוא אומר שהן לא זולות. הסיבה היחידה שהמערכות האלה יקרות לקניה היא מס הקניה העצום, בגודל של כמאה אלף אחוזים, שמושם עליהם, מס שנתמך על ידי החקלאים. רק הם, על ידי ה'סובסידיות,' יכולים לקנות את המערכות האלה. המדינה מוציאה מכיס אחד, ומכניסה לאחר, תוך שהיא מבטיחה לחקלאים מונופול על אמצעי הייצור. אבל את כל זה מר לוין יכול היה לקרוא בדוח מבקר המדינה, במשך עשרים השנה האחרונות. אתה מכחיש, מר לוין?"
"אממם… אני.. אמם.."
"שב בבקשה, רן, ואל תעשה מעצמך צחוק."
*איך הוא יכול היה לקבל כל כך הרבה חומר רקע על הנושא?* חשב רן לוין. *זה הרי רק עלה על דעתי אתמול בבוקר, ולא סיפרתי לאיש!* רן לוין ישב מתוסכל.
"טיעוניו של מר לוין מופרכים, וההנחות שמאחוריהן, כשהעיקרית היא שיש בכלל צורך בסיסי או שימוש אמיתי, מעבר לביורוקרטי, לסובסידיות, היו לא נכונות. בנוסף, כל הרעיון מנוגד למדיניות הכלכלית הליברלית של מדינת ישראל בעשור האחרון, בו היא קיצצה בכל התקציבים למפעלי הייצור, ועודדה בעלות פרטית על מקורות הייצור."
שומר הזמן דפק שוב על השולחן.
"מסקנה – יש לחסל את המוסד הזה של סובסידיות לחקלאים. זהו מדרון חלקלק, שעשוי להחזיר אותנו למצב בו היינו עשר שנים אחורה, עם גרעון עצום בתקציב, ושילומים מיותרים למפעלים, שאינם מסוגלים להחזיק עצמם, כיון שהתרגלו לקיבוץ נדבות. תודה."
שניה לאחר מכן, דפק שומר הזמן דפיקה אחרונה, שסימנה את סיום זמן הדיבור של יוסי.
הקהל פרץ במחיאות כפיים נלהבות יותר מקודמיהן. יוסי קד, וחזר למקומו.
נשארו עוד שישה דוברים, שלושה לממשלות הראשונה והשניה, שלושה לאופוזיציות הראשונה והשניה, אבל לא היה כל ספק מי ניצח בויכוח."ובעל הניקוד הגבוה ביותר בתחרות ירושלים הפתוחה, שנה שניה ברציפות, הוא יוסי שמואלביץ', מהאוניברסיטה העברית, ירושלים!"
מחיאות כפיים סוערות נשמעו ברחבי האולם. כמעט בכל דיון בו יוסי השתתף, לא רק שהצד שלו ניצח, אלא הניצחון כבר הובטח מייד לאחר נאומו, אפילו אם היה ראשון הנואמים. יש האומרים שהוא יהיה הנציג הראשי לתחרות הבינלאומית באירופה, דבר חסר תקדים, שכן הוא רק מתווכח שנתיים."לא יכולת בכל זאת לתת לי קצת צ'אנס, יוסי?"
יוסי פנה מנציגת אוניברסיטת ביר-זית, וראה את דן, קרב אליו במעין חצי-חיוך.
"שמע, דן, כשאני בשוונג." על פניו של יוסי עלתה ארשת מבוכה, כיאה למצב. *לעזאזל, שיעוף מפה כבר!* יוסי כבר ממזמן לא היה מסוגל לקרוא את מוחו של דן. המשוואות הדיפרנציאליות התחלפו בכל מיני אובייקטים מתמטיים סבוכים, תמונות של פרקטלים, ושורות מספרים בינאריים, ויוסי אף פעם לא אהב מתמטיקה או מחשבים. קריאת מוחות לא עוזרת להבין חומר לא מוכר, ולא ניתן להכריח משוואה ריבועית לפתור את עצמה. ועל מוחות של מחשבים אי אפשר להשפיע. *חוץ מ… חוץ מ…*
"בכל זאת, יוסי, אתה יודע שאני אוהב שתהיה קצת משמעות לנאום שלי."
"דן, אתה עושה את זה בשביל הכיף. אני עושה את זה גם מטעמים ענייניים. אתה יודע הרי, שאני רוצה להגיע לפוליטיקה, וזה קרש הקפיצה."
"אוי, אתה והפוליטיקה שלך. בסך הכל מערכת כאוטית ברמה חמש-עשרה בסולם מנדלברוט-הורוביץ."
משהו יוסי בכל זאת הצליח לקלוט.
"חשבתי שעדיין אין פתרון אפילו למערכות ברמה חמש, לא?"
"אה, נכון, אין." *לעזאזל!* חשב דן בעצבנות.
"לא משנה. חייב לזוז. ביי." דן נסוג בחופזה.
"ביי.""רבקה, יקירה, האם תנשאי לי?"
גם אם לא היה מקבל תשובה חיובית כרגע, ידע יוסי שיוכל לשכנע אותה אחר כך. אבל זה היה ניסוי חשוב. כאשר סיים את בית הספר היסודי, נפגש יוסי עם רבקה, וטמן תגובה ראויה לשאלה הזו. עכשיו, שש שנים לאחר מכן, רצה לראות אם הטמנה לטווח ארוך עובדת. המוח של רבקה, עד לשאלה, היה מכוון, כך שיוסי ידע, שבאופן טבעי, התשובה תהיה לאו גדול. הרי רק כרגע יצר איתה קשר, לאחר כל השנים הללו, ויש לה כבר חבר קרוב. הוא עקב אחרי מוחה בשקדנות. המסר לומר לא התחיל להיווצר, ולפתע נמחק לגמרי.
"כן. אני אנשא לך, יוסי אהובשלי." אפילו הניסוח של התשובה נשמר, במשך כל השנים.
יוסי חייך. *זה עבד. הייתי ונשארתי גאון.*בטקס הנישואין, מתחת לחופה, שמע לפתע יוסי קול צווחני בתוך ראשה של רבקה, קורא לה לא לעשות זאת. הוא ידע שזה קול חיצוני – רבקה כבר הייתה שלו, מליל האירוסין. הוא לא מחק אותה, כמו את גילה ז"ל, אבל הוא שחק את ההתנגדות שלה עד שנעלמה כליל. הוא הביט אחורה, אל האורחים, וגילה בקהל את אמה של רבקה. פתאום חזר להיות ילד בן תשע.
היה זה בביקור בביתה של רבקה. הוא ניסה לראות על מה סיון, אמה של רבקה חושבת, אולי ניתן יהיה לאמת רכילות ששמע בבית, אבל לא הצליח לקרוא כלום. *כנראה מטומטמת, לא חושבת בכלל,* חשב אז.
*אז טעיתי. ועכשיו היא תצטרך לסבול משבץ. חבל, דווקא ציפיתי לאכול אצלה שוב תפוחי אדמה בשמנת.* הוא החל להתקיף את מוחה של סיון, תוך שהרב מקריא את הבלי טקס הנישואין. וסיון התקיפה אותו חזרה. הוא הופתע מהעוצמה שלה. לפתע נחרד. *לעזאזל, אין לי נסיון בלוחמה מוחית, אולי לה יש?* זו הפעם הראשונה שנפגש באמת עם מישהי בעלת יכולות, חוץ מאביו האמיתי, שאול, שכוחותיו היו זניחים יחסית. *לא תכננתי נגד מצב כזה, לעזאזל!* הוא הגן על מוחו, וניסה להתקיף אותה חזרה, אך היא לחצה חזק מידי. הוא הרגיש שהוא הולך להתמוטט, כשלפתע, עלה במוחו רעיון. הוא דימה שסיון והוא משחקים שח-מט, השקיע את מלוא כוחותיו בדימוי. לפתע, היו שניהם מול לוח שחמט.
*"תורך," אמר יוסי.
"אתה לא תיקח את הבת שלי, מנוול פסיכופת!" סיון צעקה. יוסי גיחך. היה ברור שזו הייתה השקעה טובה. יוסי היה גאון בשחמט. אפילו מחשבים הוא ניצח, פעם אחר פעם. ואילו סיון, מסתבר, בקושי ידעה את החוקים. יוסי עדיין נאלץ להשקיע כמעט את כל מרצו בשמירה על האשליה, אבל המעט שנותר הספיק לו על מנת להכריז על מט בחמישה-עשר מהלכים.*"יוסי, אתה צריך לשבור את הכוס."
"אה, נכון."
יוסי שבר את הכוס.
מאחוריו, שמע צרחה. הוא לא היה צריך להסתובב כדי לדעת שסיון, אם רבקה, הייתה ואינה עוד. -
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
