- This topic has 22 תגובות, 6 משתתפים, and was last updated לפני 23 שנים, 4 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
–חיי יוסי.
-ילדות.
"מי?… שאול!.."
".."
"מדוע… שעה כזו מאוחרת?"
יוסי קם מנדודי השינה שלו. *בן-דוד שאולי? השעה באמת מהוחרת. על מה הם מדברים?* הוא הלך לעבר דלת החדר, כדי להקשיב יותר טוב.
"שאולי, אני מודאגת. אם הוא מצליח להשפיע על חייל במדים עכשיו, מה יקרה כשיגדל?"
"דליה, זה בסדר. דוקטור פוסטזון סיים את בדיקת הדם, והוא אומר שיוסי הוא 'נפל'. עם הזמן, היכולת שלו תרד, עד שלבסוף, איפשהו בגיל העשרה, היא תעלם לגמרי. עם השנים, הוא יזכור את ההשפעות שלה כשגיון ילדות, כמו חברים דמיוניים, סנטה קלאוס, אלוהים, דברים כאלה."
"אבל מה בינתיים?"
"פשוט צריך להיזהר, זה הכל. האבטחה בטאוב הפכה לאוטומטית יותר, ולכן יהיה ליוסי יותר קשה להיכנס דרך גורם אנושי. ליתר בטיחות, אדאג לומר לו לפגוש אותי תמיד למטה, כי נכנסתי לצרות בגללו. זו האמת, בסך הכל, לכן סביר להניח שהוא לא יחשוד."
בן-דוד שאולי רוצה לשקר לי?
"בסדר שאול. אתה תמיד יודע איך להרגיע אותי. שאולוש.."
"כן, יקירה?"
"אתה בטוח שאתה לא מאוכזב שהילד שלך הוא נפל?"
*ילד של בן-דוד שאולי?! אבל הו לא אבא!*
"לא. אין לך מושג איזו הקלה זו הייתה לגלות זאת. החיים האלה, אני לא מאחל אותם לרעים שבאויבי. הצרות שזה יכול לגרום… המועקה הנפשית… היום גם מודעים לזה יותר, והצבא או משרד הביטחון עשויים היו לרצות לקחת אותו מאתנו."
*אימא.. אימא בגדתה באבא?* יוסי קרא על דברים כאלה במסוף.
"… עדיף ככה. באמת. הצרה הזו כמעט גרמה לי להיכנס לכלא צבאי."
"באמת? לא סיפרת לי."
"לא רציתי להדאיג אותך, אבל זו הסיבה שהעבירו אותי מניתוח מודיעין ל'הפעלת מחשבים חדישים', או 'שמרמחשבות' כמו שאני אוהב לקרוא לזה."
"ובכן?"
"הכל התחיל כשהחליפו את הקצין האחראי ליחידה שלי…"
יוסי כבר לא רצה לשמוע עוד. מוחו היה כמרקחה. אז באמת יש לי כוח מיוחד! מאז שהגיע לגן פנינה, הרגיש יוסי שהוא שונה מהאחרים. כשהם רצו דברים, הם היו בוכים. הוא היה רק צריך לרצות משהו, ופנינה הייתה ממלאת את רצונו. ועכשיו חשדותיו אוששו. *ואימא בגדתה באבא! עם בן-דוד שאולי! בן-דוד שאולי הוא אבא שלי! אז הוא לא בן-דוד. הוא אבא!* דמעות החלו ניגרות מעיניו.
"אתה לא רציני!.."
".."
ואז עלתה במוחו מחשבה. *מה אם אני לא נפל, כמו שדוקטורפוצון אומר? אז יבואו מאצבא ויעשו עלי ניסויים!* הוא ראה מספיק אקס-מן בטלוויזיה בשביל לדעת מה בא אחר כך, מה קורה לאנשים עם יכולות מיוחדות, כשמגלים אותם.
"וזה מה שקרה."
"… מזמינה אותך להישאר, אבל… חוזר עוד שעתיים."
מתוך סערת הרגשות והמחשבות המבולבלות, הגיע יוסי להחלטה. החלטה, שהייתה בוגרת ממנו בעשור או שניים. *גם אם אני לא נפל, אני יסתיר את זה. אף אחד לא ידע יותר על היכולות שלי. לא אימא. לא בן-דוד.. זתומרת, אבא. ולא הבעל של אימא. אף אחד. אני יסתיר את היכולות שלי, כמו סופרמן, כמו ספיידרמן.*
"להתראות, שאולוש!"
"ביי, דליה. נתראה מחר."סדרות טלוויזיה מצוירות מסוף המאה העשרים נעשו פופולריות מאוד בקרב ילדי הארץ, היכנשהו באמצע המאה העשרים ואחת. זאת בשל הערוץ הדיגיטלי החדש, "מצויירי זהב," שנהג לשדר אותם בכל שעות היממה. יוסי לא היה שונה משאר ילדי ישראל מבחינה זו, ולכן נהג גם הוא להשתתף בויכוחים קולניים בנושא.
"ואני אומר שאופטימוס פריים היה הכי טוב!" אמר ילד בלונדיני ושמנמן, בשם דן.
"מה אתה מדבר?" השיב לו ילד שחרחר, בשם שחר.
"כן," אמרה ילדה דקה, בשם רבקה, "אופטימוס פריים היה סתם אפס ילד-טוב-ירושלים! מגטרון, מגטרון היה מגניב! הוא היה הופך לאקדח!"
"שלא יכול לעשות כלום בלי שיהיה מי שיחזיק אותו," אמר יוסי. "עכשיו, סטרסקרים, סטרסקרים הוא הפטיש האמיתי."
"מה?!"
"על מה אתה מדבר!"
"הכלומניק הזה?"
"עוד פעם אתה יוסי, והשטויות שלך!"
"אני אסביר, אני אסביר." יוסי שקל אם להרגיע אותם, אבל החליט לא להגזים. הוא ארגן קרב-רב של חתולים בשכונה אותו בוקר, והיה קצת מותש, מבחינת היכולת שלו.
"למשך כמעט כל הפרקים, סטרסקרים היה מחבל בתוכניות של מגטרון, מנהיג הדספטיקונים, נכון?"
"כן," אמרה רבקה, "הוא כל הזמן היה דופק לו את התוכניות, האפס הזה."
"כן!" קרא שחר בעליצות.
"נכון, אפס!" החרה והחזיק דן.
"אהא! החבלות שלו היו מצליחות, אבל, נכון? ואחר כך, הוא עדיין נשאר הסגן של מגטרון, למרות הכל, נכון?"
"נו?"
"אז מה?"
"תחשבו קצת. אם אתם הייתם מנהיגים מרושעים, כמה זמן הייתם נותנים לחבלן מטופש להישאר סגן שלכם?"
"חמש דקות, בערך. עד שהוא היה מפסיק ליבב ולבקש מחילה. ואז הייתי מחסלת אותו. בום!" רבקה אמרה, ועל פניה הילדותיים השתרע מבט מהורהר. שחר ודן החלו מקשיבים בריכוז רב יותר. יוסי יכול היה להרגיש את המחשבות שלהם מתמקדות בו. זו הייתה הרגשה טובה. הוא המשיך.
"אני במצב של מגטרון, הייתי עושה אותו דבר, רבקה. אבל לא הייתי נותן לו אפילו חמש דקות. מי יודע מה התחמן הזה היה עושה בחמש דקות? המסקנה היא, שיש הרבה דברים שנשארו מאחורי הקלעים. הכול רק ניחושים שלי, אבל הייתי אומר שלסטרסקרים הייתה תמיכה מספיק גדולה בקרב הדספטיקונים, עד שמגטרון לא יכול היה להעיף אותו, מבחינה פוליטית. וסטרסקרים לא טיפש. להפך. תחשבו על הפרק בשבוע שעבר, שבו סטרסקרים ממריד את התלת-צורנים כנגד מגטרון, הוא 'נכשל' בחיסול של מגטרון, והם עושים מעצמם אידיוטים. יכול להיות שהוא חיבל במאמצים שלהם בעצמו? זו יכולה להיות עוד סיבה שמגטרון שומר על סטרסקרים. אולי לפעמים סטרסקרים נותן לו עצות טובות." יוסי התנשף. הוא לא היה רגיל לדבר כל כך הרבה. ברוב הויכוחים מהסוג הזה, הוא נטה להישאר בצד, לנתח את המחשבות של המתווכחים.
"וואו. יוסי, מאיפה באים לך הרעיונות האלה?" אמרה לו רבקה, כשהיא מביטה בו בהערצה גלויה. דן נתן בו מבט חשדני, והחל להביט באוויר. דן תמיד היה חולמני, ויוסי חשד שהוא הרבה יותר חכם ממנו עצמו. לא הרבה ילדים בכיתה ג' חושבים על משוואות דיפרנציאליות, שכן זה מגיע בדרך כלל רק בכיתה ט'. ובטח שלא בכזו אובססיביות. אפילו עכשיו, ניתן היה לראות כל מיני שמות של מתמטיקאים מתים בראש שלו. בסל, פוריה, לפלס. *צריך לנטרל את המצב.*
"חבר"ה, לא משנה. אימא שלי הכינה מילקשייק, רוצים לבוא לטעום?" הוא אמר.
"כן!" ענו כולם במקהלה. איזה ילד יסרב למילקשייק?
יוסי הרגיש הרגשה מאיימת, עמומה. *נראה לי שדן יהווה בעיה בשלב מסוים בחיים שלי.*
הוא חייך. *אבל קודם – מילקשייק!* -
אני לא לגמרי בטוחה, אבל נדמה לי שהפגנת ידע מעמיק בפוקימונים. כמו שאמרתי לחברים שלי, זה יכול להיות מאוד מדאיג כשאנשים מבוגרים מגלים השכלה רבה.
וברצינות: אתה בטוח שכדאי לערבב את הבינה המלאכותית עם אופרת סבון על טבעית? (אמא בגדה באבא, ויש לי כוחות). זה נראה לי מיקס לא כל כך מוצלח.
אולי נסה לתת לזה נופך של פרודיה.
ומה זה בדיוק נפל?
-
רובוטריקים! רובוטריקים! סדרת המופת של נעורי!!!
ואגב, לגבי הסיפור – כליל, אני מקווה שהפרקים הבאים כבר כתובים, ולא שפתחת כאן בסיפור שעוד אין לו המשך, כי כללי הפורום מציינים במפורש שאין לפרסם כאן פתיחות שעוד אין להן המשך. ומכיוון שהפתיחה הזו לא מסוגלת לעמוד בפני עצמה כסיפור, הדרישה הזו נראית לי רלוונטית ביותר. -
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
נו, נגעת בנקודה רגישה, מה ל'שות.
כמתרגמת, אני מבקרת רבות בפורום תרגום ועריכה של יואל (בקרוב פורום תרגום ועריכה של וואלה), ושם אנחנו מנהלים דיונים אינספור על אופן התרגום של דמויות מעין אלו. הדילמה נעה בין תרגום מדויק לבין תרגום שיישמע טוב, ועדיין יעביר את המשמעות. במקרה זה, "כוכב צועק" פשוט נשמע כשם טוב יותר מאשר "צרחת כוכב". מה גם שמשמעות השם לא מוחלטת.
האמת היא שאני נכנסתי לייאוש מהדברים האלה כשגיליתי שבדור החדש של פרקי "אשת חיל", שמה של הגיבורה מתורגם, לא פחות ולא יותר, ל"וונדר וומן". עצוב מאד, גם כי כל אלה שראו את הסדרה בעבר מכירים אותה כ"אשת חיל", וגם כי "אשת חיל" באמת היתה הברקה תרגומית מוצלחת מאד.
טוב, נו, זה כנראה בהתאם למסורת מהזמן האחרון לתרגם שמות סרטים על ידי תעתיק נאה ולעתים אף מדויק של שמם האנגלי… -
הרובוטריקים היתה סדרה יחסית חכמה. לא רק שהעלילות היו מורכבות מהמקובל, ואמנם היתה בהם החלוקה ל"טובים" ו"רעים" שכמעט אי אפשר להיפטר ממנה בימינו, אבל החלוקה היתה מעניינת יותר מהרגיל, אלא שהיא גם פנתה לקהל צופים מתוחכם מעט יותר. ואגב, הסדרה הזו נהדרת לילדים, במיוחד עם המוצרים הנלווים – למשל, היא מעודדת יצירתיות וחוש טכני (אני זוכרת את אחי הקטן עם כל החברים שלו מחפשים דרכים חדשות ומעניינות להרכיב את הרובוטריקים שלהם, ומתכננים רובוטריקים חדשים שישתלבו בצורות מעניינות), ומעבר לכל, זו פשוט היתה סדרה מעניינת. לפחות הדור הראשון (הדור השני עצבן אותי, מה לעשות). לעתים קרובות נדרשו פתרונות מתוחכמים יחסית ולא לגמרי מובנים מאליהם לבעיות, וזו בהחלט לא היתה סדרה שבה הכל נפתר באמצעות כוח גס נגד כוח גס וזהו.
-
-
Transformers was a crappy illogical series with no redeeming factors whatsoever, silly plots, silly characters, bad animations, bad sound, no morals and no brain.
It was bad-bad-bad.
I admit I liked it – in sixth grade – because of the cool robots. but in the seventh grade it already looked silly .
There atre good cartoon series – x-men, phantom 2040, misterious cities of gold.
Transformers was crap. utterly. totally.
-
