- This topic has 4 תגובות, 4 משתתפים, and was last updated לפני 20 שנים, 7 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
כבר שכתבתי את הסיפור מספר פעמים, אבל אני חושב שהוא עדיין לא נמצא במיטבו.
סברטקס התעורר מקרניה הראשונות של השמש. ארבעת חבריו ישנו במרחק של מטרים ספורים ממנו, והשקט היה כמעט מוחלט. סברטקס הסתכל על השממה שמסביב: צבע האדמה האדום עמד להתחלף לחום בתוך כמה שעות; היו עצים בודדים פה ושם, וכמה גבעות מסביב. "זו הסיבה שאני פה," סברטקס חשב. הוא טיפס על אחת הגבהות והסתכל על השמש העולה, עד שהגיע הזמן לחזור לחבריו. חבריו כבר היו ערים בזמן שהוא חזר, ותוך דקות ספורות החברים היו מוכנים להמשיך במסע. אחד מחברי הקבוצה החזיק בידיו קופסה גדולה מעץ – על הקופסה הזו ישלמו להם כשיחזרו לכפר הולדתם.
החבורה הלכה בשקט עד שהשמש עמדה איתנה בשמים. אז הם אצרו לאכול ארוחת בוקר, והחברים, חוץ מסברטקס, התחילו בשיחה. סברטקס ישב בצד, והקשיב בחצי אוזן, עד שמחשבותיו התחילו לנדוד. "למה לא החלטתי להיות קוסם?" הוא שאל את עצמו, "הייתי יושב ולומד במשך כל נעורי, אבר לאחר מכן היה צפוי להיות לי כוח וידע רב." אבל הוא ידע את התשובה לשאלה. הוא נמשך להרפתקאות מאז שהיה ילד קטן. הוא שמע אגדות רבות בכפר הולדתו, וחלם שיהיה כנסיך שעליו שמע: מביס מכשפים מרושעים ומציל נסיכות יפהפיות. כשהגיע לגיל בגרות, החליט לצאת להרפתקאות יחד עם חבריו. במהרה התנפצו כל אשליותיו בקשר להרפתקאות: לא היה שום דבר מסביב, מלבד שממה וכמה עשרות ערים וכפרים מסביב. התברר שההרפתקאות האמתיות נמצאות במרחק של חודשי הליכה מהכפר, ולא חבריו, ולא סברטקס עצמו, הציעו ללכת כה רחוק מכפרם הקטן. החברים נעשו לחבורת הרפתקנים רגילה למדי, שרוב טיוליה היו במסגרת שרותי העברת חפצים מכפר הולדתם לערים או לכפרים הסמוכים.
לקראת הערב, שיחתם של חבריו נעשתה להוטה יותר ויותר. החבורה שוחחה באחד מדרכי השיחה האהובים על חבריה: הם עברו בתורות על אנשי החבורה, כך שעד לסוף השיחה הגיע טורו של כל אחד מספר פעמים. כשהגיע טורו של אחד מבני הקבוצה, כל שאר בני הקבוצה ניסו להעמידו ללעג גדול ככל האפשר. הפעם נושא השיחה היה הנערות בכפר, שבהן התאהבו. באותו היום, הם לא הצליחו לעשות צחוק מאף אחד מבני הקבוצה, עד שהגיע טורו של סברטקס. באותו הזמן, סברטקס התחיל לתהות מדוע הוא היה דווקא עם האנשים האלו. פעם נוספת הוא הסביר לעצמו שאם ינסה למצוא חבורה אחרת של הרפתקנים, הוא יפסיד את חבריו מילדות, וייתכן שימצא חבורה גרועה יותר מזו שהיה בה כעת.
"ועל איזו נערה אתה חולם, סברטקס?" שאל בלעג אחד מחברי הקבוצה. סברטקס היסס בתשובתו, ונתן לידידו רגע ארוך מספיק בשביל להוסיף הערה מעליבה: "אכן, הוא חולם על נערה מהכפר. הוא שוכב כל לילה בצד הדרך, מכניס את ידו לתוך מכנסיו, וחולם עליה!"
סברטקס נפגע מהדברים שנאמרו, בעיקר משום שהיו נכונים למדי. הוא אכן אהב את אחת מנערות הכפר – נערה בשם סיגל. הוא ראה אותה בכל פעם שחזר לכפר – צפה בה ליתר דיוק. הצעד הנועז ביותר שעשה לקראתה היה לברך אותה לשלום, מבלי לקבל תשובה.
"אני… אני לא מאוהב באף אחד כרגע," אמר סברטקס בגמגום, "אבל יש מספר נערות שאני מחבב."
חבריו צחקקו בשל דיבורו המגמגם, והבינו שאין אלה דברי אמת.
"אני יודע במי הוא מאוהב!" אמר חבר אחר של הקבוצה בקול גדול, "הוא מאוהב בסיגל!"
סברטקס קפא במקומו. הוא לא חשב עד אותו הרגע, כמה קל היה לנחש שהוא מאוהב בנערה הזו. רוב אנשי הכפר, ובמיוחד הצעירים שבהם, הכירו אותה בגלל יופייה, וחבריו בוודאי ראו אותו מתבונן בה. כזו הייתה התנהגותו של סברטקס כלפי כל נערה שהתאהב בה אי פעם, והוא לא יכל להסתיר את האמת. הוא השפיל את מבטו ושתק, וחבריו הבינו שאכן הוא מאוהב בסיגל. לאחר שראו את פגיעותו בנושא, הם עברו לנושא אחר, והמשיכו ללעוג לחברי הקבוצה בתורות. רק שהם דילגו על סברטקס.
חברי הקבוצה דיברו שוב על אהבתו של סברטקס ביום שלמחרת, כשהגיעו חזרה לכפר. לקראת הערב, אחד מחברי הקבוצה הציע לסברטקס ללכת לביתה של סיגל. חברי הקבוצה האחרים הסכימו נלהבות להצעה, והיו מוכנים לוותר על ערב שלם בשביל לראות את תוצאות המפגש. לאחר ניסיון התנגדות קצר, חברי הקבוצה הרימו את סברטקס בידיו וברגליו, וסחבו אותו לביתה של סיגל. לאחר מכן, הם הלכו להסתתר מאחורי כמה שיחים, ואחד מהם הספיק לפלוט איום קצר, שמא לא ידפוק בדלת ביתה. סברטקס קם מהאדמה, התנער, ולאחר כדקה, דפק בשקט על הדלת. הדלת נפתחה לאחר מספר רגעים, ואביה הזקן של סיגל ניצב בפתח. סברטקס מיהר לנשום לרווחה – סיגל לא תהיה בבית.
"האם סיגל נמצאת בבית?" הוא שאל.
"התמזל מזלך, אכן היא בבית!" ענה האב בשמחה, "היא חזרה מטיול לפני דקות ספורות… כנס לחדר האורחים, ושב היכן שתרצה. אני אעלה לקומה השנייה ואומר לה לרדת."
סברטקס נכנס לחדר האורחים, וישב על כיסא עץ מרווח. האח הייתה מימינו, מפזרת חום נעים, ובמרחק של כמה מטרים מלפניו, היו המדרגות. בלבו, הוא עדיין קיווה שסיגל לא תהיה בבית. הוא הסתכל בחדות על המדרגות; ליבו פעם במהירות, אך הזמן עבר לאט מהרגיל. לבסוף הוא ראה את כפות רגליה היחפות של סיגל, כשירדה במדרגות. היא היתה לבושה בשמלה כחולה ודקה, שיערה הזהוב אסוף בחוט דקיק. סברטקס השפיל את מבטו, מתחמק מעיניה החומות.
" שלום לך," היא אמרה.
"שלום לך," הוא ענה, ולא הוסיף דבר למשך מספר רגעים. "חברי גרמו לי לבוא לכאן," הוא אמר לבסוף, "שכן לא רציתי לעשות זאת בעצמי." מבטו היה עדיין מופנה אל הרצפה.
"מדוע אינך מסתכל לתוך עיני?" סיגל שאלה בתמיהה. " האם אתה מפחד?"
סברטקס הרים את מבטו, והסתכל לתוך עיניה של סיכל.
"כן, אני מפחד," הוא אמר. אבל הוא כבר לא פחד. הוא כבר עשה את הצעד הראשון, ועשיו הכל היה הרבה יותר קל.
"אינך צריך לפחד ממני, אבל בבקשה תגיד לי למה באת לכאן."
סברטקס המשיך להסתכל לתוך עיניה. באותו הרגע הוא הרגיש לא בנוח, בכך שהוא ישב והיא עמד. הוא קם ממקומו, ואמר לסיגל דבר שלא אמר לאדם לפני כן.
"הם לא באמת חברי," הוא התחיל, "חזרנו היום ממסע בן שבוע, שאספר לך עליו אם תרצי. אתמול בערב אמרתי להם שאני מחבב אותך, והיום הם סחבו אותי לכאן, בשביל לעשות ממני צחוק."
סיגל לא אמרה דבר למשך דקה בערך. סברטקס גם כן שתק.
"אתה לא צריך לספר לי על המסע," היא אמרה. סברטקס הופתע שבחרה לדבר קודם על המסע. "אני משערת שאתה רוצה להיות ביחד אתי, אבל אני לא רוצה להיות ביחד אתך. אני זוכרת שעברת לידי, השפלת את מבטך ומלמלת: 'שלום'. איני מעוניינת להיות עם בחורים כאלה… אני מצטערת."
סיגל ציפתה שסברטקס יהיה עצוב, אך רגשותיו היו שונים. עכשיו נראה לו שכבר ידע מראש שתשובתה תהיה שלילית; עכשיו הוא שמח על כך שעזר אומץ ושאל אותה בכל זאת.
"להתראות," אמר סברטקס, לפני שעשה את המעשה הנועז ביותר בחייו. הוא התקרב אל סיגל ונישק אותה על לחייה.
"להתראות," ענתה סיגל, לפני שסברטקס יצא מביתה.
סברטקס נזכר בחבריו. הוא לא ידע אם האזינו לשיחתו עם סיגל, אבל זה גם לא עניין אותו באותו הרגע. ארץ רחוקה, ששמע עליה בסיפורו של נווד לפני שנים, עלתה בראשו. עכשיו הוא ידע שיגיע היום והוא יהיה בארץ הזו. זה עומד להיות קשה, סברטקס ידע. הוא ידע שעמדו לסרב לו עוד מספר רב של פעמים. אבל לא עמדו רק לסרב לו. עכשיו, פתאום, היה לו אומץ. הוא ידע דבר אחד לבטח: הגיע הזמן לשינוי. -
וברוך הבא.
יש כמה דברים שהייתי משנה בסיפור שלך:
קודם כל, התיאורים בסיפור מתחלקים לשניים, או תיאורים של סביבה/מקומות או של התנהגות. נתחיל מהשני. אל תגיד לי איך הדמויות מתנהגות, ספר לי איך הן מתנהגות. למשל, במקום להגיד לי שהחבורה מדברת על בנות, אפשר לכתוב את השיחה (וככה גם להרוויח העמקה של הדמויות). לגבי תיאורים של מקומות הבעיה הפוכה, אין מספיק. תיאורים כמו בפיסקה הראשונה, שיש כמה עצים וגבעות, לא מספיקים בשביל לצייר לי תמונה של הסביבה. עוד פרטים לדוגמא יכולים להיות: האם יש דשא או שהאיזור כולו מסולע? האם יש ציפורים או בעלי חיים אחרים? גם דימויי הוא דרך טובה לתאר טבע.
דבר שני, הייתי משנה את נקודת המבט של הסיפור. במקום לכתוב מה סברטקס (שם לא מוצלח, דרך-אגב) עושה, חושב וכו', למה לא לספר את הסיפור בתור סברטקס?
חלק שלישי ואחרון, יש בעיה מסויימת בשפה של הדיאלוגים. שים לב למשפט הבא שכתבת:
"התמזל מזלך, אכן היא בבית!"
קרא אותו בקול רם. מתי בפעם האחרונה שמעת מישהו מתבטא כך? אני ממליץ לך לקרוא את הדיאלוגים שלך בקול רם. יש מספר מקומות בטקסט שהשפה הופכת למליצית. בדוגמא, אפשר היה לכתוב משהו כמו: "במקרה היא בבית," או "יש לך מזל, היא בדיוק חזרה עכשיו." ותמיד יש את התשובה הקלאסית: "כן".
זה הכל לבינתיים, אני מחכה לראות את הגרסא הבאה.
-
-
-
אין כל קשר בין "הרפתקאות" ל"פנטסיה". למעשה, רוב ספרי ההרפתקאות *אינם* קשורים לז'אנר הפנטסיה. יש כמה ספרי פנטסיה שהם *גם* ספרי הרפתקאות, אבל מקור היותם פנטסטיים הוא לא ההרפתקאות ההלו בשום מקרה.
כדי להבהיר: סיפור לא הופך אוטומטית לפנטסיה בגלל שהוא דמיוני (אחרת "תום סויר" ו"האקלברי פין" היו משויכים לז'אנר הפנטסיה – והם לא) או כי יש בו הרפתקאות כלשהן (כנ"ל).
ושוב: קרא את כללי הפורום.
-
