- This topic has 21 תגובות, 3 משתתפים, and was last updated לפני 20 שנים, 5 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
ואני לא מצפה לעדינות בגלל סיבה זאת, להפך אני רוצה כמה שיותר ביקורות, אני יודע שהוא לא מדהים, אבל אני מחפש להשתפר.
אז קדימה עצות, וכמה שיותר!בוב מארלי בהפוכה
אני מתעורר בבום ומגלה שהשעה כבר 7:30, מבט במראה, להתגלח, לצחצח שיניים, רץ! מסתובב, ומגלה שהתיק שלי פתוח ושכל תוכנו מתעופף לריצפה, חרא! חרא! אוף, הדיסקמן נשבר?. לא, פיו.
אבל המכסה יצא וקצת זזו שטויות בפנים חפיף, טרמפ מגיע מהר, מהר מדיי, לפחות תן לתפוס את הנשימה, בטרמפ שיחות על שטויות (כמו תמיד בטרמפים), אני מבטיח לשמור על קשר (ולא מתכוון לזה).
יורד מהטרמפ שם את הדיסקמן סרוויוול של בוב מארלי והוא שר לי על איחוד אפריקה.
ואני מחכה לקו 36 שיקח אותי, לאוניברסיטה.
מה זה, זה לא סרווייוול מה זה השיר הזה? אוף אולי הוא כן התקלקל? אוף איזה חרבנה!, מה זה השיר המוזר הזה? אז כך נשמע בוב מארלי כשמנגנים אותו הפוך… מקשיב, כן זה בהחלט בוב מארלי הפוך וברקע יש זמזום מוזר, אני שם את השטות בס שמבזבזת המון סוללה, מן זמזום שירי כזה. אוף הוא עלה הרבה! אין לי כסף לחדש. מה זה ניל יאנג? טונייטס ד'ה נייט אחלה דיסק אבל למה זה שם? איך? פותח את בית הסוללות, ואין שם סוללות! סתם, זה לא סיפור כזה.
ויש שם סוללות והם אפילו במצב טוב, לא נוזלות ושדים לא יוצאים מהם (עדיין).
מגיע לאוניברסיטה, יורד אני אמור להיפגש עם ליאת בספריה עוד לפני 10 דקות, טוב שתחכה, ממשיך להקשיב, יורד מהאוטובוס והשיר משתנה הפעם משהו של קרול קינג, איכס זה חידוש.
רץ למטה למעלה במדרגות לספריה, שיר אחר מתחיל רואוד של ניק דרייק, אחח נפלא! סוף סוף קצת איכות, מזמזם לי היא מתחילה לזמזם איתי ואומרת שכבר איזה חצי שעה היא חושבת על השיר הזה, ושאתמול היא קנתה את הדיסק.
אני מברך אותה על קניה מוצלחת במיוחד.
ורק בערב הבנתי, ומצאתי את החלק שנפל מהדיסקמן, אני כל כך טיפש, איך לא הבנתי קודם?
הדיסקמן יכול גם להיות מקלט.
כיום אני מלחין מפורסם את שמי לא אפרסם, מדהים מה הסתובבות סתמית עם הכלים הנכונים ובחוגים הנכונים (והמוכשרים) יכולה לעשות למצבו הסוציו אקונומי של בן אדם, ולחשוב שלפני חודש עבדתי על לחסוך 200 שקל. -
אם אתה עוד לא מכיר את הפורום, אז את משפט הנושא תבין בקרוב.
תשמע.
יש רעיון, הוא גולמי וכמו טחינה גולמית הוא צריך מים ושום ופטרוזיליה ועוד כמה תבלינים שאני לא אחשוף כאן, בכדי ש-NY לא ילמד לבשל בלי כוונה.
מה עם עלילה? מכיר סיפורים טובים? יש שם רגשות, סערות נפש, דילמות מוסריות. כמה כאלה אתה מוצא אצלך בסיפור?
עוד דבר בנאדם, תרגע עם הפסיקים, כשקראתי הרגשתי כמו פרארי ברחוב עם פסי הרעדה, תן לכתיבה לגלוש (אנלוגיה גרועה אחרונה אני מבטיח).
אני גם לא מבין משהו ברעיון, אני מניח שהתכוונת לזה שהבחור הנחמד מתקרב לבתים של מלחינים מפורסמים וגונב להם את הלחנים. האם זה נראה לך כאילו זה עובר בשקט, המלחינים האחרים לא מזהים שזה הלחן שלהם?עצתי לך היא, קח את הטחינה הגולמית שלך, השתמש בעצות שניתנו לך (בעיקר מאנשים אחרים) ונסה לכתוב מחדש. כדאי לך גם לשפשף את הבראוזר שלך בפורום "כותבי מד"בפ" בתפוז ומומלץ בחום – התרגילים של גושדארניט – הלא הוא גיא חסון.
-
-
"מגיע לאוניברסיטה, יורד אני אמור להפגש …, יורד מהאוטובוס …"
כמה פעמים אפשר לרדת מהאוטובוס?"רץ למטה למעלה במדרגות לספריה". לאן? למטה או למעלה?
מה הערך המוסף של זמן ההווה בו השתמשת? מה ניסית להשיג?
מה תרומתו של המשפט "אני מברך אותה על הקנייה" לסיפור, שהמשפט "ברכתי אותה על הקנייה" לא יכול לתרום?
מה ערכו המוסף של "אני מתעורר בבום ומגלה" על-פני "התעוררתי בבום וגיליתי"?אני לא קובע ששימוש בזמן הווה שגוי, אלא שאמורה להיות לו מטרה ותכלית. מה היתה המטרה שלך, או שסתם כתבת ככה?
ואם כבר זמן הווה, מעין צץ "ורק בערב הבנתי"? לא היה אמור להיות "ורק בערב אני מבין"?מלחין מפורסם בתוך חודש ימים?
הקפדה על פסיקים ונקודות, במקום הנכון(!) – הכרחית.
-
-
א. לא הערתי על נחיצותה של שורת הקנייה. הערתי על השימוש בזמן הווה. במה תרם זמן הווה לשורה ההיא ששימוש בזמן עבר היה גורע?
ב. *למה יש חשיבות לקצב מהיר בסיפור הזה?* אם שום דבר מהיר, קריטי, בלוח זמנים היסטרי של פצצה מתקתקת לא קורה שם – למה חשוב בכלל שיהיה קצב מהיר?
ג. לאיזה מהקטעים הבאים יש תחושה של קצב מהיר יותר:
הזדקפתי, ומחיתי את הזיעה מעל מצחי. ניגבתי את ידי הרטובה בצד המכנס. הבטתי בשעון שהמשיך לתקתק. שמונה שניות נותרו עד הפיצוץ. הנחתי את הקוצץ מעל החוט הכחול ועצמתי את עיני. "אין תעוזה, אין תהילה," אמרתי לעצמי ועצרתי את נשימתי.
"נו כבר!" צעקה הנערה.
פקחתי את עיני. הרמתי את ידי במהירות והנחתי את הקוצץ מעל החוט השחור. לחצתי. תיקתוק השען פסק.אני מזדקף, ומוחה את הזיעה מעל מצחי. אני מנגב את ידי הרטובה בצד המכנס. אני מביט בשעון שממשיך לתקתק. שמונה שניות נותרו עד הפיצוץ. אני מניח את הקוצץ מעל החוט הכחול ועוצם את עיני. "אין תעוזה, אין תהילה," אני אומר לעצמי ועוצר את נשימתי.
"נו כבר!" צועקת הנערה.
אני פוקח את עיני. אני מרים את ידי במהירות ומניח את הקוצץ מעל החוט השחור. אני לוחץ. תיקתוק השעון פוסק.מזדקף, ומוחה את הזיעה מעל מצחי. מנגב את ידי הרטובה בצד המכנס. מביט בשעון שממשיך לתקתק. שמונה שניות נותרו עד הפיצוץ. מניח את הקוצץ מעל החוט הכחול ועוצם את עיני. "אין תעוזה, אין תהילה," אני אומר לעצמי ועוצר את נשימתי.
"נו כבר!" צועקת הנערה.
פוקח את עיני. מרים את ידי במהירות ומניח את הקוצץ מעל החוט השחור. לוחץ. תיקתוק השעון פוסק.הראשון, נכון?
זמן הווה אינו תורם לתחושת קצב מהיר. נהפוך הוא. ההתמשכות וההתארכות של כל המאורעות, שכולם קורים "עכשיו" יוצרת מרחק מהם. -
אני קורא את הביקורות שלך ואתה נראה כמישהו שמבין.
אם כבר נגעת בנושא "זמן הווה". תוכל אולי להרחיב על זה בשתיים-שלוש מילים.
מתי כן מתאים השימוש בזמן הווה?
האם יש בעייה בשילוב בין זמן עבר והווה ביחד? ("הוא צנח ארצה, מתגלגל. מתרומם שוב עם נשק משלו").
ועוד הבחנות והשגות שיש לך, (ולאחרים) על זמן הווה.תודה מראש.
-
מבין.
מתי מתאים שימוש בזמן הווה? אולי לתיאור משהו שמתרחש כל יום, משהו שיגרתי, עד שקורה משהו חדש שהוא נושא הסיפור.
"אני מתרחץ, מצחצח את השיניים ומתבונן במראה. אני אוהב את מה שאני רואה. אני מחייך אל עצמי. ואז הראי מחשיך ואני נופל.
אני לא יודע כמה זמן נפלתי, אבל זה נמשך די הרבה. הספקתי להגיד רובינזון קרוזו שלוש פעמים."האם יש בעייה בין שילוב זמנים? *כן!* יש בעייה. לא כותבים כך.
הבחנות? רוב הסיפורים בעולם מתוארים בגוף ראשון או שלישי, בזמן עבר. צריכה להיות לך סיבה טובה לחרוג מכך. תנסה את שני הסגנונות על קטע של עמוד, ותראה מה נראה לך יותר. מה תורם יותר לטקסט? האם הטקסט מרוויח או מפסיד כשאתה מחליף זמן או גוף?
-
אבל רק מעט.
כעקרון, רצוי לו לכותב המתחיל לעבוד בזמן עבר ובו בלבד. למה? כי זה הכי פשוט, וגם כי זה פחות מעייף את הקורא. ואתה (הכותב) ממש *לא* מעוניין לעייף את הקורא.
לפעמים (נקרא לזה "לעתים נדירות") ניתן לכתוב קטע מסוים בזמן הווה כדי לתת הדגשה או הרגשה מסוימת, אבל אי אפשר לעשות זאת סתם כך – הדבר חייב להיות מתוכנן ומבוצע באופן מדויק ומדוקדק. אם אתה לא יודע כיצד לגשת לכך, אני מציע לך לחפש דוגמאות בספרות.
אגב, אין קשר בין זמן הווה לבין היות הפעולות המתוארות יומיומיות או שגרתיות. ממש לא.ניתן לעבור מזמן הווה לזמן עבר, אך לא במהלך אותה פסקה. לכן, אגב, הדוגמה שנתת (מייק) היתה דוקא סבירה – המשפט האחרון הוא כבר פסקה חדשה, והוא נותן אפקט נחמד. הדוגמה הנ"ל היתה יכולה להיות פתיחה נחמדה לסיפור. הבעיה עם השטיק הזה היא שחייבת להיות *סיבה* כלשהי לשימוש הנ"ל, ושחזרה על הטריק גורמת לקורא להתעצבן מהר מאד.
להנאת העם העבריין, הנה כמה דוגמאות לשימוש לא נכון בזמנים:
א. משה דורך על המקק והרג אותו.
ב. "לעזאזל!" אמר חיים ויצא מהמקלחת. הוא מגיע אל הטלפון בדיוק כשזה מפסיק לצלצל.
ג. אני לא מרגיש טוב. אני חולה. רע לי. עצוב לי. ואז הלכתי למכולת.לסיכום:
א. רצוי לכותב המתחיל להשתמש בזמן עבר ובו בלבד, ולעבור לניסויי זמנים רק לאחר שהצליח להגיע לרמת כתיבה מספקת באופן זה.
ב. אין כל חוקיות הנוגעת לנושאים בהם מותר או אסור לכתוב בזמן הווה.
ג. אסור לעבור זמנים במהלך אותו משפט או אותה פסקה.
ד. אם כבר החלטת לעבור זמנים, יש לתכנן ולבצע את הדבר בזהירות המירבית ובאופן מתוכנן ומדויק. -
"אירייזר" מאת רוברט טיין, בתרגום של יפעה הדר, הוצאת "שלגי" 96':
(עמ' 12)
בני עוד לא מצא קרח, אבל הוא מצא צלחת עמוסה כנפי עוף במקרר. הוא אסף כמה מהכנפיים השומניות וגרס אותן בעודו בודק את המקפיא, *מוציא* כמה מגשים של קרח. הוא הטיח את הקרח על השיש וסגר את דלת המקפיא…(עמ' 13)
עיניו התרוממו כאשר מת, *נופל* כאילו רגליו נגדעו תחתיו.(עמ' 46)
לי סבה והיכתה בו בזרועותיה, *מפילה* אותו כך שיכלה לצאת מתוך הבניין.(עמ' 47)
הדלת נטרקה והוואן יצא לדרך, *חוצה* את הצומת באור אדום, *מותיר* מאחור את מאבטח סיירקס.וכן לאורך כל הספר. אם אינני טועה הדבר מצוי גם בספרים נוספים של ההוצאה. אולי זו לא דוגמה, כי לגבי איכות ההוצאה, (תרגום, עריכה וכו') הדעות חלוקות.
אבל, ברצינות, זו ממש שגיאה?מייק, ניר, אני מאוד מודה לכם על הטיפים לעיל.
-
"הוא עשה כך בעודו עושה כך" – עבר מתמשך, לא הווה. שאר הדוגמאות גם הן סבירות (פחות או יותר), כי הן גרסאות של אותה צורת ביטוי בהן הושמטה המלה "בעודו" (או "בעודה").
העניין הוא שיש משמעות מאד ספציפית ל"בעודו". אתה יכול לומר "בעודו" (או בהשמטה) כשמדובר בשני אירועים המתרחשים בו זמנית – לא כשאתה מתאר התרחשויות הבאות בזו אחר זו.
הנה כמה דוגמאות.
נכון:
א. משה התיישב על הכסא בעודו מקלל בקול.
ב. משה התיישב על הכסא ושבר אותו.
לא נכון:
א. משה התיישב על הכסא בעודו קילל בקול.
ב. משה התיישב על הכסא ושובר אותו.אגב, שים לב שאתה יכול לתאר אירוע בו-זמני בזמן עבר או הווה. ראה:
א. משה התיישב על הכסא, מקפיד שלא לשבור אותו.
ב. משה התיישב על הכסא, הקפיד שלא לשבור אותו.נסה ותהנה…
-
-
-
-
-
-
-
-
-
הצורה "יכל": *לא תקנית*
הצורה "יכלה": *תקנית*
הצורה "יכלו": *תקנית*.
הצורה "יכול": *תקנית* – בזמן הווה *ובזמן עבר*.
כמו כן ניתן (וכדאי) להשתמש ב"יכול היה", בדרך כלל לציון פעולה שלא נעשתה. למעשה, תגלו שעיקר השימוש במילה "יכול" בזמן עבר יעשה באופן זה. גם "היתה יכולה" עובד.כלומר:
נכון:
"אני יכול לעשות הכל!" אמר משה.
הוא לא יכול לעצור בעצמו, ובכה ללא מעצורים. (נכון אך מעורפל מעט)
הוא לא יכול היה לעצור בעצמו, ובכה ללא מעצורים.
היא לא יכלה לעצור בעצמה, ובכתה ללא מעצורים.
היא לא היתה יכולה לעצור בעצמה, ובכתה ללא מעצורים.אני לא אוהב את הצורות "יכלה" ו"יכלו", אבל זה טעמי האישי ותו לא.
-
-
-
, ואז אחזור