- This topic has 7 תגובות, 4 משתתפים, and was last updated לפני 23 שנים, 6 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
הנה סיפור מד"ב, לא על בסיס של טכנולוגיה אלא של אנתרופולוגיה.
ונוס
'גלוריה' לא היתה אדם; אף כי עמדה זקופה על שתי רגליה, ראשה היה קטן בהרבה מראשו של 'הומו סאפיינס'. חסרת שפה היתה וחסרת שם כיתר בני מינה, ורק הסופרת היא שהעניקה לה את הכינוי 'גלוריה', כלומר "נהדרת".
גלוריה ניצבה בתוך סבך-עצים בוצי שצמח מסביב לאגם רחב ידיים באפריקה של סוף תקופת הפליאוקן. גופה היה עירום כליל, אפילו פרוות שיער לא כיסתה את עורה הדבשי אלא רק פלומת זהב רכה; ירכיה מוארכות וכפות רגליה גדולות ושטוחות, והיא זוקפת את שדיה הקטנים, המעוגלים, המכוסים למחצה בשיער ארוך ושופע שצמח עד למותניה.
גלוריה התמתחה ופיהקה, כאילו זה עתה קמה משנתה. אור שמש מסנוור הציף את הארץ, אוויר אחר-הצוהריים היה חם וכבד. קול שריקה נפלט לפתע מפיה, ולרגע קפא האוויר, עצר את נשימתו. שוב נשמעה שריקתה של גלוריה, ומסביבה התנערו וקמו עוד יצורים כמוה; נקבות הנושאות את צאצאיהן על גופן, אחיותיה עם ילדיהן – תינוקות שרכבו על חזות אמותיהם כשפיהם צמוד פתטמות המוארכות וכפות ידיהם הזעירות אוחזות היטב בשיער הארוך – ומתבגרים משני המינים, יצאו מבין העצים וזינקו לעבר האגם. לאחר שניות אחדות נראו רק ראשיהם הבוהקים באור השמש, והשיער המתפזר על פני המים.
האגם התעורר לחיים. כמו בבריכת השחייה, גם כאן השתעשעו הצעחירים והתיזו מים לכל עבר, והתינוקות שיחררו את מאחזם באמהות ושחו במים כאילו לכך נולדו. באותו זמן שייטו אמותיהם בנחת כשהן פוערות את פיהן מפעם לפעם, או מושיטות את כפותיהן כדי לתפוס פתותי מזון שונים – דגיגים, חרקים או עשבי מים; אחדות מהן עמדו זקופות, טבולות עד לצווארן במים, שפשפו את שערן הארוך ואת כל גופן כאילו הן מתנקות ומתרחצות.
רק זכרים מעטות שהו בקרבת האגם; רובם, כהים ושעירים יותר מהנקבות, התפרשו בין שיחי החורש הדליל שהשתרע באיזור שמסביב לאגם, עסקו בחיפוש מזון ובאכילה כמעט בלתי פוסקת, בחברתם של אוכלי עשב ועלים; טורפים אחדים שוטטו בין השיחים, מצפים לשעת הכושר.
שלושה מבין הזכרים הצטרפו לקבוצה אחת; יחד ישבו וצפו אל אחת האנטלופות שהתרחקה מהעדר, רבצה ועמדה חליפות כאילו היא נתונה במצוקה, בטנה המלאה רוטטת. לאחר זמן מה הרימה את זנבה, וזוג מבהיק של טלפיים הציץ מתחתיו; שוב רבצה, וכשקמה, הופיע גם ראשו של העופר. הבהמה נענעה את גופה, ולאחר דקות אחדות נשמט היילוד, נוצץ במעטה הלח שעל גופו. מיד, עוד לפני שהספיקה האם ללחוך ולנקות את צאצאה, זינקו שלושת הזכרים ממקום מושבם, חטפו את הרך הנולד והתרחקו בטרם תספיק האם הנבוכה להרים את טלפיה לבעיטה. במבוכה בולטת נענעה בראשה כה וכה, ליקקה את המקום בו נפל הוולד; שלושת הזכרים התיישבו במרחק מה, בצל אחד העצים, לארוחה משותפת.
עד כמה שהיו דומים זה לזה בגופם האנושי ובראשם קטן-המוח, היו גם שונים זה מזה עד שאפשר היה להבחין ביניהם. האחד היה גדול וחזק, תנועותיו קשות ואלימות; השני היה מוארך-גוף וזריז בתנועותיו; השלישי היה קטן ועקום-גו אבל ראשו גדול משל האחרים, ומתחת לעצמות מצחו הבולטות הבהיק גוז עיניים שזיק מסוים של פיקחות מציץ מהן. אף כי ישבו יחד לחלוק את טרפם, לא ישבו פנים אל פנים אלא היפנו זה אל זה את צד גופם, כאילו הם שומרים על ריחוק ופרטיות מסוימת.
שריקה נשמעה מכיוון האגם, כה חדה ומצמררת שהקפיצה את אוכלי הירק. ה'זריז' בקבוצת הציידים הפסיק לרגע מאכילתו והרים את ראשו, אך מיד חזר וקרע בשניו נתח נוסף מהציד. שוב נשמעה שריקה חודרת, וכל השלושה הרימו את עיניהם ובהו לעבר האגם; ה'חזק' וה'זריז' נעצו את מבטם ב'פיקח' כאילו הם מצפים לסימן ממנו. זה שמט את מנת הבשר מידיו ופנה ללכת לעבר האגם. מיד בו ה'זריז' בעקבותיו בצעדים ארוכים ושוטפים, כשהוא מסיים לכרסם בשוק שבידו לפני שהשליך אותה לבסוף. ה'חזק' עוד נשאר רגעים אחדים להשלים את הטרף, אז פנה והתקדם בקפיצות גסות בעקבותיו של ה'זריז'. במהרה נותר ה'פיקח' הרחק מאחורי חבריו, כשגופו המעוקם מדלג באיטיות אך מתקדם בעקשנות לעבר האגם.
שריקה שלישת נשמעה. נקבות שבטה של גלוריה וילדיהן עלו ויצאו מהמים; רק היא נותרה שם, עומדת עד מותניה מוצפת בזהב קרני השמש השוקעת, המרצדות על הגלים, ראשה מושלך לאחור והצריחות בוקעות מפיה בזו אחר זו, מפתחות אוויר ואוזניים.
כאשר הגיעו ראשוני הזכרים אל האגם, זינקה הנקבה האם לאוויר וצללה במים, החלה לשחות והם בעקבותיה. לאחר ששחתה למרחק מה מהחוף, החלה לשייט במעגלים גדולים כשהיא מכה על המים מכות חזקות ואיטיות, מפעם לפעם מרימה את ראשה ומשמיעה את שריקותיה, והזכרים בעקבותיה מקיפים אותה מעגלים מעגלים.
בהדרגה החלו רבים מהם לנשור מהמרדף, עלו ויצאו מהמים. אחדים מהם הצטרפו לחוג הנקבות וצאצאיהן ועמדו צופים מסביב; כמה מאלה – 'פיקח' ביניהם – מצאו להם בנות זוג מבין הנקבות הפנויות, והחלו בהזדווגות גלויה, חטופה; אחרים חזרו לשיטוט בין השיחים. כאשר רק זכרים ספורים נותרו מסביב לגלוריה, חזרה והתקרבה אל החוף, ניצבה במרכז העיגול החג כשהמים מגיעים עד לשדיה ופטמותיה זקורות מעליהם; 'חזק' ו'זריז' היו בין השוחים, אך היה זה 'זריז' שהתקרב אל גלוריה בעזות. זו הושיטה את זרועותיה לעברו, והוא זינק לפתע, נצמד לגופה כאחד התינוקות, כשפיו נצמד אל פיטמתה וירכיו נכרכות סביב למותניה; כפותיו נאחזו בשערה והיא תפסה את עגבותיו, פיסקה את ירכיה השקועות במים והגישה את אברו המזדקר אל בין רגליה. כך נותרו צמודים שעה ארוכה, נעים עם גלי האדווה לקצב מנגינה בלתי נשמעת; האחרים המשיכה לשייט במעגל מסביבם, מחכים בסבלנות לתורם…
…כך עלתה מבין הגלים, נושאת בזרועותיה את בנה-מאהבה – ונוס הקדומה, אם כל אמותינו. -
אין בו ממש עלילה. יש פה תיאור סיטואציה, אבל זה לא שיש כאן איזושהי התפתחות או איזשהו סיפור על משהו שקורה.
הייתי חיה עם זה, כי אני אוהבת תיאורים פרהיסטוריים, רק שהתיאור הזה יותר מדי לא ראליסטי, בסגנון של האידאליזציה הלא ראליסטית המקובל בארוטיקה מהסוג הזה – למשל, נקבה כזו, שחיה בתנאים מעין אלה, שדיה לעולם לא יהיו קטנים ומעוגלים. שמוטים, סביר יותר. מעבר לזה, התיאור הופך את הנקבה הזו ליותר מדי סקסית לקורא, למרות שהסיכויים שאדם בן ימינו ימצא נקבה מאחד המינים הקדומים יותר של הומו סקסית דומים לסיכויים שהוא ימצא שימפנזה סקסית (הכל אפשרי, אבל…)
גם נקבת האנטילופה הממליטה, טוב… נקבות של אוכלי עשב ממליטות במקום בטוח, קרוב למרכז העדר, לא במקום שבו כל טורף מזדמן יוכל לקפוץ ולחטוף את הרך הנולד לפני שהן יספיקו לומר ג'ק רובינזון (או לנקות מעליו את השליה, מה שיותר דחוף להן). נכון שקופים מהטיפוס הזה מצליחים לפעמים לחטוף גור צעיר, אבל לרוב מדובר בתהליך מורכב הרבה יותר של מארב.
לגבי אורח החיים של אותם יצורים, אני לא אכנס לזה, כי אנחנו באמת לא יודעים הרבה עליהם, אבל הסיכויים שהם עסקו בפולחן סקס שכזה בתוך המים מזערי.
אהבתי את סגנון הכתיבה, אני חייבת לציין, ובהחלט את הנושא. הייתי מאד שמחה אם הסיפור הזה היה מורחב קצת, למשהו שיש בו קצת יותר עלילה. -
-
-
-
-
-
-
