"ומה אם כך"

[יולי]

"אז ככה" אמר.

שני האנשים שעמדו מולו נשענו קדימה אל השולחן. רוכנים מעל צלום הבניין שנח שם.
"המשימה קלה ביותר. כול מה שאליכם לעשות זה להיכנס לתוך הבנק לכוון לכיוון אחד הפקידים את נשקיכם ולדרוש את הכסף. אין יותר פשוט מזה"

אחד האנשים, לבוש בחליפה שזורת חוטי מתכת, הניד את ראשו בהיסוס.
"מפיך זה נישמע פשוט, אבל אתה שוכח שלאף אחד מאתנו אין כול ניסיון בגניבה. בעצם כדי להבין בדיוק מה אתה רוצה שנעשה היינו צריכים לחפור טוב, טוב בארכיון ההיסטורי. כבר כמעט חמש מאוד שנה לא מופיעה שם תיעוד על מושג כזה."
"כן-ן" משך שותפו "ויחד עם המושג הזה היו שם עוד שני מושגים. "משטרה" ו "אבטחה" וזה מושגים שאנו כן מכיר-רימ-מם".

האיש השמנמן שסחר את שני אלו לפעולה בלע בעצבנות.
"אל תדאגו" מיהר לומר "עשר שנים אחרי שאתם אמורים לעשות את הגניבה, הבנק הזה יתפרסם כפשלה הכי גרועה בכוחות האבטחה בכול שישים שנות הקיום של המדינה. לא שוטרים ולא מאבטחים לא יהיו במקום. אתם פשוט תכנסו ותיקחו את הכסף."

הזה שנהג למשוך אותיות כשדיבר צחק ונעץ מרפק בחברו.
"חבל שזה לא כו פשוט בימינו!" גיחך "היום האבט-טחה היא כו כבדה שגניב-בה כבר בלתי אפשרית לחלוט-טין"
חברו רק משך בכתפו וטפח על חגורתו שאיליה היו מחוברים שני אקדחים גדולים ושישה רימוני וקום קומפקטיים.
"אבל זה מאפשר לרצח לפרוח. המשטרה הגלובלית הזו כו לוחצת לכולם על היבלות שלהיות מחסל הרבה יותר רווחי מכול…מה המושג? גנב?"

השמנמן ,שידע היטב על מה הם מדברים, רק הניד את ראשו בהסכמה. שירותיהם של אנשים, כמו שני אלו מולו, היו מבוקשים ביותר.
תמיד היו אנשים שרצו לסגור חשבון עם רשת השוטרים, שהחזיקה את החיים בכול העולם בכפפות ברזל.
לא היה גניבה, אונס או אלימות והרציחות היחידים שהתרחשו היו שביצעו שוטרים במסגרת תפקידם או שבוצעו כנגד השוטרים.
"אז אתם תעשו את המשימה?" שאל.

"כן" ענו שני המחסלים בבת אחת. החליפו ביניהם מבט וצחקו.
"זה יהיה קלה קלות. אז כמה אתה רוצה שנביא לך?"

השמנמן הוציא מטפחת זהובה גדולה וניגב את הזיעה שנטפה מפניו.
"לפחות עשר דגימות מכול סוג של כסף שתוכלו למצוא בפנים" מלמל.

המחסל בבגדי המתכת קימט את מצחו.
"זהו? בשביל זה את שולח אותנו אחורנית?" שאל לא מאמין

השמנמן קימט את המטפחת בעצבנות בין ידיו, וניסה לדחוף אותה לכיסו. משימה לא כו קלה כאשר ידיך רועדות.
"אני לא רוצה להציף את השוק-ק" גמגם. גורם למחסל השני להסתכל עליו בעין חשודה, שמה הוא צוחק אליו.

"הכ-כסף הוא מספיק-ק נדיר כידי שישת-תלם יותר עם כמות קטנ-נה?" שאל הפושע הנמוך.
המעסיק שלהם רק הניד עם ראשו, לא סומך על יציבות מלותיו.
"אני לא אוהב את זה" הכריז לפתע הזה בבגדי מתכת.
"בתקופה שבה מדובר יש רק שניים, שלושה מקומות שלחפצים משם יש ערך כו רב. ואף אחד מהם לא מספיק בטוח"

"אבלל" ילל השמנמן "אני ישלם לכם תוספת סיכון! כמה שתרצו! רק תסכימו"
"כמהה שנירצ-צה?" ליחשש הפושע.
המעסיק המסכן שוב הניד עם ראשו.
"אוקי, אני חושב שנעשה זאת" הכריז המחסל "אז בו רק תן כמה פרטים שנדע על המיקום המדויק"
השמנמן שנשם בהקלה כאשר שמע שהם ייקחו את המשימה, התכווץ שוב כאשר הזה בבגדי המתכת דרש לדעת על המיקום.

"בנק דיסקונטט" דחק החוצה "ירושליים…ישראאא" קולו נשבר כאשר ראה ששני הפושעים בוהים בו בהלם.

"אתה השתגעת?!?" דרש לדעת כבד הלשון, שוכח על הגמגום. "זה המקום הכי מסוכן בכול התקופות! בגלל התוהו ובוהו שהתחיל שם, והתפשט על שאר העולם ,הוקמה המשטרה הגלובלית! אתה באמת חושב שאנחנו מספיק מתאבדים כידי לנסוע ל"מתי" שכול זה התחיל בשביל גניבת אספנים מגוחכת?"
"אבל אני שולח אתכם ל "לפני" הבלגן הרציני" ניסה המעסיק הנכשל לשכנעם.
"כן! ממש לפני! שנות ה אלפיים המוקדמות!" צעק בחזרה הפושע בבגדי המתכת.
הוא הסתובב וצעד לכיוון הדלת. שותפו ממהר אחריו.

משאירים את המעסיק השמנמן לבדו בחדרו החשוך.

"אתה יוד-דעה שהוא ימצא מישהו אח-חר לעשות זאת-ת" אמר הרוצח המגמגם.
"אף אחד לא יוד-דעה מה בדיוק-ק גרם להת-תפרצ-צות הפרעות, והם התחיל-לו בירוש-ש..בירוש-ש" הוא השתנק ניתקע על המילה הארוכה.
"בעיר-ר הבירה" אמר לבסוף, מוצא מילים קלות יותר.
"ואים את המחליפ-פים שלנו, או אות-תו יתפסו ויחקר-רו?"
המחסל הלבוש בגדי מתכת רק המשיך בהליכה מהירה , שותק.
"היי, זה בעיה רצינ-נית" דרש שותפו תשובה.
"אני חושב שזה לא יהיה בעיה רצינית ליותר מעוד חצי דקה" ענה המחסל לבסוף. מצביעה לחגורתו, שרימון וקום אחד נעלם משם באורך פלא. "אז שתוק ותלך. אתה הרי יודע שהרימונים שלי מכסים מאתיים מטר כמו כלום"
המגמגם צחק בתשובה וטפח על גבו של המחסל, בעוד שניהם נעלמים במהירות אל תוך הלילה, ממהרים להתרחק ממוקד הפיצוץ הצפוי.

[יעל]

[???]

הסיפור הזה הופיע בפורום "סיפורי מדע בידיוני ופנטסיה" בתפוז לפני כמה שבועות.

[יעל]

אז זה לא נכתב אתמול. מצויין.
בכל אופן, אני די מסכימה עם התגובה שהתפרסמה בפורום תפוז. הרעיון נחמד, אפשר קצת ללטש את הביצוע.

הבעיה בסיפור היא לדעתי, שהוא קצת נסחב. לא הולך מספיק מהר יחסית למה שקורה בו. אבל הוא נחמד.

[NY]

הסיפור בעייתי מאד, עלילתית וטכנית. הנה מספר הערות:
1. לכל דבר צריכה להיות סיבה. לגמגום/משיכת-המילים אין כזו – הוא סתם מעצבן.
2. הסיפור לא חייב להתרחש בעתיד – הוא יכול להתקיים באותה מדה החל מהמצאת רימון היד (או חומר הנפץ). אין כאן כל אלמנט מד"בי הקשור באמת לעלילה. נושא ירושלים וכו' לא מוסבר, לא מפותח, ועל כן – לא ממש מעניין.
3. *הגהה* – נקודה באה רק *בסוף* משפט, לא באמצעו (ראי הפסקה הראשונה, "שני האנשים" והלאה).
4. *הגהה* – כפי שניסו לרמוז לך בתגובות לסיפורך הקודם, המלה "כל" נכתבת *ללא האות וו*.
5. *הגהה* – עוד דוגמאות: "חמש *מאוד* שנה" (מאות), "השמנמן *שסחר* את שני אלה" (שכר), "בשביל זה *את* שולח" (אתה), "משימה לא *כו* קלה" (כה), "ערך *כו* רב" (כנ"ל), "אז *בו* רק תן כמה פרטים" (בוא), "הרציחות היחידים" (אלוהים אדירים) וכו' וכו'.
6. סימני פיסוק בדיאלוג – שימי לב לדוגמאות הבאות, ובייחוד לפסיקים ולנקודות בהן:
"אז ככה*,*" אמר.
"אל תדאגו*,*" מיהר לומר. "עשר שנים לאחר מכן תהיו מפורסמים."
"משה*,*" אמרתי*,* "אכפת לך להעביר לי את החומוס?"

סיכומו של דבר – הסיפור *חייב* לעבור הגהה קפדנית *טרם* פרסומו כאן. בעיות כגון אלה שהוזכרו למעלה יגרמו לחוסר חשק עז אצל הקורא הפוטנציאלי, שכן הן מקשות מאד על קריאת הסיפור. לצורך ההגהה עצמה אני ממליץ לנקוט בצעדים הבאים (כולם):
1. בדיקת איות פשוטה של Word.
2. בדיקת איות מעמיקה, בעזרת מילון וספרים. כל ביטוי אשר באיותו אינך בטוחה במלוא מאת האחוזים יש לחפש במילון. דוגמאות לשימוש רצוי וכדאי לקחת מספרים איכותיים שנכתבו במקור בשפה העברית.
3. בדיקת פיסוק דיאלוגים, ע"פ האמור בסעיף 6 למעלה (באם דרושות עוד דוגמאות אשמח לספקן, וכן רצוי לחפש דוגמאות בספרים – ראי הסעיף הקודם).
4. בדיקת פיסוק כללית, וזאת באמצעות קריאה בקול רם של הטקסט בהתייחס לסימני הפיסוק.

באם לא עבר הסיפור את כל אלה, אבקשך שלא לפרסמו כאן.

[יולי]

רק כמה שאלות:

1. אסור לפרסם פו סיפורים שפורסמו בתפוז?

2. לא החליטו שאת המילה "כל" כן רושמים עם וו?

3. אני מודה באשמה בקשר לכל שגיות הכתיב והדיקדוק המיוחסות אלי ולכן לא יגיד דבר על כך.

4. עלילה. יש כאן את האלמנט של מסע בזמן. הוא מחזיר אותם לעבר כידי שיבצעו את השוד. איך זה יכול להתקיים בלי מיקום הסיפור בעתיד?

[יעל]

בוודאי שמותר לפרסם פה סיפורים שפורסמו בפורום תפוז. אף אחד לא אמר אחרת. מותר אפילו לפרסם כאן סיפורים שפורסמו בבמה חדשה.

אני הבנתי מהסיפור שהוא רוצה להחזיר אותם בזמן, אבל הם מתחרטים אז הוא לא עושה את זה.

בסך הכל אין לזה שום משמעות מבחינת העלילה. כדי שסיפור יהיה מד"ב, האלמנט המד"בי צריך להשפיע על העלילה באיזושהי צורה. כאן רק מדברים על מסע בזמן. הוא לא קורה, וגם אם היה קורה, מה ההבדל בין זה לבין סיפור על מאפיונר ששולח שני אנשים לשדוד בנק, כשהוא מסתמך על הכירות עם עובד המקום כדי לדעת מתי לא תהיה שם אבטחה?

דמייני סיפור אהבה שמתרחש על המאדים. שני אנשים נפגשים, מתאהבים, עוברים משבר ביחסיהם ואז משלימים. אם למקום ההתרחשות – מאדים – אין שום השפעה על סיפור האהבה כשלעצמו, ז"א, אילו היינו משנים את שם המקום לפרובנס שבצרפת הסיפור היה נשאר זהה, אזי לא מדובר במד"ב אלא בכאילו.

[NY]

בעניין שגיאות הכתיב – איננו מחפשים הודאה באשמה כלשהי, אלא שיפור. כפי שאמר אסימוב במאמר "רמזים" המצוי באתרנו (אליו נתן לגשת גם מכללי הפורום, אותם כדאי לקרוא שכן יש בהם הרבה עצות טובות) – "הכלי הבסיסי של הסופר הוא *השפה*." (הדגשה שלי). באם אין שליטה בשפה – אין לו לאדם מה לחפש ככותב.

[אבישי 1]

אני הבנתי שיש לכתוב כול, עם ו"ו, אלא אם מדובר בסמיכות (כל הזמן, אבל כול מה שקרה באותו הזמן). זה מכוער, נכון, אבל זו לא השאלה. השאלה היא מה *נכון*.
כדי להקדים תרופה, אני שואל בזאת מה נכון גם לפי חוקי האקדמיה וגם לפי חוקי-העברית-המחתרתיים-אם-כי-הגיוניים-משהו של NY.

לפני שנתחיל, אני רוצה להציג את אקזהיביט איי – קובץ שהופיע בפורום זה תחת ידו של NY עצמו, ובו מתאר פלוני דידי חנוך את הצורה הנכונה לכתיבת המילה הנ"ל ע"פ היועצת הלשונית של אופוס.

נו?

[NY]

הצגת, הצגת, וקישור לא נתת…

אני, על כל פנים, טוען כי למרות קביעת האקדמיה לגבי הכתיב המלא של המלה הנ"ל, הרי שהדרך המקובלת בספרות, בעיתונות ובכלל הנה עדיין זו המצומצמת והאהובה על כולנו.
הנחת העבודה שלי היא כי בסופו של חשבון, האיות החדש והמלא יפגום בהנאת הקריאה של רבים, ואילו האיות הישן וה-"חסר" יפגום, אולי, בהנאת הקריאה של המדקדקין שבמדקדקין. על כן אני כותב "כל", ושהאקדמיה תתפוצץ.

[מאת]

תגובות