- This topic has 5 תגובות, 4 משתתפים, and was last updated לפני 19 שנים, 5 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
היא ישנה שינה עמוקה, שינה רוגעת, ללא חלומות.
היא רק בת שמונה, אך אמרה לאמא שאין צורך להביא שמרטפית,
היא לא פוחדת היא כבר גדולה.
אמא היתה הולכת פעמיים בשבוע ללמוד באולפן עברית, והיא היתה נשארת במיטה עם ערימה של ספרים ובובות.
לבדה. ממש כמו גדולה.
ואז החל להופיע הרעש.
תחילה נשמע זמזום. שהלך וגבר, הוא הפך אט אט לרעש חזק, רעש שהולך וגדל, חודר את גולגולת המוח.
הרעש הופך להיות הדבר הדומיננטי ביותר בחדר, (האם היא ישנה בכלל? האם זה חלום?).
היא משכה את השמיכה מעל לראשונה, אוטמת את אוזניה בשתי ידיה.
לא מעיזה להציץ ולהסתכל… והרעש ממשיך להצטלצל בחדר. הולך ומתגבר.
היא מפשילה את קצה השמיכה ומציצה בעין אחת כדי לראות את מקור הרעש הנורא…
מתוך הקיר יצא איש קטן, פיו פעור לרווחה ומתוך גרונו בקעו הצלילים הגבוהים, הנוראים.
הוא הביט בעיניה, והרעש פסק.
גם היום, כשאני כבר אשה מבוגרת. אינני יודעת להסביר את מה שראיתי…
אבל הזיכרון של החוויה הזו, חזק מאד. -
-
הי יעל!
נכון, אז מה? – אבל זאת חוויה שחוויתי כילדה קטנה והעזתי להעלות אותה על המחשב…
דרך אגב, לפני כשנה שנתיים, קראתי בעיתון על אדם שחווה אותה חוויה כאשר היה ילד. אמנם הסיפור שלו התפרסם בתקופת הסידרה "תיקים באפלה" כאשר כל הארץ נסחפה אחר סיפורי חייזרים, אבל החוויה שלי היתה ממשית מאד, והסתיימה בדרך שתיארתי.
בכל אופן, תודה על תגובתך.
מוניקה
-
-
-
לא הבנתי מה בתגובה של מוניקה חורג מה"כללים" המקודשים שאתה מפנה אותה אליהם. זכותו של אדם שקיבל ביקורת הינה לנהל דיון ענייני על הביקורת. אם היא הייתה משתלךחת או פרובוקטיבית בתגובתה הייתי מבין. מה שאתה עושה פה זה סתימת פיות ולא מעורר שום דיום תרבותי על כלום. מתעוררת אצלי התחושה שיש באתר הזה חבורה של ילדי שמנת אליטיסטיים שמתחזים לאניש רוח שתקועים בבועה של אוננות סביב הכללים הלכאורה "מקודשים" שלהם. אם ירום הודו אייזק אסימוב היה מפרסם פה בטח טיפוס כמוך היה מוציא לו את החשק להמשיך לכתוב לכל החיים.
-
