ללא כותרת › ללא כותרת › פורום הסיפורים › הסצנה
- This topic has 28 תגובות, 8 משתתפים, and was last updated לפני 23 שנים, 4 חודשים by ???.
-
מאתתגובות
-
-
???משתתף
יצאתי מדעתי. אני בטוח בזה. דעתי מתערפלת באיטיות בעוד כותב דברים אלה. הייתי לוחם ושכיר חרב. היה זה בשדה מוריק רחב ידיים בו נפגשו שני הצבאות. הייתה לנו משימה בצד שהטיל עלינו מצביא המלך וזאת הייתה סודית והוא אסר עלינו, כמובן, אפילו להגות אותה
באוזני אחרים. היה עלינו ללוות אדם בעל חשיבות שמן ובעל שיער נסוך בשמנים וערמוני
והוא היה לבוש כאחד מאיתנו למרות שהרגיז את כולנו בהערותיו הקטנוניות ולמרות הכול הצלחנו ללמוד לחבב אותו באותם שבועיים, אבל הוא מת, בגללי.
הוא מת בגלל שקפאתי במקומי. זה לא היה לחש הקפאה במקום כפי שטענו חבריי אלא משהו אחר. היינו ליד גבעה נמוכה ונפלנו לתוך מארב של חטיבת לוחמים של האויב מגובה בעתודת שכירי חרב גובלינים. התעתדתי בדעתי להניף את חרבי, אך ידי קפאה במקומה. לפתע אוזניי שמעו קול התגלגלותן של קוביות וקולותיהם של חבריי לחבורה השתנו והיו לקולותיהם של אנשים אחרים. בראשם עמד קול חסר גוף שאמר כה וכה:"לא כך ולא כך; הדמות שלך חלשה מדי!". ראיתי את אחד מחבריי נפצע קשות אך לא ירדו מפצעיו כל דם והוא הוסיף להילחם עד שהקול פסק: "הדמות שלך מתה". אותו חבר התמוטט והשיב את נשמתו לאדמה. חבריי האחרים היו אדישים לחברם המת. לא הועילו מאמציהם של חבריי ולפתע אמר הקול:"הוא מת. ההרפתקאה הסתיימה".
לפתע יכולתי לנוע ולדבר וקולי שב אליי.החברים שלי עמדו אבלים וחפויי ראש בעוד גופות לוחמים אנושיות מקיפות אותנו ועתודת הגובלינים שמעטים מהם נהרגו ואחד מהם היה אחראי למותו של האיש רם המעלה נסוגו; חבריי הביטו בגופתו של האיש רם המעלה. משימתנו נכשלה ואף אחד מאיתנו לא יקבל את התגמולים שהובטחו לו…
"למה עמדת שם?" שאל הקוסם "היית יכול להציל אותו!".
"לא יכולתי-" הקול שלי דהה מבושה "אינני יודע מדוע אך קולותיכם השתנו, ולומין, למרות שנפצע קשות, בקושי יצא דם מפצעיו וכאשר מת אפילו לא שמתם לב למותו, וקוביות התגלגלו. אותו קול שהרג את לומין הוא זה שהרג אותו. לא אני הוא שהרגתי אותו!".
הקוסם והאחרים הביטו בי בעיניים אטומות וקרות:"אם מצפונך מייסר אותך, עדיף שתודה עכשיו שאינך רואה בעצמך ראוי להיות לוחם!". ניסיתי להסביר אך מוחותיהם היו אטומים בפני הסבריי.
לאחר המלחמה, התגלה שהמת היה בנו בכורו של המלך ויורשו. חבריי שעתה אינני חושב על חבורת הנבלים קרי הנפש הללו כחבריי לא היססו לרגע ותלו בי את האשם במותו של הבן בפני האב. ביקשתי רשות לטעון בפני המלך וקיבלתי אותה. הוא הקשיב והיטב ולבסוף צחק מעט ואז אמר: "אינך לוחם, אלא מטורף, אך בגדת בנדרים שלך ועל זה תמות!". המלך היה רחום מאד. במקום לתלות אותי בכיכר מעל העץ הגבוה ביותר כראוי לבוגד, הוא הורה לאחד מאנשיו לתת לשתות לי לשתות מיינו. המלך שמר את אותו יין מניסיון התנקשות כושל. שניות ספורות לפני מותי שב ועולה בראשי הקול: "הוא מת. אארון הלוחם מת. יאיר הבוגד!". הפעם לקול היה גוף. היה זה נער בן שש עשרה שמן וגבוה קומה ואדמוני ועיניו הנעימות היו יציבות במבטן אליי. הוא אמר: "אני הוא שה"מ המוות. אני מלווה את הדמויות המתות אל ההרפתקה הבאה שם יוולדו כדמויות חדשות". בעודי צוחק במרירות, בא אליי שליט המבוך בחטף. -
????משתתף
-
גל מבולבלמשתתף
הרעיון נחמד הביצוע כושל.
שגיאות כתיב, תחביר, פיסוק, טעויות הקלדה,
משפטים, סגנון ושאר טכניקליטי.
לטובה יצויין שיש התחלה, אמצע וסוף.אם תרצה פירוט, אשמח להענות.
-
רעיהמשתתף
"דעתי מתערפלת באיטיות בעוד כותב דברים אלה" – החסרת י'
" היה עלינו ללוות אדם בעל חשיבות שמן ובעל שיער נסוך בשמנים וערמוני
והוא היה לבוש כאחד מאיתנו למרות שהרגיז את כולנו בהערותיו
הקטנוניות ולמרות הכול הצלחנו ללמוד לחבב אותו באותם שבועיים,
אבל הוא מת, בגללי."- א.המשפט ארוך בטירוף
ב. *ניקוד*
ג. "בעל חשיבות שמן ובעל שיער"- לא נשמע טוב…"שאמר כה וכה" – לא נראה לי שזה תקני
"אך לא ירדו מפצעיו כל דם" – א. דם הוא יחיד ולא רבים-לא ירד (ולא "לא ירדו")
ב.דם לא יורד. דם נוזל אם כבר"החברים שלי עמדו אבלים וחפויי ראש בעוד גופות לוחמים אנושיות מקיפות אותנו ועתודת
הגובלינים שמעטים מהם נהרגו ואחד מהם היה אחראי למותו של האיש" -*ניקוד*" הוא הורה לאחד מאנשיו *לתת לשתות לי לשתות* מיינו" – לתת לי לשתות. לא: 'לתת לשתות לי', השותה מהיין הוא הדובר ולא המשרת
"וגבוה קומה"- מבחינה תקנית אומרים גבה קומה
"*ו*גבוה קומה *ו*אדמוני *ו*עיניו"- בעברית לא משתמשים בכל כך הרבה ו… ו… ו..
חוץ מהטעויות האלו והביצוע (תנסה שוב), הרעיון מאוד נחמד
-
רעיהמשתתף
קודם כל, אקדים ואומר, שפירסמתי את הודעה זו פה ולא תחת ענף (או איך שלא תקראו לזה) חדש כי הם משמשים רק להודעות מנהליות ו/סיפורים (רוצים לפרסם כאן ס י פ ו ר י ם ? ראשית – קראו את ה כ ל ל י ם)
אז…
טוב, חשבתי, למה לא לאפשר להעלות לפורום קבצים? אני מתכוונת לתמונות או אנימציות שיוכלו להתאים. מה דעתך? ומה דעת שאר המשתתפים בפורום? -
Boojieמשתתף
לא שאני חושבת שהכתיבה מושלמת, אבל בהחלט ניכר שיפור בכתיבה. מצד שני, הרעיון, לטעמי, נדוש מאד. אפילו היה סיפור עם רעיון דומה בתחרות הסיפורים, אבל גם אם לא, די אם נזכיר את רעיון העולם כמיתוס של היינליין, ויותר מזה – את האלים בעולם הדיסק של פראצ'ט, שמשחקים בדמויות שמייצגות, למעשה, את גורלם של אנשים אמיתיים. לטעמי, הרעיון הזה כבר מיצה את עצמו כליל.
-
????משתתף
מערכת הפורומים שעליה יושב פורום זה היא אינה של האגודה ועל כן כל החלטה אדמינסטרטיבית מבוצעת על ידי אנשים חיצוניים..
ולדעתי דווקא בשני הפורומים הללו אין צורך באפשרות להעלאת קבצים..
וטוב שאין, אחרת אנשים היו מתחילים להעלות כאן קבצי וורד ואני הייתי מתעצבן.. -
Boojieמשתתף
-
רעיהמשתתף
סליחה (על למנהל הפורום) ותודה
-
גל מבולבלמשתתף
אני לא זוכר איך היה קודם אבל אם זה שיפור,
אז הוא בהחלט לא מספיק, לדעתי.
לעניין הרעיון *אני* לא נתקלתי כל כך הרבה ברעיון
(אולי כי מלבד צבע הכשף לא קראתי אף ספר של פראצ'ט.
[עגבניות רקובות… עטלפים…פוקימון…])
חוץ מזה, *אף* רעיון מדבי/פנטסטי עדיין לא מיצה את עצמו לחלוטין.
תמיד יש את עניין הביצוע. -
שלמקומשתתף
אני חושב שהתכוות לפיסוק- הסיפור הזה פשוט צמא לפסיקים.
ומתי בדיוק המספר כותב אותו? מיד אחרי הקרב, כשהוא לא יודע מה יהיה? אחרי שפגש את השה"מ, כהוא כבר לא משתגע אלא יודע את האמת מאחורי הכל? מתי?
והרעיון אולי נדוש או לא, אבל הוא בהחלט ברור מאד, אפילו מוקדם מדי. כל מי ששמע על מו"ד יכול לנחש מה קורה כבר בפסקה השנייה, ואין לסיפור פואנטה פר-סה.
בכל מקרה, רעיון נדוש או לא, הטיפול בו הוא טוב מאד. דרך הצגת הרעיון היא חדשנית (לי לא זכור סיפור בו הדמות מגלה בעצמה את עצם היותה דמות), אבל הדרך.
ממך אודווין (בתור מישהו שסבל את נחת זרועו של שה"פ אינספור פעמים) ציפיתי ליותר.
-
שלמקומשתתף
היה זה לילה קודר וסוער
בו ינשוף כסוף התחיל לזמר
אך בינשוף פגע לו ברק
שאת נוצותיו למרחק רב זרק
ומאז יש פה אדם שאומר
נמאס כבר מלילה קודר וסוער -
???משתתף
תתלו אותי על העץ, אבל נתקלתי בספרים שבהם נכתב *גבוה* ולא גבה. וכמובן, אשמח אם תאירו את עיניי לסיבה שמשפטים ארוכים פוגמים בסיפור. אני מסכים כמעט עם כל ההערות.
לא ידעתי שכבר השתמשו במשחק תפקידים כמשל- הדבר הכי קרוב שנתקלתי בו היה משחק השחמט ב"עליסה מעבר למראה"(ממנו שאב כנראה פראצ'ט השראה למשחק "נחשים וסולמות" בעולם הדיסק- אותו משחק שהוזכר לעיל).
בנוגע לזמן הכתיבה, האיש כותב לפני מותו(אם לקרוא להפעלה מחדש מוות) והאותיות האחרונות נכתבות שנייה לפני מותו. -
Boojieמשתתף
ומתברר שכרגע אין במערכת הפורומים הזו אפשרות להוספת קובץ. אם האפשרות תתווסף, נבדוק את הנושא מחדש.
כרגע מה שאני יכולה להמליץ, למי שדחוף לו להציג כאן קובץ, בין אם כחלק מסיפור או כיצירה גראפית / מוזיקלית וכדומה, להעלות אותו לאתר פרטי או לאחד מהפורומים המיועדים למטרה זו (דוגמה לעניין הוא פורום "כל השאר" באורט, שמשמש להעלאת קבצים כדי להציג אותם במקומות אחרים), ולהציב כאן לינק ליצירה המדוברת. עם זאת, יש לקחת בחשבון שמכיוון שפורום זה מיועד בראש וראשונה לסיפורים, היחס ליצירות מולטימדיה יהיה סלחני פחות מאשר לסיפורים, כי במלא הכנות, אנחנו לא רוצים שאנשים יתחילו להציף את הפורום הזה עם טיוטות מצ'וקמקות, מה שבדרך כלל קורה, ולדחוק את רגליהם של הסיפורים. לפיכך יש להדגיש כאן שהודעות המקשרות ליצירות אמנות לא מספיק מושקעות יימחקו ללא רחם. וכמובן, אני חושבת שאין אפילו צורך לציין שמותר לפרסם כאן *רק* יצירות מקוריות של מציב ההודעה. -
Boojieמשתתף
קודם כל כי זה מאד דאוס אקס מאכינה – פתרון כל הבעיות, כל השאלות, כל התהיות, כל ההשגות באמירה "זה ככה כי הסופר/השה"מ החליט".
ושנית כי זה רעיון שמילא ששימש רבות במד"ב, ילדים משתמשים בו כל הזמן בסיפורים. זה מין רעיון כזה שאופייני לילדים.
אולי אף נושא לא שחוק לחלוטין, אבל נושאים שנעשה בהם שימוש רב מחייבים כשרון ממש גדול מצד הכותב – או נקודת ראות ממש מקורית וחדשנית – כדי שייצא משהו ראוי למאכל. אני, למשל, כתבתי פעם במכוון סיפור שהסתיים במילים "ואז התעוררתי". פשוט רציתי לראות אם אני יכולה לכתוב סיפור שיהיה בעל ערך כלשהו ושמסתיים בקלישאה הגדולה מכולן. יצא סיפור חביב, לעניות דעתי – לא גאוני אבל גם לא עד כדי כך קלישאי. אבל בשביל צריך לחפור הרבה במוח כדי למצוא את נקודת ההשקפה החדשה והמקורית.
באשר לשיפור באיכות – מאז שאודווין החל לפרסם את סיפוריו כאן חל בהחלט שיפור באיכות הכתיבה שלו, ורואים שהוא משקיע יותר בבקרת איכות. לא, הוא עוד לא הגיע לשלמות, בהחלט, ועוד נשמע ביקורות קשות רבות מצד NY לפני שנוכל לומר כי הגענו אל המנוחה ואל הנחלה, אבל חייבים לתת קרדיט על שיפור. ניכר מהטקסט שהבנאדם לקח לפחות חלק מההערות שהוא קיבל כאן לתשומת לבו. -
רעיהמשתתף
באמת התכוונתי לפיסוק
-
רעיהמשתתף
רק לירות (סתםםםםםם)
-
רעיהמשתתף
תודה בכל אופן
-
יעלמשתתף
הוא פרסם קישור לסיפור אותו אחסן על שרת אחר. שם את יכולה להכניס אנימציה, צלילים וכיד הדמיון הטובה עליך ובמגבלות HTML (או FLASH למתקדמים שבינינו). את אפילו לא חייבת לדעת HTML, כי וורד עושה את זה בשבילך (שמירה בשם, ובחירה ב HTML למטה, ז"א, את מעצבת מסמך וורד ושומרת אותו כ HTML. את הקובץ מעלים לאתר).
את יכולה לקבל מקום בחינם בשרתים רבים בארץ ובעולם, נענע, וואלה, ואחרים. זה לא הרבה מקום, אבל מספיק בשביל דף אחד של סיפור. אם את לא יודעת איך מעלים, אז בדרך כלל יש במקומות האלה הוראות מפורטות, וזה ממש פשוט. אשמח לתת כל עזרה שתזדקקי לה.(דרך אגב, אם את במקרה כן יודעת את כל הדברים האלה, אל תעלבי מההסברים שלי, כי אני לא יודעת מה את יודעת).
-
יעלמשתתף
-
יעלמשתתף
ומאוד אהבתי את דרך ההצגה שלו. הרעיון כבר בוצע, אבל לא ראיתי אף פעם צורת הצגה שכזו.
לגבי שגיאות וכאלה, כבר העירו לך, אני לא אחזור. אולי כדאי לך לעבוד בצמוד עם מישהו שיודע עברית היטב, ושולט בדקדוק. תקבל ממנו תיקונים מספר פעמים, ומהר מאוד אתה תפנים את זה.
הבעיה עם משפטים ארוכים מדי היא לא רק שהם מסרבלים את הקריאה ומטשטשים את נושא המשפט, אלא הם גם יוצרים בעיות בפיסוק, ולעתים מסיטים את הנושא למקומות אליהם לא התכוון מעולם המחבר, שמן הסתם גם לא שם ליבו לכך שכתב משפט מאוד מאוד ארוך, מה עוד שבדרך כלל ניתן להכניס שלוש או אפילו ארבע נקודות בתוך משפט מאוד ארוך, וכך לפשט אותו ממערכת לא נורמלית של משפטים מרוכבים ומחוברים לכמה משפטים קצרים וברורים, ובא לציון גואל.
נכון שהמשפט למעלה מסורבל?
-
NYמשתתף
איני רוצה לחזור על הטענות הצודקות שהועלו כאן, אלא לספק לך מספר דוגמאות לכתיבה בעייתית ולתיקונים אפשריים:
1. "היתה לנו משימה בצד שהטיל עלינו מצביא המלך וזאת היתה סודית והוא אסר עלינו, כמובן, אפילו להגות אותה באוזני אחרים"
פרט לבעיות האיות הידועות (במקור) – "היתה" ולא "הייתה" וכו', המשפט ארוך, מסורבל ומבנהו שגוי. כמו כן, אם המשימה סודית, ברור כי אסור להגות אותה באזני אחרים – שאם לא כן לא היתה סודית. לכן ה-"אפילו" מיותר, אולי אף כל חלק המשפט העוסק בכך. איך נתן להביע את הרעיון בדרך אחרת? ובכן:
"מצביא המלך הטיל עלינו משימה מיוחדת, סודית."
זהו. קצר, פשוט ולעניין. לא אזני אחרים ולא ישבני שועלים.2. "היה עלינו ללוות אדם בעל חשיבות שמן ובעל שיער נסוך בשמנים וערמוני והוא היה לבוש כאחד מאיתנו למרות שהרגיז את כולנו בהערותיו הקטנוניות ולמרות הכול הצלחנו ללמוד לחבב אותו באותם שבועיים, אבל הוא מת, בגללי."
ו- ו- -ו! כמה אפשר? והוא היה והוא הלך והוא חשב והוא עצבן והוא מת והוא יאללה יאללה! מה עושים? *מחלקים ומבהירים*:
"הוטל עלינו ללוות אישיות חשובה זו או אחרת ולשמור עליה מכל פגע. היה זה אדם שמן, שיערו הערמוני נסוך בשמן. פרט לכך נראה כאחד מאיתנו ואף היה לבוש כך. למרות הערותיו הקטנוניות המעצבנות, למדנו לחבב אותו במהלך תריסר הימים של היכרותינו. אבל הוא מת. בגללי."
(לא מדהים, Mind You, אבל הרבה יותר טוב. לו היו עיתותי בידי, הייתי מפתח את דמותו של השמן הנ"ל)אולי אוסיף עוד דוגמאות בהמשך – כרגע אין לי כח…
-
Boojieמשתתף
כלומר, לכותב מתחיל באמת הייתי ממליצה להשתדל להתרגל לשימוש במשפטים קצרים.
א-ב-ל – חשוב לזכור שאצל סופר מנוסה אורך המשפטים הוא כלי נהדר לשנות את הקצב והאווירה של הסיפור. אפשר לראות אצל סופרים מוצלחים רבים איך בדף אחד המשפטים קצרים וקלילים, ובדף אחר המשפטים ארוכים וכבדים, וזה ממש משפיע על תחושת הקורא באותם דפים. אז אין לשכוח שאורך המשפטים הוא כלי כשלעצמו. -
Boojieמשתתף
שלמקו לא התנצל על "פה קבור הבוג'י", אז שאת תתנצלי על כך שחזרת על דברי? P-:
-
יעלמשתתף
אילו המשפטים הארוכים שלו היו בנויים כמו שצריך, אני מניחה שאף אחד לא היה מעיר.
-
???משתתף
למה שארחיב בדמותו של השמן? אפילו הלוחם לא גילה את זהותו עד אחרי המלחמה!
ושוב, תודה רבה על תשומת הלב. -
NYמשתתף
שים לב – *דמותו* של השמן, לא *זהותו*. בכלל – כדאי לך מאד להתחיל לחשוב במונחים של דמויות, לעבוד על דיאלוגים, לתת לנו ולעצמך להכיר את הנפשות הפועלות טוב יותר. אנסה להדגים:
*א.*
הוטל עלינו לשמור על אישיות חשובה, אדם שמן בעל שיער ערמוני ומשומן. חיבבנו אותו, למרות הכל, אבל הוא מת. בגללי.*ב.*
אדמונד השמן היה בלתי נסבל. כולנו חיבבנו אותו.
"סרחון של חיילים," היה אומר, ואגברט שלנו, הילד, היה מעווה פניו וממשש את חרבו המשוננת. הילד היה כותב שירה בסתר, בלילות, אך למזלו אדמונד לא גילה זאת.
"היום אסתפק בברווז ממולא אחד, אם אפשר. בחמאה," נהג השמן לצוות בנעימות לנוכח צנימי הקרב המתועבים שלנו. בארף, שראה יותר קרבות מנשים והתגאה בכך, היה נוהג להשמיע קול הפלצה גס לנוכח דברים אלה. לאדמונד הדבר לא שינה כלל.
"איזו הפגנה איומה של חוסר טעם בביגוד," הסביר לכל המעוניין לשמוע. הוא עצמו נראה, כמובן, כבלון נפוח עטוי עדיים ומשומן שיער. אני אשאר בשריון העור שלי, תודה רבה.
ובכן, לאחר שבועיים שכאלה היינו כולנו עשויים יפה יפה ומוכנים להתחיל לבעבע, למרות חיבתנו העזה לשמן וללהגו, אלא שדוקא אז בחר לו זה האחרון להתפגר ופטר אותנו מנוכחותו._שעורי בית:_
1. איזו גרסה גורמת לקורא להסתקרן באשר לגורל הדמויות?
2. איזו גרסה יכולה לגרום לקורא להזדהות עם הנפשות הפועלות?
3. איזו גרסה מעניינת יותר לקריאה? -
???משתתף
אם להגיד את האמת , גם אתה לא ממש כתבתה משהו טוב, הדמויות נעשו מעצבנות, לא אמיתיות ,SORRY
אבל דוגמה יפה -
???משתתף
-
-
מאתתגובות