- This topic has 5 תגובות, 4 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, חודש 1 by
.
-
תגובות
-
-
המראה מתחילה להסדק.
בזמן שהוא בוהה בה נוצר סדק במשטח הגביש השומר על הדבר שבפנים. הסדק הוא זעיר שבזעירים, אך הצופה יודע שזו ההתחלה, והוא קורא לעזרה. קריאתו הרמה מהדהדת בכל הבית, אך איש מהישנים שם אינו שומע.
הקריאה מתגברת ומתגברת, מחלחלת אל החוץ הקר. איש אינו שומע, איש אינו נענה לאזעקה.
הסדק במראה גדל, מעמיק ומתרחב. הצופה בוהה בזוועה אך אינו יכול למוש ממקומו.
כל שהוא יכול לעשות זה לזעוק.
בתוך הבית התעוררו כבר האנשים, אך גם הם אינם יכולים להושיע. הם ניגשים למראה שבלב הבית, ודמות כל אחד מהם משתקפת כשבורה בכדור הסדוק. הם מצרפים את זעקתם לזעקתו של הצופה, והפעם נקלטת הזעקה בבית אחר, משם נשלח גשוש לתקן את הנזק.
לפני שהגשוש מגיע אל לב הבית ואל המראה, הוא עובר בכל הבית, מסתכל מסביב ושובר חפצים בתנועות בלתי זהירות.
הגשוש מגיע לכדור ומצפה אותו בשכבת גביש נוספת, אוטם את הסדקים, שחלקם כבר כמעט הגיעו לליבה. כשהכדור הוא שוב מראה בלתי חדירה, הגשוש יוצא.
הזעקה פסקה כבר מזמן. שקט בבית, ורק נפש המקום נשארת כלואה בתוך המראה. -
לא יודעת אם הבנתי אותך.
מה אני חושבת שהבנתי:
עולם עתידני/דימיוני.
בכל בית יש מראה כדורית, שבתוכה כלוא משהו. (המשפט האחרון גם לא ברור לי: האם "נפש המקום" זה הכינוי של מה שכלוא בפנים, או שזה רק משפט מטאפורי כזה?)
יש "צופה", שתפקידו להשגיח (?) על המראה ולקרוא לעזרה אם היא מתחילה להסדק.
יש גשושים, שמתקנים את המראות שמתחילות להסדק.
הכל נראה כמכוון למנוע ממה שכלוא בפנים להשתחרר.מה לא הצלחתי להבין:
*מה בדיוק כלוא בפנים, ולמה?*
למה כל כך מפחדים מהאפשרות שזה ישתחרר?אני יכולה להעלות כל מיני רעיונות לתשובות.
נגיד: "נפש המקום" = נפשותיהם של האנשים הגרים בבית. בעולם העתידני לנפש אין מקום, ולכן מחזיקים את הנפשות כלואות.
או: "נפש המקום" = איזו ישות אלוהית ("המקום" זה גם כינוי לאלוהים ביהדות).אבל הרעיונות האלו לא ממש מבוססים על משהו שכתוב בסיפור, ואפשר להעלות גם אחרים באותה מידה.
העניין הזה הוא לב הסיפור, ולכן לדעתי צריך פה קצת יותר רמזים. -
-
-
כמו שאמרו קודמי, הסיפור חסר משמעות מוגדרת. ניתן להבין ממנו אלף ואחד פירושים, אבל המטרה בכתיבה היא להעביר את אותו פירוש – המסר – שהכותב רוצה להעביר, מכיוון שלכתוב משהו שיכול להתפרש באלפי דרכים הוא דבר קל מאוד. אז מה שחסר בסיפור הזה הוא הרקע (למה יש כדור, מה תפקידו, מי שולט בגשושים, מי הם דרי הבית וכו'), והמשמעות של כל פרט (שלא חייבת לבוא במפורש – אבל אי אפשר להשאיר את העניין לדמיונו של הקורא, אחרת הקורא לא היה טורח לקרוא את הסיפור והיה מדמיין לעצמו מה שבא לו)
דבר אחר בסיפור שהפריע לי מעט – הוא נוגע בגבול הקלישאתיות. אני מתכוון לכך שהעצמים המתוארים בו הינם עצמים שהשתמשו בהם כבר המון פעמים ולפי מה שאני רואה, המטרה של הסופר היתה כנראה אותה מטרה שהיתה בשימושים הקודמים. לדוגמא המראה הסדוקה – קלישאה חמודה מאוד שניתן בהחלט לשים אותה בתוך סיפור מלא ומפורט בתור כלי להעברת המסר של חומת המגן הנפרצת או שינוי הצורה שבה מסתכל האדם על עצמו, אבל כשהיא באה במרכז הסיפור, ובכן השתמשו בזה כבר בסרט טומי של להקת the who וזה סרט מאוד מאוד ישן. (ויש עוד מספיק דוגמאות). כמו כן השימוש במילה גשוש צרמה לי במקצת – לדעתי עדיף לתאר את אותו הגשוש ואפילו בשתי מלים כדי שגם קוראים שחדשים לתחום המד"ב והפנטזיה יבינו במה מדובר.
וזהו
מקווה שעזרתי
לילה טוב -
כלומר – אם נסתכל על הסיפור כפשוטו, אין כאן כלום: לא עלילה, לא דמויות, לא רקע, ולמרבה הצער גם לא קצה קצהו של עניין.
ומה אם נבחר בגישת הדרש?
נקבל את אותה תוצאה בדיוק. הרי בכל טקסט שהוא נתן למצוא פירושים מורכבים כלשהם, בדרך כלל כאלה שלא עלו על דעתו של המחבר כלל וכלל. מקרה זה אינו יוצא מן הכלל. במקרה הקיצוני הטוב ביותר נתן, אולי, להסיק כי מדובר כאן בקלישאה כבדה.בקיצור – חזרה לשולחן השרטוט. בפעם הבאה יש לזכור: רעיון *מקורי*, *דמויות*, *עלילה*, *רקע*, *עניין*.
-
