- This topic has 18 תגובות, 8 משתתפים, and was last updated לפני 23 שנים by
.
-
תגובות
-
-
זהו הסיפור השלישי שכתבתי בחיים, אז הוא עשוי להיות קצת רחק מהשלמות (דרך ביטוי – כל דבר הוא די רחוק מהשלמות), ולכן אשמח לקבל הצעות, הערות, הארות וכו'. אני לא פרופסור לגאולוגיה. אם טעיתי בעומקים של כדה"א, אשמח לקבל תיקון.
27.6.01
פרופסור אריק נובל הלך בינות לקהל המריע, מניף את זרועותיו, זה היה אחד מהאירועים הגדולים וההיסטריים בהיסטוריה כולה.
הוא המשיך לצעוד ונכנס לתוך המעלית, נתן נשיקת פרידה לאשתו, בדק שהכל מוכן, סגר את הדלת, והתחיל לרדת.*~_המעלית_~*
הוא ירד, ירד וירד. נשארו לו עוד כ- 7,000 ק"מ לרדת למרכז, ועוד כ- 7,000 ק"מ לעלות בכיוון השני. הוא ירד, ירד וירד. הוא כבר בעומק ק"מ, וממשיך לרדת.
היה עדיף לקרוא ל"מעלית" – "מורידית" כי יכלה לזוז רק בכיוון אחד – למטה. אבל צריך להתחשב בכך שאחרי שהיא תעבור את המרכז היא תתחיל לעלות – כי ישתנה כוח המשיכה של כדור הארץ לכוון ההפוך. וחוץ מזה – זה השם המסורתי.הוא ממשיך לרדת ולרדת – חמישה ק"מ, עשרה ק"מ, והמעלית המשיכה לרדת בקצב הולך וגובר. החום בחוץ כבר היה מאד גבוה, אך בתוך המעלית שרר חום של עשרים וארבע מעלות צלסיוס בזכות מערכת הבידוד והקירור המתקדמת שהותקנה בגוף המעלית.
והוא המשיך לרדת, כבר מאה ק"מ, מאה חמישים ק"מ מתחת לפני האדמה. והמעלית המשיכה לחפור למטה. היא כבר בתוך המעטפת של כדור הארץ, תוך פינוי שלדים, אבנים וסלעים לצדדים. אריק נובל עסק ברגע זה בחישובים של מצבו, בהתייחס למפה, למוחו ולצג הנתונים, תוך אכילת ארוחת הצהרים שלקח מהמחסן הקטן שבקצה המעלית. המעלית הייתה קטנה, כ – 2 מטר על 2 מטר. בפינה אחת היתה מיטה קטנה , בצד השני ארון האיכסון, לצידו שולחן העבודה והצג, וכל השאר היה מכונות. הוא עבר בתוך מרבצי זהב, נפט, יהלומים, הכל עמוק באדמה.
הוא ירד וירד וירד. 500 ק"מ, 600 ק"מ, אפשר לשמוע את המעלית חופרת למטה בקצב מסחרר… אריק נובל התכונן כעת לישון. הוא הלך למיטתו, כיבה את כל המכשירים שלא צריכים לפעול, כדי לא לבזבז כוח מהגנרטור, ונרדם.
נובל התעורר לקול צפצוף חזק שהודיע "6500", "6500", הכוונה כמובן היתה העומק של המעלית וזה אומר שהוא כמעט הגיע. הוא הדליק את המכשירים וישב לשולחן העבודה, מחפש משהו בדפיו, עד שמצא את שחיפש. על הדף היתה כתובה התיאוריה שלו לגבי שהייה במרכז כדור הארץ. על פי השערתו, אדם הנמצא בדיוק במרכז ירחף באויר, מכיוון שהוא יהיה חלק מהנקודה שמושכת אותך עליה, ובמצב כזה כל תנועה למטה תהפוך את היוצרות. כעת הוא עמד לבדוק זאת.
נובל התבונן החוצה וראה מאגמה רותחת. הוא ידע שבחוץ הטמפרטורה גבוהה להחריד. המעלית החלה להאט. ברגע שיגיעו למרכז המעלית תעמוד למשך של כמחצית השעה בה תיבדק התיאוריה. נובל התחבר למכשירים שנועדו למדוד את מקומו ביחס למעלית ולכדור הארץ, דבר שהבטיח שהוא יהיה תמיד באמצע. הוא חיכה במתח, כשהמעלית האטה יותר ויותר עד שנעצרה…
לפתע חש אריק נובל קלילות. הוא הביא את המעלית עוד קצת למטה, ירד אתה, ולפתע נפל, נעצר שוב, הפעם מרחף באויר. בגלל הנפילה נזרק אריק לצד השני, ונפל לכיוון ההפוך. כך החלה תנועה סביבובית קלה סביב מרכז הכובד. התנועה הרגיעה את נובל, אך לא היה לו זמן להנאה שבדבר, והוא התחיל בודק את מצבו ולתאר אותו. נובל הדליק את הרשמקול והתחיל לדבר, מתאר בהתלהבות את מצבו, הרגשתו וכו'.
הזמן עבר ביעף וכעת המעלית החלה לעלות. "עכשיו זה קשה יותר", אמר לעצמו נובל, "עד עכשיו נעזרה המעלית בכוח הכובד, כעת עליה לצאת כנגדו". המנוע הראשי התחיל לפעול בנהמה, הם החלו לעלות. פתאום כל הדברים שהיו על הרצפה נפלו על התקרה,. רוב הדברים היו מחוברים ונשארו תלויים על התקרה החדשה. נובל הלך לאזור המכונות שהיה מהרצפה ועד לתקרה ולחץ על כפתור. בו ברגע חזרו החפצים והתהפכו כלפי מטה. החפצים היו מחוברים לקיר שהיה מעין עיגול מסתובב. כעת הם נחו במקום.
נובל סיים לכתוב מספר דברים על החוויה שעבר, והלך למיטה. עבורו היה זה אחת בלילה, אלא שלא היו שמיים לבדוק זאת. עכשיו הוא עושה דרכו חזרה מעלה, שם הוא יהפוך לאיש מפורסם בין חבריו המדענים ובכלל, אם יהיו להמצאתו יישומים בתחום התחבורה למשל…אבל ענין אחד שימח אותו במיוחד. "כעת", חשב לעצמו, "אין ספק". ונרדם.
ובאמת לא היה ספק.
-
צר לי, יותם, אך לדעתי הסיפור דורש שיפור רציני.
הרעיון נחמד – של מסע לבחון את התיאוריה (ולמה אתה טוען שהיא שלו? אאל"ט זו תיאוריה ידועה, אם כי לא זוכר היכן שמעתי אותה)
יש לך כמה שגיאות גיאולוגיות:
ראשית, רדיוס הארץ הוא בערך 6300, לא 7000. עובי הקליפה הוא רק כמה עשרות ק"מ, כך שמרבצי זהב, נפט וכו הוא לא ימצא בעומק של 150 ק"מ. בעומק של 500 ק"ב זו כבר לא ממש תהיה חפירה, אלא צלילה בתוך לבה.
המלצה – לפני שאתה מכניס נתונים מדעיים שאתה לא בטוח בהם, תעשה חיפוש קצר ברשת, גוגל למשל. לכתוב סיפור ואז להגיד "אבל אני בכלל לא בטוח בנתונים המדעיים שאני משתמש בהם בסיפור" זו לא צורה.מעלית של 2×2 מטר? והוא שם שם מיטה וארון ושולחן ומה עוד? צר לי אך זה נשמע מאוד, *מאוד* צפוף.
ממה עשויה המעלית הזו שהיא עומדת בחום של הליבה? חוץ מזה, בשביל לקרר, צריך מנגנון כדי לפלוט חום החוצה.
איך זה במעלית (לברין היה רעיון נחמד ב-sundiver)?עוד ניטפוקים קטנים – "חיטט בין דפיו" למה דפים? מה, אין מחשבים יותר? ולמה הוא צריך למצוא את הדף עם התיאוריה שלו? עכשיו זה הזמן לחפש שגיאות?
אם התקרה והרצפה התהפכו, ואני מניח שהמיטה היתה מחוברת לרצפה, אז איך הוא הלך לישון בדרך למעלה?ועכשיו לסיפור עצמו- משעמם! שוב, צר לי לומר זאת אבל זה ממש לא מעניין – הוא יורד ויורד ויורד, מרחף לו חצי שעה וחוזר למעלה.
נו אז? אפילו הגיבור שלך משתעמם והולך לישון, עוד לפני שעבר אפילו עשירית מהדרך!
ומה הוא עורך מסע היסטורי למרכז כדור הארץ, בלי לערוך בדיקות כימיות/פיזיקליות מקיפות לאורך כל הדרך? כל מה שמעניין אותו זו התיאוריה שלו? איזה מן מדען הוא? -
-
בהתחשב בתיאוריה המוזרה שלו.
קצת פיזיקה של גוף קשיח: לשם פישוט המשוואות, מתייחסים לכדוה"א כאילו כל המסה שלו במרכז. זו, כמובן, שטות. אדם שיגיע למרכז כדוה"א אולי ירגיש תחושה של חוסר משקל, אבל לא כי הוא ימצא באיזור בלי כבידה- אלא מכיוון שהכבידה שתפעל עליו תהיה *שווה* מכל כיוון ותאזן אחת את השנייה. אבל בשביל זה יש ניסויים.
אבל אני מסכים עם גל- הפרטים המדעיים כל כך לא נכונים, שזה כבר בלתי אפשרי- ואני לא מתייחס לחוסר אפשרות לסספנד אלא לעובדה שהסיפור לא נכון בעולם שלו. והסיפור עצמו? הוא לא סיפור. ז"א, כאן באמת מדובר בסיטואציה אחת, שאותה באמת ניתן לצמצם למשפט אחד: "מסע למרכז כדוה"א". ז'ול וורן אולי עשה את זה לא נכון טכנולוגית, אבל הוא לפחות עשה את זה עם עלילה…
אל תבין את זה כאילו לא אהבתי את הסיפור. באמת לא אהבתי אותו, אבל זו לא הנקודה- הסיפור רע. בהצלחה בסיפורים הבאים.
-
תבוא מחר!!!
גמרתי לנסח תגובה מפורטת, והייתי הראשונה, ואז בזק בינלאומי החליטו שלא בא להם היום על שירות אינטרנט נורמלי, ולא הצלחתי לפרסם, ואפילו לא לשלוח לעצמי את התגובה באימייל. באסה. אז כשאני אגיע מחר לעבודה, ואם בזק בינלאומי תרצה, אז אני אשלח את התגובה, כי אין לי כוח לכתוב אותה שוב.
דרך אגב, משהו לא בסדר בפורום במצב עצים סגורים. לפעמים יש עצים שמקבלים בתור כותרת את הכותרת של אחת התגובות שלהם. כדאי אולי להתקשר לבחור שאחראי על הפורומים, ולבקש ממנו לבדוק את העניין. כשהייתי בעבודה קראו לעץ הזה "המעלית", ועכשיו קוראים לו (מצב עצים סגורים) "מדען מוזר מה" כמו ההודעה של שלמקו. זה נורא מבלבל.
-
-
-
קודם כל, ברוך הבא!
סחת'ן על הסיפור השלישי.
א. הרעיון מקורי. לפחות זה.
ב. אני רוצה להפנות אותך ללקסיקון טרקי סיטי, שהתפרסם כבר מזמן ב"בלי פאניקה" ואתמול התפרסם גם בעמוד הראשי של האתר הזה, ויש אליו הפניה גם מתוך כללי הפורום (כן, כן, מצאתי אותה, קונטרול ריפרש עשה את זה, כן…). כדאי לך לקרוא בעיון רב את המאמר, כי הוא יעזור לך רבות בעתיד.
ג. מעלית, כהגדרתה המקובלת, היא מתקן שמשמש להעלאה והורדה של נוסעים וציוד בתוך פיר או ציר מוכנים מראש. אי לכך, מסוק אינו יכול להחשב כמעלית, כי הוא אינו נע על ציר מובנה, למרות שהוא בהחלט עולה ויורד. לא הבנתי בדיוק מה הקטע של המעלית בסיפור שלך, אבל הבנתי שהיא לא נעה בתוך פיר מובנה. זאת אומרת, אף אחד לא חפר את הדרך למרכז כדור הארץ ובנה לה פיר מיוחד. הפורפסור שלך עשה הדרך בפעם הראשונה. אילו היה שם מישהו לפניו, לא היה טעם בניסוי.
התמונה הכי טובה שהצלחתי לקבל מהסיפור שלך היא של מכונת חפירה משוכללת, שחפרה את הדרך למרכז כדור הארץ תוך כדי ההתקדמות. אם זה כך, אז אי אפשר בשום פנים ואופן לקרוא לה מעלית. אני הייתי קוראת לזה "דחפורית" או משהו אחר כיד הדמיון הטובה עליך. השימוש במונח "מעלית", ובלי הסבר לידו מבלבל מאוד, וגורם לפספוס חלק גדול מהרעיון שלך.ד. אני מקווה שזה לא יגרום לך להתייאש, מאחר שאתה מתחיל וכל זה, אבל הסיפור פשוט לא מעניין במיוחד. אם תעיין בלקסיקון טרקי סיטי, תראה שם סעיף על סיפורים שהם בעצם סיור בתוך מכונה גדולה. זה בערך מה שיש בסיפור שלך. צריך להיות שם משהו ממש ממש מדהים כדי להחזיק סיפור, ואין את זה אצלך. פרופסור עשה ניסוי, והניסוי הצליח. הניסוי עצמו לא מרגש במיוחד, לפרופסור לא קרה כלום, לא חל אצלו איזה שינוי נפשי, אשתו לא התעלפה מדאגה, המעלית לא נתקעה במרכז כדור הארץ בגלל איזה אלמנט שהוא לא הביא בחשבון, הוא לא גילה את השטן מגחך אליו מתוך הלבה הרותחת, בקיצור, לא קרה שום דבר מעניין. בסיפור הבא חשוב קצת יותר על הפן העלילתי. הוא מאוד חשוב. כמו שנונין אמר כאן לא מזמן: "משהו צריך לקרות…"
ה. הסיפור כתוב לא רע, מושקע מאוד, ואין שגיאות כתיב (חולה רעה בפורום הזה, שלשמחתי אינה קיימת בסיפור שלך).
ו. מה הקטע של התאריך בהתחלה? זה התאריך שבו כתבת את זה, או התאריך שבו זה מתרחש? אם זה השני, אז האם זו שנת 2101?
בברכה, וכל הכבוד על ההשקעה,
יעל
נ"ב, נראה לי שאני הולכת לכתוב עכשיו סיפור אימה על היאוש התהומי של החיים ללא אימייל. יהיה מבוסס על קורותי האמיתיים אתמול.
-
-
-
-
הדברים שאמרתם לגבי הסיפור מתחלקים כרגע לשלוש קבוצות:
1. אלה שאני מסכים אתם.
2. אלה שאני מתקן.
3. שאלות שאני עונה עליהן.
תמצאו בתוך הדברים הבאים את מה שאתם אמרתם.
קודם כל תודה על העצות. רק שתדעו שהתאריך למעלה הוא מתי כתבתי את הסיפור. כתבתי את הסיפור הרבה לפני שראיתי את חוברת "טרקי סיטי", ולכן רוב עיצותיכם נכונות. בנוגע לדברים מדעיים, שימו לב שכתבתי _כ-_7000 ק"מ ולא רק 7000 ק"מ, וגם בנוגע לגובה הקרום, כתבתי _כבר_ במעטפת – זה לא אומר שהוא כרגע נכנס למעטפת. ולהזכירכם יש שיטת כתיבה של מ"ב שבהם לא נאמנים יותר מדי למדע עצמו וזה יותר "בדיוני" מאשר "מדע". אני יותראוהב לקרוא על גם "מדע" וגם "בדיוני", אבל זה מה שיוצא לי כשאני כותב.
אני חייב ללכת עכשיו, אז אני אמשיך להגיב בהמשך היום, או מחר…
-
במד"ב ניתן להמציא נתונים כאשר יש נתונים לא ידועים, ניתן לבצע ספקולציות כאשר הנתונים ידועים (להגיד שנכון, אבל..), אבל כאשר ישנם נתונים מדעיים מדויקים, בדוקים, נכונים, אי אפשר לסתור אותם ולהגיד "אני כותב בערך".
או במילים אחרות: מד"ב רך זה טוב ויפה וקביל, אבל ברגע שאתה מכניס נתונים- שיהיו ככל האפשר נכונים…
-
-
-
-
אני שמתי לב למוטיב חוזר בביקורת (במקרה) שכולם חושבים שהסיפור די משעמם. אני נאלץ אך ורק להסכים אתכם, כי כתיבת הסיפור הזה לא היתה מועמקת יותר מדי ובאה במיוחד כדי:
1. לשפר את רמת הכתיבה שלי (ובאמת אנשים אחרים אומרים שיש שיפור מהסיפור הראשון, ולאחר מכן השני).
2. כדי להעלות על כתב את התאוריה שמועברת בסיפורשכבר חשבתי עלה לפני הרבה זמן.
ועוד בנוגע לטענות מדעיות:
בנוגע לכך שהוא היה בתנועה סיבובית ולא נזרק מצד לצד או היה במקום – מכיוון שהוא בא עם תנועה מלפני זה, זה לא הגיוני שהוא לא יהיה בתנועה, ולמה שיזרק רק מצד לצד? אין בדיוק "למעלה" ו"למטה". (דבר זה משתנה עם מתייחסים למה שכתוב למטה).
בנוגע להחלשות איטית של כח המשיכה – נכון, הגיוני, לא חשבתי על זה, תודה.
ועוד פעם:
תודה על כל העצות! אשתדל ליישם אותם בפעם הבאה שאכתוב סיפור! -
כולנו כאן אוהבים סיפורים, וכולנו לא אוהבים (לעתים מתעבים) סיפורים רעים. אם נדמה לך כי הסיפור שאתה כותב משעמם, רע או לוקה בחסר – *אל תפרסם אותו כאן!*.
מתי לפרסם, אם כך? רק כאשר אתה *בטוח* כי הסיפור שכתבת הנו *פאר היצירה* – מרתק, חדשני, רהוט – פשוט *מושלם*. אנחנו, כמובן, נמצא בו מגרעות, סתירות ובעיות – כאלה שאתה לא ראית (לא בגלל איזה מום בך – פשוט מתוקף היותך כותב הסיפור, ועל כן – נטול אובייקטיביות).
בקיצור – כל עוד *אתה* מוצא מגרעות בסיפור, אל תפרסם אותו כאן. -
-
