- This topic has 14 תגובות, 8 משתתפים, and was last updated לפני 21 שנים, 9 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
אריק נהג, או שמא המכונית נהגה והוא – עדיין חצי חולם, חצי סוחט טיפות קפאין ממורד לשונו – סתם נוסע בה, סרוח על ההגה ומקווה שאף שוטר לא יבחין בו במצב זה. השעה היתה 2:15 לפנות בוקר, פחות מעשר דקות לאחר שהטלפון צלצל.
אריק היה בתורנות תמיכת לקוחות, והלקוח המסויים הזה, למרבה הצער, היה ביפן. לחברה שאריק עבד בה, "פתרונות אינטגרציה", היו לקוחות ברחבי העולם ומרביתם – כך נראה – לא התחשבו בשעות השינה של תושבי המדינה הקטנה במזרח התיכון. אריק היה עייף, מזיע, שיבה מוקדמת זרקה בשערו, ונראה היה כמי שעבר יותר מדי תורנויות תמיכה בזמן האחרון.
"הכל מתפרק" הוא מלמל לעצמו, בעודו נכנס לחניון השומם והחשוך של החברה, "חצי מה-QA הלכו הביתה, חצי מהפיתוח בדרך הביתה וכל השאר קוראים כל היום מודעות דרושים. ואני צריך לנקות אחרי כולם."
אריק נכנס לבניין, אמר שלום לשומר המנומנם, ועלה במעלית לקומה השלישית. אור דלק במשרד שלו. הוא הציץ פנימה וגילה את דודו, מנהל התמיכה השמנמן והמזוקן, יושב על קצה השולחן ומדפדף בערימת ניירות, אשר במבט מקרוב התגלו כתצלומי מסכים. "אהלן אריק", הוא אמר בקול עליז, כאילו היתה זו שעה נורמלית לחלוטין להיות במשרד. "היי דודו," לחש אריק וצנח לתוך כסאו, "מה קורה?"
"תסתכל מה זה" אמר דודו, "איזה הודעות שגיאה מוזרות. אני אומר לך, מאז שרספוטין עזב המחשבים השתגעו." רספוטין, כמובן, לא היה שמו האמיתי של המתכנת הרוסי המבריק והמשונה, שעבד אצלהם במשך שנה עד שפוטר לפני חודש. מעטים בחברה ידעו, או התעניינו בשמו האמיתי.
אריק היה אמנם בצוות של רספוטין, ובאופן רשמי היה אמור להכיר את הקוד שזה השאיר אחריו, אבל תאוריה לחוד ומעשה לחוד. אף אחד לא הצליח לתקשר עם רספוטין – להוציא באמצעות מסמכי אפיון טכניים מסובכים ומפורטים להחריד שהמתכנת הרוסי התעקש שכולם יכתבו עבורו. התוכנות שרספוטין כתב נותרו בגדר חור שחור במערך המוצרים של החברה, שאף אחד לא העז לנסות ולהתעמק בו.
"דברים מוזרים תמיד קורים" אמר אריק, "זה לא חדש. ממתי תוכנות מתנהגות בצורה נורמלית? מחשבים זה לא מדע מדויק, זה יותר כמו כישוף. תזרוק כמה חרדונים וקרפדות לסיר, ותראה אם זה עובד. אם לא, תוציא קרפדה, תוסיף יתוש, עד שהלקוח יהיה מרוצה."
"הוי קטן אמונה" גיחך דודו ונפנף ידו בביטול, "זה לא כישוף, אם כבר זו פסיכולוגיה. צריך להבין מה המחשב רוצה. לפעמים הוא כמו ילד קטן, צריך לתת לו איזו מתנה והוא יעשה מה שאתה רוצה. אתה יודע, לפעמים המחשב רוצה תוספת זכרון, או דיסק קשיח גדול יותר, סתם ככה. הוא לא באמת צריך את זה – כבר שנים שלמחשבים יש מספיק זכרון בשביל כל משימה מעשית – אבל אתה יודע איך זה, למחשב השכן כבר יש שני ג'יגהבייט, אז גם לו מגיע…"
אריק נאנח, ניגש לפינת הקפה של החדר והכין לעצמו קפה שחור חזק. "אז מה קרה הפעם?" הוא שאל.
"היפנים אומרים שכל התוכנות האחרות שלהם מתחילות להשתגע כשהמערכת שלנו עולה. הם שלחו צילומים של הודעות שגיאה שהתוכנות שלהם זורקות. הנה, למשל, תראה פה" דודו החזיק דף נייר מודפס קרוב מדי לפניו של אריק, "מערכת ההפעלה ביצעה פעולה לא חוקית בפניה לשרת ה- SMS. זה קורה רק כשהממשק SMS שלנו מתחבר." הוא שלף נייר נוסף: "יצירת קשר עם מנוי סלולרי מספר זה וזה נכשלה עקב חסימת ערוצים, גם זה – רק בזמן שהממשק עובד."
אריק ודודו הוסיפו לעבור על רשימת השגיאות, ובמשך מספר דקות מיינו את התדפיסים, כשלפתע צלצל הטלפון. דודו ענה, ומיד עבר לשוחח באנגלית. השיחה נסתיימה כעבור שניות מעטות של חילופי דברים קצרים. "תשמע אריק, העניינים מסתבכים. היפני אומר שאחד העובדים שלהם נכנס למסך ניהול-מערכת של רספוטין ונעלם."
"אתה בטוח שזה מה שהוא אמר?" שאל אריק בשעשוע, "האנגלית של היפנים קצת מצחיקה לפעמים."
"טוב, הוא לא אמר רספוטין כמובן", משך דודו בכתפיו, "זה אני הוספתי. אבל הוא אמר שהבנאדם נעלם."
"מה, ברח, כאילו?" שאל אריק, "אה הבנתי, הוא התכוון שהמסך נעלם. מה, הפלנו את השרת?"
"לא לא," אמר דודו, "הוא אמר שהבנאדם פשוט נעלם. נעלם באויר." המחשב של אריק צפצף. "זה בטח ממנו, ביקשתי ממנו שישלח את ההודעה שהמחשב נתן." הוא פתח את הדואר האלקטרוני, והשניים הביטו בתצלום המסך שהיה מצורף להודעה. דודו קרא את נוסח הודעת השגיאה בקול רם, מתרגם לעברית תוך כדי הקראה: "משתמש זה ביצע פעולה לא חוקית ועל כן הוצא מכלל שימוש. לתמיכה אנא פנו… מה זה? אריק, אתה ראית את ההודעה הזאת פעם?"
אריק הניד בראשו: "לא, אבל אין בעיה לבדוק את זה. בוא נפתח את הקוד של המסך הזה, נראה מה הולך שם." אריק הפעיל את תוכנת הפיתוח, נכנס לקובץ תוכנת ניהול המערכת של רספוטין, ופתח את קוד המקור של החלק שבו עלתה השגיאה. דודו הציץ מעבר לכתפו: "מה זה, סקריפט?"
"XSLT" ענה אריק, "רספוטין כל הזמן השתמש בזה. הוא מתעסק פה עם איזה גוש של XML… אבל אני לא מבין את התגים האלה… הוא המציא לעצמו איזה שפה, בחיי, רק אלוהים יבין מה הוא עשה פה."
"תן לראות. בוא'נה אריק, הבנאדם היה פסיכי לגמרי, לא השאיר שום הסברים, מה? איך נתנו לו לעזוב ככה? לא משנה. מה זה?" דודו הצביע על שורה משונה במיוחד בקוד ה- XML. "זה נראה כמו איזה שפה עתיקה… איך אתה קורא את זה, ביאלזבוב? בעל זבוב? מה, הבנאדם השתגע?"
השניים הביטו במסך בפליאה. גוש ה- XML הגדול שבסוף הקובץ היה מורכב רובו ככולו ממשפטים משונים במיוחד, שנראו כמו ערבוב של ארמית, לטינית ושמות של שדים מיתולוגיים ידועים. שמותיו השונים של השטן היו אף הם פזורים פה ושם, וכך גם מיני קללות עבריות וערביות והתייחסויות לנקמה, מוות וגיהנום.
"שילך לעזאזל רספוטין" אמר דודו, והפעם סופסוף נשמע עצבני במקצת, "ככה כותבים קוד? ככה לימדנו אותו? אני לא אתפלא אם בגלל זה פיטרו אותו."
אריק הנהן בהסכמה: "ממש טפשי. כל אחד יכול לפתוח דפדפן ולראות את הלחשים. הרי יש הנחיה של מחלקת אבטחת מידע שקובץ הלחשים חייב להיות מוצפן ונפרד מהקוד הראשי. וחוץ מזה, הרי אף אחד לא מכשף היום בלטינית וארמית, בקושי זיהיתי מה זה… כולם היום משתמשים בערכת הכישוף של מיקרוסופט, רק רספוטין הדפוק הזה היה חייב לעבוד כמו לפני מאה שנה. בוא דודו, קח לך כוס קפה. יש עוד לילה ארוך של תיקונים לפנינו."
-
נתחיל בכך שלא ממש הבנתי מה עניין הכישוף כאן – זה חלק מתהליך התכנות הרגיל בעולם המתואר?
אם זה כל מה שרצית לומר, אז חבל על כל ההקדמה הארוכה (כל מה שקודם לפסקה האחרונה
.
מה שאני מתכוון הוא שבסיפור מד"ב אני מצפה לא רק לרעיון (מתכנתים משתמשים בכישוף) אלא איך זה משפיע על הגיבור/חברה.
בסיפור הזה אין שום דבר כזה. יש כאן דיאלוג (שלקורא הממוצע כמוני, שלא מכיר את עולם המתכנתים, נשמע אותנטי למדי) בין שני מתכנתים שמתאר דיבאגינג של תוכנה שנכתבה ע"י רוסי מסתורי.
ואז אנחנו מגלים שבעצם אין כאן שום מסתורין – כישוף הוא דבר טבעי שמשתמשים בו באופן יומיומי בתכנות. ואז מה?
מיהו אותו רספוטין ולמה הוא השתמש בקוד ישן? מה החשיבות של זה, אם בכלל?
מה זו בכלל התוכנה הזו שעושים לה דיבאגינג? האם זה בכלל משנה מבחינת הרעיון שרצית להציג (לא נראה לי)?
האם העובדה שכישוף משמש מתכנתים הוא דבר ידוע או שזה סוד מקצועי של המתכנתים? איך זה משפיע על העולם?
כי מהתיאור שלך זה בדיוק, אבל בדיוק כמו העולם שלנו.דרושה כאן מחשבה מעמיקה כדי לפתח את הרעיון (הנחמד כשלעצמו) לכדי סיפור ממשי.
-
-
(עיין בלקסיקון טרקי סיטי).
השפה והדיאלוגים מאוד אמינים, ועל זה מגיע לך כל הכבוד – גם על השימוש בשמות ומקומות ישראליים, וגם על ז'רגון התכנות. בעצם על הז'רגון לא מגיע לך קרדיט, כי השתמשת בז'רגון הקיים ובטכנולוגיות הקיימות, וזו לא חוכמה
. אז כן, בתור מתכנת השתעשעתי לקרוא את זה.אבל זה ממש לא מספיק. הרעיון לא מספיק בשביל להחזיק סיפור שכזה – זה פרגמנט משעשע, סיפור gag, בדיחונת. לא סיפור מד"ב רציני (שלא תבין לא נכון: גם סיפור מד"ב הומוריסטי הוא "רציני" במידת המקצועיות שלו). אם כל החידוש שלך משמש את הפואנטה ואותה בלבד, אזי זה איננו סיפור מד"ב או פנטזיה, אלא פשוט סיפור פואנטה סוריאליסטי – שזה לא רע כשלעצמו, אבל זו ליגה אחרת ממה שנחשב כמד"ב, כך שמי שקורא את הסיפור בציפייה למד"ב מתאכזב. בעצם, מי שקורא את הסיפור בציפייה ל"סיפור" מתאכזב. כי זה לא.
עוד דבר שהפריע לי הוא הניסוח בסוף – אין מה לעשות, מתכנתים ישראלים לא מדברים עברית. "כל אחד יכול לפתוח בראוזר ולראות… יש הנחיה ברורה של אבטחת מידע שהספלבוק יהיה נפרד מהקוד הראשי… כולם היום עובדים עם וויצ'קראפט סטודיו של מייקרוסופט, רק רספוטין הדפוק הזה היה חייב לעבוד כמו לפני מאה שנה" – זה יהיה דומה יותר למה שאפשר לצפות לו. מצד שני, זה עוד יותר לא מובן למי שאיננו מתכנת, ובכלל, אנגלית לא עוברת טוב בטקסט כתוב. זו בעיה שקשה מאוד לפתור, ולפעמים עדיף פשוט ללכת מסביבה. הסוף שלך מתמודד עם זה לא רע, אבל לא טוב מספיק, כך שזה עדיין צורם.
יש לי הרושם שאם תחליט לכתוב סיפור רציני, ולא סיפורון, התוצאה עלולה להפתיע את שנינו לטובה. למה שלא תנסה?
-
בסך הכל אין לי הרבה מה לחדש, כי אני מסכימה עם הביקורת של קודמי.
באופן כללי קראתי, הרגשתי שאני מתחילה להתעניין ולהסתקרן, ואז קצת צחקתי מהבדיחה שבסוף ו…זהו. הפער בין מה שאתה בונה בסיפור לסופו האנקדוטי הוא בעייתי ביותר.
דוקא שועשעתי, אבל בשביל זה באמת לא היה צריך את כל ההתחלה הארוכה.
(זה: "אאאאאא ד" לא?)נראה לי שכדאי לך לגייס את הרעיונות שלך, להתאמץ ולכתוב סיפור אמיתי, עם בשר ועצמות וניחוח מעורר תיאבון. משהו שנשאר בקיבה גם אחרי הקריאה.
או בקיצור: מי רצח את רספוטין פלסקוג? -
הסיפור לא כ"כ רע. בוסרי, מבולבל ויותר מדי עמוס בשפה מקצועית, אבל עדין סביר. ראיתי קטסטרופות יותר גדולות.
בקיצור, כמו שהציעו למעלה – רכז כוחותיך וכתוב משהו שהוא יותר מהלצה מעורפלת. רק מילת אזהרה: אל תתרכז בקטע הזה של כישוף ותכנות. למיטב ידיעתי כבר יצא ספר שלם על הפואנטה הזאת, שכחתי את שמו. מישהו זוכר?
דרך אגב, דווקא אהבתי את העברית. בתור מי שכן עובד בתחום, ה"אנגרית" כבר עלתה לי על כל העצבים. -
-
-
בתור איש תוכנה אני מסכים עם הסיפור ולא עם המבקרים…
אמנם עדיין אין למקרוסופט "ממשק כשפים" אבל
"כל טכנולוגיה מתקדמת מספיק נראית כמו כישוף למי שלא מבין אותה"
ו XML הוא דוגמה נהדרת להשבעות ולחשים מודרניים.הבעיה היחידה עם הסיפור שהוא "בדיחה פרטית" – רק מי שבעסק יודע
עד כמה זה בדיוק , אבל בדיוק , כך !
אני ממליץ לפרסם אותו בפורומים של אנשי תוכנה -
יש שני תחומים עיקריים בהם הסיפור לוקה: הצגת הרעיון והשימוש בשפה מקצועית.
א. הצגת הרעיון: אם הרעיון היחיד בסיפור הוא זה הנוגע לתכנות-כישוף וכו', הרי שרובו של שאר הסיפור מיותר. סיפור פואנטה, ראוי לו שיגיע אליה בדרך הקצרה ביותר האפשרית. כמו כן, כפי שהעירו למעלה, בדרך כלל הצגת הרעיון ותו לא היא בעייתית. כדאי מאד לעסוק גם בהשלכות, אחרת אין הרבה טעם.
ב. השימוש בשפה מקצועית: נכון, רבים מהכותבים כאן עוסקים במדה זו או אחרת בתקצועות המחשב. עדיין, בבואך לכתוב סיפור, אינך יכול בשום פנים ואופן להסתמך על ידע קודם של הקוראים בתחום ספציפי. הגיבורים שלך יכולים לדבר טכנו-באבל, אבל כל מרכיב בעל חשיבות לסיפור עצמו *חייב* להיות מוסבר. אם צריך להיות תכנת כדי להנות מהסיפור – החמצת את המטרה. בסיפור שכאן, למשל, אפשר בקלות לוותר על כל המילים הבאות: QA, סקריפט, שרת SMS, ממשק SMS ו-SMS בכלל, XSLT, XML וכל ראשי התיבות למיניהם. החוכמה האמיתית היא לא להפגין ידע בתחום עליו אתה כותב, אלא להעביר את הידע הנ"ל באופן ברור גם למי שלא עוסק בו.
(גילוי נאות: גם אני מתפרנס מתכנות. פויה.) -
מכרי מתחלקים לאלה שמתכנתים וקוראים מד"ב, ואלה שלא זה ולא זה… ולכן יכולתי רק לתת למתכנתים לקרוא את זה, ציפיתי וקיבלתי ממכם ביקורת בהקשר רחב יותר, ועל כך התודה לכל המגיבים.
אני כמובן מודע לכך שזה סיפור פואנטה, קצר, השתדלתי לא למרוח אותו יותר מדי, אלא רק להתקדם לעיקר, אולי לזרוק איזה רד הרינג או שניים בדרך ואיזה (כמו שאמרו) רמז קטן.
האמת שבשבת בבוקר הסיפור צנח לי לתוך המוח, בשלמותו, ולא נותר לי אלא לכתוב אותו… במצב כזה, הביקורת העצמית די מצומצמת… אז שוב, תודה.
דווקא יש לי כמה דברים יותר רציניים, כמה חבל שנמחק לי הדיסק ואני צריך לכתוב אותם שוב מהתדפיסים… מקווה לחזור אליכם בקרוב עם משהו יותר מעניין.
-
-
המילים שאמרת שאפשר לוותר עליהן מופיעות בתור טכנובאבל. הרי המשמעות האמיתית שלהן לא קשורה בכלל לסיפור. האם אתה יוצא כנגד השימוש בטכנובאבל שאינו באבל? או שמא האנגלית היא הבעיה כאן? בכל מקרה, לדעתי בלי הטכנו-לא-באבל הזה הסיפור היה מאבד הרבה מהאמינות שלו, ולעומת זאת, גם הקורא השולט ברזי ה-XSLT וגם הקורא שבכלל לא יודע שיש דבר כזה מרוויחים מהשימוש בהן. מה שכן, כפי שאמרתי, הכותב לא מקבל על זה קרדיט. כפי שאומרים אצלנו בז'רגון, זה פקטורי-צ'יט על חשבון נקודות.
-
-
-
