הינשוף הלבן

[גדעון באומהורן]

בזמן העתיק, הבתולי, שבו טרם הכתימה ספירת השנים את הזמן בפצע הוודאות, חיה לה בבדידות אישה נבונה. היא גרה ביער גדול – סבוך ושוקק חיים. ידידים וידידות רבים היו לה בין שוכני היער, והיא הכירה את שביליו ונתיביו כמו את החריצים על כף ידה. עיסוקים רבים היו לה – יש שהייתה רושמת רשימות מדפים שהייתה טווה מהעלים הגדולים, יש שהייתה רוקמת בחוטים וקולעת בקש, ויש שהייתה שרה וחיות היער היו מתאספות מסביבה ומאזינות.
השנים חלפו להן ואיתן חלפה רוחה של אותה אישה בודדה אך מאושרת מן העולם. חלפה אך הותירה את חותמה שהוא זעיר אך רב משמעות. על ערש דווי כאשר שכבה במיטתה הקטנה וכל חיות היער מסביבה, רכנה לעברן והעבירה מבטה על כולן באהבה. עיניה נעצרו לבסוף על הינשוף הלבן. הציפור נופפה קלות בכנפיה ונעמדה על יד ראשה של האישה הזקנה שחייכה אליה בחום.
"בקשה גדולה לי אלייך" לחשה. "התבטיח למלא אותה?"
הינשוף הביט בה בעיניו הגדולות והעגולות בצפייה.
"אני סומכת עלייך" לחשה שוב בחיוך. "בקשתי היא שתשמור על חפצי." היא העבירה מבטה על תכולתו של החדר שהיה עמוס לעייפה. "עשה אותם מיוחדים למעני" מלמלה. "למען לא יעברו מן העולם כחפצים סתם. תן להם…" היא נחנקה.
"תן להם אישיות". היא עצמה את עיניה וחיות היער יצאו כולן מבקתת העץ הקטנה מלבד הינשוף.

חלפו ימים ושבועות והינשוף עדיין היה יושב על יד הזקנה ומתבונן בעיניה העצומות. יושב היה ומהרהר בדבריה של הזקנה שאהב חוכך שוב ושוב בדעתו במוחו הקטן. לבסוף קם והחל להתעופף בחדר. התעופף אנה ואנה ונקר קלות את החפצים שבחדר. סרט, סדק, ואף שבר קלות. לבסוף משסיים התעופף החוצה מהחלון ונסק מעלה מעלה אל מחוץ ליער הגדול. הוא ידע עתה את מלאכתו והיה להוט לעשותה.

מאותו יום אין עוד חפצים מושלמים בעולם. כל רהיט, ציור, וצעצוע מקבלים אישיות ואופי משלהם. רב האנשים בעולם לא אוהבים זאת. הם אוהבים את חפציהם קרים ומושלמים. אנשים אלה ברגע שבא אותו ינשוף לביתם מנסים לשווא לגרש אותו. המוכשרים שבהם יכולים אף להחזיק בחפץ מסוים זמן רב מאוד ולמכור אותו אחר כך בכסף רב לאנשים אחרים שמתעניינים בחפצים מושלמים. הראה להם צעצוע שבור שאתה מאוהב בו והם יצחקו בפרצופך הנבוך.
אין מנוס מנקירותיו של הינשוף. יש שאוהבים אותו ויש שמתעבים אותו, אך אין דרך להימלט ממנו. במוקדם או במאוחר מתדפקות כנפיו הצחורות על דלתותיו של כל אדם.

[shif29]

חסר לי משהו בפתיחה ומשהו בהמשך לפתיחה שהיא הסיפור.

סיפור כזה מסופר לרוב כתשובה לשאלה או לאור מקרה.
חסר לסיפור הזה הקשר רחב יותר.

מעבר לזה, חסרה התמקדות בחפץ אחד שעליו יסופר.

יש לך נטיה לכיוון האגדה, זה יופי, אבל אני חושבת שכדאי שתברר עוד טיפה את המתכונת של האגדה כדי לבסס לך תבנית סיפורית נכונה. אחת או שבע.

דוגמא: הבובה האהובה על ביתי הקטנה נשברה. והיא סרבה להינחם. אמרתי לה שזה דבר טוב ורק אז הסכימה להביט בי.
איך זה יכול להיות? שאלה.
ואז סיפרתי לה את סיפורו של הינשוף הלבן…

וכו'.

בהמשך, יכולה הילדה (אתה מבין שזו רק דוגמא נכון?) לתהות לגבי הבובה שלה. מן הסתם ביקר כאן הינשוף הלבן, אצלנו בבית! אבל מתי?
אולי כשישנת, אמרתי לה. כשכולנו ישנו. ודאי נכנס מחלון המטבח,
נכון, כי הוא תמיד פתוח! מיהרה להגיד.

והשאלות המתבקשות: ומה הוא עשה לפני זה? ואחר כך לאן הוא הולך? והיזכרות שלחברה טובה שלה נפל ספל והידית נשברה לו בדיוק לפני שבוע, וכל כך הרבה רעיונות ופרטים. אין לזה סוף, כי הרעיון – גדול.

ואולי, לסיום: הילדה מחליטה לשים פיתיון לינשוף הלבן, בובה חדשה ומושלמת, ממש ליד החלון, כדי לראות אותו מגיע.
היא נשארה ערה כל הלילה, זה היה קשה מאוד, סיפרה לי אחר כך. כל הזמן חשבתי שנרדמתי, ובגלל זה אני לא בטוחה בדיוק, שמעתי משק כנפיים, שמעתי צליל מוזר, וראיתי עיניים חכמות הכי חכמות שראיתי בחיים.
והינה. עמדנו שנינו ליד אדן החלון, שם הבובה ישובה הייתה, על רגל אחת.

***

זוכר את הדיירים מאחורי השעון? גם זה רעיון שאולי התחיל בשרבוט כמו זה שלך ותראה לאן זה הגיע.

אם תפתח ותוסיף ציורים יש לך פוטנציאל לסיפור ילדים קסום ומצליח.
רק לפתוח, לפרט..

בהצלחה….

[NY]

א. פורום זה מוקדש לסיפורי מד"ב ופנטסיה. סיפורך שנמחק זה עתה (הצב), ללא קשר לטיבו, אינו שייך לז'אנרים אלה. אבקשך להמנע מפרסום סיפורים שכאלה כאן.
ב. קרא בבקשה את כללי הפורום: גרסה מתוקנת של סיפור תפורסם מתחתיו, ולא כפתיל חדש.
ג. הפורום מיועד לסיפורים חדשים, לא כאלה ששכבו במגרה יותר משנה. מדוע? כיוון שהוא מיועד לאנשים שכותבים *עכשיו*, ולמתן ביקורת על סיפור שנכתב *זה עתה* כדי לשפר את הסיפור *הבא*.
ד. מסיבה זו בדיוק אבקש לא לפרסם יותר מסיפור אחד בו זמנית.

[מאת]

תגובות