- This topic has 12 תגובות, 7 משתתפים, and was last updated לפני 23 שנים, 3 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
הטורפים
האור באולם המלך ריצד בצהבהבות קלה.
משרת זריז הוסיף חומר בערה והלהבה זינקה בתאבה כלפי מעלה.
האולם התגלה במלוא הדרו.המלך, זאגראס, ישב לו בכס, כתר המלכות מעטר את ראשו
ולגופו גלימת ארגמן.
לצידו, במושב נמוך, ישבו מלכתו, צנומה קטנה ושקטה.
זאגראס תופף בעצבנות על מעקה כסאו.
מחוץ לארמון, וביתר הממלכה, נשבו רוחות עזות ושלג מקפיע נשר מן השמיים.
הטבע הקר זלג רתח בזעם.
איש לא העז להציב את כף רגלו, או כל איבר אחר,
מחוץ לחומו המלטף של הארמון.זאגראס ידע כי רוב תושבי הממלכה נתונים תחת שילטון
של קור וקרח, אך הוא השתדל לשכוח והתייחס לכך בביטול.
מדיניותו האישית מנעה ממנו להטריד עצמו בנושאים כגון אלו.דאגתו הראשונית, ביום זה, היתה לגורלו שלו.
וכעת חשק בבידור. . .
"הביאו בפני את מספרי הסיפורים" מחא הוא בכפיו.
אנשי חצר, שרים משפיעים, מקורבי כס בעלי ממון,
רכוש או שניהם, התאספו באולם, נהנים מן החום
המפשיר, ממגשי מזון, משובח, חם ומהביל אשר הוגשו בנדיבות, ומיין עוקצני בגביעי הבדולח.ליצן מגוחך, עטוף בחליפת פעמונים ציצניים, הופיע בפניהם.
הוא ליהטט בכדורים, תאר בדיחות והשפיל עצמו בנסיונות
שווא לזכות בחיבת הקהל."ראיתי, שמעתי, עייפתי" יבב המלך וסימן לשומריו ללוות את המוקיון אל מחוץ לשערי הארמון.
"האין איש המסוגל לשעשני ? " הוא שאל בקול מתגרה
והביט אל עבר שר החצר שמהר להשפיל מבט."יש, מלכי " נשמע קול צרוד.
גבר בשנות העשרים המאוחרות לחייו צעד מתוך הקהל והושיט את ידיו אל עבר האש החמה.
"הוא אינו בין המוזמנים" זעק שר החצר " תפסו את ה מסתנן""המתינו" אמר ברוגע זארגראס " המשיך, צעיר"
הזר קרב קלות וכרא ברך.
זאגראס הבחין בפנים צרובות ומצולקות, אך יפות."בן ארץ זו אני" פתח המספר בדברים "אך בילדותי הופרדתי מהורי ונותרתי לבדי, שוטטתי רבות בין ארצות שונות ואנשים משונים"
"אמור לי,צעיר" שאל המלך " האם בנדודיך הרבים נתקלת
במקום יפה כארצנו ? או במלך מיטיב ונדיב שכמותי ?""מעולם לא" השיב "בכל דרכי ובכל אשר ראיתי, אין דבר
אשר אינו מחוויר לעומת יופינו שלנו, ארץ ההרים הלבנים והאגמים הקפואים""המשך" שמח המלך.
"בין המקומות להם קראתי בית, היתה היבשת הדרומית,
אפריקה. זהו מקום בו קופחת השמש על פני תושבים שחורים, חיות ומפלצות.
התושבים פרמיטיבים והם חיים בבקתות קש, צדים את מזונם
בעזרת חצים וחניתות. העולם הנאור זר להם"אכן אומללים" העיר זארגוס "חסרי תרבות
והאמת רחוקה מהם""אכן כן ,מלכי, ובעודי משוטט במישורי היבשת השחורה,
יצורים רבים פגשתי, אך אף לא אחד מהם מלכותי כאריה,
קיסר החיות.
רעמתו עשירה ושעירה, ככתר פרא, רב און הוא וחזק.
חיה זו סועדת היא על כל בעל בשר ועצם.
אני. . . ,איש ממלכתנו, מצאתי עצמי נימלט מאימת הטורף.""אריה ? אחריך ? הם אינם בררנים במיוחד " געה המלך
והחצר כולה הצטרפה לצחוקו המתגלגל.המספר הביט סביב והמתין לשוכח צלילי הצחוק.
"לא ,מלכי, את מפלטי מצאתי במערה אותה גיליתי חבויה
בין צוקי הר גבוה. משם צפיתי בסוואנה כולה, בג'ירפות
מלכחות עלי ענפים תמירים, פילים ענקיים, ארוכי חדק,
קרני שיש חדים מפיהם. . .
אך האריות הקסימוני מכל.
ממערתי צפיתי בהם, מרותק.
כיצד רודפי שב אל מתחמו, אל הלביאות והגורים, ומתקבל בליקוקים"המספר הפסיק את דבריו ונטל פיסת בשר ממגש פנוי
והמשיך."מידי יום חזרתי, צידת מזון, פירות ומשקה, נשאתי עימי ומן
הזריחה ועד עלות השחר השקפתי ממקומי על הטורפים
הנוראיים.
למדתי את דרכם ואורך חייהם.
כשבט הם, צדים יחדיו וחולקים את קורבנותיהם, כבוד הם מעניקים לבכיר מהם, האריה כמלך אמיתי הוא,
הלביאות בחיילות ושפחות כאחד והגורים, זרעי מלך מהלכים.
כך הם חיים,
חורצים דיני חיים ומוות על פי תחושות תאבון או שובע.
אימת הסוואנה הם "אמר ונגס בבשר שבידו.
כאשר לועס, הוא שב לספר, פולט חלקיקים מפיו המלא."יום אחד, נקלע לו אריה נוסף למישור, התעלם הוא מניחוחות
הבעלות, קרא תגר בקול על הבעל השולט. . .
שני האריות נאבקו כאלים, טלפיים הונפו וניבים ננעצו
אך כאשר שכח האבק היה זה האריה הזר שנותר שואג.
ידידי המובס, זה אשר ביקש לאכלני, נסוג כשהוא פצוע ומדמם,
גאוותו נעלמה,
מושפל זנב וכפוף ראש הוא צלע וברח ומאז לא ראיתיו.
חושש אני כי הצבועים מילאו את קיבתם בתוכנו
של מלכם לשעבר."פראיים, חתולים אכזריים" זעק זאגראס והחצר כאיש אחד,
הנהנו והסכימו."כן,מלכי, אכזריים כחיות אחרות" אמר והמשיך
" אותו זכר צעיר כבש ביזע ודם את המישור.
הלביאות התפרסו סביבו בכניעה, רכנו כמציעות עצמן. . .
אותו אריה, אולם, נותר חושף שיניים, את גורי קודמו הוא רצח ואכל.
גורים זעירים צייצו לרחמים בעוד הוא טובח, כפותיו סותרות
לראשיהם הקטנטנים ורוח חיים לא נותרה בהם. . .
זכור לי כי כאשר סיים, ודם פעוטות ניגר מפיו,
הבחין בגור נוסף, מעט גדול מאחיו אך חסר ישע כמותם.
כאכול שיגעון הוא תקף, מלתעותיו נגסו בגב הגור והניפו
הרחק,
הגור אשר גופו נפער ועור גבו נקרע מעליו, חשוף וחלש
מן הנחות שביונקים, הוא נותר למות בין שיחים ועצים,
משכנם של אוכלי הנבלות.האריה הותירו לגסיסה איטית ושב אל ביתו החדש.
הוא הטיל את מימיו סביב, הד שאגותיו הידהד באוזני כל
חי.
זימזום החיים השוקקים בסוואנה פסק למשמע נהמות
השליט וידעו כל השותים מאגם המים,
כל המעופפים ומלכחי העשב,
ידעו כולם, כי צייד חדש משחר לו במישור. . .
לאחר מכן פנה אל הנקבות ובטקס מרתוני הוא הוכיח את
זכריותו. . . הוא הפרה נקבות מיוחמות במשך ימים
והלביאות לגמו את זרעו של רוצח ילדיהם בשקיקה.חודשים לאחר מכן שרץ המישור בצאצאים טריים
וכבדי הליכה אותם טיפחו הלביאות באהבה "אנשי החצר פסקו מכל שעשוע.
כל אוזן כוונה למספר הסיפורים.
"בדיה יפה היא" סיכם המלך
"אך הבל הוא זו להאמין כי יצורים ללא בינה
יבינו ערכים של כבוד, סדר ומשפחה.
אין הם נעלים כאדם, מלאך על פני האדמה.
סיפורים מוזרים אלו, אך מוצאים חן הם בעני""האוכל להמשיך, מלך יקר ?" שאל המספר
"המשך" נופף המלך בידיו.
"את אפריקה עזבתי, למזרח נדדתי, שם פלאים רבים ראיתי,
וכאשר שבעתי מצעידות ונדודים, חפצתי לשוב.
בדרכי חזרה שוב חלפתי באותה ארץ איומה ושוב
היכתה בי השמש.
יד עלומה כיוונה אותי בדרכי, מופתע, מצאתי עצמי עומד
ומזהה את המקום אליו נקלעתי.
היתה זו המערה בין הצוקים.
עץ חרוב גדל במקום, המקום בו נהגתי להשליך גרעיני
פירות כאשר בהיתי בדרמת הפרא.
שוב השקפתי ממעל.שנים מספר חלפו אך את השליט הזקן זיהיתי, הלביאות
סביבו ודור חדש של צאצאים השתעשע בין הגבעולים. . .היה זה הגורל, ללא ספק, שהביאני לשם, לאותה מערה
באותו זמן קדוש כמעט.מן המרחק ראיתיו, חיה נוספת טפחה על פני הקרקע
והבריחה את נוברי האדמה.
עיניו צרות, צהובות ונחושות.
עדר זברות נס מפניו אך הוא שתק והתעלם מן הטרף הקל.
חלף הוא בין העדרים, אדיר מראה.
רעמתו מתנפנפת ככתר גדול האריות.
שיניו השיבו לשמש את עוז אורה.
שרירים עבים בלטו בתנועותיו.כל זאת נסתר ממני בשניות בהם ראיתיו לראשונה.
במבטי וזכרוני נחקק סימן אחד בלבד.
צלקת מכוערת, ללא כל שיער, קישטה את אורך גבו.
אותה פיסת בשר שנקרעה עד מראה עצם, נרפאה כליל.היה זה הגור שהפך לאדון.
חסר הישע גדל והפך לתפארת מינו, לאימת כל הצופה בו.
הוא שב, לנקום.הלביאות קיבלו את פניו בחשיפת שיניים.
כדמויות מיתולוגיות עמדו זה מול זה, המלך והטוען לכתר.
אפר הם הסיטו ברקיעות רגליהם.
שאגתם הקפיאה את דמי, ובעוד אני בוהה, זינקו הטיטאנים.הקרב היה אלים ומהיר.
ענני האבק התפזרו.המלך הזקן עמד, רב הוד, הוא ביקש לנהום
אך כוחו אזל לו והוא השתרע על גבו, לא יכל לנוס יותר.
דימם הוא שלוליות.
הטוען לכתר קרב אליו ונעץ ניבים חדים בבטנו.
הגופה חדלה מנוע, מאוחר יותר, הפכה היא לפגר אכול.הבן החוזר התקבל כעת בברכה.
לביאות צעירות וזקנות נשבעו לו אמונים.
את הגורים, חלקם אחיו למחצה, טרף.
אחר טיהור השטח לא נותר גור.
יבבותיהם נחנקו לחלוטין. . .
הכפיר ירש את ממלכת אביו""סיפור יפה סיפרת" חייך המלך "קר בחוץ, חמם את ליבי בבדיונות נוספים"
"אכן סיפורים רבים לי,מלכי" אמר המספר
"התרצה להאזין ליפה מכולם ?" שאל"בהחלט, ספר , וזכה לגמולות רבים"
"אשמח לעשות זאת" אמר ונטל חרב מאחד השומרים
"אספר לך על חכם סיני שלימדני את שיטת הסיוף "הוא החל להניף את החרב ברהבתנות , קהל החצר
שבוי היה בתנועתיו, אפופות חן ומלאות מיומנות."שימושים רבים לחרב עבור אנשים רבים עוד יותר
אך רק אופן אחד נאמן לאופיה"הוא הניפה עתה מעל לראשו.
"המשך, מהו שימוש אמיתי זה ?" סוקרן זאגראס.
מספר הסיפורים נע כרוח
, הלהב הונף וננעץ בלב המלך,
פילח את עצמותיו והגיח מתוך גבו."הרג" אמר המספר.
שומרים הקיפוהו, כלי נשקם שלופים, שר החצר בראשם.
"שבתי, מלכי, ונקמתי" לחש המספר אל המלך שחייו
חומקים.
חירחר זאגראס, כרוצה אומר דבר מה, אך בטרם ביסס
מילים בלשונו, צנחה גולגלתו והוא מת.
המספר שלף את החרב ,המגואלת בדם, מן הפגר המלכותי,
והשליכה אל רצפת האבן המרוצפת.
טיפות דם ניטפו ממנה."שבתי" הוא קרא בקול עז אל החצר.
"בנו של טנטלוס אני ויורשו האמיתי, על כך תעיד אימי"
והוא הפנה אצבע אל עבר המלכה ההמומה.
ממושבה קמה וקרבה, על פניו הביטה ויד מהססת
ליטפה את פרצופו.
"בני" מלמלה ונפלה לרגליו."זאגראס רצח את אבי, אחי ואחיותי, כנער בודד חמקתי
משליחיו ויצאתי אל העולם כנמלט""הרימו את נשקכם" פקד שר החצר " מדוע נקבל אותך ביננו
כבן מלוכה ולא כמתנקש שדינו תלייה ? ""תלו אותי, אך בכל הממלכה לא תמצאו אדם ראוי ממני
לשאת את כתר אבי.
נדדתי רבות, חכמה צברתי, ממיטב המלמדים.
מיומנות לוחם ועדינות המספר. . .
מה יעניקו לכם יושבי כריות נוצות האווז ?
רודפי הפרוצות הזולות וגומעי סעודות השומן ?
אני. . . בידו הכח לצעוד ולהצעיד את הממלכה לעידן חדש.
כמלך חזק וחכם אמלוך ואמיט עושר על כולכם. . .
האצילים ויושבי הביקתות.
אני הוא החזון הטוב שבין העתידות " קרא בקול.שר החצר כרע ברך, את נשקו הניח וכך עשו השומרים.
החצר כולה כרעה.
"יחי המלך" נשמעה תרועה מתלהבת, אך בודדה ,
מקצה האולם.
"יחי המלך" הריעו כולם.הוא ישב על כסאו, אימו לצידו.
היום הוכתר.
ראשו שקע בהרהורים.
הטוב האדם מן הבהמה ?
הנעלה הוא מן הנחות שביצורים ?
האם חיה הוא בעצמו ?זאת לא ידע ולא השיב.
שר החצר קרב אליו
המלך שאל " האם ביצעת את פקודתי ? ""כן, מלכי,אספתי את כולם, האם לשלוח אותם לגלות ?"
חשב המלך וענה
"לא, רוצה אני שימותו, עד האחרון שבהם,
רוצה אני לראות ולספור את גוויות ילדי הנחש"אימו הסתירה דמעה שקופה
"לא אימי, על נא תתעצבי או הזילי דמעות " ניחם אותה
"בנך יושב, כראוי, על כסא אביו. . .
ואיש לא יקום מן החשכה ויתבע ממנו נקמה"כך אמר, וניצוץ חיית הפרא נראה בשולי עיניו.
-
-
-
אנטר אחרי כל שורה זה לא סגנון. אנטר אחרי כל שורה זה *טעות*. בכתיבה, שורות מתארגנות לפיסקאות, כשהן נמשכות ברצף זו אחר זו עד סוף הפיסקה. אחרי פיסקה שמים אנטר. אחרי שורה – לא. צורת כתיבה כשלך היא מקוטעת, מעצבנת, ולא ידידותית. ולא מקובל עלי שאתה לא מתייחס להערות שמעירים לך. אנשים מעירים לך הערה נכונה מאד – קח אותה בבקשה לתשומת לבך ותקן את דרכיך הנלוזות. סיפור בפורום הזה צריך להיות מושקע וידידותי לקורא, ולא לאלץ את הקורא להתאמץ, ואנא קרא את כללי הפורום אם אתה לא מאמין לי.
תודה מראש. -
-
-
צהריים טובים ילדים !
שים לב !
בסיפורים בקודמים השתמשתי בפונט של 22
בסיפור הנוכחי ( אותו לא ראו הקוראים ) היה זה פונט של 12
בשניהם כתבתי על סיום העמוד כ ל ו מ ר מאחר והפונט של הפורם המכובד אחיד שני המקרים השורות בסיפור החדש ארוכות יותר.מה עוד ? פיסקאות ? מרווחים ? תשווה בין הסיפורים ( רק מבט או שניים ) ותגיד שאין הבדל
אם אין אז אני משלם לאגודה את משכורת אוגוסט ובכך משלש את תקציבה לעשור הקרוב.סימנת אותי ,ילד, תן לציבור לשפוט !!!!
-
-
-
-
יכול להיות שאתה לא יודע איך עובדים עם מעבד תמלילים? ככה זה נראה לי לפי התגובות שלך. "השתמשתי בפונט אחר ולכן השורות ארוכות יותר"?
גם אם הסמן הגיע לסוף השורה שאתה רואה על המסך, זה לא אומר שהגיע הזמן ללחוץ על ENTER, אלא זה אומר שממשיכים בהקלדה, ומניחים למעבד להוריד לבד את השורות. אם אתה משתמש במעבד שאינו עושה את זה, אז אנא עבור להשתמש ב note pad, שמסופק בחינם עם ווינדוס, וכן עושה את זה.זה הרושם שקיבלתי מהתגובה שלך, ואם פרשתי אותה לא נכון, אז התעלם ממה שכתבתי.
-
ואם הסיפור מתרחש בכדור הארץ אחריי שואה גרעינית ????
או אם תדמיינו דרקונים וחדי קרן במקום אריות וכפירים ????למי שלא הבין אני מדבר ב ה ו מ ו ר ( חחחח ? לא ? סליחה )
אני מודה לכולם ומבטיח ( להשתדל ) להתנהג יפה להבא.
ל NY , בכנס הבא אני אגרור אותך לסימטה ויראה לך איפה לוחצים ENTER ואיפה SPACE
( ולפני שתימחוק אותי, גם זה נאמר בהומור, הביקורת שלך עזרה לי מאוד. תודה ) -
אנטר בסוף משפט זה הלך רוח, או שהנקודה לא מספיקה בעיניך. ההמלצה שלי – צא מזה!
אולי תנסה לכתוב בלי הפסקות בכלל. תמלא דפים על גבי דפים. בלי רווח דרמתי. תן קרדיט לקוראים שלך שידעו להפסיק (אפילו לקחת נשימה) בסוף המשפט.
אח"כ תבדוק איפה צריך לחלק את הכתוב לפסקאות.
ולפעמים כדאי לשמוע בעצת אחרים, אפילו אם היא נשמעת ביקורתית במיוחד (כיתת יורים נשמע לי קצת מוגזם, אבל אני מבינה מהיכן זה הופיע). ואחרי הכל, אתה נמצא בסביבה אוהדת. כדאי לזכור גם את זה.
בהצלחה.
-
