החתונה

[snake]

*** רק לא טבעת ***

סילבנה ארתורו, נשארה רווקה בעל כורחה, מסיבה אחת פשוטה ומדהימה – ביום בו תתחתן, יהיה זה היום בו תמות.
היו לה קלפי טארוט קטנים ברוחב של ציפורן וחצי, עשויים מעור פרה טהורה, מוקשים בחומצת שקד, והמשורטטים בידיה היצירתיות, צבועים בשישה צבעים בסיסים, המהווים צבעי יסוד בספקטרום החיים המגובש באסקולת הארקנה הקטנה.

אז הייתה לה יכולת.
היה לה כוח מוזר, קצר טווח אבל חזק בצורה מפתיעה, עד כי הגורל עצמו, נתקף בחילה ובלבול, ולא יכל להתמודד עם ראיית העתיד, שיכלה לנתב בן המשעולים הכי פתלתלים, על רצף אין סופי של עיוותי גורל.
והיא התפרסמה, בחורה צעירה, בחורה עשירה, עם תרמיל גב קטן, הנעה על פני הגלובס, וקוטפת מליוני דולרים, לחשבונות בנקים הפזורים בעולם.

ב 11 במאי 2005, היא עמדה בטרמינל בנמל אורלי בפריז, מערבבת את החבילה הקטנה, ופורסת מספר קלפים על כף ידה.
הסידור נראה גרוע, ושוב פתחה סידור חדש.
היא נגשה לדלפק, וביקשה שדרוג למחלקת עסקים.
עם קבלת הכרטיס, פתחה סידור נוסף, תוך כדי הליכה לכיוון דוכן הספרים, ומשמצא חן בעיניה מה שראתה, חייכה לעצמה וסגרה את החפיסה טומנת אותה במטפחת כותנה כחולה, עמוק בתוך התיק.

לאחר חיטוט במדפים, נראה כי מוכר הספרים, גבר כבן 35 הבנוי היטב, ניגש ושאל בחיוך אם יוכל לעזור.
היא הסמיקה קלות, חייכה באומץ וסקרה אותו מכף רגל ועד ראש.
הוא נראה טוב לעזאזל! מסוג הגברים שאפשר להתאהב בהם – מסוג הגברים שיוכלו להובילה לחופה, ומשם לגורלה המר.
היא דחתה אותו בנימוס, ובלב חמוץ ובכי קצר בלב, נעה לכיוון דלפק היוצאים.

אומרים כי אוסקר דורנטיני הוא האיש הכי מסוכן בניו יורק.
אומרים כי הוא הכוכב העולה בתחום הסמים הקשים בניו יורק. וזה היה רק קצה המזלג, המגלה קרחון אדיר של רוע, ותיעוב כלפי האנושות.
היא ניצבה מול מגדל המגורים המאובטח, ופרסה את הקלפים.
הכי טוב לפרוס, זמן קצר לפני הארוע. היא פרסה את הקלפים, וראתה מזל גרוע. מייד עלתה למונית, חזרה למלון, ומשם התקשרה להודיע, שלא מוצא חן בעיניה מקום המפגש. הם קבעו אחר הצהרים, בפארק, והיא הגיעה חצי שעה לפני הזמן, הפעם, מייד לאחר הפריסה, התקשרה אליו ישירות והודיעה כי היא תיתן לו הזדמנות אחרונה, בטרם תעלם.
הוא כעס וקילל, אבל זה לא השפיע עליה – בפריסה מהירה היא ראתה כיצד קלפי המוות נעלמים מהעתיד.
כשנפגשו, הוא כבר היה משוכנע שהיא יודעת הכל עליו. הוא ביקש לדעת, אם כדאי לו להיכנס לעסקה חדשה עם ברון סמים מקולומביה, והיא בתמורה ביקשה 5 מליון דולר תמורת המידע.
הוא נבח בזעם, וניסה להתמקח, הבטיח חצי מליון אחרי העיסקה.
אחרי דקות של סירובים ואיומים, הוא עלה למליון דולר.
אז היא עצרה אותו ואמרה לו שימתין – פרסה במהירות את החבילה והנהנה בחיוך.
" אני מוכנה להמר על 5 מליון דולר, שיופקדו על שמי, עם יכולת הסבה שלך, למשך יומיים. אם לא תהיה לא מרוצה, ונראה לך שהמחיר לא הוגן, פשוט תוכל לבטל את ההמרה לשמי "
אוסקר לא כל כך הבין בהתחלה ואט אט, היא הסבירה, ובסופו של דבר חייך חיוך רע והסכים.
היא אמרה " עכשיו תבצע המרה ", וסימנה לו על הקלפים.
הוא לקח את הפתק הקטן עליו היה מספר חשבון בנק בברזיל, ולחש בטלפון.
היא פרסה במהירות ואמרה " לא הכל הופקד "
הוא חייך " רציתי רק לבדוק, הנה אני מסיים "
אכן בפריסה נוספת הכל מסודר. היא הזמינה כוס תה, והציצה בשעון. אחרי עשר דקות, ביצעה פריסה נוספת, ואמרה " OK מר אוסקר, לפי הגורל – העסקה תהיה טובה.. מוצלחת מכל עסקה בעבר "
הוא היה מרוצה והלך. בעודו נע לכיוון המכונית, כבר חייג למנהל הכספים שלו לביטול העברה, אלא שכדור פילח את ליבו, והוא דמם.

אז סילבנה הייתה עשירה בעוד 5 מליון דולר.
החיים היו יפים, בתרמיל גב, ובטיסות יוקרתיות לכל רחבי העולם. כמעט כל שבוע הייתה מתפנקת, ומידי פעם כשהטלפון צלצל, היה זה סימן לעוד כמה מליוני דולרים. היא לא דאגה לשומר, היא לא דאגה לבטחונה, הקלפים הגנו על כל צעד… רק שתישמר ולא תתחתן.
אבל היא לא אהבה את המסלול שקבע הגורל, וכמו כל אלתור, שינוי, ומשחק בקורי המזל, היא ניסתה לשנות את גורלה.
היא רצתה כמו כולן, טבעת נישואין.
אבל הגורל, אותו אחד היושב ורוקם, רוקם ופורם, מסבך את האין סוף, במשחק לא ברור – כן אותו אחד הנקרא גורל, לא אהב את סילבנה. הגורל החליט להקדיש לסילבנה היפה, תשומת לב ראויה.
יריבה כמוה, לא נתקל מעולם.

*** לקראת חתונה ***

כמו שכבר, ידוע ונכתב בכוכבים, הרי שסילבנה תמות ביום חתונתה, ואחראי יהיה לכך הגורל עצמו – כן אותה ישות ברורה ומוכרת, השולטת בבני האדם, מאז יסוד עמודי עולם.
לגורל נמאס מסילוונה, וסילוונה צחקה.
הגורל ניסה להתחכם, אולם סילוונה וקלפי הטרוט הקטנים שלה, שנחרטו בדם אבותיה הקדמונים, שיבשו כל מהלך שהגורל הציב בדרכה. באופן מתוחכם, ברור ומהיר הייתה מפלסת לה את דרכה בעולם, עם תיק גב קטן, מליוני דולרים, והיא חופשיה כמו דרור לנוע בעולם.

וכמו אישה גם היא רצתה.
וכמו אישה גם היא רצתה אהבה – אהבה נכספת, אהבה קטלנית.
מעל לכל, סילוונה רצתה להתחתן.

ליאון שטיין, יהודי צעיר שעבד בבורסה של סידני, הרגיש באותו יום מוזר. המספרים שרצו על המסך, נראו לו משעממים, אחרי ליל מחשבות עמוקות, הרגיש שמשהו השתבש. המצב הלך והחמיר לקראת הצהרים, ובארוחת הצהרים הוא הודיע לבוס שהוא הולך.
" קח חופשה !" פסק הבוס ונגס באפרסק.
ליאון סירב, הוא ידע שמשהו קרה.
כמו שכפאו שד, הוא הצליח לסגור הכל, עוד באותו יום.
המזל שיחק לו, ובעל הדירה הודיע שאם עד יום המחרת, יפנה את הדירה, הוא יוכל להכניס דייר חדש, ולא יחייבו בקנס.
גם בת דודתו שהגיע באופן פתאומי, ביקשה את אוסף התקליטים הישנים שלו, והבטיחה כי בתמורה תאחסן את כל הריהוט והחפצים במכולה, אצלה בחצר. ומזל משמיים, הטלפון שלה צרצר ועל הקו היה החבר החדש שלה שהיה בעל חברת הובלות. לא יאומן, אבל בשעה שמונה בערב, כל הציוד נעלם מהדירה, ובעל הדירה נראה מאוד מרוצה, כשחברת נקיון נכנסה לדירה לתת שיפוץ קל.
כבר באותו לילה שישן אצל דודתו, טייל הוא באינטרנט, ושוטט במדורי הנסיעות.
מודעה אחת צדה את עינו – נסיעה באוניית פאר להוואי, ולחוף המזרחי של ארה"ב.
המחיר היה סביר והוא הרים טלפון באמצע הלילה, להפתעתו ענה לו מנהל סוכנות נסיעות בסידני. המנהל הבהיר שיפנה בבוקר, וכמעט ניתק, כשלפתע הוא שאל " היכן אתה גר ?"
שניהם הופתעו שמנהל הסוכנות, גר ממש סמוך לדודתו וכי הוא ממש מכיר אותה. כך התפתחה השיחה, והמנהל בדק ומצא כי נשאר כרטיס אחרון, מישהו שביטל, לסוויטה בסיפון העליון. זה היה ממש מוזר, אבל העסקה נסגרה תוך חצי שעה, ולמחרת בצהרים, לאון ארז את המזוודות והפליג.

רגל השולחן נשברה, ומנורת הנחושת דפקה בקיר – היא נכנסה לשאול אם הכל בסדר.
אחרי חצי שעה, כשיצא להישען על המעקה, ראה אותה.
הוא לא היה הטיפוס שלה, היא ידעה, והתעלמה מהתחושות הרעות.
כך חלפה לה שעה, והוא מלהג על החופש, וההארה שהייתה לו. היא הופתעה מהפתיחות של הגבר שמלכתחילה נראה כאיש עסקים מרובע, עם שיער קצוץ, וקו לסת רופס. היא רצתה לשלוף את הקלפים ולבדוק, כשלפתע הוא חזר עם שתי כוסות היין " ממש במקרה, עבר כאן המלצר, עם היין המבוקש"
חשדה התחיל להתעורר, שהרי היא מכירה את תעתועי הגורל, ולא מן הנמנע שיש לה חשבון פתוח אצלו.
לכן, בלב כבד, ירדה לשירותים, משאירה אותו לבד, ופרסה את הקלפים.
לתדהמתה, הופיעה שם חתונה, כשטבעת נישואין גדולה מרחפת במעגל הפריסה.
היא עלתה מהורהרת וחולמת לסיפון, מציצה בו בהפתעה, ומנסה להבין, כיצד הגבר הבינוני הזה, יגרור אותה לחתונה.

*** החתונה ***

סילבנה התאהבה בו אחרי ארבעה ימים, וזה היה גורלה.
לילה אחרי שהפליגו מקבוצת איים, הישר לכיוון הוואי, היא עלתה למעלה, ממש לקצה. שם בין עשרות כסאות נטושים, ישבה היא והביטה לשמיים השחורים מלאי נצנוצי כוכבים.
היא בכתה, והתפללה לאלוהיה שיאפשר לה את מה שהשתוקקה תמיד.

היא התפללה במשך שעה, אח"כ פתחה את הקלפים והציצה בהם היטב. גניחה של הפתעה נשמעה בבירור, והפחידה זוג אוהבים שישב מהצד השני של הבריכה.
היא לא האמינה! מעגל החתונה היה פתוח ועתידה נראה מתמשך ללא קטיעה.
" את מרגישה טוב ? " התקרב אליה מישהו.
היא חייכה ואמרה " אני מאושרת "
ליתר ביטחון, ערבבה שוב את הקלפים, ושוב הכל נראה מעולה. שוב ערבוב ופריסה, ולאון נראה כפוסע לעתיד חדש.
ידיה רעדו, ודמעות אושר התגלגלו על הקלפים, תחת שמי הליל בפסיפיק. היא ירדה לפסז' החנויות שהיה סגור, חולפת לה בין המספרה, לחנויות הבגדים, וכמו מגנט התייצבה מול שמלת כלה לבנה, ומדהימה.
היא עמדה כך רבע שעה בלי לזוז, ולפתע נשמע קול מאחוריה, " גם אני ראיתי את השמלה. היא באמת מדהימה "

היא הסתערה על ליאון, מחבקת אותו חזק, ושותקת. גם כששכבו לישון, היא חשבה על החתונה, ולא נרדמה.
לאון נראה מתוק במיטה, והיא הזדחלה החוצה, מחייכת לקלפים, בודקת איך לממש את החתונה.

למחרת היום עסקו חמש דיילות, על האוניה בביצוע שיחות טלפון, למאות מוזמנים, מעשרות מקומות בעולם.
לו טנג מהונג קונג, בעל 20 מטוסי צ'ארטר מהמזרח, לקח על עצמו לארגן שלוש טיסות, מאוסטרליה, יפן ומתאילנד.
חברת צ'רטר גרמנית, הייתה אחראית על טיסות מאירופה וממזרח ארה"ב.
חברת ברזיליה, סיפקה איירבס 300 לאורחיה מהיבשת הדרומית.

היא לא חסכה בכלום, יותר מ 700 מוזמנים הבטיחו את בואם להוואי. שלושה מלונות מפוארים התחרו בניהם על האורחים, ועל ארוח החתונה, בסופו של דבר, הוחלט כי החתונה תתבצע על האוניה עצמה, בלב ים, כשגוייסו יותר ממאה שומרים, נהגים, ומלצרים, לטפל באורחים. נוסעי האוניה עצמם, יקבלו סיור חינם וכיבוד מלכותי מהזוג המאושר והעשיר.
ההתלהבות גדלה, כשברשימת המוזמנים היו שתי להקות רוק, וזמרת אוסטרלית שהחלה לכבוש את המצעדים…
אין צורך לפרט שהרי.. רשימת המפורסמים שהגיעה, הייתה ארוכה מאוד.

אז הכוכבים, ממעל בכו באושר, כשהרב והכומר, עמדו יחדיו תחת החופה, והחתן בטלית וכיפה לבנה, והכלה תחת הינומה לבנה, מתרגשת, ואז.. כשהכוס התנפצה, והם התנשקו בלהט… נמס לו האיפור ונמסו לבובותיהן של מאות רווקות על סיפון הספינה. הזיקוקים בקעו לשמיים, והצתטרפו בשאגה, לצצלי המארש הרוקריסטי כסאחיסטי, והאוסטרלים המגושמים שהגיעו מסידני, בחליפות שחורות, קרעו את צווארוני הקרטון, והתחילו להשתולל על רחבת הריקודים, לצד מליונרים חנוטים בחליפות פינגווין, ועניבות פרפר, שכל אחת מהן עלתה כמשכורת שלמה, של חברותיה שהגיעו מברזיל.

מאוחר, מאוחר בלילה, כשצוותי הניקוי, שטפו את שאריות החתונה, הם עלו למיטת הכלולות, ומימשו בפעם הראשונה את חובתם אחד לשני באהבה גמורה, עם טבעות נישואים מזהיבות ופשוטות.
הם נרדמו ביחד, יפים, עייפים ומאושרים.

בבוקר הוא התעורר וראה את סילבנה יושנת ומחייכת.
מחייכת באושר, חיוך אמיתי וברור.
רק אחרי דקה הבין שסילבנה מתה.

הוא ניסה להבין מה קרה, ונשאר חסר תשובות. גם כשקברו אותה בהוואי, הוא לא הבין איך בחורה צעירה ובריאה חוטפת שבץ מוחי ומתה בחיוך. למחרת הוא עלה שוב, לבד לקבר, ובכה שוב.
הוא רצה לשאול אותה – למה זה קרה ?
איך לעזאזל, הוא קיבל הכל, ופתאום זה נעלם.
ידו שוטטה בכיס המעיל ספורט, ומצאה שני קלפים קטנים של טארוט, רוחבם סנטימטר וחצי, והם נראים בדיוק כמו קלפי הספורט שאסף בילדותו,…. הוא הביט בקלף האיש התלוי, ובקלף של הנופל מהמגדל, שני קלפים שמראם היה מזעזע.
ליאון שטיין היה אחוז דיבוק בנערותו לאיסוף הקלפים ומשחק בהם. אפילו במשרדו החזיק חבילה מהם – ממש כמו קמע.
כל היום היה מערבבם, מגלגלם , ומקפיץ אותם בין אצבעותיו כמו קוסם.
לא תמצא מישהו מבוגר בכל אוסטרליה המסוגל ללהטט בקלפים של ס"מ וחצי כמו שלאון יכול. ולאון יכל לסחוב כל קלף מהחפיסה מבלי שאדם פשוט יבחין.
הוא הניח את הקלפים בקפדנות על המצבה, והניח אבן עליהם שלא יעופו.

" אני מצטער יקירתי שסחבתי לך אותם… פשוט לא אהבתי את המראה שלהם. שכחתי מזה, אהובתי… הנה הם… תחזירי אותם לחפיסה "
שוב נשרה דמעה, כשנזכר הוא בחיוך המאושר שלה.

[???]

מדהים, מרגש, ומהנה ביותר, התחושה הכללית שלי הייתה כאילו שילבו פה את הסגנון של פראצ'ט ואת של גיימן (קבל את זה כמחמאה)

רק נקודה אחת קטנה הפריעה לי…
למה שטיין? – השיוך המיידי של זה זה לשטן, וזו קלשאה נוראית… (ה"שטייןשטן" שהורס את חייה של הגיבורה הורג את הגיבורה…)

למרות זאת – נהנתי מאוד מהכתיבה, העברת את העלילה מצויין ופחות או יותר אפשר היה להבין מה הבעיה של "גורל" עם סילבנה…

[מאת]

תגובות