- This topic has 3 תגובות, 3 משתתפים, and was last updated לפני 18 שנים by
.
-
תגובות
-
-
החיה שבפנים
יום אחד הוא התעורר עם זנב, זנב יפה כזה, שחור ופרוותי עם קצה לבן. נורא רך ודק, רק שכמה שהוא לא ניסה, הוא לא הצליח לעצור מלהזיז אותו כל הזמן. הוא לא ידע מה לעשות, לא כל יום אנשים מגדלים זנב, הוא קם והתלבש ללכת לבית הספר, הוא ישאל את אמא שלו אחר כך מה לעשות איתו.
בית הספר עבר מהר, הוא היה עם חברים שלו, למזלו הזנב לא זז יותר מדי ואף אחד לא שם לב, רק שלא ממש היה לו נוח לשבת בשיעורים, כי הזנב הפריע.
הוא החליט לא לשאול את אמא שלו, הוא ילך לרופא במקום, אמא שלו יכלה להיכנס להיסטריה בקלות, והוא היה בטוח שהזנב הזה הוא לא משהוא רציני שצריך לדאוג בגללו.
הוא התקשר לרופא המשפחה שלו וקבע תור למחר, כשהמזכירה שאלה אותו מה הבעיה הוא ענה לה "בעיה אישית" והיא אמרה שהיא מבינה ושאין מה לדאוג, ושיבוא מחר בשלוש.
הוא הלך לישון וחלם הרבה חלומות על חלב.
יום למחרת כשהוא התעורר, הוא שם לב שיש לו אוזניים, חמודות וקטנות כאלו. הוא היה בטוח שבנות יחשבו שזה נורא סקסי, אז הוא לא דאג. הוא חשב שגם ככה יש לו היום רופא, שיסביר לו שהכל בסדר, ויביא לו אנטיביוטיקה, והכל יעבור. הוא חבש כובע, לכל מקרה, כדי שלא יחשבו שהוא מוזר והלך שוב לבית הספר.
בתור לרופא הוא ישב בין אישה זקנה ואמא עם ילדה קטנה, לזקנה היה ריח של בשר והוא שם לב שזה מגרה אותו קצת, מוזר, הוא הרי היה צמחוני. האמא נתנה לילדה שלה בקבוק עם חלב. כמה היה רוצה להיות במקום הילדה! עם החלב בפה. הוא ליקק את שפתיו וסילק את המחשבה מראשו. המזכירה יצאה וקראה לו.
הרופא התנהג מוזר, הוא קימט את פרצופו כשראה את הזנב ואת האוזניים ושאל בקול מעוצבן אם זו בדיחה. היה צריך להסביר לו שלא, זו לא בדיחה. הרופא נראה כלא מאמין, אבל אחרי שנגע בזנב ובאוזניים אמר שגם אם זו בדיחה, היא נורא משוכללת כי האוזניים והזנב זזים כאילו הם באמת חלק מגופו. הוא אמר לנער לא לדאוג ושהוא יחפש מקרים דומים בארצות אחרות, כי הוא היה בטוח שיש לזה הסבר ופתרון. הנער החליט לא לדאוג.
יום אחרי הוא התעורר עם ניבים חדים במיוחד ופרווה שחורה ונעימה על כל גופו, חוץ מכפות הידיים והרגליים.
הוא התלבש עם שרוולים ארוכים למרות שבחוץ היה 38 מעלות והחליט ללכת לבית הספר, אחרי הכל, הרופא אמר שימצא פתרון, אז אין סיבה לפספס בית ספר סתם, והפרצוף שלו עדיין נראה כרגיל.
הוא שתה שתי כוסות חלב לארוחת בוקר ויצא לבית הספר, אמא שלו נתנה בו מבט מוזר בגלל הבגדים ואמרה שחם בחוץ, אבל הוא משך בכתפיו ויצא.
בבית הספר היה משעמם, כרגיל. אז הוא העביר את השיעורים בחלומות על חלב ועל עכברים.
כשהוא חזר הביתה הוא החליט להתקשר לרופא ולשאול אם הוא מצא תשובה, הרופא ענה בקול מודאג שלא, הוא לא מצא, ושהוא רוצה שהוא יבוא היום אליו ב5.
הרופא אמר לא לדאוג, אז הוא לא דאג, הוא שתה עוד כוס חלב והלך אל הרופא.
הרופא קיבל אותו בפרצוף זועף ואמר לו להראות אם היו עוד שינויים, הנער הראה את הפרווה על גופו והרופא צילם את זה, כדי להראות לרופאים אחרים, הסביר, כי מקרה כזה נראה לו מוזר ביותר.
הנער שאל אם יש לרופא קצת חלב וחתיכת בשר כי היה רעב והרופא שלח את המזכירה בשביל הבקשה, המזכירה חזרה עם חתיכת דג מעולה ובקבוק חלב, הנער אכל את האוכל בשמחה ואמר תודה רבה והלך הביתה.
בלילה היה לו חלום מוזר על חתולות, הוא התעורר באמצע הלילה והרגיש שהוא צריך לצאת לטיול לילי, אבל בסוף החליט שהוא סתם יפחיד את אמא שלו ונשאר במיטה. הוא ניסה להדליק את האור אבל לא הצליח בגלל שידיו היו מוזרות, הוא החליט שיבדוק מה קרה להן בבוקר.
כשהתעורר, הוא ניסה לקום מהמיטה אבל היא נהייתה גבוהה מהרגיל והוא נפל, הוא התהפך באוויר מתוך אינסטינקט ונחת על הרגליים, הוא התקרב לדלת וקפץ על הידית, מזיז את הידית עם שתי רגליו הקדמיות ופותח את הדלת. הוא ירד במדרגות וכחכח את אפו במקרר, כדי להראות לאמא שלו שעמדה במטבח שהוא רוצה חלב. האמא לא שמה לב אליו, הוא התפלא, בדרך כלל היא תמיד אמרה לו שלום בבוקר. הוא ניסה לפתוח את המקרר בעצמו אבל לא הצליח, בסוף הוא מצא את הידית שמתחת לדלת ופתח אותה, הוא קפץ על הקומה השניה של המקרר והפיל את החלב על הרצפה עם הרגל הקדמית שלו, הוא רפץ על הרצפה ופתח את הבקבוק עם השיניים, ושתה את החלב בשמחה. אמא שלו שמה לב אליו התחילה לצרוח, הוא הבין ששכח לשים כובע ובגדים ושבטח בגלל זה היא כל כך נבהלה אז הוא התחיל להסביר לה מה קרה, אבל זה נראה כאילו זה עוד יותר מבהיל אותה. היא התחילה לצרוח "קישטה! קישטה! חתול! איך הגעת לכאן??? עוף מהמקרר שלי!! תפסיק לילל!!" אבא שלו בא בריצה מהקומה השניה בגלל הצרחות של אמא ולקח מטאטא והעיף את החתול החוצה, החתול לא הפסיק לילל. הוא ניסה להסביר להם שזה הוא!!! אבל הם רק סגרו את הדלת בכעס בלי להקשיב לו. הוא הרגיש נורא אומלל, וחשב על ללכת אל הרופא.
פתאום אמא שלו פתחה את הדלת ויצאה, כבר בבגדי העבודה שלה. היא הסתכלה בו ונעצרה, מחכה עד שיעשה משהוא, הוא הסתכל עליה וניסה להסביר לה שוב. היא נאנחה והלכה הלאה, כשהיא יורקת שלוש פעמים הצידה "טפו טפו טפו, חתול מעצבן ושחור" הוא הסתכל עליה נדהם והחליט שהוא באמת צריך ללכת לרופא….אולי הוא ייתן לו חתיכת דג.
-
בחרתי להגיב, כי בטח תשמח שמישהו קורא את סיפורך, וטורח להגיב.
קראתי את הסיפור הקצרצר, ומצאתי שהוא "דיווחי כזה" דומה לכתבה מעיתון, או דיווח לממונה על ענייני חתולים.
שימוש דיווחי כמו :
פיסקאות קצרצרות, המדווחות על מצב ועשיה אחת.
שימוש מוגבר ב " הוא "הסיפור נע מיום ליום, כשהוא מתמקד בפעולה אחת יומית, נותנת לנו זרימת זמן, שבחרת להדגיש אותה בסיפור.
הבעיה שגם אני אישית מנסה להתמודד איתה, היא לשבור את התבנית הפנימית החוזרת.
כמעט היה חסר שתוסיף : בתאריך .. בשעה … הוא קם והלך לבית הספר.לסיכום :
אני מקווה שירדת לסוף דעתי בעניין סגנון הכתיבה.
לדעתי הייתי צריך לפתל את פנים הסיפור, ולתת לנו תמונות מורכבות יותר, כדי לשבור הכרונולוגיה המאיימת שבסיפור….
זה היה טיק טק מוצלח, המעורר מתח… אבל התכנים החוזרים על עצמם, גורמים לחוסר סבלנות.בעניין הסיום של הסיפור :
אנמי מאוד, ושוב מותיר אותנו בשאלה, מה חדש בסיפור הזה, ומדוע לא יכולת לרשום בתחילת הסיפור – " האיש שהפך לחתול"
וחסכת מאיתנו את המתח.מצטער אם נפגעת.
אבל כך הרגשתי.
הייתי רוצה שיתייחסו אלי, כמו שאני מתייחס אליך. -
סיפורון נחמד וקליל.
קראתי אותו בצפיה לסוף מפתיע, לדוגמא: במקביל, אמא שלו הופכת לכלב או מתגלה לו שזה תורשתי במשפחה שלו והוא הולך להתאחד איתם.
לצערי אני מסכימה עם סנייק שהיה אפשר פשוט לכתוב הילד שהפך לחתול ולמצות את הסיפור.
הרעיון נחמד, אבל זה רק רעיון. מזכיר קצת בביצוע סרט דקומנטרי ולא סרט עלילתי. את מתעדת מה קרה בכל יום.דבר אחרון, הסיפור מאוד קליל ואנמי. חלק ניכר מהסיבה לזה היא שהילד לא מתרגש בכלל מזה שהוא הופך לחתול, הילדים בכיתה לא מתרגשים כי הם לא יודעים ובעצם גם הרופא לא כל כך מתרגש מזה. אולי התכוונת שהסיפור יהיה קליל אבל לי הקלילות נראית מוזר. אם לי היה צומח זנב הייתי נכנסת להיסטריה רצינית.
יום טוב.
-
-
