"הזר"

[Random]

*"בתוך עיניה הכחולות ירח חם תלוי.."*

"אתה חושב שאי פעם נגיע לירח ?"
שאל אותי לפתע חי, עיניו נוצצות מהתרגשות. באי רצון התקתי את מבטי מלוח המשחק והשבתי אוטומטית "מה זאת אומרת? , הרי הגענו לפני 30 שנה, ניל ארמסטרונג- ".
כבר התחלתי לפתוח בהרצאה, למרות שידעתי שאין ספק שהוא יודע. אני אוהב להרשים את נעמה – ולמרות שהיא קראה ספר ונראתה מנותקת ידעתי שהיא שומעת.
"כן, כן, אני יודע את כל זה", קטע אותי חי בחוסר סבלנות. "דרך אגב, עדיין תורך, אתה יודע. בכל מקרה, התכוונתי לכך שאנחנו נגיע לירח, אחד מאיתנו".
עיני קפצו לשלו וידי נעצרה בדרך לכלי שהחלטתי להזיז.
"אה", אמרתי בהרגשה מטופשת, חי גורם לי לחוש כך לעיתים קרובות.
מתנוחתה של נעמה ניתן היה לראות שהקשיבה בעניין לשיחה שהתפתחה "כן, בטח, למה לא? , כלומר…לא יודע. אוף!" סיימתי , בהרגשה אפילו יותר מטופשת.

שלא תבינו אותי לא נכון, אני רהוט יותר ,בדרך כלל, בערבית ובעברית באותה מידה. ואני מאוד אוהב את השיחות הללו עם חי, הוא מבריק. אבל העובדה שנעמה הייתה בחדר שלי קצת הסיטה את תשומת ליבי. לעזאזל, אפילו בשחמט הפסדתי לו, אפילו יותר מכרגיל.
שיחקתי את המהלך שתיכננתי, על מנת להרוויח מעט זמן לניסוח משפט תקין יותר. "חי, תראה, זה תלוי בכל כך הרבה גורמים שאני לא רוצה אפילו לנחש, אנחנו בריאים, אללה יודע שאפילו יותר ממתאימים אינטלקטואלית, אבל יש עוד לא מעט חבר'ה שמתאימים באותה מידה. אולי בתור התחלה נחכה שנסיים את חטיבת הביניים?. חוץ מזה, מי יודע איך הטכנולוגיה…".
מתסכל, הוא לא הקשיב לי כלל, בעודו שולח חצי חיוך אופייני לנעמה שיחק כאילו מבלי לחשוב, עצרתי באמצע משפט כיוון ש…אלף עזאזלים! אני שונא לאבד את המלכה שלי.
ביד אחת הזזתי את שולחן השח, נזהר שלא להפיל את קעריות החומוס והלבנה. הנמכתי את קורט קוביין במערכת.
-"טוב, חי – אני מתערב שהשאלה האידיוטית שלך הייתה עוד אחד מהטריקים המטופשים שאתה מנצל כדי להסיט תשומת לב כשיש לך מהלך טוב"
-"בחלקה", הסכים בחיוך תמים "אבל, חי אלוהים! איך שהייתי רוצה להגיע לירח!"
כהרף עין היה על רגליו, הולך הלוך ושוב בחדר.
"אני לא מבין את זה, לפי העיתונים, שלחנו חלליות לירח, שלחנו כבר למאדים, לרוב הכוכבים הפנימיים. יש יותר מעשרים אסטרונאוטים שכבר דרכו על פני הירח. אנחנו יודעים איך עושים את זה, מה מעכב אותם מלהקים שם בסיס קבע וליצור תעבורה קבועה אליו?"
הקשבתי בתשומת לב, המורות בכיתה ח' בבי"ס "איינשטיין" כבר מזמן למדו לשים לב כאשר חי התחיל משפט ב"אני לא מבין את זה…". בדרך כלל הן גם לא ידעו לענות.
לחי יש כשרון מרתיח עצבים לאתר חוסר הגיון, ולחשוף אותו.
הפעם הייתי מוכן, משפחתי בעסקי הנפט, ויש לי מושג טוב בכסף. אך לפני שהפסקתי לפצות פה – נעמה פרצה בצחוק מתגלגל ולא יכולתי שלא לכבוש חיוך, יש לה צחוק מדבק, לנעמה. במורת רוח, חי החליף עם שנינו מבטים. "מה מעכב אותם?" השתנקה נעמה, "אתה יודע בכמה כסף מדובר?", אמה של נעמה מנהלת את אל על, יש לה מושג טוב מאוד גם כן. הנהנתי בהסכמה.
חי נעץ בה מבט מפוכח, "את חושבת שזה לא עלה בדעתי?" הוא שלף מחברת קטנה ופתח אותה מעט אחרי האמצע.
"חישבתי בקירוב כמה צריך להשקיע. במאמץ עולמי , אם עושי הצרות העיקריים יתנזרו ממלחמות בשנים הקרובות, ניתן להשלים את הכל תוך שנתיים-שלוש, אפשרי בהחלט."
לחי יש הרגל מגונה להיות מסודר, בניגוד לכל שאר הגאונים שאני מכיר.
מה אתם מגחכים? אני מכיר לא מעט גאונים. זה מה שמייחד את ח' 4 בבי"ס "לנון". אבל אל תסתכלו עלי ככה, אני בחור נורמלי לחלוטין. קצת איטי מחשבה אולי, אבל חמוד וממושמע. לא יודע איך התגלגלתי לכאן.
נעמה קפצה ממקומה, "תראה לי את זה!" דרשה. לאחר כשנייה , עיוותה פניה ואמרה, "בעצם, לא משנה…אם אתה בטוח." הבנתי אותה, זכרנו טוב מדי את הפעם שחי גרם למורה למתמטיקה להתפטר בייאוש תהומי. הוא לא טועה. לא בחשבון. אף פעם.
חי חייך חיוך איטי "אני צודק", אמר, "ובכן? מה אתם חושבים?".
לכל אחד אחר, גם מהכיתה, הייתי אומר "יופי, חליק, כל הכבוד. מה אתה רוצה , בעצם?". אבל לא לחי. כשהוא כבר טורח לעשות הצגה שכזו אתם יכולים להיות בטוחים שיש עוד. כמו בפעם ההיא בשיעור פילוסופיה כשגברת שטראנדט שאלה אותי על חגי האיסלאם שמשפחתי חוגגת, וחי התחיל לדבר על אלוהים…אבל לא משנה, זה סיפור אחר.
נעמה הוציאה לו לשון, "אני לא חושבת שאני הולכת לאהוב את זה" אמרה בתקיפות, תוך שהיא מניעה את ראשה. יש לה את השיער הכי יפה בעולם, לנעמה, חום ערמוני בוהק, חלק וגולש…ניערתי ראשי ואמרתי, "טוב, כלומר, אחת ההנחות לא נכונה. לא שלחנו אסטרונאוטים באמת, או שאין בכלל ירח. אייווה?" גיחכתי וקרצתי לנעמה, היא קרצה לי בחזרה, בחיוך שובב. העיניים הכחולות האלה…יכולתי לטבוע בהן שעות.
כשהבטתי שוב בחי, נצח קצר לאחר מכן, ראיתי שהוא עומד זקוף ומביט בי בשקט, חצי חיוך משתעשע על שפתיו, ידיו שלובות. לפתע היה קשה לי לשמר את החיוך על פני.
הוא הנהן אט אט בראשו, מבטו השקט אוחז בשלי. "אתה נשמע מאוד בטוח שהירח אכן קיים" לאט. "ושאכן שלחנו אסטרונאוטים".
"מה לעזאזל אתה אומר, בעצם?" יריתי.
"כשאתה מביט לשמיים, ביום יש שמש, בלילה אתה רואה המון נקודות לבנות קטנות ועיגול אחד גדול, שמשנה צורה ומיקום מדי פעם. מסבירים לך איך הגיאות והשפל עובדים. הכל טוב ויפה, אבל ברור שעד ששולחים מישהו החוצה לבדוק, הכל תיאוריה."
"נניח. אבל שלחו, זה כבר בדוק!" השיבה נעמה,"כן!" המשכתי, "ראיתי בטלוויזיה, זה אמיתי". "בטלוויזיה?" חי הטה ראשו הצידה," בטלוויזיה גם ראיתי את אי.טי נוחת פה, גם זה אמיתי?, אתם צריכים להבין, טלוויזיה היא המדיום הכי מטעה שיכול להיות. אני משוכנע שהיא הייתה הכלי הסופי שסייע להם בשקר המורכב כל כך הזה".
"שקר!?" שאלנו בו זמנית בתדהמה. "כן." המשיך בשלווה, "שקר, כמובן. הסיפור הזה, שהנקודות הלבנות בשמיים מייצגות כוכבים במרחק מיליארדי קילומטרים, הוא השקר השערורייתי ביותר מאז שקולומבוס ניסה לשכנע את כולם שהעולם עגול".

פי נפער, חי זקנו של הנביא, הוא היה רציני. הפעם בה שכנע את המורה לגיאוגרפיה שהעולם אכן שטוח התחילה ככה, בוויכוח ידידותי. וכולם יודעים איזו מהפיכה *זה* גרם.
הרגשתי את ידה הקטנה של נעמה מתגנבת לתוך ידי, ולפתע ידעתי שאני מפחד. השפלתי עיני אל פניה הבהירות של נעמה וראיתי את המחשבה חולפת בעיניה, המחשבה שזהה לשלי. "חי לא טועה…אף פעם…".
קולה של אימי נשמע מהמסדרון, "סעיד, מרת זר התקשרה. חי אצלנו?" ראשה הגיח מעבר לדלת, "היי ילדים!. חי, אמך רוצה שתחזור הביתה, אתם נוסעים לבקר קרובים." ונעלמה כלעומת שבאה.
חי הפטיר "אני חייב ללכת, אני לא טועה, ילדים. אין ירח, אין כוכבים – זה פשוט הרקע בשמיים. תמונה יפה, זה הכל. הירח לא קיים, לא ייתכן שהוא קיים." לאחר מכן, שינה הבעתו לחיוך תמים, נופף לשלום במחושיו, הפך לשקוף יותר ויותר ונעלם. משאיר פריזמה של קשת צבעים, שהתפוגגה לאחר שניות גם היא.
תמיד היה בחור מוזר, חי. אבל מעניין.

[יולי]

1) זה שהמסע לירח הוא כנוניית ממשלה שצולמה על פני כדה"א כבר אמרו (אפילו בעיתונים). אבל שם לפחות נתנו נימוק איך ולמה, אצלך יש עובדה בלי להסביר איך הדמות הגיע אליה בכלל.

2) הסוף לא כולכך מובן. הוא הוכיח שהעולם שטוח? נופף במחושיו? מאיפו זה צץ? במיוחד אחרי שהדמויות מצביעות בבירור על היותם בני כדה"א.

אהבתי עד שהגעתי לסוף, אני חושבת שהייתי אוהבת גם אותו אם הייתי מבינה למה בדיוק התכוונתה.

[גל]

הממ….אני צריך לחשוב על זה. משהו מפריע לי בדמות של חי.
במהלך כל הסיפור הדמות שלו מוצגת כשל נער גאון, ישראלי בן ארץ (כמו המשפט "לפי העיתונים ,*שלחנו* חלליות"..[הדגשה שלי]). ואז בפסקה האחרונה מסתבר שהוא חיזר. אז מה הוא?

[שלמקו]

בסך הכל, הסיפור ממחזר תיאוריות קונספירציה מוכרות וידועות, ונותן להם לכאורה טוויסט ע"י השמתם בפיו של אדם שלכאורה לא טועה. אבל זה לא מצליח לעבוד- כי אני בתור קורא יודע שכל ה"הוכחות" שהוא נותן הן נסיבתיות באותה מידה.

ואם כבר- הסיפור הזה מוגזם מדי. ז"א, לומר שהנחיתה על הירח הייתה קונספירציה ושמה שרואים בטלוויזיה כולו מומצא זה אפשרי. אבל לטעון שאין כוכבים, אין ירח, אין שמיים? זה אפשרי רק אם העולם שבו נמצאים הגיבורים הוא עולם מהונדס, וזוהי הנחה שלא נמצאת בשום שלב בסיפור.

אז נכון שזה סיפור מד"ב, ושהוא לא אמור להיות אמין בעיני הקורא כל עוד הוא אמין בעיני הדמויות- אבל אין בסיפור שום מרכיב שגורם לקורא להגיד "טוב, זה אולי שטויות, אבל בהקשר הנכון יכול להיות להם בסיס עובדתי בשביל הדמויות".

ולפני שתענה את התשובה הצפויה: כן, בהחלט יכול להיות שאנחנו נמצאים בעום מהונדס בפני עצמו. נכון באותה מידה לומר שאנחנו רק חלק מסיפור ארוך ומתמשך. אבל בשביל זה, באמת צריך הוכחות, אחרת אני מאמין בברירת המחדל.

[יעל]

אז יש שיחה בין שלושה נערים. אחד מהם נותן מידע חדש שלא ידענו קודם. הוא יכול להיות נכון, הוא יכול באותה מידה לא להיות נכון, ובסוף כדי להפוך את זה למד"ב אז יש לאותו נער מחושים והוא עושה טלפורטציה. יופי. מאיפה זה בא? למה זה חשוב לסיפור? איזו משמעות יש לזה?

כמו ששלמקו אמר, השיחה מאוד לא אמינה. אין שום סיבה להאמין לחי רק מכיוון שהוא לא טעה מעולם. תמיד יש פעם ראשונה. וזה שטכנולוגית אפשר היה להקים בסיס על הירח לא אומר שממשלות העולם מטורפות מספיק כדי להוציא על זה כסף – כשלא תהיה מזה תועלת שתחזיר את ההשקעה בזמן סביר. יש הבדל בין להוציא המון כסף לבין להוציא המון המון המון המון כסף. בסך הכל לא נתת לנו נתונים שיגרמו לנו לחשוב שהוא צודק. אחרי הכל ממשלות לא משקיעות כספים בכל פרוייקט אפשרי. תראה כמה זמן הם מתקשקשים על הרכבת התחתית בתל אביב ועדין לא רואים את ההתחלה שלה.

ומזה שהממשלות לא הקימו בסיס על הירח הוא מגיע למסקנה המדהימה שאין ירח ואין כוכבים… ממש לא בר סיספונד. ואז הוא פתאום נעלם, וזה לא מפתיע אף אחד… הוא חיזר? הוא בא מיקום מקביל? הוא מוטציה? מה?

[ג'יי האמיתית]

והתוספת שלי היא שכל השיחה בין השלושה ובניית היחסים ביניהם לא היתה עבורי מהנה או מעניינת, ולא ראיתי מה התרומה שלה לסיפור עצמו.

הצעות: להשאיר את הסוף הרבה יותר פתוח. מצד אחד לתת לקורא רמזים ורעיונות שתומכים בקונספירציה, כלומר להסביר איך יתכן שלמעשה כל מה שאנו רואים הוא לא יותר מתצוגה נאה של כיפת השמיים, אבל מצד שני להזהר לא "להנחית" את האמת המופרכת הזאת על הקורא מגבוה ("חי לא טועה" זה פשוט לא זה).

אחרי הכל, לכולנו ברור שהירח קיים והתרחשו עליו נחיתות, אבל אם תציג את הרעיונות בצורה יותר משכנעת עם תזה (ביזארית ככל שתהיה) שתסביר את הסיבות לקיום הקונספירציה, נוכל להשתעשע ברעיון שהדברים הם כך. באופן שבו הסיפור כתוב, אין מקום להתשעשע בשום רעיון, והסיפור מתפספס לגמרי.

[Random]

תודה לכל מי שטרח וכתב תגובה, זה בהחלט עוזר לכוון לפעם הבאה.
אני נוטה להסכים עם מי שציין שהסיפור מתפספס. הסוף מהיר מדי. פיספסתי את כל נושא "הזר" שרציתי להראות פה…והתגובות מתמקדות בסיפור המופרך (בעיני עצמו) של הירח (והעולם השטוח, למה לא..
ולפני שאני מתדרדר להתפלשות בנסיון להסביר את כל התובנות הקטנות שלכאורה בסיפור-
שוב תודה!

[אבישי 1]

מבחינתי הסיפור הוא מעין בדיחה. במשך כל הסיפור מראים לנו כמה ביטחון יש לשני הילדים בחי (חי הזר, משחק מילים דבילי אך משעשע), כאשר בהתחלה אנחנו מקבלים אותו כגאון שבאמת לא טועה; אולם ככל שעובר הזמן מתגברת התחושה שמשהו פה לא בסדר. הוא לא טועה, והוא שכנע את המורה לגיאוגרפיה שהעולם שטוח? גרם למורה למתמטיקה להתפטר בייאוש תהומי? אצלי לפחות נבנתה ההרגשה שאולי הבחור הזה מנצל את הביטחון של כולם בהיותו גאון למעשי קונדס כאלה או אחרים. אין ירח? אין כוכבים? אתם *בטוחים* שהבחור הזה הוא ילד גאון שלא טועה?
לא. אנחנו לא בטוחים. למעשה הוא בכלל חיזר. אם *זה* לא מפריע לנעמה ולמספר, למה שיפריע להם שאין ירח? הרי הם שניהם ילדי שמנת כאלה, עם הורים עשירים. המספר אפילו מעיד על עצמו שהוא קצת איטי (?). הם – וכנראה גם המורה לגיאוגרפיה – פשוט מאוד Gullible. אולי כל הסיפור מראה לנו עד כמה העולם שאנו חיים בו, כולל אנחנו כקוראים, נכון להאמין לדברים רק בגלל שהם מסעירים.
סוף הסיפור פשוט שובר את כל מה שבנינו. זה לא ילד גאון, זה חיזר עם מחושים, והוא מתייחס אל המספר וחברתו בצורה של הורה המספר סיפור, או כמו בארני הדינוזאור לחבריו ("אני לא טועה, ילדים. אין ירח"). זה סיפור פואנטה שנועד להעלות חיוך, קצת כמו "פצקרשת" הזכור לטוב.

בשונה ממנו, כאן יש יותר מדי מקום לפספס. כל מה שכתבתי עד עכשיו הוא מאוד מהוסס, ובכלל לא בטוח. עניין החומוס, הלבנה, הקורטקוביין, ההתאהבות, האיסלאם – כל אלה הם פרטים מכבידים, שלמרות שיוצרים רקע מעניין, גם מסיטים את תשומת הלב מהסיפור. הפואנטה לא מספיק ברורה. האם זה בצחוק? האם ברצינות?

אשמח לשמוע ממך, ראנדום. עד כמה התיזה שלי דומה למציאות, אם בכלל, או שהכל בראש שלי. למה בעצם התכוונת בסיפור הזה?

[NY]

פרט לחוסר העקביות ולשאר הגורמים עליהם הצביעו כאן כבר לפני, הסיפור מזכיר מעט במבנהו את "קולומבוס היה מטושטש" של היינליין.
אני מחכה בקוצר רוח לראות מה יעלה בחכתך כשתחליט לכתוב משהו "רציני" יותר. המרכאות מכוונות – סיפור לא חייב להיות עצוב או דרמטי מאד, אך הרעיונות שמאחוריו צריכים להיות מושקעים יותר ודרושה גם כמות נדיבה של הגיון פנימי.

[יעל]

אבל זה עדיין לא עובר. אי אפשר לסספנד את זה. העולם בסיפור הוא לא לוגי בשום צורה שהיא – למעט אם לחי החייזר יש כוחות שמשפיעים על המחשבה של כל הסובבים אותו, ואז אין בסיפור שום טעם.

[מיצי]

קצת ארוך.. לא?

קראתי תפסקה הראשונה האמצעית והאחרונה

[אבישי 1]

תודה לך. אני בטוח שחברי הפורום והכותב במיוחד יפיקו ערך רב מביקורתך. להשוואה, ראי כאן.

[Random]

NY – אני מרוצה שמישהו טרח והזכיר את היינלין בתגובות.. הדמיון היה מכוון, ואני ממליץ לכל מי שרוצה לפתח חשק לכתיבה לקרוא את "רקוויאם" שלו/עליו.
את 'קולומבוס היה מטושטש' אני לא זוכר..אם קראתי אותו זה היה לפני זמן רב. מעניין.
ליעל – לסספנד? לא הבנתי את המילה הזו. – ולא אין לו כוחות טלפתיים כלשהם.
אבישי – קצת להיפך. ה"פואנטה" היא סתמית מעט,ולהדגיש -מלווה במשחק מילים דבילי למדי מר "חי זר",הוא אכן חייזר. אבל הפרטים מסביב, והעובדה שהמספר ערבי (התפלאתי שאיש לא הזכיר זאת. אתם פשוט נאורים מדי, כנראה בחברה ישראלית למהדרין ומשתלב לגמרי אמורים להוות את עיקר הרעיון פה. ולפיכך קראתי לסיפור "הזר".
זה כנראה הוחמץ ל-ג-מ-ר-י. back to the Drawing board, then.
דרך אגב, בעולם זה העולם אכן שטוח וכולם יודעים בדיוק את כל פרטי התרמית הגדולה של אלוהים. חי הסביר, אתם מבינים. הוא באמת מאוד חכם.
זהו בערך.

דודי

[יעל]

על המושג סיספונד ע"ע כאן.

המילון כולו נמצא בדף המילון.

מהדברים שכתבת עולה שלא רק שלא מדובר בעולם שלנו, אלא מדובר בעולם שונה לחלוטין שרק במקרה מרגיש כמו העולם שלנו. לי לא היתה בעיה עם עובדת היות המספר ערבי. אני מאוד מקווה שבתוך עשרים שנה, סיטואציה כמו המתוארת תהיה מאוד נפוצה – ואני בטוחה שגם היום בערים מעורבות יש מקרים של חברויות קרובות כאלה (מעטים לצערי).
אבל העולם שטוח? המחושים הם דבר סטנדרטי?

טוב, כנראה הסתרת יותר מדי מידע מהקוראים. מבחינתי אם זה נראה כמו העולם שלנו ומרגיש כמו העולם שלנו אז זה אכן העולם שלנו. וזה שילד בכיתה ח' – ואפילו הוא גאון – טוען אחרת, זה לא מה שישכנע אותי שמדובר בעולם אחר. אם אתה רוצה שאני אחשוד שמדובר בעולם אחר, אז תביא עוד נתונים. למשל, איש מעולם לא הצליח להקיף את העולם. למשל, הנחיתה על הירח אמנם שודרה בטלויזיה, אבל שמועות על קונספירציה היו עוד קודם. תביא לי כל מיני נתונים מהעולם, שהילד מחבר ביחד – אבל בסיפור הכל נובע מהראש שלו. זה פשוט לא אמין.

[אבישי 1]

אתה לא יכול לכתוב סיפור, לסיים אותו בפואנטה סתמית, ולטעון ש"הפרטים מסביב אמורים להוות את עיקר הרעיון פה". אין דבר כזה. פרטים מסביב הם פרטים מסביב; עיקר הרעיון הוא עיקר הרעיון. סוף של סיפור בדרך כלל שייך לאותה קטגוריה ביחד עם הרעיון, וקשה לקוראים לקבל את זה אחרת. הרעיון אמור להיות בעלילה. אתה לא יכול לכתוב סיפור עם עלילה סתמית, כדי לצאת ידי חובה, כי כל הרעיון נמצא בפרטים שמסביב (אני לא טוען שזה מה שעשית, אבל כך נראה ההסבר שלך, בהקצנה מזערית). הקוראים שלך יחפשו את הרעיון בעלילה, או ינסו להבין מה הרעיון שבעלילה. אני דווקא הערתי לגבי המספר הערבי (הלבנה וכו') – בגלל שזה לא מתחבר לעלילה, זה נראה כאילו סתם ניסית לדחוף ערך מוסף אופציונלי לסיפור. מה שאתה טוען הוא שזה הסיפור, והעלילה היא הערך המוסף האופציונלי? זה מוזר. בגלל זה זה גם מוחמץ ל-ג-מ-ר-י, כאמור.

אין לי ממש סיכום. אני מסכים עם המסקנות שלך מההודעה הזו, ומצפה לסיפור הבא שלך.

[מאת]

תגובות