- This topic has 25 תגובות, 7 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, 7 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
את הסיפור הזה התכוונתי לשלוח לתחרות, אבל החלטתי שלא. במקום זה הארכתי אותו והנה התוצאה.
$$$$$$$$
"אדוני?"
"מה?… מה קרה עכשיו?…" צרח המלך בחזרה.
"הוד מלכותה אדוני, המלכה דורשת לדבר אתך."
"תגיד לה שאין לי זמן. "
"אבל אדוני…"
"אין אבל, ואין לי זמן לשטויות שלה!" הוא עצר לשניה וצפה בחצים הלבנים נעים במורד המסך, נפרשים לצדדים ומתכוננים להתקפה בשתי חזיתות כנגד פלוגותיו הקדמיות והשבריריות. "תן לי דיווח מהחזית!" הוא זעק לעבר עוזרו.
"החזית? " סלסל העוזר בחרדה מגרונו. "5 חטיבות רגלים הושמדו, פלוגת סער רכובה נפלה למלכודת. בישוף מוביל פלוגת קומנדו באלכסון תחת מעטה ההגנה הצפוף של האויב. הצלחה חלקית במניעת הכוחות דרך המרכז. האגפים… כפי שאתה רואה במסך חשופים במידת מה…"
"מטומטמים! תזכיר לי לתלות את המאמן של הפרשים."
"אדוני…" המשיך העוזר בגמגומו. "מגדל אחד מבקש לצאת מהמבנה."
"אף אחד לא זז בלי הוראה מפורשת ממני!"
"כן אדוני.""אני חייב להרוויח קצת זמן…" מלמל המלך לעצמו והסתובב במעגלים עד שיצר מספיק חשמל כדי להעלות את רעיונו המבריק. "אוריקה," הוא זעק, "תודיע למגדל אחד שאנחנו מתכוונים לטלפורטציה!"
"טל.. מה?"
"ט..ל..פ..ו..ר..ט..צ..י..ה, אידיוט שכמוך. הוא יעבור לכאן ואני אעבור לשם- טלפורטציה. אתה מבין?
"אבל המלך, אולי כדאי להחליף מקומות עם מגדל שניים?"
המלך התעלם מדבריו והרים את ידו, "לפי פקודה שלי! …שלוש…שתיים…אחת…בצע!""יפה. איך קיבל את זה האויב, הוא בטח בהלם מוחלט, אה?"
"אדוני… הם מכתרים אותך… "המלך נחרד ונעלם דום. עוזרו ניצל את ההזדמנות והחל מסתודד במכשיר הקשר.
"מה אתה עושה שם?" שאל לפתע המלך.
"אני? שום דבר."אור שחור הבהב על המסך, פורץ את השורות, נע בדביקות קדימה דרך הנקודות הלבנות.
"מי זה לעזאזל? צרח המלך.
"זו הוד מלכותה, אדוני, היא מוסרת שאין לה כח אלייך יותר."
"מה היא מנסה לעשות, המשוגעת הזאת?"
"היא מתאבדת, אדוני!"
"תמיד ידעתי שאין בה קמצוץ של שכל."ראש המלכה נפל לרגלי הפרש, אך זה היה מאוחר מדי עבור הכוחות הלבנים. פלוגת הקומנדו השחורה זיהתה את המעבר הבטוח שיצרה המלכה ותקפה את המלך הלבן.
"מה קרה? מה קרה?" זעק המלך, נדהם בראותו את המסך מעלים כל זכר לכוחות הלבנים.
"ניצחנו אדוני."
"ניצחנו? כמובן שנצחנו, אבל המלכה מתה, " אמר המלך בקול תרועה, ואחר-כך המשיך למלמל לעצמו, "ואני לא יכול להרשות לעצמי להישאר ללא מלכה. עוזר, אני מבקש שתמצא לי מלכה חדשה."
"מלכה חדשה?"
"כן, רד לכפר ותלה מודעה. הפעם אני מצפה למישהי פחות אסרטיבית, יותר חיננית, גבוהה אם אפשר, ובעלת רצון לדבר כמו הסוליה של הנעל. עכשיו קדימה, סור למלאכה."העוזר המוטרד אץ למלאכתו, ירד לבית הדפוס המקומי, הדפיס כמה גליונות חירום, חתם אותם בחותם המלך ושב למשרדו שכה שנא בכפר המקומי.
עוד באותו יום הוצף משרדו במכתבי אהבה מבושמים, בנשים גבוהות כנמוכות, בשמנות וברזות, בבעלות שיניים עקומות וכאלו ללא שיניים כלל. אף זכה לביקור נרגש מאישה בעלת נחיריים בגודלם של בארות המים, ואפילו אורנג–גוטאנג נימוסי, הניח את רגליו על השולחן, פער את פיו בחיוך ענק וטפח על ראש העוזר בחביבות שנשכחה, מאז שאמו המנוחה הניקה אותו.
כך חלפו הימים ומספר המשדלות והנסיכות הצטמצם בהדרגה. היאוש לעומת זאת, ועיניו הנפוחות של העוזר תפחו בהתמדה לממדים כרוניים. מעוצם מצוקתו מצא פתרון בדמות משיבון אלקטרוני בעל הודעה ניצחת שמשיבה ב"לא" בכל הזדמנות שניתנה לה. עוד יאושו מנצח ומחשבותיו על הקלון שיספוג ממלכו מלאו את ליבו, נפתחו דלתות משרדו לרווחה ורוח קיצית מלווה בניחוחות עלי אורן פרצו פנימה.
אישה תמירה, שחורה כלילה פסעה פנימה בהוד ובחיוך קטן מזוקק שאינו חסר דבר. הוא לא חשב פעמיים. מרוב בלבול ואושר עלאי מצא עצמו משתחווה לפניה, כאילו תם טקס החתונה לפני שנים.
היא אכן לא דיברה הרבה והחוותה את רצונותיה בניעות קצרות, מלאות חן וצניעות. הליכתה הזכירה לו הליכת דוגמנית מושלמת- צעד, עיכוס, שני צעדים אלכסוניים, עיכוס וחוזר חלילה. כך צעדה אחריו לארמון, פוסעת בדממה ומביטה סביבה בהתפעלות.
רק כשפסק העוזר לשמור על גמגומו מהבוקר כשניסה להסביר מה מצא, והמלך פסק לאחוז בזעמו מימים ימימה כשניסה להבין את הנאמר, נקבעה פגישה למחר. ללא פילפולים מיותרים, פן תכשיל אותו שוב לשונו, הכניס העוזר בשעה שנקבעה, את המלכה המיועדת לחדר הישיבות, שתריסיו הורדו, אורותיו עמעמו עד שנחתה לה איזושהי אווירה אינטימית מושכת לפי בקשתה המיוחדת.
המלך פסע לחדר בגנדרנותו הטבעית וקיבל את האישה בחיוך מאופק, חשדני במקצת. היא הביטה בו ובעזרת חיוכה הקטן כבשה את ליבו בקלילות. לאחר שנשק לידה, שאל לשמה, והתפלא לשמע מקום מוצאה-טקטיקו, החל לדבר. הוא החווה את תשומת ליבה לעושרו המופלג, לאישתו הסוררת לשעבר ולמותה המטופש על מזבח האיוולת. האישה בשחור צחקקה בחיוך בישני ומהפנט, שבחה את חכמתו והבטיחה לו נחרצות שתרשה לו לגעת במקומותיה הקדושים רק לאחר מיסוד הקשר ביניהם.
עד החתונה ביקשה לפרוש מעיני הציבור ומעיני בעלה המיועד, ובקשתה מולאה.
ביום החתונה לבש המלך את גלימתו השחורה ואחז בשרביט המלוכה. המלכה המיועדת לבשה שמלת כלולות שחורה, וענדה עדי שחור ונוצץ עשוי אבני ברקת שחורות. הטקס ערך שעות ארוכות ומשמימות שהתמלאו בהבטחות, השבעות, יומרות וחופן מתנות. אפילו העוזר הגיש עבור מלכו דמעת התרגשות אחת. לאחר שעזבו המחותנים את ההיכל, טיפס המלך אל חדרו, וחיכה שם ללא בגדים, למלכה השחורה שתפקוד את מיטתו. האישה הגיעה יפה מתמיד, ידיה מוחבאות מאחור, כאות לענווה ולנאמנות. היא לבשה כותנת לילה ארוכה, ששוליה נשרכו אחריה כמו שובל שמלתה מהבוקר, ופניה עטו לובן דק וסומק עדין.
כבעל נימוסים מושלם התקדם המלך לעברה, אחז בידה והובילה אל המיטה. שם, נעמדה מעליו וידיו כרכו עצמם סביב מותניה וראשו נצמד לשדיה. הוא עצם את עיניו בהנאה וחש בפעימות ליבה. לפתע, חש דקירה עדינה בזרועו ופער את עיניו בבהלה. האישה שעמדה מולו הניחה שושן לבן על המיטה והסירה אצבעון מחודד מאצבעה. המלך הנדהם החסיר את מלותיו כשראה את כותנתה נושלת מעליה ואת בגדיו המהודקים של מרגל מופיעים תחתיה. הוא הסיר את פאתו, קילף את עור פניו והביט במלך בחיוך זדוני ומרושע.
"הרי זה נוגד את החוקים," אמר המלך כשהרעל נספג בדמו ושיבש את פעולת ליבו, "אתה ממשחק אחר לגמרי…"
המרגל צחק ואמר, "תגיד לי מלך יקר, מאיזה משחק בא לך הרעיון של מציאת מלכה דרך מודעת דרושים?"
המלך עוד הספיק לכחכח בגרונו, קילל את אשתו החוקית המתה ומת. -
-
-
מר זהב היקר,
אבקשך לעיין בכללי הפורום, וביחוד בסעיף מספר 7 ברשימה הראשונה, זה העוסק במתן ביקורת. לאחר מכן אבקשך להפנימו ולפעול על פיו ועל פיו *בלבד* בעת מתן ביקורת לכותבים כאן, גרועים ככל שיהיו לטעמך.
הודעות לאקוניות כדוגמת זו שלמעלה *יוסרו* להבא (לא רק שליליות ולא רק אלה שלך). פורום זה מיועד למתן ביקורות הגיוניות ומוסברות, לא להטחת בוץ או מחמאות חסרות פשר.
לתשומת לבך. -
את החלק הראשון מאד אהבתי. הרעיון של טלפורטציה כ"הצרחה" היה משעשע מאד וכמו שלמקו יכולתי לדמיין את המישחק. החלק השני, גם אם עדיין שורה עליו הכתיבה הקלילה והנעימה לקריאה, לא נראה ממש שייך לחלק הראשון. לא במידה מספקת לפחות. אני סקרנית לדעת אם במקור הסיפור הקצר לא כלל את החלק השני, ומה היה סופו של הראשון. מבחינתי הרעיון של האנשת כלי המשחק הינו מספק כרעיון לסיפור. והפעם לא הייתה לי שום בעייה עם הדימויים
דעתי לשיפור הסיפור: קיצור החלק השני ומציאת קשר יותר הדוק לחלק הראשון.
ואני, אגב, לא מכירה את המשחק טקטיקו. אולי משחק יותר פופולרי יתאים? -
אני דוקא אהבתי יותר את החלק השני.
כלומר סיפור המלחמה הוא נחמד ביותר (אגב בישופ = רץ בעברית, מגדל = צריח בעברית. רצוי להקפיד על המונחים הנכונים) אבל השילוב עם טקטיקו הוא, לדעתי, גאוני! והטוויסט בסוף – נפלא. שנים לא שיחקתי טקטיקו ולכן לא ציפיתי לזה.
אבל בהחלט כדאי לנסות ולחבר יותר טוב את שני החלקים יחד.
ולהבהיר יותר שזה עולם "משחקים" (למשל להביא דוגמאות למחזרות ממשחקים אחרים לפני שאתה מכיר לנו את מלכת הטקטיקו. מישו הזכיר *גו*? -
-
ההאנשה של השחמט היתה מופלאה, ותפסה בדיוק את המקום (הקצר) המתאים לה. הטוויסט בסוף היה מעולה, במיוחד למי שעבר כמה אלפי משחקי טקטיקו בחייו..
אבל משהו חסר. אולי זו ההדבקה המלאכותית בין המשחק לסיפור, אולי חוסר המוטיבציה של הדמויות – למה למרגל מטקטיקו להרוג את מלך השחמט? – אני לא יודעת.סך הכל, מקסים ביותר, ובדיוק באופן הנכון. אולי כדאי להשקיע עוד שורה-שתיים (לא יותר בשום פנים ואופן!) כדי לתקן את הבעיות המינוריות ששמתי לב אליהן – אבל מוצלח מאוד, לטעמי
-
-
-
-
כשאני קורא סיפור, בעיקר מד"ב, אני רוצה שהוא יעניין אותי, יחדש, ישנה את השפקת עולמי על משהו, יוציא אותי ולו לדקות אחדות מהקיום יומיומיו – וזה בדיוק מה שכבודו הצליח לעשות בסיפור נפלא זה.
אל תהיו קטנוניים ותשאלו שאלות מטופשות, הקורא לא צריך להכיר חוקי משחק הטקטיקטו (אני חושב שהיום קוראים לו סטרטגו) או אפילו את חוקי השחמט כדי להנות מסיפור מקורי ומפתיע. -
כל הכבוד שזהית את ההפרדה בין החלק הראשון לשני, החלק הראשון, כלומר מה שהיה מיועד לתחרות מסתיים במות המלכה. חבר טוב אמר לי נו אז????
ולכן החלטתי לא לשלוח…
המרגל… נתון לאינטרפציה שלי. כלומר לפי כללי המשחק טקטיקו, מרגל יכול להרוג ראשון מארשל במידה והוא תוקף ראשון. איך כביכול דבר כזה יכול להעשות בעולם האמיתי… כמובן על-ידי תחפושת.
-
-
גם לפי דעתי, לצערי, החלק הראשון אינו מודבק היטב לשני, אך ניסיתי בעצם לפתוח את העלילה, למשהו יותר נרחב ומתקבל על הדעת – חבר אמר שהחלק הראשון, שגדעתי את השורה האחרונה שלו לטובת העניין, מזכיר את החיים בתוך צנצנת טחינה. אז רציתי להוסיף קצת בזיליקום…
לגבי שחמט וטקטיקו, שניהם משחקים עתיקים, שעברו מוטציות עם השנים. השחמט עוד מימי הביניים, טקטיקו חדש יותר, אבל קיים לדעתי למעלה מ 100 שנים.
אני חלש בשחמט אבל בטקטיקו… הסוד טמון במוקשים.
-
-
-
זו הפעם הראשונה שאת קוראת סיפור שלי באתר, ואני נמצא כאן בעיקר בזכותך.. אז באמת הגיע הזמן
שנית אתן לך זווית מעניינת, המלכה אמורה להיות הכלי החזק ביותר בשחמט, ומות המלכה מסמל ברוב המקריים את הרעת מצבו של המלך, אם לא את מותו העתידי.
למרות זאת, בחוסר צדק מוחלט, המלך חי- המשחק חי- המלך מת – המשחק מת.
לכן באקט השני, המלכה (המרגל) היא זו שמכריעה שוב את הכף…
זו היתה מטרתי האמיתית והלא ניגלת לעין בסיפור עצמו… אבל שוב, מוזרות דרכי באזזזז. או מי שמסתתר מאחוריו.
-
-
-
הבעיה היא שכל אחד מהסיפורים יכול להתקיים גם בלי האחר. יש מבנה סיפור סגור שלאחר הקליימקס גולש ישר לפריקוול. נוצר לנו, בעצם, מבנה סיפור מעוות עם יותר מידי נקודות שיא וקצב התרחשויות מהיר מידי.
ניתן לפטור את הבעיה על ידי הורדת המתח מאחד הסיפורים. אני מציע להכניס את הסיפור הראשון לתוך איזה פלאשבק של המלך בזמן בחירת המלכה, כאשר במקביל ניתן להציג את המלכות המחזרות ממני משחקים אחרים.חוץ מזה, למרות שהרעיון נראה לי נדוש, מאוד שועשעתי מהסיפור. אולי בגלל היכרותי הקרובה עם שני המשחקים. אבל לא הצלחתי להבין בסוף, מאיזה משחק לקוח רעיון בחירת המלכה?
-
-
-
-
דווקא החלק הראשון טוב בעיני מהשני, למרות שהסיום המפתיע פיצה על זה.
מאוד מאוד אהבתי את הקטע של השח. הוא זורם בקלילות, מותח ונותן הרגשה מציאותית מאוד. הדבר היחיד שצרם לי הוא השימוש בשמות הכלים. אם אתה הולך על עברית כמו מלך, פרש, מלכה, רגלים, אז לך על עברית עד הסוף, זאת אומרת, רץ (לא בישופ), צריח (לא מגדל שאף שחמטאי לא משתמש בו). כבר ברור שזה משחק שח-מט, אז לא נהרס שום דבר.
החלק השני היה חביב, אבל קצת ארוך מדי בעיני. אבל אולי זה עניין של טעם.
הסיום – מצויין. לא היה לי ברור העניין של מודעות הדרושים למלכה. מאיזה משחק זה לקוח?ובעניין זה, מי שלא שיחק מימיו טקטיקו, לא יבין את הסוף. זו בעיה. זה לא משחק נפוץ כמו שחמט.
-
-
