- This topic has 79 תגובות, 10 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, 10 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
הסיפור נכתב (על ידי כמובן
) במקור כעבודה באנגלית על ספר החוקים של רולמאסטר. לפני כמה חודשים הוא תורגם (על ידי), שופץ, שופצר בכבדות והפך למה שאתם רואים כאן לפניכם. תהנו *ההרפתקה*
היה זה יום סגריר והגשם ירד על האדמה הבוצית. בפאב קטן, מרחק קצר מהעיר "ג'רמניון", ישבה קבוצת אנשים שהיו חמושים עד לשיניהם במגנים, שריונות וחרבות זוהרות. ארבעה הם היו. גמד אחד, זקנו אדום בוער ועורו שחום כאדמת העמק באמצע החורף, אלף אחד עורו לבן חיוור כשלג על קצה פסגות ההרים, אוזניו מחודדות ועיניו ירוקות כעלי עץ צעירים, אדם אחד שהיה זקוף ובטוח כסלע עצום שלעולם לא יזוז ממקומו ואישה אחת, שיערה זהוב ועיניה כחולות, תמימות למראה, מסוות את תוכניותיה הקטלניות. הקבוצה ישבה לייד שולחן שעליו היו מונחים ברשלנות של מלצרית מתחילה שלושה כדים גדולים של בירה, אחד ודקה מרטיני (מנוער, לא מעורבב) ומפה של טירה ישנה ששכנה על פסגתו של הר ללא שם זה מאות בשנים. ככל שידעו, הטירה היתה נטושה זה שנים ומי יודע אילו אוצרות והרפתקאות שכנו בתוכה… "אז כך יהיה" אמר האיש "מחר בזריחה אנו הולכים לטירה, דבר לא יעצור אותנו, יהיה אשר יהיה…" "הבה נשתה לכבוד זה, אריק." אמרה האישה "הבה נשתה לכבוד העושר שעומד להיות שלנו…הווראאאא!…" "הווראאאא!" צעקו ארבעתם, "הבה נשתה עד שניפול לריצפה…" ואכן הם שתו עד שנפלו לריצפה.
בזריחה הם נפגשו בשער הדרומי (כולם סבלו מהנג אובר מפוצץ) והחלו ללכת לעבר ההר חסר השם שהיה רחוק באופק. הם הלכו והלכו, במשך היום כולו. הם צעדו בשדות הממלכה הזהובים, גאים וזקופים בעוד האיכרים הפשוטים מביטים בהם ביראת כבוד. זמן רב הם צעדו, כל אחד מדמיין את העושר שלוודאי יפול בחלקו על אותו הר חסר שם אשר שוכן שם באופק וכאשר הערב ירד, הקימו מחנה על ראש גבעה קטנה, בשטח שולט אך מוסווה, אכלו ארוחת ערב ושכבו ישר לישון (כמובן שהשאירו שומרים, הכינו רשימת שמירה על פי פז"מ והעבירו נוהל אבטחת מחנה, דבר שלקח שעה או שתיים, על חשבון הת"ש כמובן). עת השמש זרחה, הם התעוררו משנתם והחלו מתארגנים להליכה הרבה הצפויה. בעוד אריק והגמד בישלו את ארוחת הבוקר (בשר ציד ברוטב חמוץ מתוק שהיה עדיף בהרבה על הלוף שקנו בעיר), שילה וקשת-אפילה למדו את קסמיהם ביחד תוך החלפת מתכונים לקסמי אור וכדורי אש קטנים בעלי השהייה של 3 עד 4 שניות, תלונות רבות על דמי החבר הגבוהים שדורשת אגודת הקוסמים והבחירות לוועד שנתקעו בזמן מאוד מאוד לא נוח. לאוכל, מיותר לציין, הם הגיעו כשהוא היה כבר קר. לבסוף הם התחילו ללכת. הם הלכו במשך כל אותו היום. ראשיהם זקופים בגאווה, נשקם חגור ומגניהם מכותפים אף על פי שבטנם כאבה מעט עקב כוליפורמים בחומוס. בסופו של היום הם הגיעו לכפר קטן בו מצאו פאב קטן ונחמד שבו יכלו לבלות את הלילה במחיר הגון על מצע הגון ללא שמיכות סקאבייאס. באותו הלילה הם דיברו וצחקו במשך זמן רב מאוד בלובי האכסנייה כאשר מתוך החשיכה הגיחה אישה זקנה ומקומטת למראה. היא התקדמה לעברם ואמרה: "אל תלכו להר ללא שם…שוכן שם רשע, רשע אני אומרת, האם שמעתם אותי? אם תלכו לשם, תיהיו כולכם מתים!!!" אז היא פנתה לאחור, לעבר החשיכה ופשוט נעלמה. דבר זה יכול היה להבהיל את גיבורנו, לגרום להם לשנות את יעדם או לפנות לאחור ואפילו לגרום להם הלם קטן ונזקים פסיכולוגיים לטווח ארוך אך גיבורינו ללא חת היו. ליבם כפלדה שחושלה בכור הקסמים, עוזם כלהקת אריות המלך ושמם מתהלך לפניהם בחיל ורעדה. לא, לא הם יהיו הבריות אשר יבהלו בנק, אולי מפני שהיו לגמרי שיכורים (גיבורינו פיתחו נטייה לאלכוהוליזם כיאה לאנשים עם בעיות פרוידיאניות שקשורות בהורים ובחינוך ספרטאני). אחר הסעודה המאוחרת הם הלכו למיטותיהם וישנו במשך שארית הלילה. בבוקר הם יצאו מהפאב, עשו צ'קאווט מסודר, שילמו בקבלה והמשיכו ללכת לעבר ההר חסר השם שעמד מעל הפאב הקטן כצל מאיים אשר סודו עתיק ריחף חרישית מעל העיירה. הטיפוס אל פסגתו היה ארוך וקשה אך לבסוף הם עמדו בכניסה לטירה העתיקה ששכנה בפסגתו עוד מהימים בהם אבירים היו אבירים, העלמות היו במצוקה והנוער היה נועור לא ברהרה. השערים שלפנים היו חזקים ועצומים מאוד עד יכלו לעצור צבא שלם היו רקובים עתה והשומרים שהיו גברתנים מוצקים בעלי שריון בוהק וסמל המלך מתנוסס עליו בגאווה היו רק שני שלדים בעלי שריון מתפורר אשר סמל המלך, כמו גם שמו, נמחה ממנו במרוצת השנים וחניתות חלודות בידיהם. "זה מה שקורה אם לא עושים שימון שמירה כל לילה" העיר אריק ותפח בגאווה יתרה על חרבו הבוהקת בגוון מתכתי כסוף. הקבוצה האימתנית צעדה פנימה עם לפיד וחרב ביד, מוכנים להרוג כל דבר שזז ולא נענה לנוהל מעצר חשוד. כך הם המשיכו, בשקט אך בעוז עד אשר שמעו רעש מוזר. "אורקים" שאג הגמד והקבוצה נדרכה כאשר ראו 8 אורקים גדולים, טיפשים ומגעילים רצים לעברם בעודם צועקים "אאאאאאאאא". הקרב החל. שילה מלמלה מספר מילים ומיד הופיע ליידה חץ גדול וזוהר. היא כיוונה את ידה לעבר אחד האורקים. החץ נורה לעברו כהרף עין והאורק נפל חסר חיים על הקרקע. קשת-אפילה ניסה להכות אורק בחרבו אך איחר את המועד ושופד על חרב בגבו. כך הוא נפל מדמם על הארץ ושפתיו מבקשות רק מעט רחמים. הגמד הצליח להרוג שני אורקים ברציפות אך נרמס בטעות תחת אורק שנפל עליו ורסיסיו הכסופים של כדור אש כסוף מפוזרים באבריו השונים. אריק ושילה עמדו עכשיו לבדם בנסיונם להתקיף את האורקים הרשעים. אריק הניף את חרבו…זוג קוביות נפל לאט על השולחן בבית של דני. הם התגלגלו והתגלגלו עד אשר נעצרו.
"66" אמר דני. "לאאאאאאאאא" צעק אבי "לאאאאאאאא".
"כנראה שכן…", דני חייך במיסתוריות ונתן מבט קצר בספר החוקים לשליט המבוך שהיה לפניו. "66, 66", הוא מילמל…"אה, הנה זה, אוקי, כל הזין, כנראה שהחרב שלך נשברה ועכשיו היא תקועה לך בין הצלעות…לא מראה נעים, בכל מקרה, אתה מת…"
שילה טיפסה מטה מההר חסר השם, היא דיממה. היא ידעה שזה שום דבר שמנוחה טובה לא תוכל לרפא, אך היא היתה שרויה בכאב. היא איבדה שלושה מחבריה הטובים ביותר על ההר ההוא וצלקות הזיכרון ישארו זמן רב אחרי שפצעי יום הקרב יגלידו וישכחו אך לפחות היא נקמה את מותם. כן, האורקים ההם (או לפחות מה שנשאר מהם) היו תלויים עכשיו מה…לא משנה מה שלהם כאות ומופת לשנים הבאות. היא פסעה באיטיות, דומעת חרש בעוד רעש הקוביות הידהד בעמק והשמש שוקעת לאיטה בים. -
בגדול זה נחמד. היה יכול להיות יותר נחמד אילולא:
1. החוק הבלתי כתוב של המשפטים הארוכים. יש לך כמה וכמה מקומות בהם כתבת משפטים כל כך ארוכים, עד שהנשוא והנושא הלכו לאיבוד, ולא ממש היה לי ברור מה אתה רוצה.
דוגמה: "השערים שלפנים היו חזקים ועצומים מאוד עד יכלו לעצור צבא שלם היו רקובים עתה והשומרים שהיו גברתנים מוצקים בעלי שריון בוהק וסמל המלך מתנוסס עליו בגאווה היו רק שני שלדים בעלי שריון מתפורר אשר סמל המלך, כמו גם שמו, נמחה ממנו במרוצת השנים וחניתות חלודות בידיהם."
שני הפסיקים היחידים בפסקה הם דווקא במקומות הפחות חשובים. לי אישית היה קשה לעקוב אחרי המשפט הזה, שהוא מסורבל מאוד ובלי שום צורך. אפשר היה למשל לכתוב אותו כך:
"השערים שבעבר היו חזקים ועצומים עד כדי עצירת צבא שלם, היו רקובים עתה. מהשומרים הגברתנים נותרו רק שני שלדים בעלי שריון מתפורר, אשר סמל המלך נמחה ממנו במרוצת השנים."
ואז הוא היה יותר ברור וקריא.
היו עוד הרבה משפטים כאלה.2. בעיית אנטרים קלה. רצוי לפני פתיחת מרכאות של דיאלוג ללחוץ על אנטר.
3. שמות. אתה מציג בתחילה את הדמויות, ורק אחר כך זורק את השמות שלהם כבדרך אגב, כשלא ממש ברור איזה שם שייך למי. עדיף לנקוב בשמות שלהם כבר בזמן הצגת הדמויות.
4. הפריע לי ששלושת הגברים הוצגו בהתייחס לגזע שלהם, אבל האשה לא. היו לנו גמד, אלף, אדם ואשה. האשה יכולה להיות גמדה, אלפית, חצי אלפית, אדם או כל מין אחר שקיים בעולם שלך. למה אני אמורה לנחש שהיא אדם?
5. הרעיון נדוש וגם הסיום (שהיה מאוד צפוי). אם כבר כותבים סיפור מו"ד או משהו בסגנון כדאי לנסות לתת בו משהו מקורי שעוד לא ראינו קודם.
עם זאת, אהבתי את הדרך שבה בנית את הסיפור. אני חושבת שאפשר לעשות עם זה משהו טוב, אבל צריך להשקיע הרבה עבודה.בהצלחה בפעם הבאה.
-
תודה רבה על התגובה, נלקח לתשומת ליבי
בקשר למשפטים הארוכים: תודה רבה. אומנם לי אישית לא היו עם זה בעיות אך לקחתי לתשומת ליבי.
בקשר לאנטרים: אצלי בוורד זה ערוך אחרת
בקשר לשמות: זה היה אמור להיות ככה. בהתחלה הדמויות הן חסרות שם. עוד חבורה בעולם הגדול. לאט לאט לומדים להכיר אותן ולבסוף, אם תשימי לב, הגמד עדיין נותר חסר שם.
בקשר לגזע של הבחורה: מי אמר שהיא בת אדם? נכון. היא יכולה להיות אלפית, חצי אלפית (לא בטוח שגמדה) בת אדם וכו… מישהו אמר שהיא אדם? את זה השארתי לדמיון הקורא. שכל אחד יפרש את זה בדרך שלו. ודרך אגב, אני לא יודע עד כמה הפרט הזה חשוב…
בקשר לנדוש: תראי, נדוש למישהו אחד יכול להיות מקורי לגמרי למישהו אחר. הסיפור עצמו נכתב אי שם ב98 כשאני הייתי בכיתה יא'. נכון לזמן ולקונקסט ההוא (דו"ח קריאה על ספר החוקים של רולמאסטר
) זה היה דיי מקורי. כמדומני, דרך אגב, שאפילו הסרט מאטריקס לא שוחרר עדיין לאוויר העולם (או לפחות אני עוד לא ראיתי אותו בזמנו) כך שהרעיון של "עולם וירטואלי" היה יחסית מקורי (שוב, בשבילי כמובן). כמו כן, אם לא הייתי נותן את אותה הקדמה שנתתי והיית קוראת את הסיפור בלי שום ידע מוקדם, האם הסוף עדיין היה צפוי? ואני מתכוון לסיום הפואנטי ולא לסיום של הסיפור. יכול להיות שסוף הסיפור היה צפוי אבל זה לא מה שלדעתי לפחות צריך להתמקד בו. מה שלדעתי צריך היה להתמקד בו מגיע כמה שורות לפני הסוף והוא בעצם הפואנטה.
לדעתי, אם את מצפה למשהו חדש לגמרי שעוד לא ראית קודם צפויות לך אכזבות רבות. אחרי כמעט 7000 שנים של סיפרות כתובה קשה מאוד להציג משהו חדש. אי אפשר לצפות מכל אחד שימציא את הגלגל בכל סיפור. מה שאפשר לצפות זה שהוא יסתכל על הגלגל בצורה מעניינת.ושוב תודה על ההתייחסות
-
אבל דווקא בעברית, אם אומרים "אישה" מתכוונים לנקבה אנושית, ולא לגמדה, אלפית או אורקית.
עכשיו, בקשר לסיפור: הנושא אמנם כבר די חבוט (רק לפני יום פורסם סיפור בדיוק באותו נושא), אבל הסיפור עצמו כתוב (מלבד מספר מקרים מבודדים) טוב. ההומור לא מרכזי ורק מוסיף, הסגנון מתאים, ובסך הכל- הסיפור עצמו בסדר גמור. למעשה, בהתחלה חשבתי שמדובר בעוד הרפתקאת מו"ד סטנדרטית, שכתובה כמו פעולה צבאית…
-
-
כאשר עבור כל דמות אתה מפרט מה הגזע, ורק עבור הנקבה היחידה אתה לא טורח לפרט, זה די רומז שאתה חושב שנשים הן גזע בפני עצמן, או שאשה היא לא בן אדם (כי על בן האדם אמרת "הוא בן אדם"), או שאם מישהי אשה זה אומר עליה הכל. זו התנהגות נפוצה בעיקר אצל ילדים שכותבים סיפורים בעקבות משחקי תפקידים. זה ילדותי, זה צר אופקים, וזה מריח רע. קח לתשומת לבך.
-
-
-
סתם שכחתי…קורה לא?
בקריאה שניה ושלישית של הסיפור (ולא, אני לא מרבה לקרוא את הסיפורים שלי מעבר לקריאה ראשונה) אני חושב שהפרשנות של שלמקו פה היא דיי נכונה. כמו שאומרים על אלף שהוא אלף ולא "איש אלף" ככה גם אפשר להגיד שאישה היא בהכרח בת אדם שהרי על אלפית אפשר פשוט לכתוב שהיא "אלפית". בזמנו, כשכתבתי את הסיפור לפחות, זה היה נראה לי ברור (מה גם שבגירסה האנגלית המקורית כתוב Woman שזה לא משתמע לשני פנים). לא ציפיתי שינטפקו את הסיפור לרמת המילה הבודדת. אני לא אדם שמתעסק בסמנטיקה ולכן אולי גם הסיפורים שלי לא מדקדקים בעניין. כשכתוב "אישה" אז אולי זה פשוט אומר "אישה" שזה ההטיה הנקבית של המילה "איש" שמשמעותה "אדם". אבל אולי זה רק אני
עכשיו, כשאני קורא שוב את הסיפור, אני שלם יותר עם בחירת המילים בקטע הזה. שימי שניה "איש" במקום "אדם". זה ישמע ילדותי משהו. שימי שניה "בת אדם" במקום "אישה". זה ישמע לא במקום. בקריאה חוזרת אני לחלוטין מקבל את דבריו של שלמקו. אישה זה גם שיוך לגזע בני האדם.
ודרך אגב, פמניסטיות גדולות יותר ממני כבר קראו את זה ולא שמו לב לדבר
אבל תודה על ההתיחסות בכל אופן. מקווה שהבהרתי את עצמי בצורה טובה יותר כעת -
-
א. הנושא של דמויות D&D והיחס בינן לבין השחקנים נטחן ונדוש לעייפה עוד הרבה לפני שנת 1998. ניתן, כמובן, להשתמש ברעיון שוב, אבל *רק* אם יש לך משהו מקורי לומר עליו או להציג באמצעותו. מה היית חושב על סיפור המציג המצאה מופלאה – מכונת זמן! – ותו לא? רע מאד.
ב. שינויי הסגנון לא מדהימים. אתה חייב להחליט באיזה סגנון אתה כותב. אם רם ונעלה – יפה, אך זרוק לפח את ראשי התיבות הצה"ליים ואת כל הביטויים המודרניים. אם מודרני – מצוין, אבל אז גזור את כל התיאורים הכתובים בסגנון "עתיק" (יעני). השילוב מחריד למדי.
ג. פרטים לא נחוצים: לפח. שם העיר, למשל. אגב – מתי נסעת לאחרונה לעיר "חיפה"? אני אישית גר בעיר "תל אביב", אבל שמעתי שיש גם אנשים שגרים בעיר "באר שבע". הבנת את כוונתי, או שמא אאלץ לכתת רגלי לעיר "ירושלים" כדי להסביר?…
ד. החשוב ביותר: לפני שאתה בא לכתוב מד"ב, או פנטסיה, או כל דבר, *קרא הרבה*. רק כך תחסוך מעצמך בושות ותירוצים זולים (מה שלא מקורי למישהו אחד מקורי למישהו אחר… נו, באמת). הדרך היחידה לדעת מה מקורי ומה לא היא להכיר היטב את הז'אנרים האמורים. אם המקום היחיד בו ראית מציאות וירטואלית הוא "מאטריקס", מצבך קשה. אני מציע לך לבלות מספר שנים בקריאה נמרצת. הרבה אנשים, כאן ובמקומות אחרים, ישמחו להמליץ לך.
ה. לא רק זאת: לאף אחד לא ממש אכפת אם כתבת את הסיפור ב-98, בחטיבה, בצבא, בגשם או בשמש. אנחנו רוצים סיפורים *טובים*, בלי תירוצים.
לשם ההמחשה, ומתוך שעמום, הרי לך דוגמה לסיפור "מקורי" כסיפורך. נסה ותהנה:_*מכונת הפלאים של פרופסור שווינצל*_
פרופסור שווינצל חי במערה מרווחת, כשני קילומטרים דרומית לעיר "חיפה". יום אחד קרא הוא לעוזרו הנאמן, ד"ר פטסי, ואמר: "ראה, פאטי, המצאתי המצאה חדשה!"
"מצוין!" אמר פטסי. "מה העלה מוחך הגאוני, הקודח, הפעם?"
"מכונה מופלאה מעין כמוה," אמר שווינצל בגאוה. "ראה!"
ואכן, במבט שני, הבחין פטסי כי שולחן העבודה של הפרופסור הנכבד מלא עד גדותיו בצנצנות מוזרות, מבחנות, צלוחיות וקעריות מוזרות, ובתוכן חומרים משונים, חלקם מבעבעים, בוהקים בזוהר זרחני או בצבעים ארסיים, חלקם שחורים כעין האפר.
"מרשים," אמר עוזר המחקר. "מה זה עושה?"
"זה?" אמר הפרופסור הכבוד בהדרת כבוד. "הו, זה, כן. אלו הן שאריות ארוחת הצהריים שלי. לא, לא, הבט מעלה!"
ושם, על תקרת המערה, ראה פטסי סליל בוהק אחד, וחוט מוליך ממנו הישר אל קופסה שחורה קטנה הנתונה ביד הפרופסור.
"הו!" אמר פטסי.
"כן כן!" אמר פרופסור שווינצל. "מכונה מופלאה זו, פרי המצאתי, יכולה לקחת אותך אל העבר או אל העתיד! חושבני כי אשלח אותך אל העבר, לשם הניסוי."
"רגע," אמר פטסי, "אולי ננסה קודם חפץ דומם?…"
אך שווינצל כבר לחץ על הכפתור, ופטסי מצא את עצמו מתבונן בפליאה על סביבותיו למשך רגע ארוך של קסם, עד שנדרס תחת רגלי ברונטוזאורוס ענק.
"אני חושב," אמר שווינצל לעצמו," שאקרא להמצאתי 'מכונת זמן'. כן. שם טוב."— סוף —
-
שהסיפור הזה של NY טוב בהרבה מהסיפור של שמואל. הוא לפחות הצחיק אותי פעם-פעמיים.
תסלחו לי, אבל כל עניין סיפורי המו"ד נטחן (כאן ובמקומות אחרים) עד להקאה מוחלטת. אתה היית רציני כשחשבת שהפואנטה (עלק פואנטה) תפתיע מישהו? רואים שזהו סיפור מו"ד מהשניה הראשונה. הוא מזכיר במידת מה את הסרט 'מבוכים ודרקונים' – ומביך כמוהו.
שנאתי את המעברים משפה גבוהה לנמוכה, שלא לדבר על השפה הצה"לית, שמקומה לא יכירנה בכלל בסיפור כזה. ההומור דלוח ומיושן (קוליפורמים בחומוס? זה משנות השמונים בערך), והיתרון היחיד של הסיפור הזה על הסיפור של סיר מגיס שפורסם יום קודם הוא שהוא קצר יותר.
כמו NY, אני מציע שתקרא הרבה. אפשר אפילו להתחיל מהסיפורים הטובים של הפורום הזה, שחלקם עסקו באותם נושאים בערך. קרא סיפורים של שלמקו ו- NY כדי לראות איך משלבים מד"ב/פנטזיה עם הומור. היה סיפור חביב בשם 'צמ"פניקים' ששילב כוחות פנטסטיים עם הוויה צבאית בלי להוציא את הקוראים מדעתם. ואם אתה מתעקש לעסור בקשר בין הדמות לשחקן במו"ד, אתה מוזמן לקרוא את 'קווים לדמותו של שחקן' של ננסק, סיפור שלפחות *מנסה* למצוא זווית פחות שגרתית על הנושא (גם אם הוא לא הכי מצליח בכך…) . -
-
-
-
-
את הטענות האלה אני לא מקבל. נקודה.
אני חוזר ואומר ש"נדוש" זה בפרוש תלוי במי קורא. לך, צרכן כבד עד מאוד של ספרות פנטזיה ומד"ב זה יכול להיות נדוש כמו סיפור על מכונת זמן. לאדם אחר זה יכול להיות יחסית חדש. לא כל אדם בילה כמה שנים טובות בקריאת מדב/פנטזיה והסיפור הזה, מה לעשות, לא נתפר לך ולמידותיך בלבד. אם נדוש הוא מושג אבסולוטי אז אני יכול להגיד כאן ועכשיו שסיפורי פנטזיה מודרניים רבים נטחנו עד דק כבר 2000 שנה לפני שנכתבו. אלפים וגמדים זה לא המצאה חדשה של אף אחד. זו מיתולגיה מאוד מאוד עתיקה שגם כן נטחנה עד דק הרבה לפני שבאו הסופרים בני המאה ה20 וכתבו מיני סיפורים שמופיעים בהם יצורים אלה. יותר מזה, עניין הגורל – מי, כמה ולמה נטחן עד אבק במאות סיפורים עתיקים יותר או פחות, זה לא הפריע לספרים מודרניים (ואפילו ספרים יפים) להתעסק בזה טיפה יותר. כל עניין וכל נושא נטחן עד דק. מה לעשות, אתה חיי בעולם טחון עד דק. ספר לי על ספר אחד בעת האחרונה שבאמת הביא אליך משהו שעליו לא שמעת מעולם (אבל מעולם) קודם לכן. נסה לחשוב על משהו כזה ונראה אם תצליח. לכן, השאלה של נדוש/חבוט היא לחלוטין בעין המתבונן. ולכן טענות בנושא זה אני לחלוטין לא מקבל. אני ריאלי. אני מקבל ביקורת על תחביר, אני מקבל ביקורת על שמות, אני מקבל ביקורת על מבנה ואני אפילו מוכן לקבל ביקורת על איכות הסיפורים שלי אבל את הביקורת שמקוטלגת כ"נדוש" ו"חבוט" אני מסרב לקבל. כמו שאמרתי, אתה לא יכול להמציא את הגלגל, אתה רק יכול להסתכל עליו מזווית אחרת.
לא אשקר לך, אני לא צרכן פנטזיה כבד. יותר מזה, אני אמשיך ואומר שאני גם לרוב לא כותב פנטזיה. אכן, תחום חביב עלי, אבל לא משהו שממלא לי כ"כ את הראש עד שאשב ואשלים כמה שנים טובות בקריאה שלו. נראה לך בזוי? נראה לך שפל? נראה לך שמצבי קריטי עד מאוד? בעייתך שלך. כמו שלא תבקש מכל משורר לדעת בע"פ את כל כתבי ביאליק, יהודה עמיחי וטשרניחובסקי, כך גם אתה לא יכול לבקש מאדם שכתב סיפור פנטזיה להכיר את כל הז'אנר על בוריו. גם שירי כיסופים לא"י נטחנו עד דק הרבה לפני נתן זך, ביאליק ואפילו לפני הרמב"ם. זה לא מונע מהם להיות *טובים*. נראה לך שהתרוץ שלי עלוב? ובכן, זו כבר השקפה פרטית שלך, בשבילי זו הדעה הנחרצת ביותר שלי על הנושא.
בוא ואציע לך דרך חדשה להביט על יצירות סיפרותיות: אל תביט על הרעיון לבדו. אם אתה שופט יצירה ע"פ הרעיון בלבד צפויה לך אכזבה רבה. כי, מה לעשות,סיפור על מכונת זמן הוא אולי לא מקורי אבל סיפור כזה, על אף חוסר מקוריותו הזועקת, יכול לרגש אותך, לשעשע אותך, לעורר בך משהו (ואפילו גיחוך קל) ועפ"י המשהו הזה נמדד היצירה. לא עפ"י חדשנותה או לפחות לא רק.
ועכשיו בקשר לפרטים הלא נחוצים ולשינויי הסגנון: קיבלתי, רשמתי אבל לא הסכמתי. אני אוהב את הסגנון הזה אעפ"י שהוא נראה לך לא משהו. מינימליסטיות יתר היא לא דבר טוב בעיני. הכל תלוי בסיטואציה. גם אחידות סגנונית. תראה, יכול להיות שלך זה צורם המעברים החדים בין חדש לישן אבל זה בדיוק הרעיון. להכניס טיפה "חדש" ב"ישן". זה לא חיבור בשיעור הבעה אתה יודע. לדעתי, יש מצבים בהם אחידות סגנונית היא פשוט משעממת. הכנסה של סגנון טיפה אחר בצורה מחושבת לפעמים מועילה. אבל שוב, זוהי דעתי בלבד.
ואחרון חביב, הרשה לי להעביר מעט ביקורת משלי. חביבי, הגישה המתנשאת שלך לא ממש מרשימה אותי. אני לא מכיר אותך, הסיכויים הם טובים שבחיי לא ראיתי אותך ועל מעלותיך לא בדיוק עמדתי מיד ראשונה. מה שכן, כשאני מדבר איתך אני נותן לך את מעט הכבוד והקרדיט שאני נותן לכל אדם שאני פוגש לראשונה. אני לא מניח מראש שאתה אדיוט, אני לא מניח מראש שהבנת הנקרא שלך פגומה. אתה, או כך לפחות נראה לי, לא נתת לי להנות מהספק. הדוגמה הסיפורית הקצרה בסוף ההודעה שלך הייתה לדעתי עלבון ועלבון ברור וצורב ביותר. אני תופס מעצמי אדם שיודע להקיש דברים מתוך טקסט גם ללא עזרה של דוגמאות סטייל ספרי לימוד של כיתה א'. לאורך ולרוחב ההודעה שלך פרוסה גישה של התנשאות וציניות מעל ומעבר למידה המקובלת עלי. אז אולי אתה ציני. אין לי דבר וחצי דבר נגד ציניות כל עוד היא במידה אבל כשאתה מדבר עם מישהו ובייחוד כשאתה מעביר עליו ביקורת, תנהג בו בכבוד ותן לו את מעט הקרדיט שהוא ראוי לו. גם אם לדעתך הוא אדם לא מקורי, נדוש, טחון וסופר גרוע שבגרועים. אתה רוצה סיפורים *טובים* בלי תרוצים? לך קרא עבודות של זוכי פרס נובל. פה אתה נמצא על מנת לקרוא יצירות של אנשים שזה לא המקצוע שלהם ולרוב נמצאים בצעדים הראשונים שלהם בתחום. אתה פה כדי לתת ביקורת על מנת שאותם האנשים שאתה נותן להם ביקורת יוכלו להשתפר ואולי יום אחד לכתוב את אותם סיפורים טובים נטולי תירוצים שאתה חושק בהם כל כך. וביקורת נותנים בכבוד ובמידה הפחותה ביותר של ציניות ועוקצנות כי כשאדם מרגיש שצוחקים על חשבונו הוא לרוב מתגונן ולא נוטה להיות פתוח מידי לדברי הביקורת שיכולים להיות מועילים עד מאוד.
קח זאת לתשומת ליבך. -
גם שם היה תערובת של שפה נמוכה וגבוהה, אומנם בעיקר גבוהה, אבל היו כמה קטעים בסלנג.
בכל מקרה, תלמד ותשכיל מהסיפור "הסצנה"(לא מהסיפור עצמו שעוסק באותו נושא אלא מהתגובות) מאת אודווין או יו, אני לא זוכר באיזה כינוי השתמשתי, ותתנחם בכך שישנו סיפור אחד שהם לא ניסו לקטול(או שהוא היה כל כך טוב או שהיה כל כך גרוע. מדובר בסיפור השני או השלישי של הפורום גם הוא מבית מדרשי. כיום למדתי את הלקח וכמובן המוזה שלי שבתה לה) -
כי *אתה* תפנים דבר או שניים:
א. *אני* יסדתי את הפורום הזה, ילד, אז הואל בטובך לא לספר לי מה מטרתו. למעשה, *אני* אספר *לך* מה מטרתו: הוא מיועד ל*שיפור* כתיבתם של המשתתפים בו, וזאת תוך שימוש ב*כל* אמצעי מילולי העולה על דעת הקוראים ואשר אינו חרפות וגידופים סתם.
ב. כל סיפור המפורסם כאן נדרש להיות המושלם ביותר, המצוין ביותר אותו מסוגל המחבר להוציא תחת ידו – אם מבחינת עריכה וסגנון, ואם מבחינת רעיון, עלילה ודמויות. *אין תירוצים*. אין "זה הסיפור הראשון שלי", אין "כתבתי את זה מזמן ושכחתי", אין "אני לא מכיר את הז'אנר". אתה רוצה דברים כאלה – יש ברשת כל מיני פורומי כתיבה יוצרת, שם יסבירו לך אנשים כמה אתה חמוד. *לא כאן*. הקוראים כאן מתבקשים להתייחס לסיפורים כאילו היו הם (הקוראים) עורכים במגזין מד"ב/פנטסיה מכובד הנדרשים לשקול האם לפרסם את הסיפור. *זו* הגישה, *זו* הרמה. קשה? באסה.
ג. "נדוש" *לא* תלוי בפירוש במי שקורא – זהו תירוץ זול ומוכר של כותבים מתחילים. ברוך הבא לעולם האמיתי. "נדוש" הוא מה שנטחן כבר לעייפה *וגם* אינו מציג כל זוית חדשה ומעניינת. נושא זה הנו בעל חשיבות עליונה *לך*, היות ועוד כמה "סיפורים" כגון זה המצוי למעלה יגרמו לקוראים לדלג בשאט נפש על סיפוריך הבאים, נדושים או לא.
למשל, אם להשתמש בדוגמאותיך אתה: בני-לילית וגמדים כיכבו, אמנם, באגדות ובסיפורים בזמני קדם, אך *אף אחד* לא יצר עולם שלם ומפורט כזה של טולקין לפניו (או אחריו, אגב), וזאת עוד בטרם נזכיר את שימושו העילאי של זה בשפה האנגלית. או, למשל: מכונת הזמן הומצאה ע"י ה. ג'. וולס ומאז נלעסה לעייפה, אבל מדי פעם עדיין כותב מישהו סיפור *מקורי* על מכונת זמן – "האיש שרצח את מוחמד" של בסטר, למשל, או היינליין, בסיפור ששמו פרח מזכרוני, שהיה הראשון להדגים "לולאת זמן". *אפשר* לכתוב על נושא "לא מקורי" ולמצוא בו דברים חדשים, אבל *אתה* לא עשית זאת. לא היה ולו שמץ מקוריות בסיפור שלך, האם אתה מבין? *כלום*. *גורנישט*. אתה יכול לצעוק מכאן ועד הודעה חדשה שלא אוהבים אותך, שסגנון התגובות לא יאה לך, שלא נותנים לך רספקט – העובדה היא כי *הסיפור לא טוב, לא מקורי ולא מעניין*, נקודה. כל עורך ספרותי מתקבל עד הדעת היה מעיף את הסיפור משולחנו לאחר פסקה או שתיים.
ד. האחרון היכול להעביר ביקורת על סיפורך הוא אתה עצמך. פרט לאי היותך אובייקטיבי, הרי שבמקרה הספציפי הנ"ל אתה גם חסר נסיון מספיק (ע"פ הודאתך) לשיפוט כללי של יצירת מד"ב או פנטסיה. מה מוזר הוא הדבר, כי במקום להגיד תודה ולבקש "תנו לי עוד מהמר, המר הזה", אתה מעז לזקוף ראש ולספר לנו כי אתה "אוהב את הסגנון"! ואללה! במצבך, כמשתקף בכתיבתך, כדאי לך מאד *לשתוק*, *לאמץ* את התגובות הקשות אל לבך ו*ללמוד*.
ה. נסיון בז'אנר הוא *חיוני* לכתיבה בו, *נקודה*. אתה בפירוש *לא* יכול לכתוב פנטסיה טובה ללא היכרות *מעמיקה* של התחום, כנ"ל מד"ב, כנ"ל ספרות ככלל. כאן אין כל ויכוח – מדובר בעובדה שרירה וקיימת. אתה יכול לצעוק על קיפוח ואי הגינות עד מחר, אבל עובדתית – סיפורים של כותבים המכירים את הז'אנר יצליחו, יתפרסמו, יזכו להערכה, ואילו סיפורים כגון הדבר העצוב ההוא מלמעלה יזכו, במקרה הטוב, לחיבתה של כתה ז' 4 בביה"ס היסודי בקרית אתא.
ו. אם סגנון הכתיבה בפורום זה קשה עליך – מה חבל. אלה הן עובדות החיים, ועמן תאלץ להתמודד. אין רספקט, אין כבוד, אין קרדיט. יש סיפור *טוב* או *לא טוב*. זהו.
ז. מבטא נכונה את הרגשתי לנוכח טענותיך המבעיתות מלמעלה.
ח. הסיפור שכתבתי לצורך ההדגמה הוא *מתנה* גדולה ונדירה, ממני אליך. קרא בו, שנן אותו, הגה בו יומם וליל, ואולי תבין. -
-
יש לקרוא את הסיפורים שלך שוב ושוב לשם תיקון ושכתוב עד שהם "מושלמים" או לפחות הכי טובים שאתה מסוגל להגיע – ויש לקחת סיפור שלך שהוא מתוקן ומושלם ולקרוא אותו שוב ושוב כי אתה מת עליו (שזה אכן לא משהו שכותבים עושים בדרך כלל). אז למה אתה קורא "קריאה ראשונה"? אתה רוצה להגיד לי שאתה כותב בשוונג אחד, קורא פעם אחת, מיד מפרסם/שולח/וואטאבר, ואז שוכח מהסיפור? אם כן, אז אתה בהחלט לא יכול לצפות שיאהבו את הסיפור שלך, כי פשוט לא השקעת בו מספיק כדי שהוא יהיה שווה משהו (וכן, אני מתכוונת גם לסיפור הזה בפרט, מצטערת…)
-
-
-
ראשית, ניר חביבי, עורך בכתב עת מכובד למד"ב ולפנטזיה היה שומר על סגנון כתיבה מכובד יותר משלך, ומסגנון הכתיבה שהנהגת בפורום זה, אפילו כשמדובר בחובבן ירוק, ובכך מבטיח שאותם אנשים שהוא מטעימם בינה יוכלו גם להרוויח משהו מביקורתו, במקום רק להיפגע.
להוציא אגרסיות זה נורא כיף, רק לא ברור לי למה צריך להוציא אותן על אנשים שלרוע מזלם פרסמו כאן סיפור – מעטים הם האנשים שמסוגלים לקבל ביקורת אכזרית מהסוג החביב כל כך עליך ולהפיק ממנה תועלת כלשהי במקום סתם להעלב עד עמקי לבבם – ואני לא כוללת את עצמי בתוך אותם יחידי סגולה. *אני*, יקירי, הייתי נעלבת עד עמקי נשמתי מביקורת כזו, ומאותו רגע ואילך הייתי אוטמת את אזניי מדבריו של האדם שהשמיע אותה, ולא משנה אם היה ולו גם דבר אחד הגיוני בדבריו. רוב בני האדם המוכרים לי, מתוקף היותם אנושיים, נוטים להגיב בצורה דומה.
אם נזכור גם שאותו עורך מקצועי שהוזכר קודם הוא אדם מקצועי ומנוסה, שעבד כמה שנים טובות בתחום ויודע טוב מאד איך לשפוט סיפורים, ושחבורת חובבני כתיבה בפורום אינטרנטי אינה שקולה בכל צורה שהיא לאותו עורך, זה רק ימחיש לנו יותר את ההבדל בין הגישה המנומסת והעניינית המקובלת על עורכי מד"ב מקצועיים לעומת הקטילה המרושעת וחסרת העכבות המקובלת על *חובבני* הפורום הזה, בעידודך (ובתואר "חובבנים" אני מכלילה גם אותי וגם *אותך*). למה בדיוק נדמה לך שמישהו צריך לקבל את קטילותיך האכזריות כדברי אלוהים חיים – נשגב מבינתי. אפילו אם אתה יסדת את הפורום הזה.
ושנית – כיתה ז' זה חטיבת ביניים, לא בית ספר יסודי. -
-
-
א. הוא קיבל ביקורת נחמדה, לא ארסית מדי, בונה מאד (כולל הסיפור המצורף!), מושקעת. הוא בחר להתיחס אליה בזלזול, ו*אז* קיבל את אשר מגיע לו.
ב. לא טענתי כי אנו כאן מקצועני מד"ב, אך זו *השאיפה*, ולראיה המלה *כאילו* בה השתמשתי. ג. עם זאת, אנו בהחלט *הרבה* יותר מנוסים מהכותב הממוצע, ודאי שהמתחיל, ועל כן טוב יעשה זה האחרון אם יתייחס לדברינו כדברי אלוהים חיים, באין לו מקור טוב יותר.
ד. כתה ז' בקרית אתא שייכת (או היתה שייכת, בזמנו), ליסודי. -
אז זה מה שאני עושה:
אני כותב סיפור בשוונג אחד. חוזר עליו פעם, חוזר עליו עוד פעם. מקליד אותו על המחשב, קורא אותו עוד פעם ושולח אותו כדי לקבל תגובות מאנשים אחרים שלא חושבים כמוני (להלן, אתם). אני לא מצפה שהסיפור שלי יהיה מושלם, אני לא מצפה שתכתירו אותו כיצירת המאה. יותר מזה, אני מקווה ומצפה לקבל ביקורת מנומקת עם מראי מקום כדי שאני אוכל לשפר אותו. הבמה הזו (ובמות וירטואליות אחרות לצורך העניין) היא לא המקום בו אני אשים יצירה אנינה וסופית בהחלט אלא שהיא המקום בוא אשים יצירות שאני רוצה לקבל ביקורת עליהן *כדי* להשלים אותן.
ואת לא צריכה להצטער על זה שאת לא אוהבת את מה שכתבתי. גם אני לא אוהב חלק מהדברים שאני קורא ואני לא מצפה ממך לאהוב כל דבר שאת קוראת. אני כן מצפה שתתני ביקורת עניינית (לא קטילה, ביקורת ואני מניח שאת יודעת את ההבדל) ועל זה תודה רבה לך. -
והרי תגובתי, אחת לאחת:
א. אז מה? אז אתה יסדת את הפורום. בו הו. הרצל יסד את מדינת היהודים, זה לא אומר שהיא יצאה כמו שהוא התכוון. העובדה שאתה יסדת את הפורום לא נותנת לך בעלות עליו. *אתה*מ לא הפורום. הפורום הוא כלל קוראיו, הפורום הוא מה שמשתתפיו עושים אותו לא מה שמייסדו מיעד לו. אם אדם בא לפורום על מנת לקבל ביקורת מכובדת והוגנת *בכדי* לשפר את כתיבתו אז מן הראוי לתת לו אותה. בגדול, המטרה של שנינו זהה. לשפר את כתיבתו של באה הפורום הנכבדה. אני רק בא ואומר לך, הו כבוד מייסד הפורום האדיר, שבהעלבות זה לא הדרך. עובדה ידועה היא שכשאנשים נעלבים, הם לא מקבלים ביקורת. כשתוקפים אדם, הוא מתגונן. כשמסבירים לו בסבר פנים יפות, הוא מקשיב. אם אינך יודע ביקורת מהוגנת ושפה יפה (לא מבחינת איכות אלא מבחינת גישה) ליבי ורחמי עליך כי נכות קשה יש לך (לטעמי לפחות). אך מוכן ומזומן אני לעזור לך בכך.
ב. את גישתי לפורום הזה כבר נימקתי קודם. מבחינתי, *גישתי* היא הגישה. תקשיב לרגע לעצמך. לדידך, הפורום הזה בא לשפר את איכות הכתיבה של היוצר אך היוצר חייב לפרסם משהו מושלם. טיפה סותר לא? אם פתחת לך פורום ליצירות מופת, אין זה צריך להיות פורום החותר לשיפור איכות הכתיבה. אם פתחת לך פורום לשיפור איכות הכתיבה, אין זה צריך להיות פורום יצירות מופת. הדרישות שלך סותרות הן. בעסה. אתה מתייחס ליצירת מופת כדבר אבסולוטי, אך הקשב רגע לעצמך: "כל סיפור המפורסם כאן נדרש להיות המושלם ביותר, המצויין ביותר *אותו מסוגל המחבר להוציא תחת ידו*" והקטע המודגש הוא משפט המפתח. "להוציא תחת ידו" ואם זוהי האיכות שאני מסוגל להוציא תחת ידי, בוא ועזור לי לשפר אותה. אבל בכבוד. אני לא צריך שיגידו לי כמה אני חמוד, אני כן דורש שיתנהגו אלי כאל אדם שמבין עניין גם אם לא נראה לך שאני ש"י עגנון.
ג. חוששני שאתה תופס טיפה יותר מידי מטולקין. אף אחד לא יצר עולם כה מפורט? חביבי, טול קורה מבין עניך. במיתולוגיה ובמיסטיקה היהודית מדובר בשבעה עולמות, מפורטים הרבה יותר מעולמו של מר טולקין, מלאים הרבה יותר ומקוריים הרבה יותר ובהם יש שדים, מלאכי שרת, לחשים וכו וכו וכו. אף אחד לא יצר עולם כמו של טולקין? וואלה? אז אולי הקבלה זה ספר דת, זה לא צריך להפריע לך להתייחס אליו כאל יצירה ספרותית.
כמו כן, אני לא הצעתי את היצירה שלי לפרסום אצל עורך. פירסמתי אותה כאן אז אל תתן לי את הבולשיט של "כל עורך היה מנפנף אותה". אתה המסע בזמן לא ה.ג'.ולס המציא כי אם מחבר התנ"ך (אלוהים אם אתה מאמין, מחבר התנ"ך אם אתה לא) שלקח את אברהם אבינו למסע בזמן בעודו בחלום (בראשית טו, יב). למעשה, לפי ההגדרה, כל נבואת נחמה הינה מסע בזמן.
אז מקוריות, חביבי, זה בעין המתבונן. ושוב, התעלמת מכל מה ש*לא* מד"ב. האם יצירה ספרותית שנושאה געגועים לארץ ישראל שנלעסה ונתחנה לעייפה במשך 2500 שנה עוד מ"על נהרות בבל ישבנו" היא בהכרח גרועה? כי אז מה תגיד על "מתי מדבר"? שהוא לא מקורי ולכן הוא רע? האם אתה רואה את הבעיה בתפיסה שלך?ד. אני כן מבקש עוד ביקורת (ראה הודעתי ל"מישהי עם ניק מתחכם") אבל זכותי לבקש שכבו8ד יהיה בצידה. וכן, זכותי לכתוב איך *שאני* אוהב, גם אם זה לא נראה *לך*. אני מקבל ביקורת, אבל יש דברים שאני בהחלט מסרב ליישם כי דעתך, על כל כובד משקלה, היא עדיין *דעתך*. לא אוהב את הסגנון שלי? אל תקרא. יש אחרים שלא אוהבים את הסגנון שלך או את הסגנון של טולקין. זה לא אומר שהם לא טובים. איש איש וסגנונו. מה שאתה יכול לעשות, זה להעיר ובבקשה, תעיר, אבל תעשה את זה *בכבוד*. אני לא אדם ששותק. נקודה. אני לא שותק לקצינים שלי, אני לא שתקתי למורים שלי ואני בשום פנים ואופן לא אשתוק לך. כשיש לי משהו להגיד, אני אגיד אותו. אם לא מוצא חן בעיני איך שאתה מדבר אלי, אני בהחלט אקום ואומר. שים לב, התרעומת שלי היא לא על מה אלא על *איך* ואת זה *אתה* תפנים, *תשתוק ותאמץ אל ליבך* כי יש דרך לדבר.
שים לב, דברים שנאמרו לי ע"י אנשים אחרים (ואפילו על ידך) בנושא תחביר, פיסוק וכו *תוקנו*. משפטים קוצרו בעקבות תגובה כאן, גרשיים סולקו בעקבות תגובה אחרת. אני שומר לי את הזכות לברור מתוך כל מה שמגיע אלי את מה שאני חושב לרעיון טוב. לא כל דבר שאתה אומר קודש הוא, אפילו אם אתה מאוד רוצה להאמין בזה. ושים לב, אני לא שותק, לאף אחד.ה. נסיון הוא אולי חשוב, אך לא *חיוני* (יש לך נטיה להשתמש במילים מפוצצות הא?). כמו כן, נסיון הוא דבר נרכש (וואלה?). לכן אל תצפה שאביא לפניך את יצירת המופת של הדור בגיל 19 (לא כל שכן בגיל 16). מה שאני עושה עכשיו זה *צובר* נסיון. וממך, כ*למוד* נסיון אני מצפה לעזור. אני גם מצפה שכאדם *למוד* נסיון אתה גם תכיר את המשפט "דרך ארץ קדמה לתורה".
ודרך אגב, ההוכחה שנסיון הוא לא *חיוני* היא שגם אנשים שלא הכירו את כל כתבי הרמב"ם וטשרניחובסקי יכלו ליצור יצירות שירה טובות ויפות.ו. אם עובדות החיים קשות בעיניך, מה חבל. אין ריספקט, אין כבוד, אין תועלת. משוב ליוצר, בניגוד לביקורת קולנוע למשל, הולכת לאיבוד אם היא לא מובאת בצורה יפה. אם בשיפור איכות היצירה אתה חפץ, למד להסתדר עם עובדות החיים.
חוץ מזה, כמו שאני רואה את הפורום כרגע, הוא רחוק מחזונך כמרחק מזרח ממערב לכן זה *אתה* שצריך להתמודד עם סגנון הכתיבה בפורום, לא אני.ז+ח. אל תצחיק אותי. דברים כאלה מעבירים בי חלחלה.
ואחרון אחרון חביב: חביבי, אתה לא יודע מי אני. אתה לא יודע אילו מלחמות פורומים כבר עברתי (אחת מהן הייתה בנושא התנ"ך, נכונותו וזכות העם היהודי על הארץ, כללה ציטוטים, ביאורים ומראי מקום מהתנ"ך ומפרושיו השונים ונמשכה שנה וחצי) לכן אל תתנשא, אל תקרא לי ילד ואל תעיז להפחית מיכולתי ומערכי ע"י ציניות ובדיחות אדיוטיות. אני יכול להיות לא פחות ציני ממך אבל אני נותן לך את הקרדיט המגיע לך.
אני לא יודע מהן הבעיות הפסיכולוגיות העמוקות שלך אבל אומרים שצורך אובססיבי לקטול אנשים נובע מחוסר ביטחון עצמי. אם זה עושה לך טוב וגורם לך לחשוב שאתה גבר בכך שאתה קוטל אנשים אזי ליבי ורחמי עליך. לך לטיפול ואת האגו שלך תטפח לא על חשבוני. -
-
-
-
-
לריב עם ניר זה נחמד. אני מניח שלכל אחד יש את הקטע הזה, ומצדי תמצה אותו עד הסוף (אנחנו נהנים מקולות הנפץ והדם הנשפך מסביב). אבל עם כל הכבוד לך ולבקיאותך בתורה-נביאים-כתובים, אני מקווה שתהיה מוכן לקבל את העובדה שפנטזיה היא ז'אנר מכובד ומקובל ולא תת-סעיף שכותבים בשביל הכיף. אם אכן אתה מקבל זאת, אז עליך לקבל גם כי יש סיפורים שיישמעו נדושים עד אימה ל*כל* קורא פנטזיה שעבר יותר משלושה או ארבעה ספרים. תיאור הרפתקת מו"ד כארוע אמיתי, 'מהחיים' הוא בפירוש נושא כזה.
באותה מידה, טוויסט הצפוי מראש (כמו בסיפור שלך) מאבד מהיותו טוויסט.
בקיצור, כדי לא להשתעמם מהסיפור שלך, צריך אדם להיות בתול לחלוטין בשדה הפנטזיה. אדם כזה, רוב הסיכויים שלא תמצא בקהל חובבי הפנטזיה הכבדים.
מצד שני, זה לא הפריע ל'הארי פוטר'. -
עכשיו תשמע אתה.
לא אמרתי ולו לרגע שפנטזיה היא לא תחום מכובד (כמו שלא אמרתי לרגע שאני מומחה בתחום).
אני, מה לעשות כותב *הכל* בשביל הכיף. זה בסך הכל תחביב, אני מייעד לעצמי דברים גדולים הרבה יותר בחיים מאשר להיות סופר (עם כל הכבוד להם כמובן). בשבילי, כתיבה בכללותה זה בשביל הכיף ואולי זה משהו שאתם פה לא הבנתם. את הסיפור הזה אני לא מייעד לקוראי הפנטזיה הכבדים וגם לא לבינוניים. הסיפור הזה מיועד לאנשים כמוני: אנשים פשוטים מהרחוב שלא הפכו את הפנטזיה למרכז חייהם. בשביל אנשים כאלה תיאור הרפתקאת מו"ד מהחיים (וזה לא בדיוק מה שעשיתי כאן דרך אגב) והטוויסט בסופו הם לא ברורים מאליהם. בשביל לא להשתעמם מהסיפור שלי צריך לקחת אותו באופן בו הוא נכתב: *לא רציני*. קלילות, הומור ושאר מרעין בישין. אני חייב להגיד שבשביל אנשים עם מעוף, אתם דיי כבדים כאן. צאו מהזווית הצרה הזו של "אני מחפש חידושים, אני מחפש יצירות מופת".
אני לא יכול ולא מתיימר לייעד דברים שאני כותב לאנשים שאני לא מבין. אני *לא* חובב פנטזיה כבד ולכן היצירות שלי (שים לב שזו יצירת הפנטזיה *היחידה* שלי) גם לרוב לא עוסקות בתחום. היצירות האחרות שלי (לרוב שירה דרך אגב) עוסקות בדברים שאני כן מתעניין בהם טיפה יותר ומתמצא בהם טיפה יותר. את היצירה הזו הבאתי לכאן כדי לקבל עליה משוב (לא קטילות) מחובבי פנטזיה (לאו דווקא כבדים). סתם כי מעניין אותי מה אתם חושבים, סתם כי בא לי קצת להשתפר בתחום. בקטילות (כמו גם מה שאתה עשית, דרך אגב) זה לא יושג. בקטילות כל מה שתשיגו זה רתיעה של אנשים מהפורום הזה ומחברתכם הוירטואלית.
הגיע הזמן ששועי הפורום הנכבדים (כלומר אתה ומר יניב) יבינו שהאנשים פה הם לא היינלין, לא טולקין ולא אסימוב. אנשים פה כותבים *בשביל הכיף*. אף זוכה פרס נבולה, הוגו או נובל לא יצא לך מפה. אף יוצר יצירת המופת של המאה הבאה לא יצא לך מפה. תפנימו את זה חבר'ה. פה זה מקום שאנשים באים אליו כדי לקבל דעה מכובדת ועצות ברוח טובה מאנשים אחרים (שגם הם בתורם יכולים לקבל עצות בתחומים אחרים בחיים). אף אחד פה לא בא לשמוע דברי "אלוהים חיים" מפי מר ניר כי למען האמת, אף אחד לא חושב שמגיע לו קוצו של יוד ממה שהוא מייחס לעצמו (גם אם הוא חושב שהוא כותב טוב. אני לדוגמא לא כ"כ נהנה מהדברים שלו). אף אחד לא בא לכאן כדי שיקטלו לו את מה שהוא כתב ואף אחד לא בא לכאן כדי שיעליבו אותו בצורה מתנשאת ומגעילה כזו כמו שחלקכם פה מרבה לעשות. יש אנשים שמבינים את זה פה. ביקורות שקיבלתי ממישהי עם ניק מתחכם, משלמקו ומיעל נלקחו לתשומת ליבי (וחלק מהן אף יושם) אף על פי שהן לא היו אוהדות ביותר. הן לא אמרו שאני נחמד, הן לא אמרו שהסיפור שלי מעולה אבל הן נכתבו בכבוד מתוך מתן קרדיט למקבל הביקורת ולא בהתנשאות. בשביל זה באתי לכאן.
לא מעניין אותי אם זה מה שחזיתם בשביל הפורום ולא מעניין אותי אם שניכם תיהיו המילה האחרונה בעולם הספרות, בעלי 20 תארי דר' ועוד 40 תארים אחרים של כבוד. אלי אף אחד לא יתייחס בזלזול, אף אחד לא יתייחס בהתנשאות ואף אחד לא יגיד לי לשתוק. גם אם הוא קרא את כל ספרי הפנטזיה שיש וגם אם, שומו שמיים, קוראים לו ניר יניב. אני, כמו שלמדו כבר רבים (בניהם כאלה שיכולים להכניס אותי לכלא, דרך אגב) לא שותק לאף אחד.
עכשיו, אני מאוד מקווה שהבהרתי את עצמי. -
-
א. הפורום הזה *לא* הוקם בשביל הכיף *נקודה*. סיפורים "בכיף" תפרסם במקומות אחרים. כאן זה "והגית בו יומם ולילה" – והכוונה למחבר ולפרי עטו, כמובן.
ב. גישתך מעניינת את הנהלת הפורום כקליפת השום העבשה דאשתקד. הגישה כאן היא זו שצוינה על ידי. לא טוב? החוצה. "הסיפור הטוב ביותר אותו מסוגל המחבר להוציא תחת ידו", קרי – המחבר ידאג בשבע עיניים לתקן כל פגם בסיפור *לפני* הפרסום, ולא יפרסמו סתם כך, מיד לאחר הכתיבה, כדי לקבל ביקורת זריזה וגמרנו. את זאת תאלץ להפנים, או לא להיות כאן יותר.
ג. איני יודע כמה אנשים כתבו את ספרי הדת ההם – אני יודע כמה אנשים כתבו את כתבי טולקין. באשר ל-"כל עורך ספרותי" – הדבר מהווה משל ודוגמה לאי הבנתך אותי ו/או את רוח הפורום הזה.
ד. הבדל בין "לא אוהב את הסגנון" לבין "סיפור לא מושקע ולא מקורי". על ההבדל הזה תיכון הבנתך מה מתרחש כאן בעתיד. אם לא – כבר הסברתי לך.
ה. מאדם נטול נסיון על פי הודאתו הייתי מצפה ליתר ענווה בבואו לקבל דבריהם של המנוסים ממנו. אף הייתי מרחיק ודורש כי לפני קפצו לשלול דבריהם באופן כה מוחלט וגורף (ראה תגובתך להודעתי הראשונה, שהיתה, אגב, בונה ביותר ונעימה לחיך), יהרהר מעט ויתן מרגוע לגאוותו הפצועה. באשר לדגש החוזר שלך על הרמב"ם וטשרניחובסקי – מן הסתם הרבה המשוררים לא קראו את *כל* כתביהם של אלה, אך סביר להניח כי רובם המכריע קרא *הרבה* שירה בטרם יגש לכתוב.
ו. הפורום כלל לא רחוק מאותו חזון שלי, יקירי. אנשים כאן, בניגוד לך, משקיעים מאמץ רב בכתיבת הסיפורים ובחשיבה עליהם, בניכוש טעויות ובהגהה, בטרם יפרסמו. לעתים התוצאה לא טובה במיוחד ולעתים (רבות והולכות) כן – אך ניכר כי הכותבים *השקיעו* בסיפור ולא זרקו את ביאושי מקלדתם בעולם חמים בפרצופו של קהל הקוראים.
ז+ח. מצוין!
ט. האם נראה לך כי עלינו להתרגש מנסיונו של כל כותב מתחיל מתוסכל להשאר על צמרת העץ הגבוה אליו טיפס בנסיון להוכיח את "צדקתו"? נו, באמת… -
מטרת הפורום המוצהרת היא לשלוח סיפורים שמחבריהם רוצים שיתפרסמו באתר ו/או בעלון המימד העשירי המופק על ידי האגודה למד"ב ופנטסיה.
(ניר, אולי כדאי להכניס את הקטע הזה לכללי הפורום. זה הובהר בכל מיני הודעות שפיזרת בפורום הזה ובפורום האגודה, אבל זה לא כתוב במפורש בכללים).הרעיון המקורי היה (כפי שהבנתי) שבמקום שאנשים יציפו את האימייל של NY בסיפורים בשביל המימד העשירי, הם ישלחו אותם לפורום. כך כל הגולשים באתר יוכלו לקרוא את הסיפורים ולהגיב עליהם, וגם תיבת הדואר של NY לא תוצף.
זאת אומרת, שמי ששולח לכאן סיפור צריך להתייחס אליו כאילו הוא שולח אותו למערכת עיתון, והוא צריך לצפות לביקורות בהתאם. לכן, הסיפור חייב להיות מושלם בעיני הכותב וראוי להתפרסם בפומבי. אם אתה לא חושב שהסיפור ששלחת מושלם, אל תשלח אותו לכאן. יש הרבה פורומים של כתיבה יוצרת באינטרנט (בעברית יש את במה חדשה, וגם בפורום המד"ב של נענע נוטים לתת מחיאות כפיים אוטומטיות), והם מיועדים לשליחת סיפורים לא מושלמים כדי שהערות הקוראים יעזרו להפוך אותם למושלמים. בפורום הזה היצירה שלך כן צריכה להיות אנינה וסופית, ותתפלא כמה הערות בונות עוד תקבל אחרי זה.
אני לא מאמינה שהיית שולח את הסיפור שלך לעיתון. אני גם לא מאמינה שקראת אותו בעיון יותר משלוש פעמים. בטוח שלא נתת לו לנוח וחזרת אליו אחרי שבועיים, כי אחרת חצי מההערות המקוריות שלי לא היו צריכות להכתב.דרך אגב, אתה לא חייב לפרסם כל דבר שאתה כותב. המגירה שלי וגם הדיסק במחשב מלאים בסיפורים שאף עין אנושית מלבד שלי לא ראתה – ואם זה תלוי בי גם לא תראה. לפעמים הבנתי עד כמה הם גרועים רק בקריאה עשירית.
אולי עשרה אחוז ממה שאני כותבת אני מפרסמת פה, ובדרך כלל אני מקבלת תגובות טובות. למרות זאת פעם אחת קטלו אותי בלי רחמים.בקיצור, אם יש לך יצירה שאתה חושב שהיא מושלמת וסופית ואין יותר מה לשפר בה, אנא פרסם אותה כאן. אני בטוחה שגם אם יקטלו אותך, זה יהיה בצורה הרבה יותר נעימה. זה לא בעיה לראות מתי המחבר השקיע המון ומתי לא.
-
-
-
אבל אנסה להבהיר דבר אחד: *אתה* אולי כותב *בשביל הכיף*. אני לא. ואולי זה ההבדל בינינו. גם רוב היצירות שלי הן לא מתחום המד"ב והפנטזיה, אבל זה לא אומר שהן לא צריכות להיות טובות כשהן יוצאות החוצה.
הטענה העיקרית שלי, שהסיפור שלך משעמם, היא, מה לעשות, לא 'טיעון לא רלבנטי' או 'קטילה'. אתה יכול לסתום את האוזניים ולטעון שכל ביקורת העוסקת במהות הבסיסית של הסיפור ולא בפסיקים ונקודות אינה רלבנטית, אבל אז יהיה לך קשה מאוד להתקדם מעבר לרמת 'הכתיבה בשביל הכיף'. אם אתה לא רוצה להתקדם, בבקשה. לא אגיב לסיפורים שלך, כי חבל על הזמן של שנינו.
אם אתה כן מסוגל להקשיב, אתייחס לטענתך ש'לא כל סיפור צריך להיות יצירה חדשה' וש'יש סיפורים שנכתבים בקלילות ובהומור'. חזור להערה המקורית שלי ותראה שהתייחסחתי לסיפור ככזה שמנסה להשתמש בהומור והבהרתי שאותי, מה לעשות, זה לא הצחיק. גם צביקה הדר לא מצחיק אותי, ועוד הרבה דברים אחרים. אם זו יצירה הומוריסטית, היא הייתה צריכה להיות מצחיקה. אם זו יצירה רצינית, היא הייתה צריכה להיות מעניינת. אם זו יצירה שנכתבה להנאתך הפרטית, 'בשביל הכיף', אז אין לי מה להגיד. אני מקווה שנהנית. -
מטרת הפורום נכתבת בתקנון שלו. אף אחד לא יכול לצפות מאף אחד אחר לחזור ולקרוא את כל ההודעות רק כדי לעמוד על מטרת הפורום. מה שנכתב בתקנון תופס, מה שפוזר ברחבי הפורום לא. וממש ממש לא מעניין אותי מה *היה* הרעיון המקורי. כל עוד הוא לא כתוב בכללי הפורום הוא בגדר חזון. כיום, כמו שנוכחתי לדעת מקריאת כמה יצירות פה, המקום הזה הוא כן סוג של במה לכתיבה יוצרת. לכן, כל עוד בתקנון לא כתוב שהפורום הזה הוא למטרה הבלעדית של פרסום סיפורים במימד, אל תתלוננו על טיב היצירות שמגיעות לפה.
נראה לי שכבר הבהרתי שאני לא רוצה מחיאות כפיים אוטומטיות. זה לא מה שיעזור לי. יש לי דרכים אחרות לטפח את האגו שלי, פה אני רוצה לטפח את הכתיבה שלי.
לא, דווקא לסיפור הזה כן נתתי לנוח. נתתי לו בערך שנתיים לנוח וכן השקעתי בו מאמץ מסויים. שמתי אותו פה כדי לקבל חוות דעת שניה. מה לעשות, לי יש נקודת השקפה מסויימת ולך יש אחרת. לכן, אל תצאי מנקודת הנחה שבגלל שכתבת כל מיני דברים שלך נראו בסיסיים לחלוטין שהסיפור שלי נכתב כלאחר יד. באותה מידה, אני הייתי יכול למצוא ביצירות שלך פגמים שלגבי נראים כחומר של כיתה א' אך את בכלל לא חשבת בכיוון. לאנשים שונים יש השקפות שונות ודרכי מחשבה שונות. שימי לב, לא התרעמתי פה על ה*ביקורות* אלא על *הקטילות*. אסור לקטול את היצירה, אף פעם. מותר וחובה להעביר ביקורת וחיוני לעמוד על ההבדל הבסיסי בין ביקורת לקטילה. ביקורת באה בטוב טעם ובכבוד על מנת לעזור ליוצר, קטילה סתם מעליבה.בחמש השנים האחרונות כתבתי המון דברים, המון. כמה מהם ראו אור? רבע, בערך, אולי אפילו פחות. כך שגם לי יש צנזורה עצמית. רוב מוחלט של הדברים שכתבתי, דרך אגב, לא קשורים למד"ב/פנטזיה בכלל ולכן גם לא תראו אותם פה. ביקורות שניתנו לי על הדברים שקראתי נלקחו לתשומת ליבי אבל קטילות אני לא מוכן לקבל, בכלל. גם לא קטילות נחמדות. כמו שאני מגיב לכל יצירה, גם ליצירות הגרועות ביותר, מתוך כבוד בסיסי לאדם שיצר אותן, כך אני דורש שיגיבו לי. אני אף פעם, אף פעם, לא אומר ליוצר את מה שנאמר לי כאן בצורה בה זה נאמר לי. אני תמיד אוסיף את המילים "לדעתי", תמיד אגיד הכל ללא שמץ של ציניות, ללא נסיון לעשות צחוקים על חשבונו וללא התנשאות. ככה אני נוהג וזו ההתנהגות שאני מצפה מכל בן תרבות. אדם תרבותי הוא לא רק אדם שקורא הרבה ספרים. אדם תרבותי הוא אדם שמתנהג ככה.
בקיצור, אם אתם רוצים להפוך את הפורום הזה ל"פורום מועמדים למימד העשירי" תכתבו את זה בתקנון. כל עוד אתם לא כותבים את זה בתקנון, תדעו ותפנימו שהפורום הזה משמש גם (אם לא רק) כפורום כתיבה יוצרת. ואם אתם כבר משנים את התקנון, תכניסו סעיף שיאסור על קטילות.
-
אין לי כלום נגד הטענה שלך. יש לי הרבה נגד הצורה בה הצגת אותה.
אמרת שהסיפור שלי משעמם? אוקי. מקבל. לא מסכים אבל מקבל. ראית שאמרתי משהו נגד זה? לא. אמרת שהוא לא מצחיק? סבבה. מקבל. לא מסכים אבל מקבל. גם נגד זה לא אמרתי כלום. יש לנו, כנראה, הומור שונה. לגיטימי.
מה כן אמרתי (ולזה דרך אגב, אתה לא מתייחס משום מה)? שאני בהחלט לא מקבל את צורת התגובה שלך. הטענות שלך הן בהחלט רלוונטיות, צורת ההצגה שלהן היא בהחלט *לא* ועל זה אני מתרעם.כבר אמרתי קודם ואני אומר שוב בפעם המאה. אני מוכן לקבל ביקורת, אני רוצה להתקדם אבל בצורה מכובדת. ואם לא הבנת או לא ראית אני אדגיש לך את זה: *ביקורת מקובלת עלי ואף מוזמנת, קטילות, לא.*
עכשיו, השאלה היא לא אם אני מסוגל להקשיב, אלא אם אתה מסוגל. אם אתה מסוגל, יש לנו הרבה על מה לדבר (ואני אשמח על זה). אם אתה לא מבין את טענתי המרכזית פה ואתה מעדיף להיגרר אחרי מר יניב (שבוא נודה בזה, התגובה שלך הייתה נראית לי כהיגררות, עם כל הכבוד) בהחלט אין לנו. אני לא הבן אדם שיש לו בעיה לקבל ביקורת. לכל טענה שהעלית התייחסתי וכבר אמרתי שאימצתי חלק מהן, אתה הוא האיש שלא התייחס לטענה המרכזית שאני העלתי.
נ.ב
אז אם אתה לא כותב בשביל הכיף, אלו ספרים רציניים הוצאת תחת ידך? -
-
חמורה.
א. חביבי, משעורי אזרחות אתה צריך לזכור שלאזרח מותר לעשות כל מה שלא כתוב בחוק שאסור לו ולרשות שלטונית מותר לעשות רק מה שכתוב בחוק שמותר לה. לכן, מכיוון שאני אזרח ולא "רכושו של ניר יניב" מותר לי לעשות כל מה שאני רוצה בפורום ולא נאסר עלי ע"י התקנון. מכיוון שהפורום הוא פורום סיפורים ולא פורום הסגידה לניר יניב ומכיוון שלא נכתב בתקנון שום דבר ממה שאמרת לגבי זהות הפורום אני יכול לפרסם בפורום יצירות שהן לא יצירות מופת בתקווה לקבל עליהן ביקורת *בונה*. רע לך עם זה? תשנה את התקנון ואז נדבר. כרגע, הפורום פה בשביל הכיף. מאחר ואף אחד לא משלם לאף אחד אחר כדי שיכתוב לפה או כדי שיקרא את מה שכתוב פה. אז בהגדרה שלי, הוא פה בשביל כותבים חובבי. משמע, כותבים שכתיבה זה התחביב שלהם. משמע, כותבים שחביבה עליהם הכתיבה וזהו אינו עיסוק מרכזי בשבילם. משמע, כותבים שבשבילם לכתוב זה כיף (מ.ש.ל).
ב. גישתך מעניינת *אותי* כקליפת השום דאשתקד. כל עוד גישתך לא פרוסה באותיות קידוש לבנה על פני התקנון, מעמדך, גם אם אתה הוזה, חוזה ומקים הפורום, הוא כמעמדי. בדיוק כמו שגישתו של הרצל, כל עוד היא לא מעוגנת בחוקה, לא מעניינת אף אחד. קשה לך? תשנה את התקנון. דרך אגב, לבדוק כל פגם בסיפור יעיל רק לבעיות הגהה. זה לא ישפר את איכות החומר המגיע לכאן וזה לא יעשה אותו מקורי יותר, או לשיטתך, מעניין יותר. עדיין נשארנו עם ההגדרה "אשר מסוגל להוציא תחת ידו" וזה, כמשתמע מתוך המשפט, תלוי ביכולותיו של היוצר. את זאת אתה תאלץ להפנים או לא להיות כאן יותר. חמודי, אתה אולי יוצר הפורום אבל אתה לא מנהל אותו עדיין. לכן, יכולתך להגיד לי להסתלק שקולה לשלי. כשתהיה מנהל הפורום תוכל לבחור בשיטות בולשביקיות של השתקה. לסטאלין זה עבד יופי. גישתך היא הקובעת? מי אמר? אתה? אז מה?
ג. מה הקשר? ואם רק אדם אחד כתב כל ספר? או לחילופין הקב"ה? מה הקשר?
ואולי זה אתה שלא הבין את רוח הפורום?ד. המשפט לא חוקי. "תיכון הבנתך מה מתרחש כאן בעתיד"? איך מתרחש קשור לעתיד? שכחנו זמנים ניר? לכן לא בדיוק עמדתי על כוונתך כאן.
ה. מאדם המתיימר להיות מקצועי הייתי מצפה ללשון נקייה יותר מציניות ומנימוס גדול יותר בתגובותיו. אולי אתה מנוסה ממני (טוב, לא אולי) אבל לדרישה שלך לכך שאני אקבל את דבריך (ואני מצטט) "כדברי אלוהים חיים" אין, לא הייתה ולא יהיה כל בסיס. אולי נפגעת מכך שאחד כמוני לא מקבל את דבריך כאורים ותומים אבל ככה אני. אני לא מקבל *כלום* כמובן מאליו וביחוד כאשר הוא בא אלי בצורה כמו שאתה הבאת אותה. הודעתך הראשונה הייתה מעליבה, מתנשאת וצינית. לא בונה, לא עריבה לחיך ולא נעליים. הסיפור בסופה היה עלבון מתנשא ולא מתנת אלוהים או נציגו על פני האדמה. כבר עמדתי על כך שהנימוס הוא דבר זר לך, כמה חבל.
את דבריך הלא עניינים לטעמי שללתי בצורה סוחפת. את מה שמצאתי כענייני בחרתי שלא לקבל כי זה לא תואם את סגנון הכתיבה שלי (כלומר העירוב בין שפה ישנה לחדשה). ואת הגרשיים, דרך אגב, העפתי מייד. כך שלא שללתי את כל דבריך בצורה סוחפת. לכל מה ששללתי הבאתי טעמים וסיבות שונות כך ששום דבר לא נעשה עקב גאווה פצועה (כי, דרך אגב, היא לא. אל תחמיא לעצמך).
עכשיו, קח אתה את האגו העצום שלך, שב וחשוב אם הדרך בה אתה מתייחס לאנשים היא היא הדרך הנכונה.
ובקשר לרמב"ם ושאר חבר מריעיו. ביאליק, לדוגמא, לא קרא יצירות עבריות עד שלב מאוחר בחייו. למעשה, הוא קיבל חינוך תורני בלבד עד גיל יחסית מתקדם. מה שהוא *כן* קרא, לא היה קשור למה שהוא כתב. טשרניחובסקי התחיל לכתוב בגיל מאוד צעיר, מה שמנע ממנו להכיר את היצירה העברית החדשה ומגוון רב של יצירה בכלל. רשב"ג (רבי שלמה איבן גבירול) בכלל היה עני מכדי לקרוא בכבדות (מה גם שהספרים היו מאוד נדירים אז). רחל המשוררת בכלל לא הרבתה בצריכת שירה עברית. ככה שיוצרים לא בהכרח צריכים להיות צרכנים כבדים של מה שהם כותבים. כמובן, הם צריכים להכיר את זה, אבל בשום אופן הם לא צריכים להיות צרכנים כבדים של זה.ו. ומאין לך שלא השקעתי? אל תספור לי טעויות בהגהה מכיוון שאני דיסלקט. אם משרד החינוך מסוגל לתת לי פטור משגיאות כתיב, גם אתה מסוגל. וזה לא שלא ניסיתי. הסיפור הגיע אליכם עם 0 שגיאות כתיב ובעיות ספורות בסימני פיסוק. אתה לא יודע כמה מאמץ זה דורש ממני (ולא, אין לי ספל-צ'ק). ובקשר למחשבה על הרעיון, מאין לך שלא חשבתי עליו? לדעתך לא ניכרת השקעה? חבל, אבל הייתה כזו. מצד שני אתה צריך להשקיע יותר, הרבה יותר, ביחסי אנוש ולא לזרוק כל מיני רפש והעלבות בפרצופו של היוצר.
ז+ח. אם זה גורם לך אושר אז באמת יש לך בעיה. רחמי עליך. איזהו המכובד? המכבד את הבריות.
ט. זה היה נסיון להוריד אותך מהעץ הגבוה שלך. תשמע, חביבי, בתגובתך לבוג'י כתבת "אז הוא קיבל את המגיע לו". זה היה תגובה לדבר הנפוח הזה שהוצאת תחת ידך. למה מי אתה חושב שאתה? אתה חושב שבגלל נזיפה אחת קטנה ממך עולמי יתהפך? "קיבל את המגיע לו"? בונ'א אתה ממש ממש מחזיק מעצמך יותר מידי. למה נראה לך שאני צריך להתרגש ממך או להתייחס לדבריך כאל "אורים ותומים"? תפנים: אני לא פחות ציני ממך, אני לא פחות משופשף ממך בהתגוששויות פורומים ויש לי הרבה הרבה יותר סבלנות. מספיק סבלנות ע"מ לנבור בביוגרפיות של 4 סופרים כדי להוכיח את טעותך היום. מה שכן, אני נוהג בך בכבוד. כבוד שמיום ליום נראה לי שאתה לא ראוי לו.
לכן, אל תנסה להפחיד אותי בדברים כגון הודעות בפורום ואף פעם אל תנסה להגיד לי לשתוק. אמרתי לך, גם לאנשים שיכולים להכניס אותי לכלא אני לא שותק אז בטח ובטח אני לא אשתוק לך. -
-
-
היות ואתה מתעקש לענות שלא ממין העניין, אסכם:
א. שיעורי אזרחות נוגעים למדינה דמוקרטית. כאן לא דמוקרטיה, ו*אני* הוא הקובע את חוקי הפורום (דבר המעיף את דוגמת הרצל שלך למקומה הראוי – הפח). הדבר קרוי, בדרך כלל, *דיקטטורה מושחתת*. פתח את ספר האזרחות היקר שלך בערך זה. גישתי מתבטאת בחוקי הפורום וקשורה אליהם קשר הדוק. קרא אותם שנית, והפעם – *הבן*.
ב. כל המלל והלהג שלך לא ישנו את עובדת היות הסיפור נדוש על אימה ולא מושקע. זעק לשמים על היחס המחריד לו אתה זוכה, קפוץ באויר ועשה סלטות (כמנהגך בימים האחרונים). *זה* סיפורך, *זה* פרצופך, *זה* מה יש. כל השאר – לפח.
ג. סיפורי צבא רובנו שמענו וחווינו כשעוד היית בחיתול, על כן אתה יכול לוותר עליהם בלב שקט. הם לא עושים רושם על אף אחד. -
עדיף שתתחיל בהם. העיתון של האגודה מגיע ל-300 בתים(אני מניח, אני לא מכיר את הסטטיסטיקות) ומשם לעוד כמה עשרות בתים שבעליהם נמצאים ביחסים טובים עם מנויי העיתון.
שתיים, בוג'י הם מתרגמת בהוצאה לאור ידועה, ויבוא יום ויקדמו אותה(מה נמצא מעל מתרגמת?)
ואולי היא תהיה בועידה שתבחן אם הסיפור שלך עומד בקריטריונים של אותה הוצאה לאור ידועה. -
-
-
-
-
-
לאחר עיון בתגובתך, חזרתי וקראתי את הביקורת *המקורית* של NY לסיפור שלך. מצטערת, לא מצאתי שם שום דבר שמבחינתי יכול להחשב כבלתי מקובל. זו היתה ביקורת עניינית והוגנת, לא שונה בהרבה מזו שלי (המקורית) מבחינת הסגנון שלה.
התגובה השניה של NY, זו שאליה אני מניחה שהתכוונת שהיא קוטלת, באה רק לאחר שאתה התחלת להשתמש בכל מיני תירוצים שגם אני מצאתי אותם מרגיזים מאוד בסגנון של: "זה לא נדוש, כי אני לא קראתי קודם משהו כזה".
אני לא הגבתי עליהם, כי כבר עשו את זה לפני, ולא ראיתי טעם לחזור על מה שהם כתבו. אם אתה רוצה שיתייחסו אליך בכבוד, אנא התייחס בכבוד גם לאחרים.
תשובות של "אני לא קראתי קודם" או "זה לא מיועד לקהל שבקיא בפנטסיה" הן לא תשובות רציניות. אילו מישהו היה כותב על חומר שלי שזה נדוש, ומביא דוגמאות (והרי הסיפור שהתפרסם לפניך הוא מאוד דומה מבחינת החומר), הייתי מסבירה שאמנם לא ידעתי, ואשתדל להבא שלא לחזור על הטעות – או מאידך הייתי מנסה להראות למה הסיפור שלי שונה מהחומר הקודם.דרך אגב, אם אתה מעוניין למצוא בסיפורים שלי בעיות של כיתה א', אני מאוד אשמח אם תעשה זאת. הסיפורים הרציניים שלי בפורום הזה התפרסמו תחת הכינוי אקיי מנאי. אתה מוזמן לקרוא אותם ולקטול כאוות נפשך (כל עוד הקטילה מנומקת היטב, כמובן). אני מאוד אוהבת כשמראים לי פגמים בסיפורים, כי אז אני יכולה להשתפר.
-
-
-
-
משוב לאדם במינימום ציניות, התנשאות ונסיון לצחוק על חשבונו. לרוב ניתן כדי לשפר את עבודותיו העתידיות של האדם. קטילה: בדיוק ההיפך.
והרי הדברים שהפכו את התגובה של NY מביקורת לגיטימית לקטילה (שבשבילי אינה לגיטימית).א. שימוש במילים בומבסטיות יתר על המידה שלא לצורך. ביטויים כגון "מחריד למדי" או "זרוק לפח", מקומן לא יכירן בביקורת. מילים כאלה משדרות התנשאות, משדרות ציניות ובאופן כללי יוצרות אנטי. באותה מידה יכול המבקר לומר: "לדעתי, השילוב בין שפה חדשה לישנה לא היה מוצלח. אולי כדאי שלא תשתמש בעתיד בצירוף כזה". בסופו של דבר, המשפט הזה אומר בדיוק אותו הדבר בהבדל אחד בלבד: הוא ביקורתי, לא ציני יתר על המידה אך עדיין מעביר את תחושת המבקר שהצירוף של סגנון השפה לא היה לרוחו. ביטויים כגון "זרוק לפח" מבטאות פחיתות כבוד ליצירה ועל כן גם ליוצר. דרך אגב, צריך להשתמש כמה שפחות בנטיית הציווי. ביקורת היא לא פקודה בצבא.
ב. חזרה על שגיאה אחת יותר מידי פעמים באופן מתנשא. בסעיף ג' חזר מר יניב על שגיאה אחת בצורה מתנשאת עד שבסוף הכניס בדיחה על חשבוני. זו לא ביקורת. ביקורת לא מתייחסת אל המקבל כאל אנאלפבת. ממה שמר יניב כתב עולה גישה כזו. זו גישה מתנשאת. גישה שאני לא מקבל. לא בביקורת ולא בכלל.
ג. כל סעיף ה'. יואיל נא מר יניב לדבר בשם עצמו. בביקורת אין קביעות אבסולוטיות. ביקורת באה מכיוון קורא ומבטאת את דעתו האישית בלבד. היא באה בהנחה שיש אנשים שלא מסכימים איתו ושאין הוא נעלה ממקבל הביקורת אלא נמצא איתו במעמד זהה. קטילה באה מכיוון אדם שבטוח שהוא נעלה מהנקטל ולכן הנקטל צריך לקבל את דבריו בנכונות, גם אם הם משוללי כבוד ומבטאים את דעתו הפרטית בלבד ("כדברי אלוהים חיים" כמאמר מר יניב). סעיף ה' הוא לחלוטין סעיף שאין לו מקום בביקורת.
ד. ועכשיו הגענו לסיבה המרכזית: הסיפור שמר יניב הכניס בתגובתו ללא שום סיבה נראית לעין. סיפור זה היווה בדיחה בוטה וברורה על חשבונו של הכותב. אם מר יניב רוצה לעזור, יואיל נא בטובו לכתוב סיפור רציני או לחילופין להפנות אותי לאחת מיצירותיו הרבות והאנינות. אבל מר יניב לא בחר לעזור לי, הוא בחר ללגלג עלי ולכן כתב את הדבר המעליב שהוא כתב. יאמר אותו אדם מה שירצה, אני ראיתי בזה עלבון. זו לא הייתה דוגמא כמו מה שאת נתת, זו לא הייתה מתת אל ובהחלט זו לא הייתה ביקורת לגיטימית. זו הייתה קטילה ואת זה אני בהחלט לא מוכן לקבל.
תראי, לאנשים שונים יש פרספקטיבות שונות. יכול להיות שאת נמצאת פה כ"כ הרבה זמן שאת כבר רגילה לסגנון. יכול להיות שפשוט לא היית ערה לכך שדברים כאלה יכולים לפגוע.
עכשיו, בקשר ל"תירוצים" כביכול. כבר אמרתי קודם ואומר שוב עכשיו. אלו לא תירוצים אלא דעתי על העניין. בדיוק כמו שזכותך להחזיק בדעה משלך, זכותי להחזיק בדעה משלי. לא את ולא מר יניב צריכים להתעצבן מזה שאני חושב אחרת מכם, גם אם זה נראה לכם מטומטם ואף אווילי. זכותי להחזיק בדעה שלי? זכותי להביע אותה? אם אנחנו מסכימים שכן אז אפשר לפתוח בנושא דיון תרבותי. אם איננו מסכימים אז אין שחר לקיום הפורום הזה. כך או כך, העובדה שאני מחזיק בדעה שונה ומביע אותה כשאני נדרש לא מצריכה תגובה חסרת תרבות כמו התגובה של מר יניב. להזכירך, תגובותי לכל המגיבים והמבקרים התחילו בתודה והסתיימו בהבטחה ליישם את מה שנראה לי לנכון. גם מתוך תגובתו הראשונה של מר יניב ישמתי דברים. לא קיבלתי את עמדתו בדבר טיב הסיפור ועניין המקוריות כי עמדתי שונה משלו. יותר מזה, פירטתי את עמדתי בפירוט רב תוך מתן דוגמאות מז'אנרים אחרים ובצורה מכובדת ביותר. אף על פי שההודעה לה הגבתי לא הייתה כזו כלל ועיקר. התגובה שלי למר יניב הייתה מכובדת לגמרי כנ"ל לגבי הביקורת שלי על אופי התגובות שלו. את הכבוד הנדרש אני נותן לאחרים ואם את סבורה שלא, אנא, בכל לשון של בקשה, האירי את עיני.
ובינינו, את לא צריכה לקחת את דעותיהם הספרותיות של אחרים באופן כ"כ אישי. אין טעם להתרגז בגלל מחלוקת על הגדרת המושג "נדוש".את הסיפורים שלך אולי אקרא בבוא העת, תודה. כשאמרתי שאוכל למצוא בהם טעויות של כיתה א' לא התכוונתי להמעיט בערכך אלא רק להבהיר שיכול להיות שטעויות של כיתה א' מבחינתי הן דבר שאת לא שמת לב אליו בדיוק כמו שטעויות של כיתה א' מבחינתך הן דבר שאולי אני לא שמתי לב אליו. הבהרתי פעמים רבות שאין לי בעיה עם ביקורת, רק עם קטילות. אני מקווה שהבהרתי את ההבדל בין השניים.
כמו כן, גם אם אמצא בעיות ביצירותיך בהחלט לא אקטול אותן. אני לא מאמין בקטילות, לא מקבל אותן ובהחלט שלא מחלק אותן. אני מאמין רק בביקורת. -
-
-
-
ה"פואנטה" של הסיפור, כמו שאמרו כולם, נדושה ביותר. אני רק רוצה להוסיף שהפעם הראשונה שראיתי רעיון כזה היה בגיל 12, כשראיתי את הסרט cloak and dagger (וזה היה בהתחלת הסרט). זה היה לפני שקראתי סיפור פנטזיה אחד, ובמשחקי תפקידים לאא שיחקתי אף פעם. ככה שהרעיון יהיה, מה לעשות, נדוש גם לקוראים מתחילים. עצתי לך: מחק את כל הקטע. תוסיף משהו מעניין (והומוריסטי כמובן) במקום, בתור סיום.
הסיפור העלה כמה חיוכים על פני בזמן הקריאה, אבל שמתי לב שכמעט כל הבדיחות מבוססות צבא. הסוג הזה של הומור הוא די ירוד, ומפסיק להצחיק מהר מאוד – בערך אחרי שנה וחצי בצה"ל אנשים ממצים את העניין ועוברים הלאה. תחזור לסיפור אחרי שתצבור קצת פז"מ וזה יהיה הרבה יותר ברור. וכמובן, למי שעוד לא עשה צבא זה לא יהיה ממש מובן. ובדיחת ג'יימס בונד היתה ממש תלושה מיתר הסיפור – לפחות תהיה עקבי.
היה כאן פעם סיפור חביב למדי על החיילים הצעירים באנטרפרייז, אולי שווה לך לחפש אותו כדי לראות איך עושים הומור צבאי בצורה מוצלחת.
-
1. לא 'נגררתי אחרי ניר יניב'. דעותיי הם דעותיי, וברוהב המקרים המוחלט הן שונות מאלו של מר יניב.
2. תגובתי הראשונה אמנם מנוסחת בצורה מעט חריפה, בשל הצורך להגיב על סיפור שני בדיוק על אותו נושא (ראה זה שפורסם מתחתיך). עם זאת, היא בפירוש מבטאת את דעתי האישית, יחד עם אקסטרפולציה שעשיתי לגבי קוראי פנטזיה (אלו שאני מכיר, לפחות). אני אישית לא קראתי הרבה פנטזיה או שיחקתי הרבה מו"ד, ובכל זאת הסיפור נראה לי נדוש מאוד. אני מניח, אם כך, שהקורא הממוצע (שקרא יותר ספרים ממני) ימצא את הסיפור נדוש למדי. שים לב, אגב, שגם בין אותם מגיבים שקיבלת את ביקורתם כלגיטימית, היו מי שאמרו שהסיפור נדוש.
3. חבל שקיבלת את הצעתי 'לקרוא עוד' כפקודה או כהתנשאות, ואם נפגעת מכך הריני מתנצל. כל רצוני היה להביא לתשומת לבך את העובדה שקריאת ספרי וסיפורי פנטזיה נוספים (והפניתי אותך אפילו לכותרים ספציפיים) עשויה לשפר את כתיבתך.
4. כפי שאתה רואה, אני מתייחס בביקורת זו למה שקראת 'השאלה המרכזית' – סוגיית צורת ההגשה. עם זאת, לדעתי, מי שכוןתב סיפורים צריך להיות מסוגל ומוכן להקשיב לביקורת גם כשהיא מוגשת בבוטות מסוימת. בכל אופן, בידיעתי את רגישותך לצורת ההגשה אמנע אם כך מביקורת כזו בהתייחסויות הבאות שלי לכתיבתך (אם יהיו)נ. ב.
כדי לא להיראות מתנשא, לא אכתוב כאן את רשימת הפרסומים שלי. אבל היו כאלה, ולא מעט. -
-
-
-
-
1. לי איכשהו זה נראה כהיגררות. אולי כי זה פורסם כתגובה לתגובה של ניר. אם טעיתי אני מתנצל
2. ת'אמת, נתתי את הסיפור גם לעיונם של אנשים אחרים מחוץ לפורום (לפני שהוא פורסם פה, דרך אגב). מהם לא שמעתי הערות על נדושות. לכן אני מחזיק בדעה שנדושות היא תלויית קורא. שלא תבין לא נכון, אני מקבל את זה שאתה חושב שהסיפור נדוש. זו דעתך והיא לגיטימית מאוד. אני פשוט לא מסכים איתה. זה כל הסיפור.
3+נ.ב. תודה רבה, אנא, הפנה אותי כאוות נפשך, בבקשה. אני לא מבטיח לקרוא (במיוחד לא סיפורים ארוכים) עקב זמן מועט ורשימת קריאה ארוכה (אני בטוח שזה מוכר
), אבל אשתדל בכל מקרה4. שוב תודה. דעותי על צורת ההגשה של הביקורת ידועות. אני מודה לך מאוד על כך שהינך קשוב להן.
-
-
-
-
ניגנתי לצדו של זמר אחד, שהיה, ככה, די Stiff. לאחר ההופעה ניגש אלי מישהו מהקהל ואמר לי, "שמע – אתם מנגנים מאד נחמד, אבל אולי תגיד לזמר להוציא את המקל מהתחת?"
הרגשה זו עולה בי כאשר ני קורא את התגובה הזו, המסבירה את "חטאי". לא אתעכב על כל פריט ופריט, אבל רמז אפייני אחד: כאשר מישהו משתמש ברצף התוים "", כוונתו להביע חיוך, ולסמן בכך כי הדברים נאמרים ברוח טובה. כאשר מישהו אומר "לשם השעשוע", יתכן כי זו כוונתו. לתשומת לבך. -
-
-
630 / סתם טמבל עם כפתורים.
“דאלורי, תקום, דאלורי!!!"
הדפיקות בדלת נעשו עכשיו בלתי – נסבלות. דאלורי ניסה להתכרבל בתוך השמיכה ולהמשיך לישון, אך לשווא.
“דאלורי, תפתח את הדלת המחורבנת או שאני שובר אותה!"
מי הוא חושב שהוא בכלל? רס"פ מתעלק. 4 חודשים יותר בפז"מ וחושב שהוא מלך.
“מה אתה רוצה, נורק?"
“שתקום כבר! יש מסדר בוקר!"
“מה השעה?"
“כבר שבע ועשרים! תקום כבר!"
זה אומר שהמסדר עוד עשר דקות.
“למה לא הערת אותי קודם?"
“הערתי אותך! אתה אמרת לי בסדר – וחזרת לישון!"
שקרן.
“נורק, תעזוב אותי. עבדתי אתמול עד שלוש בלילה!"
“מענין ת'סבתא שלי. יש מסדר עכשיו!"
“של מי?"
“של הרס"ר. תקום. אתה עוד תסתבך בצרות!"
“שימות המפגר הדפ"ר הזה מצידי! אני לא קם לו למסדר אחרי שעבדתי כל הלילה!"
“דאלורי!"
זה כבר לא היה נורק הרס"פ. זה היה הרס"ר. אופס.
“דאלורי, אתה הסתבכת איתי עכשיו חזק! צא החוצה מייד ויש לך תלונה!"
“מה תלונה הרס"ר? לא מספיק שאני עובד כמו חמור אתה גם דופק אותי עכשיו?"
“שתוק!!!"
שימותו כל הנגדים. קרלט בוק שטופך רס"ר חרא פק בושט פלאטס…
מאניקים כולם.
“דאלורי!"
“מה אתה רוצה עכשיו?" אם הוא לא היה הרס"ר היינו דופקים לו כאלה מכות…
"תעזוב הכל ובוא איתי. יש לך משפט אצל הסגן עכשיו."
"נורק, אני באמצע העבודה! אני לא יכול לעזוב עכשיו!"
"חלאס עם השטויות שלך. אתה רק תסתבך יותר בצרות."
"טוב, בסדר, מה לעשות?"
תגיע ללשכה כמה שיותר מהר. רק תשטוף ידיים ותבוא."
לשכת הסגן נראתה צפופה.
"דאלורי!"
"קוליק! מה אתה עושה כאן?!"
"גם לי יש משפט חוק פלאטס שטול…"
"מה המצב?"
"לא טוב. נראה לי הסגן עצבני היום."
"היועצת לא נותנת לו. סתם מאנייק."
הסגן, קומנדר רייקר, באמת נראה עצבני.
"בהיותו חייל בצי הפדרציה סרב פקודה לרס"פ מפקדה וקילל את רס"ר הספינה… מה יהיה הסוף אתך, דאלורי?"
"לא אשמתי! עבדתי בלילה עד מאוחר והרס"פ לא העיר אותי בזמן!" (צריך להיות חוק שקלינגונים לא יכולים להיות רס"פים.)
"זה לא סיבה לסרב פקודה ובטח לא לקלל. 21 יום ריתוק לספינה. זה אומר שאתה לא יורד לאפטר לא בקמרוק ולא באלקסוס 7."
"אבל…"
"שום אבל. חופשי."
"מה קיבלת?"
"21 ריתוק יוך פשקה רייקר מניאק זורי קפושט…"
"קטן עליך, עזוב אותך ממנו. סתם טמבל עם כפתורים בצווארון. כל הקצינים מניאקים."
-
שאלת "נדוש – לא נדוש"
שמואל, אמרת שאתה לא קורא פנטסיה כבד, ואתה נותן בתור דוגמה להוכחת "אי נדושות" דוגמאות מז'אנרים אחרים בספרות.
אז ככה: הז'אנרים של המד"ב והפנטסיה שונים משאר הז'אנרים בספרות בדיוק בנקודה הזו. בספרות הכללית, יש דגש על המון מרכיבים בסיפור – עלילה, פיתוח דמויות, מסר, אמירה חזקה (ותאמין לי שעוד לא הבנתי מה זו האמירה הזו), רגש, הזדהות של הקורא עם הסיפור וכו'. רעיון מקורי הוא לא הדבר הכי חשוב.
מובן שאסור להעתיק, אבל ביקורת אף פעם לא תתמקד בשאלה "האם עשינו את זה קודם?"בז'אנר ספרי הבלש, למשל, תמיד תהיה איזו תעלומה, ותמיד יהיה מישהו שיפתור אותה בעזרת מוחו הקודח או איזה שילוב כישורים שיש לו. אף אחד לא יבוא בטענות על כך שהעלילה כוללת תעלומה הדורשת פתרון, למרות שזה מוטיב חוזר בז'אנר.
כנ"ל לגבי רומן רומנטי. יהיה שם איזה סיפור אהבה. מה שחשוב, זה שהסיפור יהיה קריא וסוחף ואם יגרום לקורא להזיל דמעות – עוד יותר טוב.במד"ב ופנטסיה יש חשיבות מאוד גדולה ל*רעיון*. וזה גם מה שמחפשים רוב צרכני המד"ב והפנטסיה הכבדים. הם מחפשים *רעיון* חדש, שהם עוד לא ראו קודם. לכן, בביקורת על סיפור מד"ב או פנטסיה (שניתנת על ידי אדם שקרא יותר ממעט מהז'אנר הזה) תנתן חוות דעת על "נדוש" או "לא נדוש". האם הסיפור מחדש משהו לקורא ומפעיל קצת את הדמיון שלו או לא.
לצערי, שמואל, הנקודה הזו פשוט לא פתוחה לוויכוח. אפשר להתווכח על סגנון, על שיעמום, על בחירת מילים, על פיתוח דמויות, אבל לא אם הסיפור נדוש או לא. אם מספיק אנשים אמרו לך שהוא נדוש, אז הוא נדוש. המון סופרים לפניך כתבו את אותו הדבר בדיוק.
וזה לא שאסור לכתוב סיפורי מו"ד או שאסור להשתמש ברעיונות שכבר ראו אור בעולם. אבל אם עושים את זה, צריך לתת איזושהי נקודה מקורית משלך – או לפחות לעשות כזה סיפור מדהים עד שנגיד שאמנם הוא נדוש, אבל לא אכפת לנו כי נורא כיף לקרוא אותו.
הסיפור שלך לא עושה אף אחד מהשניים.נדושות היא *לא* תלוית קורא. יכול להיות שקורא שלא נחשף לכמויות המד"ב והפנטסיה שחברי הפורום הזה נחשפו אליהן לא ידע שמה שהוא קורא אינו מקורי, אבל זה לא ישנה את העובדה שזה לא מקורי.
הנה דוגמה. נניח שכתבתי סיפור שמדבר על ארבעה ילדים שמוצאים בעליית הגג שלהם ארון שדרכו הם מגיעים לארץ פלאות מוזרה, שנשלטת על ידי מכשף מרושע, ושהדבר הכי קרוב ל"אלוהות" שם הוא דרקון מאוד אינטליגנטי וטוב לב. הילדים מצילים את המצב וחוזרים מיד הביתה. נניח שאף פעם לא קראת משהו כזה, ואתה תגיד שזה מקסים, רעיון מבריק וכו'.
נניח שהראת את זה גם לנונין, והוא בא ואומר שזה נדוש, ולמעשה סופר אלמוני בשם ק.ס. לואיס כתב משהו מאוד דומה. לא בדיוק אותו סיפור, אבל בדיוק אותו הרעיון, וזה נראה לו נדוש.
אז מה? אז תגיד שהסיפור שלי נדוש עבור נונין, אבל לא נדוש עבורך?
לא, הסיפור שלי יחשב לנדוש. הפעולה הנכונה תהיה להפנות אותך אל "האריה, המכשפה וארון הבגדים" של ק.ס. לואיס, שם הופיע הרעיון.כשאנחנו אומרים שמשהו הוא נדוש, אנחנו מתכוונים שזה הופיע כבר בהמון מקומות אחרים (אפילו העץ שמתחתיך), וזה לא מחדש לנו שום דבר. וזה שאנשים אחרים לא קראו את המקומות האחרים האלה, לא משנה כלום.
-
הסברת את טענתך, הבנתי את טענתך. אני עדיין לא מסכים איתך. אולי *בגלל* שאני לא קורא פנטזיה כבד. שימי לב: בדוגמא שלך, את למעשה פירטת את העלילה של האריה המכשפה וארון הבגדים, לא את הרעיון. הרעיון בגדול הוא עולמות מקבילים רעיון שעודנו נחרש במד"ב גם כיום.
והבנת בידיוק את מה שאני אומר: אם תראי לי סיפור על עולמות מקבילים כשאני לא קראתי סיפור כזה הוא לא יהיה נדוש בשבילי בעוד שבשביל נונין (לדוגמא) הוא כן יהיה נדוש. זה בדיוק הרעיון. כבר אמרתי, אם את מחשיבה את הקבלה ואפילו את התנ"ך, לדוגמא, כפנטזיה ולא כספרי דת אז גם טולקין, על כל עולמו, שדיו, רוחותיו וכו וכו וכו יכול להראות נדוש וגם לואיס על עולמותיו המקבילים יכול להישמע נדוש. השאלה היא מה את מכירה, לא מה היה קיים לפני מה. לכן מקוריות ונדושות זה לא מושג אבסולוטי.
ודרך אגב, כשמדובר בדעות ותאוריות, הכל פתוח לוויכוח. -
אהה…אם להגיד את האמת, לא התלהבתי במיוחד. זה לא היה מצחיק כמו שציפיתי (או כמו שפורסם
) והיו הרבה מילים לא מובנות (אני מניח שאלה היו קללות). בעיקרון זה לא היה כ"כ מגובש, אותי זה לא ממש הצחיק, הייתה קפיצה לא מובנת באמצע (אני מניח שזה היה אחרי שהוא לבסוף הגיע למסדר בוקר) ו…זה אולי היה יכול להצליח יותר בתור קטע מומחז. בעיקרון, לדעתי, זה היה קטע מפוספס. הבדיחות על הצבא לא היו בדיחות. הן היו יותר סט של קללות ומילים שלי הן היו לא מובנות. בכל מקרה, לא עשה לי את זה. אבל אולי ההומור שלנו שונה
אהבתי את המשפט האחרון, זה כן
דרך אגב, חשבתם פעם איך זה להסתדר על ספינה שלמה מלאה בסג"מת? עד כמה שאני ראיתי, אין בצי נגדים (או סתם חיילים). כווולם קצינים, רובם צעירים. סיוט… -
יש הבדל בין "רעיון בגדול" לבין עלילה של סיפור מסוים.
נרניה מתעסקת בעולמות מקבילים. גם אמבר, של זילאזני (סדרת חובה לכל חובב פנטסיה) מתעסקת בעולמות מקבילים. גם מספר החיה 666 של היינליין מתעסק בעולמות מקבילים. ועם זאת, אין שום קשר רעיוני בין שלושתם למעט העניין של עולמות מקבילים. לכל אחת מהיצירות יש המון נקודות מקוריות עקרוניות ביותר שמייחדות אותה מהאחרות.במקרה שלך, לא רק הרעיון הגדול של "סיפור מו"ד" היה ונכתב אין ספור פעמים, גם הפואנטה (שהיא העיקר בסיפור) בה הקורא פתאום מגלה שכל מה שהוא קרא הוא רק משחק, ושחיים ומוות נקבעים ביד הקוביה – גם היא משומשת ביותר, וזה מה שהופך את הסיפור שלך לנדוש.
שים לב, אני מאמינה לך שחשבת על זה לבד. כבר קרה לי שחשבתי על רעיון, ואחר כך גיליתי שכתבו אותו קודם. מצער, אבל קורה. זה שחשבת על זה לבד, לא הופך את זה ללא נדוש.
לשיטתך, אתה יכול לשכתב את שר הטבעות (להחליף שמות, וכדומה), כל עוד תדאג לכך שקהל הקוראים לא יהיה כזה שנחשף לטולקין, וזה יהיה בסדר. (נכון, הקצנתי את הבעיה)אם אתה מתעקש לדבוק בדעתך, אז לפחות קח לתשומת ליבך שאם תפרסם סיפור מסוג זה בפורום של צרכני פנטסיה כבדים, יש סיכויים גדולים שאנשים יצעקו שזה נדוש. להתווכח על הנקודה ממש לא יעזור כאן, ואם שוב תפרסם סיפור שבעיני *כל* קוראי הפורום יחשב לנדוש, אזי נגיד לך שזה נדוש.
-
