- This topic has 20 תגובות, 5 משתתפים, and was last updated לפני 15 שנים, 7 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
אני חושב שלאמיר ארד לא הייתה ברירה אלא להתפטר. מרגע שהוא אמר "האגודה פורשת מאייקון", אם האגודה לא פורשת מאייקון, הוא מוכיח עצמו כיו"ר לא אפקטיבי שאין לו מילה. יו"ר לא יכול לתפקד ככה, ועל כן, כשנהיה ברור שהאגודה לא הולכת לפרוש מאייקון, לא הייתה לו ברירה אלא להתפטר. כמובן, יש דרכים להתפטר ויש דרכים להתפטר… אבל לא זו הנקודה כאן. הנקודה היא הנמהרות בקבלת החלטות, במיוחד החלטות של לבטל, לסגור, לשרוף. החלטות שאח"כ אין ברירה אלא להפוך.
אותה מוקיונות נכונה גם במקרה של הפורום: ההחלטה לסגור את הפורומים לחודש הייתה אומללה ונמהרת; הפורומים נפתחו בלחץ כמה ימים מאוחר יותר, במקום לאחר חודש, לא רק בגלל הביקורת הרבה על המהלך אלא בעיקר בגלל שזה חסם באופן לא חוקי את הגישה של חברי אגודה לפרוטוקולים שלהם. בפגישת הוועד האחרונה, ליאת החליטה להפוך על פיה את אותה החלטה נמהרת, בתירוץ שיעד שמעולם לא נוסח לא התממש. אז הנה חזרו הפורומים.
ההחלטה לבטל את המימד, גם היא מבית מדרשו של אמיר ארד, היא החלטה נמהרת ואומללה כמו השתיים האחרות, ואין לי ספק שהאגודה תתחרט עליה בשנה הקרובה. החד-מימד לא הולך לצאת לאור באייקון, אז אפשר להניח שתאריך היעד שלו הוא שנה מעכשיו: עולמות הבא. ורד כתבה בעץ של הו'יקי, ובצדק, שהתלהבות היא הכוח המניע מאחורי יוזמות של ארגוני מתנדבים. קשה מאוד לשמר התלהבות לאורך שנה שלמה סביב משהו שבבסיסו, לא שונה כל כך ממה שהיה לפניו.
הצידוק לצמצם בהדפסת ממדים היה כלכלי: לאגודה אין כסף להוציא לאור שלושה גליונות בשנה במספר כל כך קטן. אבל מחסור בכסף לא יכול להצדיק מהלך שיגרום לנזק כלכלי ויוסיף למחסור. הסיבה לשלם על חברות באגודה היא הנחות בכנסים והמימד; הנחות בכנסים לא שוות 100 ש"ח והטבות נוספות אין בינתיים. אם בכנס הקרוב האגודה תאבד 100-200 חברים, היא אולי תדע את מי להאשים, אבל יהיה קצת מאוחר מדי בשביל זה.
יש כמובן פתרון נוסף לבעיית העלות הגבוהה של הדפסת המימד, אלא שזה פתרון שדורש לעבוד ולא פשוט לסגור ולבטל דברים: מאוד לא חסכוני להדפיס רק 500 גליונות שהולכים לאנשים שכבר שילמו עליהם. אז במקום להדפיס רק 500, למה לא להדפיס 1,500? למה לא למכור מנויים לספריות ומתנ"סים? למה לא לנצל את מערכת היחסים של אייקון עם צומת ספרים כדי למכור את הממד דרכה?
יש משהו מאוד מרגש בשריפת גשרים; כשהמצב חמור מאוד, יש דחף עז לשבור דברים גדולים ולעשות הרבה רעש. אבל שינוי אמיתי לטובה קורה כמעט תמיד משורה ארוכה ומעייפת של צעדים קטנים. מקבלים מעט מאוד קרדיט והרבה כאב ראש מלעשות אותם, וזה לא מפתיע שאנשים לא רציניים מעדיפים לשרוף ולברוח מאשר להישאר ולהתמודד עם ההשלכות. אין שום סיבה להישאר נאמנים להחלטה לא חכמה שקיבל בן אדם שאין לו כוונה להתמודד עם ההשלכות שלה. אם 450 חברי האגודה שלא קוראים את פורום האגודה היו יודעים שהנושא נמצא על השולחן, אני משוכנע שהם היו מביעים קול זעקה רם וברור נגד.
-
-
שכבר סיים את תפקידו ולא עומד לחזור. מה התועלת בזה?
לגבי המימד, אני חושבת שאתה טועה. זו לא הייתה החלטה של היו"ר, וככל הידוע לי היא התקבלה גם על דעתם של אנשי המקצוע הרלוונטיים באגודה (הווה אומר, אהוד, עורך המימד, ורמי, שמלווה את המימד במגוון תפקידים כבר שנים). לא רק זה, היא נראית לי החלטה נכונה.
הרעיון של שנתון הוא רעיון מצוין (אם לא הייתי חושבת ככה, לא הייתי נמנית על האנשים שהעלו אותו לפני כמעט שנה בפורום הפעילים הישן…), וזו לא בעיה להחזיק התלהבות על פרויקט כזה למשך שנה, ממש כמו שזו לא בעיה להחזיק התלהבות על אייקון משנה לשנה. אם עושים אותו בצורה הנכונה, הוא גם יהיה אטרקטיבי לחברי האגודה (אנחנו מדברים על *ספר* שהאגודה תחלק לחבריה, במקום מגזין שעד היום לא הצליח להמריא מעל לפורמט הפנזין).
באשר להצעות שהעלית לגבי המימד, הרבה מהן כבר נידון כשהיו דיונים על מתיחת פנים אפשרית למימד, לפני שנה או יותר, לדעתי. הנושא של מכירה תמיד היה בעייתי: המימד, בפורמט שהיה לו, לא היה אטרקטיבי למכירה בחנויות (ניסינו את זה בעבר, במכירה אינדיווידואלית בחנויות שהיו לנו איתן קשרים, הייתי מעורבת בזה בחנויות בחיפה, וזה פשוט לא הלך). ראשית, הפורמט של A5 פשוט לא עובד במכירה בחנויות, ונדרש גודל גדול יותר (זו הסיבה שבזמנו רון החליט להעביר את אספמיה לגודל גדול יותר – ולו רק מהסיבה הפשוטה שפורמט קטן יותר הוא בלתי נראה בסטנד המגזינים של רוב החנויות).
זה היה דורש פורמט חדש – שזה אומר עיצוב חדש, מגזין גדול יותר (וזה אומר גם יקר יותר, כמובן), והרבה יותר תכנים. וגם אז, שלושה גיליונות בשנה (אני לא חושבת שהאגודה יכולה להרשות לעצמה יותר מזה) זה לא להיט גדול, מבחינת יצירת קהל שיכיר אותך. ומגזין מד"ב, איך שלא תבנה את המודל שלך, הוא לא ממש דבר רווחי והרבה פעמים גם לא דבר שמחזיר את עצמו.
כדי לעשות מימד מצליח באמת, האגודה הייתה צריכה להפוך אותו לכתב עת מסחרי של ממש, דבר שלדעתי הוא רעיון רע: האגודה צריכה להיות מחוץ לשוק, לא חלק ממנו, משום שברגע שהיא חלק מהשוק היא הופכת לבעל אינטרס, ואז יש בעיה כאשר מנסים לקדם יוזמות מסחריות אחרות.
-
בכל אופן, הבעיה הגדולה של המימד תמיד הייתה היחס בין מידת ההשקעה שנדרשת בו לבין התועלת שהוא מביא. פייר, אני לא חושבת שהוא הביא עד כדי כך הרבה תועלת, ואולי אפשר היה לפתור את הבעיות הקשורות בשיווק שלו, אבל זה היה דורש כל כך הרבה עבודה, שאני לא חושבת שזה היה מצדיק את עצמו. תמיד צריך לשאול מה זה נותן, ואני לא חושבת שזה נותן עד כדי כך הרבה, ביחס לגודל ההשקעה. אני ארשה לעצמי להדביק לפה תוכן הודעה שפרסמתי לפני כמעט שנה בפורום הפעילים הישן, בדיוק ביחס לשאלה הזאת:
Quote:אז בוא נבחן בצורה מסודרת באילו צורות מגשים המימד את מטרות האגודה, ונראה איפה אפשר לחזק את הברגים. כי בכל זאת, משהו שהוא ההוצאה הכספית הגדולה ביותר של האגודה (וכזאת שלא חוזרת, אלא אם אתה מחשיב דמי חבר כהחזר על המימד), ראוי שיצדיק את עצמו היטב. כל המטרות שאני מציגה כאן הן דברים שצריך לשקול לא רק אם המימד מקיים – אלא האם המימד מקיים אותן ברמה שמצדיקה את עלותו הגבוהה (כמה זה היה, עשרת אלפים ש"ח לגיליון?)– *קידום החשיפה לספרות מתורגמת איכותית*. בסביבות ארבעה סיפורים לגיליון (על פי שני הגליונות האחרונים), שניים עד ארבעה גיליונות בשנה – הווה אומר, שמונה עד שישה עשר סיפורים בשנה – שמגיעים לשלוש מאות חמישים עד ארבע מאות חמישים איש (כשכמובן, ייתכן שאחת הדרכים לדאוג לכך שהמימד יממש את מטרותיו טוב יותר היא למצוא דרך להגיע ליותר קוראים). כמו כן, ביקורות על ספרים מתורגמים, אם כי אין לי מושג עד כמה בחירה יש לפרסם ביקורות על ספרים ספציפיים שעשויים לקדם את המטרה הזאת יותר מאחרים, ועד כמה פשוט מתפרסמות איזה ביקורות שמגיעות. יש מצב שהאגודה הייתה משיגה את המטרה הזאת יותר אילו הייתה מפרסמת את אותם שישה עשר סיפורים בפורמט של אנתולוגיה חד-שנתית (ספר, לא כתב-עת).
– *קידום ספרות מקור*. קומץ מזערי מאד של סיפורי מקור, במיוחד זוכים בתחרויות (נדמה לי שיש גליונות שאין בהם סיפורי מקור כלל), וביקורות על ספרי מקור. הרחבת פרסום סיפורי המקור ידרוש השקעה גדולה בהרבה בתהליך המיון, הסינון והעריכה. אולי סיפורים מוזמנים יוכלו להקל על זה, אבל עדיין, מדובר בעבודה רבה יותר. גם לגבי הביקורות אני לא יודעת עד כמה יש הכוונה להדגשת ספרי המקור או העדפה לספרים ספציפיים.
– *קידום ההיכרות עם התחום*. מאמרים. אודה ואתוודה, אותי המאמרים במימד לא מאד מעניינים. אני, אישית, כאדם שוחר הקהילה שאני, הייתי מתעניינת הרבה יותר במאמרים שידרשו קצת יותר עבודה עיתונאית, ויספרו קצת על תופעות מעניינות בתחום (מה שניסיתי בזמנו להשיג בסדרות המאמרים באספמיה), אם זה מה שהולך בקהילה הישראלית בימינו ואם זה תופעות מעניינות בנות ימינו. בשעתו הצעתי נושאים כאלה לאור עבור אתר האגודה. יש משהו קצת נדוש בלקרוא במימד היום אותו סוג מאמרים שיכולתי לקרוא בפנטסיה 2000 לפני יותר מעשרים שנה (עוד מאמר על תופעה מדעית, עוד דיוקן על אחת הדמויות העיקריות במד"ב *האמריקאי*), כאילו שלא השתנה בארץ כלום מאז.
– *תדמית האגודה*. טוב, הרבה כבר נאמר על זה שהפורמט הנוכחי של המימד הוא לא באמת הדבר הכי מרשים בעולם, וקצת חבל להוציא כתב עת שמבחינת ההשקעה באיכות הוא מקצועי, אבל מבחינת הפרצוף שלו הוא פאנזין. עד כמה תורם המימד בפורמט הנוכחי שלו לקידום תדמית האגודה אין לי מושג, ונראה לי שזה דבר שראוי לבחון.
– *משיכת חברים חדשים*. אמנם יש בזה משהו, אבל לפחות בזמן הקצר שהזדמן לי לשבת בדוכן האגודה בשני אייקונים שונים, על כל אדם ששש לעשות חברות באגודה בגלל המימד, היו לפחות עשרה שעיקמו את פרצופם על המחיר הגבוה ואמרו לי שהמימד לא באמת מעניין אותם. האמנם המימד הוא מה שמושך אלינו חברים? גם את זה נראה לי שראוי לבחון.
אילו מטרות פספסתי? בטוח פספסתי משהו.
מאחר שאני עושה את כל זה כפרקליטת השטן ולא באמת כמישהי שרוצה שנסגור את המימד, אציין שגם אני מאד אוהבת מגזינים מודפסים, ומאד מרוצה מהעובדה שלאגודה יש כזה. אבל עדיין ראוי לבחון את השאלה איך בדיוק המימד מממש את מטרות האגודה *טוב יותר מדרכים אחרות שבהן אפשר היה להוציא את הכסף הזה*, ואיך אפשר לחזק את זה.
-
אני לא מעביר ביקורת על היו"ר לשעבר שכבר לא כאן, אני מעביר ביקורת על ששת האנשים שנתנו לו גיבוי מתוך אמונה עיוורת שהוא אכן הולך לממש את כל ההבטחות הנפלאות שלו "להציל" את האגודה, וממשיכים את המדיניות ההרסנית שלו רק כדי להימנע מהאמירה "טעות, טועים, טעינו."
יש הרבה נקודות טובות בהודעות שלך, אבל יש לי עדיין שתי בעיות:
האחת, פני האגודה. בעבר הועלו ביקורות לגבי כנס ביגור, ואחת מהן הייתה דומה למשפט שלך: אם ביגור לא מקדם את מטרות העמותה, אולי צריך לבטל אותו ולהשקיע את המשאבים במשהו אחר. דעתי אז והיום היא שאם ביגור לא מקדם את מטרות העמותה, צריך לתקן את ביגור, כי העמותה חייבת פנים ציבוריות משמעותיות שכנס דגל נותן לה.
אם החד-ממד יהפוך לפנים החדשים של האגודה, מה טוב. אבל אני לא רואה אותו יוצא לאור (הוועד הבטיח אייקון, אבל כמו כל ההבטחות של הוועד, היא לא תתממש). נאמר לי שהאנשים שעובדים על החד-ממד הם מוכשרים ובעלי ניסיון, ואני בטוח שזה נכון, אבל למלא ספר בתוכן אטרקטיבי ומשמעותי, כך יהפוך לפניה של האגודה? מטלה קשה, ומי יודע מי יהיה בוועד האגודה אחרי הבחירות בפנטזיקון? אותם 3-4 אומללים יהיו חייבים בלתי ברירה לקדם מדיניות שהם לא היו חלק מהעיצוב שלה ולא בהכרח מסכימים איתה… בעייתי.
השנייה, לגבי החד-מימד עצמו. כל השאלות והתהיות שהעלית לגבי קידום מטרות האגודה באמצעות המימד אפשר להעלות גם עכשיו. ממה שאהוד כתב בעץ שפתח, ברור שאין עדיין תוכנית עבודה מסודרת. אם לא עושים תוכנית עבודה מסודרת, איך הולכים להימנע מאותן בעיות שפגעו באגודה עד עכשיו? איך מונעים מהספר החדש להיות לא מושך כמו העיתון הישן? -
ועד הלך וועד בא, והמימד המשיך לצאת. מרגע שאתה ממנה על משהו אנשים שאחראים לביצועו (במקרה הזה אני חושבת שאלה אהוד ורמי), זה לא עקרוני אם הוועד מתחלף. הוועד החדש צריך להמשיך לאשר את ההוצאות, אבל הפרויקט ממשיך להתקיים.
אם השנתון ייצא לאייקון הקרוב אני לא יודעת (מדובר בלוח זמנים לחוץ מאד, באמת, אם כי ניתן לביצוע – העבודה האפקטיבית על איסוף חומר ל"חלום בהקיץ", למשל, שהיה ממש סיפור מהתחת מבחינת העבודה עליו, נמשכה בערך חודש אחד, וכל העבודה על הפרויקט מרגע ההתחלה ועד בוא אייקון הייתה חודשיים וקצת, כולל מלחמה באמצע – אין סיבה שאי אפשר יהיה לבצע את הגרעין העיקרי של איסוף חומר לשנתון כזה בחודש-חודשיים – מרגע שמגיעים למסקנה מה באמת רוצים שיהיה בו). לאייקון שאחריו יש לי כל סיבה להאמין שכן.
אני מאמינה ששנתון יכול לייצג את פני האגודה ה-ר-ב-ה יותר טוב מאשר המימד. המימד, למרות כל ההשקעה במקצועיות, המשיך להיראות כמו פנזין (בעיקר הגודל והנפח שלו שידרו את זה). שנתון, אם עושים אותו נכון, יכול לשדר הרבה יותר מכובדות ומקצועיות, וגם להיות אטרקטיבי יותר. אבל ההחלטות התוכניות לגביו צריכות להיות נכונות.
-
-
אבל אני מניחה שדבריך הם סוג של ביקורת, אז שיהיה.
וכפי שאמרתי, *אפשר* להוציא את השנתון לאייקון הקרוב, ובבקשה אל תיקח את דבריי כהצהרה בשם הוועד – אין לי שום קשר לוועד וכל דבר שאני אומרת, אני אומרת על דעת עצמי, שהיא אמנם די מיודעת ומבוססת, אבל בהחלט לא רשמית.
כדי לסבר את האוזן ולהדגים שזה אפשרי: על "חלום בהקיץ" התחלנו את העבודה בתחילת אוגוסט 2006 (המייל הראשון ששלחתי לך בנושא, כדי לוודא את רעיון ה"פרויקט לרגל אייקון", היה מה-1.8.2006. בדקתי עכשיו). אייקון אותה שנה התחיל ב-9.10, אם זכרוני אינו מטעני (משהו כזה, אם לא בתשיעי אז בעשירי). הווה אומר שנדרשו חודשיים ושבוע לגבש את נושא הפרויקט, לסנג'ר כותבים שיכתבו, לסנן סיפורים, לערוך אותם, לעצב, לעמד, להדפיס ולשנע (וכמובן, כל הדברים שלא קשורים לגיליון, כמו האתר, הוויקי, מעט משחקי התפקידים שהיו, הסיפורים שפורסמו ברשת וכדומה). גיליון חלום בהקיץ הכיל מעט יותר מ-40,000 מילה (לפי ההגדרות של ה-SFWA, אורך של רומן זה 40,000 מילה ומעלה, כך שזה בערך הנפח המינימלי שאפשר לעשות ממנו ספר).
אז לגבי השנתון: אם, נניח, הפור יפול לבסוף על תמהיל של חומר מקורי ומתורגם, מאמרים וסיפורים, יהיה צורך לבצע את הדרוש: קביעת קו מערכתי, בחירת הסיפורים והמאמרים המתאימים לתרגום, גיוס סיפורי מקור (אם סיפורים קיימים כבר ואם בהזמנה מסופרים), גיוס מאמרים מקוריים (מן הסתם בהזמנה מכותבים), תרגום כל מה שדורש תרגום ועריכת כל החומר, ואז, כמובן, עיצוב גרפי, עימוד והדפסה – בזמן להפצה באייקון. האם זה אפשרי? כפי שאפשר להסיק מהסעיף הקודם, לדעתי זה אפשרי לחלוטין. למעשה, מהיכרותי עם איך שדברים כאלה עובדים, אני גם מאמינה שדווקא בלוח זמנים לחוץ יש יותר סיכויים שזה יהיה גמור בזמן.
-
את זה יש לאגודה. שני אנשים שעושים עבודה של ועדת ביקורת, את זה אין.
למשל, אם הייתה ועדת ביקורת היא הייתה ניגשת לוועד ואומרת: "ועד יקר, האם קיבלתם החלטה שהחד-ממד יצא עד לאייקון?"
"אה…. לא."
"אז למה פרסמתם את זה כהחלטה בפרוטוקול?"
"אופס. אז כן, מסתבר שקיבלנו את זה בתור החלטה."
"אוקי, האם הודעתם על זה לפעיל שאמור לעשות את זה עד אייקון?"
"נדמה לנו, תני לנו שניה לבדוק, אהם, ייתכן שלא."
כחכוח, שיעול, היוועצות מאחורי הקלעים
"לא, זה לא הולך לצאת עד אייקון, זה בטח יצא עד עולמות או משהו."
"אוקי, אז קיבלתם החלטה לדחות… רגע; מתי קיבלתם את ההחלטה הזו? אני לא מוצאת את ההחלטה הזו רשומה בשום מקום!"
……..[שתיקה מביכה]………אפשר להוציא עיתון עד לאייקון. אני לא אומר שזה בלתי אפשרי. אני אומר שזה לא יקרה, למרות שהוועד אמר שזה יקרה. את יכולה לכתוב הודעה שלישית שבה את מתארת סדרת פעולות שבסופן יש הדפסת חד-ממד בזמן לאייקון, אבל זה לא באמת יעזור.
-
אתה מסתכל על ועד שנמצא במצב של טירוף מערכות ועומס קיצוני על כל חבריו בגלל כל הברדק שהיה בזמן האחרון, ומצפה לזה שכל הביצועים שלו – במיוחד בכל הנוגע לשינוי גדול ומהותי שעוד לא נסגר עד הסוף – יהיו מושלמים. זו ציפייה לא ריאלית, ואני חושבת שוועדת ביקורת אמורה להיות מסוגלת להבדיל בין ציפיות ריאליות לציפיות לא ריאליות.
מעבר לזה: אתה לא בהכרח שומע את הדיאלוגים בין ועדת ביקורת לבין הוועד. ועדת ביקורת יכולה לנג'ס לגבי לא מעט דברים -שגם מוצאים את תיקונם בעקבות זאת – ואתה לא תשמע על זה, כי זה מתנהל בינה לבין הוועד, ולא בינה לבינך. אם כך זה צריך להיות או לא, אני לא יודעת. אני מאמינה שכל עוד אין חשש לאי-סדרים משמעותיים או מצב שבו הוועד מתחייב לתקן מצב בעייתי כלשהו ולא מתקן אותו, אין סיבה שזה לא יעבוד ככה.
-
זה לא שוועדת ביקורת לא עושה את העבודה שלה, זה שהיא עושה אותה בסתר? אני יודע שוועדת ביקורת לא עושה את העבודה שלה כי כשאמרתי ליו"ר הקודם "אני חושב שזה לא בסדר שוועדת ביקורת שלכם לא עושה את העבודה שלה" הוא הסכים איתי. כמובן, אני לא מעריך אותו, אז זה לא אומר הרבה. אני אסתפק בזה שיעל תדע מה ההבדל בין מנהל תיקון לאישור ניהול תקין.
אני לא מצפה מאף אחד שיעשה עבודה מושלמת, אבל כל שלושה חודשים קורה משהו גדול ומפחיד ונותן לוועד תירוץ לא לעשות כלום שלושה חודשים כי הם "מתמודדים"; אז ביולי יהיו בחירות, ואז עד אוקטובר הוועד לא יעשה כלום כי הוא רק נבחר לתפקידו, ואז אחרי אוקטובר לא יעשו כלום כי בדיוק היה אייקון… זה כבר לא מצחיק.
אבל אני רואה שאת רוצה להנמיך ציפיות (ולמה לא), אז בואי נעשה את זה: אני מצפה שביולי יהיו שבעה מועמדים לוועד שאף אחד מהם הוא לא אורי אביב. למה את מצפה מהוועד שלך בארבעה חודשים הקרובים? והנה, היי קונקרטית.
[ההודעה נערכה על ידי מנהלת הפורום, 05.07.09 22:56.]
-
זה מעניין, לא ידעתי את זה. תמיד חשבתי שדווקא להפך: דווקא כשהוועד הכי מעצבן את חברי האגודה, יש הכי הרבה מועמדים.
לא יודעת מה אמר לך היו"ר הקודם לגבי ועדת ביקורת, ולא יודעת איך זה רלוונטי למשהו. אני מבינה שאתה החלטת בינך לבין עצמך שהיא לא ממלאת את תפקידה, אז זהו. נו, שיהיה.
ואני ממש אעריך את זה אם תחדל מלהשתמש בכינויי גנאי ביחס ליו"ר לשעבר. זה לא מוסיף לכבודך ולא עושה את הדעה שלך משכנעת יותר, וזה מכוער.באשר לציפיות שלי מהוועד:
אני מצפה מהוועד, בשלושת החודשים הקרובים, קודם כל לסגור את עניין יחסי האגודה עם אייקון – איך ולמה. למנות אדם שכל תפקידו יהיה אחראי על הקשר בין האגודה ואייקון, להגיע להסדרי עבודה תקינים מול אייקון ולקביעת נוהל עבודה תקין בתוך האגודה ביחס לאייקון, ולהתקדם בצורה משמעותית לקראת הסדר ארוך טווח בנושא. אם הוועד יעשה עבודה טובה בתחום הזה, מבחינתי הוא השיג את שלו.
אני מצפה שהוועד יצליח להגיע למדיניות משמעותית כלשהי לגבי אופן התקשורת של הוועד עם חברי האגודה בפורומים או בכל דרך אחרת – כל הנושאים שעלו בפתיל השני.
וכמובן, יש מגוון דברים בעבודה השוטפת שהוועד אמור לטפל בהם, כמו עניין השנתון, עניין פרס גפן וכו', והבנתי שכולם כבר נמצאים בטיפול ברגע זה. אני מניחה שבקרוב יהיה עדכון על כל זה, ועל ההשלמה שהוועד מתכוון לסנג'ר לשורותיו כדי להשלים את השביעייה הסודית.
-
כתבת "ממה שאהוד כתב בעץ שפתח, ברור שאין עדיין תוכנית עבודה מסודרת" – הדברים אולי לא עולים מתוך ההודעה הראשונית שלי, שהייתה קצרה ותמציתית, אבל דווקא יש לנו תכנית עבודה. היא אינה מותווה לפרטי פרטים, כמו תכניות רבות בשלב זה, והיא נבנתה על סמך הנחות היסוד של תוכן השנתון שאני וחברי המערכת קיבלנו על עצמנו בזמנו כשהרעיון עלה לראשונה לפני מספר חודשים. לא טרחתי לפרט אותה, מעבר לקווים הכלליים, מכיוון שהשאלה אילו מאמרים וסיפורים בדיוק יכללו בשנתון ומה הלו"ז שלנו הם עניינה של המערכת.
התכינת כוללת שורה של מאמרים וסקירות שהיינו רוצים לראות בשנתון (ולחלק מהכותבים כבר פנינו) וסיפורים שייתכן וייכללו בו שאפשרות הפרסום שלהם נבדקת כעת, מכיוון שמדובר בפורמט חדש ושונה מהממד ולכן אנחנו לא יכולים להסתמך על אותו דגם. היא כוללת גם לו"ז ראשוני של שלבי הטיפול בחומר ולדעתי על אף שהעבודה תהיה לחוצה, לא צריכה להיות בעיה להוציא אותו על פי הלו"ז המקורי של אייקון הקרוב.
הדיון בפורום הזה העלה מחדש את שאלת התוכן של השנתון ובשבועיים הקרובים יתקיים דיון בנושא מול הוועד כדי להחליט סופית בנושא.
-
למרות כל מה שנאמר בגנות מאמרים בשנתון החדש אני חושבת שיש להם מקום שם. במימד האחרון היה את "משיח,משיח,משיח" של גלי גולן והוא היה מצוין.
נקודה נוספת שרציתי להעלות היא – שאם הפורמט החדש יראה כמו ספר ופחות כמו חוברת זה נותן (לדעתי) אפשרות לבחון מחדש את האפציה לשווק אותו לחנויות השונות ובכך להגדיל את ההפצה ואת הפירסום שלו. -
-
-
-
-
-
-
הם ההצטרפות לוועד האגודה לא *צריכה* להפוך אנשים טובים ופעילים לאומללים עייפים שמסתירים מידע מחברי האגודה שלהם באופן תדיר ולא עומדים במילה שלהם, אבל הנה זה קורה.
אבל למה אנחנו ממשיכים להתווכח על זה סתם? אנחנו הרי מדברים על העתיד. אם את ואהוד אומרים שהחד-ממד יצא עד לאייקון, לשניכם יש הרבה יותר ניסיון בעריכת מגזינים למיניהם מאשר לי. אז בוא נניח לצורך הדיון שאתם צודקים ואני טועה, ונחזור לשאלה הזו באייקון.
-
