- This topic has 7 תגובות, 4 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, 10 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
"השגת את זה?" שאל טל את שלומי.
"כן, זה אצלי בכיס. אנחנו רק צריכים להדביק את הקוד המגנטי על גבי תעודות הזהות והכל יהיה בסדר."
"אתה בטוח? אם אמא תגלה, היא תרתק אותנו לפחות שבוע בבית…"
"למה אתה צריך לחשוב כל הזמן על מה שאמא אומרת… תתחיל לסמוך על האח שלך."
"אבל, כולם אומרים שזה אסור."
"ואם כולם טיפשים? מה הם מבינים בכלל?"
"אני לא יודע."
"בדיוק. אז תשתוק ותעשה מה שהאח שלך אומר ותראה שהכל יהיה בסדר."שלומי לקח את תעודת הזהות שלו והדביק בזהירות את הסרט המגנטי המזויף על גבי הסרט המגנטי הקיים. אחר-כך פיזר דבק מיוחד בקצותיו, חימם את האזור ושפשף באצבעו את הפלסטיק כדי לטשטש את פסי ההדבקה. הנסיון עלה יפה, תעודת הזהות נראתה אמינה לחלוטין. הוא חזר על התהליך בתעודת הזהות של אחיו הגדול וחייך בסיפוק. "אנחנו מוכנים." הוא אמר לו ואחז את ידו של אחיו.
שלומי משך בידו של אחיו טל והלך אחריו לעבר בית הקולנוע. הם הלכו לראות את הסרט הכי מדובר בעיר. לפחות ככה אומרת הפרסומת בטלוויזיה.
"תלך אתה." הורה שלומי לטל, "ותפגין בטחון עצמי." הוסיף כאשר נעמדו מול כרטיסן בית הקולנוע. טל חייך והגיש את תעודת הזהות שלו. השומר חייך בחזרה, השווה בין התמונות וסרק את הכרטיס המגנטי. טל הגיש את תעודת הזהות השניה. השומר עצר, חכך בדעתו והשווה את התמונות. אחר כך המתין שניה וסרק את הפס המגנטי. האישור החיובי ניתן. קומתו הנמוכה של שלומי הפריעה לו.
שניהם נכנסו פנימה משולבי יד ומאושרים. טל ניגש לדלפק הפופקורן ושלומי משך בידו.
"באנו לכאן לראות סרט, לא כדי לאכול פופקורן." טל הסתובב אליו, מאוכזב, כועס על רודנותו של אחיו הקטן. "אז מה אם אומרים שהוא החכם במשפחה. זה לא יכול להיות שהוא יתן לי פקודות כל הזמן." טל מלמל לעצמו.הם התיישבו בבית הקולנוע הוירטואלי הריק למחצה, כיאה לסרט מסוג כזה. כאן מיקום המסך לא משנה. לכל כיסא מוצמדת קסדת המחשה ויזואלית המתחברת לשכבתו החיצונית של הקורטקס. אוזניות קטנות נחו במקביל למקום הימצאותן של האוזניים ופתח פליטה זעיר נח מול האף.
שלומי עזר לטל להרכיב את הקסדה, והסביר לו בקצרנות מהי הדרך הטובה ביותר להשתמש בו. לאחר מכן רכס את קסדתו שלו וכיווץ אותה לפי גודל ראשו.
הסרט עמד להתחיל, עוד כמה פרסומות, פתיח אזהרה וזהו.
תחושת רגיעה נחה על שלומי. כתוביות הסרט נעלמו, והדמויות החלו מרצדות מול עיניו. חושיו החלו מתמלאים בריחות,במראות וקולות, בתחושות ואף ברצונות ומאווים. הם נספגו בקרבו כספוג לא מסופק, מתמלא ומתעשר, מתרווח ומתהדר. הרצח הראשון שראה התקיף את פחדיו והוא נענה לו בפרץ אדרנלין סמיך. מגע שפתיים שבאו לנשקו בפתאומיות מתחו את עורו והגבירו את קצב ליבו. הוא היה מרוצה, סוף סוף הוא היה מרוצה.
כיסאו החל לרעוד, רעידות משונות, בלתי נשלטות. הוא חש בגורם זר מפריע לריכוזו, וניסה לדכאו בריכוז נוסף. מכה הונחתה על חזהו וגרמה לו להסיר את קסדתו. הוא הביט באחיו המפרכס והמתעוות. דם נזל מאפו ואוזניו. שלומי הסיר את קסדתו של אחיו מעליו. ראשו נשמט לפנים, ודם נשפך בין אצבעותיו.
"שומר! שומר!" זעק שלומי בכיוון כניסת בית הקולנוע. אחד השומרים רץ לעברו ונדהם בגלותו ילד קטן רוכן מעל נער צעיר שראשו שמוט.
הסרט הופסק. טל הובהל לבית החולים מאובחן בשבץ מוחי קשה. שלומי נשלח ביחד עם הוריו לחקירה משטרתית. חוקר הנוער הובך קשות כשגילה שילד בן שמונה הצליח לזייף שני תעודות זהות, בצורה קלה כל כך. הוא גם הופתע לגלות שאבחנת האי. קיו הראשונית לילד היתה מוטעת. האי.קיו שנמצא היה גדול בשלושים.
שלומי נשלח למעצר על זיוף תעודת זהות וגרימת מוות. "לא סתם ישנה הגבלת אי. קיו על סרטים מסוג זה." אמר התובע לבני משפחתו כשננעלה הדלת בתאו של שלומי.
-
תחילה הערות טכניות:
"היא תרתק אותנו לפחות *ל*שבוע בבית".
"הנסיון עלה יפה*,* תעודת הזהות נראתה אמינה לחלוטיו". בימקום פסיק נסה נקודה או מקף.
יתכן שהיו עוד, אך הפסקתי לחפש בשלב זה.
הערה פסבדו-טכנית:
אדרנלין סמיך?! – תגיד לו שלמקו…מבחינת רעיון – אחלה! אולי היה ניתן לחדד מעט את הביצוע (גם מבחינה עלילתית) אבל מאוד נחמד.
-
-
כשהם נותנים את תעודות הזהות, כתוב כאילו טל מושיט פעמיים תעודת זהות. אז בפעם השניה זה צריך להיות שלומי.
כמו שנאמר, הרעיון מעולה.
מה שהפריע לי:א. הקלות של זיוף תעודות הזהות, או לפחות איך שזה נראה. לפחות לפי איך שזה מובן מהסיפור, נראה שכמעט כל אחד יכול לעשות את זה. אם זה לא נכון, אז צריך קצת לפרט. בעיני זה לא סביר שבעוד כך וכך שנים כשתהיה הטכנולוגיה המתוארת (מציאות מלאכותית ברמה כזו, בדיקת IQ כל כך משוכללת…), יהיה קל לזייף תעודות זהות.
ב. עניין הגובה של שלומי. אם ההגבלה היא על IQ ולא על גיל, אז הגובה של שלומי לא צריך לעשות שום דבר לשומר. אם זה בא רק כדי לבלבל את הקורא ולחדד את הפואנטה, אז זה רע. אם ההגבלה היא גם על גיל, אז בסוף צריך להיות כתוב שיש הגבלה *גם* על IQ.
אבל בסך הכל, אהבתי. רעיון מצוין, וסיפור יפה. יכול להיות שהיה כדאי קצת להאריך אותו, לתת קצת יותר בשר.
-
אני יצאתי מתוך ההנחה, שאנחנו כאנשים עדיין, בין אם נרצה או לא נתפוס את יכולתם של האנשים מולנו לפי הופעתם החיצונית, קרי: גובה, משקל, חיצוניות המעידה על יופי או כיעור, ואף פרטי לבוש.
הדפק הקל של הסיפור שהוא מעמיד את השאלה- חידוש טכנולוגי מול נכות מחשבתית מסוימת…
והגובה, אכן מעיד על הגיל, או על תפיסת האינטלקט באופן אסוציטיבי ולאו דווקא ביחס לעובדות…
כפי שאת יודעת רוב ההחלטות בחיים הינן רציונליות כביכול, וחלקם באים לידי ביטוי ברציונליזציה של אמוציות…
לסיכום… המטרה היתה לכתוב סיפור קצר.. ואף מאד… ואני, למען ההגינות פרסמתי באתר גם סיפורים ארוכים יותר, אך תחת שם אחר.
-
אני אף פעם לא עשיתי קישור בין גובה לאינטיליגנציה, לא במודע ולא שלא במודע. (אני מרשה לעצמי לומר שגם לא במודע, כי אף פעם לא הופתעתי מכך שאדם גבוה התגלה כטיפש, או מכך שאדם נמוך התגלה כאינטיליגנטי, מה שקורה לעתים תכופות ביותר).
עם זאת, עשיתי פעמים רבות קישור בין גובה לבין גיל (דבר שהוא די מובן).לכן היתה ההערה שלי לגבי חידוד עניין ההגבלה. הרושם שאני קיבלתי מהסיפור הוא שהשומר הוטרד מגובהו של שלומי בגלל הגבלת גיל, ושזה נעשה לצורך ההפתעה בפואנטה. אם הכוונה היתה אחרת (כמו שעולה מההסבר שלך), היא לא הגיעה אלי.
אבל שוב, אולי זה רק אני. לי יש קישורים משלי בין חזות לאינטיליגנציה, והם אכן שונים משל שאר האוכלוסיה.
בברכה,
יעל, שמנסה לשכוח שהיא פספסה את הפיגוע בכפר סבא בכמה דקות.
-
-
-
