- This topic has 5 תגובות, 4 משתתפים, and was last updated לפני 21 שנים, 5 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
זה הסיפור הכי מוזר שקראתם אי פעם.זה הסיפור הכי מוזר שתקראו בחייכם הקצרים.אין לו סוף והוא עדיין לא התחיל,אין לו אמצע ואין לו התחלה.הסיפור הוא עבר,אבל הוא עדיין מתרחש.והוא ימשיך להתרחש,בעתיד,גם אחרי שההורים שלכם ימותו,וילדים שלכם,והפרחים שלכם,והחית,ואתם.תמותו.אבל זה ימשיך לקרות;ואף אחד לא יעצור את זה.כי זה רק הדימיון החולני שלכם.
אבל זה קרה,לוורה פלנשט,ב1945 בלי שהיא תשים לב;היא אומנם חשדה בבעלה אבל היא כבר לא היתה,וורה לא מתה כי היא לא נולדה בכלל,אף אחד לא מכיר אותה,היא לא מציאתית,אולי רק זיכרון של אהבה,במח של בעלה,שבכלל לא נולד ולכן הוא לא זוכר אותה.
זה מציאותי.הדימיון שלכם מנסה לשכנע שזה אשליה,אבל הוא חולני,ושקרן.זה קרה ב2014 אפילו,לאלכס הבריאן.הוא פשוט נמחק,אף אחד לא הכיר אותו.רק זיכרון חלוש,לא מובן,וגם הוא יעלם;אל תדאגו זה לא יקרה עכשיו,זה יקרה עוד מעט,ואולי זה כבר קרה.הזיכרון החלוש של אלכס יעלם,אז וכשכולם ישכחו,ימותו,ימחקו.ולא נדע מי זה ומאיפה זה .
זה מעולם לא יגמר,וזה עדיין לא התחיל,וזה ימשך,עד שיעצרו את זה.אבל לא יהיה מי שיעצור,כי גם הוא יהיה כבר זכרון חלוש,שעוד מעט ימחק.כמו כולם,אף אחד לא ישרוד מזה,אין סיכוי לברית שלום,לחנינה,לרחמים כלשהם.זאת תהיה מלחמת ההשרדות שלנו.של כל העולם.לראשונה ביחד,נגד האוייב החזק מכל,שיביס אותנו.אדון השכחה והבלבול.שיסתתר מאיתנו,ויביס אותנו בדרכו האכזרית והמיוחדת.זה יותר גרוע ממות.זה לא מוות,זה פשוט אי קיום.כלום.יותר מכלום,אבל קצת פחות משום דבר
אתם יודעים מה?אני אגלה לכם עוד משהו,כי ממילא הזיכרון החולני שלכם יתעלם מזה.
זה יקרה גם בעתיד ואתם לא תוכלו להתנגד לי,אנשים ימחקו,השכנים,החברים שלכם,כולם
ועוד משהו,אתם תהיו האחרונים,כיחס אישי על שהאמנתם לי,וחיכתם לי. -
-
-
לא חבל על הקוראים המסכנים? הנה כמה עצות טכניות פשוטות שיקלו מאד על הקוראים:
1. לאחר סימן פיסוק (נקודה, פסיק, סימן שאלה, סימן קריאה, נקודה-פסיק, נקודותיים) יבוא *רווח*.
2. ריבוי מיותר של הפסיקים גורם לקושי בקריאה. להוריד פסיקים מיותרים. חלק מהפסיקים צריכים להפוך לנקודות ולסיים משפטים אשר כעת הנם ארוכים ומסורבלים מדי.
3. בין אות למספר יבוא מקף: במקום "ב1980" יש לכתוב "ב-1980".דוגמאות:
– במקום "אבל זה קרה,לוורה פלנשט,ב1945" כתבי "אבל זה קרה לוורה פלנשט ב-1945" (פסיקים מיותרים הורדו, מקף נוסף לפני המספר)
– "הדמיון שלכם מנסה לשכנע שזה אשליה,אבל הוא חולני,ושקרן." יוחלף ב-"הדמיון שלכם מנסה לשכנע *אתכם* ש*זו* אשליה, אבל הוא חולני. ושקרן." (רווחים הוספו לאחר סימני פיסוק, המלה "אתכם" הוספה, כיוון שאחרת המשפט שגוי, המלה "זה" הוחלפה ב"זו", היות ואשליה היא נקבה, הפסיק לפני "שקרן" הוחלף בנקודה, אם כי ניתן גם להשמיט את שניהם לחלוטין בהתאם למשמעות המתבקשת)פרט לכך – אין כאן באמת סיפור. זהו רעיון גולמי. ניכר בו שהוא כתוב בחופזה וללא מחשבה מעמיקה על הרעיון. חבל.
-
-
סיפורים מוזרים סתם יש ארבעים בשקל. הנה, אכתוב לך אחד במקום:
_הסיפור המוזר של משה_
"לא שוב," אמר פרעצלה בעודו מרחף בין שמים וארץ לאחר שנזרק מהמטוס, אך אז הסתבר לו שקרוקודיל גדול מכרסם את רגלו. "נו, באמת," הוסיף. "לך מפה, טמבל!"
"חמור!" אמר הקרוקודיל וצדק. אכן, אזניים גדולות צמחו מקרקפתו של פרעצלה, ושיניו, כך הבחין לפתע, גדלו פלאים.
"מוזר יותר מזה כבר לא יכול להיות," מלמל גיבורנו האמיץ בניגוד מוחלט למציאות, כך הסתבר לו מיד, שכן גלדיולת-ענק זרחנית התגשמה בחיקו לפתע פתאום והחלה לבכות מרה את גורלה האכזר.
"למה מה כבר עשיתי," זעקה הגלדיולה, "שנותנים לי כזה כזה מין חמור, ועוד קוראים לו פרייצעס! צימעס! עוף שימחעס!"
"בלעחס," אמר הקרוקודיל.
"פרעצלה!" אמר פרעצלה בכעס.
"שתוק, פייגלע!" אמרה הגלדיולה.
"מיידלע," אמר הקרוקודיל.
פרעצלה כעס מאד, אך שוועתו נקטעה בעודה באיבה שכן בדיוק אז פגעו הוא, הקרוקודיל והגלדיולה בקרקע, ושם הם שוכנים עד עצם היום הזה.
^מוסר השכל: כל חזיר סופו בסיר.^-סוף-
לקח לי שתי דקות ושלושים וחמש שניות לכתוב את זה, וזה בהחלט מוזר ומטופש יותר מהסיפור שלך – אם כי לא בהרבה.
אני מקווה שהרמז הובן.
-
