- This topic has 24 תגובות, 6 משתתפים, and was last updated לפני 21 שנים, 5 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
דרך כל בשר.
נייט לגם מכוס הבירה שבידו לגימה ארוכה.
"לעזאזל באד, אף פעם בחיי לא הרגשתי טוב יותר."
באד הרים את ראשו בוהה בנייט בעייפות.
"אתה צוחק נייט , מה קרה פתאום ?!"
"לא יודע !, אבל אני נשבע לך. שזו השנה הכי טובה בחיים שלי , הכי טובה".
באד נשען לאחור על הכסא והביט סביב, פאב ה"אנקול" בו ישבו היה מלא באנשים אשר בניגוד גמור לתקופת המבחנים שהייתה בעצומה, נראו שמחים ומאושרים.
"תסתכל על האנשים נייט, משהו פה לא טבעי, בחיים לא הייתי חולם לצאת לבלות בתקופת מבחנים , אבל הנה אנחנו פה והפאב מלא, אני אפילו לא זוכר שהשקענו זמן במחשבה אם לצאת או להישאר ללמוד בספריה ".
"אתה צודק בנאדם, זה בהחלט מוזר… זה נראה שהאנשים פה מאושרים מדי כאילו כולם עישנו משהו".
נייט הזדקף לפתע כאילו פתאום הבין משהו "חכה באד, תן לי לנסות משהו, יש לי הרגשה שהכל ילך לי היום", הוא נטש את באד על דלפק הבר ופנה אל בחורה בגופיה שחורה וחושפנית שישבה לבדה בפינת הבר.
"שלום לך " הפטיר נייט תוך כדי חיוך נונשלאנטי " לא יכולתי לא לשים לב שאת יושבת פה לבד, האם אפשר להצטרף אליך?"
"או … ודאי שב שב שמי התר, נדמה לי שלא הצגת את עצמך".
באד ישב ליד הדלפק לא מאמין למראה עיניו ,לאחר מספר דקות של שיחה נייט והיפהפייה יצאו מהבר מחובקים.
"בחיי הוא צדק " מלמל לעצמו "משהו פה מוזר מאוד".
באד ניסה להיזכר מתי בשלוש השנים האחרונות ראה את נייט בחברת בחורה, הוא ספר פעם אחת ונזכר שגם אז התעורר בו חשד קל שאותה נערה שתתה כוסית או שתיים לפני כן לפני כן, זה לא שהייתה איזושהי בעיה עם נייט, להפך הוא היה בחור חביב לכל הדעות, אבל רוב הבנות באוניברסיטה לא היו כרוכות במיוחד אחרי תלמידי הקורס למתמטיקה מכל שנתון שהוא ,הם תמיד היו רזים מדי ולבנים מדי (ולמען האמת החולצות המשובצות לא היו מלהיבות במיוחד). אבל לאחר שראה מה שראה חשב באד כי היום נשבר הטאבו, היום נראה כאילו הכל אפשרי.
באותו לילה נכנס באד למיטתו עמוס במחשבות ובאדי אלכוהול.כשקם באד בבקר לא היה לו ספק כי הבירה של אתמול היא זו שגרמה לו לעומס מחשבתי, אך מכיוון שתחום ההתמחות שבחר ללמוד היה "מודלים מתמטיים של תופעות חברתיות" הוא לא היה מסוגל להניח לנושא, מפחד שאולי איזשהו צל צילה של תופעה מעניינת תחמוק לו מתחת לאף. הוא ניגש אל הבעיה באותה רצינות שאפיינה את כל מחקריו, היה קושי מסוים במציאת שאלת מחקר, "למה אנשים מרגישים סבבה?" לא נראתה שאלה מספיק אקדמית, לכן החליט להתחיל ישר במחקר, תחילה חקר את מצבו מכיוון שחש כי אף הוא נכלל בקבוצת הניסוי. הוא גילה למשל שלא היה חולה מתחילת הסמסטר. גם לא בחורף, כמו בכל שנה. אפילו לא נזלת קלה אפילו לא שיעול. בנוסף תוצאות המבחנים והעבודות שלו היו כולם מעל ל 90.
"איך לא שמתי לב לכך עד עכשיו זה ממש יוצא דופן".
הוא החליט לשתף את נייט בתוצאות מחקרו הקטן ומיהר אל המעונות שם שיער שימצא את נייט ישן (כרגיל).
"נייט, נייט" באד פתח את דלת חדרו של נייט בבעיטה כהרגלו.
" אופס!! סליחה, לא ידעתי"
בחורה קמה ממיטתו של נייט
"להתראות, חמוד", הפטירה כשיצאה מן החדר.
נייט נשען לאחור מצית לאקי, שואף את העשן בהנאה מחייך אל באד ."נייט, זו לא הבחורה שעזבה איתך את ה"אנקול""
שאיפה נוספת מהלאקי.
"לא ידידי, אכן לא … אתה מדבר עם הנייטסטר מלכודת דבש לבחורות "
"וואוו, אם הייתי צריך הוכחה לכך שהכל השתנה, עכשיו קיבלתי אותה".
"לא צריך להעליב, באד"
"סליחה נייט, לא התכוונתי להעליב, אבל אתה חייב להודות שמשהו מאוד מוזר קורה פה!! אתה עם שתי בחורות שונות באותו לילה"
"שלוש"
"שלוש!!?"
"תראה, כשהולך אז הולך"
באד התיישב על המיטה "שיהיה שלוש … אבל עזוב את זה אני שמתי לב שממוצע הציונים שלי מעל 93 בפעם הראשונה בחיי … דרך אגב, מה היו הציונים שלך?"
"כולם מעל 60""הנה הלכה התיאוריה שלי. נייט אתה דפקת לי את התיאוריה"
"באיזו תיאוריה מדובר?"
"תגיד לי אתה בכלל נמצא איתי פה, הקשבת לכל מה שאמרתי?"
"בחצי אוזן"
"התיאוריה היא שמשהו מוזר מאוד קורה פה. אתה ובחורות. אני מוציא ציונים מעולים, אני לא הייתי חולה מתחילת השנה, אבל עכשיו הרסת לי את הכל עם הציונים מעל ל-60".
נייט קם מן המיטה והשחיל את רגליו לתוך מכנסים שהיו מונחים על הריצפה
"אתה יכול לחזור לתיאוריה שלך. זה הממוצע הגבוה שלי מזה שנים".כעת כשנתקל בשתי תופעות מעודדות באד החליט לבדוק את הנושא בצורה שיטתית, בתור תלמיד החוג למתמטיקה הוא לא התקשה לפברק מחקר על התפלגות הציונים באוניברסיטה במשך השנים בכדי לקבל נתונים על 20 השנתונים האחרונים . מעבר מהיר על הנתונים הראה שינויים בולטים בעליל בין הציונים בשנה הנוכחית לבין 20 השנה הקודמות , קפיצה של בערך 12 אחוז ,
משהו שלא מתיישב בכלל עם 4% סטיית תקן לא יכול להיות שאף אחד לא שם לב לכך , מדגם של אלף תלמידים זה כבר לא צחוק , כעת באד כבר היה בטוח שהוא עלה על משהו.
הוא חש כי תחום בדיקה נוסף ולא תלוי יכול להוות קבוצת בדיקה מושלמת, משהו כמו האם הלך לך יותר עם בחורותרים בסמסטר האחרון הייתה יכולה להיות שאלת מחקר מצוינת אך כמובן שהייתה סבירות לא קטנה בכלל לקבל תוצאות מפוברקות .
לאחר סיעור מוחות קצר בין באד לנייט הוחלט על בדיקת שינוי אחוזי החולים בסמסטר האחרון. למעשה לא היה צורך לשאוב נתונים משום מקום, בדיקה אקראית במרפאות הקמפוס הראתה שהן ריקות לחלוטין וכל פקידת קבלה מנומנמת אישרה כי זה המצב מתחילת השנה."משהו מוזר מאוד קורה פה, נייט"
" (שאיפה מהלאקי) כבר שמעתי את המשפט הזה כמה פעמים באד",
"אני שם לב לדפוס מסויים, אבל קשה לי לבודד את התופעה נראה שהיא נוגעת לתחומים רבים שאין בניהם שום קשר",
"אולי נחזור לבדוק בקורסים בשנה הזאת ? אולי ישנם קורסים מסוימים (שאיפה מהלאקי) שבהם הדיפרנציאציה יותר גדולה"
"בוא הנה, זה רעיון" התלהב באד.
בדיקה קצרה במחקר הראשוני של באד הנוגע לרמת הציונים העלתה את המסקנה המפתיעה: ב-4 קורסים עלה הממוצע יותר מאשר בשאר : מבוא למתמטיקה, אינפי א', אלגברה ודתות בהודו העתיקה.
במטרה לנסות ולקבל דיוק רב יותר הצליב באד את נתוני התלמידים הלומדים בארבעת הקורסים ,למרבה הפליאה הניבה ההצלבה שם אחד ויחיד "אוליבר מייטי"."מי זה אוליבר מייטי , לכל הרוחות"
"מר מייטי הוא קצה החוט שלנו, נייט".
"אתה באמת חושב שיש לבחור הזה קשר לכל מה שקורה פה?"
"אני לא יודע, אבל תודה שיש פה משהו מוזר."
נייט נשען על הקיר ולחשש " אני אישית מאמין בכל דבר שמביא לי בחורות וציונים עוברים".
כעת היה צורך למצוא חומר על "מייטי",
נייט התנדב להביא את הפרטים מהמזכירה של החוג למתמטיקה ("אולי יצא לי משהו מזה")ברור קטן הראה כי אוליבר הגיע מפניקס אריזונה וכי הוא בן 18. נייט הביא גם את מס' החדר במעונות "דיווין" בו מתגורר אוליבר (42).
באד ונייט נכנסו למעונות "Devine"
"סליחה, איפה זה חדר 42"
"אתם מחפשים את אולי?"
"סליחה"
"אולי מייטי"
"אוליבר מייטי, כן כן , מאיפה ניחשת ?"
"אה .. אתם לא היחידים שמחפשים אותו , תצטרכו לעמוד בתור"
"יש תור ??!!"
"לא רציני, בערך 10 אנשים".לאחר המתנה של כשעתיים, נכנסו נייט ובאד לחדרו של "אוליבר".
אוליבר חייך חיוך חם עיניו העמוקות סקרו אותם , קיבתו של באד התהפכה בבטנו.
"שלום, כיצד אוכל לעזור לכם?"
"אנחנו ביצענו מחקר קטן…"
"ומה בדיוק חקרתם במחקר הקטן שלכם?"
ההרגשה היתה מוזרה מאוד. אוליבר היה צעיר משניהם אבל נדמה היה להם שמדבר איתם אבא מבוגר.
"טוב, אנחנו לא בדיוק יודעים איך להסביר את זה" אמר נייט
"אתה מבין", התפרץ באד "יש לנו סיבה טובה להאמין כי אתה גורם לשינויים בסביבה".
"לאלו שינויים אתם מתכוונים?"
באד נראה כאילו נזכר במשהו פתאום.
"רגע אוליבר, מי היו האנשים בתור לפנינו?"
"סתם אנשים שביקשו ממני עזרה"
"איזה סוג של עזרה?"
"כל עזרה שאני יכול לספק"
"ובמה בדיוק מדובר אוליבר?"
אוליבר קם באיטיות מכסאו והפנה אליהם את גבו "כל עזרה באד, כל עזרה…ריפוי חולים, הצלחה כלכלית, הצלחה בחיי האהבה" אוליבר הסתובב וחייך לעבר נייט.
"אז מה אתה מנסה להגיד לנו? שאתה איזה מכשף או משהו בסיגנון?
"לא בדיוק" חייך אולי "אני אלוהים".
באד ונייט לא ידעו אם לצחוק או לבכות.
"נו באמת"
" באמת נייט, באמת"בשבועות הבאים, היה נדמה כי הקמפוס הופך למוקד עליה לרגל לכל החלכאים והנדכאים שבעולם אשר טענו כי אולי הקים אותם על רגליהם או שריפא אותם ממחלות.
הנהלת האוניברסיטה הייתה אובדת עצות. ועדה אדמניסטרטיבית התכנסה לדון בבעיה, והוחלט להעבירו לבניין מעונות בעיר. האוניברסיטה לא רצתה לפגוע בסטודנט המצטיין אבל העסק כבר הפך מטריד למדי. אלפי אנשים עמדו בתור בכדי להכנס לפגישה עם אולי, והוא מעולם לא דחה אף אחד.
העיר והאוניברסיטה שגשגו בצורה יוצאת דופן. אולי לא הטיף לאנשים ולא ניסה לארגן לעצמו קהל מאמינים, אך הדבר קרה באופן טבעי.
רשתות התקשורת הגיעו לעיר כדי לכתוב כתבות על ה"אורקל מברקלי", "נער הפלא" או כל שם אחר שיכול היה למשוך רייטינג.
"אולי" מצדו ניסה להמשיך את חייו כרגיל. להגיע לשעורים ולמבחנים ואף הצליח בלמודיו, אבל הקהל דלק אחריו לכל מקום.
לא היה לו רגע של שקט, "ברכה אולי, אנחנו רוצים ברכה!" והוא חילק ברכות. הייתה לו סבלנות אין סופית. חלק מהאנשים טענו שנרפאו וחלק טענו שלא. היו ויכוחים בין האנשים שהאמינו בכוחותיו של אולי ובין האנשים שלא האמינו בהם , לעיתים נראה היה כי העיר נחלקת לשני מחנות, בעד ונגד אולי , אולם נראה היה כאילו הדבר לא נוגע לו , הוא המשיך לעשות את שעשה תוך התעלמות מוחלטת מהמהומה סביבו.בוקר אחד הבחין באד באולי בחצר הקמפוס , זה היה כחודש לאחר הפגישה הקודמת.
"היי אולי, מה קורה"
"הכל בסדר באד, באמת בסדר"
"אתה נראה נורא, שבר כלי ממש. הכל בסדר בבית? , אייך הלימודים?"
" הכל בסדר!"
"האם אתה בטוח שלא התעייפת מכל הסיפור הזה?"
אולי חייך חיוך ממזרי וזיק ניצת בעיניו. "אולי קצת. אבל זה באמת לא רציני מדי. אתם יודעים, ברזומה שלי מופיע קצת יותר מזה."
"אתה עדיין בעניין הזה?" רטן באד.
"תראה, אני לא מנסה לשכנע אותך, אחרי הכל לאמונה באלוהים לא ניתן להגיע ע"י מערכת היסק מכל סוג שהוא ותאמין לי אני מכיר את כולן".
אולי קם ואסף את כובע הבייסבול שלו מהשולחן. "איך שלא יהיה באד, אני לא מתכוון להישאר כאן יותר מדי , אני " הוא חייך חיוך מסתורי והלך.
באד החל להתעורר למשמע הזמזום הרוחש מכיוון הרחוב. כבר חודשים שלא היה לו הנגאובר (כמעט שנה) אבל עכשיו הוא הרגיש כאילו מישהו הולם בראשו עם פטיש. הוא התיישב על המטה מנסה לאזן את גופו בכדי להימנע מהרגשת הבחילה שתקפה אותו.
הוא הצליח להזדקף וניגש אל החלון, הרים את התריס. השמש הכתה את עיניו בסנוורים.
לאחר שעיניו הסתגלו לאור הוא הביט למטה לעבר הרחוב , הוא ספר לפחות חמש ניידות שידור של רשתות תקשורת והעריך כי ברחוב מסתובבים מספר אלפים של אנשים.
זעקות שבר נשמעו מכל עבר, דלת חדרו של באד נפרצה ונייט דהר פנימה, אוחז בידו את ה"ברקלי גאזט" הוא מת, באד, מת".
"מי מת? למה? מתי?" באד התחיל לחשוב שזה הולך להיות ההנגאובר הגרוע ביותר אותו חווה מימיו.
"אולי, אולי מייטי, נהרג אתמול בתאונת דרכים ליד הסניף של מקדונלד".
באד צנח על מיטתו, "נייט, תעביר לי לאקי אחת".שניהם ישבו דוממים כחמש דקות אפופים בעשן הסיגריה.
"כנראה שהוא לא היה אלוהים אחרי הכל, באד"
באד שאף שאיפה עמוקה מהסיגריה, כאב הראש שלו הגיע לרמות לא מוכרות .
"אני לא בטוח נייט … לגמרי לא בטוח". -
-
-
כתוב לא רע, והרעיון מעניין – גם אם קלישאתי מעט.
כמה תמיהות:
1. האם יש סיבה מיוחדת שהסיפור מתרחש בארץ אנגלוסקסית ולא פה אצלינו? (מלבד השם אולי מייטי, שהוא נחמד אבל לא מספיק כדי להזיז את הסיפור לארץ אחרת).
2. החצי הראשון של הסיפור כששני הסטודנטים חוקרים ומגיעים לסיבה לתופעות כתוב קצת כמו סיפור בלשי עם תעלומה וחקירה – אבל אחר כך פתאום כולם יודעים על אולי מייטי, הוא מפורסם בכל העיר. מבחינתי כקוראת היה פה איזה פספוס. למה להעביר אותנו דרך החקירה, אם אפשר להתחיל ישר בקטע בו כולם שומעים על אולי מייטי?
3. נייט ובאד כל הזמן אומרים זה את שמו של השני בזמן השיחה, כשהם מדברים רק שניהם. זה מציק, זה לא אמין.אבל בסך הכל הרעיון מעניין.
-
תודה על הביקורת הכללית.
אני אשתדל לענות ככל יכולתי .
א. מלבד השם all mighty אשר לפי דעתי מספיק למקם את העלילה בארץ דוברת אנגלית
( תארי לך שהיו קוראים לגיבור "ברוך השם" או משהו בסגנון ) , פשוט רציתי למקם שם את העלילה כי כך זה "התבשל" לי בראש.
ב. לא כולם הכירו את אולי כאשר באד ונייט מצאו אותו , סה"כ תור של 10 אנשים .
ג. את צודקת בהחלט !!
ד. שוב תודה רבה . -
אין שום סיבה, אבל באמת *שום* סיבה למקם את הסיפור במקום לא מוכר למחבר. משחק המילים באנגלית בפירוש לא טוב (רע מאד, למעשה, כפי שכל דובר אנגלית יספר לך: All ו-Oliver לא דומים ולו במעט), תיאור הסביבה לא אמין, וגם הגיבורים לא משהו (ביחוד החזרה על שמותיהם, כאילו הם ישכחו אותם אם לא יהגו אותם שוב ושוב. אוי).
כתבת בהודעה למעלה "תארי לך שהיו קוראים לגיבור 'ברוך השם' או משהו בסגנון". ובכן, ודאי התכוונת לכך כבדיחה, אבל למעשה 'ברוך השם' הוא פתרון *הרבה* יותר טוב מאוליבר מייטי.
אני מציע לך לכתוב את הסיפור מחדש, והפעם למקם אותו באיזור מוכר לך מעט יותר. כפי שהוא, הסיפור נראה כחיקוי רע של סרט אמריקאי כושל, וחבל, כי יש פוטנציאל.
ועוד דבר: נסה לכתוב *ללא* סוגריים. הם מפריעים לרצף הקריאה ותוכנם לא מביא לנו שום דבר חשוב. סוגריים הם "אמצעי חירום" – לא משתמשים בהם אלא במקרה של כורח מוחלט, וכזה לא קיים בסיפור הנ"ל. -
כשכתבתי את הסיפור הסתמכתי על כך שיקראו אותו דוברי עברית ולכן לא דאגתי שההבחנה
בין all ו Ol תאבד , כנראה שאם הייתי כותב את הסיפור באנגלית הייתי חושב על פתרון אחר.
חוצמזה נראה לי שלמד"ב מתאים יותר להתרחש במדינות דוברות אנגלית ( אם הוא מתרחש על
כדור הארץ) תאר לך את סופרמן דובר עברית זה פשוט לא זה . לא מדובר פה ברומן ארוך ורב פרטים אלא בעלילה קצרה יחסית ולכן המיקום הוא משני בהחלט .
אם הייתי כותב סיפורשעלילתו מתרחשת על המאדים גם כן הייתי מקבל ביקורות בנוסח "ברור כי הכותב מעולם לא היה על המאדים ולכן בניית הסביבה לא אמינה"
אני מודע היטב לפיסקה מתוך ה"טרקי לקסיקון" המעדיפה סיפור המתרחש בסביבתו הקרובה של הסופר , אך אני מחזיק בדיעה שגם אם אתה דתי מוטב שלא תהיה אדוק מדי.
לגבי כל השאר אני מסכים בהחלט , מעבר לזה תודה על העידוד . -
להסתמך על בורותם של הקוראים זה אף פעם לא רעיון טוב.
דרך אגב, אילו היית לוקח את אולי מייטי כמו שהוא (בשם אולי מייטי כסטודנט חו"ל) וממקם אותו באוניברסיטת תל אביב, זה היה מתקבל הרבה יותר אמין – כי הדמות שלך בהחלט יכולה להסתמך על העובדה ששאר הדמויות דוברות עברית מלידה.
וכן, זה מפריע לקרוא סיפור בעברית שאני יודעת שלא תורגם שמתרחש בארצות הברית בלי שום סיבה נראית לעין. זה מפריע.
-
-
הנח לי לנסות:
1. אתה משווה בין כתיבה על המתרחש בארה"ב לבין כתיבה על המתרחש במאדים, וטוען שאינך מכיר את שני המקומות במדה שווה. אבל, אויה, חלק גדול מ*קהל הקוראים* שלך דווקא *מכיר* את המתרחש בארה"ב, ועל כן קולט מיד שאין לך מושג על מה אתה מדבר. זה לא עניין של טעם, זה עניין של לא להציג את עצמך באור מגוחך.
2. גם אם תכתוב סיפור המתרחש על מאדים, ולמרות שקוראיך לא היו שם מעודם, עדיין עליך להקפיד מאד על הפרטים ולשים לב לאמינות. למשל: אם תתאר משחק כדורגל על מאדים, תאלץ להתחשב בכוח המשיכה הנמוך יותר, אחרת תעשה מעצמך צחוק. במילים אחרות: לא מספיק להגיד שהסיפור מתרחש במקום מסוים – אתה חייב להתייחס *למאפיינים* של אותו מקום, אחרת הסיפור נראה מזויף. גם זה, אני חוזר, לא עניין של טעם.
3. "נראה לי שלמד"ב מתאים יותר להתרחש במדינות דוברות אנגלית" – זו, תסלח לי, שטות ממדרגה ראשונה. מד"ב יכול להתרחש *בכל מקום ובכל שפה*. תמצא אפילו הרבה סופרים ששפת אמם אנגלית הבוחרים לכתוב על גיבורים לא אנגליים. יש שתי סיבות לכך ש"נראה לך" שמד"ב מתרחש באנגלית: א. מדינת ישראל היא במובנית רבים גרורה של ארה"ב; ב. לא נחשפת למספיק מד"ב. ובכן את העניין השני אפשר לסדר בקלות. כפתיחה, לך וקרא כמה מספריו של סטניסלב לם. אחר כך נדבר.בעניין משחק המילים: יש כאן דבר מהותי שאתה לא מבין. אתה משתמש במשחק מילים *אנגלי* שאמור לעבוד אך ורק *באנגלית* (שכן זו שפתם של הגיבורים) – הוא לא חלק מהשפה העברית. המשחק הנ"ל, באנגלית, *לא עובד בשום פנים ואופן*. בעברית, לעומת זאת, *אין לו שום משמעות*. אתה לא יכול לסמוך על שום "אשליה" (שאין כאן, אגב – הגיית Ol שונה *לחלוטין* מהגיית All) ועל שום דבר.
המסר הוא פשוט: *אסור* לחפף. *אסור*.אני מציע לך מעומק לבי להתחיל לכתוב מקומי ולהשאיר את אמריקה לאמריקאים, אפילו אם לא הבנת או אינך מסכים לנימוקים שהבאתי כאן. בדרך זו תחסוך מעצמך עגמת נפש רבה ומוניטין מפוקפק. פרט לכך, הנה נימוק סופי ואחרון בנושא: לפני שאתה מנסה לתאר משהו שאינך מכיר, נסה לתאר *היטב* משהו שאתר *מכיר*. אחר כך נראה.
-
אתחיל בקלישאה, היום העולם הוא כפר גלובאלי קטן ואף אם לא כל העולם אז לפחות מדינות בהן הטלוויזיה והאינטרנט נפוצים במידה רבה .
אורח החיים שלנו אינו שונה מאורח החיים האמריקאי במידה כה רבה , בנוסף קשה לי לראות איפה הכברתי כל כך בפרטים עד כדי כך שיכולתי לטעות כל כך בתיאור הפרטים באוניברסיטה אמריקאית , מה הם לא יושבים בפאבים ?
הם לא לחוצים לפני מבחנים ?
מעבר לזה , עובדה שמשחק המילים שלי הובן .
ממתי ספרות היא מדע מדוייק המתעקש להיצמד לפרטי פרטים .
נכון שאם הייתי כותב תילי תילים של בדותות אז באמת הייתה סיבה לתרעומת אבל מדובר פה בסיפור קצר בעל עלילה מהירה וקולחת ( לפחות לדעתי ) שאינו נכנס לפרטים אלא מנסה להעביר רעיון .
בקשר למד"ב באנגלית זו תחושה אישית שלי , לי זה נראה יותר מתאים ואתה יכול לבדוק בתגובה מספר 1 ולראות שישנם אנשים שמסתדרים עם זה ונהנים מהסיפור למרות שמות הגיבורים ואו מיקום העלילה .אל תבין לא נכון אין לי בעיה עם ביקורת אבל נראה לי שנדבקתם לקטע של המיקום יותר מדי .
-
הדיאלוג מראה שאין לך מושג – לא איך מדברים אמריקאים, ולא איך מדברים אנשים באופן כללי. אמריקאים שונים מאתנו בחינוך שקיבלו, בדת, במונחי היסוד שלהם ובעוד אלף ואחד דברים שאתה לא מעלה בדעתך כלל.
משחק המילים: אז מה אם הוא הובן? הוא *רע*! באותה מדה היית יכול לכתוב טקסט גרוע ומטופש, נניח, ואז להגיד לי "מה אתה רוצה, הנה, יש כאן מישהו שהבין אותי!"
בכלל – הטיעון של "מישהו קרא ונהנה אז זה לא כל כך נורא" הוא, כשלעצמו, איום ונורא. תמיד אפשר למצוא מישהו שנהנה. אבל המטרה שלך (כך אני מקווה) היא *להשתפר*, ובכך לגרום *ליותר* אנשים להנות.
בכל מקרה, הויכוח מתחיל להמאס עלי. הכדור אצלך: אם אתה רוצה להשתפר – קח את ההערות שלי ושל שאר המגיבים כאן במלוא הרצינות ונהג לפיהן. אם אתה רוצה סתם להמשיך לכתוב – אל תתן לאף אחד להפריע לך, אבל גם אל תפרסם כאן. -
-
מה אני אגיד לך? אתה באמת לא חייב לקבל את מה שאנחנו אומרים, אבל תאמין לי שלא היינו מעירים על זה אילו זה לא היה מאוד מפריע לנו. באמת מפריע. זה הדבר הראשון שקפץ לי לעין. אילו היית כותב סיפור שלא יכול להתרחש בשום מקום אחר חוץ מארה"ב – ויש כאלה – ניחה! הייתי אומרת לך שאתה צריך לדבר קצת עם אמריקאים, או לתת לאמריקאי מלידה את הסיפור כדי שיכתוב לך הערות.
אבל זה נורא הציק לי, כי אין שום סיבה מבחינת הסיפור למקם אותו דווקא במקום שהוא זר לך ולשפה שאתה כותב בה.אילו היית כותב על המתרחש בישראל, לא היתה לך בעיה להכניס המון דקויות הנוגעות לדתיים וחילוניים, התנגשות דתות ועוד – דברים שנמנעת מהם כי לא היית בטוח איך הם בארה"ב. כל הדקויות האלה היו משדרגות את הסיפור בשתי דרגות לפחות.
הנה דוגמה ממני. כתבתי פעם משהו שלא יכול בשום אופן להתרחש בישראל. היא פשוט קטנה מדי. זה סיפור שיכול להתרחש רק בארץ ענקית, כמו ארה"ב, אוסטרליה, קנדה, רוסיה – מקומות כאלה. בחרתי למקם אותו בארה"ב (הוא ממשיך משם למקומות אחרים בעולם, אבל העיקר קורה בארה"ב). כמו שאתה עשית, גם אני בחרתי בדברים נייטרליים שלכאורה לא יכולים להדליק את נורת האי סבירות אצל אף אחד. אבל התיאורים האמריקאיים בסיפור כל כך עגומים עד שאני ברצינות מתכננת טיול למדינה שבה הסיפור מתרחש כדי ללמוד מקרוב מה קורה שם ולהתאים את הסיפור! מדובר בהמון פרטים שלא היתה לי בעיה לגביהם אילו היו מתרחשים בישראל, אבל בארה"ב אין לי לגביהם מושג!
ולסיום, אתה קורא את חלומות באספמיה? יש שם המון דוגמאות לסיפורי מד"ב מצוינים בעברית ובישראל. אם תנסה, תראה שזה הולך נהדר. אם אין לך עדיין מנוי לחלומות באספמיה, אז אתה יכול לנסות את המגזין המקוון בלי פניקה. גם שם יש הרבה סיפורי מקור מד"ביים ישראלים ובעברית.
-
אחת הסיבות ש"נדבקים" לזה, היא שיש כאן אנשים שרגישים וקנאים (במובן הטוב של המילה) לתרבות העברית ולשפה העברית. התחושה שלך ושל כותבים מתחילים רבים שסיפור מד"ב יכול להתרחש רק בארה"ב קצת מטרידה, כי כפי שכבר נאמר כאן, היא תוצאה של האמריקניזם ששולט בתרבות בישראל. אין לתחושה הזו שום בסיס במציאות. אם חייזרים נוחתים בכדור הארץ – מדוע שינחתו דווקא בארה"ב? אם מדען ממציא המצאה יוצאת דופן – למה שיהיה זה דווקא מדען אמריקני? אין מדענים בישראל ובמדינות אחרות? וכולי. ברוב המקרים אין סיבה.
התוצאה גם צורמת. טקסט שנשמע תרגומי צורם לאוזן הרגישה לשפה, אפילו כשהוא תרגום באמת. אז על אחת כמה וכמה כאשר הוא נכתב מראש בעברית ואין לו כל הצדקה להשמע כך.
וכאשר הטקסט נשמע מזויף וצורם, אין כמעט סיכוי להעריך לטובה את התוכן.שמחה לשמוע שהחלטת לשנות. ובהצלחה בהמשך!
-
וגם את אספמיה שרלוק היקר מכיר, נכון? (-;
אבל עניין הסביבה של הסיפור הוא נושא מהותי באמת, ואם אתה זוכר זה גם הדבר הראשון שאמרתי כשנתת לי את הסיפור בשעתו; וכפי שאתה רואה, אני לא לבד בעניין הזה. הסביבה של סיפור – ולא משנה באיזה ז'אנר – צריכה להיות כזאת שהכותב בקיא בה מספיק – בין אם מתוך הכרות אישית (אם מדובר במקום – ובתרבות – שמוכרים לך פיסית) ואם מתוך מחקר מוקדם וחשיבה לעומק על כלל המרכיבים שמהם הסביבה נבנית.
-
-
-
אם שני החברים ושאר בני כיתתם עדיין לא עמדו בתור לבקש בקשה, מה פיתאום הציונים שלהם עלו? והם הצליחו עם בחורות? וכולם נהיו בריאים? מוזר. מה זה? השפעה סביבתית? אז למה ההשפעה בציונים מוגבלת לקורסים שהנ"ל לוקח, אבל הדברת המחלות משותפת לכל הקמפוס?
ועוד שאלה. מדוע למען השם הכנסת שלוש בחורות למיטה בלילה אחד נחשבת כמשהו טוב? או שאולי מייטי דואג רק לגברים ולא לנשים? או שאתה חושב שנשים משתוקקות להיכנס באופן סידרתי למיטתו של סטודנט למתמטיקה?
-
מבחינת השפעה על הסביבה , אם אלוהים לומד בקמפוס אז כנראה שלכולם יהיה יותר טוב .
יש איזה עניין בקבלה שאלןהים הוא אור המשפיע על כל הבריאה , בנוסף 3 בחורות באותו לילה טוב או רע ? ובכן עבור אותו בחור זה היה טוב , אני מניח לשם האיזון שרוחמה מהמחלקה לפיזיקה שכבה עם 3 גברים באותו לילה , אולם לצערנו היא לא הופיע בסיפור .
ובאופן יותר רציני מדובר במעין הגזמה שנועדה כמובן לחדד את השינויים העוברים על הגיבורים ואין כאן שום כוונה לפגוע בקהל זה או אחר . -
-
ממש אהבתי!
הרעיון ממש מגניב. למרות שאם הסיפור היה יותר ארוך(בתהליך החיפוש או משהו)לפי עניות דעתי זה היה יותר יפה(וגם היה לי מה לקרוא…)
בהצלחה בהמשך.
נ.ב. אחד גדול-למה שה"אלוקים" חי יש עודף בנות לבן אחד ולא הפוך???Sherlock כתב/ה:
>
> דרך כל בשר.
>
> נייט לגם מכוס הבירה שבידו לגימה ארוכה.
> "לעזאזל באד, אף פעם בחיי לא הרגשתי טוב יותר."
> באד הרים את ראשו בוהה בנייט בעייפות.
> "אתה צוחק נייט , מה קרה פתאום ?!"
> "לא יודע !, אבל אני נשבע לך. שזו השנה הכי טובה בחיים שלי , הכי
> טובה".
> באד נשען לאחור על הכסא והביט סביב, פאב ה"אנקול" בו ישבו היה מלא
> באנשים אשר בניגוד גמור לתקופת המבחנים שהייתה בעצומה, נראו שמחים
> ומאושרים.
> "תסתכל על האנשים נייט, משהו פה לא טבעי, בחיים לא הייתי חולם
> לצאת לבלות בתקופת מבחנים , אבל הנה אנחנו פה והפאב מלא, אני
> אפילו לא זוכר שהשקענו זמן במחשבה אם לצאת או להישאר ללמוד בספריה
> ".
> "אתה צודק בנאדם, זה בהחלט מוזר… זה נראה שהאנשים פה
> מאושרים מדי כאילו כולם עישנו משהו".
> נייט הזדקף לפתע כאילו פתאום הבין משהו "חכה באד, תן לי לנסות
> משהו, יש לי הרגשה שהכל ילך לי היום", הוא נטש את באד על דלפק הבר
> ופנה אל בחורה בגופיה שחורה וחושפנית שישבה לבדה בפינת הבר.
> "שלום לך " הפטיר נייט תוך כדי חיוך נונשלאנטי " לא יכולתי לא
> לשים לב שאת יושבת פה לבד, האם אפשר להצטרף אליך?"
> "או … ודאי שב שב שמי התר, נדמה לי שלא הצגת את עצמך".
> באד ישב ליד הדלפק לא מאמין למראה עיניו ,לאחר מספר דקות של שיחה
> נייט והיפהפייה יצאו מהבר מחובקים.
> "בחיי הוא צדק " מלמל לעצמו "משהו פה מוזר מאוד".
> באד ניסה להיזכר מתי בשלוש השנים האחרונות ראה את נייט בחברת
> בחורה, הוא ספר פעם אחת ונזכר שגם אז התעורר בו חשד קל שאותה
> נערה שתתה כוסית או שתיים לפני כן לפני כן, זה לא שהייתה איזושהי
> בעיה עם נייט, להפך הוא היה בחור חביב לכל הדעות, אבל רוב הבנות
> באוניברסיטה לא היו כרוכות במיוחד אחרי תלמידי הקורס למתמטיקה מכל
> שנתון שהוא ,הם תמיד היו רזים מדי ולבנים מדי (ולמען האמת החולצות
> המשובצות לא היו מלהיבות במיוחד). אבל לאחר שראה מה שראה חשב באד
> כי היום נשבר הטאבו, היום נראה כאילו הכל אפשרי.
> באותו לילה נכנס באד למיטתו עמוס במחשבות ובאדי אלכוהול.
>
> כשקם באד בבקר לא היה לו ספק כי הבירה של אתמול היא זו שגרמה לו
> לעומס מחשבתי, אך מכיוון שתחום ההתמחות שבחר ללמוד היה "מודלים
> מתמטיים של תופעות חברתיות" הוא לא היה מסוגל להניח לנושא, מפחד
> שאולי איזשהו צל צילה של תופעה מעניינת תחמוק לו מתחת לאף. הוא
> ניגש אל הבעיה באותה רצינות שאפיינה את כל מחקריו, היה קושי מסוים
> במציאת שאלת מחקר, "למה אנשים מרגישים סבבה?" לא נראתה שאלה מספיק
> אקדמית, לכן החליט להתחיל ישר במחקר, תחילה חקר את מצבו מכיוון
> שחש כי אף הוא נכלל בקבוצת הניסוי. הוא גילה למשל שלא היה חולה
> מתחילת הסמסטר. גם לא בחורף, כמו בכל שנה. אפילו לא נזלת קלה
> אפילו לא שיעול. בנוסף תוצאות המבחנים והעבודות שלו היו כולם מעל
> ל 90.
> "איך לא שמתי לב לכך עד עכשיו זה ממש יוצא דופן".
> הוא החליט לשתף את נייט בתוצאות מחקרו הקטן ומיהר אל המעונות שם
> שיער שימצא את נייט ישן (כרגיל).
> "נייט, נייט" באד פתח את דלת חדרו של נייט בבעיטה כהרגלו.
> " אופס!! סליחה, לא ידעתי"
> בחורה קמה ממיטתו של נייט
> "להתראות, חמוד", הפטירה כשיצאה מן החדר.
> נייט נשען לאחור מצית לאקי, שואף את העשן בהנאה מחייך אל באד .
>
> "נייט, זו לא הבחורה שעזבה איתך את ה"אנקול""
> שאיפה נוספת מהלאקי.
> "לא ידידי, אכן לא … אתה מדבר עם הנייטסטר מלכודת דבש
> לבחורות "
> "וואוו, אם הייתי צריך הוכחה לכך שהכל השתנה, עכשיו קיבלתי אותה".
> "לא צריך להעליב, באד"
> "סליחה נייט, לא התכוונתי להעליב, אבל אתה חייב להודות שמשהו מאוד
> מוזר קורה פה!! אתה עם שתי בחורות שונות באותו לילה"
> "שלוש"
> "שלוש!!?"
> "תראה, כשהולך אז הולך"
> באד התיישב על המיטה "שיהיה שלוש … אבל עזוב את זה אני שמתי
> לב שממוצע הציונים שלי מעל 93 בפעם הראשונה בחיי … דרך
> אגב, מה היו הציונים שלך?"
> "כולם מעל 60"
>
> "הנה הלכה התיאוריה שלי. נייט אתה דפקת לי את התיאוריה"
> "באיזו תיאוריה מדובר?"
> "תגיד לי אתה בכלל נמצא איתי פה, הקשבת לכל מה שאמרתי?"
> "בחצי אוזן"
> "התיאוריה היא שמשהו מוזר מאוד קורה פה. אתה ובחורות. אני מוציא
> ציונים מעולים, אני לא הייתי חולה מתחילת השנה, אבל עכשיו הרסת לי
> את הכל עם הציונים מעל ל-60".
> נייט קם מן המיטה והשחיל את רגליו לתוך מכנסים שהיו מונחים על
> הריצפה
> "אתה יכול לחזור לתיאוריה שלך. זה הממוצע הגבוה שלי מזה שנים".
>
>
> כעת כשנתקל בשתי תופעות מעודדות באד החליט לבדוק את הנושא בצורה
> שיטתית, בתור תלמיד החוג למתמטיקה הוא לא התקשה לפברק מחקר על
> התפלגות הציונים באוניברסיטה במשך השנים בכדי לקבל נתונים על 20
> השנתונים האחרונים . מעבר מהיר על הנתונים הראה שינויים בולטים
> בעליל בין הציונים בשנה הנוכחית לבין 20 השנה הקודמות , קפיצה של
> בערך 12 אחוז ,
> משהו שלא מתיישב בכלל עם 4% סטיית תקן לא יכול להיות שאף אחד לא
> שם לב לכך , מדגם של אלף תלמידים זה כבר לא צחוק , כעת באד כבר
> היה בטוח שהוא עלה על משהו.
> הוא חש כי תחום בדיקה נוסף ולא תלוי יכול להוות קבוצת בדיקה
> מושלמת, משהו כמו האם הלך לך יותר עם בחורותרים בסמסטר האחרון
> הייתה יכולה להיות שאלת מחקר מצוינת אך כמובן שהייתה סבירות לא
> קטנה בכלל לקבל תוצאות מפוברקות .
> לאחר סיעור מוחות קצר בין באד לנייט הוחלט על בדיקת שינוי אחוזי
> החולים בסמסטר האחרון. למעשה לא היה צורך לשאוב נתונים משום
> מקום, בדיקה אקראית במרפאות הקמפוס הראתה שהן ריקות לחלוטין וכל
> פקידת קבלה מנומנמת אישרה כי זה המצב מתחילת השנה.
>
> "משהו מוזר מאוד קורה פה, נייט"
> " (שאיפה מהלאקי) כבר שמעתי את המשפט הזה כמה פעמים באד",
> "אני שם לב לדפוס מסויים, אבל קשה לי לבודד את התופעה נראה שהיא
> נוגעת לתחומים רבים שאין בניהם שום קשר",
> "אולי נחזור לבדוק בקורסים בשנה הזאת ? אולי ישנם קורסים מסוימים
> (שאיפה מהלאקי) שבהם הדיפרנציאציה יותר גדולה"
> "בוא הנה, זה רעיון" התלהב באד.
> בדיקה קצרה במחקר הראשוני של באד הנוגע לרמת הציונים העלתה את
> המסקנה המפתיעה: ב-4 קורסים עלה הממוצע יותר מאשר בשאר : מבוא
> למתמטיקה, אינפי א', אלגברה ודתות בהודו העתיקה.
> במטרה לנסות ולקבל דיוק רב יותר הצליב באד את נתוני התלמידים
> הלומדים בארבעת הקורסים ,למרבה הפליאה הניבה ההצלבה שם אחד ויחיד
> "אוליבר מייטי".
>
>
> "מי זה אוליבר מייטי , לכל הרוחות"
> "מר מייטי הוא קצה החוט שלנו, נייט".
> "אתה באמת חושב שיש לבחור הזה קשר לכל מה שקורה פה?"
> "אני לא יודע, אבל תודה שיש פה משהו מוזר."
> נייט נשען על הקיר ולחשש " אני אישית מאמין בכל דבר שמביא לי
> בחורות וציונים עוברים".
> כעת היה צורך למצוא חומר על "מייטי",
> נייט התנדב להביא את הפרטים מהמזכירה של החוג למתמטיקה ("אולי יצא
> לי משהו מזה")
>
> ברור קטן הראה כי אוליבר הגיע מפניקס אריזונה וכי הוא בן 18. נייט
> הביא גם את מס' החדר במעונות "דיווין" בו מתגורר אוליבר (42).
>
> באד ונייט נכנסו למעונות "Devine"
> "סליחה, איפה זה חדר 42"
> "אתם מחפשים את אולי?"
> "סליחה"
> "אולי מייטי"
> "אוליבר מייטי, כן כן , מאיפה ניחשת ?"
> "אה .. אתם לא היחידים שמחפשים אותו , תצטרכו לעמוד בתור"
> "יש תור ??!!"
> "לא רציני, בערך 10 אנשים".
>
> לאחר המתנה של כשעתיים, נכנסו נייט ובאד לחדרו של "אוליבר".
> אוליבר חייך חיוך חם עיניו העמוקות סקרו אותם , קיבתו של באד
> התהפכה בבטנו.
> "שלום, כיצד אוכל לעזור לכם?"
> "אנחנו ביצענו מחקר קטן…"
> "ומה בדיוק חקרתם במחקר הקטן שלכם?"
> ההרגשה היתה מוזרה מאוד. אוליבר היה צעיר משניהם אבל נדמה היה להם
> שמדבר איתם אבא מבוגר.
> "טוב, אנחנו לא בדיוק יודעים איך להסביר את זה" אמר נייט
> "אתה מבין", התפרץ באד "יש לנו סיבה טובה להאמין כי אתה גורם
> לשינויים בסביבה".
> "לאלו שינויים אתם מתכוונים?"
> באד נראה כאילו נזכר במשהו פתאום.
> "רגע אוליבר, מי היו האנשים בתור לפנינו?"
> "סתם אנשים שביקשו ממני עזרה"
> "איזה סוג של עזרה?"
> "כל עזרה שאני יכול לספק"
> "ובמה בדיוק מדובר אוליבר?"
> אוליבר קם באיטיות מכסאו והפנה אליהם את גבו "כל עזרה באד, כל
> עזרה…ריפוי חולים, הצלחה כלכלית, הצלחה בחיי האהבה" אוליבר
> הסתובב וחייך לעבר נייט.
> "אז מה אתה מנסה להגיד לנו? שאתה איזה מכשף או משהו בסיגנון?
> "לא בדיוק" חייך אולי "אני אלוהים".
> באד ונייט לא ידעו אם לצחוק או לבכות.
> "נו באמת"
> " באמת נייט, באמת"
>
> בשבועות הבאים, היה נדמה כי הקמפוס הופך למוקד עליה לרגל לכל
> החלכאים והנדכאים שבעולם אשר טענו כי אולי הקים אותם על רגליהם
> או שריפא אותם ממחלות.
> הנהלת האוניברסיטה הייתה אובדת עצות. ועדה אדמניסטרטיבית התכנסה
> לדון בבעיה, והוחלט להעבירו לבניין מעונות בעיר. האוניברסיטה לא
> רצתה לפגוע בסטודנט המצטיין אבל העסק כבר הפך מטריד למדי. אלפי
> אנשים עמדו בתור בכדי להכנס לפגישה עם אולי, והוא מעולם לא דחה אף
> אחד.
> העיר והאוניברסיטה שגשגו בצורה יוצאת דופן. אולי לא הטיף לאנשים
> ולא ניסה לארגן לעצמו קהל מאמינים, אך הדבר קרה באופן טבעי.
> רשתות התקשורת הגיעו לעיר כדי לכתוב כתבות על ה"אורקל מברקלי",
> "נער הפלא" או כל שם אחר שיכול היה למשוך רייטינג.
> "אולי" מצדו ניסה להמשיך את חייו כרגיל. להגיע לשעורים ולמבחנים
> ואף הצליח בלמודיו, אבל הקהל דלק אחריו לכל מקום.
> לא היה לו רגע של שקט, "ברכה אולי, אנחנו רוצים ברכה!" והוא חילק
> ברכות. הייתה לו סבלנות אין סופית. חלק מהאנשים טענו שנרפאו וחלק
> טענו שלא. היו ויכוחים בין האנשים שהאמינו בכוחותיו של אולי ובין
> האנשים שלא האמינו בהם , לעיתים נראה היה כי העיר נחלקת לשני
> מחנות, בעד ונגד אולי , אולם נראה היה כאילו הדבר לא נוגע לו ,
> הוא המשיך לעשות את שעשה תוך התעלמות מוחלטת מהמהומה סביבו.
>
> בוקר אחד הבחין באד באולי בחצר הקמפוס , זה היה כחודש לאחר הפגישה
> הקודמת.
> "היי אולי, מה קורה"
> "הכל בסדר באד, באמת בסדר"
> "אתה נראה נורא, שבר כלי ממש. הכל בסדר בבית? , אייך הלימודים?"
> " הכל בסדר!"
> "האם אתה בטוח שלא התעייפת מכל הסיפור הזה?"
> אולי חייך חיוך ממזרי וזיק ניצת בעיניו. "אולי קצת. אבל זה באמת
> לא רציני מדי. אתם יודעים, ברזומה שלי מופיע קצת יותר מזה."
> "אתה עדיין בעניין הזה?" רטן באד.
> "תראה, אני לא מנסה לשכנע אותך, אחרי הכל לאמונה באלוהים לא ניתן
> להגיע ע"י מערכת היסק מכל סוג שהוא ותאמין לי אני מכיר את כולן".
> אולי קם ואסף את כובע הבייסבול שלו מהשולחן. "איך שלא יהיה באד,
> אני לא מתכוון להישאר כאן יותר מדי , אני " הוא חייך חיוך
> מסתורי והלך.
>
>
> באד החל להתעורר למשמע הזמזום הרוחש מכיוון הרחוב. כבר חודשים שלא
> היה לו הנגאובר (כמעט שנה) אבל עכשיו הוא הרגיש כאילו מישהו הולם
> בראשו עם פטיש. הוא התיישב על המטה מנסה לאזן את גופו בכדי להימנע
> מהרגשת הבחילה שתקפה אותו.
> הוא הצליח להזדקף וניגש אל החלון, הרים את התריס. השמש הכתה את
> עיניו בסנוורים.
> לאחר שעיניו הסתגלו לאור הוא הביט למטה לעבר הרחוב , הוא ספר
> לפחות חמש ניידות שידור של רשתות תקשורת והעריך כי ברחוב מסתובבים
> מספר אלפים של אנשים.
> זעקות שבר נשמעו מכל עבר, דלת חדרו של באד נפרצה ונייט דהר פנימה,
> אוחז בידו את ה"ברקלי גאזט" הוא מת, באד, מת".
> "מי מת? למה? מתי?" באד התחיל לחשוב שזה הולך להיות ההנגאובר
> הגרוע ביותר אותו חווה מימיו.
> "אולי, אולי מייטי, נהרג אתמול בתאונת דרכים ליד הסניף של
> מקדונלד".
> באד צנח על מיטתו, "נייט, תעביר לי לאקי אחת".
>
> שניהם ישבו דוממים כחמש דקות אפופים בעשן הסיגריה.
> "כנראה שהוא לא היה אלוהים אחרי הכל, באד"
> באד שאף שאיפה עמוקה מהסיגריה, כאב הראש שלו הגיע לרמות לא מוכרות
> .
> "אני לא בטוח נייט … לגמרי לא בטוח". -
מה, ככה שולחים ידיד לגוב האריות? בלי לספר לו קודם?
שרלוק, אל תקח את זה כל כך קשה. בסופו של דבר כולנו מנסים לעזור לך להשתפר בכתיבה. אני בעצמי למדתי המון מפרסום בפורום הזה. רק צריך להקפיד להתייחס לביקורת הכי מחמירה כביקורת שבאה לעזור, והכל נראה אחרת.
לדעתי זה הפורום לכתיבה יוצרת הכי קשוח שקיים ברשת בעברית – ובזה המעלה שלו. פשוט צריך להיות מוכנים נפשית כשמפרסמים פה סיפור.
-
-
-
כתוב יפה, אבל אפשר ללטש קצת.
