דרך כל בשר- גרסה עברית – סיפור

[Sherlock]

הסיפור פורסם בעבר בפורום בגרסה אמריקאית משהו ועל כן זכה לקיתונות של זעם, לכן נאלצתי
להתגבר על עצלנותי הטבעית ולשגר את הסיפור על גיבוריו חזרה לישראל.
על דבר אחד בלבד לא הסכמתי ולא אסכים להתפשר, גיבורי הסיפור לא מעשנים סיגריות מתוצרת הארץ, וטעמי שמורים עימי.
מקווה שתהנו.

דרך כל בשר.

משה לגם מכוס הבירה שבידו לגימה ארוכה.
"לעזאזל גבריאל, אף פעם בחיי לא הרגשתי טוב יותר."
גבריאל הרים את ראשו בוהה במשה בעייפות.
"אתה צוחק , מה קרה פתאום ?!"
"לא יודע !, אבל אני נשבע לך. שזו השנה הכי טובה בחיים שלי , הכי טובה".
גבריאל נשען לאחור על הכסא והביט סביב, פאב ה"אנקול" בו ישבו היה מלא באנשים אשר בניגוד גמור לתקופת המבחנים שהייתה בעצומה, נראו שמחים ומאושרים.
"תסתכל על האנשים משה, משהו פה לא טבעי, בחיים לא הייתי חולם לצאת לבלות בתקופת מבחנים , אבל הנה אנחנו פה והפאב מלא, אני אפילו לא זוכר שהשקענו זמן במחשבה אם לצאת או להישאר ללמוד בספריה ".
"אתה צודק בנאדם, זה בהחלט מוזר… זה נראה שהאנשים פה מאושרים מדי כאילו כולם עישנו משהו".
משה הזדקף לפתע כאילו פתאום הבין משהו "חכה גבריאל, תן לי לנסות משהו, יש לי הרגשה שהכל ילך לי היום", הוא נטש את גבריאל על דלפק הבר ופנה אל בחורה בגופיה שחורה וחושפנית שישבה לבדה בפינת הבר.
"שלום לך " הפטיר משה תוך כדי חיוך נונשלאנטי " לא יכולתי לא לשים לב שאת יושבת פה לבד, האם אפשר להצטרף אליך?"
"או … ודאי שב שב שמי הוא לילית, נדמה לי שלא הצגת את עצמך".
גבריאל ישב ליד הדלפק לא מאמין למראה עיניו ,לאחר מספר דקות של שיחה משה והיפהפייה יצאו מהפאב מחובקים.
"בחיי הוא צדק " מלמל לעצמו "משהו פה מוזר מאוד".
גבריאל ניסה להיזכר מתי בשלוש השנים האחרונות ראה את משה בחברת בחורה, הוא ספר פעם אחת ונזכר שגם אז התעורר בו חשד קל שאותה נערה שתתה כוסית או שתיים לפני כן לפני כן, זה לא שהייתה איזושהי בעיה עם משה, להפך הוא היה בחור חביב לכל הדעות, אבל רוב הבנות באוניברסיטה לא היו כרוכות במיוחד אחרי תלמידי הקורס למתמטיקה מכל שנתון שהוא ,הם תמיד היו רזים מדי ולבנים מדי (ולמען האמת החולצות המשובצות לא היו מלהיבות במיוחד). אבל לאחר שראה מה שראה חשב גבריאל כי היום נשבר הטאבו, היום נראה כאילו הכל אפשרי.
באותו לילה נכנס גבריאל למיטתו עמוס במחשבות ובאדי אלכוהול.

כשקם בבקר לא היה לו ספק כי הבירה של אתמול היא זו שגרמה לו לעומס מחשבתי, אך מכיוון שתחום ההתמחות שבחר ללמוד היה "מודלים מתמטיים של תופעות חברתיות" הוא לא היה מסוגל להניח לנושא, מפחד שאולי איזשהו צל צילה של תופעה מעניינת תחמוק לו מתחת לאף. הוא ניגש אל הבעיה באותה רצינות שאפיינה את כל מחקריו, היה קושי מסוים במציאת שאלת מחקר, "למה אנשים מרגישים סבבה?" לא נראתה שאלה מספיק אקדמית, לכן החליט להתחיל ישר במחקר, תחילה חקר את מצבו מכיוון שחש כי אף הוא נכלל בקבוצת הניסוי. הוא גילה למשל שלא היה חולה מתחילת הסמסטר. גם לא בחורף, כמו בכל שנה. אפילו לא נזלת קלה אפילו לא שיעול. בנוסף תוצאות המבחנים והעבודות שלו היו כולם מעל ל 90.
"איך לא שמתי לב לכך עד עכשיו זה ממש יוצא דופן".
הוא החליט לשתף את משה בתוצאות מחקרו הקטן ומיהר אל המעונות שם שיער שימצא את משה ישן (כרגיל).
"משה, משה" גבריאל פתח את דלת חדרו של משה בבעיטה כהרגלו.
" אופס!! סליחה, לא ידעתי"
בחורה קמה ממיטתו של משה
"להתראות, חמוד", הפטירה כשיצאה מן החדר.
משה נשען לאחור מצית לאקי, שואף את העשן בהנאה מחייך אל גבריאל .

"משה, זו לא הבחורה שעזבה איתך את ה"אנקול""
שאיפה נוספת מהלאקי.
"לא ידידי, אכן לא … אתה מדבר עם המשה מלכודת דבש לבחורות "
"וואוו, אם הייתי צריך הוכחה לכך שהכל השתנה, עכשיו קיבלתי אותה".
"לא צריך להעליב, גבריאל"
"סליחה משה, לא התכוונתי להעליב, אבל אתה חייב להודות שמשהו מאוד מוזר קורה פה!! אתה עם שתי בחורות שונות באותו לילה"
"שלוש"
"שלוש!!?"
"תראה, כשהולך אז הולך"
גבריאל התיישב על המיטה "שיהיה שלוש … אבל עזוב את זה אני שמתי לב שממוצע הציונים שלי מעל 93 בפעם הראשונה בחיי … דרך אגב, מה היו הציונים שלך?"
"כולם מעל 60"

"הנה הלכה התיאוריה שלי. משה אתה דפקת לי את התיאוריה"
"באיזו תיאוריה מדובר?"
"תגיד לי אתה בכלל נמצא איתי פה, הקשבת לכל מה שאמרתי?"
"בחצי אוזן"
"התיאוריה היא שמשהו מוזר מאוד קורה פה. אתה ובחורות. אני מוציא ציונים מעולים, אני לא הייתי חולה מתחילת השנה, אבל עכשיו הרסת לי את הכל עם הציונים מעל ל-60".
משה קם מן המיטה והשחיל את רגליו לתוך מכנסים שהיו מונחים על הריצפה
"אתה יכול לחזור לתיאוריה שלך. זה הממוצע הגבוה שלי מזה שנים".

כעת כשנתקל בשתי תופעות מעודדות גבריאל החליט לבדוק את הנושא בצורה שיטתית, בתור תלמיד החוג למתמטיקה הוא לא התקשה לפברק מחקר על התפלגות הציונים באוניברסיטה במשך השנים בכדי לקבל נתונים על 20 השנתונים האחרונים . מעבר מהיר על הנתונים הראה שינויים בולטים בעליל בין הציונים בשנה הנוכחית לבין 20 השנה הקודמות , קפיצה של בערך 12 אחוז ,
משהו שלא מתיישב בכלל עם 4% סטיית תקן לא יכול להיות שאף אחד לא שם לב לכך , מדגם של אלף תלמידים זה כבר לא צחוק , כעת גבריאל כבר היה בטוח שהוא עלה על משהו.
הוא חש כי תחום בדיקה נוסף ולא תלוי יכול להוות קבוצת בדיקה מושלמת, משהו כמו האם הלך לך יותר עם בחורותרים בסמסטר האחרון הייתה יכולה להיות שאלת מחקר מצוינת אך כמובן שהייתה סבירות לא קטנה בכלל לקבל תוצאות מפוברקות .
לאחר סיעור מוחות קצר בין גבריאל למשה הוחלט על בדיקת שינוי אחוזי החולים בסמסטר האחרון. למעשה לא היה צורך לשאוב נתונים משום מקום, בדיקה אקראית במרפאות הקמפוס הראתה שהן ריקות לחלוטין וכל פקידת קבלה מנומנמת אישרה כי זה המצב מתחילת השנה.

"משהו מוזר מאוד קורה פה, משה"
" (שאיפה מהלאקי) כבר שמעתי את המשפט הזה כמה פעמים גבריאל",
"אני שם לב לדפוס מסויים, אבל קשה לי לבודד את התופעה נראה שהיא נוגעת לתחומים רבים שאין בניהם שום קשר",
"אולי נחזור לבדוק בקורסים בשנה הזאת ? אולי ישנם קורסים מסוימים (שאיפה מהלאקי) שבהם הדיפרנציאציה יותר גדולה"
"בוא הנה, זה רעיון" התלהב גבריאל.
בדיקה קצרה במחקר הראשוני של גבריאל הנוגע לרמת הציונים העלתה את המסקנה המפתיעה: ב-4 קורסים עלה הממוצע יותר מאשר בשאר : מבוא למתמטיקה, אינפי א', אלגברה ודתות בהודו העתיקה.
במטרה לנסות ולקבל דיוק רב יותר הצליב גבריאל את נתוני התלמידים הלומדים בארבעת הקורסים ,למרבה הפליאה הניבה ההצלבה שם אחד ויחיד "אור גנז".

"מי זה אור גנוז , לכל הרוחות"
"לא גנוז, גנז ומר גנז הוא קצה החוט שלנו, משה".
"אתה באמת חושב שיש לבחור הזה קשר לכל מה שקורה פה?"
"אני לא יודע, אבל תודה שיש פה משהו מוזר."
משה נשען על הקיר ולחשש " אני אישית מאמין בכל דבר שמביא לי בחורות וציונים עוברים".
כעת היה צורך למצוא חומר על "גנז",
משה התנדב להביא את הפרטים מהמזכירה של החוג למתמטיקה ("אולי יצא לי משהו מזה")

ברור קטן הראה כי אור הגיע מנתיבות וכי הוא בן 18. משה הביא גם את מס' החדר במעונות "האלף" בו מתגורר אוליבר (42).

גבריאל ומשה נכנסו למעונות האלף.
"סליחה, איפה זה חדר 42"
"אתם מחפשים את אור?"
"סליחה"
"אור גנז"
"כן כן , מאיפה ניחשת ?"
"אה .. אתם לא היחידים שמחפשים אותו , תצטרכו לעמוד בתור"
"יש תור ??!!"
"לא רציני, בערך 10 אנשים".

לאחר המתנה של כשעתיים, נכנסו משה וגבריאל לחדרו של "אור".
אור חייך חיוך חם עיניו העמוקות סקרו אותם , קיבתו של גבריאל התהפכה בבטנו.
"שלום, כיצד אוכל לעזור לכם?"
"אנחנו ביצענו מחקר קטן…"
"ומה בדיוק חקרתם במחקר הקטן שלכם?"
ההרגשה היתה מוזרה מאוד. אור היה צעיר משניהם אבל נדמה היה להם שמדבר איתם אבא מבוגר.
"טוב, אנחנו לא בדיוק יודעים איך להסביר את זה" אמר משה
"אתה מבין", התפרץ גבריאל "יש לנו סיבה טובה להאמין כי אתה גורם לשינויים בסביבה".
"לאלו שינויים אתם מתכוונים?"
גבריאל נראה כאילו נזכר במשהו פתאום.
"רגע אור, מי היו האנשים בתור לפנינו?"
"סתם אנשים שביקשו ממני עזרה"
"איזה סוג של עזרה?"
"כל עזרה שאני יכול לספק"
"ובמה בדיוק מדובר אור?"
אור קם באיטיות מכסאו והפנה אליהם את גבו "כל עזרה גבריאל, כל עזרה…ריפוי חולים, הצלחה כלכלית, הצלחה בחיי האהבה" אוליבר הסתובב וחייך לעבר משה.
"אז מה אתה מנסה להגיד לנו? שאתה איזה מכשף או משהו בסיגנון?
"לא בדיוק" חייך אור חיוך קטן "אני אלוהים".
גבריאל ומשה לא ידעו אם לצחוק או לבכות.
"נו באמת"
" באמת משה, באמת"

בשבועות הבאים, היה נדמה כי הקמפוס הופך למוקד עליה לרגל לכל החלכאים והנדכאים שבעולם אשר טענו כי אולי הקים אותם על רגליהם או שריפא אותם ממחלות.
מלבד זאת התחילו להופיע במסדרונות האוניברסיטה כל מיני אישי ציבור אשר בימים כתיקונם לא היו מעזים להיתפס שם.
הנהלת האוניברסיטה הייתה אובדת עצות. ועדה אדמניסטרטיבית התכנסה לדון בבעיה, והוחלט להעבירו לבניין מעונות בעיר. האוניברסיטה לא רצתה לפגוע בסטודנט המצטיין אבל העסק כבר הפך מטריד למדי. אלפי אנשים עמדו בתור בכדי להיכנס לפגישה עם אולי , והוא מעולם לא דחה אף אחד.
העיר והאוניברסיטה שגשגו בצורה יוצאת דופן. אור לא הטיף לאנשים ולא ניסה לארגן לעצמו קהל מאמינים, אך הדבר קרה באופן טבעי.
לאט לאט החלו לזרום למעונות גם חברי כנסת ,קבלנים אילי הון ש"התנדבו" לשמור על אור מכל משמר , שומר הופיע בכניסה למעונות ומכונית ביואיק גדולה חנתה שם דרך קבע , למרות שאור מעולם לא נראה נכנס אליה.
רשתות התקשורת הגיעו לעיר כדי לכתוב כתבות על ה"קדוש בקמפוס", "נער הפלא" או כל שם אחר שיכול היה למשוך רייטינג.
משמרות של חסידי ברסלב רקדו בפתח המעונות ללא הפסק.
"אולי" מצדו ניסה להמשיך את חייו כרגיל. להגיע לשעורים ולמבחנים ואף הצליח בלמודיו, אבל הקהל דלק אחריו לכל מקום.
לא היה לו רגע של שקט, "ברכה אור, אנחנו רוצים ברכה!" והוא חילק ברכות. הייתה לו סבלנות אין סופית. חלק מהאנשים טענו שנרפאו וחלק טענו שלא. היו ויכוחים בין האנשים שהאמינו בכוחותיו של אור ובין האנשים שלא האמינו בהם , לעיתים נראה היה כי העיר נחלקת לשני מחנות, בעד ונגד אור , אולם נראה היה כאילו הדבר לא נוגע לו , הוא המשיך לעשות את שעשה תוך התעלמות מוחלטת מהמהומה סביבו.

בוקר אחד הבחין גבריאל באור בחצר הקמפוס , זה היה כחודש לאחר הפגישה הקודמת.
"היי אור, מה קורה"
"הכל בסדר גבריאל, באמת בסדר"
"אתה נראה נורא, שבר כלי ממש. הכל בסדר בבית? , אייך הלימודים?"
" הכל בסדר!"
"האם אתה בטוח שלא התעייפת מכל הסיפור הזה?"
אור חייך חיוך ממזרי וזיק ניצת בעיניו. "אולי קצת. אבל זה באמת לא רציני מדי. אתם יודעים, ברזומה שלי מופיע קצת יותר מזה."
"אתה עדיין בעניין הזה?" רטן גבריאל.
"תראה, אני לא מנסה לשכנע אותך, אחרי הכל לאמונה באלוהים לא ניתן להגיע ע"י מערכת היסק מכל סוג שהוא ותאמין לי אני מכיר את כולן".
אור קם ואסף את כובע הבייסבול שלו מהשולחן. "איך שלא יהיה גבריאל, אני לא מתכוון להישאר כאן יותר מדי , אני " הוא חייך חיוך מסתורי והלך.

---

גבריאל החל להתעורר למשמע הזמזום הרוחש מכיוון הרחוב. כבר חודשים שלא היה לו הנגאובר (כמעט שנה) אבל עכשיו הוא הרגיש כאילו מישהו הולם בראשו עם פטיש. הוא התיישב על המטה מנסה לאזן את גופו בכדי להימנע מהרגשת הבחילה שתקפה אותו.
הוא הצליח להזדקף וניגש אל החלון, הרים את התריס. השמש הכתה את עיניו בסנוורים.
לאחר שעיניו הסתגלו לאור הוא הביט למטה לעבר הרחוב , הוא ספר לפחות חמש ניידות שידור של רשתות תקשורת והעריך כי ברחוב מסתובבים מספר אלפים של אנשים.
זעקות שבר נשמעו מכל עבר, דלת חדרו של גבריאל נפרצה ומשה דהר פנימה, אוחז בידו גיליון טרי של מעריב "הוא מת, גבריאל, מת".
"מי מת? למה? מתי?" גבריאל התחיל לחשוב שזה הולך להיות ההנגאובר הגרוע ביותר אותו חווה מימיו.
"אור, אור גנוז, נהרג אתמול בתאונת דרכים ליד הסניף של מקדונלד".
גבריאל צנח על מיטתו, "משה, תעביר לי לאקי אחת".

שניהם ישבו דוממים כחמש דקות אפופים בעשן הסיגריה.
"כנראה שהוא לא היה אלוהים אחרי הכל, גבריאל"
גבריאל שאף שאיפה עמוקה מהסיגריה, כאב הראש שלו הגיע לרמות לא מוכרות .
"אני לא בטוח שאתה צודק משה … לגמרי לא בטוח".

– סוף –

[Sherlock]

– לא החלפתי את כל המופעים של אוליבר ב אור ,עמכם הסליחה

[מאת]

תגובות