דולפין ושמו פיבונאצ'י

[ולנטיין]

התמוטטות העצבים שלי התחילה בעקבות שיחת טלפון. ראש המחלקה שאלה אותי אם אוכל לערוך קולקויום ביום שלישי הבא. הנהנתי אל תוך השפופרת, מנסה לחשוב אם לצמצם את שעות השינה היומיות שלי מארבע לשלוש או לעבור ליממה של 25 שעות, בה האור והחושך מסתנכרנים לאט עם היממה המקובלת.
בסופו של דבר התחרפנתי לגמרי, נכנסתי לקטע סכיזופרני הזוי כדי לגוון את חיי המשמימים, ראיתי צבעים יפים ושמעתי מלים מנחמות. ואת הכל חולל התת מודע שפשוט גאה והציף אותי, מוחק את האגו שלי תוך כדי התהליך.

כשיצאתי מזה, בערך, גיליתי שאיש לא טרח לשמור לי את המשרה הקודמת שלי במחלקה. באקט של רחמים, הם סידרו לי משרה כעוזרת חקר בפרוייקט חוץ של המחלקה לביולוגיה במכון ויצמן. חקר דולפינים בסיני. הכישורים הדרושים- רקע במתמטיקה , מוסיקה ובצלילה. המשכורת הייתה עלובה, אבל הייתי כבויה מכדי להתנגד. נסחפתי דרומה באוטובוס החצות של אגד, לבושה בעצמי ומצוידת בתרמיל-מסעות שהכיל את כל רכושי עלי אדמות. מעבר הגבול בטאבה היה ריק, ובצד השני של הגבול חיכתה לי, כמוסכם, טויוטה ישנה. הנהג היה בדווי שתקן, ובל הנסיעה הארוכה דרומה ניסיתי לנהל שיחות עם השדים הפרטיים שלי, מתעלמת מנוף המדבר החולף בחלונות.

תחנת המחקר התמקמה מדרום לנואיבה, קצת אחרי הדיונה הגדולה. טלי ועודד קידמו את פניי בשמחה גלויה.
אחרי חודשיים של מחקר עקר, הם היו מספיק נואשים כדי לנסות לתקוף את בעיית המחקר שלהם מזוויות אחרות, ויותר מאינטואיציה מאשר מהנחות מבוססות, הם ביקשו לצרף מישהו עם רקע מתמטי לצוות הקטן שלהם.

עודד הזכיר לי קצת את סם ניל ב"פארק היורה"- מדען השטח הטיפוסי, מחוספס, ציני וחסר אשליות. את מגפי הבוקרים שלו הסיר רק כשיצא לשחות עם הדולפינים שאהב.
טלי הייתה המנהלת האמיתית של הפרוייקט. קצת דומה ללורה דארן, מלאת אנרגיה ומרץ. רק אחר כך למדתי שמאחורי החזות הקשוחה שלה מסתתרת נשמה עדינה של חוקרת מבריקה. היה לה דוקטוראט בבלשנות , ונועם חומסקי בכבודו ובעצמו הרשה לעצמו לצטט אותה. היא הייתה אחראית על השגת מענקי המחקר, על הניהול הפיזי של האתר ועל הצד המדעי של ניתוח התוצאות.
עודד וטלי ניסו להבין באיזו שפה מתקשרים הדולפינים זה עם זה, ואם אפשר גם ללמוד את שפת הדולפינים.
דולפינים מתקשרים בשתי רמות- הציוצים הנרגשים והמוכרים שלהם, וגלי הסונר המשמשים, כנראה, לניווט וציד. אף אחד עוד לא הצליח להבין כמה דומה דרך ההתקשרות של הדולפינים לשפה אנושית, למרות שכל מי שהיה במגע איתם ידע בבירור שהדולפין הוא יונק אינטליגנטי להפליא.

צללתי, פשוטו כמשמעו , אל תוך העבודה וחיי השגרה.
נהגנו לקום עם הזריחה, לשתות קפה שהורתח על גחלים ולשחות כל הבוקר עם הדולפינים. להקליט אותם עם ציוד השמע המשוכלל, לצלם אותם, לנסות לתקשר. בצהרים אכלנו אורז דביק, פיתות טריות, גבינת פרה צוחקת, ירקות טריים ופרשנו לסייסטה ארוכה ונינוחה. אחרי הצהרים הוקדשו לשחייה נוספת, או לניתוח התוצאות בקרוון הממוזג בו השתמשנו לאכסון ציוד התקשורת , המחשבים וארגזי הבירה.
ארוחת הערב הייתה על בסיס דגים על האש , אלכוהול וחשיש. השיחה סביב המדורה הייתה תמיד מרתקת- טלי ועודד היו אנשי רעים להתרועע, צמד המצרים ששימשו כטכנאי הקלטה ( " הם מספרים הכל למשטרה המצרית " סיפרה לי טלי ) התנזרו מאלכוהול אך ייצגו שתי פנים מרתקות של מצריים- אחד מהם היה נוצרי-קופטי, וממנו למדתי על שבט הדוגון הקדום, עם סמל הדגים הדומה כל כך לסליל הכפול של ווטסון וקריק.
על הבישול , המגורים והחשיש, הייתה אחראית משפחה בדווית משבט הטאראבין. שקטים חייכניים ושחומים. היחיד מהם שהטריד אותי היה סעיד, הבן השתקן והמסתורי שלהם. הייתי יכולה להישבע שהוא מופיע בחלומות שלי. אבל חוץ מזה ישנתי שנת ישרים בחושה הקטנה הסמוכה לקו המים.

התחלתי להתקלף מהשכבות שעטפו את נשמתי. המדבר המדהים, מי הים הצלולים והקרים, האוויר הנקי. אהבתי את הזריחות והשקיעות הדרמטיות, למרות שהיה לי קשה להתרגל לשמש הזורחת מעל הים ושוקעת בהרים. בהזדמנות הראשונה נסעתי לנואיבה, וקניתי בגד-ים חדש, ביקיני זערורי בצבע תכלת שהחליף את קודמו, השלם והשמרני. המזון הפשוט והבריא , העבודה המהנה והלא- מלחיצה, הצוות הידידותי, וכמובן הדולפינים. או הדולפינים….
כשאני שוחה אני מזיזה את המים המתנגדים לתנועה שלי. אני מגושמת ולא שייכת. הדולפינים חתכו את המים באצילות, משתעשעים, נהנים מכל רגע. הלהקה מנתה למעלה מארבעים דולפינים בוגרים שחזרו כל קיץ לחוף זה. דולפינים יודעים לזהות אדם במצוקה, ומהר מאוד הם עטפו אותי בתשומת לב מיוחדת , נהנים מחברתי, מקדמים אותי בהתרגשות כשנכנסתי למים, משתובבים ומשחקים איתי.

אחרי תקופה כה ארוכה הרגשתי שוב כאישה, חושניות לאה ונעימה פשטה באבריי ואפילו המחזור שלי חזר להיות סדיר. כאילו התעוררתי משנת חורף ארוכה . למרות זאת, סירבתי באדיבות כשבתום ארוחת ערב ארוכה במיוחד הזמינו אותי טלי ועודד להצטרף למיטתם. זה לא שלא נמשכתי אליהם, הן כפרטים, הם היו מרשימים ומושכים מאוד, והן כזוג. הם לא הסתירו את האהבה שלהם ואת היותם יצורים מיניים- הם לא הפסיקו להתנשק, להתלטף, להתלחש כמו זוג תיכוניסטים שגילו את התגלית של חייהם. בלילות הקודמים שמעתי את טלי מתגרה בעודד במשך שעות, מעבירה אותו על דעתו במציצות איטיות , מביאה אותו אל הקצה ונסוגה, עד שהוא לא יכול היה לשאת זאת יותר את המשחקים שלה והיה קם ולוקח אותה בברוטאליות, צעקות התשוקה שלהם מעירות את הדולפינים. לא רציתי להיכנס לתוך היחסים שלהם, ואולי חיכיתי למשהו אחר, שהתקשיתי להגדיר אותו.

פריצת הדרך הראשונה אירעה למחרת. ישבתי עם טלי בקרוון, מנסה להפעיל משקף-התנודות סרבן.
טלי הייתה די מיואשת. הם לא הצליחו למצוא שום סדירות או חזרה בטונים שהפיקו הדולפינים.
" ניסיתי אפילו לאמץ שפת שריקות. יש שבט בהרי מקסיקו שמתקשר בשריקות. ניסיתי גם את זה. אני מתחילה לחשוב שלדולפינים אין שפה , שכל הקולות הא-טונאליים שהם מפיקים הם מקריים לגמרי". כיוון שמשקף התנודות סירב לעבוד , ניסיתי לסנתז את קולות הסונר בתדירויות נמוכות מאוד, ואז התחילה להסתמן התבנית. הדולפינים שידרו לכיוון שלנו סוג של הרמוניה, אלא שזו הייתה ערוכה במספרים שלמים. כאילו הלחינו מוסיקה באמצעות תוכנה מתמטית, מוסיקה פשוטה מאוד, מעין שיר ילדים דולפיני.
" את מוצאת בזה היגיון?" שאל אותי עודד . קראנו לו שיעלה מהים ויתבונן בתגלית. ניסיתי להסביר להם.
הרמוניה במוסיקה תואמת ליחסים פשוטים בין מספרים האוקטבה מתאימה ליחס של 1:2 מפני שאם אורך המיתר מתקצר בחצי, הוא משמיע צליל הגבוה באוקטבה שלמה היחס 3:2 מתאים לחמישית ו- 4:3 מתאים לרביעית. מרווחים פחות הרמוניים מיוצגים על ידי יחסי מספרים גדולים בהרבה .הבעיה של בניית סולם שלם היא מורכבת ביותר, למעשה מעסיקה מוסיקאים עד היום כל הפתרונות כוללים קירובים בלתי אפשרי למשל שסולם קבוע, כמו בפסנתר, יכלול את כל החמישיות שהמבצע היה רוצה.
לכנר קל יותר.
כיוון שאוקטבה מחולקת לתריסר טונים שווים, אף אחד מהם לא מדויק לגמרי מלחינים קלאסיים מוקדמים השתמשו לעתים במודע על מנת ליצור מוסיקה . חשבתי שיהיה זה רעיון טוב להשמיע לדולפינים הרמוניות מתמטיות דומות. אחרי התייעצות קצרה החלטנו על באך, המלחין המתמטי ביותר שהכרתי. אחד מהבדווים נשלח לנואיבה להביא קלטת, וכשלא מצא, יצאה טלי לשם ומצאה קבוצת תיירים גרמנית שתמורת סיור קצר באתר שמחה לתת לנו מאגר גדול של מוזיקה קלאסית ברוקית. הגרמנים פשוט משוגעים על מוזיקה קלאסית.
השמענו לדולפינים את וריאציות גולדברג.
הצבנו את הטייפ הענק על הרפסודה , הדולפינים לא התייחסו.
הורדנו את הטייפ אל מתחת לפני המים והתגובה הייתה מדהימה.
הדולפינים התקרבו בסקרנות, ואז התחילו לרקוד במים. לשחות במעגלים, בסלילים, בקשתות. תנועותיהם מתואמות והרמוניות , והם מצפצפים בהתרגשות ופולטים שדרי סונר רבים ונרגשים.
לא יכולנו לשבוע מהמראה, ושעה ארוכה, אל תוך השקיעה , התבוננו מוקסמים בריקוד הדולפינים.

ביליתי את כל הלילה בניסיון לנתח את ההרמוניות שהפיקו. בשלב מסוים התחלתי לחשוב שאני טועה בסדר הדברים. הדולפינים לא השתמשו במתמטיקה כדי ליצור מוסיקה, אלא להפך.
הם יצרו מתמטיקה והשתמשו בהרמוניות כמו-מוסיקליות כדי לשדר אותה.
הדולפינים שרים מתמטיקה טהורה.
הסדירויות הראשונות, שחשבתי אותן בטעות למעין שיר ילדים דולפיני, הסתדרו לי כך:
34 ,1,1,2,3,5,8,13,21 וכן הלאה. הטעות שלי נבעה מכך שהרמוניה מקושרת למספר 35 , משאפשר יחס מתמטי פשוט לסולם הצלילים. הדולפינים ניסו לדבר אלינו סידרת מספרים רקורסיבית פשוטה, הנקראת סידרת פיבונאצ'י, בה כל מספר הוא סכום השניים שלפניו. סידרה זו מתכנסת ליחס הנקרא חתך-הזהב, שיש לו שימושים בביולוגיה , ארכיטקטורה וציור. יחס זה מייצג סוג של " שלמות " . האומנם הדולפינים מכירים את היחס הזה? ומה המשמעות שלו בעינהם?

מבולבלת למדי אך נרגשת, נטשתי את הקרוון והלכתי לשחות. כל האחרים ישנו. הקו הראשון של השחר נמתח במזרח מעל הרי מואב ( אולי הרי אדום, החמצתי את השיעור הזה בתנ"ך) , זריחה מלכותית התחילה להתגבש. האוויר היה קר וצלול, המים קרירים אך נעימים. התמכרתי למגע המים, צפה בשלווה . אחרי תקופה כה ארוכה הרגשתי שהצלחתי לעשות שלום עם עצמי. המחשבות רצו דרך המוח, אך לא התייחסתי לכך יותר מדיי, הרגע היה קסום מדיי.

חשבתי על הדולפינים, כה אינטיליגנטים, רגשניים, מבטאי רגשות. מדוע הם כה נהנים מחברת בני אדם? דולפינים משתמשים הרבה במשחקי-סקס. מלבד בני-האדם הם היצור היחידי שאינו משתמש בסקס אך ורק לצורך רבייה. הם מתחככים זה בזו , נושכים נשיכות עדינות, מתלטפים עם הסנפירים שלהם. הם משתמשים בכך כנראה כדי לחזק את הקשרים בינהם, ואולי למשהו אחר?

כשצפתי במים הרדודים, התקרב אליי זכר האלפא של הלהקה- לורי. ראש הבקבוק הצר שלו ( ראשן של הנקבות עגול יותר) הופנה אליי במבט רציני, כמעט חגיגי. לורי סימן לי, ושחיתי בעקבותיו אל קו החוף, למקום בו המים היו ממש רדודים, אולי חצי מטר. שוחה לידי, תנועותיו אצילות וזהירות, מבטו נעוץ בעיניי בדרך אנושית להתמיה. ליטפתי את ראשו החלק, את הסנפיר המתוח, את הבטן הנוקשה ( לא הופתעתי שצבעה הפך כמעט ורוד, סמל להתעוררות מינית).
העברתי את כף ידי על החריצים האחוריים, הסמוכים לזנב- החריץ המקביל לפי הטבעת שלנו, שני אלה המקבילים לאשכים האנושיים, והחריץ שהסתיר את איבר המין של לורי. לורי נח כעת על צידו, מתמכר למגע המוזר . אוננתי לו בעדינות, מעבירה את ידי על האיבר הגדול, שקצהו מעוקל בצורת S . לורי נדחק אליי, בטנו מול רגליי, מול ירכיי, המגע היה כה קסום, כה טבעי…
ללא היסוס הסטתי את החלק התחתון של הביקיני כלפי מטה, ואז, במחשבה שנייה, זרקתי אותו אל החול. אני אזדקק למלוא מפתח הירכיים שלי כדי להכיל בתוכי את כולו. בתנועת ספיר עדינה הוא כיוון אותי אליו, ובתנועה נוספת הורה לי להסתובב, גבי אליו. שכבתי במים הרדודים על הצד, לורי מאחוריי, והנחיתי את איברו הענקי אל תוכי. לורי היה עדין יותר מכל מאהב אנושי שהיה לי אי פעם- אם היה מאמץ תנועות משגל נמרצות אופייניות הוא היה מן הסתם שולח אותי לבית-חולים עם דימום פנימי. הוא פשוט חדר לתוכי, ונח שם ללא תנועה.
ואז זה הגיע.

דולפינים משתמשים במגע מיני כדי לשיר מתמטיקה. האם זו הייתה טלפתיה? אין לי מילה אחרת לתאר את הקשר הרגשי שלורי יצר איתי בשעה שאיברו ננעץ בתוכי. הוא שר לי מתמטיקה טהורה, יפה להפליא, מסובכת ומורכבת. הוא שר את זרימת הנוזלים, את קולם של הליויתנים הענקיים במימי הצפון הקפואים, את השקיעות הטרופיות באיי כף-ורדה, שם נולד. הוא שר לי פונקציות היפרבוליות מסובכות ( הוא לא קרא לזה פונקציות היפרבוליות, עבורו זה היה שיר הרמוני, יפה להפליא ) . הוא התנועע בתוכי בעדינות מושלמת, מספר לי על הלהקה, על חברו הטוב
( דולפינים מייצרים חברויות המתקיימות עשרות שנים) , על טעם הדגים , על אהבת השחייה, והטבע, והמים.

בני אדם אולי עומדים בראש פירמידת הברירה הטבעית, אבל הדולפינים הם אינטיליגנטים הרבה יותר, ומאושרים הרבה יותר. הם פשוט לא חושבים שלבנות קתדרלות, לתקשר באינטרנט או להילחם הם סוג של הנאה. דולפין ממוצע מפיק יותר אושר והנאה משחייה טובה אחת מאשר יפיק אדם ממוצע לאורך כל ימי חייו. הם פשוט חלק של הטבע, לא מספיק יהירים כדי לנסות לשנות אותו, לעמוד מעליו.

לורי זרם לתוכי, השיא שלו היה ממושך , פולט כמות עצומה של זרע. הוא נזהר שלא להשתולל כמו דולפין רגיל אחרי האורגזמה- תנועות הסנפיר והזנב היו יכולות לפגוע בי קשה. התחבקנו והתלטפנו עוד שעה ארוכה, בת אנוש ודולפין, במים הרדודים סמוך לנואייבה, וזריחה ענקית, יפה במיוחד, נתנה לנו מסגרת.

כשהחורף יגיע אני אשחה עם לורי דרומה. עודד עובד על הסבה של מנוע ימי לכלי רכב, כך שאוכל לצוף ולצלול במשך שעות יחד עם הלהקה. אני וטלי מתקשרות בעזרת משדר/מקלט המבוסס על תקשורת לוינים, ואני מעבירה לה את כל המידע המדעי שאני מסוגלת לספוג. אני נמצאת במים, עם להקת הדולפינים, כמעט 20 שעות ביממה, וכל ניתוק מהם כרוך בסבל נפשי של ממש.
ועל לורי.האם אני עדיין אנושית? בודאי. האם אהפוך להיות האם הקדמונית של גזע חדש, שחלקו אנושי ורובו דולפיני? ייתכן, אבל זה ייפתר רק בעוד שנים רבות. בעתיד הרחוק, הדולפינים ישירו גם עליי שירים, באופן בו הם מתעדים את ההיסטוריה שלהם. אני מקווה שאלה יהיו בלדות אהבה, עליי ועל דולפין ושמו לורי.

[???]

שלום.
לסיפור פוטנציאל רב בעיני, ולכן אתרום את שני הגרוש שלי בתקווה שזה יתממש.

צורה:
הסיפור כתוב היטב מבחינה סגנונית. אינו טרחני או מבולבל, וקולח במידה סבירה בהחלט. עם זאת, ישנן בעיות הגהה, עריכה וניסוח, ההולכות ונהיות צפופות יותר לקראת סופו. דוגמאות:

"כיוון שאוקטבה מחולקת לתריסר טונים שווים, אף אחד מהם לא מדויק לגמרי מלחינים קלאסיים מוקדמים השתמשו לעתים במודע על מנת ליצור מוסיקה." (חסרה נקודה לאחר "לגמרי". השתמשו במה? כראה שהושמטה מילה מהמשפט, אולי "בכך").

"הטעות שלי נבעה מכך שהרמוניה מקושרת למספר 35 , משאפשר יחס מתמטי פשוט לסולם הצלילים." (כנראה צריך היה להיות "שמאפשר").

תוכן:
הרעיון הבסיסי טוב יותר מהתוצאה הסופית. אבל זה עדיף מהמקרה ההפוך. ניכר ידע הולם בנושאים הרוולנטים, שהם תאוריה של המוזיקה, מתמטיקה ואנטומיה של דולפינים (טוב, למען האמת בקשר לדולפינים אין לי מושג – אבל המידע נשמע אמין, וזה מספיק טוב בשבילי). גם הקישור בין שלושתם מעניין.

חבל, אם כך, שאין יותר פרטים עליהם בגוף הסיפור. הבחירה ביצירה של באך כ"מוזיקה מתמטית" טבעית מאד, אך מדוע, למשל, נבחרה דווקא הויראציה של גולדברג? הרקע שלי הרבה יותר מתמטי מאשר מוזיקלי, והנקודה מסקרנת אותי מאד (את היצירה הזו שלו כלל אינני מכיר). גם ההסבר לגבי סולמות מוזיקליים אינו מספק ומבלבל. שילוב קצת יותר פרטים טכניים בסיפור, על הקשר בין אוקטבות לתדרי הצלילים ומשמעות חלוקת האוקטבה לסולמות, היה עשוי להוסיף בהירות שתפצה על הסרבול הקל שתיגרום. גם סדרת פיבונצי' היא בחירה מוצלחת, אך כדאי היה אולי למצוא משמעות, במסגרת העלילה, לגבול הסדרה של מנת איברים עוקבים ("יחס הזהב") או לתכונות אחרות שלה (ולא חסרות לה תכונות מעניינות, בהקשר שך האלגוריתם של אוקלידיס לדוגמא, או אולי ניתן לשלב את עובדת היותם זרים בזוגות בתאוריה המוזיקלית, וכו'). נראה לי שלו היה פירוט רב יותר בגוף הסיפור הוא היה נגיש בהרבה לאנשים חסרי רקע באחד מן הנושאים הנ"ל, ולא בלתי סביר להניח שרבים מחובבי הז'אנר נמשכים לשניהם – כך שאין סיבה לחסוך מהם ידע.הדבר לא יאפיל על העניין בתוכן, אלא רק יעצימו. מובן שאותם הדברים תקפים באותה מידה לגבי הדולפינים, וחסרונן של דוגמאות לאינטילגנציה המופלאה שלהם מורגש בסיפור.

אבל מעבר לכל הפרטים האלה, כפי שכבר כתבתי, הרעיון הבסיסי (מנסים לפענח את שפת הדולפינים, ומקשרים אותה למתמטיקה ומוזיקה) הוא טוב מאד. "המסביב" פחות. למשל, הרקע על הדמות הראשית, כפי שמופיע בשתי הפסקאות הראשונות, בוסרי מאד, ובצורתו הנוכחתי – לדעתי כמובן – פשוט מיותר. טוב היה אילו היה ניתן עומק רב יותר לדמות, או לחילופין חלקה המרכזי בעלילה היה מצטמצם ושתי הפסקאות הראשונות נקצצות.

גם הכיוון אליו נלקחה העלילה אינו מזהיר. בסדר, אז הדולפינים מבריקים ורוחניים (מתמטיקה ומוזיקה…מה יותר רוחני מזה?). עד כאן – נפלא. אבל אז, בהצטרפותה של המספרת ללהקה והתחברותה ללורי, הסיפור מאבד את אמינותו. זה כל האימפקט שיש לגילוי? אם הייתה התפתות אחרת, אולי הסיפור היה נושא מסר משמעותי יותר, או טומן בחבואו משמעות עמוקה יותר. כמובן שאיני יודע מה בדיוק (אילולא כן, הייתי כותב אותו בעצמי…), אך בשל אופיו הסוריאליסטי משהו, מומלץ שגם ההתפחות תהיה כזו, אולי קצת מרומזת, אישית – ולא בנאלית וישירה. בצורתו הנוכחית ישנם גם קשיים "טכניים" רבים, כמו דרך ההתקשרות של המספרת עם הלקה, האופן בה היא מתכננת לנדוד איתה, והמשיכה המינית בינה לבין לורי (דולפין ואדם…יש תקדימים? והעלאת האפשרות שהם יתרבו נשמעת מופרכת אפילו יותר). אולי יש בזה משהו (נניח, נושא הסיפור הוא בכלל הרוחניות שבאהבה, ואני פספסתי הכל) אבל נראה כאילו – בצירוף שאר ההתיחסויות למין – זהו בסך הכל תירוץ להציג את הרעיון המשומש למדי, שמועלה תכופות על ידי שטופי זימה שמנסים לקשר בין תכונות האופי שלהם לבין תכונות הנתפסות כחיוביות, כמו למשל יכולת שכלית. טוב, בסדר. אני מסוגל להזדהות עם זה

אני משוכנע שהיו לי דברים נוספים לומר, אבל עד שהגעתי הנה נשכחו ממני כולם…
לא הפסד גדול.

מקווה שהועלתי במשהו,
עומר.

[NY]

הסיפור הנ"ל לוקה בכמה בעיות, אותן אפרט מיד:
א. הראה, אל תסביר I: כמעט לכל אורכו מלעיט הסיפור את הקורא בכמות עצומה של מידע ללא עלילה של ממש. במקום לחוות את אופיין של הדמויות אנו מקבלים תיאורים סגורים וקבועים שלהן, כנ"ל ההתרחשויות המעטות. ולראיה: כמעט אין דיאלוגים בסיפור, וכך נבצר מהקורא להכיר את הדמויות לעומקן.
ב. הראה, אל תסביר II: הסברים כגון "היה זה רגע קסום", למשל, לא גורמים לקורא לחוות קסם כלשהו. עדיף בהרבה לתת *תיאור קסום* של ממש. זה, כמובן, קשה הרבה יותר. מי אמר שקל לכתוב?
ג. ללא הסבר מדעי או פסאודו-מדעי מתאים, הרעיון של צאצאי זיווג אדם-דולפין מעורר גיחוך, וחבל.
ד. ההסבר המתימטי אודות תכונות גלי הקול מבולגן ולוקה בחוסר דיוק. האם ב-"חמישית" אתה מתכוון לדרגה חמישית? אם כן – מדוע לא לציין זאת? אפילו מוסיקאים (ואני אחד מהם, בעוונותי) לא יפיקו הרבה מההסבר המבולבל שניתן, ואילו לאזרחים מן השורה הדבר יראה כטכנו-באבל בלבד, ואפילו לא מעניין במיוחד. אך הדבר הבעייתי ביותר כאן הוא חוסר הקשר המהותי בין כל אלה לבין העלילה עצמה.
ה. היקף I: הסיפור קצר מדי וארוך מדי בעת ובעונה אחת. הוא קצר מדי יחסית לאורך הנדרש לתיאור הדמויות כהלכה, באמצעות התרחשויות והתנהגויות (להבדיל ממסירת מידע יבש – "הוא נראה כמו סם ניל", "הם היו מרשימים ומושכים מאד" וכו'). הוא ארוך מדי יחסית לפואנטה שלו.
ו. היקף II: הסיפור מסתיים, למעשה, במקום בו היה עליו להתחיל. התגלית עצמה היא "בסדר", נניח – אבל הדבר המעניין באמת הוא *ההשלכות* שלה, ולאלה אין כאן זכר.

זה היה דבר הקטגוריה. הסנגוריה טוענת כי יש פוטנציאל וכדאי להתאמץ.

[יעל]

כבר אמרו כל מה שחשבתי עליו ויותר. אני רק רוצה להדגיש את בעייתיות ההסבר המוסיקלי.

אני לא הבנתי כלום מההסבר על המוסיקה. ובהתחשב בכך שיש לי השכלה גבוהה בנושא זה מאוד הציק לי.

עוד עניין (שאינו בעייתי בסיפור): יש מלחין אחד יותר מתימטי מבאך והוא רמו. הלה ממש כתב לפי נוסחאות – ושומעים את זה במוסיקה. מן הצד השני לא הרבה אנשים יודעים את זה ולכן אין בעיה שהדמות שלך לא תדע את זה.

אבל בסך הכל, כמו שאמרו פה, יש פוטנציאל.

[ג"יי האמיתית]

לא אהבתי את הסיפור, למרות הפוטנציאל. (איזו מילה מקוללת). הרגשתי חוסר אהדה מוחלט כלפי הגיבורה, למרות שיכולתי להזדהות עם נופי סיני וההוויה של להיות שם…

אני מסכימה עם ההערות שכבר ניתנו במיוחד ביחס לכך שלסיפור אין "משקל" – כלומר שאין לו משמעות או השלכות באמת מעניינות. בנוסף, ואולי זה עניין של טעם (כמו הרבה דברים) לא אהבתי את ההצגה הכל כך לא מרומזת של יחסי מין בסיפור. יש סיפורים שבהם זה נכון, אבל בסיפור הזה, אצלי זה נראה משום מה גס. כתיבה של מין נראית לי משהו שצריך להשקיע סביבו הרבה מחשבה. איך לכתוב את זה נכון. האם המילים בהם הגיבורה חושבת הם הבחירה הנכונה? או אולי תיאורים יותר מרומזים? אמנם הגיבורה עוברת שינוי עצום, נפתחת לחושניותיה ובלה בלה בלה, אבל בכל זאת.
בנוסף, הקיום של טלי ועודד נראה לי די זניח. למה הם בכלל שם? כדי לעורר את תאוותה? (או את תאוות הקורא?)

ההרגשה שלי היא שהסיפור לוקה בחוסר אותנטיות. לא אמינה בעיני הגיבורה, המחשבות שלה, מה שאמור לעבור עליה וכו'. כאן אני מצטרפת ל-NY תראה, אל תספר לנו.

מעבר לכך מוסיקה, מתמטיקה, דולפינים וסיני הם שילוב משובח ובאמת בעל פוטנציאל להיות מסעיר במספר רמות שונות.

נקודה נוספת – ההחלטה של הגיבורה לבחור באהבת הדולפינים, מה המחיר שלה? איפה הקונפליקט? אולי נידוי חברתי הינו מחיר "סביר" – אבל הוא לא מוזכר בסיפורך. לכל דבר יש מחיר. סיפור מעניין הוא סיפור בו יש קונפליקט, יש החלטה, ויש מחיר. לדעתי כן.

[מאת]

תגובות