דברים שרואים מאייקון, לא רואים מכאן

[בן 3]

(פרסמתי את זה כבר בפורום אורט אבל חשבתי, בהיותי חבר אגודה חדש והכול, ובגלל זה עסוק בראש ובראשונה באייקון, לפרסם את זה גם כאן…)

שלושת ימי אייקון עברו כל כך מהר והנה חזרתי לסביבה המוכרת של המחשב הזה והחדר הזה, אבל עם פרספקיבה שונה לחלוטין על כל הנושא, אייקון והאגודה ואנשים מסויימים שנורא הפתיעו אותי. אני קצת מצטער על דברים שאמרתי וחשבתי בעבר, כשבעצם היה לי רק רושם שטחי וחיצוני ולא מושג אמיתי באמת על מה אני מדבר, אבל אני גם שמח על זה שלא הייתה לי בעיה לעשות את הסוויץ' הזה, לשנות את דעתי, להנות יותר משחשבתי, לחבב אנשים יותר משתכננתי ולקוות שהצלחתי להיות כמה שיותר אמיתי איתם, לחבק ולהשתתף ולהרגיש שאני רוצה לקחת חלק בדבר המדהים הזה…

אז אייקון… ביום הראשון הגעתי פחות או יותר ישר לדוכן אספמיה, וטוב שכך. במצב רגיל, כמו שאני מכיר את עצמי, לעולם לא הייתי פונה ומדבר עם כל כך הרבה אנשים מיוזמתי. אבל מאחורי דוכן עם ערימות מגזינים לפנייך זה שונה, וכך יצא לי לדבר עם עשרות אנשים תוך ארבע שעות, תוך כדי שאני מקפיד למכור אפילו לאלו ש"הולכים להסתובב ולחזור" לפחות את חוברת גפן. היה נחמד לשמוע מאדי בן מיור שאני "ממש ממש טוב" בלשכנע ולמכור… מיד אחר כך הייתה ההרצאה של קארד, שהייתה מעניינת, אבל החווירה לעומת אירועי קארד הבאים. שארית היום כללה שיחות בקפיטריה, דוכני ספרים (פרנהייט 451 ב-30 ש"ח ו"הסיפור שאינו נגמר" משומש במצב חדש וכריכה קשה (!) ב-30 ש"ח ומשקה קל מקיפוד מסויים) וקומיקס (החבר'ה הטובים מקומיקס וירקות ששמו לי את שני הגליונות הראשונים של 1602 בצד), חיבוקים ונקניקיה בלחמניה עם כרוב כבוש. וגם אקוויליבריום (אפקטים מאגניבים, פילוסופיה בגרוש).

היום השני לא כלל משחק תפקידים המבוסס על המשחק של אנדר (היי, האח הקטן של נומי, מקווה שנהנית) אבל כלל חיפוש אחר חנות מודן בדיזינגוף סנטר (זה היה סיוט, כל המעברים שם נראים אותו דבר! תודה לדובי על ההנחיות הטלפוניות שהובילו אותי בסופו של דבר למקום) שם רכשתי עותק של "חלום קדחת", ומשם לארוחת צהריים (לזניה מופלאה בטל'ס בייגלז) עם חבר טוב, ומשם בחזרה לאייקון ולפאנל הנפלא עם סקוט קארד, שכמו שאמרו רבים לפניי הוא כל כך נחמד ומקסים ורהוט ומנומק היטב (למרות ההסתייגות לגבי כמה מדעותיו). אח"כ שוב שיחות הקפיטריה, ואח"כ הבאפי מיוזיקל – אירוע נפלא, מהנה, משעשע, מושקע, מצחיק ופשוט ההיילייט של הכנס לטעמי, וזאת למרות הצער על פספוס ההרצאה של גיא חסון, שהתגלה כאיש שיחה נפלא, במעט הזמן שיצא לנו לדבר על כתיבה בקפיטריה.

היום שלישי נפתח בהרצאה מעניינת של הממסד אודות ג'ון קמבל, שהתפרשה הרבה מעבר לזה אל תוך מקורות המד"ב, תפקידיו של עורך ושיחה ערה עם הקהל לגבי עריכה והוצאות בארץ, שהייתה מאוד מעניינת ומי שלא הגיע פשוט הפסיד. לאחר מכן הייתה הפסקה גדולה שכללה שניצל צהריים עם ניקי, לורד סקץ, המרקיז, או-לוציפר וקני, ושיח כותבים באספמיה בקפיטריה, ואז פרס גפן – וכמו שקיוויתי – גיא וורד זכו! איזה כיף! מגיע להם!! גו גיא! גו ורד!!! כל כך שמחתי בשבילם. הגברת ממפעל הפיס התגלתה כנואמת משעשעת ושנונה עם תזמון קומי מושלם ("הם חושבים שאני צוחקת"…) וגם הפרסים בקטגוריית התרגום ניתנו לשביעות רצוני! (גיימן לקח 42% מהקולות ואני ולורד סקץ' הרענו כפי שלא הרענו מימינו) ומיד אחר כך סיעור המוחות עם קארד, שהיה משעשע ולא צפוי והתפזר כמו תמיד לעשרות כיוונים אסוציאטיביים מרתקים. לאחר מכן סרט האנימה הבאמת מופלא "טירה בשחקים", שאפילו התקלות בהקרנה לא הצליחו להרוס. משם לאסיפה הכללית, שהייתה קצת יותר קטנה ממה שציפיתי, אבל הראתה לי שוב שאי אפשר לגבש דיעה על ארגון ואנשים ממבט מרוחק מבחוץ. זה אולי יהיה נכון ברמה הכי שטחית, אבל זה אף פעם לא יהיה מדויק ואמיתי. ומשם בחזרה למופע של רוקי, עם V גדול על המצח, אירוע נפלא, מהמם ומזעזע ומפתיע, שעוד לא התאוששתי לחלוטין ממנו (ואתה, כן אתה, שזרקת את האורז, אני יודע בדיוק איפה אתה גר!). לטס דו דה טיים וורפ אגיין!

אני רוצה להודות קודם כל ליעל שאפסנה אותי בדירתה החדשה לשני לילות, על הנדיבות והסבלנות עם הסברי קווי האוטובוס השונים, לרון יניב, שסיפק לי דרך נפלאה להכיר אנשים ביום הראשון ועוד שילם לי על זה! תודה רבה לאנשים שהנעימו את זמני בדרך אחת או אחרת, תודה לכל האנשים שנתקלתי בהם בדוכן אספמיה, בוריס והשמ וכל השאר, תודה על החיבוקים והשיחות המעניינות, לנומי, ניקי, שבי, אורי עייף, קני, גרומיט הנהדר, לורד סקץ', דמו, רז, קיפוד, NY, גיא חסון, התועל… תודה לנועה ואסף ועירית ודידי וסקוט קארד הנהדר על כל הברקותיו ובבוניו, שיצא לי לדבר איתם רק מעט אבל עדיין נהניתי נורא, תודה מיוחדת וגדולה ועצומה לאו-לוציפר, גיא ובוג'י! ורד, אני אוהב אותך כל-כך-כל-כך ומזל טוב! מגיע לך! – שמגיעה להם גם תודה עצומה על הובלתי לחיפה אחרי רוקי. תודה למתנדבים והמארגנים וכל מי שעשה במלאכה הזאת, שלושת הימים הבאמת מוצלחים האלה עברו נורא מהר וזה הרי סימן שממש נהנים, לא? תודה לכל מי שאולי שכחתי ואת כל מי שאולי לא הספקתי להכיר – בדיוק בשביל זה יש את פנטסי.קון. נתראה שם!

בן

[מאת]

תגובות